***
קריאת חירום מאת הרב אשרמן, לבוא ולהצטרף לדיוני בית המשפט השלום בבאר שבע מחר, בדבר עתיד אל עראקיב
'אם לא עכשיו, אז אימתי?'
אנו זקוקים לעזרתכם/ן מחר בהפגנת נוכחות בבית משפט השלום בבאר-שבע, בכדי לתמוך בכפר אל-עראקיב, רגע לפני שהכפר נמחק מעל פני האדמה. עדיין לא קבעו שעה לדיון. לכן אנחנו ניפגש בבית המשפט לשלום בבאר שבע משעה 10:00 בבוקר ואילך. בנוסף, יתרחש דיון משפטי נוסף בדבר שאלת הארכת המעצר של חמישה מהעצורים, לאחר הריסת הבית היום בוואדי אל-נעם.
הערב, ומחר, אנו נמצאים בזמן הושענה רבה. על פי המסורת, גם אם גורלנו נחתם ביום הכיפורים, השמיים עדיין לא ננעלים סופית עד הושענה רבה.
היום המדינה נקטה בעוד צעד בכדי לסגור את הגולל של אל-עראקיב. הם הרסו את הכול כליל. השאירו רק מקום לקברות ומבנה אחד. יתרה מכך, הם הגשימו את איומם להחרים כל דבר שיימצא בשטח, ממכוניות עד פינג'אן של הקפה. הם עצרו את שייח סייאח ובנו עזיז בחשד של "השגת גבול". (לא חשוב שתיק בעלות האדמות עדיין תלוי ועומד ובית המשפט לא הכריע בדבר.)
ויתכן שיש כאלו שמחייכים כרגע ואומרים לעצמם: "לקח ארבע שנים יותר מאשר מה שחשבנו, אבל גמרנו. הכפר אל-עראיקיב כבר לא קיים." אבל הכפר אל-עראקיב חי וקיים. גם לאחר יום נורא נוסף, גם לאחר שמחקו את הכול, וגם למרות שחלק ממנהיגיו עדיין כלואים, גם הלילה ישנם אנשים באדמות אל-עראקיב, והם ישנים תחת כיפת השמיים. וכל עוד שתושבי/ות אל-עראקיב נחושים/ות להילחם, הכפר אל-עראקיב קיים.
וגם אם חלק מאתנו כבר ויתרו על אל-עראקיב; וגם אם חלק מאיתנו נכנעו והתקפלו מול המסר של השר שמיר ושל הממשלה, שעל אל-עראקיב אין על מה לדבר ואין על מה להתפשר; ושכרגע עובדים על המימוש בפועל של מפת תוכניות בגין/פראוור "המוקפאות"; וגם אם התוכניות הללו מראים לנו נגב שבו אין ישובים בדואים, מדרום-מערב מצומת להבים – ואף על פי כי, אנחנו קיבלנו החלטה תועלתנית להשקיע את מאמצינו ולבחור את המאבקים שלנו – זאת משום שגם לנו השערים פתוחים עד הושענה רבה. ועדיין אפשר להגיע לבית המשפט לדיון המשפטי בדבר הארכת המעצר של שייח סייאח ובנו עזיז מחר, רביעי, בכדי לומר, "לא וויתרנו ולא נטשנו. גם בליבנו הכפר אל-עראקיב חי וקיים."
ואולי השערים לא ננעלו גם עבור המדינה. שהרי באותו היום שבו המדינה יזמה מסע הרס נוסף, פעילים קיצוניים הציתו מסגד בכפר עקראבה, בשטחים הכבושים. המדינה נבחנת בנחישות שלה למגר את פשעי השנאה ובאל-עראקיב היא נבחנת במוסריות שלה, ובמחויבות שלה לצדק ולשוויון. כאשר מקבלי/ות ההחלטות פועלים לגבש ולהעביר תקציב, המדינה נבחנת באיזה ברית היא עושה עם החלשים והמוחלשים בקרבה. ודווקא כאשר נשמעות הקריאות לעקוף את בג"ץ, בכדי להשאיר את מתקן הכליאה "חולות" פתוח (ואף להגביל את סמכות בג"ץ, דווקא אז הדמוקרטיה הישראלית נבחנת, וגם הזכרון שלנו – "כי גרים הייתם בארץ מצרים"
כפי שנקרא בפרשת בראשית ביום שבת, "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ". (בראשית ד:ז)
הערב ומחר הושענה רבה. מחר שני לוחמי צדק: המדינה, וכולנו, עומדים בפני שופט. אומנם אנחנו גם לומדים/ות בדברים רבה (פ,ב) ש"שערי תשובה לעולם פתוחים" אבל דווקא ביום בו גורלנו ננעל, אנחנו זקוקים לפחות להארכה.
הצטרפו אלינו מחר, יום רביעי, 15.10 בשעה 10:00 לדיון בבית המשפט לשלום, בבאר-שבע.
* צילום: Azez Alaraqib Alaraqib