2017-11-03 ישראל 22 שנה לאחר רצח רבין: משבר חוקתי באומה ללא חוקה - שיטת המשטר קרסה

ישראל 22 שנה לאחר רצח רבין: משבר חוקתי באומה ללא חוקה - שיטת המשטר קרסה

שמי יוסף צרניק, יש כאלה שמכירים אותי כזמר, כחבר בקבוצת המתופפים "קצב המהפכה". אחרים אומרים שאני "אנרכיסט" מרקד.

אבל העיסוק המרכזי שלי כבר שנים הוא אחר לגמרי:

אצלי השחיתות היא עיסוק קבוע. כפי שציינו במאמר ב"הארץ" לפני מספר שבועות, אני מרצה בתחום ברחבי העולם – מהקונגרס העולמי לקרימינולוגיה ביפן, דרך כנסים אקדמיים בצ'כיה, שווייץ, אנגליה, פורטוגל ועוד. דוחות שלי בנושא נכללו ב-3 דוחות של האו"ם, והרביעי בבדיקה עכשיו. 

באתי היום לומר דברים שאמרתי מהיום הראשון. אבל אז, מני אמר שהם "מייאשים". היום, לאחר שאנחנו פה כבר יותר 9 חודשים, אני מקווה שאנשים יותר פתוחים לשמוע את מה שאני אומר. אין לי שום כוונה לייאש מישהו. להיפך! אני רק רוצה שהחברים והחברות יבינו לפני מה אנחנו עומדים. אני מתנצל מראש, אם הדברים שאני אומר קצת מורכבים, אנסה לדבר לאט וברור.

אני רוצה לתת חמש תובנות קצרות:

דבר ראשון: אנחנו לא מקוריים.

השחיתות השלטונית היא לא המצאה ישראלית! לכן חשוב ללמוד את הנושא ולהבין אותו ביסודיות: אין טעם ואין צורך להמציא את הגלגל מחדש.

דבר שני: ביבי הוא לא הבעיה.

ביבי הוא רק הפרזנטור של הכנופיה! לפניו היה לנו אולמרט, ולפניו היה לנו שרון…

ראש ממשלה בא, וראש ממשלה הולך, והכנופיה נשארת. אין ספק שביבי צריך ללכת הביתה, או לכלא. אבל מי שמציב את הדחת ביבי כפתרון הבעיה טועה ומטעה.

דבר שלישי: המאבק בשחיתות השלטונית הוא לא מבצע של "זבנג וגמרנו".

שחיתות ברמה שהתפתחה במדינת ישראל היא מצב שקשה מאד לתקן.

אנסה להסביר את העניין בפשטות: תארו לעצמכם לוליין שהולך על החבל בקרקס. הוא חייב לשמור כל הזמן על שיווי המשקל. זהו מצב שנקרא בפיזיקה "שיווי משקל בלתי יציב". זהו מצב של שלטון בלתי מושחת. הוא דורש קיום מערכת של איזונים ובלמים משוכללת ומדויקת בין רשויות השלטון.

אבל ברגע שהלוליין נפל מהחבל, ושבר את העצמות, או נהרג, המצב נקרא בפיזיקה "שיווי משקל יציב". הסיכוי שהלוליין יחזור ללכת על החבל קטן! זהו המצב של שלטון מושחת!

הנפילה הייתה יחסית מהירה – בערך 20 שנה. המחיר שלה לחברה הוא אדיר: גזל כספי הציבור, יוקר המחיה, מצוקת הדיור, העוני, הפינויים, הנכים, הפערים בחינוך, השנאה. התיקון יימשך קרוב לוודאי שנים רבות!

דבר רביעי: שחיתות מערכת המשפט ואכיפת החוק היא לב הבעיה!

אני הצטרפתי למחאה מול ביתו של היועמ"ש אביחי מנדבליט מההתחלה, לא בגלל ההתנהלות של היועמ"ש מנדלבליט לגבי החשדות נגד ראש הממשלה, זוגתו ומרעיו. אני הצטרפתי למחאה מההתחלה, כיוון שאני רואה ביועמ"ש אביחי מנדלבליט קדקוד מרכזי בשחיתות מערכת המשפט ואכיפת החוק, שהיא לב הבעיה של השחיתות השלטונית בישראל.

זה לא רק מנדלבליט! זה גם שי ניצן והפרקליטות! וזה גם השופטים! וזה גם לשכת עורכי הדין! וזה גם רבים, רבים מעורכי הדין, שמבינים את רמת השחיתות במערכת המשפט, אבל מפחדים לפתוח את הפה…

המחאה שהחלה בשנת 2011 כמחאת האוהלים ברוטשילד הייתה קשורה בעיקר ליוקר הדיור, ליוקר המחיה ולכלכלת הטייקונים. היו שאמרו שהמחאה אז הייתה לא ממוקדת.

לעומת זאת, המחאה היום כוללת קבוצות שונות, קטנות יותר, אבל ממוקדות ביותר. ביניהן:

* המחאה נגד היועמ"ש אביחי מנדבליט – כאן, בפתח-תקווה וברחבי הארץ. ומנגד – הניסיונות, חלקם אלימים, להתנכל למני נפתלי.

* המחאה של רפי רותם ושוקי משעול נגד השחיתות ברשות המסים, נגד שיבוש החקירה על ידי רות דוד וסגנה מנחם מזרחי (היום שופט). ומנגד - רדיפתם של רפי רותם ושוקי משעול על ידי מערכת המשפט ואכיפת החוק, כולל אלימות חמורה נגד רפי רותם.

* המחאה שיזם ברק כהן נגד השחיתות של הבנקים וההוצאה לפועל. ומנגד - רדיפתו של ברק כהן. 

* המחאה שיזמו מוטי ולורי נגד השחיתות בבתי המשפט לענייני משפחה, ובמיוחד נגד לקיחת ילדים מהוריהם (בפרט הורים עניים) על ידי מערכת הרווחה ובתי המשפט לענייני משפחה.. ומנגד – רדיפתם של לורי שם-טוב ומוטי לייבל.

* המחאה בעד חפותו של רומן זדורוב ולמען חקירת אמת של רצח תאיר ראדה ז"ל שמובילים חיים סדובסקי, רועי וייס ואחרים. ומנגד – רדיפתה של דר’ מאיה פורמן.

כל הקבוצות האלה בעצם מפנות אצבע מאשימה ברורה נגד מערכת המשפט ואכיפת החוק.

שחיתות מערכת המשפט ואכיפת החוק מתבטאת בשתי צורות, שהן שני הצדדים של אותה המטבע:

ההגנה שהמערכת מספקת למושחתים, השימוש במערכת לרדיפת חושפי השחיתויות והפעילים החברתיים.

עוד כמה מלים על פרשת רומן זדורוב

דווקא בפרשת רומן זדורוב, העניין נחשף בצורה חסרת תקדים. פרופ' מוטה קרמניצר כתב: "ההתנהלות של התביעה בתיק זדורוב מפחידה. זאת אינה תביעה שמחפשת את האמת. כשמצרפים לכך את עמדת בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה בשנים האחרונות, אנו נותרים עם מערכת משפטית שמגִנה בעיקר על עצמה".

אז מה הוא בעצם אומר??? שהרשיעו אדם חף מפשע ברצח, ומעורבים בתועבה הזאת הפרקליטות, היועמ"ש, ובתי המשפט, כולל בית המשפט העליון! תקחו נשימה ארוכה, תתרכזו, ותפנימו!

לפרשת רומן זדורוב היו פרשות נגזרות, שחלקן מתנהלות עד היום. אחת מהן – מדהימה בשחיתותה, היא העמדה של היועמ"ש אביחי מנדלבליט, ופרקליט המדינה שי ניצן, שניהם בוגרי החינוך "הערכי". הם המציאו דיבר חדש: “ענה ברעך עד שקר".

על פי עמדתם, היה מותר לבכירים בפרקליטות לשבש את תצהיר ראש המכון הפתולוגי דר’ חן קוגל על מנת לסייע לעמדת המדינה בהרשעת רומן זדורוב ברצח! הסיבה: דר’ חן קוגל הוא עובד מדינה.

העמדה הזאת היא בלתי נתפסת, אבל אצלנו, משפטנים ושופטים דנים בה בכובד ראש… כאילו אין מדובר פה בשחיתות מתועבת פשוטה וברורה.

בדיקה של המסמכים בתיק רומן זדורוב בנצרת, גם מראה בבירור שהשופטים יצחק כהן ואסתר הלמן עסקו שם בהונאה מתועבת בניהול משפט בדוי. הם עשו זאת יחד עם מר חיים גלפז, שלא נמצא לו עד היום כתב מינוי או יומן שופט לאותה תקופה (כלומר – התחזה לשופט).

אבל היועמ"ש אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן מסרבים לפתוח בחקירה פלילית נגד השופט לשעבר יצחק כהן והשופטת המכהנת אסתר הלמן, למרות שהוגשה להם תלונה פלילית, עבת כרס, המתעדת את הראיות להונאה של השופטים בבית המשפט המחוזי נצרת, כולל נשיא בית המשפט המחוזי היום – השופט אברהם אברהם.

עוד כמה מלים על פרשת הבלוגרים והשופטים הנוקמים, או לשעבר "הטרור הרשתי"

לגבי השחיתות בבתי המשפט לענייני משפחה, לא צריך להסתמך על דעתם של לורי ומוטי, או על דעתי... בשנה שעברה התפרסם מאמר בגלובס תחת הכותרת: “יש ג'ונגל טוטלי בבתי המשפט. תעשו הכל כדי לא להגיע לשם".

המאמר הזה הוא הדלפה של צ'ט בפייסבוק של מה שהעיתון קרא "משפטנים בכירים”, כולל פרופסורים למשפטים. והם מתארים בפירוט את מה שמתרחש בבתי המשפט לענייני משפחה. שופטים שמתנהלים בשרירות ועוסקים בזילות החוק. הפרופסורים למשפטים מתלוננים שם שאי אפשר ללמד את החוק, כי ממילא אין קשר בין החוק למה שמתרחש בבתי המשפט…

איילת שקד - שרת משפטים תפרה תיק פסיכיאטרי לאזרחית שביקשה לדבר איתה

https://www.youtube.com/watch?v=v5SDQiW10y8

פרשת ז'ואל בן-סימון

אני רוצה להדגיש שעם מוטי לייבל לא היה לי כל דיבור כבר 4 שנים, וגם לא עקבתי אחרי הפעילות של מוטי ולורי בפרטים.

הפעם שבה הסיפור שלהם תפס אותי היה בקיץ שעבר. הייתה שם פרשה של אישה בשם ז'ואל בן-סימון שטענה שבית המשפט לענייני משפחה בירושלים הרס לה את החיים במהלך גירושים, שדדו את רכושה, ומנסים לתת לאב להוציא את הבן הקטין מהארץ. היא הייתה נואשת, ופתחה בשביתת שבת לפני משרדה של איילת שקד, וישבה שם 4 ימים בדרישה לדבר עם שרת המשפטים. אחרי 4 ימים, שקד קיבלה אותה לשיחה קצרה. ומיד אח"כ רדפו את האישה והכניסו אותה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי.

באותו יום קיבלתי הודעות מלורי עם עדכונים לגבי המצב. לורי ומוטי פעלו במהירות, בנחישות ובמקצועיות והביאו לשחרורה של ז'ואל בן-סימון.

אבל אני, כידוע אוססיבי באיסוף מסמכים. במקרה של ז'ואל בן-סימון היו שני היבטים מרכזיים:

א) האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי – כאן התגלו מסמכים רפואיים, שבהם כתוב: “לתאם עם עו"ד יעל קוטיק ממשרד המשפטים". ממתי פקידה בכירה במשרד המשפטים מתאמת אישפוז פסיכיאטרי כפוי? זה סיפור שלקוח ישר מברית המועצות הקומוניסטית. שם היו מאשפזים באשפוז כפוי את מי שמחו נגד המשטר. אז היום זה גם אצלנו… חבר פסיכיאטר שאיתו התייעצתי המליץ להגיש תלונה במשטרה נגד כל אלה שהיו מעורבים באשפוז הכפוי הזה – הן הפסיכיאטרים והן עו"ד יעל קוטיק ואחרים במשרד המשפטים.

ב) התנהלות בית המשפט לענייני משפחה בירושלים – גם כאן, אני הולך רק על פי מסמכים. אז קבעתי עם ז'ואל פגישה, והלכנו לבית המשפט לענייני משפחה, לבצע "עיון" בתיקים שלה. אני לא סומך על מסמכים שאנשים מטפטפים לי. אני רוצה את כל התיק מבית המשפט עצמו. צריך להסביר פה לאנשים שלא מבינים, שהזכות של אדם לעיין בתיק של עצמו היא הדבר הבסיסי ביותר לכשירות וישרת בית משפט כלשהו.

ההחלטות בתיקים של האישה במקרה הזה, שהרסו לה את החיים, הומצאו לה על ידי בית המשפט. אבל כשהיגענו לשם, המזכירות מנעה ממנה את העיון בתיקים של עצמה, וסירבה להדפיס את ההחלטות. הסיבה: ההחלטות בתיקים האלה הן רק "טיוטות". מה שהתרחש שם בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים הוא פשיעה מאורגנת של שופטים, עורכי דין, ואנשי מזכירות. ביניהם – השופט מנחם הכהן והשופטת נילי מיימון.

אבל שוב, אין סיכוי שהיועמ"ש יאשר חקירה נגד אף אחד מאלה שהיו מעורבים בפרשה הזאת. כי אצלנו יצרו נורמה חדשה – שלשופטים מותר להיות מושחתים!

מה שמתרחש לגבי מוטי ולורי וצבי, הוא התעללות טיפוסית באסירים פוליטיים

מוטי ולורי היו פעילים מרכזיים במחאה נגד שחיתות בתי המשפט לענייני משפחה. והמערכת החליטה לחסל אותם. מה שהתרחש אח"כ יצר תיעוד חסר תקדים של שחיתות מערכת המשפט ואכיפת החוק, ושיתוף פעולה של התקשורת הממוסדת.

זה התחיל מיד עם המעצרים. התקשורת הממוסדת, כמקהלה של תוכים, פרסמו כתבות שהלעיטו להם מהתביעה, על "טרור רשתי" ו"סחטנות באיומים". אח"כ, כשהתברר שאין בכלל דבר כזה "טרור רשתי", והסיפור על "סחטנות באיומים" חסר שחר, התקשורת עברה לדממת אלחוט.

מה שהתרחש אח"כ בבתי המשפט השונים היה חסר כל קשר לחוקי מדינת ישראל. מכל שלל האירועים אני רוצה לציין רק חמישה:

המעצר של מוטי בבור שחור – לאחר המעצר, מוטי מגיע לדיון הארכת מעצר אצל השופט עלאא מסארווה בבית המשפט השלום ת"א. מוטי אינו מובא לבית המשפט על ידי שב"ס, כפי שקורה כל יום עם שלל העצורים. במקום זאת, מוטי מלוויה על ידי בלש מחופש – משה נקש. אין ספק שהשופט עלאא מסארווה, שופט מעצרים מנוסה, וסנגור פלילי בעברו, ידע מיד שיש פה מקרה חריג.

ואז מוטי מתלונן שמחזיקים אותו ימים שלמים בתא מבודד, ברקע יש מטווח ירי, מעליו יש רעש של מכוניות נוסעות, לא נותנים לו לצאת אפילו לחצר לשאוף אוויר, ולא נותנים לו להיפגש עם עורך דין, כנדרש על פי החוק.

אבל ברור שמוטי לייבל עצמו לא הבין שכל ההחזקה שלו במתקן, שבדיעבד התברר הוא מרתף מטה משטרת ת"א ברחוב סלמה, הוא בלתי חוקי בעליל – מה שנקרא "בור שחור".

בשלב זה, השופט עלאא מסארווה מבקש את תגובת המשטרה. התגובה מגיעה במסמך שעל פניו אינו קביל – תדפיס של דוא"ל, בלתי חתום, מאת קצין מודיעין יפו, רפ"ק גליל עמאשה. עמאשה מסביר שמוטי לייבל מוחזק ב"בית מעצר יפתח" לצורך הפרדה. שמותר להחזיק אנשים ב"בית מעצר יפתח" על פי אישור סנ"צ. שעל פי הנוהלים של המשטרה, אסור לעציר לצאת לשאוף אוויר במשך 8 הימים הראשונים…

יש רק בעיה אחת קטנה בכל הסיפור הזה: אין דבר כזה "בית מעצר יפתח" על פי חוקי מדינת ישראל. זהו בור שחור, שהקימה משטרת ישראל בניגוד לחוק, כדי לסחוט הודאות מחשודים. זהו דבר מתועב לחלוטין, שמוכר ברחבי העולם כהתנהלות של משטרים חשוכים.

כל זה, כמובן על רקע פסיקת בית המשפט העליון, שהודאה, “בצירוף דבר מה קל כנוצה" – מספיקה להרשעה. וכמובן שאצלנו לא מקפידים בדיוק איך סחטו את ההודאה… בקיצור: בתי המשפט והמשטרה יצרו אצלנו מערכת משפט אינקוויזיציונית, בה מותר להשתמש באמצעים בלתי חוקיים בעליל לסחוט הודאות, ואח"כ מרשיעים על פי ההודאות הבלתי קבילות האלה, אפילו אם הנאשם מכחיש אותן בבית המשפט.

והדוא"ל של קצין מודיעין יפו, רפ"ק גליל עמאשה הוא כמובן מסמך מפליל יוצא דופן.

כאן מגיע צל"ש קטן לשופט עלאא מסארווה: נכון שהוא פחד להוציא החלטה בעניין התלונה של מוטי. אבל הוא ערך תעלול נחמד. הוא הכניס את הדוא"ל של רפ"ק גליל עמאשה כאילו הוא החלטה במחשב בית המשפט, וחשף אותו לציבור…

טוב, אני מגלה את המסמך, מתייעץ עם משפטנים. המסקנה הברורה היא שיש פה מתקן כליאה בלתי חוקי – בור שחור בלב תל-אביב!

אז אני מגיש בקשה על פי חופש המידע על משטרת ישראל: מי הקים את "בית מעצר יפתח" ומתי? מה הבסיס בחוק לקיומו "בית מעצר יפתח" ולנהלים שלו? וכמה בתי מעצר משטרתיים כאלה קיימים במדינת ישראל?

המשטרה כמובן מסרבת עד היום לענות כחוק על הבקשה על פי חופש המידע…

ואני מפרסם את זה בתפוצת נאטו, לבכירי מערכת המשפט והמשפטנים בישראל.

אבל אף אחד לא פותח את הפה!!!

אז מה עושים? יש פה התנהלות עבריינית חמורה של מערכת המשפט ואכיפת החוק! אבל ברור שהיועמ"ש ופרקליטות המדינה לא יעשו דבר נגד עבריינות של המערכת עצמה!

   

פברוק כתב האישום וההקראה על ידי הפרקליטות והשופט בני שגיא
מיד לאחר שמוטי ולורי נעצרו, והתחילו דיוני המעצרים, ללא ייצוג, היה לי ברור שהולכים לעסוק פה בהונאה בבית המשפט. דיברתי עם חברים, ואמרתי שחייבים לבצע עיונים בתיקים באופן שיטתי, כדי להעביר לעצורים את המידע על התיקים של עצמם.
ואכן, התביעה המשטרתית והשופט בני שגיא פעלו כמצופה. בתיק הפלילי של מוטי ולורי וצבי התקיימו כאילו שלש "הקראות" של כתב האישום. לאלה שאינם מבינים, הקראת כתב אישום היא עניין בסיסי בזכויות האדם בהליך הפלילי. הנאשם חייב לדעת במה מאשימים אותו. אחרת זה משהו בין משפט שדה למשפט ראווה.
אז בפעם הראשונה, השופט בני שגיא רשם במחשב בית המשפט "הקראת כתב אישום" – לפני שהנאשמים בכלל ראו כתב אישום.
בפעם השנייה, הנאשמים קיבלו במעצר מסמך, שאח"כ התברר שהוא "כתב אישום מפוברק", והשופט בני שגיא שאל אותם באולם הדיונים "קראתם את כתב האישום", לורי הכחישה שקראה, מוטי הסביר שהתנאים במעצר אינם מאפשרים קריאה מהותית של המסמך הארוך. אז השופט בני שגיא, מכריז מכס המשפט: תגידו שקראתם, כי אני רוצה לכתוב בפרוטוקול…
בפעם השליישת – משה הלוי מגיש באולם הדיונים לשופט בני שגיא חבילה, ובה שלושה מסמכים: א) כתב האישום שנרשם בתיק בית המשפט. ב) כתב האישום המפוברק, שנמסר לנאשמים במעצר. ג) טבלה של ההבדלים בין שני המסמכים. הלמו מבקש רשות למסור את החבילה ללורי באולם הדיונים. לורי מעיפה מבט, ומיד אומרת – יש פה שני "כתבי אישום שונים" האחד הוא בן 152 עמודים, והשני בן 164 עמודים. ואז השופט בני שגיא מכריז "זה שמספר העמודים בשני המסמכים שונה לא אומר שהם מסמכים שונים". אבל בסוף, ההונאה הזאת לא עברה, והשופט בני שגיא החליט לקיים "הקראת כתב אישום" שלישית. בעצם הוא הודה שפברק את שתי ההקראות הקודמות.סיפור הזה יצר תיעוד חסר תקדים של הונאה על הנאשמים במשפט פלילי, תוך שיתוף פעולה של השופט בני שגיא והתביעה.
אחד הדברים הבולטים בפברוק כתב האישום - ניסיון להסתיר את מעורבותם הישירה של פרקליט המדינה שי ניצן והיועמ"ש אביחי מנדלבליט בהגשת כתב האישום!
זהו סיפור מתועב שמתאים למשטרים חשוכים.
אז מה עושים? ברחבי העולם, הונאה של שופט על כס המשפט נחשבת ל"התנהלות חוץ שיפוטית", שאין חלה עליה כל חסינות. ובחוק הישראלי היא "מרמה והפרת אמונים"…
אבל אין סיכוי שהיועמ"ש ירשה חקירה פלילית של השופט בני שגיא ואנשי התביעה על ההונאה המתועבת הזאת.

ניהול הליכים על צווי חיפוש ללא תיקים וללא כל רישום מזכירותי - השופט עלא מסארווה

גם הסיפור הזה נחשף בקשר לפרשת הבלוגרים והשופטים הנוקמים. אבל הראיות לכך שבבית המשפט השלום תל-אביב מנהלים הליכי דמי בקשר לצווי חיפוש היו ברורות כבר שנים. לורי שם-טוב עצמה הגישה פעמיים תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים…

מניעת גישת הנאשמים לחומר הראיות

זהו מצב בלתי נתפס במדינת חוק. בשבוע שעבר, שוב התלוננה לורי, שלאחר שבעה חודשי מעצר, וחמישה חודשים לאחר הגשת כתב אישום, לא ניתן לה לראות אפילו עמוד אחד מחומר הראיות. על מוטי וצבי הם מטפטפים את הראיות לאט לאט. 
הסנגוריה הציבורית ואלה המופיעים בשמה בהליכים, הגדימו התנהלות חמורה בעניין, שכמוה כשיתוף פעולה עם הפרקליטות בהפרת זכויות היסוד של הנאשמים.

פברוק ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים על ידי השופט אברהם היימן
ביום 26 לאוקטובר התנהל מחזה בבית המשפט המחוזי ת"א, שנועד להיראות כדיון בבית משפט של מדינת ישראל, להקראת החלטת השופט אברהם היימן בעניין מעצרם של מוטי ולורי. כפי שהתברר אח"כ, השופט אברהם היימן "פברק" את כתב ההחלטה (התנהלות מבית מדרשה של השופט ורדה אלשייך - הזכורה לשימצה מפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים").
כלומר, הדיון כולו היה רק הצגה - דיון למראית עין.
לורי ומוטי מוחזקים היום על ידי שירות בתי הסוהר במאסר בלתי חוקי - שרירותי וגחמני - עבירה חמורה על זכויות האדם והאמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות.

דבר חמישי: שחיתות מערכת המשפט ואכיפת החוק היא "משבר חוקתי" או "התפוררות החוזה החברתי"!

שחיתות מערכת המשפט היא מצב שקשה מאד לתקן. בלשון האקדמית קוראים למצב כזה "משבר חוקתי", או "התפוררות החוזה החברתי". "התפוררות החוזה החברתי" היא מצב, בו חלקים בחברה, ובפרט השכבה השלטת, "עושים לביתם" ואינם חשים כל מחויבות לקידום חברתי-כלכלי של כלל התושבים במדינה, וטיפול אמתי בצרכים – החל מהצרכים הבטחוניים וכלה במערכת דיור ציבורי וסעד לנכים.

חלק בלתי נפרד מ"התפוררות החוזה החברתי" הוא שתיקת האקדמיה. לפרופסורים שלנו נתנו הגנות מיוחדות, כחלק מקביעות והחופש האקדמי. פרופסורים וסטודנטים היו חלק בלתי נפרד מתנועות המחאה בשנים האחרונות מהונג קונג ועד ארה"ב. אני קורא מכאן היום לאנשי האקדמיה להשמיע את קולם, גם כאן, בפתח-תקווה!

דרכי המוצא ממשבר חוקתי מסוג זה יכולים על פי הניסיון:
* שינוי בלתי אלים של שיטת המשטר - לדוגמה, תיקון חוקתי, כגון המעבר מהרפובליקה הרביעית לרפובליקה החמישית בצרפת.  המעבר משלטון החונטה לרפובליקה ביוון. "המהפכה המפוארת באנגליה". בישראל אין חוקה, ואין הסכמה ציבורית רחבה דיה להעביר חוקה. לכן פתרון זה אינו נראה בעל סיכויים ממשיים.
*  שינוי אלים של שיטת המשטר - לדוגמה המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית - הליך בלתי מבוקר שתוצאותיו בלתי צפויות.

דבר שביעי ואחרון: הציבור חייב להמשיך לפקח על השלטון 24/7!

אין דרך אחרת!

שום דבר אינו תחליף לחובת הציבור לפקח על ענייני המדינה.

מה שמתחולל פה בשמונת החדשים האחרונים הוא התעוררות חסרת תקדים של הציבור נגד השחיתות השלטונית. זה מעורר השראה! אבל זאת רק ההתחלה!

לסיכום:

המשורר ייטס כתב על מצב כזה כבר לפני 100 שנה: "הטובים חסרי נחישות, והרעים מלאי תאווה”!

המדינה הזאת היא שלנו! השחיתות הזאת היא שלנו! והאחריות לנקות אותה היא שלנו!

נחישות והתמדה! אין דרך אחרת!