נראה לי שיש פה בלבול מסוים...
- העתירה נגד שב"ס שמציע שר המשפטים הבא אינה קשורה כלל לבטלות המעשה של בית המשפט העליון. העתירה נגד שב"ס הייתה יכולה להיות עתירת הביאס קורפוס לאחר מאסר חסר סמכות על ידי שב"ס.
- הכותבים מתייחסים להכרזה על בטלות מוחלטת כסוג של ערעור. ולכן, מתעוררת בכלל השאלה מי מוסמך להכריז על בטלות מוחלטת של מעשה של בית המשפט העליון.
לא זה המצב המשפטי המקובל באזורי שפיטה אחרים.
הסמכות לתת פסק דין הצהרתי על בטלות מוחלטת מוקנית לכל בית דין העוסק בעניין כלשהו הנוגע למעשה הבטל בטלות מוחלטת, שנעשה על ידי בית דין אחר.
לכן, למשל, אם היה אפילו בית משפט לתעבורה, שעסק במשהו הקשור לעניין, בסמכותו היה להכריז על בטלות מוחלטת של מעשהו של בית המשפט העליון, שנעשה בלא סמכות.
כמובן שכל אלה הם דיונים תיאורטיים. המערכת בישראל עתה בנויה להגן הגנה מוחלטת על המושחתים.
לצורך זה המציאו "בטלות יחסית" - "דוקרטינה משפטית משפחתית"... :)
זה כמו שנמציא שטר כסף, מזויף ב"זיוף יחסי"...
"היחסיות" היא כמובן על פי "השקפתו האובייטיבית של בית המשפט" (פס"ד לאחרונה על חופש העיתונות וחופש הביטוי - שהמציא "נוסחה גמישה למדי, שתכנה ייקבע על פי השקפתו האובייטיבית של בית המשפט" - להבחין בין החופש לפרסם על עבריינות של פקידי המשטר המושחתים, לבין עבירה על הגנת הפרטיות של מושחתי המשטר).
נ.ב. אבל השחיתות של השופטים במדינה היהודית-דמוקרטית לא מצדיקה את השואה!
דוקטרינת הבטלות היחסית
בטלות יחסית היא דוקטרינה משפחתית, על פיה פעולה שלטונית שהתבצעה בניגוד לחוק לא תחשב בְּטֵלָה, אם התוצאה הסופית שלה לא הייתה משתנה לו הייתה הפעולה מתבצעת כדין.
לדוגמה: מקרה שבו לא נערך שימוע לאדם שהיה זכאי לכך על פי דין, לפני קבלת החלטה בעניינו. לפי דוקטרינת הבטלות היחסית, בוחנים האם לאותו אדם היו טענות שלו היה משמיען בשימוע, היה בהן כדי להשפיע על ההחלטה. אם הטענות יכלו להשפיע - תבוטל ההחלטה, ואם לא יכלו להשפיע - לא תבוטל ההחלטה.
http://cafe.themarker.com/topic/2146348/?p=1