2020-04-05 שאלות תאורטיות בימי הקורונה בעניין פס"ד בנק מזרחי, זכויות האדם, ו"האנשת התאגידים"

Joseph Zernik

Just now · 

שאלות תאורטיות בימי הקורונה בעניין פס"ד בנק מזרחי, זכויות האדם, ו"האנשת התאגידים"
בבלוג: https://inproperinla.blogspot.com/2020/04/2020-04-05.html

  

ישנן שאלות בסיסיות שלא ראיתי שנידונו כלל בפס"ד בנק מזרח או בשיח האקדמי אודותיו. הסיבה שהארכתי להלן בתיאור הרקע ביחס למערכת המשפט בארה"ב היא שיש בעניין תובנות ביחס למצב בישראל היום: 

1. ביחס לעניין הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון על החקיקה בכנסת בכלל;

2. ביחס למצב החברתי-כלכלי והמשפטי אליו תיקלע אולי מדינת ישראל בתקופת השיקום שלאחר מגיפת הקורונה  - הן בקשר להסדר חובות של הציבור לבנקים, לדוגמה, משכנתאות - בדומה למצב במשקים החקלאיים שהביא לחוק טל ופרשת בנק המזרחי, ובין אם בקשר לפעולות חילוץ נרחבות של תאגידים בכלל ושל הבנקים בפרט מכספי הציבור, וכן

3. ביחס לשאלות העולות בימים אלה בעניין "דיקטטורה שיפוטית" וכיצד היא מתבצעת בפועל.

פרשת בנק המזרחי

הערעור כולו נובע מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וזכות הקניין כזכות מנויה בחוק יסוד זה.  אולם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כלשונו וכרוחו חל רק על "אדם" או "כל אדם". בנק המזרחי אינו "אדם", אלא תאגיד בנקאי. לפיכך, לטעמי, מן הדין היה לדחות את הערעור מיסודו, על הסף.

שאלה 1.  האם לא מן הראוי היה לדחות את הערעור בפרשת בנק המזרחי על הסף, מן היסוד, שכן בנק המזרחי אינו "אדם", אלא תאגיד בנקאי, וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו חל עליו? 

שאלה 2. האם היו פסיקות של בית המשפט העליון לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולפני בנק המזרחי, שדנו בעניין החלת החוק על תאגידים? או שדנו ופסקו בפירוש בתורת "האנשת התאגידים" [corporate personhood]?
שאלה 3. האם בפרשת בנק המזרחי אהרן ברק ושופטי בית המשפט העליון הכניסו לפסיקה בישראל את "האנשת התאגידים" [corporate personhood] בדלת האחורית?

התשובות לשאלות אלה כבדות משקל ביחס להערכה מחדש של מורשתו של אהרן ברק בכלל ו"המהפכה החוקתית" בפרט, וכן ביחס להתנהלותה של מערכת המשפט בתקופת השיקום לאחר מגיפת הקורונה.

ארה"ב: מלחמת האזרחים, השיקום, ועד ל- Citizens United

מצב העניינים ביחס לפרשת בנק המזרחי אינו מקרי, אינו מקורי, ואינו המצאה ישראלית כלל. 

 

מהלך עניינים חוקתי דומה התרחש בארה"ב במחצית השנייה של המאה ה-19. לאחר מלחמת האזרחים (1861-1865) חלו שינויים מובהקים בחוקה האמריקאית, לרבות התיקון ה-14 משנת 1868, שהבטיח ל"כל אדם" הליך ראוי גם בכל ההליכים בבתי המשפט של המדינות השונות. בהמשך, נחקקו חוקים שהפכו את הפרת זכות זאת לעבירה פדרלית - הן פלילית והן אזרחית - "שלילת זכויות תחת מראית עין של החוק" [Deprivation of Rights under Color of Law]. 

התיקון ה-14 והחוקים הנ"ל היו חלק מ"תקופת השיקום" [Reconstruction Period], ותכליתם הייתה להגן על העבדים המשוחררים מפני שחיתות בבתי המשפט במדינות הדרום  - מצב בו המשיכו את דיכויים של העבדים המשוחררים באמצעות שחיתות במערכת החוק והמשפט.

עוד באותה שנה ממש, בה כונן התיקון ה-14, שנת 1868, ניתנה החלטה של בית המשפט העליון של ארה"ב בפרשת  Santa Clara County v. Southern Pacific Railroad Co, שהכריזה על כך שתאגידים הם אנשים [persons] ולפיכך זכאים לכל זכויות האזרח בחוקה של ארה"ב, ובפרט להגנה על פי התיקון ה-14.  

יש לציין שפסק דין זה של בית המשפט העליון שלארה"ב נחשב ע"י רבים כ"מפוברק" - שכן ההכרזה הנ"ל אינה חלק מפסק הדין עצמו, אלא הערה בשולי המסמך, שהוספה ע"י הרושם [court reporter]. הערת שוליים זאת אומרת, שבפתח הדיון הכריז נשיא בית המשפט שהדיון כולו יתנהל מתוך ההכרה בכך שתאגידים הם אנשים, ועניין זה לא יידון בתיק זה כלל.  בתמונה לעיל נוסח ההערה שהוספה בכתב יד ע"י הרושם [court reporter] בשולי הפרוטוקול וההחלטה של בית המשפט העליון בפרשת סנטה קלרה.
פסק דין זה הוא הבסיס לתורה המשפטית הנהוגה בארה"ב עד היום - "האנשת התאגידים" [Corporate Personhood].  ההחלטה בפרשת סנטה קלרה ותורת "האנשת התאגידים" גם נחשבות ע"י רבים כגורם מרכזי בהשחתת מערכת המשפט של ארה"ב מאז ועד היום. 

צריך גם לזכור, שהתקופה שלאחר מלחמת האזרחים ועד לשפל הגדול נחשבת לתקופה של שחיתות שלטונית יוצאת דופן של כל שלוש זרועות המשטר בארה"ב. תקופה זאת נקראת בפי היסטוריונים מאסכולת Howard Zinn "עידן הברונים השודדים" [Robber Baron Era]. הברונים כללו את רוקפלר, קרנגי, מורגן, וכו' (הדמיון למשטר הטייקונים שלנו אינו מקרי). היסטוריונים שמרניים קוראים לאותה תקופה "העידן המוזהב" [Gilded Age]. והשחיתות היתה קשורה ישירות לכוחם הבלתי מרוסן של התאגידים, בחסות בתי המשפט...

כבר בתחילת המאה ה-20 (~1910-1920), לואיס ברנדייס, מי שהיה קודם עו"ד של זכויות האדם ואח"כ שופט דגול בבית המשפט העליון, ערך מחקר ומצא, שבעקבות ההחלטה הנ"ל בעניין סנטה קלרה, מי שהפכו לנהנים הגדולים ביותר מפסיקות של בתי המשפט בעניינים הנובעים מזכויות האזרח היו דווקא התאגידים, ולא אנשים כגון העבדים המשוחררים במדינות הדרום.

    

מפולת הבורסה של 1929 ותחילת השפל הגדול הובילו את הנשיא רוזוולט להניע את ה"ניו דיל".  אולם בית המשפט העליון של ארה"ב חסם את היזמה באמצעות פסיקות, שפסלו את חוקי ה"ניו דיל" כבלתי חוקתיים. כתוצאה מכך החל עימות ישיר בין הנשיא לבין בית המשפט העליון, שבמרכזו עמד עניין סמכות הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון על החקיקה בקונגרס. מצב עניינים זה הוביל למאבק ישיר וכוחני של הנשיא רוזוולט נגד בית המשפט העליון  [court-packing plan] בשיא השפל הגדול בשנות ה-30.

בסופו של דבר, הנשיא רוזוולט ניצח במאבק זה, וחוקי הניו דיל נחקקו, לרבות כמה מהחוקים החשובים להגבלת כוחם של התאגידים, בפרט הבנקים וחברות הביטוח, והפיקוח הפדרלי עליהם ועל הבורסה. בנוסף - חוקים שהיו הבסיס ליצירת המעמד הבינוני החזק בארה"ב בהמשך המאה ה-20, כגון הערבות הפדרלית למשכנתאות לרכישת בית מגורים. בקיצור - חוקי הניו דיל יצרו סדר חברתי-כלכלי חדש בארה"ב (וקרוב לוודאי שתקופת השיקום לאחר הקורונה בישראל תצריך חקיקה שתקבע סדר חברתי-כלכלי חדש גם אצלנו). במקביל, החל התיקון של מערכת המשפט בארה"ב. את התיקון, שראשיתו בשנים 1932-1937 הובילו 3 שופטים דגולים -  שלושת המוסקטרים - לואיס ברנדייס, בנימין קרדוזו והרלן פיסק [Justices Louis Brandeis, Benjamin N. Cardozo, and Harlan Fiske].

התקופה בה אנו נמצאים היום, נחשבת שוב לתקופה של שיא בשחיתות מערכת המשפט והמשטר בארה"ב. הפסיקה שאולי מסמלת מצב זה יותר מכל היא הפסיקה בפרשת Citizens United בשנת 2010. אז פסל בית המשפט העליון של ארה"ב את רוב ההגבלות על תרומות של תאגידים למועמדים בבחירות (כולל בחירת שופטים!) תחת התואנה, שההגבלה של תרומות התאגידים היא הפרה של חופש הביטוי (התיקון הראשון לחוקה של ארה"ב). כביכול - תרומות כספיות הן חלק מהותי באופן הביטוי של התאגיד.  בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשה זו, כתבו משפטנים בכירים שבית המשפט העליון של ארה"ב הכשיר שוחד על פי דין. והנשיא לשעבר קרטר הכריז שוב ושוב, שארה"ב אינה עוד דמוקרטיה, אלא הפכה לאוליגרכיה. בתגובה לפסה"ד בפרשת Citizens United גם נפתח מסע בניסיון להעביר תיקון לחוקה שיתגבר על פסה"ד של בית המשפט העליון. אולם כידוע, תיקונים לחוקה של ארה"ב הם עניין קשה, מסובך וממושך...

 

ובחזרה לענייננו: ברור ששופטי בית המשפט העליון של מדינת ישראל, שישבו בדין בפרשת בנק המזרחי, היו משפטנים מלומדים, והכירו יפה את ההיסטוריה החוקתית של ארה"ב ואומות אחרות. למדנותם זאת משתקפת היטב בפסק הדין עצמו. אולם בפסק הדין בפרשת בנק המזרחי לא מצאתי כל התייחסות לכך שבמדינת ישראל תאגיד, כגון בנק המזרחי, הוא "אדם" במובן שאליו התכוון חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הזכאי להגנה על פי חוק יסוד יסוד כבוד האדם וחירותו, או כל התייחסות ישירה או עקיפה לתורת "האנשת התאגידים" והשלכותיה על זכויות האדם של האנשים הטבעיים.