אמי נפטרה

אמי נפטרה השבוע. הייתי בברלין בענייני עסקים באמצע השבוע (הגעתי הבוקר, שישי, ארצה בדחיפות), ביום רביעי קיבלתי הודעה שהיא נדבקה בקורונה ומצבה מתדרדר. היא התגברה על הקורונה (הפכה לשלילית בבדיקה), אבל נפטרה מהסיבוכים. 

אימי הייתה בת 95 וכמעט 20 שנה עם אלצהיימר, ללא כל קשר עם העולם החיצון. 

בשנת 2004 היא כתבה לי מכתב אחרון בכתב יד ושלחה בדואר (כפי שהסבירה בפתח המכתב, להימנע מכל עזרה של אחרים ומדוא"ל שאחרים יוכלו לקרוא). היא כתבה את המכתב לאחר שכבר ידעה שהיא מאובחנת באלצהיימר, וההתנהגות שלה כבר הייתה בלתי יציבה. את המכתב היא כתבה כבקשת סליחה על ההתנהגות שלה בפגישה שלנו חודש קודם לכן, שהייתה חריגה ביחס ליחסים שלנו במשך השנים.

בשנים האחרונות סבלה יום יום, אפילו קבלת אוכל (עיסה נוזלית) ומים גרמו לה סבל.

לצאת מן העולם בכבוד וללא סבל זהו חסד גדול. מוטב לרדת תחנה אחת קודם. 

אימי הייתה ארץ-ישראלית בכל רמ"ח ושס"ה. היא נולדה בבי"ח משגב לדך, שהיה אז בי"ח לנזקקי סעד ברובע היהודי של העיר העתיקה. הוריה חיו בחברון. סבתי ז"ל, בת למשפחה חרדית, שזכתה רק לשתי שנות לימוד (כיתה ב' - כלכלת בית), הייתה אוטודידקטית (הצטיינה במיוחד במתמטיקה, ברמה אוטיסטית - נהגה לערוך חישובי ריבית דריבית בראש בשנות האינפלציה הגדולה ומצאה טעויות בחישובים של הבנק. התחביב שלה היה חישובי המרת לוחות שנה עברי-לועזי בראש), סירבה ללדת בחברון, כיוון שלא היה שם בי"ח ולא היו שם שירותי בריאות מודרניים.

אמי למדה בבי"ס יסודי דתי לבנות למל בירושלים (סמוך למאה שערים). סבתי סיפרה לי שכשרשמה אותה לכיתה א' נדרשה לכתוב את השיוך העדתי - כיוון שהתמיכה בביה"ס הייתה על פי שיטת "החלוקה" של היישוב הישן. סבתי סירבה בתוקף לרישום השיוך העדתי, ורשמה את אמי רק "ישראל" (כמו ב"כל ישראל ערבים זה לזה").

בהמשך, אימי למדה בבי"ס התיכון שליד האוניברסיטה. גם עניין זה נפלא ממני - כיצד סבתי, עקרת בית חסרת ההשכלה, החליטה לשלוח את אימי לבי"ס שהיה אז גם חדש וגם רחוק מהבית. בדיעבד - אחד מבתי הספר הטובים בירושלים עד היום.

המורה לערבית היה יצחק נבון, המורה לכימיה היה ישעיהו ליבוביץ'... רבקה מיכאלי, הזמרות נחמה הנדל ונתניה דברת (מרב, בתה של נתניה דברת, שהכרתי בנח"ל, טענה שנחמה הנדל מזייפת...) למדו במחזורים סמוכים.

אימי סיימה מאסטר במיקרוביולוגיה בהדסה בתחילת מלחמת העצמאות. היא תכננה להמשיך לדוקטורט, אבל המלחמה, חתונה וילדים שיבשו את התוכניות. היא גם עבדה במעבדות בהדסה הר הצופים ועלתה בשיירות להר במלחמת העצמאות. בנס לא הייתה בשיירה שכל אנשיה נרצחו בשיח ג'ראח. חבריה ללימודים באוניברסיטה נפלו בל"ה (אחרים הפכו במהלך השנים לפרופסורים מובילים בהדסה). אח"כ חוותה את ההפגזות על השכונות היהודיות במצור על ירושלים. כל זה השאיר עליה רושם כבד. את זה למדתי מאחיה הצעיר, שנים לאחר שכבר הייתה באלזהיימר. היא לא אמרה מילה על זה מעולם.

היא כן סיפרה לי שלפעמים היו לה חלומות רעים - היא חלמה שלא השלימה את לימודי המאסטר, כיוון שעקב המלחמה ויתרו להם על בחינה אחת...

במבט לאחור - אחד הדברים הבולטים הוא שמעולם לא שמעתי ממנה מילה, לטוב או לרע, בענייני פוליטיקה ישראלית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או המלחמות (בן דודה, קצין שריון, נהרג במלחמת יום הכיפורים).

מיד לאחר לידתי, אבי ז"ל קיבל עבודה בסולל בונה, והמשפחה יצאה הישר מהצנע בארץ לשנתיים של חיי רווחה בקפריסין (אז עדיין תחת שלטון בריטי). נשות עובדי סולל בונה בקפריסין נותרו חברותיה הטובות כל השנים. אולם אח"כ, למרות שאבי קיבל הצעות עבודה בחו"ל מטעם סולל בונה והמדינה (לדוגמה, נספח מסחרי בשגרירות בחו"ל) היא סירבה בתוקף לצאת מהארץ.

אימי הייתה מראשוני החברה להגנת הטבע, הקשיבה באדיקות בימי שבת בבוקר לתכנית על טבע והארץ של עזריה אלון, גם הוא בוגר הריאלי (פגשתי אותו שנים אח"כ, בסביבות 2011, לאחר שברחתי מארה"ב וחייתי באכסניית ירושלים בכיכר ציון. הוא היה מגיע מידי פעם מקיבוץ בית השיטה. היה אז כבר מעל גיל 90, אבל צלול ומעניין כתמיד. שאלתי אותו פעם איך הוא מגיע מהקיבוץ לירושלים. הוא ענה: מה השאלה? באוטובוס אגד!). אימי לקחה אותי לטיולים של החברה להגנת הטבע, שהיו מיועדים אז למורים לביולוגיה. הייתי אחד הילדים היחידים בטיולים האלה. נסענו במשאית מכוסה בברזנט עם ספסלי עץ ארוכים של פעם. היא גם לקחה אותי לטקס החנוכה מחדש של האוניברסיטה בהר הצופים, שנערך באמפי בהר הצופים לאחר המלחמה ב-67.  

בתור ילד אני זוכר אותה מכינה ארוחת ערב במטבח ומאזינה ברדיו לפרקי היום בתנ"ך עם ישעיהו ליבוביץ', שראתה בו מורה הדור.

ההוראה הייתה בנשמתה, היא אהבה את ההוראה ואת התלמידים בכל ליבה.

היא לימדה בריאלי כדי להבטיח לילדיה השכלה מעולה. זאת, בעקבות דודה, הסופר יצחק שמי, שלימד בריאלי עברית וערבית החל בשנות ה-20 עד למותו בשנת 1949. את כתביו הוצאתי לאור כמתנה ליום הולדתה ה-70. הדבר שימח אותה מאד. היא גם השתתפה בהכנות לפרסום הספר - שלחה לי חומרים לעיצוב עטיפת הספר ונפגשה עם א"ב יהושע שנתן לנו פיסקת שבחים (blurb) לעטיפת הספר. הספר יצא תחילה באנגלית ( HEBRON STORIES  - זכה לביקורות מצוינות), אח"כ בצרפתית (ביוזמת הכנסיה הקלוויניסטית של שוויץ ובמימונה - גם עניין זה נפלא ממני), אח"כ בעברית ("טחנת החיים" - זכה לפרס "ספר מופת" ממשרד התרבות), ובסוף גם בערבית (בהשפעת מחמוד דרוויש ההתאחדות האקדמית הפלסטינית הכירה בשמי כאחד הסופרים הפלסטינים החשובים של המאה ה-20, למרות ששמי כתב אך ורק בעברית והיה ציוני מובהק, מקורב לבן גוריון, בן צבי ורחל ינאית, וחבר במוסדות היישוב). בזכות הפרויקט הזה היכרתי סופרים ומבקרי ספרות מובילים - הן בספרות העברית והן בספרות הפלסטינית.

יחד עם זאת, אימי התרחקה מהנהלת בית הספר הריאלי. 

זיכרון הילדות, שעמד ברקע לימודי בביה"ס קשור לקבלתי: כשעליתי לכיתה ג' אימי רשמה אותי ואת אחיי לריאלי. נדרשו בחינות כניסה. לא היה לאימי ספק שאתקבל, כיוון שהייתי תלמיד מצטיין וקורא נלהב. אולם שני אחי (שהייתי תלמיד טוב מהם בהרבה) התקבלו, ואני נכשלתי כביכול בבחינת הכניסה. אימי תחקרה אותי אודות הבחינה. היה לי ברור שעניתי נכון על כל השאלות בכל הנושאים (חשבון, עברית, תנ"ך). התברר שלא נבחנתי כלל ע"י מורה. ערכו לי בחינה למראית עין ע"י מזכירה (ככל הנראה אף מורה לא הייתה מוכנה להיות חלק מהביזיון). התברר שההנהלה החליטה מראש, לא לקבל אף תלמיד לכיתה ג', אולם כיוון שאימי הייתה מורה ערכו את ההפקה של בחינת דמי וקבעו שנכשלתי. אימי לא ויתרה, למרות שהייתה מורה צעירה, חדשה, מזרחית, בבי"ס עם הנהלה ייקית שמרנית וכוחנית. היא התעקשה, ובסוף קיבלו אותי לכיתה ג'. יש לציין גם את העובדה שהחליטה להסביר את הפרשה לילד בכיתה ב' ללא כחל ושרק. זאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי ל"הליכים למראית עין" - נושא שמרתק אותי עד היום...

את המחאה שלה נגד המנהל הכל יכול יצחק שפירא היא ביטאה במשך השנים בכך שסרגה בישיבות המורים האין סופיות, למרות התנגדותו... אנחנו זכינו לסוודרים חדשים כל שנה... כחולים כולם (צבע התלבושת האחידה)...

את הערבים הייתה מבלה בבדיקת בחינות - ערימות על ערימות של מחברות כחולות. בהפוגות הייתה בולעת ספרי כיס - מתח ורומנטיקה באנגלית.

חברותיה הטובות היו מורות התיכון, כולן בעלות תארים מתקדמים בתחומים שונים, מכימיה ומתמטיקה ועד ספרות וחינוך. הן נפגשו כל כמה שבועות בבית אחת מהן. הפגישות האלה היו מעין תחרות אפייה ואימי הצטיינה באפייה. אני זוכר אח"כ בתיכון, שהמורה לכימיה הסבירה בכיתה: מי שיודע כימיה יודע לאפות, ומי שיודע לאפות יודע כימיה (החלק הראשון אולי נכון, אני לא בטוח ביחס לחלק השני).

הלוויה ביום א' הקרוב. אני לא יושב שבעה בחיפה. נשאר בתל אביב. 

Thursday, December 15, 2022

כסף קטן




כשברחתי בשנת 2010 מארה"ב לישראל, במכנסיים קצרים, חולצת טי, עם שלושה מחשבים (לא היה לי די זמן להשמיד אותם לפני שזזתי), נסעתי הישר משדה התעופה לבית דודי בירושלים. שם לנתי מספר לילות על הספה בסלון. אח"כ שהיתי מספר ימים בבית בת-דודי בירושלים. ואז נותרתי ברחוב. 

מחוסר מעש הסתובבתי ברחוב יפו והלכתי לעיר העתיקה (כבר שנים שאני לא נכנס לשם). ישבתי על גדר אבן. לא רחוק ממני ישבה חתולת רחוב מצויה. ואז הגיעה ילדה בלונדינית כבת חמש שגילתה עניין רב בחתולה. בעקבותיה הגיעו הוריה. נכנסנו לשיחה. התברר שהאם הייתה צרפתייה והאב היה איטלקי, ושניהם פרופסורים באקול נורמל סופרייר בפריז, שם עסקו בביולוגיה מולקולרית – התחום שלי בעבר. לאחר כמה דקות הם עזבו ושוב נותרתי לבד. 

הערב ירד, ועדיין לא היה לי היכן ללון באותו לילה. הלכתי בחזרה לאורך רחוב יפו והגעתי לכיכר ציון. שם ראיתי בעד דלת הזכוכית את הזוג בלובי של אכסניית ירושלים (המוכרת לציבור בעיקר בקשר למרפסת). נכנסתי. במזל מיוחד, שאפיין את חיי באותן שנים, בעל הבית ארנון ז“ל ישב בלובי. הוא ניהל איתי שיחה של לא יותר משתיים-שלוש דקות. אמרתי לו את האמת: ברחתי מהסוכנויות הפדרליות בארה"ב מחשש לחיי, אין לי כמעט גרוש, ואני מחפש מקום ללון. הוא שאל אותי: שירתת בצבא? עניתי: כן. איפה? בנח"ל מוצנח. ואז הוא הזמין אותי ללון באכסניה בחצי חינם בחדר קטן בו עמדו 10 מיטות. חדר מס‘ 2 באכסניה הפך לביתי בשנתיים וחצי הבאות. החיים והאירועים באכסניה הם אוסף סיפורים לפעם אחרת. אציין רק שתוך מספר ימים הוצמד לי שטינקר 7/24 למשך כל שהותי שם. 

בשנת 2012 שוב חוויתי משבר, ונותרתי ממש חסר פרוטה (סיפור לפעם אחרת). אז התגלגלתי למאהל המחאה/דרי רחוב בארלוזורוב, שם חייתי 5 שנים באוהל, שזכה לצל“ש משרון רוטברד מהמחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. 

יום אחד קיבלתי מייל מהאכסניה. ארנון ז"ל ביקש שאבוא לירושלים ל-24 שעות לפקח על האכסניה ומלון נוסף שהוא ניהל בירושלים. הסיבה הייתה שהוא קבע יום כיף לכל העובדים באכסניה ובמלון בירושלים ובאכסניה ביפו שניהל באותם שנים. כמובן שהסכמתי. ארנון הציע לשלם לי – סירבתי בתוקף. 

מספר חודשים אחר כך שוב קיבלתי מייל מהאכסניה – ארנון ז"ל נפטר, והודיעו לי על מקום ומועד ההלוויה. 

ההלוויה לא הייתה מן הסוג השגרתי, כמובן, בדיוק כמו ארנון. התקבצו שם המשפחה, חבריו הרבים, וגם אוסף הטיפוסים יוצאי הדופן שאסף במשך השנים. 

בדרך חזרה למאהל בארלוזורוב יצא לי לנסוע עם מנהל האכסניה ביפו. אמרתי לו: ארנון הלך לעולמו, ומעולם לא שאלתי אותו מדוע הסכים לקבל אותי לאכסניה. הוא ענה לי: אתה כסף קטן! שאלתי אותו מדוע. הוא ענה לי: ארנון החזיק את מרדכי ואנונו באכסניה ביפו במשך זמן רב לאחר שהשתחרר מהכלא. 

לקח לי זמן לחבר את כל העובדות ולהגיע למסקנה שארנון היה חייב להיות מחובר גם למשטרה וגם לשב"כ. אבל כרגיל נותר הספק. 

נתקדם במהירות לדצמבר 2022 .הופעתי בבית המשפט המחוזי בירושלים לטעון, בפעם הראשונה בחיי, בעתירה נגד שר הבריאות הורוביץ והמנכ"ל אש בנושא "החוזה המושחר" עם פייזר (סיפור לפעם אחרת). לאחר הדיון לקחתי את ידידתי נחמה לבקר באכסניה. האכסניה נראתה משודרגת ונקייה מאי פעם. המנהלת ישבה במקרה בשולחן הקבלה. ניהלנו שיחה של לא יותר משתיים-שלוש דקות. אמרתי למנהלת שגרתי במקום במשך שנתיים וחצי לפני 10 שנים, וגם עזרתי לארנון בזמנו. התברר שהאכסניה מנוהלת היום ע"י תאגיד. המשפחה מכרה את המקום במהלך הקורונה. המנהלת הסבירה לי שגם שיפרו את הגבייה (כלומר, דיללו את החינמניקים של ארנון). סיפרתי לה שבאכסניה ביפו גרה בזמנו שאנטי בקופסת עץ מעל לקבלה. היו שניסו לשדך לי אותה, אמרו שאנחנו מתאימים זה לזה. 

בסוף אמרתי לה: עדיין עובדים צמוד עם המשטרה? היא ענתה לי: כן. והשב"כ? היא ענתה לי: גם.

Google police is after me!


1/ Google police is after me! All of a sudden they notify me that 10 year old posts in my blogger blog would be hidden from the readers. What is the Google police trying to hide from the readers? >>
2/ The case of an elderly academician - Roger Shuler from Alabama. He was seriously assaulted by the sheriff and unlawfully held in custody in order to force him to remove a blog post that exposed a conservative federal judge as a retired gay porn model.> inproperinla.blogspot.com/2013/09/13-09-

3/ Discussion of the power hierarchy between US presidents and FBI directors. Obviously, Hoover was stronger than the US president, and so was Robert Mueller. My blog post is mostly Wikipedia citations. inproperinla.blogspot.com/2009/11/09-11-.




Tuesday, June 28, 2022

יום כיף לכל המשפחה - פשיעה מאורגנת בחסות הצבא, המשטרה, והשב"כ.

ב"ה
אירוע פשיעה מאורגנת בחסות הצבא, המשטרה והשב"כ. האירוע יכלול כנראה גם רצח פלסטינים. חוויה לכל המשפחה.
מקימים יישובים חדשים 20.07.2022 
דיפ סטייט? דיפ שיט! 


Summer entertainment - full day of Organized Crime, likely to include murdering Palestinians

A day full of Organized Crime, sponsored by the Israeli military, police and Shin Bet. The event would likely include the murder of some Palestinians. Summer entertainment for the entire family. Building new “Outposts” - July 20, 2022. Deep State? Deep Shit!


Monday, May 9, 2022

תחקיר "זמן אמת" על הנהלת בתי המשפט

 28 בדצמבר 2021, כ"ד בטבת תשפ"ב, בשעה 21:00

תחקיר "זמן אמת" על הנהלת בתי המשפט מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל בדיון ועדת החוקה: אנחנו פתוחים לביקורת וגם התקשורת צריכה לומר "טעינו, לא דברים כהווייתם"

יוצר התחקיר אבי עמית: "התנהלותכם בפרט לאחר שידור התחקיר, צריכה להדאיג כל אזרח בישראל",
יו"ר הוועדה ח"כ גלעד קריב: "הוועדה שבה ועמדה על החשיבות הרבה שיש בהקפדה על עצמאותה וחוסנה של הרשות השופטת ועל שמם הטוב של נושאי משרה ציבורית. באותה נשימה, הוועדה מכירה בחשיבותה של העיתונאות החוקרת ובתרומתה הגדולה לחוסן הדמוקרטי ולערכים של שקיפות ואמון הציבור. הוועדה מאמינה כי שתי תכליות אלו יכולות וראויות לעמוד זו לצד זו, והאמת והשלום אהבו".
ח"כ שמחה רוטמן: "לכאורה לפני התחקיר נטען שעדותו של עו"ד ברק לייזר חסויה והיא לא נמסרה, אך כאשר קם הצורך להכחיש או לדברר למה תחקיר "זמן אמת" לא נכון, אותם תמלילי חקירה מצאו עצמם אצל עיתונאים. נצטרך לדון באופן בו מאגרי המידע נשמרים"
ח"כ יריב לוין: "הציבור צריך להודות לעורכי התחקיר על אומץ הלב והעיסוק בסוגיה במערכות שלא עושות חסד עם מי שמעז לתחקר אותן"; "המציאות בה יועמ"ש ודובר בגוף כה גדול ומרכזי הם בעלי קשר אישי הוא מצב בלתי תקין על פניו, המזמין בעיות. הנפוטיזם, החבר מביא חבר והמשפחתיות הזו, ומי שירים יד על ביתי אגדע אותה, קהות החושים הזו זה דבר בלתי נסבל".
ועדת החוקה קיימה היום (ג') דיון מיוחד ב"תחקיר "זמן אמת" בכאן 11 בנושא הנהלת בתי המשפט"- שיזמו הח"כים יריב לוין, שמחה רוטמן וגבי לסקי, שמשכה את בקשתה עם תחילת הדיון, לאחר שלדבריה קראה את מכתבו של עו"ד אביגדור פלדמן ושוחחה עמו.
בדיון השתתפו השופט יגאל מרזל, מנהל בתי המשפט, יועמ"ש בתי המשפט עו"ד ברק לייזר, ראש לשכת עוה"ד, עו"ד אבי חימי, יוצרי התחקיר אבי עמית ואיתי עמיקם.
יו"ר הוועדה ח"כ גלעד קריב: "במדרג הזכויות המוגנות, המערכת והנהלים צריכים לוודא שמה שמוגדר חסוי נשאר חסוי. הוועדה עומדת על עבודתה של עיתונאות חוקרת חסרת מורא בישראל. חשוב לי שלא ייצא מהדיון הזה שאנחנו מטילים ספק. אנחנו לא עוסקים בבירור ספקות מצד אחד או מהצד השני. עיתונאות היא לא רשות חקירה פלילית ואין לצפות מעיתונאות להגיע לרזולוציה שרשויות חקירה יכולות להגיע אליהן ועדיין רוצים שיהיו תחקירים משמעותיים על כל רשויות השלטון. עלו סוגיות משמעותיות והנהלת בימ"ש לא כופרת בתחקיר שסימן סוגיות חשובות של אבטחת מידע ונהלים".
ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית): "הנהלת בתי המשפט איננה מגיבה טוב לביקורת, זה בעדינות. בתחקיר נדונו כמה דוגמאות לכך. מאגר המידע שהוקם להתמודד עם ביקורות על שופטים, מאגר שהנהלת בימ"ש הקימה לעצמה, אינו תקין. אני מקווה שהשימוש בו הופסק, במעין ממשק לא נכון בין תיקי בימ"ש, אנשים המבקרים בימ"ש והנהלת בימ"ש. זה ממשק לא בריא במדינה דמוקרטית. להבנתי היה צריך את התערבות היועמ"ש והבעיה טופלה. כשל שני שהוצג בתחקיר שאותו לא פתרנו הוא מה היחס בין חיסיון התיקים המתנהלים בבימ"ש לממשק הדוברות/ העיתונאים/ הנהלת בימ"ש. המידע הזה לא מוכחש- הוצגה העברת מידע ספציפית לאותה בלוגרית לורי שם טוב לכאורה ע"י הנהלת בימ"ש. הייתה תקשורת בינה לבין דוברות הנהלת בימ"ש גם לאחר שכבר נודעה כגורם בעייתי והורשעה. כשל נוסף הוא העובדה שיצא מידע. התגלתה דליפת מידע מאוד משמעותית והנושא לא תוחקר כראוי.  לכאורה לפני התחקיר נטען שעדותו של עו"ד ברק לייזר חסויה והיא לא נמסרה, אך כאשר קם הצורך להכחיש או לדברר למה תחקיר זמן אמת לא נכון, אותם תמלילי חקירה מצאו עצמם אצל עיתונאים ואחרים. נצטרך לדון באופן בו מאגרי המידע נשמרים".
ח"כ יריב לוין (הליכוד): "אין מערכת עם עוצמה וכוח כמו מערכת בימ"ש. היכולת לקחת אדם וליטול חירותו אפילו בשלבים מוקדמים של מעצר זה מחייב זהירות עצומה ורגישות עצומה להפעלת הכוח והחלת נורמות מחמירות במיוחד ובחרדת קודש. הציבור צריך להודות לעורכי התחקיר על אומץ הלב והעיסוק בסוגיה במערכות שלא עושות חסד עם מי שמעז לתחקר אותן ואני אומר זאת מניסיון אישי. המציאות בה יועמ"ש ודובר בגוף כה גדול ומרכזי הם בעלי קשר אישי הוא מצב בלתי תקין על פניו, המזמין בעיות. לאנשים מותר להתאהב אך שני הדברים הללו לא דרים יחד במצבים כאלו. לא מדובר בשני בעלי תפקידים במחלקות שיש ביניהן קשר ולא במחלקות זוטרות". הוא פנה לעו"ד ברק לייזר: "לו לצורך העניין הייתה מתגלה מחלוקת משמעותית בינך לבין הדוברת שלך באיזה מצב היינו נמצאים? זה מצב בלתי נסבל. הנפוטיזם הזה, החבר מביא חבר והמשפחתיות הזו, ומי שירים יד על ביתי אגדע אותה, קהות החושים הזו זה דבר בלתי נסבל. אני אומר לך מנהל בימ"ש שזו אחריותך והיית צריך לומר שזה לא יכול לקרות ולא לחכות לאירוע כזה. יש לשים לזה סוף".
עוד אמר: "אנחנו מגלים מצב של הסתרה שיטתית של חומר, כולל בפני ועדות הכנסת. אני לא גוף חוקר והתקשיתי להתרשם מהמאמץ החקירתי "העצום" שנעשה פה, אך ברור לגמרי שאם מתנהלת מערכה של הנהלת בימ"ש אל מול אותה לורי שם טוב, לא יכול להיות שביד השנייה תעבדו מולה ותשלחו לה חומרים ותתכתבו איתה בידידות וכל זה מוסתר אלמלא התחקיר. למה זה הוסתר? הרי היה לכם אינטרס לומר שאתם כבולים במערכת כללים, לשיטתכם, הזויה, המאלצת אתכם למסור פרטים אבל מה שקורה בפועל הוא הפוך. ביד אחת נלחמים וביד השנייה רואים מערכת קשרים מוזרה והדבר לא נבדק עד תום. אנחנו עדים למדרון מסוכן מאוד שבו זכויות של נאשמים ונפגעים נרמסות ברגל גסה ושיטתית בהרבה מקרים. יש יצירת מצב בו משדרים ללקוחות לבחור את העו"ד הנכון לא במובן של מי שיאבק על זכויות אלא באופן שיחסיו עם המערכת יהיו כאלו שלא יאונה לך רע אם תבחר בו. המציאות שמתגלה בתחקיר, התחושה היא שהייתה מוטיבציה להוציא ולתת תיקים כתוצאה מהעו"ד שמנהל אותם. גם אם זה לא נכון, הייתם ועדיין צריכים לעשות מאמץ עליון לעקור את התחושה הזו. אולי להקים מערכת משותפת שתטפל בדברים הללו שזה יסולק מסדר היום. יש לעקור זאת מן השורש".
ח"כ איתמר בן גביר (הציונות הדתית): "אני היחיד בחדר שהגישו נגדו כתב אישום ועמד למשפט על כרזה שהדבקתי "השופט כך וכך חזור לבאר שבע. אתה שמאלני" על כך הגישו נגשי כתב אישום על זילות בימ"ש והעלבת עובד ציבור ויצאתי זכאי. זו הוכחה אחת שהמערכת המשפטית לא תמיד יודעת לקבל ביקורת. יש הרבה שופטים שעושים עבודת קודש אבל יש ביקורת ויש מי שמשתיק אותה. ההתנהלות מול הביקורת היא גול עצמי כי מה שנפגע הוא אמון הציבור. בתקופת עו"ד אבי חימי כיו"ר לשכת עוה"ד, נראה כאילו הלשכה היא חלק מבימ"ש. האינטרס שלך ושל כבוד השופט מרזל הוא כן להציג ולהשמיע את הביקורת. התחקיר הוא עבודת קודש. יש לשאול איזה לקחים הופקו. יש להעלות שאלות נוקבות לגבי הביקורת על הרשות השופטת. כמה שיותר ביקורת, שצריכה להיות אדיבה, יותר אמון. כמה שפחות ביקורת ויותר הסתרה וחיפוי, הציבור מסתכל ואומר שאינו מאמין לזה".
השופט יגאל מרזל, מנהל בתי המשפט: "אנחנו פתוחים לביקורת, אנחנו מגיעים לדיונים כאן ומוכנים לענות על הכל. אמון הציבור הוא בליבת הפעילות שלנו. גם אנחנו מאמינים ששקיפות והנכונות לקבל ביקורת ולבחון עצמנו היא לא רק אפשרות אלא זכות ואף חובה. העיסוק שלנו כאן הוא במסמכים תחת חיסיון. מערכת בימ"ש רואה חשיבות רבה ביותר בשמירה על מאגרי מידע, על פרטיות, בוודאי בתיקים בדלתיים סגורות עם חיסיון כזה או אחר לפי דין. אנחנו בודקים עצמנו כל הזמן ולא חפים מטעיות. דווקא בגלל זה כשפנו אלינו עם טפטופים של התחקיר והטענות, כמי שעומד בראש הנהלת בימ"ש לקחנו את הטענות בשיא הרצינות. ההאשמה בתחקיר חמורה. היא לא מדברת על כשל טכני או חולשת אבטחת מידע. הועלתה טענה, ולא מאוחר מדי לחזור מטענות שאין להן בסיס, שגורמים בהנהלת בימ"ש העבירו מידע ובמכוון חומר מסווג החוצה. לכן בדקנו אותה לעומק וכשהגיעו הנתונים אמרנו שאין בסיס לטענות. זה לא פוטר אותנו להמשיך ולבדוק ולוודא שמקרה כזה ככל שהיה והוא לא היה, לא יחזור. בדקנו ומצאנו שאין שחר לטענות. אין כל ראיה שכך היה. מה שהיה בתחקיר עצמו הוא הקלטה מחקירה של שני נאשמים המשוחחים אחד עם השני, אחת מהן היא גב' שם טוב. לקחת שיחה בין שני אנשים ועליה לייחס איזושהי טענה כלפי מישהו זה לא רציני. היו טענות לגבי חומרים חסויים שמצאו דרכם מחוץ למאגר הנתונים של מערכת בימ"ש. לא הכחשנו שבחלקם מדובר בחומרים חסויים והשאלה איך הם הגיעו החוצה. לגבי חלק מהטענות לא מדובר בתיקי דלתיים סגורות אלא תיקים פתוחים לציבור. הצגתם כמה מקרים, חלקם עד היום פתוחים לציבור, כך שלא מדובר במידע חסוי. הצגתם גם את האונס בגן העיר שהמידע לגביו לא היה צריך להגיע החוצה. ידוע לנו שהייתה פריצה בידי האקר למערכת. זה תוחקר, בגלל חולשת אבטחה וטיפלנו. תיק נוסף הוא תיק שהוגשה בו בקשה לחיסיון למעלה מחצי שנה לאחר שנפתח, כך שהתנהל תקופה מסוימת בצורה אחרת. התייחסתם למייל אך רואים שאין בו סימן של צרופה ויש מענה לגב' שם טוב כי הרצ"ב חסוי. אין ולא הייתה שום ראיה להעברת מידע. העניין נחקר בידי המשטרה והיא הגיעה למסקנה שיש לסגור את התיק בלי שום טיפול נוסף".
בהתייחסו למכתבו של עו"ד אביגדור פלדמן אמר: "מי שצפה בתחקיר לא יכול היה שלא לפתוח עיניים אל מול סניגור בכיר שמכנה את התנהלות בימ"ש כארגון פשיעה. במכתבו הוא אומר "הוטעיתי ע"י תחקירני התכנית בזדון או ברשלנות. הוצגה בפניי תמונה מדומה, מקורות לא אמינים.. צר לי שנפלתי בפח בזוי... תכנית הפכה כלי בידיה של גב' לורי שם טוב... לתחושתי נוצלתי ע"י התכנית והדבר חורה לי מאוד. צר לי שסייעתי לפגיעה חמורה בכבודו של ברק לייזר ובכבוד מערכת בימ"ש". לא מאוחר מדי, לבוא ולומר "הוטעינו". אנחנו פתוחים לביקורת וגם התקשורת צריכה לומר "טעינו, לא דברים כהווייתם".
בסופו של דבר, מערכת נט המשפט העוסקת בניהול התיקים עומדת בלב העניין של ההגנה על המידע. זו מערכת שמתבצעות בה 18 מיליון פעולות ביום. היא נחשבת מערכת מובילה אך אינה חפה מכשלים מחשוביים. אנחנו משקיעים המון כסף משאבים וחשיבה למנוע גם מצבים שעלו בתחקיר, שאני מקווה שהבהרתי שאין העברה מכוונת וזדונית של הדברים. מערך הסייבר הלאומי שותף לנו ומנחה אותנו, אנחנו עושים הרבה תרגילים לבדוק את המערכת".
לח"כ רוטמן אמר: "האמירה שאנחנו לא מגיבים טוב לביקורת זו הבעת דעה. אנחנו מגיבים טוב לביקורת. תגובה עניינית המכבדת את המבקר ואת מושא הביקורת. הזכיר אדוני את נוהל הכפשות השופטים שתוקן, הכפשות של נושאי משרה ציבורית, מצד אחד חופש הביטוי שמגן עליו ומצד שני יש נקודה בה נחצה קו של עבירה פלילית של איום על חייו של אדם. יש נוהל טיפול בפרסומים פוגעניים ברשת, הנוקט אמת מידה מצומצמת ביותר למקרים בהם יש לנקוט צעד. מדובר במקרים חריגים ויש לנקוט במשורה ולקחת בחשבון את חופש הביטוי. כמות המקרים בהם נעשה שימוש בנוהל בשנים האחרונות הוא 5 מקרים חריגים. זו דוגמה לטיפול בביקורת שנשמעת. עולה טענה כיצד לורי שם טוב קיבלה גישה לחומרים. הבית הנכבד מגן על חופש העיתונות ועיתונאים זכאים לקבל היתר עיון כללי מכוח תקנות בימ"ש ניהול תיקים. כל אדם יכול לראות פס"ד פתוחים לציבור אך יש גם תיק בימ"ש הכולל כתבי טענות ופרוטוקול. עיתונאי יכול להגיש בקשה להיתר עיון כללי שהמשמעות היא שהוא יכול לראות כתבי טענות ופרוטוקולים בתיקים שאינם חסויים בסיווגם ופתוחים לציבור. גב' שם טוב החזיקה בתקופה הרלבנטית תעודת עיתונאי ומכוח זה ניתן לה היתר עיון כללי ואף אחד לא נתן לה תיקים חסויים. שאלו אותנו כיצד מערך הדוברות נשאר איתה בקשר. דוברות בימ"ש הגבילה את היתר העיון הכללי שהיה לה. הדוברות הודיעה לה שעליה לפנות פרטנית כדי לקבל את אותו מידע. מערכת בימ"ש לא סברה שניתן להתנהג כרגיל ולכן נקטה צעד. אני יכול רק להניח שאם היינו נוקטים צעד כלפי עיתונאי בגלל הדברים שהוא מפרסם הייתם שואלים מכוח מה הנהלת בימ"ש מונעת היתר עיון. יש נוהל מפורסם בנושא. עשינו עבודת מטה לדייק את היתרי העיון: עיתונאי במקומון קטן, אין סיבה שיעיין בכלל החומרים. בזמן אמת הטענות תוחקרו וזה מתוחקר גם באופן שוטף".
לח"כ לוין אמר: "בנוגע להעסקתו של עו"ד ברק לייזר לצד דוברת בתי המשפט עו"ד אילת פילו, הצגתי הסדרי ניגוד עניינים חתומים. מקרים אלו מחייבים שקיפות והסדרה. השקיפות מצויה בהסדרי ניגוד עניינים. אמון הציבור הוא יסוד מיסודנו. חלק מהשמירה עליו היא הקשבה לביקורת ומתן מענה".
לשאלתו של יו"ר הוועדה ענה כי כל אפיקי החקירה נבדקו ומוצו.
ראש לשכת עוה"ד, עו"ד אבי חימי: "יש לי הערכה גדולה לרשויות המחוקקת המבצעת והשופטת. אני מסכים עם האמירה שהרשות השופטת לא תמיד מגיבה טוב אבל כשאתה מותקף, קשה להגיב נכון. גם אני כאיש ציבור כשמתקיפים אותי לא תמיד אני מגיב נכון. אני יושב לצד הנהלת בימ"ש אך הייתי צריך לשבת באמצע כי אנחנו היריב הגדול של הנהלת בימ"ש. אני בעד התחקיר אך בסוף מה שהיה בתחקיר הוא התנהלות לכאורה של עו"ד ברק לייזר וכשאני רואה את מכתבו של עו"ד אביגדור פלדמן וכאשר הוא אומר דברים מפורשים, בסופו של יום כל התחקיר עומד לא על מאגרי המידע. לגבי הזוגיות, יש נהלים במדינה הזו. הדוברת עבדה איתי במשרד והיא דוברת ראויה. פנינו לנציבות ואלו הכללים ואולי יש לחשוב עליהם שוב. ראיתי את התחקיר וקראתי את החומרים ולא נפל דופי בפעולת הנהלת בימ"ש. יש לי ביקורת אך זה לא המקרה".
איש התקשורת אבי עמית יוצר תחקיר 'זמן אמת': "אני יושב כאן לא רק כעיתונאי אלא כאזרח הרואה במערכת שלטון החוק את אחד מעמודי הטווח של הדמוקרטיה שלנו. אך עם זאת, נדהמתי מדברי כבוד השופט מרזל, איך לאחר שידור התחקיר, שאמור לעורר סימני שאלה קשים ביותר, איך לא נאמרה מילת ביקורת עצמית אחת, יש לשאול מי נתן את ההוראה להדליף את אותם החומרים לאחר שידור התחקיר שעלינו נאסר לראות אותם וכיצד הודלפו הלאה במהלך שמאשש אחד לאחד את מה שאנחנו אמרנו בתחקיר. התנהלות של הנהלת בימ"ש שיושבת כאן ובוחרת לתקוף את העיתונאים שעשו ימים כלילות להביא אמת למסך היא שערורייה שאין כדוגמתה. אתם מאששים את התחקיר- לקחת לאחר שידור התחקיר חומרים חסויים מתוך חומרי החקירה של עו"ד ברק לייזר ולהדליפם לאחר התחקיר לעיתונאים, כשלפני שידור התחקיר נאמר לנו שאסור וכשנאשמים ביקשו את החומרים התנגדתם לכך, ולאחר התחקיר מצאו עצמם מעל דפי העיתונות. ואתם יושבים פה ואומרים שלא נפל רבב בהתנהלותכם, שבדקתם את עצמכם, שאין סימני שאלה, שלא הודלפו חומרים רגישים למי שהוגדרה על ידכם כאויבת המערכת שהיא עבריינית מורשעת שלאחר שאתם קובעים את הדברים האלה אתם ממשיכים לנהל איתה מערכת יחסים של "יקירתי", "מכובדתי, בכל שעה תקבלי את כל מה שאת רוצה". עיתונאית אתה קורא לה השופט מרזל? אני מכיר תעודה אחת בישראל שהיא פורמלית של לע"מ שהיא לא החזיקה בה בעת קבלת החומרים. אנחנו עומדים מאחורי כל מילה שנאמרה בתחקיר ומאחורינו התאגיד כולו. צר לנו שדווקא מי שאמונים על שמירת החוק עושים בו שימוש למטרותיהם האישיות כדי לנקות אותם מאחריות במקום לקיים בדק בית אמיתי, ביקורתי, כזה שישמור על אמון הציבור. סליחה על המילים הקשות, התנהלותכם בפרט לאחר שידור התחקיר, צריכה להדאיג על אזרח בישראל".
איתי עמיקם תחקירן 'זמן אמת': "נפגעתי באופן אישי מכינויה של הגב' לורי שם טוב כעיתונאית. הציגו פה תעודות עיתונאית שאין להם תוקף. אני מקריא ממסמך הממ"מ של הכנסת סקירה משווה על כך "שהבעלות על תעודת עיתונאי מטעם אגודת העיתונאים אינה מקנה כיום למחזיק בה זכויות בקשר עם הממשל" זו התעודה שהם הציגו ולכן תמוה איך בדיעבד הם מנסים להצדיק את הקשר שבכלל לא היה אמור להתקיים".
ח"כ גבי לסקי (מרצ): "חייבים לזכור שבמרכז התחקיר הייתה פגיעה חמורה במתלוננות שפרטיהן יצאו. שמעתי מכבוד השופט מרזל שהדברים נבדקו ויש לוודא שלא חזרו על עצמם כי הפגיעה חמורה. על המערכת לתת הגנה מלאה לאותן מתלוננות. בדברי עו"ד אביגדור פלדמן, שהסרתי את בקשתי לדיון בעקבותיהם, הוא אומר שככל הנראה התשובות שהעיתונאים קיבלו ממערכת בימ"ש לא היו מספקות. הייתה דחייה כללית של הטענות. מאחר ולא מדובר בהאשמות כלפי בן אדם פרטי, מאחר ואנחנו רוצים תקשורת חוקרת ואמיצה, יש לוודא שהדו-שיח יהיה כזה שכל החומרים יהיו בפני התחקירנים ולא יצאו הכפשות. לכם עיתונאים יקרים, לומר שרק מי שיש לו תעודת לע"מ הוא עיתונאי, זו פגיעה בעיתונאים. אל תצמצמו אותם. אנחנו צריכים מערכת בימ"ש עצמאית וחזקה וכשיש משהו לא תקין אנחנו הראשונים שצריכים לומר זאת למערכת".
ח"כ אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): "הייתי חלק ממערכת המשפט המון שנים. אני אחד ממבקריה העקביים. תמיד הייתה ביקורת אבל לא מתקפה ולא בשביל לקטול. ברגע שבימ"ש עליון מאשר הפקעת קרקעות, לא שמעתי אף אחד שאומר שהוא לא בסדר, אבל ברגע שבימ"ש נותן פס"ד על חופש ביטוי קמה מהומת אלוהים. אני מכיר את הנהלת בימ"ש שנים ואם יש הדלפות זו מכה ואני סומך עליכם שתחקרו. כל הכבוד לעיתונאים שצריכים להמשיך לעשות תחקירים".
היו"ר ח"כ קריב סיכם את הדיון והקריא את נוסח החלטת הוועדה שאושרה לאחר מכן ע"י חברי הוועדה: "הוועדה שמעה את עמדותיהם של חברי הכנסת המציעים ורשמה לפניה את התייחסותה של הנהלת בתי המשפט לסוגיות שעלו בדיון, בדגש על אבטחת מידע והסדרת הנהלים הנוגעים לקשרי הנהלת בתי המשפט עם עיתונאים, בעלי דין, באי כוחם ובעלי עניין אחרים ותמשיך לעסוק בנושאים אלו. הוועדה שבה ועמדה על החשיבות הרבה שיש בהקפדה על עצמאותה וחוסנה של הרשות השופטת ועל שמם הטוב של נושאי משרה ציבורית. באותה נשימה, הוועדה מכירה בחשיבותה של העיתונאות החוקרת ובתרומתה הגדולה לחוסן הדמוקרטי ולערכים של שקיפות ואמון הציבור. הוועדה מאמינה כי שתי תכליות אלו יכולות וראויות לעמוד זו לצד זו, והאמת והשלום אהבו".
תמכו פה אחד בנוסח ההחלטה: היו"ר ח"כ גלעד קריב (העבודה) והח"כים אלון טל (כחול לבן), בני בגין (תקווה חדשה), יום טוב חי כלפון (ימינה), אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת), גבי לסקי (מרצ)