2014-04-21 Israel: Systemic fraud in the debtors' courts // הונאות ענק על החייבים בלשכות ההוצאה לפועל - פשיעה מאורגנת של רשמים, עורכי דין, בנקים וחברות גדולות‎

[עברית להלן]

=== Israel: Systemic fraud in the debtors' courts=== 
[pic]

Human Rights Alert (NGO) documented large-scale fraud in the computerization and conduct of the courts and prisons in reports to the UN Human Rights Council on the United States (2010) and Israel (2013).

_____

#OccupyTLV, April 21 - computerization of the Israeli courts over the past decade amounts to unprecedented fraud by judges, magistrates, and the Ministry of Justice on the people of the State of Israel.  The Human Rights Alert (NGO) to the Human Rights Council of the United Nations (2013) documented the fraud in computerization and consequent conduct of the Israeli Supreme Court (starting in 2002, under then Presiding Justice Aharon Barak), the district courts and the detainees courts.

Central parts of the same report were also published and presented, subject to anonymous peer-review, in computer science and criminology international conferences.

Now, growing attention appears, relative to the enormous fraud in the computerization and conduct of the Israeli debtors' courts, which operate as administrative courts under the Ministry of Justice.

Copied below are the recent writings by Attorney David Levy and Attorney Simcha Nir on the subject of systemic fraud in the Israeli debtors' courts.

By some estimates, the fraud in the Israeli debtors' courts amounts to NIS 30 billion per year, an enormous sum, relative to the size of the Israeli economy.

The victims of the fraud often come from the weaker strata of Israeli society; alternatively, such fraud serves to impoverish the middle-class.  The beneficiaries of such fraud are mostly banks, large corporations and the legal profession.

The systemic fraud in the debtors' courts demonstrates the central part of the justice system - judges, magistrates, clerks, attorneys - in the socio-economic crisis and in the fast growth in poverty in the State of Israel over the past decade.  OECD reports show Israel with the highest poverty levels among developed nations in recent years.

Furthermore, the systemic fraud in computerization and conduct of the justice system in the State of Israel over the past decade enables the deprivation of liberty and property with no legal foundation and without due process - serious violations of fundamental Human Rights, pursuant to international law, of the people of the State of Israel.

Moreover, conditions that were established in the State of Israel, involving systemic fraud in computerization and conduct of the courts, turn the justice system of the State of Israel into a crime organization.

The Human Rights Alert (NGO) submission to the Human Rights Council of the United Nations sums up the situation in the State of Israel in this regard as "a constitutional crisis in a nation with no constitution".

The submission was reviewed by the professional staff of the Council and incorporated into the 2013 Universal Periodic Review report on the State of Israel with the note: "Lack of integrity in the electronic records of the Supreme Court, the district courts and the detainees courts in the State of Israel".

Solutions to such circumstances, which amount to treason by an entire class of law and justice professionals, including justices of the Supreme Court, would be long and complex, and may start with a National Investigation Commission under the legislature and/or a "Truth and Reconciliation Commission".

___

Joseph Zernik, PhD

Human Rights Alert (NGO)

OccupyTLV

http://www.scribd.com/Human_Rights_Alert

____

* The Human Rights Alert (NGO) submission to the Human Rights Council of the United Nations was incorporated into the 2010 Periodic Review Report regarding Human Rights in the United States, with the note: "corruption of the courts and the legal profession and discrimination by law enforcement in California". 

http://lib.ohchr.org/HRBodies/UPR/Documents/Session15/IL/HRA_UPR_ISR_S15_2012_HumanRightsAlert_E.pdf 

* The Human Rights Alert (NGO) submission to the Human Rights Council of the United Nations was incorporated into the 2013 Periodic Review Report regarding Human Rights in Israel, with the note: "lack of integrity of the electronic records of the Supreme Court, the district courts and the detainees courts in Israel."

http://lib.ohchr.org/HRBodies/UPR/Documents/session9/US/HRAlert_UPR_USA_S09_2010_Human%20rights%20alert1.pdf

===2014-04-21 הונאות ענק על החייבים בלשכות ההוצאה לפועל - פשיעה מאורגנת של רשמים, עורכי דין, בנקים וחברות גדולות=== [תמונה] "סייג לזכויות האדם" (Human Rights Alert, NGO) תיעד הונאות ענק במחשוב והתנהלות מערכות המשפט ובתי הכלא בדוחות למועצת זכויות האדם של האו"ם על ארה"ב (2010)  ועל ישראל (2013). ___ מאהל המחאה ת"א, 21 לאפריל - מחשוב בתי המשפט ובתי הדין במדינת ישראל בעשור האחרון הוא הונאה חסרת תקדים של שופטים, רשמים, ומשרד המשפטים על תושבי מדינת ישראל.  דו"ח סייג לזכויות האדם (NGO) למועצת זכויות האדם של האו"ם (2012) תיעד את ההונאה במחשוב והתנהלות בית המשפט העליון (תחילתה ב-2002, תחת כהונתו של אהרון ברק כנשיא), בתי המשפט המחוזיים והשלום (נט המשפט), ובתי הדין למוחזקי משמורת.   חלקים מרכזיים מדו"ח זה גם פורסמו והוצגו בכנסים בינלאומיים למחשבים ולקרימינולוגיה בכפוף לבדיקת עמיתים אנונימית.  עתה גוברת תשומת הלב להונאות ענק במחשוב והתנהלות לשכות ההוצאה לפועל, הפועלות כבתי דין מנהלייים תחת משרד המשפטים.   להלן העתק מה שכתבו לאחרונה בנושא ההונאות במחשוב והתנהלות לשכות ההוצאה לפועל עורך דין דוד לוי ועורך דין שמחה ניר. יש המעריכים את היקף ההונאות בלשכות ההוצאה לפועל ב-30 מיליארד ש"ח לשנה. קורבנות הונאות אלה הם מן השכבות החלשות בחברה הישראלית; לחילופין, מרוששות הונאות אלה את מעמד הביניים. הנהנים מהונאות אלה הם ברובם בנקים, חברות גדולות ועורכי דין.   ההונאות בלשכות ההוצאה לפועל מדגימות בבירור את חלקה המרכזי של שחיתות  מערכת המשפט - שופטים, רשמים, אנשי מזכירויות, ועוורכי דין במשבר החברתי-כלכלי ובגידול בעוני במדינת ישראל בעשור האחרון.  ההונאות במחשוב והתנהלות מערכת המשפט במדינת ישראל בעשור האחרון מאפשרת לשלול את חירותם ורכושם של תושבי מדינת ישראל ללא חוק וללא משפט הוגן - עבירות חמורות על זכויות האדם הבסיסיות בחוק הבינלאומי.   יתרה מזאת, המצב שנוצר במדינת ישראל בעקבות מחשוב והתנהלות הונאתיים של בתי המשפט ובתי הדין הופך את בתי המשפט ובתי הדין של מדינת ישראל לארגוני פשיעה להלכה ולמעשה. דו"ח סייג לזכויות האדם (NGO) למועצת זכויות האדם של האו"ם מסכם את המצב במדינת ישראל לאור ההונאות במחשוב והתנהלות מערכת המשפט בעשור האחרון כ"משבר חוקתי באומה ללא חוקה". הדו"ח נבדק על ידי הסגל המקצועי של מועצת זכויות האדם של האו"ם ונכלל בדו"ח התקופתי על זכויות האדם בישראל (2013) בלוויית ההערה "חוסר יושרה בכתבים האלקטרוניים של בית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים ובתי הדין למוחזקי משמורת בישראל". פתרון למצב זה, שהוא למעשה הפרת אימונים על ידי שכבה שלמה של אנשי משפט וחוק, כולל שופטי בית המשפט העליון, יצריך תהליך מורכב וממושך, שיכול להתחיל בוועדת חקירה ממלכתית ולהמשיך בוועדת אמת ופיוס. ___ דר' יוסף צרניק מאהל המחאה, ת"א סייג לזכויות האדם (NGO) http://www.scribd.com/Human_Rights_Alert ____ * דוח סייג לזכויות האדם נכלל בדוח התקופתי של האו"ם לגבי זכויות האדם בישראל (2013), עם ההערה: "חוסר יושרה בכתבים האלקטרוניים של בית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים, ובתי הדין למוחזקי משמורת בישראל". http://lib.ohchr.org/HRBodies/UPR/Documents/Session15/IL/HRA_UPR_ISR_S15_2012_HumanRightsAlert_E.pdf  * דוח סייג לזכויות האדם נכלל בדוח התקופתי של האו"ם לגבי זכויות האדם בארה"ב (2010), עם ההערה: "שחיתות בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין בקליפורניה". http://lib.ohchr.org/HRBodies/UPR/Documents/session9/US/HRAlert_UPR_USA_S09_2010_Human%20rights%20alert1.pdf ____ 1) פוסט של עו"ד דוד לוי מקור: http://davidleviadv.blogspot.co.il/2014/04/180414-1.html 19/04/14 מכתב גלוי ליועץ המשפטי לממשלה ואח' לביעור השחיתות השלטונית                                                                                                               18/04/14 לכבוד                                      לכבוד                     לכבוד                    נשיא בית המשפט העליון       שרת המשפטים      פרקליט המדינה כב' השופט אשר גרוניס          הגב' ציפי ליבני       עו"ד שי ניצן ירושלים                                  ירושלים                  ירושלים                                           לכבוד                                    לכבוד                                    לכבוד השר לביטחון פנים               היועץ המשפטי לממשלה      שר האוצר מר יצחק אהרונוביץ             עוה"ד יהודה ויינשטיין         מר יאיר לפיד ירושלים                               ירושלים                                 ירושלים הנדון: השתלטות הפשע המאורגן על רשויות השלטון והחוק במדינת ישראל-עוה"ד דוד לוי 1.      בהמשך לפנייתי אליכם מיום 09/12/2013 בקשר לנדון ובהמשך לפניותיי אל ראש ההוצאה לפועל בכפר סבא, כנגד מי מכם, מיום 28/10/2013 ומיום 21/11/2013 בבקשה למינוי ועדת חקירה ממלכתית ו/או צוות חקירה מיוחד לחקר הנושא שבנדון ואשר הינו בעל קשר ישיר למאות תיקי הוצאה לפועל אשר נוהלו על ידי רשות המיסים כנגד חייבים שונים בלשכה הנ"ל (ואשר למיטב ידיעתי טרם ניתנה בהן החלטה), הנני לפנות אליכם בעניין כדלקמן. 2.     כידוע, בפניותיי הנ"ל פירטתי בהרחבה על פעולות ההונאה והעוקץ אשר נחשפתי אליהן במלוא חומרתם החל משנת 2011 ואילך, ע"י רשות המיסים וזאת ברגע שסירבתי לבקשת המשנה למנהל רשות המיסים לשתף פעולה עם תעשיית מחיקת החובות במיליארדי שקלים לבעלי הון ולמשפחות הפשע. 3.     אט אט החל הפאזל כולו להתגלות בפניי תוך שהתברר שיאח"ה-יחידת הדגל של המשטרה, בראשות מנשה ארביב, היתה ואף היום הינה שותפה לכל דבר ועניין עם המשנה למנהל רשות המיסים בתעשיית מחיקת החובות לבעלי הון ולמשפחות פשע. 4.      זו הייתה הסיבה שיא"חה סירבה לטפל בפנייתי אליהם באמצע 2011 לגבי תעשיית השחיתות שהייתה בידיעתי האישית ואשר אותה שטחתי בפניהם בארוכה. 5.      מן הסתם, דחיית הטיפול בפנייתי על ידי יאח"ה הייתה רק שלב א' של ה"טיפול" בי כ"חושף שחיתות" והשלב הבא שנידרש כדי להסיר את הסיכון אשר ריחף מעל ראשי הפקידים הבכירים המושחתים אם חלילה תיחשף הפרשה, היה "תפירת תיק"  כנגדי לצורך הפיכתי ממתלונן ל"חשוד". 6.     שיטת פעולה זו של הפקידות המושחתת במדינת ישראל של הפיכת המתלונן (חושף השחיתות) לחשוד ננקטה על ידי רשות המיסים והמשטרה, בדיוק באותו אופן, כלפי חושפי שחיתות אחרים כמו רפי רותם,שוקי משעול,יורם יזדי (שנתבקש להיות סוכן משטרתי), עוזי גולדשטיין ועוד רבים אחרים שכוחם לא עמד להם להתקומם כנגד העוולות שנעשו להם והם "נגרסו" ב"תעשיית הצדק" עד דק. 7.     העילה שנבחרה לתפירת התיק כנגדי הייתה פעולת ריקון קופת הכינוס אשר נעשתה על ידי המשנה למנהל רשות המיסים, אשר כידוע נהג למחוק חובות במיליארדי שקלים לבעלי הון ולמשפחות הפשע באופן סיטונאי, וזאת ללא ידיעתי וללא הסכמתי וכאשר המחיקה בוצעה בתיקים ברגע האחרון ולאחר שנים ארוכות של טיפול משפטי (מן הסתם כדי להעצים את הצורך בעזרת הפקידים הבכירים וכדי להגדיל את נכונות החייבים לשלם עבור שירותים אלו) וכל זאת מבלי להשיב לקופת הכינוס את ההוצאות המשפטיות של הטיפול בתיקים אלו במשך שנים ארוכות. 8.      משרוקנה קופת הכינוס על ידי הפקידות המושחתת, ומשהתברר כי יש "חושף שחיתות" אשר אינו מתיישר עם הקו של המאפיה, ואינו מוכן להשפיל את עיניו ואינו מוכן להצטרף באופן אקטיבי לתעשיית השחיתות כי אז יש ל"טפל" בו באופן אישי ומיוחד. 9.      הטיב לתאר את פעולת הפקידות המושחתת שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ, בראיון לעיתון מעריב מלפני מספר ימים (5/04/2014) בספרו על הלחצים שהופעלו כלפיו מצידם של פקידים בכירים ובעלי הון, בעטיו של המאבק כנגד תשובה ונובל אנרג'י במהלך של מינוי ועדת שישינסקי כדלקמן: "חודש אחרי שהקמתי את ועדת ששינסקי (לבדיקת נטל המס הראוי על הפקת גז טבעי בישראל, שמ"ב) נפגש איתי יועץ אסטרטגי בכיר מאוד שלא אנקוב בשמו ואמר לי, שמע, באתי להציל אותך. כדאי שתמהר להגיע לפשרה, אחרת תתרסק. יפעילו נגדך ועדות חקירה, יחפשו דברים אפלים מעברך, יבדקו אם עישנת חשיש פעם, בגדת באשתך או אולי הרחבת מרפסת בלי רישיון. אם לא ימצאו אצלך משהו, יחפשו במשפחה המורחבת. וזה יהיה סוף הקריירה שלך כשר אוצר. אז לפני שאתה מפסיד את המשרד והולך הביתה, תעשה לעצמך טובה ותרד מוועדת ששינסקי". מיותר לציין שסמכויות הפעלת וועדת חקירה והכרעה בחשדות לפלילים מצויות בסופו של יום בידי פקידי רשויות החוק (משטרה, מיסים, פרקליטות) ואם שר האוצר חשש מתפירת תיקים נגדו מה יאמרו אזובי הקיר. 0 1. ובחזרה לענייננו, משנדחתה פנייתי ליא"חה ב-2011 לחקירת השחיתות, וכדי להכשיר את הקרקע  למהפך ולהפיכתי ממתלונן ל"חשוד" החל תהליך דמוניזציה של שמי הטוב וריסוק כלכלי של משרדי. במשך 17 שנה זכיתי להערכה מקצועית גבוהה והטיפול ברוב התיקים (95%) נמסר לידי, ובנוסף כל עוה"ד החיצוניים הופנו על ידי הרשות אלי לצורך קבלת עזרה מקצועית והדרכה, ובין לילה הפכתי לאדם "תימהוני" ולא רציני, וכדי להשלים את תהליך הדמוניזציה ננקטו פעולות אגרסיביות ולא חוקיות של פגיעה כלכלית בי ובמשרדי, כי ברור שיכולת ההתנגדות, הפנאי והטיפול המשפטי על ידי מול "רשויות החוק מושחתות" דורשת אמצעים כספיים משמעותיים. מכאן מובן היה לפקידות המושחתת שהחיסול הכלכלי של "החושף" בין לילה, גם אם יעשה בניגוד לחוק, יעשה את העבודה וממילא רשויות החוק האחרות, בתי המשפט, מבקר המדינה , הכנסת נמים את שנתם וכלל לא חפצים להתעורר (במיוחד כאשר הסנדקים פורת-ארביב מחזיקים תיק פתוח כנגד כל ח"כ עיתונאי, בעל עיתון, ראש ממשלה, פרקליט ואפילו שופט אשר יופעל במידת הצורך בעדינות וכאילו באופן מיקרי ביותר ובעיתוי המתאים ביותר). איך התבטא בנושא הזה בפנינו לפני כשבוע ימים, אחד הפקידים הבכירים במשרד המבקר? "ביקשתי לקבל לידיי את הטיפול בשחיתות ברשות המיסים ובאוצר כדי לחשוף את השחיתות אבל ענו לי 'מוטב שלא-אם תשלוף לבנה אחת מחומת השחיתות כל החומה תיפול אז עדיף שלא לגעת'". 1 1. וכך במסגרת הסנקציות הכלכליות כנגדי ניתנה הוראה בסתר, מפקיד אחד באוצר לפקיד אחר במינהל מקרקעי ישראל-שהינו  לקוח גדול שלי, לחדול באופן חד צדדי מתשלום שכרי, וכך נעשה והדבר נמשך עד היום כשנה וחצי ללא נימוק וללא הסבר, וכאשר אני ממשיך להעניק למינהל את שרותי המשפטיים בלא ששכרי משולם. 2 1. לא די בכך, גם לקוחות פרטיים גדולים שלי כמו בנק אגוד לישראל (לקוח שלי 27 שנה) קיבלו פניות בסתר לחדול מתשלום שכרי ואף לתבוע אותי, ובנק אגוד אכן עשה כן. (התמורה לבנק איגוד עבור ביצוע מהלך זה כנגדי שולמה בדרך של מחיקת חוב למע"מ של חברת הבת של  הבנק בהיקף של 7 מליון ₪, חוב שנוצר בגין מכירת מערכת המחשוב של הבנק-עסקה בגינה לא שולם מע"מ על ידי הבנק. חוב זה נמחק ע"י רשות המיסים באוגוסט 2012, סמוך לפני שינוי התנהגות הבנק כלפיי והכול כעולה מהדוחות הכספיים שהגיש הבנק לבורסה לניירות ערך). 3 1. כדי לחדד עד כמה הפעילות של רשות המיסים,בנק אגוד לישראל ומינהל מקרקעי ישראל מתואמת ומסוכרנת מולי אציין כי משרד עוה"ד שנבחר לייצג את בנק אגוד בתביעה כנגדי הינו משרד עוה"ד אשר ייצג את רשות המיסים בתביעה שהגשתי כנגדה. ואם לא דיי בכך הרי אותו קבלן (שותף של משפחת פשע) אשר נדרשתי למחול לו על החוב בחר ליטול את שרותי משרד עוה"ד אשר ייצג אותי בתביעתי כנגד רשות המיסים ולאחרונה חדל מייצוגי, וזאת על מנת למנוע ייצוג שלי על ידי משרד זה בעתיד עקב ניגוד ענינים. 4 1. יצוין כי בינואר 2014, החלטתי לעשות מעשה ולהגיש תלונה במשטרה על המעשים הפליליים החמורים של המשנה למנהל רשות המיסים-זאב פורת ואז יצא המרצע מן השק, והובן מדוע פעלו רשות המיסים והמשטרה לתפור לי תיק ולהפכני ל"חשוד". מטרת מהלך זה הייתה לתת חסינות למאפיה מפני תלונה משטרתית ולמנוע מהפרקליטות לדון בתלונה, שכן על פי סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי קצין ביא"חה לסרב לטפל בתלונה של אדם שהוא "חשוד" והעבירה עליה מתלוננים הינה עוון.על אף שהעבירות עליהן התלוננתי של שחיתות במיליארדי שקלים וכן זיוף עסקאות מקרקעין הן בגדר פשעים,דאגה משטרת כפר סבא להגדיר את העבירה בכתב התלונה כעוון ובכך לסלול את הדרך לסילוקה של התלונה על ידי קצין משטרה (קצין ביאח"ה) כחוק וללא התערבות של הפרקליטות. 5 1. הסיכול הממוקד אשר נעשה כנגדי כחושף שחיתות במישור המשפטי והכלכלי התחזק לאחרונה ע"י עיקול של הרכב בבעלותי  והפעלת קבלני הוצאה לפועל של רשות המיסים כנגדי (באמצעות חברת א.ט. שירותים משפטיים), והכל במטרה להחליש אותי ולמנוע את חשיפת השחיתות. 6 1. מיותר לציין כי כאשר הפקידות הבכירה משתפת פעולה במחיקת חובות ובמעשים פליליים אחרים עם משפחות הפשע כפי שנעשה כאן, ועובדות אלו מצויות בידיעתי האישית, כי אז ומאותו רגע נתונים אותם פקידים לסחיטה ואיומים ע"י ארגוני הפשע אשר עושים בקופת המדינה כבתוך שלהם. 7 1. אני סבור שהתעלמותכם מפניותיי לחקירה של תעשיית הפשע והשחיתות, חרף היותכם בעלי תפקיד רלוונטי לחשיפת השחיתות משמשת חותמת גומי והכשר של המשך הפגיעה בחברי ובי עקב היותנו אזרחים ישרים אשר לא יכולים להשלים עם תעשיית השחיתות אשר מושלת בכיפה. אין ספק שבעתיד, לכשתיחשף השחיתות הנוראה הזו, תישאל השאלה כיצד נוצר ליקוי המאורות הזה ברשויות השלטון והחוק של מדינת ישראל אשר אפשר את השתלטות הפשיעה המאורגנת על רשות המיסים, משטרת ישראל וקופת האוצר? אשר על כן הנני דורש ומבקש בשמי, בשם חושפי שחיתויות אחרים ובשם עם ישראל ולמען עם ישראל, הפעילו סמכויותיכם כדין לחקור את טענותיי ולשחרר את רשויות השלטון במדינה מידי עבריינים ומשליטת הפשע המאורגן ומשפחות הפשע.                                                                                                          בכבוד רב                                                                                                          דוד לוי,עו"ד                      __________ 2) פוסט של עו"ד שמחה ניר מקור: http://www.quimka.net/a345325-%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%94-%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%A2%D7%9C-%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%95%D7%95%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%9D גניבת מיליארדים במערכת ההוצאה לפועל: על שיטת הסולמית – כולם מושחתים, כוווווולם! שמחה ניר, עו"ד 08.04.2014 11:55 הרבה כאלה זולגים ונעלמים בהוצל"פ, כל שנה אחרי כתבת-הרקע בנושא, ועל פי המובטח, אני מפרט את שמותיהם של המושחתים, המניחים ידיהם על כספים לא-להם *** נראה מישהו מהם תובע אותי על לשון-הרע *** הרבה מאוד "הולילנדים" נגנבים כך מדי שנה בשנה גניבת מיליארדים במערכת ההוצאה לפועל: על שיטת הסולמית – כולם מושחתים, כוווווולם! אחרי כתבת-הרקע בנושא, ועל פי המובטח, אני מפרט את שמותיהם של כל המושחתים, המניחים ידיהם על כספים לא-להם *** נראה מישהו מהם תובע אותי על לשון-הרע *** הרבה מאוד "הולילנדים" נגנבים כך מדי שנה בשנה. כפפה לחברי הכנסת: טפלו בנושא הזה, הצילו את כבודה של הכנסת ואומר לך בגלוי: לא יהיה מאושר ממני אם יתברר כי כונסי הנכסים, הזוכים וב"כ הזוכים, נקיים מכל רבב, וכל "זליגות" הכספים רובצות לפתחה של הרא"ג, כולל רשמי ההוצל"פ. ... ואם נוסיף נימה צינית אומר כי למען המטרה הזאת – הפללתם והפלתם של גורמי הרא"ג וניקויים מכל חשד של כל האחרים – הייתי מוכן אפילו לנשק את מדרך כף רגלך, אלא שאני כעת בארה"ב, ולכן זה בלתי אפשרי. לפיכך אך ברור הוא שאני מוכן לקבל בנפש חפצה כל הסבר אשר יגלגל לפתחה של הרא"ג את הבלעדיות ומלוא האחריות על זליגת הכספים המסומנים ב"סולמית", ומוגדרים כ"הקטנות חוב ללא יתרה מתאימה". עו"ד שמחה ניר, עורך ראשי, לעו"ד רחל כרמי תזכורת תמציתית בכתבה שחיתות בהוצאה לפועל, גניבת מיליארדים: על המטפסים על ה"סולמית" הצגתי את הבעייה כך: אתה לקחת משכנתא על ביתך, לטובת הבנק, ולימים כשלת בפירעון ההלוואה, ונשארת חייב לבנק מיליון שקל, ובהעדר כל יכולת להיפרע ממך בדרך אחר, הבנק פתח נגדך תיק הוצל"פ, על סמך שטר המשכנתא, ולבקשתו מינה רשם ההוצל"פ כונס נכסים על ביתך. הכונס הצליח למכור את ביתך בשלושה מיליון שקל, והעביר (אם העביר, אבל זה נושא אחר, בו נדון בנפרד) לבנק את מיליון השקלים המגיעים לו. הבנק עכשיו שמח וטוב-לב, והתיק ייסגר. לפי חוק ההוצל"פ (וגם לפי ההיגיון) העודף (בסך שני מיליון שקל) מגיע לך, החייב,אבל הוא זולג ונעלם, בניצוחה של מערכת ההוצל"פ, שהיא יחידה אורגנית של משרד המשפטים – ואתה יכול לשכוח ממנו. כך זולגים-נגנבים מדי שנה (בהערכת מינימום-מקסימום זהירה, המבוססת על פרסומים גלויים של רשות האכיפה והגבייה, יחד עם "חיבור שניים ושניים" הנגזר מהכרתי את המערכת) בין מיליארד אחד (1,000,000,000) לבין ארבעים מיליארד (40,000,000,000) שקל. וכאמור – מדי שנה בשנה. בהמשך הדברים הצגתי כיצד זה מתבצע, ואף מניתי את שמותיהם של האחראים "מיניסטריאלית" על הנושא, ובכתבה נוספת הצבעתי על שרת המשפטים, ציפי לבני, אשר אינה רק האחראית מיניסטריאלית על מערכת ההוצאה לפועל, אלא גם כמי שבאופן אישי ידיה מגואלות בשלמונים. מה שמחזק את ההנחה שלבני מעורבת אישית בשוד הזה הוא העובדה שהיא מסרבת בעקשנות להעביר את הנושא לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, שהוא הסמכות העליונה בכל הנוגע לחקירות פליליות והגשת אישומים פליליים לבית המשפט. ואוסיף עוד: את הודעת ההתנגדות לקידומו לשפיטה של הרשם הגנב עמיעד רט סיימתי במלים האלה: יש לי תשובה ל"הסברים" של עו"ד ליברמן, ובחפץ-לב אעמיד אותם לרשות השרה-היו"ר ציפי לבני, אבל אעשה זאת רק אם היא תבקש ממני את זאת – בחתימתה האישית. אני מביא בחשבון שנערי-החצר שבלשכת השרה ינסו ליירט את פנייתי זו, כדי לחסוך מהשרה שלהם את הדילמה הכרוכה בקבלת הצעתי, או שהשרה תסרב לחתום כדי להראות לי שהאגו שלה נפוח מהאגו שלי (מטלה קשה), אבל אם כך הוא, ובגלל שיקולי-אגו הוועדה לבחירת שופטים מוכנה לוותר על מידע חיוני – נו-פרובלם: שתבחר את הגנב הזה לכהונת שופט, שתקדם אותו גם למחוזי וגם לעליון, ושתקדם כך גם גנבים אחרים, ואז כולנו נדע עד לאילו תהומות-של-שחיתות מערכת המשפט מוכנה להשפיל ולדרדר את עצמה. בינתיים ציפי לבני לא ביקשה ממני תשובה ל"הסברים" של ענת ליברמן, אבל ממילא הגנב הזה לא נבחר לכהונה השיפוטית, משאת נפשו, ואין אנו יודעים מה השפעה על כך הייתה לדברים האלה. ייתכן שגם בלעדיהם הוא לא היה נבחר, וייתכן שהוולב"ש אמרה לעצמה בשביל מה אנחנו צריכים את זה, כאשר ישנם מספיק מועמדים טובים בלי "סיפור" כזה, ומה יקרה אם נעשה ממנו שופט, ואחר-כך יתברר כי הטענות נגדו הן נכונות. ואלה שמות בסיומה של הכתבה על שיטת הסולמית, מניתי גם את שמותיהם של חלק מהאחראים מיניסטריאלית" (עו"דענת הר-אבן, היועצת המשפטית  של רשות האכיפה והגבייה, ועו"ד ענת ליברמן, סגניתה הבכירה (להלן:הענתות), דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה, אשר מסתתר מאחורי סינריהן של הענתות, עו"ד איריס הופמן, המפקחת על כונסי הנכסים ברשות האכיפה והגביה, ומעל כולם – שרת המשפטים הנוכחית, ציפי לבני, שרשות האכיפה והגבייה היא יחידה אורגנית של משרדה. כ"מקדמה על חשבון הרשימה השמית של הגנבים" הבאתי את רשם ההוצל"פ הגנב עמיעד רט, אותו אנחנו מכירים כבר ארבע שנים, והוא מעולם לא העז להתגונן, ובוודאי שלא להכחיש את חלקו בגניבה, והוא גם לא העז לתבוע אותי על הוצאת לשון הרע – לא במישור הפלילי, ולא במישור האזרחי. את הכתבה סיימתי בהבטחה: להתראות בכתבה הבאה, בה נחשוף את שמותיהם של הגנבים עצמם. את אלה שמשתפים פעולה עם הגנבים, וחזקה עליהם שהם משתתפים גם בחלוקת השלל. בכל הנוגע למקום ה"כבוד" של ציפי לבני ברשימת הגנבים, כבר קיימתי את ההבטחה, כמוזכר לעיל. מה שנשאר לנו כרגע לעשות הוא להביא את שמות השותפים כולם. רשמי ההוצל"פ (כולל הרשמים אשר שימשו בעבר כ"ראשי הוצל"פ") הראשונים ברשימת-הכבוד שלנו הם רשמי ההוצל"פ אשר נותנים לקומבינה הזאת את "תעודת הכשרות" ה"שיפוטית", ובלי השתתפותם האקטיבית והמודעת לא תיתכן שום שחיתות במערכת ההוצאה לפועל. ותחילה מספר מלים על מעמדו, תפקידו וסמכויותיו של הרשם. תפקיד "ראש ההוצאה לפועל" נוצר בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולפי החוק, כל שופט או רשם של בימ"ש השלום היה מוסמך כ"ראש ההוצאה לפועל". בפועל מילאו את התפקיד הזה רשמים קבועים, אשר זו הייתה מלאכתם, ורק במקרים נדירים מילאו את התפקיד הזה גם שופטי בימ"ש השלום. לראשי ההוצל"פ היו פונקציות שיפוטיות טהורות, וכן גם פונקציות נוספות, אשר אפשר להתווכח אם הן "מעין שיפוטיות" או "מנהליות" גרידא, וגם על הנפקות של ההבדל ביניהן. החשובה שבין הסמכויות השיפוטיות הטהורות היא הסמכות לדון בטענת "פרעתי" (סע' 19 לחוק ההוצל"פ), ובנוסף לכך היו עוד 3 סעיפים "שיפוטיים", אשר במהלך השנים נוספו עליהם סעיפים שיפוטיים נוספים. ערעור על החלטות ראשי ההוצל"פ היו נידונים בבית המשפט המחוזי. הערעור על ההחלטות ה"שיפוטיות" היה בזכות, והערעור על ההחלטות האחרות היה מותנה בקבלת רשות. לאחרונה, במסגרת ההזנייה הכללית של מערכת המשפט, הופרדה מערכת ההוצל"פ ממערכת המשפט והועברה לרשות האכיפה והגבייה (להלן גם רא"ג), וסמכויות ראשי ההוצל"פ הועברו לפקידים ברא"ג, אשר כונו "רשמי ההוצאה לפועל" (ולפני שאתם קופצים מעורכם עם התרסת "באיזה סגנון אדוני מדבר", אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר האם "הזנייה" היא מילה גסה, או מטאפורה לגיטימית?). במסגרת ההזנייה הזאת הורדו הערעורים (בין אלה שבזכות ובין אלה שרק ברשות) על רשמי ההוצל"פ מביהמ"ש המחוזי לבימ"ש השלום, והערעור למחוזי הותנה ברשות מאת שופט ביהמ"ש המחוזי. אמור מעתה: אם נפתח נגדך תיק הוצל"פ על 10 מיליון ש"ח, ואתה טוען שפרעת את הסכום הזה, או שאינך חייב עוד בתשלומו, רשם ההוצל"פ הוא הפוסק, הערעור עליו הוא לבימ"ש השלום, והערעור על בימ"ש השלום מותנה בקבלת רשות (והכל יודעין כמה קשה במקומותינו לקבל רשות ערעור). לשם השוואה: תביעה כספית על כרבע מהסכום האמור (דהיינו 2,500,001 ש"ח בלבד), אשר בה מתעוררות אותן השאלות, נידונה בביהמ"ש המחוזי כערכאה ראשונה, והערעור עליה אינו מצריך קבלת רשות, והוא נדון בבית המשפט העליון, בפני הרכב של שלושה שופטים. חידוש נלווה, אשר לא כתוב בשום תורה, הוא בכך שערעורי הוצל"פ לבימ"ש השלום נידונים כעת בפני שופטים אשר התחילו את הקריירה השיפוטית שלהם בתור ראשי/רשמי הוצל"פ. לכאורה זו פרקטיקה מבורכת, שהרי הם עלו לבימ"ש השלום עם מומחיות וניסיון בתחום ההוצל"פ, אבל הקללה היא בכך שהמומחיות והניסיון האלה כוללים את כל הטריקים, השטיקים והפוילע-שטיקים של ההוצל"פ – כולל בעניין ה"סולמית" בה עסקינן היום הזה, שאותם שופטים-לשעבר-רשמים היו, ללא ספק, שותפים להם. ועוד הערה: בשנת התשנ"ד-1994 הוסף לחוק ההוצל"פ סעיף 73א', המעניק לראשי ההוצל"פ חסינות מוחלטת, כולל על מעשים שבזדון. לפני כן החסינות הזאת הייתה עומדת להם רק לגבי הפונקציות השיפוטיות שלהם (וזאת על פי סעיף 8 לפקודת הנזיקין), ואילו לגבי הפונקציות האחרות שלהם הייתה עומדת להם רק החסינות הכללית של עובדי-הציבור, אשר אינה חלה על רשלנות במילוי התפקיד (סע' 7 לפקודת הנזיקין). החסינות המוחלטת, המיותרת והמזיקה הזאת – שבמשטרים דמוקרטיים לא מוקנית אפילו לשופטים-ממש – עברה לפקידי הרא"ג המכונים "רשמי הוצל"פ", ועכשיו מותר לפקידים האלה להשתולל באין-מפריע. אכן, סע' 3א(ד) לחוק ההוצל"פ אומר כי "בהפעלת סמכויותיו על פי דין, אין על רשם הוצאה לפועל מרות זולת מרותו של הדין", אולם, כפי שנראה בהמשך, הם יכולים להשתולל, לגנוב, למעול, לקחת שוחד, ואין מי שיאכוף עליהם את "מרותו של הדין" – למרות שהחסינות שלהם היא רק במישור האזרחי, ובהיבט הדיוני בלבד ("לא תוגש נגד רשם ההוצאה לפועל תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו"), ולא במישור הפלילי. העובדה שהרשם עמיעד רט השתלב ב"פרקטיקה" הזאת כשלושה חודשים בלבד לאחר כניסתו לתפקיד (וסביר מאוד שה"השתלבות" הזאת הייתה מיידית עם כניסתו לתפקיד) מראה כי את "מרותו של הדין" הזאת אפשר, אולי, למסגר ולתלות על הקיר, אבל, כמו נרות-של-חנוכה, אין לנו להשתמש בה, אלא לראותה בלבד. אולי הפעם, לאור האמור כאן, תתעוררנה רשויות החוק למלא את תפקידן ולאכוף על רשמי ההוצל"פ את "מרותו של הדין", שהרי כאן מדובר בכמה-וכמה "הולילנדים" – כל שנה ושנה. "דגימות אקראי": הרשם עמיעד רט, והרשם אריה ביטון עמיעד רט מונה בספטמבר 2008 לכהונת רשם בבית משפט השלום תל-אביב. בתפקידו זה הוא שימש כ"ראש הוצאה לפועל", עד אשר הוקמה הרא"ג, ובמשך תקופת-המעבר אשר נקבעה בחוק, ומאז הוא משמש רק כרשם בית משפט השלום. עמיעד רט הגיש את מועמדותו לכהונת שופט בימ"ש השלום, ועבדכם הנאמן הגיש לוולב"ש הודעת התנגדות חריפה ותקיפה. על הרשם הגנב עמיעד רט כבר למדנו לפני שלוש וחצי שנים, מהפרשה בה מעורבת עורכת-הדין רחל כרמי (ראו להלן), שם "זלגו" להם קרוב לחצי מיליון שקלים חדשים, בניצוחו של עמיעד רט. מאז חזרתי והצגתי אותו כגנב לפחות תריסר פעמים, אבל הוא לא העז לתבוע אותי על הוצאת לשון הרע, וגם לא להתלונן עלי במשטרה – בין בעצמו, בין באמצעות מנהל בתיהמ"ש, משה גל, אשר התלונות נגד מבקריה של המערכת היו לחם-חוקו מתחילת הקדנציה שלו, ועד סופה. אבל עמיעד רט לא היחיד. קחו, למשל, את אריה ביטון, אשר מונה באוקטובר 2007 לכהונת רשם/ראש הוצל"פ בבתי משפט השלום מחוז תל-אביב, ובאוגוסט 2010 הוא מונה כסגן הממונה על רשמי ההוצאה לפועל ברא"ג, עד ליום 31.12.2011. כפי שתראו בהמשך, לפרשת כרמי-רט ישנה "אחות תאומה", דהיינו "תיק סולמית" נוסף של אותו החייב (יוסף הרמן), שם "מככבים" עורך-הדין ד"ר ישראל וינבוים והרשם אריה ביטון, אשר גם הוא נתן את ידו לפרקטיקת הגניבות בשיטת ה"סולמית". מדוע לא צירפתי את ביטון זה לסיפור על עמיעד רט, לפני כשלוש וחצי שנים? משום שלא ידעתי עליו, ומשום שמערכת האתרים של קימקא עובדת בתקציב-אפס, ובהתנדבות מוחלטת, ואין לה אפשרות להגיע לכל הפינות האפלות שבעולם. ואין לי שום ספק שהרשמים עמיעד רט ואריה ביטון הם רק קצה-הקרחון. לתשומת-ליבן של רשויות החוק! הענתות: עורכות-הדין ענת הר-אבן וענת ליברמן נפתח בשתי הענתות: עו"ד ענת הר-אבן, היועצת המשפטית  של רשות האכיפה והגבייה (להלן גם ענת הגדולה), ועו"ד ענת ליברמן, סגניתה הבכירה (להלן גם ענת הקטנה), אשר הכשירו, וממשיכות להכשיר, את הפרקטיקה הזאת. במכתבי אל הוועדה לבחירת שופטים (וולב"ש), בו התנגדתי לקידומו של הרשם הגנב עמיעד רט לבימ"ש השלום, הזכרתי את חלקה של ענת הקטנה, ובמסגרת התחקיר בעניין הסולמית כתבתי לה כי מהתכתבויות קודמות ביני לבינה אני נוטה להאמין שהיא לא כל-כך תמימה, ושהיא יודעת בדיוק מה נעשה עם הכסף, ואיך – ולאן – הוא "זולג", והוספתי: אני מזמינך לחזור אלי, על מנת שאוכל לשכנע אותך כי ההסברים שלך בנושא, וכמותם גם התשובות שלך לשאלה "איפה הכסף", מקורם בטעותך – טעות שעדיין ניתנת לתיקון. אבל, מאידך, אם אינך מוכנה להרים את הכפפה שהשלכתי כאן לרגליך, את מוזמנת לתבוע אותי על הוצאת לשון-הרע. ואל תשכחי להביא איתך גם את עמיעד רט, כי אותו הגדרתי כ"גנב" כבר פעמים רבות, והוא, משום-מה, עדיין לא תבע אותי. ענת הקטנה לא העזה לענות לי, ומשכך הווה, פניתי אל הממונה עליה, ענת הגדולה, ונתתי לה הרצאה משפטית מעמיקה ומפורטת, על דברים שהיא, ענת הגדולה, אמורה לדעת שבעתיים ממני – הן עובדתית והן משפטית (וכנראה שהיא גם יודעת, אבל עושה את עצמה כלא-יודעת). במכתבי זה אמרתי לה, בין השאר: "מעתה", כך אמרתי לה, "לא תוכלי להגיד לא ידעתי, לא שמעתי, ליברמן היא עצמאית בתחומה, וכו'". בסיומו של המכתב השאתי לה "הצעה ידידותית": כאמור לעיל, קיימות שתי אפשרויות: האחת – שידייך נקיות מכל השחיתות הזאת, והשנייה – שאת חלק ממנה, ושכל מה שתיארתי לעיל נעשה תחת שרביטך, ובחסותך. אם ידייך נקיות – אנחנו מציעים שתפני למשטרה, לחקור את כל הסיפור הזה, ואל היועץ המשפטי לממשלה – כדי שינחה אותך איך לנהוג בכספים שמקבל כונס-נכסים, איך לרשום אותם, ומה לעשות בהם – במיוחד כאשר התקבול עולה על החוב. אם ידייך אינן נקיות – נסי לסדר לעצמך מעמד של עד-מדינה, או ברחי לגואטמלה, שם תוכל להתפנק עם הכסף שנפל בחלקך והצלחת להבריחו, או, לחלופין, להתפרנס מקילוף בננות ותפוחי-אדמה. מערכת האתרים של קימקא מחכה לתגובתך, אותה נפרסם כלשונה, ואם לא תגיבי – נפרסם את כל מה שאנחנו מבינים, ונעשה הכל כדי שתתבעי אותנו על הוצאת לשון-הרע. ימים ספורים לאחר מכן, משנודע לי דבר קיומו של סע' 15 הנ"ל, שלחתי לה הערה משלימה, ברוח האמור לעיל. ומה עונה לי ענת הגדולה? אני דוחה בשאט נפש, כל ניסיון לייחס לי או לסגניתי כל טענה של שחיתות או כיו"ב. סגניתי הינה עובדת מדינה מסורה, וכל ניסיון להדביק רבב במעשיה, אינו במקומו וזאת בלשון המעטה. ניכר מהמייל שלך שאתה מעורה בהתכתבויות עניפות שעשתה סגניתי עם מר דב אבן אור ועם מר יוסף הרמן. פעמים רבות הוסבר להם, שככל שיש להם עניין במסגרת תיק קונקרטי, הרי שעליהם להגיש בקשות מתאימות בתיק ההוצאה  לפועל או לחילופין לפנות לערכאות המתאימות. כפי שכבר נענית בעבר, מערכת ההוצאה לפועל פועלת ברבדים שונים כדי לשנות את תרבות אכיפת החיובים במדינת ישראל. כך הוקמו מחלקות לפיקוח על פעילותם של כונסי הנכסים. כך בין היתר, לאור החלטות שונות שניתנו בבתי המשפט, החלו רשמי ההוצאה לפועל להורות לכונסי הנכסים להפקיד את כספי הכינוס בקופת הלשכה. ככל שיש טענה קונקרטית, הנך מוזמן להעלותה (ולא בעניינו של הרמן, שכן הוא נענה פעמים רבות). לאחר שניתן הסבר לשיטת הרישום בשיטת הסולמית, ולאחר שגם אישרת ידיעתך ביחס אליו, הרי שלא נשוב להתייחס לטענות כלליות ובוודאי שלא לטענות שינוסחו בחוסר כבוד כפי שנוסחה פניה זו. על כך עניתי לענת הגדולה, הסברתי לה בהרצאת-דברים נוספת שהיא לא עונה לעניין, וסיימתי בדברים האלה (ההדגשות במקור): גב' הר-אבן, יכולנו לפרסם את כל מה שאנחנו מבינים, בלי לפנות אליכם כלל. יכולנו "לעמוד עם סטופר", ולהסיק מסקנות כאשר אתן לא עומדות בקצב הנדרש ע"י אמצעי התקשורת, ויכולנו גם להסיק מסקנות מתשובתך נשוא מכתבנו זה, אבל ראי כמה אנחנו סבלנים וסובלנים ברצוננו שלא להסיק מסקנות נמהרות. בפנייתנו אליך, לרבות ההערה המשלימה, הצגתי בפנייך תיזה מפורטת, ודיברתי אליך כמשפטן-אל-משפטן. לא חסכתי שום מאמץ להגיע לחקר-האמת, ואני מבקש ממך להעריך זאת, ולענות לנו בכנות – עד לאחרונת השאלות. את יכולה, כמובן, שלא לענות לנו, או לענות ב"אין לי מה להוסיף", אבל אז את מסתכנת בכך שאנחנו נסיק מסקנות שלא תהיינה לטעמך, ואז תעמדי – יחד עם הגב' ליברמן – מול הדילמה להבליג, או לתבוע אותנו על הוצאת לשון-הרע. האם זו משאת נפשך? על כך, כמה מפתיע, ענת הגדולה לא העזה לענות. והיא לא ענתה לי גם כששלחתי לה תזכורת, עם "פתח מילוט", בה הזכרתי לה את מה שאמרתי לה במכתב קודם, והוספתי: נקודת המוצא ממנה אנחנו יוצאים היא ההנחה שכונס הנכסים אשר מונה בתיק הוצל"פ הוא "זרועם הארוכה" של לשכת ההוצל"פ ו/או רשם ההוצל"פ, ואם את סבורה אחרת – תקני אותנו, ובכך יסתיים הויכוח בינינו, וייפתח במקומות אחרים. אם מקובלת עליך ההנחה הזאת, באה ההנחה הנגזרת ממנה, והיא שכל כסף שקיבלה אותה "זרועה ארוכה" נחשבת, עם קבלתה, כאילו התקבלה בלשכת ההוצל"פ, בין אם הכונס העביר בפועל את הכסף ללשכה, בין אם דיווח ללשכה, בין אם לא עשה אף אחד מהדברים האלה. – – – עד כאן נקודת-המוצא שלנו, ואם את סבורה אחרת – תקני אותנו גם כאן, ובכך יסתיים הויכוח בינינו, וייפתח במקומות אחרים. הוספתי וביקשתי להזכיר לה כי "האופציה הזאת עדיין שמורה לך (למרות שבשלב הזה נראה לי שאת לא חולקת על נקודת-המוצא הזאת)", אבל זה לא עזר, היא לא מימשה את האופציה הזאת (כי זאת היא אמת משפטית שאין החולק עליה), וגם לא מצאה לנכון לענות לי על שני המכתבים האחרונים. האמנם "טעות" בלבד? האם הענתות טועות בתום-לב בקונסטרוקציה המשפטית לפיה פעולותיהם של כונסי-הנכסים הן "חיצוניות" להליכי ההוצל"פ? נתחיל מנקודה שהיא "טכנית" כביכול: סע' 15 ל"צו מינוי כונס נכסים למימוש משכנתא" הסטנדרטי של רשות האכיפה והגבייה, זה לשונו (ככל הנוגע לענייננו; ההדגשה – שלי): כל הכספים שיתקבלו כתוצאה מהליך פתיחת התיק, ו/או כינוס הנכסים ו/או מכר הנכס ... יוחזקו בידי כונס הנכסים, בחשבון מיוחד ... על כונס הנכסים החובה להעביר הכספים מחשבון הכונס לזכות חשבון החייבים אצל הזוכה, עד לגובה החוב ... עם קבלת כספים אלה לידיו.  הניסוח הזה יכול היה לצאת אך ורק מתחת ידן של הענתות, שהן היועצות המשפטיות של הרשות, ועל פיהן יישק דבר. מהוראת סע' 15 לצו-המינוי אנו למדים כי כונס הנכסים אינו רשאי להעביר לזוכה יותר מ"גובה החוב", ואםענת הקטנה (ליברמן) טוענת – בגיבוייה של ענת הגדולה (הראבן) – כי "ככל שישנה יתרה, הרי שהיא מצוייה אצל הזוכה ...", הרי ששתיהן משקרות, או, למצער, לא יודעות על מה הן מדברות – בתחום המקצועי עליו הן מופקדות. או, לחלופין – ואולי זה אפילו גרוע יותר: הן יודעות שהכספים האלה הם כספים גנובים, ומאפשרות, ביודעין, את הגניבות האלה. ואם לא די בכך, הרי ששתיקתן על כל המכתבים שכתבתי להן אומרת דרשני. שתיכן מושחתות, נראה אתכן תובעות אותי! ובכן, עו"ד ענת הראבן, את יכולה לדחות "בשאט נפש" מה שאת רוצה, וכמה שאת רוצה, אבל מבחינתי, היום, זה כבר לא "ניסיון" (כלשונך) לייחס לך או לסגניתך, עו"ד ענת ליברמן, "כל טענה של שחיתות או כיו"ב". אני מכריז, איפוא, שגם את וגם סגניתך, שתיכן מושחתות, שתיכן משקרות, ושתיכן שותפות אקטיביות, ומדעת, לשוד המיליארדים בשיטת ה"סולמית". האם אתן אידיוטיות עד כדי הסתכנות במתן אפשרות לאחרים להתעשר, בלי שאתן תגזורנה את הקופונים שלכן? אני בספק רב, כי אתן לא נראות לי מטומטמות עד כדי כך, אבל את זה אני משאיר לקוראים להסיק. אני מזמין, איפוא, את שתיכן לתבוע אותי על הוצאת לשון-הרע עליכן. עו"ד איריס הופמן, המפקחת על כונסי הנכסים במכתבה הנ"ל של ענת הגדולה, ומעבר ל"נאום הרחוב" שבו, יש בו שלושה חידושים: האחד – ברשות האכיפה והגבייה "הוקמו מחלקות לפיקוח על כונסי הנכנסים"; השני – "לאור ... החלו רשמי ההוצאה לפועל להורות לכונסי הנכסים להפקיד את כספי הכינוס בקופת הלשכה", ובכך יש הודאה מפורשת בכך שכונסי הנכסים חייבים להפקיד בקופת הלשכה את כל כספי הכינוס (ולא רק את ה"עודפים"); והשלישי – ההסבר שלי על שיטת הסולמית אינו פרי דמיוני החולני, והוא משקף נכונה את הנהוג במערכת ההוצאה לפועל. בעקבות ההתכתבות עם הענתות, ובמיוחד לאור הגילוי כי ברשות האכיפה והגבייה "הוקמו מחלקות לפיקוח על כונסי הנכנסים", פנינו גם אל עו"ד איריס הופמן, המפקחת על כונסי הנכסים ברשות, לשמוע גם את עמדתה-היא, ואף הוספנו הערה "מתודית": אם את רואה את עצמך כבלתי כשירה, או בלתי מוסמכת, לטפל בנושא בעצמך, או שאינך מוכנה לקחת את האחריות הזאת על עצמך, אני מזמין אותך לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה, שהוא בעל המילה האחרונה בכל הנוגע לחוקיות פעולתן של כל היחידות הממשלתיות. אנחנו מתחייבים מראש לקבל ולכבד כל חוות-דעת החתומה על ידו אישית. כמי שאמונה על הפיקוח על כונסי-הנכסים את מוזמנת להתייחס לשני המכתבים האלה כאילו הם מוענו אליך אישית. והנה, גם כן מאוד מפתיע, עו"ד איריס הופמן, המפקחת על כונסי-הנכסים – גם היא ממלאת מקלדתה מים, ואינה עונה. מנהל רשות האכיפה והגבייה, דוד מדיוני דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה, מסתתר מאחורי סינריהן של הענתות. אכן, מדיוני אינו משפטן, ובכל הנוגע לעניינים משפטיים הוא רשאי להסתמך על הייעוץ המשפטי שהמדינה מעמידה לרשותו. אלא מאי? ראשית – ישנם דברים שכל אדם בר-דעת יכול להבינם, גם אם הוא אינו משפטן, במיוחד אם הוא עובד-מדינה בכיר ומנהל רשות שלטונית שהוקמה על פי החוק. אם אתה, הקורא הלא-משפטן, הצלחת להבין את האמור בסדרת הכתבות הזאת – גם מדיוני יכול, במיוחד משום שהוא אינו "האיש מהרחוב", אלא מנהל רשות ממלכתית אשר הוקמה מכוח החוק, ובתור שכזה חזקה עליו שהוא אכן מבין את הדברים לעומקם ולאשורם. שנית – כאשר אותו המנהל מקבל פנייה ממשפטן, אשר "מאכיל אותו בכפית" ונותן לו "הסברים לעם" מדוע היועצות המשפטיות שלו מרמות אותו, הוא לא יכול להישאר אדיש, ולומר "גם אם היועצות המשפטיות שלי מרמות אותי, זה לא מעניין אותי". ושלישית – כאשר הצעתי לו לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה – שהוא-הוא הפוסק האחרון (לפני הבג"ץ) בכל הנוגע לחוקיות פעולותיהם של משרדי הממשלה – והוא לא עשה כן – איך הוא יכול לומר שהוא פעל ופועל בתום-לב, על פי ייעוץ משפטי? כדאי להקיש, לעניין זה, מסע' 15 לפקודת הנזיקין ("חבותו של בעל חוזה"), אשר זה לשונו: 15.    לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה: (1)     הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו; (2)     הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק; (3)     הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק; (4)     הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי; (5)     הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין. אמנם בין היועצות המשפטיות לבין מנהל הרשות אין יחסים חוזיים, כשם שגם אין ביניהם יחסי עובד-מעביד, אבל העקרונות האלה ראויים לאימוץ ולהחלה גם בענייננו: התרשלות באימוץ חוות-הדעת יש? יש! הרשה או אישרר את המעשים יש? יש! אחריות מכוח חיקוק יש? יש ויש!!! בפנייתנו אל דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה, אמרנו (ההדגשות במקור): לדעתנו גם אתה יכול להבין מתוך הכתוב במה בדיוק מדובר, ולגבש עמדה אם אתה מגן על כפיפותיך, או שאתה מעביר את הנושא לגורמים הממונים על אכיפת החוק. ברור כשמש הוא לאחר כל הבהרותינו כאן אתה, במעמדך ובקרדיט שהמדינה נתנה לך במנותה אותך לתפקידך זה, לא תוכל להסתתר מאחורי סינריהן של עורכות-הדין, ולומר כי בתור מי שאינו למוד-משפט "פעלת על פי ייעוץ משפטי". ואם, למרות הכל, נראה לך שאתה זקוק לייעוץ משפטי, אנחנו מזמינים אותך לגלגל את הכדור לא כלפי-מטה, אל החתולות השומרות על השמנת, אלא כלפי-מעלה, אל היועץ המשפטי לממשלה, שהוא הסמכות המשפטית העליונה כלפי כל משרדי הממשלה וזרועותיה. אנחנו מצהירים בזאת חגיגית כי אם היועץ המשפטי לממשלה, מר יהודה ויינשטיין, יאשר בחתימת-ידו את חוקיות "נוהל הסולמית", לא רק שאנחנו נרד מהנושא, אלא גם נביע התנצלות ונכונות לנהל מו"ם על הפיצויים שאנחנו חייבים לכל מי שנפגע מהפרסומים שלנו – כוללרשם ההוצל"פ עמיעד רט, אותו כיניתי כ"גנב" באין-ספור פרסומים. ... מר מדיוני, אם ידיך נקיות, מה פשוט מאשר לפנות עם זה למשטרה, ליועץ המשפטי לממשלה, או לכל גורם אחר אשר תפקידו הוא לטפל בחשדות כאלה, ולבררם עד תום? דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה, לא טרח לענות, לא העז לענות. אריה כהן, סמנכ"ל מקצועי, רשות האכיפה והגבייה הניהול הטכני של המערכת מופקד בידיו של אריה כהן, סמנכ"ל מקצועי, רשות האכיפה והגבייה, אשר גם מתכתב עם גורמים הבאים בטענות על ניהולה של המערכת, ומגן עליה מפני הביקורת. כפי שהראינו במכתבנו אליו, מעדותו של בבית המשפט (ת"א 39859/08, רמי טוטיאן ואח' נ' מדינת ישראל – הוצאה לפועל פתח תקווה‏ ואח') עולה כי הוא אכן מכיר בבעייתיות של זליגת הכספים, הוא ער לבעיית הפיקוח על כונסי הנכסים, לפחות משנת 1997, ולכך שהמדינה עשוייה להינזק מכל כשל של הפיקוח הזה – ובוודאי שגם מאי-קיומו של פיקוח כזה – ומכאן אני למדים שגם הוא ער לאחריות המדינה לכספים המתקבלים ע"י כונסי הנכסים. לכן, כך אמרנו לו, לא ברור לנו על סמך מה הוא שולח את החייבים אל הכונסים, או אל הזוכים, כדי לקבל את מה שמגיע להם כחוק, והם מתירים לכונסים לעשות בעודפי הגבייה כבתוך שלהם. לגרסתו של אריה כהן, כעולה מפסק-הדין, "לא נמצא פתרון שיאזן בין האינטרסים של החייב, הזוכה וצד ג' ושיבטיח מניעת גניבת כספים על ידי כונסי הנכסים", ועל כן ביקשנו לשמוע את דעתו על פתרון "גאוני בפשטותו": כונס הנכסים יצוייד בפנקס-קבלות של לשכת ההוצל"פ, יקבל כספים רק בשיקים בלתי-סחירים ובלתי-עבירים לזכות לשכת ההוצאה לפועל, ועם העברתם הפיזית ללשכת ההוצל"פ, זו תטפל בהם כפי שהיא מטפלת בכל תשלום לקופתה (למשל: תשלום במישרין ע"י החייב, אשר מכתת את רגליו ללשכת ההוצל"פ). אחר כל הדברים האלה, גם אליו פנינו בשאלות: א.    מכוח איזה דין אתם נותנים לכונסי-הנכסים לנהל את החשבונות בתיק, כאשר תפקידו של הכונס מתחיל במכירת הנכס, ומסתיים בהבאת הכסף, ואילו ניהול החשבונות בתיק מופקד, מכח החוק, בידי מערכת ההוצל"פ? ב.    כאשר התקבול עולה על החוב כולו, מדוע לא נרשם בתיק "זיכוי" בגובה התקבול כולו, דבר היוצר יתרת-זכות לטובת החייב (כעולה גם ממכתבך), אלא רק "הקטנה" בגובה החוב, דבר המשאיר את יתרת-הזכות לטובת החייב "בלי אבא"? ג.     מדוע אתה מגן על השיטה הזאת, כאשר אתה יודע שבשיטת הסולמית נעלמים כספים רבים, ומדוע אתה נותן לפונים אליך – כגון מר הרמן – תשובות אשר אינן מתיישבות עם עדותך בבית המשפט (וממילא אתה יודע שהן אינן אמת)? ומדוע אתה לא מגלגל את הפניות האלה אל הממונים עליך – עם העתק לחייב בו מדובר) ואומר להם החייב צודק, אנחנו לא מפקחים על כונסי הנכסים, והתרעתי על כך לא פעם? ד.    והשאלה המסיימת (בינתיים), אשר כבר נשאלה לעיל: מדוע אתה – כסמנכ"ל מקצועי, לא יכול לאמץ פתרון "גאוני בפשטותו" כפי שהראיתי לעיל, דהיינו שהכונס יקבל רק צ'קים (בלתי-סחירים ובלתי-עבירים) לפקודת ההוצל"פ, ייתן קבלה מטעם לשכת ההוצל"פ, יביא את הצ'קים ללשכת ההוצל"פ, והלשכה תטפל בהם בכל תשלום אחר המשולם לקופתה? הסמנכ"ל ה"מקצועי" הזה – גם הוא לא ענה לנו, וזה אומר שגם לו יש מה להסתיר. עו"ד דן אלדד, פרקליטות המדינה אחריות מיניסטריאלית רובצת גם לפתחם של שר המשפטים הקודם, יעקב ("מה את רוצה ממני, תשאלי את הנהלת בתי המשפט!") נאמן-לעצמו, אשר גם בפניו התלוננתי על רשם ההוצל"פ עמיעד רט, ("דגימת אקראי" של השחיתות), והוא גלגל את האחריות לפתחה של הנהלת בתי המשפט. על פי המידע שיש לי כעת, אני לא מייחס לנאמן הזה "ידיים מגואלות בשלמונים משום שהוא, בתור שר המשפטים, לא רק שלא טרח למלא את תפקידיו, אלא שהוא גם תיכנת את הפקידים בלשכתו ליירט כל פנייה אליו, ולגלגל אותה ממנו ואילך בלי שהיא תגיע אליו. כיוון שהוא לא נגע בידיו בשום דבר, אפילו הכינוי "טפלון" לא נדבק אליו. כמובן שהימנעותי מלהדביק לנאמן-לעצמו שחיתות אישית בנושא הזה אינה תעודת-הכשר לתפקודו כשר המשפטים, אלא שזה כבר נחלת ההיסטוריה, ולא נותר לי אלא להזכיר לו את הדבר בכל הזדמנות אפשרית או בלתי אפשרית – כמו ההזדמנות הזאת. והוא הדין גם ביועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, שגם בפניו התלוננתי על עמיעד רט (כדי שיטפל בנושא במישור הפלילי). ויינשטיין כידרר את התלונה אל פרקליט המדינה, משה לדור, זה כידרר אל עו"ד דן אלדד, מנהל תחום תפקידים מיוחדים בלשכת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), ומועמד לשפיטה (לא לשכוח!), אשר, מצידו, כידרר בחזרה אלי, כדי שאני אפנה אתלונן בתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגורי. כשם שאין לי מידע הקושר את יעקב נאמן-לעצמו, באופן אישי, לשחיתות הסולמית, כך גם אין לי שום מידע הקושר את ויינשטיין ואת לדור אישית לשחיתות בה עסקינן, משום שהם לא אמורים לנהל בעצמם את כל מערכת הפרקליטות, ובדרך הטבע הם רשאים להוריד מטלות לכפיפיהם – מבלי לגרוע, כמובן, מאחריותם המיניסטריאלית. שונים הדברים לחלוטין ביחס ל"עובד הקצה" אליו גולגלה פרשה: עו"ד דן אלדד הנ"ל. זה היה חייב לטפל בפרשה משום שהיא הועברה לטיפולו ע"י הממונים עליו, אשר חזקה עליהם שלא התכוונו לכך שהוא ישמש פקיד שלהם, על מנת שיכתוב לי ו"יסביר" לי שעלי ללכת להתלונן במשטרה. אכן, הייתה לי הרגשה עמומה שהאפשרות להתלונן גם במשטרה אכן קיימת, אבל פקיד בפרקליטות המדינה – ללא ספק עושה-דברו של אלדד – כתב לי שעלי להתלונן במשטרה. פקידים בפרקליטות לא עושים דבר כזה, אלא אם הדרג המקצועי מורה להם לעשות כן. משנודע לי כי אלדד הוא המטפל בנושא, כתבתי לו והבהרתי לא שאין לי שום כוונה להתלונן במשטרה, ואם גניבת חצי מיליון ש"ח ע"י ממלא תפקיד שיפוטי – ובמהלך תפקידו השיפוטי – היא "קטנה" על היוהמ"ש ועל פרקליטות המדינה – היא קטנה גם עלי. לפיכך דרשתי ממנו להעביר את תלונתי הנ"ל אל המשטרה, כנהוג בפרקליטות המדינה, וגם הוא – עו"ד דן אלדד – נוהג כך. אלדד – מנהל תחום תפקידים מיוחדים בלשכת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים) ומועמד לשפיטה (לא לשכוח!) – ניסה "להסביר" לי שתלונות מגישים במשטרה (כאילו שאני לא יודע!), אבל אני הסברתי לו היטב-היטב שמדובר בעניין ציבורי ולא אישי, שהוא לא עושה לי שום טובה בכך שהוא מורה למשטרה לחקור, וגם נתתי לו כמה סיבות טובות מדוע במקרה המסויים הזה אני לא אפנה למשטרה, ומדוע הוא צריך לפעול כמנהגו-הוא ולהורות למשטרה לחקור את הנושא. בנוסף לכך, כיוון שהיה מדובר לא רק בתלונה שלי, אלא גם בתלונה נגדי, חזרתי על הצעתי, במכתב הקודם, שאם הם יממנו לי את הטיסה לארץ וחזרה (ואז אוכל, בהתייצבי במשטרה לחקירה, גם להעלות שם את תלונתי-שלי), הצעה שאלדד כלל לא התייחס אליה. כאשר חלפו חודשים ארוכים, ואלדד לא ענה, שלחתי לו תזכורת. ומה קיבלתי? תשובה "אוטיסטית" מהיחידה לפניות הציבור, האומרת "אין לנו מה להוסיף". עו"ד דן אלדד – מנהל תחום תפקידים מיוחדים בלשכת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים)ומועמד לשפיטה (לא לשכוח!) – ידע היטב שנגד רשם בימ"ש השלום עמיעד רט, רובצת תלונה על שחיתות-רבתי, והוא ידע היטב שאם הוא לא יורה למשטרה לחקור את התלונה, הדבר לא ייעשה בכלל. איזה אינטרס היה לאלדד זה לסטות ממנהגו מימים-ימימה, ולמנוע את החקירה? תגידו אתם! כן, אני רומז בהחלט על האפשרות הסבירה שהוא חיפה על המושחתים, משום שהם "שימנו" גם אותו.פרנקלי ספיקינג, אחרי שהסברתי לו "בכפית" במה המדובר, ומדוע הוא חייב להורות על פתיחת חקירה פלילית, אני לא רואה שום סיבה להתנהגותו זו, זולת האפשרות הזאת. עו"ד ברק לייזר ועו"ד קרן לזימי מהנהלת בתי המשפט כשאנחנו עוסקים בשיטת הסולמית, חובה עלינו להתחקות על שורשיה, והדבר מחזיר אותנו לתקופה בה מערכת ההוצל"פ הייתה חלק ממערכת המשפט (בכל הנוגע לפעולותיה השיפוטיות), ויחידה אורגנית בהנהלת בתי המשפט (בכל הנוגע לפעולותיה במישור המנהלי). הפרשה הזאת הגיעה לפתחה של הנהלת בתי המשפט. לא אני פניתי אליהם, והיה זה שר המשפטים דאז, יעקב ("מה את רוצה ממני, תפני להנהלת בתי המשפט!") נאמן-לעצמו, אשר, כאמור, גלגל את תלונתי על הרשם הגנב עמיעד רט לפתחם של מנהל בתיהמ"ש דאז, השופט משה גל, ויועציו המשפטיים עו"דברק לייזר ועו"ד קרן לזימי, והפרשה, מבחינתם, הסתיימה בשלושת אלה: משה גל וקרן לזימי שוכבים על הגדר, למען הרשם הגנב עמיעד רט פרשת רשם ההוצל"פ הגנב עמיעד רט: ברק לייזר נשכב על הגדר למען קרן לזימי, משה גל והגנב פרשת רשם ההוצל"פ הגנב עמיעד רט: נאום תשובה לברק לייזר, אשר נשכב על הגדר למען קרן לזימי, משה גל והגנב עמיעד רט. בשלב מסויים שני הנ"ל "ניתקו מגע" בטענה שה"טיפול" שלהם בנושא "מוצה", וכל ניסיון להביאם לגילוי האמת הסתיים בכך שהם נאחזו ב"חיסיון" לטובת החייב, יוסי הרמן, למרות שאני הצגתי בפניהם כתב הוויתור שלו על כל חיסיון אפשרי. ההגנה של לייזר-לזימי על הרשם-הגנב עמיעד רט התבססה בעיקר על התכתבות בין הרמן לבין עו"ד ענת ליברמן (ענת הקטנה), אשר טיפלה בתחום הזה כאשר מערכת ההוצל"פ הייתה חלק מהנהלת בתי המשפט (לימים, כאשר ענייני ההוצל"פ הופרדו מהנהלת בתיהמ"ש, ליברמן עברה יחד עם התפקיד הזה אל רשות האכיפה והגבייה). שלוש שנים נקפו מאז ניתוק-המגע של הצמד לייזר-לזימי, ואנחנו הצלחנו, סוף-סוף, להגיע אל ההתכתבות ה"סודית" הזאת, ולאור המידע שבה שבנו וחזרנו אליהם בתהייה: מדוע לא הצגתם בפני את ההתכתבות הזאת, אשר, לשיטתכם, מנקה את מר עמיעד רט מכל חשד, אלא אם כן אתם הייתם מודעים כבר אז לקונסטרוקציה המשפטים השקרית הזאת, ואם הייתם מודעים לה – מה חלקכם בפרשה, ואיזה אינטרס היה לכם לחפות על מר רט ועל הגב' ליברמן, אלא אם כן "שימנו" גם אתכם? מעבר לתהייה הזאת הצגנו בפני הצמד-חמד הזה את הפירכה והשקרים שבהסברים של ענת הקטנה, והזמנו אותם לחזור אל ההתכתבות שהופסקה על ידם (ולמעשה לא הגיע לשום סיום, משום שגם שר המשפטים הקודם, וגם השרה הנוכחית, טרם החליטו אם לאמץ את עמדתם, או שלא לאמצה, וממילא, כך אמרנו, הכל פתוח, ואתם מוזמנים לעיין מחדש בפרשה, ולהביא בפני שרת המשפטים, הגב' ציפי לבני, מסקנות חדשות. בתשובה לטענותיה של ענת הקטנה במכתבה ליוסי הרמן, לפיהן הכספים שקיבל כונס הנכסים "לא נתקבלו בלשכת ההוצל"פ" העמדנו את הצמד-חמד הזה, בין השאר, על כך שכונס-הנכסים הוא "זרועם הארוכה" של לשכת ההוצל"פ ושל רשם ההוצל"פ, וממילא לטענה הזאת אין כל שחר משפטי. זה הנוסח המלא של מכתבנו אל הצמד-חמד לייזר-לזימי, אשר בסופו אמרתי להם כך: אני מוסיף ומבקש להבהיר לכם כי אנחנו לא קוצבים לכם זמן לתשובה, משום שאתם, ככל הנראה, לא ממש מתרגשים מכך, אבל יחד עם זאת, כאשר התחקיר שלנו יושלם, ולא תהייה לפנינו תשובתכם לשאלותינו הקשות – אנחנו נסיק את המסקנות שנסיק וגם נפרסם אותן, ואז אתם עשויים לעמוד – יחד עם הגב' ליברמן, ולא רק איתה – מול הדילמה להבליג, או לתבוע אותנו על הוצאת לשון-הרע. לא עו"ד ברק לייזר ולא עו"ד קרן לזימי, לא מצאו לנכון לענות על האתגר הזה. מה יש להם להסתיר?! התכתבות נוספת, עם מדיוני וענת הגדולה במהלך התחקיר החכמתי עוד ועוד, וגיליתי כי בכל תיקי ההוצל"פ אשר בידינו, בקשת ב"כ הזוכה היא ל"הקטנה" מלאה של החוב בגובה תקבולי הכינוס, כיחידה אחת, ואילו הפיצול בין "הקטנה" ממשית, בגובה החוב שבתיק, לבין ה"הקטנה" הפיקטיבית ("הקטנת חוב ללא יתרה מתאימה"), המסומנת ב"סולמית" ואינה משפיעה על יתרת החוב (גם לא בדרך של יצירת יתרת-חוב "שלילית", דהיינו "גביית-יתר" אשר יש להעבירה לחייב עצמו) מתבצע אי-שם בדרך בין בקשת ב"כ הזוכה לבין דף החשבון אשר בתיק ההוצל"פ עצמו. בעקבות הגילוי הזה חזרתי אל מדיוני ואל ענת הגדולה ואמרתי להם כי "מכאן אנו למדים כי הפיצול הזה הוא מסודר וממוסד ברמת המערכת, ותקנו אותנו אם אנחנו טועים", וגם הוספתי כמה שאלות: האחת – מיהו האחראי לפרקטיקה הזאת וליישומה כיום, ואיך היא נוצרה. השנייה – מה מונע מכם לרשום את תקבולי הכינוס כסכום אחד של "זיכוי", במקום שתי "הקטנות" – האחת אמיתית ואחת פיקטיבית, כאשר ההסבר שאתם נותנים הוא שאי אפשר "להקטין" חוב שהוא אפס, אבל התשובה לכך היא ש"זיכוי" ניתן גם ניתן לרשום, אפילו אם הוא ישאיר יתרת-חוב "שלילית", ומדוע אינכם עושים זאת? במכתבה אלי, מיום 25.11.2013, אמרה לי ענת הגדולה, כפי שכבר הובא לעיל, כי "לאור החלטות שונות שניתנו בבתי המשפט, החלו רשמי ההוצאה לפועל להורות לכונסי הנכסים להפקיד את כספי הכינוס בקופת הלשכה". ועל כך שאלתי: מדוע הדבר לא נעשה עד כה, ומדוע רשות האכיפה והגבייה משאירה את הנושא לשיקול דעתו של כל רשם ורשם, בכל תיק ותיק בנפרד, כאשר מדובר בכספים שהמדינה עלולה להיתבע בגינם, ואילו לרשם ההוצל"פ ישנה חסינות בנושא הזה? והוספתי ושאלתי: ממתי החלה הפרקטיקה החדשה הזאת, ובכמה תיקי הוצל"פ ניתנו, עד היום, הוראות כאמור? וגם: האם אתם פועלים כדי לקבל מכונסי-הנכסים את "גביות היתר" בכל המקרים בהם טרם ניתנה הוראה כאמור, מה הצלחתם להשיג עד כה, והאם העודפים אכן הועברו לחייבים? ושאלה אחרונה, באותו השלב: בכמה מסתכמים כספי ה"סולמיות" האלה, בשנה השוטפת, ובכל אחת מהשנים הקודמות, אחורנית ככל הניתן? וסיכמתי: ראו איך אנחנו הוגנים כלפיכם, ומושיטים לכם יד כדי לעזור לכם להראות כי ידיכם נקיות, ואילו אתם – כרושם הנוצר מהעדר המענה לפניותינו הקודמות – מתעקשים להגיע לבית המשפט, בתביעת לשון-הרע שתגישו נגדי, ושם הכדור, כידוע, עגול למדי. והם ענו לי? לא. מה יש להם להסתיר, אם הכל חוקי? התכתבות הישורת האחרונה לקראת סיום התחקיר שלחתי מכתב נוסף לכל הגורמים המעורבים בנושא הסולמית, כדי לתת להם הזדמנות אחרונה להוכיח את תום-ליבם: דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגביה, עורכות-הדין ענת הר-אבן, ענת ליברמן ואיריס הופמן, גם הן מרשות האכיפה והגבייה, וכן לעורכי-הדין ברק לייזר וקרן לזימי, מהנהלת בתי המשפט (הסמנכ"ל המקצועי אריה כהן לא נכלל ברשימה הזאת, כי מכתבי אליו בא רק לאחר מכן). תמצית הדברים: מהתחקיר שלנו עד כה עולה בוודאות כי "עודפי הסולמית" אינם מגיעים לחייבים. לגבי העובדה הזאת אין מחלוקת, ואין ספקות. אין גם מחלוקת על כך שיש לשלם אותם לחייבים. הקושי אותו הצגתי הפעם הוא בכך שענת הקטנה טוענת שהכסף נמצא אצל הכונס, ובמקום אחר – שהוא אצל הזוכה, ואילו הממונה על פיקוח ובקרה כינוס נכסים ממלאה מקלדתה מים, ולא מגלה לנו איך קורה שכונסי-הנכסים מבקשים סגירת תיקים בלי להעביר את עודפי הכינוס ללשכת ההוצל"פ, על מנת שהם יועברו משם לידי החייב. השאלה שביקשתי לברר הייתה אם יש כאן ליקוי שבתום-לב, או סתם כשל ניהולי, או מערכת משומנת (תרתי משמע) של שחיתות. שאלה נלווית אשר שאלתי הייתה האם מערכת ההוצל"פ מכירה באחריותה לכל מה שכונסי הנכסים עושים. אם כן – מה היא עושה כדי להחזיר לחייבים את עודפי-הכינוס, ואם לא – מהו הבסיס החוקי לכך שהמערכת אינה אחראית למה שנעשה "בסמכותה וברשותה" ע"י "זרועותיה הארוכות"? ועוד שאלתי, בין השאר, "שאלה צדדית, במידת-מה, אשר יפה היא בין אם אתם צודקים בטענה שכינוס הנכסים הוא פעולה 'חיצונית למערכת', בין אם טועים אתם": נניח שכונס-נכסים מבצע 100 כינוסים, מוכר את הנכסים במחיר ממוצע של 1,000,000 (1 מיליון) ש"ח האחד, ומת ללא עיזבון, או שבורח מהארץ עם כל הכסף. השאלה היא מה תעשו עם 100 הערבויות העצמית עליהן הוא חותם לכם, ובהן אתם מסתפקים. וכצפוי: כל המכובדים האלה מילאו מקלדותיהם מים. עורכי-הדין המעורבים: ב"כ הזוכים שהם גם כונסי-הנכסים א. ד"ר ישראל וינבוים עו"ד ד"ר ישראל וינבוים, מרחוב מרמורק 4, תל-אביב, היה בא-כוח הזוכה, בנק לאומי למשכנתאות בע"מבתיק הוצל"פ מס' 01-04859-03-6, אותו הוא פתח נגד החייב יוסף הרמן, ובמסגרת ההליך הזה הוא סידר לעצמו גם מינוי של כונס נכסים לנכס מנכסי החייב. ביום 30.4.2004 מכר וינברג את הנכס בסכום של 361.763 (שלוש מאות ששים ואחד אלף, שבע מאות עשרים ושלושה) ש"ח, וביום 21.9.2004 הוא "החליף כובעים", ובתור בא-כוח הזוכה הוא ביקש "הקטנת חוב" באותו הסכום (361,723 ש"ח), "נכון לתאריך 30.4.04", בציינו כי יתרת החוב לאותו היום (21.9.2004) היא "לא פחות מ-436,468 ש"ח". מה הוא עשה עם תקבול הכינוס (361,723 ש"ח, כאמור) במשך כמעט חמשת החודשים שבין שני המועדים אנחנו לא יודעים, וכן אין אנו יודעים מאיכן הוא לקח את הסכום של 435,468 ש"ח, אבל אלה הם נושאים לדיון אחר, נפרד. מה שאנחנו כן יודעים הוא שביום 25.9.2004 – ארבעה ימים לאחר הבקשה ל"הקטנת החוב" – החוב של הרמן בתיק, לפי הרשום בדף החשבון שבו, היה בסך 72,582.57 ש"ח, ובאותו היום נרשמו בדף החשבון שתי "הקטנות חוב" – האחת אמיתית, בגובה החוב הרשום, והשנייה פיקטיבית, תחת ההגדרה "הקטנת חוב ללא יתרה מתאימה", בסך 289,140.43 ש"ח (חיבור שני הסכומים ייתן לנו בדיוק 361,723 ש"ח,שהוא, כאמור, תקבול הכינוס – הפעם בדיוק עד לאגורה האחרונה). ומה שאנחנו עוד יודעים זה שה"פיצול" של תקבולי הכינוס נעשה בתוך המערכת עצמה, בדרך שבין הבקשה ל"הקטנת החוב" לבין הרישום בדף החשבון שבתיק, וזה אומר שלפעולה הזאת היה עוד "שותף", שאנחנו לא יודעים מיהו, בתוך מערכת ההוצל"פ עצמה, כפי שכבר עמדנו גם על כך, במכתבנו אל דוד מדיוני וענת הגדולה). מה שאנחנו יודעים עוד הוא שעורך-הדין ד"ר ישראל וינבוים היה האחרון שנגע בכסף העודף (289,140.43 ש"ח), משום שבתיק ההוצל"פ אין שום רישום המעיד על תנועתו של הכסף הזה, או על מה שנעשה בו. הכסף שעו"ד וינבוים החזיק בידיו לא הועבר לקופת ההוצל"פ, וגם לא במישרין לחייב – כפי שמחייב סע' 20 לחוק ההוצל"פ. ביום 11.3.2010, חמש וחצי שנים לאחר מכן, ביקש וינבוים לסגור את תיק ההוצל"פ, והרשם אריה ביטון אכן הורה לסגור את התיק, בלי לדרוש מוינבוים את הכסף שהוא לא העביר לשום מקום מדווח. כדי לקיים את מצוות ההגינות העיתונאית, וכן כדי להגיע לחקר האמת, הצגנו לו את העובדות, כפי שתוארו לעיל, והזמנו אותו להשיב על השאלה מה בתיאור הנ"ל נכון, עובדתית, מה אינו נכון, ומה עלה בגורלו של הכסף העודף, בסך כ-300,000 ש"ח, נכון לשנת 2004. כך ענה לי עו"ד ד"ר וינבוים: עו"ד שמחה ניר, אינני יודע מי אתה ואלו אתרים אתה מפעיל ו/או מפרסם בהם. אודיעך רק כי כל הטענות המועלות במייל ששלחת אלי, והרבה נוספות, נטענו על ידי מר הרמן בפני הערכאות המשפטיות השונות - ונדחו כולן. מיותר לציין כי העובדות המצויינות במייל ששלחת אלי הינן משוללות כל יסוד והנאמר הינו משום הוצאת לשון הרע בדרגה החמורה ביותר. הריני להתרות בך כי פרסום הדברים הכלולים במייל אותו העברת אלי יגרום להגשת תביעה אישית נגדך ונגד כל מי ששותף לפרסום.         בכבוד רב,         ד"ר ישראל וינבוים, עו"ד אני השבתי לו כך: ד”ר וינבוים הנכבד, אנחנו לא “מעלים טענות”, אנחנו רק שואלים. כל ההחלטות שניתנו אינן נקודה ארכימדית לשום דבר, הן משום שאנחנו לא היינו צד להן, והן – זה העיקר – משום שלפי התחקירים שלנו עד כה, רשמי ההוצל”פ אינם הפתרון לבעייה, אלא חלק ממנה (ולכך יש לנו הרבה נקודות ארכימדיות). מהשגיאות שמר הרמן עשה אפשר להקים 2000 לשכות הוצל”פ (ועוד יישאר עודף). טענתך המכלילה לפיה העובדות שפירטתי הינן “משוללות כל יסוד” בוודאי שאינה יכולה לעמוד, כי ישנן שם עובדות שאתה בוודאי שלא תכחיש אותן.  לכן מן הראוי הוא שתפרט אילו מהן הן נכונות – ואילו אינן נכונות. לו רצינו, היינו מפרסמים מזמן את כל מה שאתה קורא “עובדות”, והיית צריך להתמודד איתן כאשר הן כבר ברשות הרבים. אבל אנחנו חותרים לחקר-האמת, ואין לנו שום דבר אישי נגדך. בחתירתנו לחקר האמת אנחנו מוכנים לעכב כל פרסום, ככל הדרוש על מנת לאפשר למי שעלול להיפגע  ממנו  - רק שיבקש. אתה יכול לענות, ואתה יכול שלא לענות, ואם לא תענה – אנחנו נפרסם את מה שאנחנו יודעים ומבינים, ואם יתברר שטעינו – את תום-הלב שלנו לעולם לא תוכל לשלול. בכבוד רב,  שמחה ניר, עו”ד הוא ענה לי: עו"ד שמחה ניר, כאשר תתמנה לרשם או שופט בישראל, אהיה מוכן להתדיין בפניך לגבי כל תיק עתידי. בשלב זה, מאחר וכל טענות מר הרמן, כולל אלו המופיעות במייל שנשלח על ידך,  נדונו בפני הערכאות המשפטיות ונדחו, הרי שהמדובר בטענות משוללות יסוד לגביהן נקבע כך בהחלטות חלוטות. אשר על כן, הריני לחזור ולהתרות בפניך כי כל פרסום שקרי שלך ו/או כל פרסום העומד בניגוד לפסיקות חלוטות של הערכאות המשפטיות יגררו תביעה נגדך בגין לשון הרע ובנסיבות אלו הטענה כי הפרסום נעשה "בתום לב" גובלת בגיחוך. בכבוד רב, ד"ר ישראל וינבוים, עו"ד האיש הזה כנראה לא מבין שאני מכין שיעורי-בית לפני שאני קופץ למים, ולא ראיתי מנוס מלחזור אליו: ד”ר ישראל וינבוים, התלבטתי אם להמשיך את ההתכתבות הזאת, אשר נראית לי עקרה, אבל המצפון המקצועי שלי לא נותן לי להניח (תרתי משמע) דברים בלי ללבנם עד תום (גם כן תרתי משמע). בוא נדבר כמשפטן-אל-משפטן: נניח שיש פסק-דין “חלוט” (לפי כל הגדרה שתבחר), ועיתונאי מפרסם שהוא נעשה בקומבינה בין השופט לבין הצד שזכה במשפט (או ב”כ). ברור שלא, משום שה”חלוטות” כלל לא תהיה במחלוקת, והיא גם לא תוכל למנוע מהעיתונאי להוכיח אמת-דיברתי. תאר לעצמך שהעיתונאי זוכה במשפט הדיבה שפתח נגדו השופט, בעוד שהצד האחר “יושב על הגדר” בתקווה להיבנות מפסה”ד שיינתן לטובת השופט, אבל תקוותו זו נכזבת, השופט לא מערער, פסה”ד הופך לחלוט, אתה מגיש את התביעה הבאה, בשם הצד האחר, והעיתונאי מצג את פסה”ד אשר ניקה אותו כ”פסק-דין חלוט”. המונע ממך לטעון את ההיפך ... הפעם אתה תצדק באומרך כי טענתו של הנתבע “גובלת בגיחוך”. ומה תעשה בשם מרשך ההיפותטי אם השופט לא ירצה לתבוע את העיתונאי, כאשר הימנעותו של השופט מלתבעו “אומרת דרשני”? אני לא אתמנה כשופט, כי כבר עברתי את הגיל (וכאשר עדיין הייתי בגיל, ורחרחתי לגבי האפשרות הזאת, נרמז לי שאין לכך כל סיכוי, משום שאני “אובר-קוואליפייד”). אני לא אתמנה כרשם בית משפט, משום שזה “קטן עלי” ולא אתמנה כרשם הוצל”פ, כי אני אשים סוף לכל הפוילע-שטיקים ההוצל”פיים, ותוך יומיים יתפרו לי תיק פלילי. ויש, כמובן, סיבות אחרות שלא היו בוחרים בי – לא כשופט ולא כרשם – אבל לא זו השאלה. אתה לא מבין, כנראה, את תפקידה של העיתונות החוקרת בחברה דמוקרטית. אתה לא “מתדיין” בפני, אתה רק מושא לתחקירים שלנו. אתה לא צריך לחזור על מה שאמרת במייל הקודם, כי אני הבנתי הכל, ובתשובתי גם הראיתי שאני מבין הכל. קשה לי להבין מדוע אתה מסרב לגלות לי עובדות אשר ממילא תצטרך לגלותן במשפט אשר תגיש נגדי, בו לא תהייה מחלוקת על מה ש”חלוט”, אלא על הנקודה הארכימדית שלו. אתה לא צריך “להתרות” בי על פרסומים שקריים, כי אני יודע את זה כבר שנים רבות, ולכן אני חותר לחקר האמת. באשר לפרסומים העומדים בניגוד להחלטות חלוטות, אני עושה זאת כמעט 50 שנה, גם לגבי החלטות בתיקים להם אני צד, וכל מה שיש למבקשי-נפשי זה רק טענות כנגד ה”הסגנון” שלי, אבל כיום אני לא חבר הלשכה, כך שגם את ה”באיזה סגנון אדוני מדבר” כבר לא יכולים לשסות בי. אתה טוען להחלטות חלוטות? בוא תציג אותן  בפנינו, אולי נראה שאתה באמת צודק. לא, אל תשלח אותנו אל מר הרמן, כי אנחנו לא מייצגים אותו, הוא לא חייב לי דבר, והוא לא כל כך “מתמסר” לתחקירים שלנו. גם אל תשלח אותנו אל רשות האכיפה והגבייה, כי הם נאחזים ב”חסיון” לטובת החייבים, והם ממלאים מקלדתם מים כאשר אנחנו מביאים להם כתבי-ויתור על החסיון הזה. האינטרס להציג את ההחלטות הוא שלך, במיוחד שלך, ולא ברור לנו מדוע אתה רוצה להגיע להליכים המשפטיים כדי לחשוף אותן. ושוב: אין לנו שום חשבון אישי אתך, וכשם שאתה לא יודע מי אנחנו, גם אנחנו לא יודעים מי אתה, ורק חקר האמת והאינטרס הציבורי הוא המעניין אותנו. בכבוד רב, שמחה ניר, עו”ד ועל כך הוא כבר לא ענה. דממת-אלחוט. עו"ד ד"ר ישראל וינבוים, איפה הכסף?! ב. רחל כרמי עו"ד רחל כרמי, מרחוב הלסינקי 20, תל-אביב, הייתה באת-כוח הזוכה, בנק לאומי לישראל בע"מ בתיק הוצל"פ מס' 01-43595-01-4, אותו היא פתחה נגד החייב יוסף הרמן, ובמסגרת ההליך הזה היא סידרה לעצמה גם מינוי של כונס נכסים לנכס מנכסי החייב. ביום 29.4.2004 מכרה כרמי את הנכס בסכום של 1,960,000 (מיליון ותשע מאות וששים אלף) ש"ח, וביום 12.7.2004 היא "החליפה כובעים", ובתור באת-כוח הזוכה היא ביקשה "הקטנת חוב" באותו הסכום (1,960,000 ש"ח), "נכון לתאריך 29.4.04", בציינה כי יתרת החוב לאותו היום (12.7.2004) היא "לא פחות מ-722,729 ש"ח". מה היא עשתה עם תקבול הכינוס (1,960,000 ש"ח, כאמור) במשך החודשיים וחצי שבין שני המועדים אנחנו לא יודעים, וכן אין אנו יודעים מאיכן היא לקחה את הסכום של 722,729 ש"ח, אבל אלה נושאים לדיון אחר, נפרד. מה שאנחנו כן יודעים הוא שביום 19.7.2004 – חמישה ימים לאחר הבקשה ל"הקטנת החוב" – החוב של הרמן בתיק, לפי הרשום בדף החשבון שבו, היה בסך 1,490,151.47 ש"ח, ובאותו היום נרשמו בדף החשבון שתי "הקטנות חוב" – האחת אמיתית, בגובה החוב הרשום, והשנייה פיקטיבית, תחת ההגדרה "הקטנת חוב ללא יתרה מתאימה", בסך 469,848.54 ש"ח – כמעט חצי מיליון ש"ח. חיבור שני הסכומים ייתן לנו בדיוק 1,960,000.01 ש"ח (השאלה מניין צמחה האגורה העודפת מעידה, ככל הנראה, שה"פיצול" של תקבולי הכינוס נעשה "ידנית", וזה אומר שלפעולה הזאת היה עוד "שותף", שאנחנו לא יודעים מיהו, בתוך מערכת ההוצל"פ עצמה, כפי שכבר עמדנו גם על כך, במכתבנו אל דוד מדיוני וענת הגדולה). מה שאנחנו יודעים עוד הוא שעורכת-הדין רחל כרמי הייתה האחרונה שנגעה בכסף העודף (469,848.54 ש"ח), משום שבתיק ההוצל"פ אין שום רישום המעיד על תנועתו של הכסף הזה, או על מה שנעשה בו. הכסף שעו"ד כרמי החזיקה בידיה לא הועבר לקופת ההוצל"פ, וגם לא במישרין לחייב – כפי שמחייב סע' 20 לחוק ההוצל"פ. ביום 4.12.2008, ארבע וחצי שנים לאחר מכן, ביקשה כרמי לסגור את תיק ההוצל"פ, והרשם עמיעד רטאכן הורה לסגור את התיק, בלי לדרוש מכרמי את הכסף שהיא לא העבירה לשום מקום מדווח. כדי לקיים את מצוות ההגינות העיתונאית, וכן כדי להגיע לחקר האמת, הצגנו לה את העובדות, כפי שתוארו לעיל, והזמנו אותה להשיב על השאלה מה בתיאור הנ"ל נכון, עובדתית, מה אינו נכון, ומה עלה בגורלו של הכסף העודף, בסך כחצי מיליון ש"ח, נכון לשנת 2008 (טעות שלי: צ"ל 2004). עו"ד כרמי, כמה מפתיע, ענתה לי ממש באותו הרוח בו ענה לי חברה ישראל וינבוים (אבל בנימה רגועה, ולא מאיימת): לכבוד שמחה ניר עו"ד עורך ראשי רשת האתרים של קימקא ח.נ., הנדון: הרמן יוסף – חשבונות בבל"ל קיבלתי את מכתבך מ- 28/2/2014 בענין שבנדון. בוודאי ידוע לך שנוהלו בענין שבנדון תיקי הוצל"פ אחדים, מדובר בתיקים סגורים בהוצל"פ במסגרתם נדונו כל טענות מר הרמן לסוגיהן. כל תגובות הבנק  ותגובת כונסי הנכסים (ד"ר ישראל ויינבוים ואנוכי) הוגשו ומצויות בתיקי ההוצל"פ. התיקים נסגרו לאחר דיון בבקשות שהגיש החייב בהן טען טענות שונות לרבות אלה שמכתבך מעלה. בתקופות מסוימות  מר הרמן יוצג  על ידי עורכי דין (בניהם גם בנו) ונציגיו ומר הרמן עצמו קיבלו את כל התשובות ו/או המסמכים. בשלב זה אינני מוצאת כל מקום (לאחר כל כך הרבה פעמים בהם מר הרמן לא הרפה והגיש ועדיין מנסה להגיש בקשות/תלונות/וטענות למיניהן) לחזור לנושא "לעוס" זה. כל שהיה לי לומר בעניין נאמר בתגובות שהוגשו להוצל"פ ולבתי המשפט שבחנו את טענותיו של הרמן ודחו אותן בזו אחר זו. לאחר שמר הרמן נחל מפלה בכל הליך משפטי בו נקט הוא מנסה כעת לקבל במה באמצעי התקשורת. מדובר במקרה מובהק בו יש לדחות כל ניסיון ליתן למר הרמן במה כלשהי. בטוחני שלאחר שתבחן (ובמיוחד בהיותך עו"ד) את ההחלטות שניתנו בתיקי ההוצל"פ תיפרס בפניך התמונה המלאה ו"הפרסום" שברצונך לפרסם יתייתר . למותר לציין כי הנני מציעה לך לשקול שוב את הפרסום (אם תחליט לפרסמו) כך שלא יהיה כדי בו לפגוע  בשום צורה ואופן בבנק לאומי או בח"מ.                                                                         בכבוד  רב,                                                                         רחל  כרמי,  עו"ד  ואני, כדרכי, לא מרפה: לכבוד הגב' רחל כרמי, עו"ד רח' הלסינקי 20 תל-אביב שלום רב, הנדון: כינוס נכסים – למכתבך אלינו מיום 12.3.2014, בעניין מר יוסף הרמן אקדים ואומר: מר הרמן לא "מנסה לקבל במה" באתר שלנו. אנחנו הם אשר "מחזרים" אחריו, לאחר שהגענו, במקרה, לנושא ה"סולמית". לפי המידע אשר בידינו, בשיטת הסולמית אכן נעלמים כספים אשר אמורים להגיע לידי החייבים, ב"גביית יתר" לפי סע' 20 לחוק ההוצל"פ. רשות האכיפה והגבייה (רא"ג) לא מכחישה את הדבר, אבל אומרת כי הכספים האלה נמצאים אצל הכונסים, הזוכים, או באי-כוחם. הרא"ג מתנערת מאחריותה המנהלית לכונסי הנכסים, ומחובתה להעביר לחייבים את עודפי-הגבייה, ואם החייבים מבקשים את כספם – היא שולחת אותם אל רשמי ההוצל"פ, ובכך מסיטה את הנושא מהמסלול המנהלי אל המסלול השיפוטי, ורוחצת בניקיון כפיה. גם את נאחזת בהחלטות הרשמים, אבל הרשמים אינם, להבנתנו, הפתרון לבעייה אלא חלק בלתי נפרד ממנה, ולטעמי – החלק העיקרי, החלק המוביל אשר בלעדיו אין. ממילא החלטות הרשמים אינן יכולות להוות "נקודה ארכימדית" לעצמן (אין דבר כזה). ממילא איננו יכולים לסמוך עליהן לצורך תחקירינו, ועל כן אנחנו פונים גם אליך, גם אל הרא"ג, גם אל הרשמים עצמם וגם אל כל מי שנמצא לנכון, הכל כדי לקבל תשובות ישירות וגלויות, ולא החלטות שניתנו בהליכים שאנחנו לא היינו צד להם, ולא ניתנה לנו האפשרות לשאול שאלות ולטעון טענות. אציג את הדברים בצורה הפשוטה ביותר: אם כפיך נקיות, הן נקיות גם בלי החלטה של הרשם, או של כל גורם שיפוטי אחר, ואם כפייך אינן נקיות, הרשם אשר אישר לך את מה שאישר – גם כפיו אינן נקיות. ואוסיף עוד: הרא"ג לא מאפשרת לנו לעיין בתיקי ההוצל"פ מטעמי "חיסיון", גם כאשר אנחנו מביאים כתבי ויתור על החיסיון, ובדומה לכך אנחנו לא זוכים לשיתוף-פעולה ראוי גם מהחייבים עצמם, לרבות מר הרמן, כך שאם ברצונך להמציא לנו חומר כלשהו – נקבלו ברצון. זאת ועוד: בשלב הזה אנחנו מוכנים להסתפק אפילו בתיאור מילולי של המסמכים אשר תומכים בעמדתך, כל עוד יש בכך כדי לענות על שאלותינו. שתיקתכם, הכונסים, ושתיקתה של הרא"ג תביא לכך שאתם והרא"ג תצטרכו לריב ביניכם בבית המשפט, בבחינת "ישחקו הנערים לפנינו", וזה יכול להיות אחד המחוזות המרתקים ביותר שאני ראיתי בימי חלדי. ואומר לך בגלוי: לא יהיה מאושר ממני אם יתברר כי כונסי הנכסים, הזוכים וב"כ הזוכים, נקיים מכל רבב, וכל "זליגות" הכספים רובצות לפתחה של הרא"ג, כולל רשמי ההוצל"פ. לא יהיה מאושר ממני, משום שאני בדרך-כלל לא מתעסק עם ניקיון-כפיהם של עורכי-הדין ושאר גורמים במגזר הפרטי, וכל מעייני הם רק במערכת הציבורית. העובדה שבמקרה הזה אני פונה גם אל גורמים "פרטיים" מקורה בכך שהרא"ג היא זו אשר קושרת אותם לפרשה הזאת – היא, ולא אני. ואם נוסיף נימה צינית אומר כי למען המטרה הזאת – הפללתם והפלתם של גורמי הרא"ג וניקויים מכל חשד של כל האחרים – הייתי מוכן אפילו לנשק את מדרך כף רגלך, אלא שאני כעת בארה"ב, ולכן זה בלתי אפשרי. לפיכך אך ברור הוא שאני מוכן לקבל בנפש חפצה כל הסבר אשר יגלגל לפתחה של הרא"ג את הבלעדיות ומלוא האחריות על זליגת הכספים המסומנים ב"סולמית", ומוגדרים כ"הקטנות חוב ללא יתרה מתאימה". אנחנו חוזרים ומבקשים תשובות לשאלות אותן הצגנו במכתבנו מיום 28.2.2014. בברכה ובכבוד רב, שמחה ניר, עו"ד עורך ראשי רשת האתרים של קימקא ועל כך היא כבר לא ענתה לי. עו"ד רחל כרמי, איפה הכסף?! הערה טכנית לעניין פרשת רט-כרמי ופרשת ביטון-וינבוים במהלך התחקיר הזה התברר לנו שצמד עורכי-הדין רחל כרמי וישראל וינבוים אמנם ניהלו שני תיקי הוצל"פ נפרדים, בשם שני זוכים שונים, אבל הם מונו ככונסי-נכסים במשותף, על אותו הנכס, של אותו החייב (יוסף הרמן). המסקנה היא שסך-כל ה"הקטנות" (שתיים ריאליות ושתיים פיקטיביות, "סולמיתיות") של שני התיקים הוא סך-כל התשלומים ששולמו לזוכים (אם שולמו) כגדי לסגור את החוב, וסך-כל הכספים, עודפי-הגבייה, שהיו אמורים להיות מוחזרים לכיסו של החייב, אבל "זלגו" לבלי-שוב. השאלה איך השניים התחלקו ביניהם הן בכסף הכשר והן בזה הלא-כשר אינה מענייננו, ואני מציין את הדבר הזה כדי להראות שהם היו מתואמים ביניהם, וכדי למנוע כל טענה שעשיתי עבודה שטחית, גמרתי מהר, ורצתי לספר לחבר'ה. מה שחשוב הוא שפירוט הכספים, התאריכים ושאר העובדות, נעשה על פי דפי החשבון שבשני התיקים, דהיינו באספקלריא של ראש/רשם ההוצל"פ, המנהל את התיק, רואה את הכל פרוס לפניו, ולא שואל שאלות מיותרות. וכי למה שישאל, כאשר הוא יודע בדיוק מהי האמת, והוא שותף לגזילה? סיכום ביניים: פרשת הולילנד הגדולה מחווירה מול הסולמית הקטנה בפרשת השחיתות – שחיתות ה"סולמית" – הזאת מעורבים עשרות, אם לא מאות, בני אדם – אם אפשר לקרוא להם בני אדם: חלק קטן מהם הזכרנו בשם, אבל רבים רבים נוספים מעורכים בזה, ומעורבים בזה: רשמי הוצל"פ המנהלים "תיקי כינוס", עורכי-דין המייצגים בנקים, פקידים המקשרים בין עורכי-הדין לבין הרשמים, מזכירים המנהלי את המערכת, וכן הלאה, וכן הלאה. במארג-שחיתות כזה אין כל אפשרות שמישהו לא יודע מה מתרחש במחשכים, וגם אין כל אפשרות שמישהו מהיודעים על השחיתות ייתן לאחרים להתעשר, בלי שגם הוא יגזור את הקופונים שלו. כולם מחזיקים את כולם בביצים – עד שיבוא אחד עם ביצים וירוץ לסדר לעצמו מעמד של עד-מדינה, ואז תיפול לבנה אחת מהבניין הזה, והוא יקרוס תחתיו כפרשת-השחיתות הגדולה ביותר בתולדות המדינה. לטעמי אין כל צורך בעד מדינה, ואם היוהמ"ש, או מי שהוא ימנה לכך, או אגף החקירות והמודיעין של המשטרה, יפנו אלי, אני אתן להם תכנית-עבודה, אשר לא מן הראוי לפרטה כאן, לעיני מי שעשוי להיחקר בפרשה. ההיקף הכולל של גזילות-הסולמית, כפי שהסברתי בכתבת-הרקע שחיתות בהוצאה לפועל, גניבת מיליארדים: על המטפסים על ה"סולמית", בהערכת מינימום-מקסימום זהירה המבוססת על פרסומים גלויים של רשות האכיפה והגבייה, יחד עם "חיבור שניים ושניים" הנגזר מהכרתי את המערכת, מסתכם בין מיליארד אחד (1,000,000,000) לארבעים מיליארד (40,000,000,000) שקל – מדי שנה בשנה. פרוייקט הולילנד, אשר הגיע בימים האלה לנקודת ההכרעה, היה פרשת השוחד הגדולה ביותר בתולדות המדינה, אבל היא מתגמדת לנוכח הפרשה בה עסקינן כאן – שחיתות ה"סולמית". שוויו של הפרוייקט. מתחילתו ועד סופו, להערכתי ובהתאם לפרטי-מידע שפורסמו ברבים, הוא כמיליארד שקלים, וזה אומר שמדי שנה נגנבים כספי חייבים בהוצל"פ בסר-גודל של בין הולילנד אחד ל-40 הולילנדים. אבל זה עו"ד לא הכל: אם בפרוייקט הולילנד כספי השוחד לכל הנוגעים בדבר הסתכמו בעשיריות האחוז משווי הפרוייקט, אין כל סיכוי שמישהו בהוצל"פ יסתכן בעבור "עצם יבשה" כזאת. לו הייתי רשם-הוצל"פ מושחת, לא הייתי מסתפק בפחות מ-60% מהגניבה, עבורי, עבור דוד מדיוני, עבור הענתות (הר-אבן וליברמן), עבור המפקחת איריס הופמן, עבור אריה כהן, עבור ברק לייזר וקרן לזימי, ועבור כל מיני גורמים בתוך המערכת, אשר יש לקנות את שתיקתם. אמור מעתה: לעומת השוחד בפרוייקט הולילנד, המסתכם בעשיריות האחוז, בהוצל"פ הוא מתבטא בעשרות אחוזים. המסקנה היא שסך-כל השוחד בפרוייקט ה"סולמית", מדי שנה בשנה, עולה עשרות מונים, אם לא מאות, על כלל סכומי השוחד בפרוייקט הולילנד, מתחילתו ועד סופו. אבל זה לא הכל: אם הנכסים המכונסים נרכשו בכספים פנויים, לאחר ששולמו עליהם כל המסים (מס הכנסה, מע"מ, מס רכישה, מסי קנייה, מסים לרשות המקומית ומה לא), הגניבות והשוחד לא נרשמים, כמובן, בשום מקום, וממילא שום מס לא משולם עליהם – תוספת אדירה לכלכלה השחורה של מדינת ישראל. לתשומת ליבם של שלטונות המס, ושל הרשות לאיסור הלבנת הון ומלחמה בטרור. בפניותינו אל כל הגורמים אשר אחראים על ענייני ההוצאה לפועל, כולל שרת המשפטים ציפי לבני, המלצנו לכולם לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה, כדי שהוא יחווה את דעתו, ייתן תעודת-כשרות למה שכשר, אם יש ב"סיפור" הזה משהו כשר, ויפעל על פי סמכותו לגבי הלא-כשר, אבל אף אחד מהם לא העז לפנות אל היוהמ"ש – ולא קשה להבין מדוע: הם ידעו כי הם יקבלו תשובה לפיה כל מה שהם עושים אינו חוקי, והם עצמו עיניהם ואטמו אזניהם – דבר אשר כמוהו כידיעה-ממש. הערת-סיום: הכתבה הזאת נשלחה, עובר לפרסומה, לכל הגורמים שעשויים להיפגע ממנה, לשם "דיברור מרצון", תוך ציון שאם תוך 24 שעות אחד מכל המכותבים יפנה עם הנושא הזה אל היועץ המשפטי לממשלה, הפרסום יידחה, כדי לאפשר ליוהמ"ש ולאנשיו לעשות את מה שהם מבינים, ויודעים לעשות. כיוון שהדבר הזה לא קרה, הכתבה הזאת עומדת כעת לרשות הציבור כולו. ______________