2018-01-19 מבזקי שחיתות: הפרקליטות ובתי המשפט מפברקים כתבי אישום...
"מפברקים", לא "מצנזרים"
"מפברקים", לא "מצנזרים" - מעבר לשיבוש במונח המשפטי המתאים לתיאור התנהלות הפרקליטות ומשרד המשפטים לגבי פרסום כתבי אישום כוזבים (טיוטות) - יש פה החידוש של עצם ההתייחסות לעניין בתקשורת. הרי עד עכשיו כאילו כל הכתבים המשפטיים והעורכים הנכבדים לא שמו לב שמבלפים אותם והם משמשים שופרות למידע שלטוני כוזב?
כמו בעניינים אחרים, הראיות מצביעות על כך שהפברוקים האלה נעשים מתוך צוותא חדא של הפרקליטות והשופטים. הפברוקים האלה נועדו מצד אחד להגן על המושחתים (לדוגמה - כתבי האישום המפוברקים על מנשה ארביב, השופט יצחק כהן), ומצד שני לרדוף את מתנגדי המשטר - חושפי שחיתויות ופעילים.
הדוגמה המובהקת הייתה התנהלותו של השופט בני שגיא בעניין ה"הקראה" לבלוגרית לורי שם-טוב, בפרשת השופטים הנוקמים. בני שגיא הודיע מעל כס המשפט, שהעובדה שמסמך "כתב אישום" אחד (שנמסר לעצירה במעצרה) הוא בן 152 עמודים, והאחר (שנרשם בתיק בית המשפט) הוא בן 164 עמודים, אינה אומרת שאינם אותו מסמך... זאת - לאחר שהוגשה לו טבלה המסכמת את ההבדלים בין שני המסמכים...
וכשלים שיש לראותם כהפרה בוטה של החוק בעניין "הקראה"?
שוב, בעניין לורי שם-טוב, שופטי בית המשפט השלום ת"א, מצאו לאחרונה, שיש החלטה בעניין ה"טכני" של הפרת הזכות להקראה - מאת השופט הטרי בבית המשפט העליון אלרון. השופטים חיים בסוג של הזיה, שהן פועלים לבדם בחלל החיצון. כאילו אין חוק בינלאומי בעניין זכויות האדם. הציבור הנבער, לאחר שדפקו לו את השכל במשך עשרות שנים בעניין "יהודית דמוקרטית"" ו"מהפכה חוקתית" - נותן לשופטים להתנהל כדיקטטורים של ממש!
"מפברקים", לא "מצנזרים"
"מפברקים", לא "מצנזרים" - מעבר לשיבוש במונח המשפטי המתאים לתיאור התנהלות הפרקליטות ומשרד המשפטים לגבי פרסום כתבי אישום כוזבים (טיוטות) - יש פה החידוש של עצם ההתייחסות לעניין בתקשורת. הרי עד עכשיו כאילו כל הכתבים המשפטיים והעורכים הנכבדים לא שמו לב שמבלפים אותם והם משמשים שופרות למידע שלטוני כוזב?
כמו בעניינים אחרים, הראיות מצביעות על כך שהפברוקים האלה נעשים מתוך צוותא חדא של הפרקליטות והשופטים. הפברוקים האלה נועדו מצד אחד להגן על המושחתים (לדוגמה - כתבי האישום המפוברקים על מנשה ארביב, השופט יצחק כהן), ומצד שני לרדוף את מתנגדי המשטר - חושפי שחיתויות ופעילים.
הדוגמה המובהקת הייתה התנהלותו של השופט בני שגיא בעניין ה"הקראה" לבלוגרית לורי שם-טוב, בפרשת השופטים הנוקמים. בני שגיא הודיע מעל כס המשפט, שהעובדה שמסמך "כתב אישום" אחד (שנמסר לעצירה במעצרה) הוא בן 152 עמודים, והאחר (שנרשם בתיק בית המשפט) הוא בן 164 עמודים, אינה אומרת שאינם אותו מסמך... זאת - לאחר שהוגשה לו טבלה המסכמת את ההבדלים בין שני המסמכים...
וכשלים שיש לראותם כהפרה בוטה של החוק בעניין "הקראה"?
שוב, בעניין לורי שם-טוב, שופטי בית המשפט השלום ת"א, מצאו לאחרונה, שיש החלטה בעניין ה"טכני" של הפרת הזכות להקראה - מאת השופט הטרי בבית המשפט העליון אלרון. השופטים חיים בסוג של הזיה, שהן פועלים לבדם בחלל החיצון. כאילו אין חוק בינלאומי בעניין זכויות האדם. הציבור הנבער, לאחר שדפקו לו את השכל במשך עשרות שנים בעניין "יהודית דמוקרטית"" ו"מהפכה חוקתית" - נותן לשופטים להתנהל כדיקטטורים של ממש!
קישור
צנזורים בסלאח א-דין | ||||||||||||||||||
| בלשכת דובר משרד המשפטים יושבת קבוצה של פקידים, אשר ללא כל סמכות ובניגוד מוחלט לעקרונות יסוד של שיטת המשפט הישראלית, מצנזרים כתבי אישום המועברים לתקשורת
השבוע (יום ה', 18.1.18) הוגש אחד מכתבי האישום החמורים ביותר שראה הח"מ בתחום השחיתות הציבורית - לפחות מבחינת היקפו הכספי. המדינה טוענת, כי גדי רייבוך, מנהל במחוז מרכז של משרד הבינוי, ביצע עבירות בהיקף כולל של 18 מיליון שקל - שוחד, מרמה, הלבנת הון ומיסים.
ההיקף הזה כפול מהסכומים בפרשת יונה מצגר וגבוה פי שלושה מאלו שנדונו בפרשתהולילנד. לא צריך להכביר מילים על העניין הציבורי שיש בכתב אישום כזה. וכאשר קוראים אותו, העניין הציבורי אף גדל עוד יותר, שכן לטענת המדינה - תמורת השוחד אישר רייבוך סכומים משמעותיים למשחדיו, כמובן על חשבון הציבור. דוברות משרד המשפטים, בראשותו של משה כהן, שלחה לתקשורת את כתב האישום ואת הבקשה לעצור את רייבוך עד תום ההליכים נגדו. אלא שכמנהגה, מינתה הדוברות את עצמה לצנזור ומחקה בצורה שיטתית פרטים מתוך כתב האישום, וכלל לא צירפה אותו לבקשת המעצר. שמותיהם של מי שלטענת המדינה סייעו לרייבוך בהלבנת הכספים - נמחקו. שמותיהם של עדי התביעה - כלל לא הועברו. פרטים על הנכסים שהמדינה מבקשת לחלט - נמחקו גם הם. השוואת הנוסח המצונזר לנוסח המלא, הפתוח לעיון במערכת "נט המשפט", מעלה מחיקה אחת מקוממת במיוחד. בסעיף 1 של האישום השמיני נכתב, לפי הנוסח המצונזר: "ניהל הנאשם קשר עם ב.ב". הנוסח המלא הוא: "ניהל הנאשם קשר רומנטי עם ליליה שבצ'וק". כלומר: לא רק השם נמחק - אלא גם פרט מהותי שכזה, המסביר מדוע לגרסת המדינה שימשה שבצ'וק כמסלקה בסך 870,000 דולר עבור רייבוך. יש להדגיש: מדובר במחיקות חסרות כל סמכות, המבוצעות בידי קבוצת פקידים שהפכה את עצמה למחוקק-על ולשופט-על. החוק קובע במפורש את עקרון פומביות הדיון, ובית המשפט העליון ציין שוב ושוב שמדובר בעקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. ברגע בו אין חיסיון כחוק על פרט כלשהו - אין לאיש סמכות למחוק אותו. גישה מחמירה אף יכולה לטעון, כי המחיקות הללו מהוות זיוף של מסמך רשמי. אז למה הדוברות עושה את זה? הנימוק הרשמי שלה הוא שלדעתה, מחובתה להגן על נפגעי עבירה. זהו נימוק חסר כל יסוד. אם משרד המשפטים חושב שזו חובתו - יתכבד ויעביר חקיקה מתאימה. כל עוד אין חקיקה כזאת, אין המשרד מוסמך - כרשות מינהלית - לפגוע בעקרון היסוד של פומביות הדיון. חוץ מזה, הנימוק הזה איננו חל במקרה של רייבוך, בו נמחקו כאמור פרטים של רבים אחרים; נפגע העבירה היחיד כאן הוא כולנו - אזרחי ישראל - וכאן מסתירים מידע מאיתנו. | ||||||||||||||||||
No comments:
Post a Comment
All comments are welcome... especially any tips regarding corruption of the courts in Los Angeles. Anonymous tips are fine. One simple way to do it is from internet cafes, etc.