2017-05-23 אומץ נ היועמ"ש ואח (בגץ ‫‪5515/16‬‬) - פרשת תצהיר דר' חן קוגל - בקשת פסלות נרשמה אתמול נגד דנציגר הנדל, סולברג

אומץ נ היועמ"ש ואח (בגץ ‫‪5515/16‬‬) - פרשת תצהיר דר' חן קוגל - בקשת פסלות נרשמה אתמול נגד דנציגר הנדל, סולברג

  

_____

מאהל המחאה ת"א, 23 למאי -  בקשת הפסלות המצורפת נרשמה אתמול (בקשה י"ב) בעתירת אומ"ץ נ היועמ"ש ואח' (פרשת תצהיר דר' חן קוגל) בבית המשפט העליון. למרות בקשות חוזרות, הן בכתב והן בע"פ, שיבשה כהרגלה מזכירות בית המשפט העליון את הרישום במערכת האלקטרונית - רשמה "בקשה למתן החלטה או פס"ד" במקום "בקשת פסלות". 

בקשת הפסלות אומרת שמניעת הגישה לעיון בכתבי המקור של צו על תנאי והחלטה עשויים כדין, ההתחכמות שבמשלוח בדואר של כתבים אלקטרוניים בלתי חתומים וחסרי תוקף, כתחליף לעיון בכתבים אמיתיים ותקפים בתיק הנייר, יחד עם הסירוב ליתן החלטות על בקשות חוזרות למימוש העיון כלשונו וכרוחו של הדין, מעלים חששות כבדים של חוסר תום לב וחוסר ישרה של השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל ונועם סולברג, משוא פנים והטיית הדין.

בקשת הפסלות גם מעלה שאלות לגבי ההתנהלות "האתית" הראויה של עורכי דין המופיעים כבאי כוח לפני בית משפט החשוד כבלתי כשיר בעליל.

התנהלות בית המשפט העליון בעתירת בג"ץ זאת נחזית כהמשך של פרשת רומן זדורוב ונגזרותיה, בה מונעים בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי נצרת את העיון בתיקים שונים בכתבי מקור של החלטות ופסקי דין שכבר התפרסמו (חלקם "מפוברקים" בוודאות, חלקם "מפוברקים" קרוב לוודאי), ובה על פי פרופ' קרמניצר - בית המשפט העליון, היועמ"ש, ומערכת המשפט עוסקים בעיקר בהגנה על עצמם...

קראו את הפוסט השלם: http://inproperinla.blogspot.co.il/2017/05/2017-05-23-551516.html

בבית המשפט העליון של מדינת ישראל

תנועת אומץ נ היועמ"ש, פרקליט המדינה ואח' בג"ץ 5514/16

מבקש העיון: דר' יוסף צרניק

מאהל המחאה ת"א

תד 33407, תל-אביב

פקס: 077-3179186

דוא"ל:  

בקשת פסלות נגד השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל, ונועם סולברג בהליך הנלווה - בקשות לעיון בתיק זה

מבקש העיון בתיק זה, דר’ יוסף צרניק, מגיש בזאת בקשת פסלות נגד השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל, ונועם סולבר בהליך הנלווה - בקשות לעיון בתיק זה, מהסיבות להלן:

א. מניעת העיון בכתבי הזמנה לדיון, פרוטוקול, החלטה וצו על תנאי עשויים כדין

1. בתיק זה הגשתי סדרת בקשות לעיון בכתבי המקור בתיק הנייר – הזמנה לדיון, פרוטוקול דיון, החלטה וצו על תנאי – כתבים בסיסיים לאימות תקינות ההליכים השיפוטיים בתיק זה ולישרתם. בכך ניסיתי לממש את הזכות המוקנית בתקנות בתי המשפט-עיון בתיקים (2003): “כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין”. יתרה מכך, פסק הדין של בית המשפט העליון משנת 2009 בתיק האגודה לזכויות האזרח בישראל נ שר המשפטים ואח' (בג”ץ5917/97) מבהיר במפורש שאין כל צורך להגיש בקשה לעיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין. כמו כן, הכריז פסק הדין הנ"ל על זכות העיון: “עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי… חוקתי, על-חוקי...” יחד עם זאת, ניסיוני הנרחב, במהלך מחקר אקדמי שאני מנהל בשנים בבתי המשפט של מדינת ישראל לגבי מימוש זכות העיון, מראה שמזכירויות בתי המשפט (כולל בית המשפט העליון) מסרבות לקיים את הדין ומונעות את הגישה לעיון בהחלטות שאינןן אסורות לפרסום על פי דין, אלא על פי הגשת בקשה והחלטה שיפוטית. לכן הוגשה, לדוגמה, הבקשה מיום 26 לפברואר, 2017, כ"בקשה למען הסדר הטוב" לעיון בהחלטה ובצו על תנאי מיום 11 לפברואר, 2112 , עשויים כדין (נרשמה כבקשה י”ג - “בקשה לעיון/צילום).

2. שופטי המותב – יורם דנציגר, ניל הנדל ונעם סולברג – מנעו עד היום את מימוש זכות העיון בכתבי המקור בתיק הנייר:

א) ביום 16 למרץ, 2017, התפרסמה החלטת בית המשפט על בקשתי (מס' י"ב) – לעיון ב"הזמנה לדיון עשויה כדין" ו"פרוטוקול דיון מיום 14 לפברואר, 2017 עשוי כדין". החלטה זאת אומרת: “אנו מורים כי מזכירות בית המשפט תמציא למבקש העיון, באמצעות הדואר, את ההזמנות לדיון שהתקיים ביום 14.02.17, ככל שהן קיימות, וכן את פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 14.02.17”.

ב) ביום 21 למרץ, 2017, התפרסמה החלטה על בקשתי (מס' י"ג) "למען הסדר הטוב" – לעיון בהחלטה וצו על תנאי מיום 19 לפברואר, 2017. החלטה זאת אומרת "המזכירות תמציא למבקש – באמצעות הדואר – את ההחלטה והצו על תנאי...”

ג) בהמשך, קיבלתי מבית המשפט בדואר רשום עם אישור מסירה וללא כל מכתב מלווה מסמכים בלתי מזוהים ובלתי מאומתים, שאינם נראים על פניהם ככתבי בית דין אמתיים (אותנטיים), והם חסרי כל תוקף בעליל. צרופה א’ - היא המסמכים שקיבלתי בדואר מבית המשפט העליון, ככל הנראה כביצוע החלטות אלה.

ד) ביום 03 לאפריל, 2017 הגשתי "בקשה למימוש זכות העיון כלשונו וכרוחו של הדין" (נרשמה כבקשה י"ז - “לבירור מצב התיק") ובה חזרתי וביקשתי לעיין בכתבי המקור בתיק הנייר של בית המשפט.

ה) לאחר שלא ניתנה כל החלטה על בקשתי מיום 03 לאפריל, 2017, הגשתי ביום 18 לאפריל, 2017, "בקשה חוזרת למימוש זכות העיון כלשונו וכרוחו של הדין" (נרשמה כבקשה י"ח - “לעיון חוזר”).

ו) לאחר שלא ניתנה כל החלטה על בקשות אלה, הגשתי ביום 15 למאי, 2017 "בקשה למתן החלטות על בקשות קודמות למימוש העיון כלשונו וכרוחו של הדין" (נרשמה כבקשה כ’ - "למתן החלטה או פס"ד").

לסיכום: עד היום נמנעה ממני הגישה לעיון בכתבים המבוקשים, שלא כדין. החלטות שופטי המותב מיום 16 למרץ, 2017, ומיום 21 למרץ, 2017, המחליפות עיון בכתבי מקור בתיק בית המשפט במשלוח בדואר של תדפיסים בלתי חתומים וחסרי תוקף – נחזות כסוג של התחכמות המצביע על חוסר תום לב וחוסר יושרה. התנהלות זאת מעלה חשש ממשי וכבד למשוא פנים והטיית הדין בהליך הנלווה של הבקשות לעיון. אי מתן החלטות על הבקשות החוזרות למימוש זכות העיון כלשונו וכרוחו של הדין מאשש חששות אלה.

ב. החלטות בית המשפט העליון מאז 2002 בכלל, והחלטות שופטי המותב על בקשות העיון בפרט, נחזות כ"טיוטות" בלבד

3. ההחלטות הנ"ל של שופטי המותב לגבי בקשותי החוזרות לעיון בתיק זה מעולם לא הומצאו כדין. ההחלטות נשלחו כשאינן חתומות, ללא מכתב מלווה או אימות כלשהו על ידי המזכירות, והן נושאות תניית פטור, "כפוף לשינויי עריכה ונוסח". התנהלות זאת אינה יוצאת דופן, והיא טיפוסית לבית המשפט העליון מאז 2002 (תמונה 1). אין ספק שאדם בר דעת יראה בכתבים אלה, כפי שנשלחו, המצאה למראית עין של כתבי בית דין שאמיתותם ותוקפם מפוקפקים למיטב. ניסיוני הנרחב במהלך השנים האחרונות גם מראה, שאין כל אפשרות לקבל מבית המשפט העליון כתב החלטה חתום על ידי שופט או רשם ומאושר על ידי המזכירה הראשית כדין - "העתק מתאים למקור". התנהלות זאת גם היא מעלה חששות כבדים של חוסר ישרה ומעלה חשש ממשי וכבד למשוא פנים והטיית הדין בהליך הנלווה של הבקשות לעיון.

תמונה 1. תבנית החלטות בית המשפט העליון לפני 2002, ולאחר מכן. האישור "העתק מתאים למקור", וכל אזכור של מזכיר ראשי הוסרו מן ההחלטות, ותניית הפטור, “כפוף לשינויי עריכה ונוסח" הוספה. נשיאי בית המשפט העליון אשר גרוניס ומרים נאור, וכן הנהלת בתי המשפט (חופש המידע) סירוב ומסרבים לספק הסבר לגבי הבסיס החוקי לשינוי המפליג שחל בכתבי ההחלטות בבית המשפט העליון תחת כהונתו של אהרן ברק כנשיא

____

4. הפיכת כתבי בית המשפט העליון ל"טיוטות" תועדה שוב לאחרונה בתיק בתיק י.ש. אבן ישראל בע"מ נ שולמן ואח’ (1554/16). בתיק זה נתן בית המשפט העליון החלטה שנחזתה כפסק דין ביום 10 לאפריל, 2016, והחלטה שנחזתה כפסק דין הפוך ביום 05 ליוני, 2016. לאחר פרסום העניין בתקשורת כ"שערוריה", פרסם בית המשפט העליון ביום 08 ליוני, 2016, החלטה, מתוכה עולה שבית המשפט העליון שומר לעצמו את הזכות להחשיב את החלטותיו כ"טיוטות", גם לאחר שהומצאו כביכול.

5. הפיכת כתבי בית המשפט העליון ל"טיוטות" תועדה גם בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך. החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים מיום 11 למאי, 2012 (88/12/מחוזי ת"א) מפרשת שהן השופטת ורדה אלשייך והן הנציב מצאו את הפרוטוקולים כ"טיוטות". יתרה מזאת, ההחלטה מצטטת את השופטת ורדה אלשייך, שטענה להגנתה, שהתנהלותה אינה שונה מהתנהלות בית המשפט העליון, המנפיק את החלטותיו "כפוף לשינויי עריכה ונוסח". תשובתו של הנציב: “נתלתה באילן גבוה"…

6. התנהלות בית המשפט העליון לגבי הנפקת כתבי בית דין משובשים וחסרי תוקף, שהחלה תחת כהונתו של הנשיא אהרן ברק, אינה המצאה ישראלית מקורית. התנהלות מסוג זה מוכרת ברחבי העולם מזה מאות שנים כהנפקת כתב בית דין למראית עין וניהול הליכי משפט למראית עין – סימן מובהק של בתי משפט בלתי כשירים ו/או מושחתים. לא מצאתי בחוק העונשין הישראלי הגדרה של עבריינות מסוג זה. לכן, לצורך הבהרה בלבד, מובא בזאת הסעיף המתאים בחוק העונשין של מדינת טקסס, ארה"ב:

חוק העונשין של טקסס - סעיף 32.48: הליכים למראית עין

32.48 הליכים למראית עין

(א) אדם מבצע עבירה פלילית אם אותו אדם מתוך חוסר זהירות גורם למסירתו לאחר של מסמך המחקה הזמנה לבית המשפט, כתב תביעה, פסק דין, או כל כתבי בית דין אחר, בכוונה ל:

(1) לגרום לתשלום של דרישה על ידי האחר, או

(2) לגרם לאחר:

A) להישמע לסמכות לכאורה של אותו מסמך; או
B) לנקוט פעולה או להימנע מלנקוט פעולה כלשהי בתגובה למסמך ובהתאם לו, או על בסיס מסמך זה.

(ב) אישור המצאה של המסמך לאדם כלשהו מתוך כוונה שיגיע לייעודו הוא עילה מספקת להראות שהמסמך נמסר.   

(ג) אין זאת הגנה מפני תביעה פלילית תחת סעיף זה, אם המסמך למראית עין:

(1) אומר שאינו מסמך בית דין בר תוקף.

(2) הונפק או אושר על ידי אדם או ישות שאין להם סמכות חוקית להנפיק או לאשר מסמך מסוג זה.

(ד) אם הובאו ראיות במשפט על פי סעיף זה, שהמסמך למראית עין הוגש לרישום, או הוצג, או נמסר למזכיר בית המשפט, או לעובד מזכירות בית המשפט, שהועמד או נוסד על פי החוקה והחוק של מדינה זאת, יש בכך הנחה, הניתנת להפרכה שהמסמך נמסר מתוך הכוונה שנאמרה בסעיף (א) לעיל.

(ה) מלבד מה שנאמר בסעיף (ו), עבירה תחת סעיף זה, היא עבירה מסוג

“Class A misdemeanor”.

(ו) אם הובאו ראיות במשפט על פי סעיף זה, שהנאשם הורשע בעבר על עבירה על פי סעיף זה, העבירה היא מסוג “state jail felony” (פשע שדינו מאסר).

התנהלות מסוג זה נחשבת להתנהלות עבריינית, חוץ-שיפוטית, שאין חלה עליה כל חסינות. אולם כפי שתועד בפרשת השופטת ורדה אלשייך, בפרשת השופטת הילה כהן, ובמקרים אחרים, מערכת המשפט ואכיפת החוק בישראל השתיתה נורמות, על פי הן מותר לשופטים לעסוק בהתנהלות מסוג זה ללא מורא החוק.

ג. העתירה בתיק זה, פרשת תצהיר דר’ חן קוגל ופרשת דר’ מאיה פורמן הן חלק בלתי נפרד מפרשת רומן זדורוב, בה "מערכת המשפט מגִנה בעיקר על עצמה.”

7. העתירה בתיק זה, יסודה בפרשת תצהיר דר’ חן קוגל, שתוארה על ידי התקשורת ועל ידי משפטנים, כניסיון של בכירים בפרקליטות המדינה להדיח עד מומחה. פרשה זאת נבעה מהליכים בפרשת דר’ מאיה פורמן בתיק פורמן רזניק נ קוגל ואח’ (34157-07-14) בבית הדין האזורי לעבודה ת”א. על התנהלות הפרקליטות והיועמ"ש בפרשת מאיה פורמן כתבה שרת הבריאות יעל גרמן (שאינה עורכת דין!) והייתה בין הנתבעים בתיק בית הדין לעבודה: "העוול העלול להיגרם לד"ר פורמן רזניק מביטול תוצאות המכרז שבו זכתה, והפגיעה הנלווית בשמה המקצועי, בכבודה ובפרנסתה הוא כבד, אינו צודק, ולטעמנו אף נעדר בסיס משפטי ונושא עמו השפעות רוחב מרחיקות לכת ומסוכנות… אי קבלתה לעבודה תהווה הפרה בוטה של זכויות אדם, של ערכי יסוד, של החוק ושל הצדק, ואין בטעמים שנמנו במכתביהם של פרקליט המדינה ושל המשנה ליועץ המשפטי כדי להצדיק זאת". פרשת מאיה פורמן היא כמובן חלק בלתי נפרד מפרשת רומן זדורוב, עליה כתב פרופ’ מוטה קרמניצר: “ההתנהלות של הפרקליטות... מפחידה… כשמצרפים לכך את עמדת בית המשפט העליון והתנהלות היועץ המשפטי לממשלה בשנים האחרונות, אנו נותרים עם מערכת משפטית שמגִנה בעיקר על עצמה.”

8. במהלך השנים עיינתי בתיקים רבים בבית המשפט העליון ובבתי משפט אחרים. אולם בתיקים הקשורים לפרשת רומן זדורוב, נתקלתי באותה התנהלות בדיוק – מניעת הגישה לעיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין:

א) נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם מנע את העיון בפסקי דין עשויים כדין ובפקודת מאסר עשויה כדין בתיק מ"י נ רומן זדורוב (502-07) בנצרת, והנפיק החלטה מיום 25 לינואר, 2016 על בקשותי החוזרות לעיון. החלטה זאת אומרת בחלקה: “המבקש שב על בקשותיו, שנושאן, לכאורה, עיון במסמכים, אלא שאלה אינן בקשות לעיון, כי אם חקירה שהמבקש עורך אודות תקפות פעולתה שלל מערכת נט המשפט, ושאר מסכת טענות ביחס להתנהלות המותב בתיק הנ"ל. בכגון אלה אין לבית משפט זה להידרש...” יש לראות החלטה זאת כהעלמת ראיות והעלמת עין מדבר עבירה (תמונה 2).

תמונה 2. מדינת ישראל נ רומן זדורוב (502-07) בבית המשפט המחוזי נצרת. החלטת נשיא בית המשפט המחוזי נצרת מיום 25 לינואר, 2016, המונעת גישה לעיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין.

____

ב) בתיק בית המשפט העליון זדורוב נ מדינת ישראל (7939/10) הנפיק הרשם גלעד לובינסקי החלטה מיום 02 ליוני, 2016, הדומה להפליא להחלטותיהם של שופטי המותב בתיק זה. הרשם לובינסקי מנע את העיון בכתבי המקור של החלטות שכבר התפרסמו מתיק הנייר מדינת ישראל נ זדורוב (502-07) מבית המשפט המחוזי נצרת (שהיה אז במשמורת בית המשפט העליון), והחליף אותו בעיון בתדפיסים חסרי תוקף ממערכת הכתבים האלקטרוניים. התואנה לה הזדקק הרשם לובינסקי להצדיק את החלטתו - “ערבוביה" בתיק. יש לראות בהחלטתו זאת של הרשם לובינסקי הודאה באי כשירותם של בתי המשפט ו/או הונאה של ממש.

זכות העיון מוכרת כבר מאות שנים כאמצעי הבסיסי לחיזוק ישרת השופטים נגד שחיתות. לכן, מניעת הגישה לעיון בכתבי החלטות שכבר התפרסמו בתואנות שונות הן על ידי נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם והן על ידי רשם בית המשפט העליון גלעד לובינסקי, או ללא כל הנמקה – על ידי שופטי המותב בהליך הנלווה של בקשות העיון בתיק זה אלה נחזים כחלק בלתי נפרד מניסיונותיה של מערכת המשפט, ובית המשפט העליון בראשה, להגן על עצמה בפרשת רומן זדורוב. לפיכך, עולים חששות כבדים וממשיים, שהתנהלות מותב השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל, ונועם סולבר בהליך הנלווה של הבקשות לעיון בתיק זה, היא חלק בלתי נפרדד מהתנהלות זאת, והיא מעלה חששות כבדים וממשיים של חוסר תום לב, חוסר ישרה, משוא פנים והטיית הדין.

ד. אומ"ץ, נציבות הביקורת על מערך התביעה ובאי כוחם

9. העתירה בתיק זה הוגשה על ידי תנועת אומ"ץ (באי כוחה עו"ד יובל יועז ודורון ברקת) - “אזרחים למען צדק חברתי ומשפטי ומינהל תקין". תנועת אומ"ץ אומרת שהיא "עומדת בראש המאבק בשחיתות השלטונית". לפיכך יש לראות בה גורם חשוב בחברה אזרחית מתוקנת.

נציבות הביקורת על מערך התביעה (היום - נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות) היא בין המשיבים (באי כוחה עו"ד יוסף בנקל וענבל רז ממשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל ושות’). יש לראות בנציבות גוף שלטוני חשוב בשמירת ישרת מערכת המשפט.

10. הגשת הבקשות לעיון והנפקת ההחלטות עליהן על ידי שופטי המותב, הציגו לפני באי כוחן של תנועת אומ"ץ ונציבות הביקורת על מערך התביעה תיעוד ברור ונוקב לגבי מהות ההליכים בתיק זה. לכן, נחזית התהלותם של באי כוח אלה כהסכמה שבשתיקה. השאלות המתבקשות, הנובעות ממצב זה: מהי התנהלות אתית ראויה של עורכי דין המופיעים לפני בית דין החשוד כבלתי כשיר? והאם אין עורכי דין אלה עוסקים בהפרת אימונים לחוקי מדינת ישראל והציבור בכללו?

ה. שופטי המותב ודין פסלות בישראל

11. חוק בתי המשפט אומר:

שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

לפיכך, מן הראוי ששופטי המותב יורם דנציגר, ניל הנדל, ונועם סולבר יפסלו את עצמם בהליך הנלווה של הבקשות לעיון בתיק זה.

12. חוק בתי המשפט אומר עוד:

שופט שהועלתה בפניו טענה כי הוא פסול מלשבת בדין ידון בטענה לפני כל טענה אחרת ולא ימשיך את הדיון עד להחלטתו בטענת הפסלות.

לפיכך, מן הדין ששופטי המותב יורם דנציגר, ניל הנדל, ונועם סולבר ידונו בבקשת הפסלות המוגשת בזאת לפני כל בקשה אחרת. כמו כן, מן הדין ששופטי המותב ימציאו למבקש החלטה מנומקת, חתומה, ומאומתת כדין לגבי בקשת פסלות זאת. חזרה על הסירוב להמציא החלטה חתומה ומאומתת כדין גם לגבי בקשת פסלות זאת, תעמיד את בית המשפט העליון – הסמכות השיפוטית העליונה במדינת ישראל - כבלתי כשיר בעליל.

ו. סיכום

13. לאור כל האמור לעיל, יוצרת התנהלותם של השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל, ונועם סולברג חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך הנלווה של הבקשה לעיון בתיק זה:

א) מעולם לא המציאו כדין למבקש העיון החלטות תקינות ותוקפות על בקשות העיון;

ב) אינם משיבים כלל על הבקשות החוזרות למימוש זכות העיון כלשונו וכרוחו של הדין;

ג) מונעים בהתנהלותם זאת ממבקש העיון גישה לתיק בית המשפט העליון, המותרת על פי דין, ושבית המשפט העליון הכריז עליו זכות "חוקתית, על חוקית...”;

ד) התנהלותם נחזית כחלק בלתי נפרד מפרשת רומן זדורוב ותולדותיה – בה תואר בית המשפט העליון כחלק בלתי נפרד מ"מערכת משפט המגנה על עצמה" – תוך הפרת חמורות של הדין.

14. יש לקוות ולצפות, שמזכירות בית המשפט העליון לא תשבש את רישום בקשת פסלות זאת.

מן הדין והצדק ש ששופטי המותב יורם דנציגר, ניל הנדל, ונועם סולבר יעתרו לבקשת פסלות זאת.

היום, 22 למאי, 2017 ____________

                               דר' יוסף צרניק, מבקש העיון

                               בעצמו, בלתי מיוצג