2025-12-09 אות גשושית 103#
עו"סים ודוחות סודיים
לא! דניאל עמירם! דברים לא מתחילים לזוז. בוודאי שלא בכיוון הנכון.
חבל שאתה משמש פלטפורמה לפרסום פוליטיקאים ויוזמותיהם חסרות הטעם, שהן במקרה הטוב כוסות רוח למת, וגם אלה, רק כהבטחה של תרופה עתידית.
הבעיה אינה העוסים/ות בפני עצמם/ן. ו"נציבות תלונות הציבור על העו"סים" אינה הפתרון. הבעיה הבסיסית, שתועדה שוב ושוב במאמרים ובמחקרים אקדמיים של טובי החוקרים בישראל, היא התפקיד והמעמד שניתנו לעובדים סוציאליים במודל הישראלי הכושל של בתי משפט לענייני משפחה.
בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2025/12/2025-12-09-103.html
המודל הכושל של בתי המשפט לענייני משפחה בישראל כולל הנפקת "דוחות חסויים" [אפילו השם הרשמי הוא הטעיה. אין אלה דוחות "חסויים", אלא דוחות "סודיים"]. הדוחות הסודיים מופקים בסיטונות על בעלי הדין בבתי המשפט לענייני משפחה באמצעות עובדים סוציאליים מסוגים שונים או אפוטרופוסים לדין. דוחות אלה נשמרים סודיים מפני בני המשפחה כברירת מחדל. בו בזמן הם משמשים את השופטים כהיתר לפטור מהנמקת החלטותיהם ופסקי הדין, שכן, ההנמקות סודיות...
אין אח ורע לנוהג כזה בעולם המערבי. זוהי פרקטיקה הלקוחה הישר ממשטר רודני כלשהו, בין אם בולשביקי ובין אם פשיסטי... לא מצאתי מחקר שדן בסוגיה, אך אני משער שדוחות סודיים אלה הם גורם תורם משמעותי לתופעות הניכור המאפיינות את בתי המשפט לענייני משפחה.
יש לראות באופן השימוש בדוחות סודיים בבתי המשפט לענייני משפחה לא רק חדירה פולשנית של הרשויות לחיי התא המשפחתי, אלא גם משטור חיי התא המשפחתי, לא רק במקרים חריגים וקיצוניים, אלא כשגרה. זאת, תוך שימוש בהליכים, כגון אלה בהם נעשה שימוש בדוחות הסודיים, שיש לראות בהם הפרה חמורה של זכויות יסוד של כל אדם.
יתר על כן, במקרים רבים או אולי ברוב המקרים, בתי המשפט לענייני משפחה אינם ממנים את בעלי התפקידים כדין, וההליכים כולם, כולל "הדוחות הסודיים" מתנהלים לפי פרקטיקות בלתי פורמליות, שבמקרים רבים יש לראותן כמעשי מרמה על הציבור ובעלי הדין. הספרות האקדמית בקרימינולוגיה מציינת פרקטיקות בלתי פורמליות כאחד המאפיינים הבולטים של שחיתות במזרח התיכון... אבל במדינת ישראל רואים בהן "עליית הערכים".
יש לראות בבתי המשפט לענייני משפחה הפרה חמורה של זכויות תושבי ישראל, והפרה חמורה של חובותיה של מדינת ישראל לתושביה לפי האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות (1966) (חוק בינלאומי הסכמי, חל בישראל משנת 1992, לאחר שישראל חתמה על האמנה). באמנה זו, מדינת ישראל מתחייבת לקיים עבור תושביה 'בתי משפט כשירים ומוסמכים' [competent courts].
בתי המשפט לענייני משפחה אינם יכולים להיחשב בתי משפט כשירים (אף אם הם 'מוסמכים'), שכן הם אינם מקיימים אפילו את התנאי הבסיסי, ההכרחי, כבר מאות שנים, להגדרת בית משפט כשיר -- "השמירה המעולה של הפנקסים [הרישומים - י' צ'] והמסמכים של בתי המשפט" [ראו תקנה 4 לתקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, שבוטלו בשנת 2004].
יתר על כן, בתי המשפט לענייני משפחה מצטיינים בהתנהלותם ללא סדרי דין מוגדרים חקוקים, אף לא למצער סדרי דין שהודעו מראש לבעלי הדין. מעבר לגמישות הבלתי סבירה שהוקנתה לשופטי בתי המשפט לענייני משפחה בסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, סדרי הדין בבתי המשפט הפכו לעמומים בעקבות ביטול תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, והכנסת מערכת נט המשפט לשירות, אף ללא בדיקת ולידציה. מאחורי הדלתיים הסגורות של בתי המשפט לענייני משפחה, השופטים מקצינים את השימוש בכל מאפיין פסול במערכת נט המשפט. נט המשפט היא דוגמה מאלפת ומקרה קיצון של התאוריה המשפטית Code is Law.
זאת ועוד, השופטים והפרקליטות הנהיגו בישראל מדיניות אי-ענישה [impunity] כלפי שופטים. מדיניות אי ענישה כלפי נושאי משרה (לאו דווקא שופטים) מוכרת כמדיניות מושחתת ומשחיתה. מאחורי דלתיים סגורות ואיסור פרסום, כמו גם סדרי דין בלתי מוגדרים, ובחסות מדיניות אי הענישה, שופטי משפחה מצטיינים בשקרנותם.
"מעשה השפיטה, שהיה נגוע בתרמית מצד השופט...יש בו כדי לשלול את הסמכות השיפוטית
מעיקרא ולפיכך אין הפטור [מאחריות פלילית]תופס במעשה שפיטה כנ"ל" - ע"פ 26/66 טאהר
אבן מחמד חמאד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 057 (1966).
הלכת הקאדי מלוד של הנשיא שמעון אגרנט נותרה כאות מתה. אף שופט לא הורשע בכל תולדות מדינת ישראל בגין פעולות בזדון תוך שימוש לרעה בכוח המשרה. מועמדים מתאימים יש בשפע...
על ומעבר לכל אלה, מערכת נט המשפט, שהיא היום המערכת האוניברסלית של בתי המשפט בישראל, לוקה בכשל קטסטרופלי, מתוכנן בכוונת מכוון. אין נהוגה במערכת אותנטיקציה (אימות) של כתבי בית דין באופן הניתן לזיהוי ווידוא על ידי בעלי הדין ובאי כוחם. יש לתהות על מאפיין זה של נט המשפט, שהוא ככל הידוע תוצר בית מדרשם של הנשיא אהרן ברק ומנהל בתי המשפט בעז אוקון. הדרישה לניהול אותנטיקציה בכתבי בתי המשפט, באופן הניתן לזיהוי ווידוא, בין השאר על ידי בעלי הדין ובאי כוחם, מופיעה כבר בחוקה של ארה"ב (1789) בסעיף "אמון ואשראי מלאים". הכיצד יצרו מובילי "המהפכה החוקתית" מערכת כתבים לבתי המשפט, שיש לראותם כמקרה של בגדי המלך החדשים או מרמת משחק הצדפות בקנה מידה לאומי?
יתר על כן, העיקרון שעוגן בחוקת ארה"ב בסעיף "אמון ואשראי מלאים", היה מוכר ונהוג בבתי המשפט של המשפט האנגלי המקובל כבר מאות שנים קודם לכן. ובדומה, גם במדינת ישראל. האותנטיקציה המקובלת והסמכות הנוטריונית של המזכיר הראשי בוטלו תחילה בבית המשפט העליון ביום 7.3.2002, עם הסרת האימות, "העתק מתאים למקור, מזכיר ראשי - שמריהו כהן", והחלפתו בתניית הפטור, "העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח". בהמשך - בכל בתי המשפט עם הנהגת מערכת נט המשפט.
.
No comments:
Post a Comment
All comments are welcome... especially any tips regarding corruption of the courts in Los Angeles. Anonymous tips are fine. One simple way to do it is from internet cafes, etc.