Thursday, February 16, 2023

Three privileged brothers... shame, shame, shame!


A family saga.
Read at: https://inproperinla.blogspot.com/2023/02/mediation-among-three-privileged.html

Uri writes:

---------- Forwarded message ---------
From: Uri Zernik <uri.zernik>
Date: Tue, Feb 14, 2023 at 8:42 PM
‪Subject: בקשה לאחי‬

ספי, דרור,

חזרתי לקליפורניה.  ובמילים פשוטות אני פונה אליכם שתדברו ותתפשרו.
שלושה אחים פריבילגים קיבלו ירושה מהוריהם ולא מסוגלים להגיע לפשרה בלי לשכור עורך דין, ומגשר, וכפי הנראה כעת אפילו בית דין לענייני משפחה.
הקרקע מסביב בוערת -- אם לא שמתם לב.  בדחיפות צריך למכור את הדירה ולהוציא את הכסף מחשבון הבנק.
אני מוכן להסכים לכל פשרה ששניכם תגיעו אליה.
כל מה שיש לי לומר זה בושה, בושה, בושה!

אורי
"... In simple words I ask you to talk and compromise.
Three privileged brothers, who received an inheritance from their parents and can't reach a compromise without hiring a lawyer and a mediator, and now apparently even the family court.
The land is burning -- if you haven't noticed...
I am willing to accept whatever compromise the two of you reach.
All I have to say is shame, shame, shame..."

Amazing how concern regarding tax liability can transform a person! 
Initially, I thought I would just treat this sanctimonious note as water off a duck's back.
But then again, it is about time to recount where we stand today and how we got here.

Whatever compromise the two of you reach
First - if it were not for my efforts, there would have been no mediation, and we would have been in court by now.
Second - until just a couple of weeks ago, Uri colluded with Dror in the shenanigans of hiding key estate property, such as the Wilhelm Lehmbruck oil painting, which may be one of the highest value items in the estate... 
Third - when I suggested to Uri and Dror that we enter mediation, in order to avoid a court process, Dror tried to induce me to approach Atty Rachel Ben-Ari to accept the case for mediation. Neither Dror nor Attorney Ben-Ari disclosed that she had been Dror's counsel at least since 2021. That fact I discovered soon afterwards on my own, through inspection of court records. 
Fourth - a key issue, which prevents progress in the matter at hand is that Dror has failed for years to file due reports (financial and assets) in his capacity as Ima's conservator, in violation of the law and regardless of repeat instructions of the family court.
Later Uri explained that Uri and Dror's conduct was merely "lack of transparency". I considered it more in the line of lack of good faith, misleading, or deceit.

Hiring lawyers 
In the mediation, currently underway, Uri and I appear by ourselves, unrepresented. Dror, on the other hand, the one who holds the necessary information for proceeding and concluding the mediation, refuses to participate in person. Only his attorney participates, and she too, by and large, engages in obfuscation.
I copy all my mediation correspondence to Dror (who wouldn't acknowledge receipt, as has been his practice for over 10 years). Uri until now has colluded in communicating only through Dror's attorney, who according to Uri is there to serve as Dror's "bulletproof vest". 
Why would anyone, participating in a good faith mediation, need a "bulletproof vest"???
And until now, when I asked Uri to talk with Dror and get him to more actively cooperate in the mediation, Uri's response was either that he, Uri, was unwilling to do so, or alternatively - that Dror was unwilling to talk with him regarding these matters.

The land is burning 
 
Nothing is burning. The Israeli  Apartheid regime is fully patronized by the US. 
What is propagandized as a "pro democracy" protest is just a sham. The Jewish Israeli public is united in its support of Jewish supremacy and the Apartheid regime (a crime against humanity in international law). There are only some disputes among the various factions regarding the manner in which the Apartheid regime should be administered.
For example, a key argument of the "pro democracy" camp is that the "reform of the justice system", now being advanced by the Netanyahu-Yehudistic coalition, would expose the occupation generals and foot soldiers to an increased risk of prosecution by the Hague International Criminal Court on charges of war crimes...

Three privileged brothers
I dunno. 
Maybe Uri is privileged. Maybe Dror is privileged, I don't think I am privileged, or haven't been privileged for a long time...

 
Between 2007-2010 I was targeted for intense persecution by the California and US authorities.
As I quickly discovered, I was targeted by Sandor Samuels, Chief Legal Officer of Countrywide, then also serving as President of Bet Tzedek ("Justice for All" - one of the most visible institutions of the Greater Los Angeles Jewish Federation) and key figure in the Los Angeles Jewish legal mafia.  
Once I exposed him, things only got worse...
January 13, 2009 - BET TZEDEK - DINNER GALA
I wasn't even a customer of Countrywide, I had no business with Countrywide at all... I was just a collateral damage in a much more complex, multi-billion dollar banking fraud by Countrywide on the US government... which started years prior to the 2008 Subprime Crisis... 
    
By 2009, after Senator Dianne Feinstein (then Chair of the Senate Intelligence Committee) had filed on my behalf a couple of Congressional Inquiries on the FBI, I was told that I had been designated by the FBI a "bad guy". 
White vans with tinted dark windows were parked in front of my place 24/7. My phone line was tapped. My email was tapped... 
A couple of years ago, I was communicating with FBI whistleblower Coleen Rowley (one of Time magazine's 2002 "persons of the year"). I wrote to her that I had been designate by FBI a "bad guy". She confirmed that FBI used such a tag. However, she was astounded, b/c the tag was usually reserved for major crime figures.
By the end, in 2010, I escaped from the US in shorts, a T-shirt, flip flops, and carrying three computers, under clear and present danger of being shot by Federal agents.
The last email I got from Federal agent Darcy Smith, who was trying to capture me, was: 
"Fool me once, shame on you, fool me twice, shame on me..."
Within 2 weeks after arriving in Israel, a police snitch was attached to me 24/7, harassing and threatening me for the next 2 years... 
Later, in 2017, the Israeli prosecutor especially came from home on a Saturday night to visit me in my detention cell. He then informed me, as if I needed any notice, that I was under total surveillance in Israel as well...
  




By early 2013, whatever money I had managed to salvage from the US was "frozen" by Bank HaPoalim without any legal foundation. There was no written record either. I was told that it was done on behalf of the Israeli and US governments...
Similar unlawful retaliatory actions were perpetrated in 2010 against Wikileaks (by the way - I appear about 20 times in the Wikileaks archives...). They led to a Christmas 2010 NYT Editorial "Banks and Wikileaks", which explained that under the new circumstances the NYT was intimidated by the banks, and wouldn't be able to freely report news regarding the banks.
Editorial "Banks and Wikileaks" NYT (December 25, 2010)

https://www.nytimes.com/2010/12/26/opinion/26sun3.html  

Similar unlawful retaliatory actions were perpetrated in following years against some drone whistleblowers in the US.
I was left penniless, and ended up as a "registered homeless person" in Tel Aviv (in Tel Aviv you must register to be homeless...) living in a protest tent for the next 5 years. The protest signs referred to government corruption in Israel, at a time when the protest movement in Israel was still focused on the cost of living ["the Cottage Cheese Protest"].
Bank of Israel Governor, a world class bankster, Stanley Fischer, refused to accept the due filing of my Consumer's Complaint against Bank HaPoalim for its unlawful actions against me. Eventually I got a letter from Fischer's office, a couple of pages of fake legal narrative (based on FATCA - a law that was not in force in the US at that time, surely not in Israel), ending: "We are sorry for the aggravation, but we would not be able to assist in your case."
Had I not been able to gain protection by the German government, I would have been minced meat by then, and in consequent incidents...
In 2017, when I was presenting in an EU-sponsored e-Government conference in the Portuguese Military Academy in Lisbon, large police, Shin Bet and Tel-Aviv municipality forces appeared with heavy equipment in the middle of the night and demolished the tent. I again lost whatever was left of whatever was left of my possessions.
A video of the demolition was posted in Facebook:

Shame, shame, shame!

So let's do the walk of shame:

2010 
  
On February 7, 2010, I was caught by LAPD (purportedly for driving with an expired license plate sticker) and locked up in Twin Towers Jail. Twin Towers Jail is a notorious US post-modern dungeon. ACLU wrote tomes about it... 
ACLU "LA COUNTY JAILS"
I was one of only a couple of white men in a "pod" of about 40 blacks and latinos, some of them gang members. However, The most dangerous part of Twin Towers Jail are gangs of Sheriff's deputies. Lee Baca, LA Sheriff at the time, eventually landed in a federal prison...
I barely had access to a phone, neither a phone book, nor pen and paper. I managed to keep Uri's phone number on me and called him from jail and asked him to pay bail for me, which I would return to him immediately upon release.
Uri failed to pay the bail. 
Later he explained that the problem was that that evening was Super Bowl night.
My friend Hemi later told me a different story: Uri called him that night and told him that I called from jail. Uri told Hemi that Uri thought that there was no need to bail me out, since I would manage to be released sooner or later anyway...
As was the case in a number of dire situations, I was rescued neither by family nor by friends, but by total strangers.
That evening a menacing Black guy approached me and told me: "We need a preacher for tomorrow morning." I answered that I grew up in a Jewish home. He answered: "That's what we've got." I suggested: "Let's cut a deal," I would do my best in preaching, and they would get me out of jail. 
We shook hands.
Sunday morning, with neither book nor paper, I preached to them on Genesis 1:1 and John 1:1, the life of Jesus under the evil Roman empire, and their lives under the evil American empire... 
By Sunday late afternoon I was out - the prisoners arranged for me a bail/bond agent!

2010
From Israel, I hired a contractor to pack whatever was left of my belongings and ship it to Israel. The contractor demanded that a person on my behalf would open the door for his workers. 
I asked Uri to do it. 
Uri declined. Uri agreed to do it only on the condition that I would instruct the contractor to ship all my belongings to Uri's place, where Uri would sort them out and decide what would be shipped to Israel... 
Eventually Linda agreed to do it.
From Israel, I asked Uri if he would agree that I forward my mail to his address, then he would put it once a month in a big envelope and mail it to me in Israel. 
Uri declined. He agreed to do it only on  the condition that Uri would open my mail and decide each month which were the 2-3 most important items, scan them and email them to me in Israel... 
Eventually Linda agreed to do it.
What a f@#$ed-up privileged brother!

2010

April 28, 2010 I returned to Israel,
Visiting my father, Robert, I told him that unfortunately I had become sort of an expert on frauds, and I asked him not to start any new shenanigans. My problems with him had gone back as far as my late teens. 
Robert answered that he was not impressed by my new skills...
I slept a few nights at Uncle Eli's home.
I slept a few nights at Cousin Amit's home.
I slept at my parent's home.
I slept at Dror's home.
May 11-13, 2010 - I shared a room with Uri in the Hebrew University Guest House, and had a receipt for it (pic above).
June 1-5, 2010 - Robert Zernik, Uri Zernik and Dror Zernik colluded in secretly filing a request for appointing a conservator for Ima without disclosing it either to Uncle Eli or to me, in violation of the law. 
In such a request all three of them filed false and misleading affidavits, stating:
a. That Uncle Eli consented to their request, 
b. That they didn't know my whereabouts.
I discovered that matter later, during inspection of the court file.
Uncle Eli was furious. Neither b/c Robert, Uri and Dror hid the filing from him in violation of the law, nor b/c of the false affidavits, stating that he had consented to their request. He was furious b/c of the fact that no conservator had been appointed for Ima for the previous 5 years...
When I told Robert that I had discovered the affidavits, he was upset. He said that I shouldn't have inspected the court file, but instead, I should have asked him what was in the court file...

2011-2012
In one of the rounds of such shenanigans, Robert (with Dror as a lackey with plausible deniability), again assisted by an attorney, tried to induce me around 2011-2012 to sign a Gift Agreement, materializing Ima's future inheritance, accepting under such terms the ownership of an apartment in Ramat Gan.
Such agreements are explicitly prohibited by Israeli law. They are null and void by law.
Robert refused to inform me regarding the assessment of the property, he refused to allow me to see the property, he refused to allow me to receive a key to the property, and he refused to allow me to inform the tenants of the change in ownership.
And why was the urgency to materialize Ima's future inheritance???
In short, it was clear to me at the time that they were trying to induce me to enter a fake, straw real estate deal - a recipe for a future legal dispute.
To their great disappointment, I refused to accept the "gift".
At the same time, my father repeatedly complained to me that b/c of me he had to resort to hiring the most expensive family attorney in Haifa and spent considerable sums of money. 
I employed no attorney and refused to become a party to any such court process, although Robert and Dror tried to drag me at that time into a court dispute.

2013- 2016
My father, Uri and Dror started a new scheme - trying to misrepresent me as legally incompetent.
As part of such a scheme, following Robert's passing away, Uri and Dror filed affidavits in the office of the Registrar of Inheritances, stating that my legal competence status was dubious (pic).
When I asked Uri about it a couple of weeks ago, he explained that they were sincerely concerned about me...

In the meantime, during the same years, while Robert, Uri and Dror were sincerely concerned regarding my dubious legal competence...
* In 2010 - I published and presented papers in a conference in the Czech Republic on Data Mining. These two papers are probably my most cited papers to date. In Wikipedia and CS textbooks, they are summarized as follows:
Wikipedia – Data Mining
Applications: Human rights
Data mining of government records – particularly records of the justice system (i.e., courts, prisons) – enables the discovery of systemic human rights violations in connection to generation and publication of invalid or fraudulent legal records by various government agencies.[24][25]
24. Zernik, Joseph; Data Mining as a Civic Duty – Online Public Prisoners' Registration Systems, International Journal on Social Media: Monitoring, Measurement, Mining, 1: 84–96 (2010)
25. Zernik, Joseph; Data Mining of Online Judicial Records of the Networked US Federal Courts, International Journal on Social Media: Monitoring, Measurement, Mining, 1:69–83 (2010)
* In 2012 - I published and presented papers in the World Criminology Congress in Japan, the subject of which was the Criminological Background of the Banking Crisis.
* Starting in 2011 - I published and presented multiple papers in various international conferences on e-Government.
* In 2013-2015 - I conducted archive research and editing work for the Hebrew edition of Yitzaq Shami's works. It was a project that I had started in the early 1990s as a 70th birthday gift for Ima. She was very happy with it. Eventually it included the publication in English, French, Hebrew and Arabic.
I discovered a new story by Shami - "Keeper of the Last Mosque"  - and had part of it published in the Haaretz literary supplement.
 
* By 2015 - I have completed the negotiation of a deal for the Hebrew publication of Yizhaq Shami's works with the largest book publisher in Israel. The case involved complex copyright issues. Soon after publication the book won the Israeli Ministry of Culture "Masterpiece Book" prize.
In conjunction with such work I published papers on Shami with Prof. Y. Schwartz, who was nominated for the Israel Prize in Hebrew Literature Research (vetoed by Netanyahu).
I was invited as a speaker in an evening organized by the Hebrew Writers' Association, marking the publication of Shami's works.
* Starting in 2010, I submitted reports to the UN Human Rights Council on the US (2010, 2015) and on Israel (2012, 2018). My submissions passed review of the UN professional staff and were incorporated in the respective final UN Human Rights Council reports. These were most likely the first ever Human Rights reports, which were based on IT system analysis. The 2010 UN Human Rights Council report on the US summarized my submission, hundreds of pages long, in one sentence: 
"Corruption of the courts and the legal profession and discrimination by law enforcement in California." 
* November 2018 - I was invited to lead a 2.5 hour seminar in a colloquium of law professors from throughout Europe in Goettingen Law School, subject of which was Cyber and Law. My seminar was on Cyber and Law in Israel.
* June 2018 - I received a thank you note from the bureau of Israeli Supreme Court Presiding Justice E. Hayut, after she acted upon my advice, following the 2018 UN Human Rights Council Report. Hayut corrected a feature of the Israeli Supreme Court IT system, which had been introduced in 2002 by then Presiding Justice Aharon Barak (father of the "Israeli Constitutional Revolution"), which had rendered the Israeli Supreme Court incompetent... 
* October 2018 - I was invited for a small closed meeting with senior officers of the Israeli Cyber Security Agency and representatives of various agencies of friendly nations to review the Israeli Cyber Agency Bill (still not enacted!).
* January 2019 - I was invited to participate in a small closed meeting with Assistant Presiding Justice of the Israeli Supreme Court - Justice H. Melcer (then Chair of the Central Election Committee), former heads of the Shin Bet Technological Dept. and the Legal Dept., and chaired by former dean of Hebrew Univ. Law School, Prof. Y. Shani, to review threats to the integrity of the then upcoming Israeli general election.
* August 2020 - I won an appeal in the Supreme Court against the judges in Netanyahu's criminal prosecution, which was reported by notable Atty Avigdor Feldman in Haaretz as "one of the historic events in our justice system".
א' פלדמן "ביבי נתניהו ושביל הפתקים הצהובים" הארץ (27.8.2020)


* 2020 - I was asked by the US State Department, by their own initiative, to contribute a short report on the Israeli justice system.
* December 2023 - my petition against the Israeli Minister of Health, pertaining to the secret agreement with Pfizer corporation to use the Israeli people as guinea pigs in Pfizer's "world lab" human medical experiment of their mRNA product, was reported in the evening news by Kan, the Israeli public broadcasting service.
נ' ראובני "משרד הבריאות מסר לביהמ"ש: ההסכם עם פייזר נעלם" כאן (15.12.2023)

Two opposites
My parents first met in 9th grade, when Ima was ~13 and Robert Zernik was ~14, at the High School affiliated with the Hebrew University - still one of the best schools in Israel.
Ima was sent there by Savta Sara (who had a total of 2 years of education), after graduating with distinction from an orthodox, girls-only school near Me'a Shearim.
My father was sent there after he was kicked out of the Hebrew Gymnasium for academic incompetence and bad conduct.

Ima's attitude regarding shenanigans and frauds
One of my childhood memories is my admission to the Reali school:  50% discount in tuition was a major benefit of Ima's job, and the main reason that she went to teach there. I was going up to 3rd grade. Admission tests were required. Uri and Dror were admitted. I purportedly failed the exam. Ima knew that I was a much better student than them. She interrogated me about every question I was asked (I still remember some of them). I was positive that I provided the correct answers. 
It turned out that I was not given a written test, but was orally examined by a secretary. Apparently no teacher was willing to be part of the scheme. It turned out that management had decided in advance that no one would be admitted to 3rd grade for that year. 
Ima did not give up. She was a young, untenured teacher, appearing as a "Mizrahi" in a school that was headed by a forceful, all German management. She stood up to them and I was admitted. 
Moreover, she did not hesitate to explain it all to a 2nd grader... 
It was the first time that I was exposed to a simulated process, a subject that is still one of my interests to this day.
In later years, she kept her disdain of the school's management. Her protest was expressed in knitting during the never ending teachers' conferences, chaired by the general manager Y. Shapira, regarding his objection. She also bothered to tell me so... 
We got new sweaters every year, all in dark blue - the school uniform color.


Monday, January 16, 2023

גישור


From: JZ <>
Date: Tue, Jan 17, 2023 at 1:36 AM
‪Subject: Re: הגיע הזמן לסגור‬

To: Uri Zernik <> 

לאורי  שלום רב,

1. אני מעריך את הגישה שלך בעניין בעת האחרונה, וכך גם כתבתי ללינדה. ההצעה שלך לנהל את הגישור דרך עו"ד שרויאר הייתה תרומה ממשית לעניין. אני מקווה מאד שעו"ד שרויאר יוביל אותנו להסדר. אנא מסור תודה לתאני וד"ש לויוי.
2. אני שותף למה שאני מאמין היא עמדתך היום - רצון לסיים את העניין באופן הוגן, יעיל, זריז וברוח טובה.
3. דרור לעומת זאת ממשיך בגישה שהוא מפגין כבר מעל לעשר שנים. לדוגמה: כשפניתי אל עו"ד בן ארי בבקשה להתמנות כמנהלת העיזבון, לא עו"ד בן ארי ולא דרור גילו לי שעו"ד בן ארי כבר מייצגת את דרור מספר שנים, בפרט בענייני האפוטרופסות. אח"כ דרור ניסה להטעות אותי בהצעה למנות אותה כמגשרת... מספר ימים אח"כ גיליתי לראשונה שעו"ד בן ארי מייצגת את דרור כבר מזמן, כשערכתי עיון בתיקי בית המשפט...
4. ההחלטה של דרור לא להשתתף בגישור באופן אישי, גם אם כמשקיף המיוצג ע"י ב"כ, גם היא אינה גישה בונת אמון. 
גישה זאת נחזית כהמשך הגישה שלו ב-10 השנים האחרונות: הוא סירב במהלך השנים לאשר קבלת כל תמסורת בעניינים חוקיים/משפטיים בדוא"ל ו/או בדואר רשום. בו בזמן, הוא יזם ו/או היה שותף למהלכים חסרי יושרה, בלשון המעטה, של עו"ד בן ארי (אין קשר לעו"ד בן ארי הנוכחית), ויזם ו/או ניהל הליכים משפטיים נגדי באמצעות עו"ד צדיקה, בשעה שעו"ד צדיקה לא הגיש לבית המשפט ייפוי כוח מטעם דרור. הן עו"ד צדיקה והן דרור סירבו לענות לבקשותיי החוזרות להציג את ייפוי הכוח של עו"ד צדיקה מטעם דרור... בה בשעה עו"ד צדיקה פעל בשם דרור לכאורה, בניסיונות לפגוע בי בצורה חסרת יושרה בסיסית, בלשון המעטה. 
הופעת עו"ד כב"כ ללא ייפוי כוח, וללא ידיעת מרשו כביכול, היא שיטת מרמה ידועה ומוכרת בהליכים משפטיים. טכניקת המרמה הזאת מתועדת לדוגמה בהחלטה של שופט פדרלי מטקסס משנת 2008 בעניין אחד בשם Parsley. לאחר שהתגלה ש-Countrywide עסק במרמה מסוג זה באותו תיק, השופט הורה על חקירה של התנהלות Countrywide בבתי המשפט ברחבי ארה"ב ע"י U.S. Trustee (Department of Justice). החקירה נמשכה במשך שנה, והתברר שזאת הייתה שיטת הפעולה הקבועה של הבנק בבתי המשפט ברחבי ארה"ב בשיתוף פעולה עם עורכי דין שונים, כולל משרדים גדולים וידועים. בהחלטתו השופט מתאר את הטכניקה בפרטים. עיקרה הוא שעורך דין מבצע מרמה בהליכים בבית המשפט בשם מרשו, הבנק, אולם הבנק אינו יודע כביכול על מעשיו של עורך הדין, ואין לו כביכול אחריות למעשיו.
הקריסה של Countrywide בינואר 2008, שהייתה אחד האירועים הבולטים במשבר ה-subprime, גם היא הייתה קשורה למרמה בבית המשפט, בעניין אחת בשם Sharon Diane Hill בבית המשפט הפדרלי בפנסילבניה. בעניין זה, הטכניקה הייתה שונה - פברוק מסמכים. 
גם פעולות מסוג זה תיעדתי בהליכים מטעם דרור באמצעות עו"ד צדיקה...
לפיכך נאלצתי לתקשר עם דרור דרך עוזי כבר שנים. אבל גם כשעוזי העביר לדרור תמסורות בעניינים חוקיים/משפטיים (אפילו עניין מקום הקבורה של אמא לפני חודש), דרור טען אח"כ, שהוא לא קיבל את התשובה ששלחתי לו דרך עוזי תוך כ-15 דקות מרגע פנייתו, ושעוזי אישר פעמיים עוד באותו יום שהעביר אותה לדרור. על פי חברה קדישא, הם פעלו תחילה ללא אישורי, בניגוד לחוק, כיוון שדרור אמר להם שאני לא עונה על פניותיו, ושהוא 'יסתדר מולי אם אתנגד'. בסופו של דבר, כשהעניין לא עלה בידו, דרור הציג את עצמו כזה שנפגע מכל הפרשה... ואותי - כזה ש"פוגע בכדור הארץ"... 
רק לאחרונה, לפני כשבועיים, עוזי שוב מסר לי מטעם דרור, שגם אם עוזי מעביר לדרור תמסורות ממני, דרור לא מוכן לאשר שקרא אותן. 
בהמשך, ממש לאחרונה, בקשר לגישור, דרור כתב שהוא כן קורא תמסורות שלי (לא היו תמסורות רבות במהלך השנים - וכולן היו בעניינים חוקיים שנזקקו לטיפול), שהועברו דרך עוזי, עם ההסתייגות  "בד"כ :)" [הסמיילי במקור]. אני לא הבנתי את הבדיחה. 
בקיצור: לטעמי זאת גישה של אדם שנוהג בחוסר תום לב ומקפיד לשמור על יכולת ההכחשה הסבירה - plausible deniability - בענייני חוק, משפט ועסקים. 
ולאחר כל הנ"ל, מתוך מה שדרור כותב לי שוב ושוב, דרור חש בסופו של דבר נעלב! הוא טוען שאני מחשיב אותו ל"נוכל" חו"ח... 
דרור אינו נוכל!
כידוע לך, נוכלויות, מרמה והונאות, אבל ברמה לאומית ובינלאומית, הן התחביב שלי כבר שנים. בשנת 2012 הרציתי בקונגרס העולמי לקרימינולוגיה ביפן (שנושאו היה "הרקע הקרימינולוגי של המשבר הבנקאי") על חלקם של בתי המשפט בארה"ב במשבר הבנקאי.
לקראת בחירות סבב א', בינואר 2019, הוזמנתי למפגש סגור מצומצם עם המשנה לנשיאת בית המשפט העליון חנן מלצר, אז יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ראש המחלקה המשפטית וראש המחלקה הטכנולוגית בשב"כ בדימוס, ועוד מספר משפטנים, לדיון בהנחיית דקן משפטים באוניברסיטה העברית לשעבר פרופ' יובל שני, באיומים על טוהר הבחירות בישראל...
וממש ביום פטירתה של אמא שודרה כתבה ב"כאן חדשות" אודות נכלולים של משרד הבריאות בעניין היחסים עם תאגיד פייזר בעתירה שאני הגשתי מטעם העמותה "ערנות לזכויות האדם" ובה גם ייצגתי את העמותה בבית המשפט.
5. למצב שלפנינו יש שתי רמות:
(א) רמת הפרשנות החוקית -- לפנינו שתי צוואות: צוואה הדדית, משותפת משנת 1999 וצוואה נפרדת של אבא משנת 2012, שכבר מומשה. קיים מרחב פרשנות בעניין, אבל הוא לא כל כך רחב.
(ב) רמת הפשרנות -- הרצון לסיים את העניין בהוגנות וברוח טובה.
6. לטעמי, ולעמדתם של משפטנים שהתייעצתי איתם, עמדתם של דרור ועו"ד בן ארי, כפי שעוזי הציג לי אותה בשם דרור לפני כשבועיים, וכפי שהציגה אותה היום עו"ד בן ארי, חסרת בסיס בדין. הסירוב להשתתף בגישור, אפילו כמשקיף המיוצג ע"י ב"כ, גם הוא מעלה חשש שלדרור אין רצון להתפשר או אפילו לעסוק בגישור בתום לב. אני מקווה שאני טועה.
7. בשורה התחתונה, העניין כולו הוא עניין של חשבונאות כספית. כפי שציינתי במפגש עם עו"ד שרויאר היום, קיימת כאן בעייה בסיסית של פערי מידע גדולים שעלינו לפתור. אין טעם לעסוק בחשבונאות תיאורטית. חשבונאות תיאורטית לא תוביל אותנו לשום מקום. לכן, רעיון "המידור" לא יקדם אותנו. ולכן, כל זמן שדרור משהה את הגשתם של דוחות האפוטרופסות הסופיים (הוא עלול להשהות את העניין במשך חודשים) ו/או מסרב לגלות מתי יגיש אותם, ובנוסף נחזה כמסרב לגלות מסמכים, יהיה קשה להתקדם. 
למרות כל זאת, אני מקווה מאד, שמספר מפגשי גישור בשלב זה יקדמו את העניינים ברוח טובה. 
אם דרור יעכב את הגשת דוחות האפוטרופסות ו/או את גילוים, יהיה קשה להמשיך בגישור ביעילות. במקרה כזה, נצטרך אולי לעשות הפסקה בגישור, עד שהוא יחליט לסיים את הגשת הדוחות, ולאחר גילוי המסמכים נוכל להמשיך בגישור.
8. בינתיים נוכל אולי להסכים, כפי אתה מציע, בעניין מכירת הדירה, לאחר שנערוך את פרטת המיטלטלין שנותרו בה, ונמכור גם אותם. אני אסכים לכך אך ורק אם התקבולים כולם יישארו בקופת העיזבון ולא יחולקו עד להסכם הסופי בעניין מימוש הירושה.
9. התייעצתי בעניין גם עם עו"ד שמכיר אותך בעקיפין דרך מספר חברים משותפים. העצה שלו הייתה: אורי הוא המפתח לפתרון העניין באופן הוגן, יעיל, זריז וברוח טובההתרומה המרכזית של אורי תהיה אם אורי ידבר עם דרור ויצליח לשנות את גישתו של דרור
ואוסיף - אם לפחות תשכנע את דרור להשתתף במפגשי הגישור, גם אם כמשקיף המיוצג ע"י ב"כ, תהיה בכך תרומה ממשית לקידום העניין.
בברכה,
יוסף צרניק
מה הייתה אמא אומרת?
עמדתה של אמא ברורה הן בעניין הספציפי, והן בגישתה הכללית. 
במשך השנים לפני שחלתה באלזהיימר, אמא הסתובבה עם המחברות הכחולות והתעקשה להציג לי (וגם לך, על פי עדותה של לינדה) את פירוט החשבונאות, כולל הסכומים הגדולים שאמא ואבא תרמו לטובת הטיפול באמיתי בשנים בהן דרור והילה לא יכלו לעמוד בנטל מבחינה כלכלית. אני חשתי לא בנוח כשאמא התעקשה להסביר לי את פירוט מצבם הכלכלי של דרור והילה ועלות הטיפול באמיתי באותן השנים...
כשדרור הגיע לארה"ב בפעם הראשונה, אמא ביקשה שאתן לו במתנה את אחת המכוניות שלנו, אבל אסרה עלי לתת לו את המכונית לפני שאקנה למכונית צמיגים חדשים ואערוך בדיקה של מערכות הבלמים וההגה.
לאמא היו חברות טובות מאד בין המורות בתיכון. אבל הגישה של אמא להנהלת בית הספר הייתה מסויגת או מרוחקת לאורך כל השנים. זיכרון הילדות שלי, שעמד ברקע לכך וגם ברקע ללימודי בביה"ס, קשור לקבלתי: כשהייתי בכיתה ב', לקראת כיתה ג', אמא רשמה אותנו לריאלי. נדרשו בחינות כניסה. לא היה לאמא ספק שאתקבל, כיוון שהייתי תלמיד מצטיין וקורא נלהב. אולם דרור ואתה התקבלתם ללימודים בבי"ס, ואני נכשלתי כביכול בבחינת הכניסה. אמא ידעה כבר אז שאני תלמיד טוב מכם. אמא תחקרה אותי אודות הבחינה. אני זכרתי את השאלות והתשובות בבירור (את השאלות בתורה אני זוכר עד היום). היה לי ברור שעניתי נכון על כל השאלות בכל הנושאים (חשבון, עברית, תורה). 
התברר שלא נבחנתי כלל ע"י מורה. ערכו לי בחינה למראית עין, בע"פ, ע"י המזכירה יונינה (תיעבתי אותה מאז, ואני זוכר את שמה עד היום, גם כשכבר שכחתי את שמות רוב המורים). ככל הנראה אף מורה לא הייתה מוכנה להשתתף בביזיון. 
התברר שההנהלה החליטה מראש לא לקבל אף תלמיד לכיתה ג' באותה שנה, אולם כיוון שאמא הייתה מורה, והבטיחו לה שכר לימוד מופחת עבורנו כחלק מתנאי העבודה, ערכו את ההפקה של בחינת דמי וקבעו שנכשלתי. 
אמא לא ויתרה, למרות שהייתה מורה צעירה, חדשה, ללא קביעות, מזרחית בבי"ס על טהרת הסגל האשכנזי וההנהלה הייקית השמרנית והכוחנית. אמא התעקשה, ובסוף קיבלו אותי לכיתה ג'.
יש לציין גם את העובדה שאמא החליטה להסביר את הפרשה כולה לילד בכיתה ב', ללא כחל ושרק,  לקראת מעבר לבית ספר חדש. 
זאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי ל"הליכים למראית עין" - נושא שמרתק אותי עד היום...
את המחאה שלה נגד המנהל הכל יכול יצחק שפירא אמא ביטאה במהלך השנים בכך שסרגה בישיבות המורים האין סופיות למרות התנגדותו הנחרצת, וגם את זה אמא טרחה להסביר לי מספר פעמים... אנחנו זכינו לסוודרים חדשים כל שנה, כחולים כולם, בצבע התלבושת האחידה...
הייתה גם הפרשה של סבא דוד לאחר שיצא לגמלאות, בסביבות 1970, שציערה את אמא מאד. אמא סיפרה לי מיד על כל הפרשה ולא שמרה אותה בסוד. ד"א, היסטוריון פלסטיני מסר לי שהייתה פרשה דומה גם בירושלים בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת...
כמו כן, הפרשה של קריסת בנק פויכטוונגר בסוף שנות ה-60 (?) של המאה הקודמת וחלקו בפרשה של אהרון קמחי, בעלה של עליזה. גם פרשה זאת ציערה את אמא מאד, וגם בפרשה זאת היא מיד הסבירה לי את העניין, ולא שמרה אותה בסוד, למרות שהייתי בסה"כ ילד (ד"א - הפרשה נלמדת בישראל עד היום בדיני תאגידים, כמו גם פרשה נוספת בדיני תאגידים הקשורה אליו).

On Mon, Jan 16, 2023 at 8:55 PM Uri Zernik <> wrote:
ספי,
הגיע הזמן to cut our losses.

למיטב הבנתי, תקן אותי אם אני טועה, מטרתנו להוציא נייר של כמה שורות שסוגר את מימוש הצוואה.

אני חושב שאני יכול לכתוב כזה נייר שיהיה מקובל על שלושתנו.  אבל כיוון שאני "לא מכאן", אולי כדאי שאתה תכתוב כזה נייר ואני אציע תיקונים.

בעקרון, אני מציע למדר שני עניינים.  אחד, המחברת הכחולה, אם וכאשר נמצא אותה, אז נתחשבן.  שניים, דו"ח האפוטרופסות.  לכשיגיע, אז נתחשבן.

השאלה המעשית הנוספת שאני רואה היא את מי נסמיך להיות בא כוחנו למכירת הדירה. 

מה אתה אומר?
אורי

Friday, December 16, 2022

זהב טהור

אמי נפטרה

אמי נפטרה השבוע. הייתי בברלין בענייני עסקים באמצע השבוע (הגעתי הבוקר, שישי, ארצה בדחיפות), ביום רביעי קיבלתי הודעה שהיא נדבקה בקורונה ומצבה מתדרדר. היא התגברה על הקורונה (הפכה לשלילית בבדיקה), אבל נפטרה מהסיבוכים. 

אימי הייתה בת 95 וכמעט 20 שנה עם אלצהיימר, ללא כל קשר עם העולם החיצון. 

בשנת 2004 היא כתבה לי מכתב אחרון בכתב יד ושלחה בדואר (כפי שהסבירה בפתח המכתב, להימנע מכל עזרה של אחרים ומדוא"ל שאחרים יוכלו לקרוא). היא כתבה את המכתב לאחר שכבר ידעה שהיא מאובחנת באלצהיימר, וההתנהגות שלה כבר הייתה בלתי יציבה. את המכתב היא כתבה כבקשת סליחה על ההתנהגות שלה בפגישה שלנו חודש קודם לכן, שהייתה חריגה ביחס ליחסים שלנו במשך השנים.

בשנים האחרונות סבלה יום יום, אפילו קבלת אוכל (עיסה נוזלית) ומים גרמו לה סבל.

לצאת מן העולם בכבוד וללא סבל זהו חסד גדול. מוטב לרדת תחנה אחת קודם. 

אימי הייתה ארץ-ישראלית בכל רמ"ח ושס"ה. היא נולדה בבי"ח משגב לדך, שהיה אז בי"ח לנזקקי סעד ברובע היהודי של העיר העתיקה. הוריה חיו בחברון. סבתי ז"ל, בת למשפחה חרדית, שזכתה רק לשתי שנות לימוד (כיתה ב' - כלכלת בית), הייתה אוטודידקטית (הצטיינה במיוחד במתמטיקה, ברמה אוטיסטית - נהגה לערוך חישובי ריבית דריבית בראש בשנות האינפלציה הגדולה ומצאה טעויות בחישובים של הבנק. התחביב שלה היה חישובי המרת לוחות שנה עברי-לועזי בראש), סירבה ללדת בחברון, כיוון שלא היה שם בי"ח ולא היו שם שירותי בריאות מודרניים.

אמי למדה בבי"ס יסודי דתי לבנות למל בירושלים (סמוך למאה שערים). סבתי סיפרה לי שכשרשמה אותה לכיתה א' נדרשה לכתוב את השיוך העדתי - כיוון שהתמיכה בביה"ס הייתה על פי שיטת "החלוקה" של היישוב הישן. סבתי סירבה בתוקף לרישום השיוך העדתי, ורשמה את אמי רק "ישראל" (כמו ב"כל ישראל ערבים זה לזה").

בהמשך, אימי למדה בבי"ס התיכון שליד האוניברסיטה. גם עניין זה נפלא ממני - כיצד סבתי, עקרת בית חסרת ההשכלה, החליטה לשלוח את אימי לבי"ס שהיה אז גם חדש וגם רחוק מהבית. בדיעבד - אחד מבתי הספר הטובים בירושלים עד היום.

המורה לערבית היה יצחק נבון, המורה לכימיה היה ישעיהו ליבוביץ'... רבקה מיכאלי, הזמרות נחמה הנדל ונתניה דברת (מרב, בתה של נתניה דברת, שהכרתי בנח"ל, טענה שנחמה הנדל מזייפת...) למדו במחזורים סמוכים.

אימי סיימה מאסטר במיקרוביולוגיה בהדסה בתחילת מלחמת העצמאות. היא תכננה להמשיך לדוקטורט, אבל המלחמה, חתונה וילדים שיבשו את התוכניות. היא גם עבדה במעבדות בהדסה הר הצופים ועלתה בשיירות להר במלחמת העצמאות. בנס לא הייתה בשיירה שכל אנשיה נרצחו בשיח ג'ראח. חבריה ללימודים באוניברסיטה נפלו בל"ה (אחרים הפכו במהלך השנים לפרופסורים מובילים בהדסה). אח"כ חוותה את ההפגזות על השכונות היהודיות במצור על ירושלים. כל זה השאיר עליה רושם כבד. את זה למדתי מאחיה הצעיר, שנים לאחר שכבר הייתה באלזהיימר. היא לא אמרה מילה על זה מעולם.

היא כן סיפרה לי שלפעמים היו לה חלומות רעים - היא חלמה שלא השלימה את לימודי המאסטר, כיוון שעקב המלחמה ויתרו להם על בחינה אחת...

במבט לאחור - אחד הדברים הבולטים הוא שמעולם לא שמעתי ממנה מילה, לטוב או לרע, בענייני פוליטיקה ישראלית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או המלחמות (בן דודה, קצין שריון, נהרג במלחמת יום הכיפורים).

מיד לאחר לידתי, אבי ז"ל קיבל עבודה בסולל בונה, והמשפחה יצאה הישר מהצנע בארץ לשנתיים של חיי רווחה בקפריסין (אז עדיין תחת שלטון בריטי). נשות עובדי סולל בונה בקפריסין נותרו חברותיה הטובות כל השנים. אולם אח"כ, למרות שאבי קיבל הצעות עבודה בחו"ל מטעם סולל בונה והמדינה (לדוגמה, נספח מסחרי בשגרירות בחו"ל) היא סירבה בתוקף לצאת מהארץ.

אימי הייתה מראשוני החברה להגנת הטבע, הקשיבה באדיקות בימי שבת בבוקר לתכנית על טבע והארץ של עזריה אלון, גם הוא בוגר הריאלי (פגשתי אותו שנים אח"כ, בסביבות 2011, לאחר שברחתי מארה"ב וחייתי באכסניית ירושלים בכיכר ציון. הוא היה מגיע מידי פעם מקיבוץ בית השיטה. היה אז כבר מעל גיל 90, אבל צלול ומעניין כתמיד. שאלתי אותו פעם איך הוא מגיע מהקיבוץ לירושלים. הוא ענה: מה השאלה? באוטובוס אגד!). אימי לקחה אותי לטיולים של החברה להגנת הטבע, שהיו מיועדים אז למורים לביולוגיה. הייתי אחד הילדים היחידים בטיולים האלה. נסענו במשאית מכוסה בברזנט עם ספסלי עץ ארוכים של פעם. היא גם לקחה אותי לטקס החנוכה מחדש של האוניברסיטה בהר הצופים, שנערך באמפי בהר הצופים לאחר המלחמה ב-67.  

בתור ילד אני זוכר אותה מכינה ארוחת ערב במטבח ומאזינה ברדיו לפרקי היום בתנ"ך עם ישעיהו ליבוביץ', שראתה בו מורה הדור.

ההוראה הייתה בנשמתה, היא אהבה את ההוראה ואת התלמידים בכל ליבה.

היא לימדה בריאלי כדי להבטיח לילדיה השכלה מעולה. זאת, בעקבות דודה, הסופר יצחק שמי, שלימד בריאלי עברית וערבית החל בשנות ה-20 עד למותו בשנת 1949. את כתביו הוצאתי לאור כמתנה ליום הולדתה ה-70. הדבר שימח אותה מאד. היא גם השתתפה בהכנות לפרסום הספר - שלחה לי חומרים לעיצוב עטיפת הספר ונפגשה עם א"ב יהושע שנתן לנו פיסקת שבחים (blurb) לעטיפת הספר. הספר יצא תחילה באנגלית ( HEBRON STORIES  - זכה לביקורות מצוינות), אח"כ בצרפתית (ביוזמת הכנסיה הקלוויניסטית של שוויץ ובמימונה - גם עניין זה נפלא ממני), אח"כ בעברית ("טחנת החיים" - זכה לפרס "ספר מופת" ממשרד התרבות), ובסוף גם בערבית (בהשפעת מחמוד דרוויש ההתאחדות האקדמית הפלסטינית הכירה בשמי כאחד הסופרים הפלסטינים החשובים של המאה ה-20, למרות ששמי כתב אך ורק בעברית והיה ציוני מובהק, מקורב לבן גוריון, בן צבי ורחל ינאית, וחבר במוסדות היישוב). בזכות הפרויקט הזה היכרתי סופרים ומבקרי ספרות מובילים - הן בספרות העברית והן בספרות הפלסטינית.

יחד עם זאת, אימי התרחקה מהנהלת בית הספר הריאלי. 

זיכרון הילדות, שעמד ברקע לימודי בביה"ס קשור לקבלתי: כשעליתי לכיתה ג' אימי רשמה אותי ואת אחיי לריאלי. נדרשו בחינות כניסה. לא היה לאימי ספק שאתקבל, כיוון שהייתי תלמיד מצטיין וקורא נלהב. אולם שני אחי (שהייתי תלמיד טוב מהם בהרבה) התקבלו, ואני נכשלתי כביכול בבחינת הכניסה. אימי תחקרה אותי אודות הבחינה. היה לי ברור שעניתי נכון על כל השאלות בכל הנושאים (חשבון, עברית, תנ"ך). התברר שלא נבחנתי כלל ע"י מורה. ערכו לי בחינה למראית עין ע"י מזכירה (ככל הנראה אף מורה לא הייתה מוכנה להיות חלק מהביזיון). התברר שההנהלה החליטה מראש, לא לקבל אף תלמיד לכיתה ג', אולם כיוון שאימי הייתה מורה ערכו את ההפקה של בחינת דמי וקבעו שנכשלתי. אימי לא ויתרה, למרות שהייתה מורה צעירה, חדשה, מזרחית, בבי"ס עם הנהלה ייקית שמרנית וכוחנית. היא התעקשה, ובסוף קיבלו אותי לכיתה ג'. יש לציין גם את העובדה שהחליטה להסביר את הפרשה לילד בכיתה ב' ללא כחל ושרק. זאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי ל"הליכים למראית עין" - נושא שמרתק אותי עד היום...

את המחאה שלה נגד המנהל הכל יכול יצחק שפירא היא ביטאה במשך השנים בכך שסרגה בישיבות המורים האין סופיות, למרות התנגדותו... אנחנו זכינו לסוודרים חדשים כל שנה... כחולים כולם (צבע התלבושת האחידה)...

את הערבים הייתה מבלה בבדיקת בחינות - ערימות על ערימות של מחברות כחולות. בהפוגות הייתה בולעת ספרי כיס - מתח ורומנטיקה באנגלית.

חברותיה הטובות היו מורות התיכון, כולן בעלות תארים מתקדמים בתחומים שונים, מכימיה ומתמטיקה ועד ספרות וחינוך. הן נפגשו כל כמה שבועות בבית אחת מהן. הפגישות האלה היו מעין תחרות אפייה ואימי הצטיינה באפייה. אני זוכר אח"כ בתיכון, שהמורה לכימיה הסבירה בכיתה: מי שיודע כימיה יודע לאפות, ומי שיודע לאפות יודע כימיה (החלק הראשון אולי נכון, אני לא בטוח ביחס לחלק השני).

הלוויה ביום א' הקרוב. אני לא יושב שבעה בחיפה. נשאר בתל אביב. 

Thursday, December 15, 2022

כסף קטן




כשברחתי בשנת 2010 מארה"ב לישראל, במכנסיים קצרים, חולצת טי, עם שלושה מחשבים (לא היה לי די זמן להשמיד אותם לפני שזזתי), נסעתי הישר משדה התעופה לבית דודי בירושלים. שם לנתי מספר לילות על הספה בסלון. אח"כ שהיתי מספר ימים בבית בת-דודי בירושלים. ואז נותרתי ברחוב. 

מחוסר מעש הסתובבתי ברחוב יפו והלכתי לעיר העתיקה (כבר שנים שאני לא נכנס לשם). ישבתי על גדר אבן. לא רחוק ממני ישבה חתולת רחוב מצויה. ואז הגיעה ילדה בלונדינית כבת חמש שגילתה עניין רב בחתולה. בעקבותיה הגיעו הוריה. נכנסנו לשיחה. התברר שהאם הייתה צרפתייה והאב היה איטלקי, ושניהם פרופסורים באקול נורמל סופרייר בפריז, שם עסקו בביולוגיה מולקולרית – התחום שלי בעבר. לאחר כמה דקות הם עזבו ושוב נותרתי לבד. 

הערב ירד, ועדיין לא היה לי היכן ללון באותו לילה. הלכתי בחזרה לאורך רחוב יפו והגעתי לכיכר ציון. שם ראיתי בעד דלת הזכוכית את הזוג בלובי של אכסניית ירושלים (המוכרת לציבור בעיקר בקשר למרפסת). נכנסתי. במזל מיוחד, שאפיין את חיי באותן שנים, בעל הבית ארנון ז“ל ישב בלובי. הוא ניהל איתי שיחה של לא יותר משתיים-שלוש דקות. אמרתי לו את האמת: ברחתי מהסוכנויות הפדרליות בארה"ב מחשש לחיי, אין לי כמעט גרוש, ואני מחפש מקום ללון. הוא שאל אותי: שירתת בצבא? עניתי: כן. איפה? בנח"ל מוצנח. ואז הוא הזמין אותי ללון באכסניה בחצי חינם בחדר קטן בו עמדו 10 מיטות. חדר מס‘ 2 באכסניה הפך לביתי בשנתיים וחצי הבאות. החיים והאירועים באכסניה הם אוסף סיפורים לפעם אחרת. אציין רק שתוך מספר ימים הוצמד לי שטינקר 7/24 למשך כל שהותי שם. 

בשנת 2012 שוב חוויתי משבר, ונותרתי ממש חסר פרוטה (סיפור לפעם אחרת). אז התגלגלתי למאהל המחאה/דרי רחוב בארלוזורוב, שם חייתי 5 שנים באוהל, שזכה לצל“ש משרון רוטברד מהמחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. 

יום אחד קיבלתי מייל מהאכסניה. ארנון ז"ל ביקש שאבוא לירושלים ל-24 שעות לפקח על האכסניה ומלון נוסף שהוא ניהל בירושלים. הסיבה הייתה שהוא קבע יום כיף לכל העובדים באכסניה ובמלון בירושלים ובאכסניה ביפו שניהל באותם שנים. כמובן שהסכמתי. ארנון הציע לשלם לי – סירבתי בתוקף. 

מספר חודשים אחר כך שוב קיבלתי מייל מהאכסניה – ארנון ז"ל נפטר, והודיעו לי על מקום ומועד ההלוויה. 

ההלוויה לא הייתה מן הסוג השגרתי, כמובן, בדיוק כמו ארנון. התקבצו שם המשפחה, חבריו הרבים, וגם אוסף הטיפוסים יוצאי הדופן שאסף במשך השנים. 

בדרך חזרה למאהל בארלוזורוב יצא לי לנסוע עם מנהל האכסניה ביפו. אמרתי לו: ארנון הלך לעולמו, ומעולם לא שאלתי אותו מדוע הסכים לקבל אותי לאכסניה. הוא ענה לי: אתה כסף קטן! שאלתי אותו מדוע. הוא ענה לי: ארנון החזיק את מרדכי ואנונו באכסניה ביפו במשך זמן רב לאחר שהשתחרר מהכלא. 

לקח לי זמן לחבר את כל העובדות ולהגיע למסקנה שארנון היה חייב להיות מחובר גם למשטרה וגם לשב"כ. אבל כרגיל נותר הספק. 

נתקדם במהירות לדצמבר 2022 .הופעתי בבית המשפט המחוזי בירושלים לטעון, בפעם הראשונה בחיי, בעתירה נגד שר הבריאות הורוביץ והמנכ"ל אש בנושא "החוזה המושחר" עם פייזר (סיפור לפעם אחרת). לאחר הדיון לקחתי את ידידתי נחמה לבקר באכסניה. האכסניה נראתה משודרגת ונקייה מאי פעם. המנהלת ישבה במקרה בשולחן הקבלה. ניהלנו שיחה של לא יותר משתיים-שלוש דקות. אמרתי למנהלת שגרתי במקום במשך שנתיים וחצי לפני 10 שנים, וגם עזרתי לארנון בזמנו. התברר שהאכסניה מנוהלת היום ע"י תאגיד. המשפחה מכרה את המקום במהלך הקורונה. המנהלת הסבירה לי שגם שיפרו את הגבייה (כלומר, דיללו את החינמניקים של ארנון). סיפרתי לה שבאכסניה ביפו גרה בזמנו שאנטי בקופסת עץ מעל לקבלה. היו שניסו לשדך לי אותה, אמרו שאנחנו מתאימים זה לזה. 

בסוף אמרתי לה: עדיין עובדים צמוד עם המשטרה? היא ענתה לי: כן. והשב"כ? היא ענתה לי: גם.