Monday, January 16, 2023

גישור


From: JZ <>
Date: Tue, Jan 17, 2023 at 1:36 AM
‪Subject: Re: הגיע הזמן לסגור‬

To: Uri Zernik <> 

לאורי  שלום רב,

1. אני מעריך את הגישה שלך בעניין בעת האחרונה, וכך גם כתבתי ללינדה. ההצעה שלך לנהל את הגישור דרך עו"ד שרויאר הייתה תרומה ממשית לעניין. אני מקווה מאד שעו"ד שרויאר יוביל אותנו להסדר. אנא מסור תודה לתאני וד"ש לויוי.
2. אני שותף למה שאני מאמין היא עמדתך היום - רצון לסיים את העניין באופן הוגן, יעיל, זריז וברוח טובה.
3. דרור לעומת זאת ממשיך בגישה שהוא מפגין כבר מעל לעשר שנים. לדוגמה: כשפניתי אל עו"ד בן ארי בבקשה להתמנות כמנהלת העיזבון, לא עו"ד בן ארי ולא דרור גילו לי שעו"ד בן ארי כבר מייצגת את דרור מספר שנים, בפרט בענייני האפוטרופסות. אח"כ דרור ניסה להטעות אותי בהצעה למנות אותה כמגשרת... מספר ימים אח"כ גיליתי לראשונה שעו"ד בן ארי מייצגת את דרור כבר מזמן, כשערכתי עיון בתיקי בית המשפט...
4. ההחלטה של דרור לא להשתתף בגישור באופן אישי, גם אם כמשקיף המיוצג ע"י ב"כ, גם היא אינה גישה בונת אמון. 
גישה זאת נחזית כהמשך הגישה שלו ב-10 השנים האחרונות: הוא סירב במהלך השנים לאשר קבלת כל תמסורת בעניינים חוקיים/משפטיים בדוא"ל ו/או בדואר רשום. בו בזמן, הוא יזם ו/או היה שותף למהלכים חסרי יושרה, בלשון המעטה, של עו"ד בן ארי (אין קשר לעו"ד בן ארי הנוכחית), ויזם ו/או ניהל הליכים משפטיים נגדי באמצעות עו"ד צדיקה, בשעה שעו"ד צדיקה לא הגיש לבית המשפט ייפוי כוח מטעם דרור. הן עו"ד צדיקה והן דרור סירבו לענות לבקשותיי החוזרות להציג את ייפוי הכוח של עו"ד צדיקה מטעם דרור... בה בשעה עו"ד צדיקה פעל בשם דרור לכאורה, בניסיונות לפגוע בי בצורה חסרת יושרה בסיסית, בלשון המעטה. 
הופעת עו"ד כב"כ ללא ייפוי כוח, וללא ידיעת מרשו כביכול, היא שיטת מרמה ידועה ומוכרת בהליכים משפטיים. טכניקת המרמה הזאת מתועדת לדוגמה בהחלטה של שופט פדרלי מטקסס משנת 2008 בעניין אחד בשם Parsley. לאחר שהתגלה ש-Countrywide עסק במרמה מסוג זה באותו תיק, השופט הורה על חקירה של התנהלות Countrywide בבתי המשפט ברחבי ארה"ב ע"י U.S. Trustee (Department of Justice). החקירה נמשכה במשך שנה, והתברר שזאת הייתה שיטת הפעולה הקבועה של הבנק בבתי המשפט ברחבי ארה"ב בשיתוף פעולה עם עורכי דין שונים, כולל משרדים גדולים וידועים. בהחלטתו השופט מתאר את הטכניקה בפרטים. עיקרה הוא שעורך דין מבצע מרמה בהליכים בבית המשפט בשם מרשו, הבנק, אולם הבנק אינו יודע כביכול על מעשיו של עורך הדין, ואין לו כביכול אחריות למעשיו.
הקריסה של Countrywide בינואר 2008, שהייתה אחד האירועים הבולטים במשבר ה-subprime, גם היא הייתה קשורה למרמה בבית המשפט, בעניין אחת בשם Sharon Diane Hill בבית המשפט הפדרלי בפנסילבניה. בעניין זה, הטכניקה הייתה שונה - פברוק מסמכים. 
גם פעולות מסוג זה תיעדתי בהליכים מטעם דרור באמצעות עו"ד צדיקה...
לפיכך נאלצתי לתקשר עם דרור דרך עוזי כבר שנים. אבל גם כשעוזי העביר לדרור תמסורות בעניינים חוקיים/משפטיים (אפילו עניין מקום הקבורה של אמא לפני חודש), דרור טען אח"כ, שהוא לא קיבל את התשובה ששלחתי לו דרך עוזי תוך כ-15 דקות מרגע פנייתו, ושעוזי אישר פעמיים עוד באותו יום שהעביר אותה לדרור. על פי חברה קדישא, הם פעלו תחילה ללא אישורי, בניגוד לחוק, כיוון שדרור אמר להם שאני לא עונה על פניותיו, ושהוא 'יסתדר מולי אם אתנגד'. בסופו של דבר, כשהעניין לא עלה בידו, דרור הציג את עצמו כזה שנפגע מכל הפרשה... ואותי - כזה ש"פוגע בכדור הארץ"... 
רק לאחרונה, לפני כשבועיים, עוזי שוב מסר לי מטעם דרור, שגם אם עוזי מעביר לדרור תמסורות ממני, דרור לא מוכן לאשר שקרא אותן. 
בהמשך, ממש לאחרונה, בקשר לגישור, דרור כתב שהוא כן קורא תמסורות שלי (לא היו תמסורות רבות במהלך השנים - וכולן היו בעניינים חוקיים שנזקקו לטיפול), שהועברו דרך עוזי, עם ההסתייגות  "בד"כ :)" [הסמיילי במקור]. אני לא הבנתי את הבדיחה. 
בקיצור: לטעמי זאת גישה של אדם שנוהג בחוסר תום לב ומקפיד לשמור על יכולת ההכחשה הסבירה - plausible deniability - בענייני חוק, משפט ועסקים. 
ולאחר כל הנ"ל, מתוך מה שדרור כותב לי שוב ושוב, דרור חש בסופו של דבר נעלב! הוא טוען שאני מחשיב אותו ל"נוכל" חו"ח... 
דרור אינו נוכל!
כידוע לך, נוכלויות, מרמה והונאות, אבל ברמה לאומית ובינלאומית, הן התחביב שלי כבר שנים. בשנת 2012 הרציתי בקונגרס העולמי לקרימינולוגיה ביפן (שנושאו היה "הרקע הקרימינולוגי של המשבר הבנקאי") על חלקם של בתי המשפט בארה"ב במשבר הבנקאי.
לקראת בחירות סבב א', בינואר 2019, הוזמנתי למפגש סגור מצומצם עם המשנה לנשיאת בית המשפט העליון חנן מלצר, אז יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ראש המחלקה המשפטית וראש המחלקה הטכנולוגית בשב"כ בדימוס, ועוד מספר משפטנים, לדיון בהנחיית דקן משפטים באוניברסיטה העברית לשעבר פרופ' יובל שני, באיומים על טוהר הבחירות בישראל...
וממש ביום פטירתה של אמא שודרה כתבה ב"כאן חדשות" אודות נכלולים של משרד הבריאות בעניין היחסים עם תאגיד פייזר בעתירה שאני הגשתי מטעם העמותה "ערנות לזכויות האדם" ובה גם ייצגתי את העמותה בבית המשפט.
5. למצב שלפנינו יש שתי רמות:
(א) רמת הפרשנות החוקית -- לפנינו שתי צוואות: צוואה הדדית, משותפת משנת 1999 וצוואה נפרדת של אבא משנת 2012, שכבר מומשה. קיים מרחב פרשנות בעניין, אבל הוא לא כל כך רחב.
(ב) רמת הפשרנות -- הרצון לסיים את העניין בהוגנות וברוח טובה.
6. לטעמי, ולעמדתם של משפטנים שהתייעצתי איתם, עמדתם של דרור ועו"ד בן ארי, כפי שעוזי הציג לי אותה בשם דרור לפני כשבועיים, וכפי שהציגה אותה היום עו"ד בן ארי, חסרת בסיס בדין. הסירוב להשתתף בגישור, אפילו כמשקיף המיוצג ע"י ב"כ, גם הוא מעלה חשש שלדרור אין רצון להתפשר או אפילו לעסוק בגישור בתום לב. אני מקווה שאני טועה.
7. בשורה התחתונה, העניין כולו הוא עניין של חשבונאות כספית. כפי שציינתי במפגש עם עו"ד שרויאר היום, קיימת כאן בעייה בסיסית של פערי מידע גדולים שעלינו לפתור. אין טעם לעסוק בחשבונאות תיאורטית. חשבונאות תיאורטית לא תוביל אותנו לשום מקום. לכן, רעיון "המידור" לא יקדם אותנו. ולכן, כל זמן שדרור משהה את הגשתם של דוחות האפוטרופסות הסופיים (הוא עלול להשהות את העניין במשך חודשים) ו/או מסרב לגלות מתי יגיש אותם, ובנוסף נחזה כמסרב לגלות מסמכים, יהיה קשה להתקדם. 
למרות כל זאת, אני מקווה מאד, שמספר מפגשי גישור בשלב זה יקדמו את העניינים ברוח טובה. 
אם דרור יעכב את הגשת דוחות האפוטרופסות ו/או את גילוים, יהיה קשה להמשיך בגישור ביעילות. במקרה כזה, נצטרך אולי לעשות הפסקה בגישור, עד שהוא יחליט לסיים את הגשת הדוחות, ולאחר גילוי המסמכים נוכל להמשיך בגישור.
8. בינתיים נוכל אולי להסכים, כפי אתה מציע, בעניין מכירת הדירה, לאחר שנערוך את פרטת המיטלטלין שנותרו בה, ונמכור גם אותם. אני אסכים לכך אך ורק אם התקבולים כולם יישארו בקופת העיזבון ולא יחולקו עד להסכם הסופי בעניין מימוש הירושה.
9. התייעצתי בעניין גם עם עו"ד שמכיר אותך בעקיפין דרך מספר חברים משותפים. העצה שלו הייתה: אורי הוא המפתח לפתרון העניין באופן הוגן, יעיל, זריז וברוח טובההתרומה המרכזית של אורי תהיה אם אורי ידבר עם דרור ויצליח לשנות את גישתו של דרור
ואוסיף - אם לפחות תשכנע את דרור להשתתף במפגשי הגישור, גם אם כמשקיף המיוצג ע"י ב"כ, תהיה בכך תרומה ממשית לקידום העניין.
בברכה,
יוסף צרניק
מה הייתה אמא אומרת?
עמדתה של אמא ברורה הן בעניין הספציפי, והן בגישתה הכללית. 
במשך השנים לפני שחלתה באלזהיימר, אמא הסתובבה עם המחברות הכחולות והתעקשה להציג לי (וגם לך, על פי עדותה של לינדה) את פירוט החשבונאות, כולל הסכומים הגדולים שאמא ואבא תרמו לטובת הטיפול באמיתי בשנים בהן דרור והילה לא יכלו לעמוד בנטל מבחינה כלכלית. אני חשתי לא בנוח כשאמא התעקשה להסביר לי את פירוט מצבם הכלכלי של דרור והילה ועלות הטיפול באמיתי באותן השנים...
כשדרור הגיע לארה"ב בפעם הראשונה, אמא ביקשה שאתן לו במתנה את אחת המכוניות שלנו, אבל אסרה עלי לתת לו את המכונית לפני שאקנה למכונית צמיגים חדשים ואערוך בדיקה של מערכות הבלמים וההגה.
לאמא היו חברות טובות מאד בין המורות בתיכון. אבל הגישה של אמא להנהלת בית הספר הייתה מסויגת או מרוחקת לאורך כל השנים. זיכרון הילדות שלי, שעמד ברקע לכך וגם ברקע ללימודי בביה"ס, קשור לקבלתי: כשהייתי בכיתה ב', לקראת כיתה ג', אמא רשמה אותנו לריאלי. נדרשו בחינות כניסה. לא היה לאמא ספק שאתקבל, כיוון שהייתי תלמיד מצטיין וקורא נלהב. אולם דרור ואתה התקבלתם ללימודים בבי"ס, ואני נכשלתי כביכול בבחינת הכניסה. אמא ידעה כבר אז שאני תלמיד טוב מכם. אמא תחקרה אותי אודות הבחינה. אני זכרתי את השאלות והתשובות בבירור (את השאלות בתורה אני זוכר עד היום). היה לי ברור שעניתי נכון על כל השאלות בכל הנושאים (חשבון, עברית, תורה). 
התברר שלא נבחנתי כלל ע"י מורה. ערכו לי בחינה למראית עין, בע"פ, ע"י המזכירה יונינה (תיעבתי אותה מאז, ואני זוכר את שמה עד היום, גם כשכבר שכחתי את שמות רוב המורים). ככל הנראה אף מורה לא הייתה מוכנה להשתתף בביזיון. 
התברר שההנהלה החליטה מראש לא לקבל אף תלמיד לכיתה ג' באותה שנה, אולם כיוון שאמא הייתה מורה, והבטיחו לה שכר לימוד מופחת עבורנו כחלק מתנאי העבודה, ערכו את ההפקה של בחינת דמי וקבעו שנכשלתי. 
אמא לא ויתרה, למרות שהייתה מורה צעירה, חדשה, ללא קביעות, מזרחית בבי"ס על טהרת הסגל האשכנזי וההנהלה הייקית השמרנית והכוחנית. אמא התעקשה, ובסוף קיבלו אותי לכיתה ג'.
יש לציין גם את העובדה שאמא החליטה להסביר את הפרשה כולה לילד בכיתה ב', ללא כחל ושרק,  לקראת מעבר לבית ספר חדש. 
זאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי ל"הליכים למראית עין" - נושא שמרתק אותי עד היום...
את המחאה שלה נגד המנהל הכל יכול יצחק שפירא אמא ביטאה במהלך השנים בכך שסרגה בישיבות המורים האין סופיות למרות התנגדותו הנחרצת, וגם את זה אמא טרחה להסביר לי מספר פעמים... אנחנו זכינו לסוודרים חדשים כל שנה, כחולים כולם, בצבע התלבושת האחידה...
הייתה גם הפרשה של סבא דוד לאחר שיצא לגמלאות, בסביבות 1970, שציערה את אמא מאד. אמא סיפרה לי מיד על כל הפרשה ולא שמרה אותה בסוד. ד"א, היסטוריון פלסטיני מסר לי שהייתה פרשה דומה גם בירושלים בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת...
כמו כן, הפרשה של קריסת בנק פויכטוונגר בסוף שנות ה-60 (?) של המאה הקודמת וחלקו בפרשה של אהרון קמחי, בעלה של עליזה. גם פרשה זאת ציערה את אמא מאד, וגם בפרשה זאת היא מיד הסבירה לי את העניין, ולא שמרה אותה בסוד, למרות שהייתי בסה"כ ילד (ד"א - הפרשה נלמדת בישראל עד היום בדיני תאגידים, כמו גם פרשה נוספת בדיני תאגידים הקשורה אליו).

On Mon, Jan 16, 2023 at 8:55 PM Uri Zernik <> wrote:
ספי,
הגיע הזמן to cut our losses.

למיטב הבנתי, תקן אותי אם אני טועה, מטרתנו להוציא נייר של כמה שורות שסוגר את מימוש הצוואה.

אני חושב שאני יכול לכתוב כזה נייר שיהיה מקובל על שלושתנו.  אבל כיוון שאני "לא מכאן", אולי כדאי שאתה תכתוב כזה נייר ואני אציע תיקונים.

בעקרון, אני מציע למדר שני עניינים.  אחד, המחברת הכחולה, אם וכאשר נמצא אותה, אז נתחשבן.  שניים, דו"ח האפוטרופסות.  לכשיגיע, אז נתחשבן.

השאלה המעשית הנוספת שאני רואה היא את מי נסמיך להיות בא כוחנו למכירת הדירה. 

מה אתה אומר?
אורי

Friday, December 16, 2022

זהב טהור

אמי נפטרה

אמי נפטרה השבוע. הייתי בברלין בענייני עסקים באמצע השבוע (הגעתי הבוקר, שישי, ארצה בדחיפות), ביום רביעי קיבלתי הודעה שהיא נדבקה בקורונה ומצבה מתדרדר. היא התגברה על הקורונה (הפכה לשלילית בבדיקה), אבל נפטרה מהסיבוכים. 

אימי הייתה בת 95 וכמעט 20 שנה עם אלצהיימר, ללא כל קשר עם העולם החיצון. 

בשנת 2004 היא כתבה לי מכתב אחרון בכתב יד ושלחה בדואר (כפי שהסבירה בפתח המכתב, להימנע מכל עזרה של אחרים ומדוא"ל שאחרים יוכלו לקרוא). היא כתבה את המכתב לאחר שכבר ידעה שהיא מאובחנת באלצהיימר, וההתנהגות שלה כבר הייתה בלתי יציבה. את המכתב היא כתבה כבקשת סליחה על ההתנהגות שלה בפגישה שלנו חודש קודם לכן, שהייתה חריגה ביחס ליחסים שלנו במשך השנים.

בשנים האחרונות סבלה יום יום, אפילו קבלת אוכל (עיסה נוזלית) ומים גרמו לה סבל.

לצאת מן העולם בכבוד וללא סבל זהו חסד גדול. מוטב לרדת תחנה אחת קודם. 

אימי הייתה ארץ-ישראלית בכל רמ"ח ושס"ה. היא נולדה בבי"ח משגב לדך, שהיה אז בי"ח לנזקקי סעד ברובע היהודי של העיר העתיקה. הוריה חיו בחברון. סבתי ז"ל, בת למשפחה חרדית, שזכתה רק לשתי שנות לימוד (כיתה ב' - כלכלת בית), הייתה אוטודידקטית (הצטיינה במיוחד במתמטיקה, ברמה אוטיסטית - נהגה לערוך חישובי ריבית דריבית בראש בשנות האינפלציה הגדולה ומצאה טעויות בחישובים של הבנק. התחביב שלה היה חישובי המרת לוחות שנה עברי-לועזי בראש), סירבה ללדת בחברון, כיוון שלא היה שם בי"ח ולא היו שם שירותי בריאות מודרניים.

אמי למדה בבי"ס יסודי דתי לבנות למל בירושלים (סמוך למאה שערים). סבתי סיפרה לי שכשרשמה אותה לכיתה א' נדרשה לכתוב את השיוך העדתי - כיוון שהתמיכה בביה"ס הייתה על פי שיטת "החלוקה" של היישוב הישן. סבתי סירבה בתוקף לרישום השיוך העדתי, ורשמה את אמי רק "ישראל" (כמו ב"כל ישראל ערבים זה לזה").

בהמשך, אימי למדה בבי"ס התיכון שליד האוניברסיטה. גם עניין זה נפלא ממני - כיצד סבתי, עקרת בית חסרת ההשכלה, החליטה לשלוח את אימי לבי"ס שהיה אז גם חדש וגם רחוק מהבית. בדיעבד - אחד מבתי הספר הטובים בירושלים עד היום.

המורה לערבית היה יצחק נבון, המורה לכימיה היה ישעיהו ליבוביץ'... רבקה מיכאלי, הזמרות נחמה הנדל ונתניה דברת (מרב, בתה של נתניה דברת, שהכרתי בנח"ל, טענה שנחמה הנדל מזייפת...) למדו במחזורים סמוכים.

אימי סיימה מאסטר במיקרוביולוגיה בהדסה בתחילת מלחמת העצמאות. היא תכננה להמשיך לדוקטורט, אבל המלחמה, חתונה וילדים שיבשו את התוכניות. היא גם עבדה במעבדות בהדסה הר הצופים ועלתה בשיירות להר במלחמת העצמאות. בנס לא הייתה בשיירה שכל אנשיה נרצחו בשיח ג'ראח. חבריה ללימודים באוניברסיטה נפלו בל"ה (אחרים הפכו במהלך השנים לפרופסורים מובילים בהדסה). אח"כ חוותה את ההפגזות על השכונות היהודיות במצור על ירושלים. כל זה השאיר עליה רושם כבד. את זה למדתי מאחיה הצעיר, שנים לאחר שכבר הייתה באלזהיימר. היא לא אמרה מילה על זה מעולם.

היא כן סיפרה לי שלפעמים היו לה חלומות רעים - היא חלמה שלא השלימה את לימודי המאסטר, כיוון שעקב המלחמה ויתרו להם על בחינה אחת...

במבט לאחור - אחד הדברים הבולטים הוא שמעולם לא שמעתי ממנה מילה, לטוב או לרע, בענייני פוליטיקה ישראלית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או המלחמות (בן דודה, קצין שריון, נהרג במלחמת יום הכיפורים).

מיד לאחר לידתי, אבי ז"ל קיבל עבודה בסולל בונה, והמשפחה יצאה הישר מהצנע בארץ לשנתיים של חיי רווחה בקפריסין (אז עדיין תחת שלטון בריטי). נשות עובדי סולל בונה בקפריסין נותרו חברותיה הטובות כל השנים. אולם אח"כ, למרות שאבי קיבל הצעות עבודה בחו"ל מטעם סולל בונה והמדינה (לדוגמה, נספח מסחרי בשגרירות בחו"ל) היא סירבה בתוקף לצאת מהארץ.

אימי הייתה מראשוני החברה להגנת הטבע, הקשיבה באדיקות בימי שבת בבוקר לתכנית על טבע והארץ של עזריה אלון, גם הוא בוגר הריאלי (פגשתי אותו שנים אח"כ, בסביבות 2011, לאחר שברחתי מארה"ב וחייתי באכסניית ירושלים בכיכר ציון. הוא היה מגיע מידי פעם מקיבוץ בית השיטה. היה אז כבר מעל גיל 90, אבל צלול ומעניין כתמיד. שאלתי אותו פעם איך הוא מגיע מהקיבוץ לירושלים. הוא ענה: מה השאלה? באוטובוס אגד!). אימי לקחה אותי לטיולים של החברה להגנת הטבע, שהיו מיועדים אז למורים לביולוגיה. הייתי אחד הילדים היחידים בטיולים האלה. נסענו במשאית מכוסה בברזנט עם ספסלי עץ ארוכים של פעם. היא גם לקחה אותי לטקס החנוכה מחדש של האוניברסיטה בהר הצופים, שנערך באמפי בהר הצופים לאחר המלחמה ב-67.  

בתור ילד אני זוכר אותה מכינה ארוחת ערב במטבח ומאזינה ברדיו לפרקי היום בתנ"ך עם ישעיהו ליבוביץ', שראתה בו מורה הדור.

ההוראה הייתה בנשמתה, היא אהבה את ההוראה ואת התלמידים בכל ליבה.

היא לימדה בריאלי כדי להבטיח לילדיה השכלה מעולה. זאת, בעקבות דודה, הסופר יצחק שמי, שלימד בריאלי עברית וערבית החל בשנות ה-20 עד למותו בשנת 1949. את כתביו הוצאתי לאור כמתנה ליום הולדתה ה-70. הדבר שימח אותה מאד. היא גם השתתפה בהכנות לפרסום הספר - שלחה לי חומרים לעיצוב עטיפת הספר ונפגשה עם א"ב יהושע שנתן לנו פיסקת שבחים (blurb) לעטיפת הספר. הספר יצא תחילה באנגלית ( HEBRON STORIES  - זכה לביקורות מצוינות), אח"כ בצרפתית (ביוזמת הכנסיה הקלוויניסטית של שוויץ ובמימונה - גם עניין זה נפלא ממני), אח"כ בעברית ("טחנת החיים" - זכה לפרס "ספר מופת" ממשרד התרבות), ובסוף גם בערבית (בהשפעת מחמוד דרוויש ההתאחדות האקדמית הפלסטינית הכירה בשמי כאחד הסופרים הפלסטינים החשובים של המאה ה-20, למרות ששמי כתב אך ורק בעברית והיה ציוני מובהק, מקורב לבן גוריון, בן צבי ורחל ינאית, וחבר במוסדות היישוב). בזכות הפרויקט הזה היכרתי סופרים ומבקרי ספרות מובילים - הן בספרות העברית והן בספרות הפלסטינית.

יחד עם זאת, אימי התרחקה מהנהלת בית הספר הריאלי. 

זיכרון הילדות, שעמד ברקע לימודי בביה"ס קשור לקבלתי: כשעליתי לכיתה ג' אימי רשמה אותי ואת אחיי לריאלי. נדרשו בחינות כניסה. לא היה לאימי ספק שאתקבל, כיוון שהייתי תלמיד מצטיין וקורא נלהב. אולם שני אחי (שהייתי תלמיד טוב מהם בהרבה) התקבלו, ואני נכשלתי כביכול בבחינת הכניסה. אימי תחקרה אותי אודות הבחינה. היה לי ברור שעניתי נכון על כל השאלות בכל הנושאים (חשבון, עברית, תנ"ך). התברר שלא נבחנתי כלל ע"י מורה. ערכו לי בחינה למראית עין ע"י מזכירה (ככל הנראה אף מורה לא הייתה מוכנה להיות חלק מהביזיון). התברר שההנהלה החליטה מראש, לא לקבל אף תלמיד לכיתה ג', אולם כיוון שאימי הייתה מורה ערכו את ההפקה של בחינת דמי וקבעו שנכשלתי. אימי לא ויתרה, למרות שהייתה מורה צעירה, חדשה, מזרחית, בבי"ס עם הנהלה ייקית שמרנית וכוחנית. היא התעקשה, ובסוף קיבלו אותי לכיתה ג'. יש לציין גם את העובדה שהחליטה להסביר את הפרשה לילד בכיתה ב' ללא כחל ושרק. זאת הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי ל"הליכים למראית עין" - נושא שמרתק אותי עד היום...

את המחאה שלה נגד המנהל הכל יכול יצחק שפירא היא ביטאה במשך השנים בכך שסרגה בישיבות המורים האין סופיות, למרות התנגדותו... אנחנו זכינו לסוודרים חדשים כל שנה... כחולים כולם (צבע התלבושת האחידה)...

את הערבים הייתה מבלה בבדיקת בחינות - ערימות על ערימות של מחברות כחולות. בהפוגות הייתה בולעת ספרי כיס - מתח ורומנטיקה באנגלית.

חברותיה הטובות היו מורות התיכון, כולן בעלות תארים מתקדמים בתחומים שונים, מכימיה ומתמטיקה ועד ספרות וחינוך. הן נפגשו כל כמה שבועות בבית אחת מהן. הפגישות האלה היו מעין תחרות אפייה ואימי הצטיינה באפייה. אני זוכר אח"כ בתיכון, שהמורה לכימיה הסבירה בכיתה: מי שיודע כימיה יודע לאפות, ומי שיודע לאפות יודע כימיה (החלק הראשון אולי נכון, אני לא בטוח ביחס לחלק השני).

הלוויה ביום א' הקרוב. אני לא יושב שבעה בחיפה. נשאר בתל אביב. 

Thursday, December 15, 2022

כסף קטן




כשברחתי בשנת 2010 מארה"ב לישראל, במכנסיים קצרים, חולצת טי, עם שלושה מחשבים (לא היה לי די זמן להשמיד אותם לפני שזזתי), נסעתי הישר משדה התעופה לבית דודי בירושלים. שם לנתי מספר לילות על הספה בסלון. אח"כ שהיתי מספר ימים בבית בת-דודי בירושלים. ואז נותרתי ברחוב. 

מחוסר מעש הסתובבתי ברחוב יפו והלכתי לעיר העתיקה (כבר שנים שאני לא נכנס לשם). ישבתי על גדר אבן. לא רחוק ממני ישבה חתולת רחוב מצויה. ואז הגיעה ילדה בלונדינית כבת חמש שגילתה עניין רב בחתולה. בעקבותיה הגיעו הוריה. נכנסנו לשיחה. התברר שהאם הייתה צרפתייה והאב היה איטלקי, ושניהם פרופסורים באקול נורמל סופרייר בפריז, שם עסקו בביולוגיה מולקולרית – התחום שלי בעבר. לאחר כמה דקות הם עזבו ושוב נותרתי לבד. 

הערב ירד, ועדיין לא היה לי היכן ללון באותו לילה. הלכתי בחזרה לאורך רחוב יפו והגעתי לכיכר ציון. שם ראיתי בעד דלת הזכוכית את הזוג בלובי של אכסניית ירושלים (המוכרת לציבור בעיקר בקשר למרפסת). נכנסתי. במזל מיוחד, שאפיין את חיי באותן שנים, בעל הבית ארנון ז“ל ישב בלובי. הוא ניהל איתי שיחה של לא יותר משתיים-שלוש דקות. אמרתי לו את האמת: ברחתי מהסוכנויות הפדרליות בארה"ב מחשש לחיי, אין לי כמעט גרוש, ואני מחפש מקום ללון. הוא שאל אותי: שירתת בצבא? עניתי: כן. איפה? בנח"ל מוצנח. ואז הוא הזמין אותי ללון באכסניה בחצי חינם בחדר קטן בו עמדו 10 מיטות. חדר מס‘ 2 באכסניה הפך לביתי בשנתיים וחצי הבאות. החיים והאירועים באכסניה הם אוסף סיפורים לפעם אחרת. אציין רק שתוך מספר ימים הוצמד לי שטינקר 7/24 למשך כל שהותי שם. 

בשנת 2012 שוב חוויתי משבר, ונותרתי ממש חסר פרוטה (סיפור לפעם אחרת). אז התגלגלתי למאהל המחאה/דרי רחוב בארלוזורוב, שם חייתי 5 שנים באוהל, שזכה לצל“ש משרון רוטברד מהמחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. 

יום אחד קיבלתי מייל מהאכסניה. ארנון ז"ל ביקש שאבוא לירושלים ל-24 שעות לפקח על האכסניה ומלון נוסף שהוא ניהל בירושלים. הסיבה הייתה שהוא קבע יום כיף לכל העובדים באכסניה ובמלון בירושלים ובאכסניה ביפו שניהל באותם שנים. כמובן שהסכמתי. ארנון הציע לשלם לי – סירבתי בתוקף. 

מספר חודשים אחר כך שוב קיבלתי מייל מהאכסניה – ארנון ז"ל נפטר, והודיעו לי על מקום ומועד ההלוויה. 

ההלוויה לא הייתה מן הסוג השגרתי, כמובן, בדיוק כמו ארנון. התקבצו שם המשפחה, חבריו הרבים, וגם אוסף הטיפוסים יוצאי הדופן שאסף במשך השנים. 

בדרך חזרה למאהל בארלוזורוב יצא לי לנסוע עם מנהל האכסניה ביפו. אמרתי לו: ארנון הלך לעולמו, ומעולם לא שאלתי אותו מדוע הסכים לקבל אותי לאכסניה. הוא ענה לי: אתה כסף קטן! שאלתי אותו מדוע. הוא ענה לי: ארנון החזיק את מרדכי ואנונו באכסניה ביפו במשך זמן רב לאחר שהשתחרר מהכלא. 

לקח לי זמן לחבר את כל העובדות ולהגיע למסקנה שארנון היה חייב להיות מחובר גם למשטרה וגם לשב"כ. אבל כרגיל נותר הספק. 

נתקדם במהירות לדצמבר 2022 .הופעתי בבית המשפט המחוזי בירושלים לטעון, בפעם הראשונה בחיי, בעתירה נגד שר הבריאות הורוביץ והמנכ"ל אש בנושא "החוזה המושחר" עם פייזר (סיפור לפעם אחרת). לאחר הדיון לקחתי את ידידתי נחמה לבקר באכסניה. האכסניה נראתה משודרגת ונקייה מאי פעם. המנהלת ישבה במקרה בשולחן הקבלה. ניהלנו שיחה של לא יותר משתיים-שלוש דקות. אמרתי למנהלת שגרתי במקום במשך שנתיים וחצי לפני 10 שנים, וגם עזרתי לארנון בזמנו. התברר שהאכסניה מנוהלת היום ע"י תאגיד. המשפחה מכרה את המקום במהלך הקורונה. המנהלת הסבירה לי שגם שיפרו את הגבייה (כלומר, דיללו את החינמניקים של ארנון). סיפרתי לה שבאכסניה ביפו גרה בזמנו שאנטי בקופסת עץ מעל לקבלה. היו שניסו לשדך לי אותה, אמרו שאנחנו מתאימים זה לזה. 

בסוף אמרתי לה: עדיין עובדים צמוד עם המשטרה? היא ענתה לי: כן. והשב"כ? היא ענתה לי: גם.

Google police is after me!


1/ Google police is after me! All of a sudden they notify me that 10 year old posts in my blogger blog would be hidden from the readers. What is the Google police trying to hide from the readers? >>
2/ The case of an elderly academician - Roger Shuler from Alabama. He was seriously assaulted by the sheriff and unlawfully held in custody in order to force him to remove a blog post that exposed a conservative federal judge as a retired gay porn model.> inproperinla.blogspot.com/2013/09/13-09-

3/ Discussion of the power hierarchy between US presidents and FBI directors. Obviously, Hoover was stronger than the US president, and so was Robert Mueller. My blog post is mostly Wikipedia citations. inproperinla.blogspot.com/2009/11/09-11-.




Tuesday, June 28, 2022

יום כיף לכל המשפחה - פשיעה מאורגנת בחסות הצבא, המשטרה, והשב"כ.

ב"ה
אירוע פשיעה מאורגנת בחסות הצבא, המשטרה והשב"כ. האירוע יכלול כנראה גם רצח פלסטינים. חוויה לכל המשפחה.
מקימים יישובים חדשים 20.07.2022 
דיפ סטייט? דיפ שיט! 


Summer entertainment - full day of Organized Crime, likely to include murdering Palestinians

A day full of Organized Crime, sponsored by the Israeli military, police and Shin Bet. The event would likely include the murder of some Palestinians. Summer entertainment for the entire family. Building new “Outposts” - July 20, 2022. Deep State? Deep Shit!