2. המרמה (לכאורה) בניסיון השני לשלילת ההכרה באוטונומיה של האישיות המשפטית שלי, באירוע המתועב בחיפה ביום 9.10, גם היא נועדה להשתקה. באותו ניסיון, השופטת הילה גורביץ נתנה מונולוג בהופעה חיה, שהיא גמרה בקרשנדו בנימוק המשפטי המנצח: "וזה, זה נורא ברור": ההחלטה בעניין זכות החתימה שלי בשם עצמי עוברת לעוה"ד הנוכלים רחל בן-ארי ויואב סלומון. האחת - ראש הסניף החיפאי של האגודה לזכויות האזרח לשעבר, ממייסדי וחברי "מרכז השופט חיים כהן להגנה משפטית על זכויות חוקתיות"... והשני - מצטט בסוף כל הודעת דוא"ל את נאום הנשיא לינקולן בגטיסבורג בסוף מלחמת האזרחים...
3. המונולוג הנ"ל מופיע ב"תמליל" משובש ובלתי חתום. זאת, לאחר שהשופטת נכשלה בניסיון למכור לי "פרוטוקול בהקלטה". כאן היא גם הוסיפה עוד שקר והטעיה: שהתמליל וההקלטה מראים שהיא הודיעה בפתח הדיון שבדיון יינתן רק "פרוטוקול בהקלטה". התמליל וההקלטה מראים שאין הודעה כזאת בפתח הדיון...
4. בהמשך הצלחתי להוציא מכתב עמדה משפטית של המחלקה המשפטית בהנהלת בתי המשפט: אם בעל דין דורש פרוטוקול לדיון, השופטת חייבת לערוך את התמליל לפרוטוקול ערוך וחתום כדין לפי נוהל 03-14 המחייב של הנהלת בתי המשפט. השופטת הילה גורביץ מצאה פתרון: היא פסקה שתמליל משובש ובלתי חתום, הוא פרוטוקול עשוי כדין, בהתאמה לנוהל 03-14 המחייב. על כך הגבתי שיש לי בעיה פילוסופית עם הפעלת האמת המשפטית על דיני הראיות וסדרי הדין, שכן אלה הם הסד הכובל את האמת המשפטית. הפעלת האמת המשפטית על סד זה, תשחרר את האמת המשפטית להמריא במעוף הדמיון כסיפורי אלף לילה ולילה...
5. השופטת הילה גורביץ גם עסקה במרמה (לכאורה) של בידוי תקנות בתי המשפט (מזכירות) ובידוי תקנות האגרות: לפי תקנות גורביץ חל איסור על הגשת הודעות עיון או פניות למזכירות בנט המשפט. מותר לתקשר עם המזכירות רק בעל פה (כלומר, גם פקס ודוא"ל אסורים, חייבים להגיע למזכירות בחיפה ולדבר עם הפקידה במקום). וכל הגשה בנט המשפט חייבת באגרה. היא חייבה אותי באגרות כשהתקנות החרותות פוטרות מאגרה, וגם התפריטים של נט המשפט פוטרים מאגרה בהתאמה.
6. בהמשך, השופטת הילה גורביץ חייבה אותי 700 ש"ח הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הגשת הודעת עיון. זכות העיון, כידוע, היא חלק מ"עיקרון חוקתי, על-חוקי"... "עיקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי", דברי הנשיאה דורית ביניש בפס"ד בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ' שר המשפטים (8.10.2009). זכות העיון לא באה בטוב לשופטת הילה גורביץ. מדוע? כי בפרשה זו הודגם שוב ושוב כי בית המשפט מפעיל בנט המשפט מאפיינים כגון "ספרים כפולים" ותצוגה בררנית ומפלה כלפי בעלי הדין. רשימת הכתבים שאני רואה כבעל דין ומשתמש בנט המשפט, אינה רשימת הכתבים בתיק שרואה בית המשפט, או בית המשפט לערעורים.
7. השופטת הילה גורביץ וגם השופטת רויטל באום דחו מרישום או מחקו מרישום בקשות שלי שלא נדרשה בהן אגרה, או ששולמה בהן אגרה - סוג נוסף של השתקה. במקרים כאלה, קיבלתי הודעת מזכירות חריגה, שהבקשה נדחתה מרישום או נמחקה על פי הוראה של השופטת המתאימה.
8. באחד המקרים הנ"ל הגשתי בתגובה לשופטת רויטל באום בקשה להחלטה שיפוטית, המורה למזכירת בית המשפט, ש"דגל שחור מזכירותי" מתנוסס מעל הוראה כזו של השופטת. שכן, מזכירת בית המשפט יודעת או אמורה לדעת, שהודעת עיון פטורה מאגרה. ולכן, עליה לפנות לגורם המזכירותי המקצועי האחראי עליה, ולבקש הנחיה. גם על בקשה זו חויבתי 5,000 ש"ח הוצאות לאוצר המדינה. החיובים האלה, סה"כ קרוב ל-30,000 ש"ח הם מכשיר השתקה נוסף, כמובן.
9. מפעם לפעם, סר חינם של כתבים שהוגשו ונרשמו כדין מלפני השופטת הילה גורביץ. במקרים כאלה, היא פשוט מוחקת בדיעבד את הבקשה כולה, ללא החלטה שיפוטית, ללא הודעה. שרירות וגחמנות גרידא.
10. אחרי שהגשתי לשופטת הילה גורביץ את ההודעה על החוק בארה"ב מ"תקופת השיקום" (~1865--1877), "שלילת זכויות תחת דגל כוזב של החוק" (בעניין הונאות משפטיות) - והעונש המרבי עליו הוא עונש מוות, השופטת הנלוזה הילה גורביץ פסקה עלי לא רק 5,000 ש"ח הוצאות לטובת אוצר המדינה, אלה גם "צו חוסם".
"צו חוסם" נועד במקור למקרים חריגים בלבד של תובע טרדן או קנטרני. בהנמקה למתן "צו חוסם" השופטת הנלוזה הילה גורביץ לא טענה שאני תובע טרדן או קנטרני. אחרי הכל, אני הנתבע פה, לא התובע... ואני מתגונן מפני מרמה כלפי בית המשפט (כך נקראת מרמה של שופט, בעוד הצד המרומה הוא בית המשפט, המוסד השלטוני).
כיצד נימקה השופטת הנלוזה הילה גורביץ את "הצו החוסם" ? היא כתבה שבתיק יש יותר מ-40 בקשות אחרי סגירה, ויותר ממחציתן שלי...
11. אח"כ בא האיסור הגורף על הגשות, אלא אם כן אציג קבלות לתשלום מלוא החיובים, העולים היום לכ-30,000 ש"ח . כאן בדתה לעצמה השופטת הילה גורביץ סמכויות של הרשות המבצעת (לדוגמה, היא ביטלה את הזכות להסכם פריסת תשלומים בהסדר עם רשות האכיפה).
12. וכל זה, כשהיא עצמה הוציאה החלטה שיש לה בעיה, והחיובים אינם עוברים למרכז הגבייה של רשות האכיפה... כלומר, גם אם הייתי יכול לשלם מיד את מלוא החיובים, אין לי דרך לשלם... (הקשיים האלה גם אומרים דרשני).
יתר על כן, מתוך עיון במסמכים שהוציאו במזכירות, נראה שהם ניסו להפוך "הוצאות לטובת אוצר המדינה" ל"קנסות ללא מוטב". אינני מומחה להוצאות, קנסות ואגרות, אך החשש הברור הוא שהיה פה ניסיון להפוך את ההוצאות לטובת אוצר המדינה לכסף שיעבור לקופה אחרת כלשהי...
נראה לי שהקוראים מבינים שיש פה משהו חריג, גם אם הם לא מבינים את כל נבכי המונחים המשפטיים. אבל משפטן אמריקני שיראה את הכתוב לעיל, יאמר: הולי שיט! יש פה תיק עיזבון, עניין פרוזאי, שהפך למקרה של התיקון הראשון!
התיקון הראשון לחוקה כולל את חופש הדיבור, חופש העיתונות, חופש הדת, חופש המחשבה, הזכות להגיש טרוניות לשלטונות, זכות העיון, ועוד.
מדוע הצורך להשתיק?
מהיום הראשון היה ברור שהשופטת הילה גורביץ ושני עורכי הדין עוסקים במרמה כלפי בית המשפט (לכאורה). ואכן, נתתי לצדדים ולבאי כוחם הודעה בעניין זה מיד בתחילת ההליכים. ולשופטת זמן קצר אחר כך - ביום 2.7.2024.
כיצד ידעתי מהיום הראשון שכוונתם לנהל מרמה כלפי בית המשפט?
שני עורכי הדין "הותיקים והמקצועיים" (על פי השופטת הילה גורביץ) זוקפים לזכותם יחד כמעט 90 שנות ניסיון במקצוע עריכת הדין. ועו"ד רחל בן ארי מפרסמת את עצמה כמי שמתמחית בענייני ירושות ועיזבונות. אולם כתב הטענות הראשון היה משובש בכוונת מכוון, באופן שלא היה סביר גם אם מתמחה היה מגיש אותו. חסר בו תצהיר המבקש, חסר בו ייפוי כוח המבקש לעו"ד יואב סלומון, לא נמצאה בו תשתית עובדתית המגלה עילת תביעה. לא היה בו טיעון משפטי של ממש, גם לא נזכר בו חיקוק כלשהו של מדינת ישראל...
והיה ברור שנדרש תיאום מסוים כדי להביא לקבלת מסמך כזה לרישום. יתר על כן, השופטת הילה גורביץ איימה עלי איומים ממשיים, גם אם בלתי חוקיים, אם אעמוד על קיום דיון והחלטה בבקשות לסילוק על הסף...
בפסק הדין בע"א 153/77 מרים אלואשוילי נ' יוסף סמואל, פ''ד לב (1) 627, הנשיא מאיר שמגר מפרש כי המודל שנקבע בחוק הירושה, התשכ"ה-1965, מבוסס על פיקוח צמוד והדוק של בית המשפט על מנהל העיזבון. הנשיא שמגר מתאר בפירוט כשלים חמורים בהתנהלות מנהל עיזבון בחסות שופט בית המשפט קמא, ואף מסביר:
"הצורך בפיקוח שוטף של בית-המשפט ובהנחייתו הוא תולדה של ניסיון העבר הרחוק, כי במקורו דבקו בתפקיד של מנהל העיזבון תופעות של ניצול לרעה למכביר.
במקרה שלפנינו השופטת הנלוזה הילה גורביץ מנסה להשלים הונאת עיזבון בשיתוף פעולה עם צמד עורכי הדין הנוכלים רחל בן-ארי ויואב סלומון. וכיוון שאני לא זורם עם ההונאה, ומעלה התנגדויות להתנהלת ההליכים, יש צורך להשתיק אותי. לדוגמה, עורכי הדין רחל בן-ארי ויואב סלומון, המתחזים ל"מנהלי העיזבון", לא הגישו עד היום אף תצהיר אחד עם בקשותיהם, בניגוד להוראות המפורשות בתקנות.
עורכי הדין רחל בן ארי ויואב סלומון מונו כביכול למנהלי עיזבון ביום 1.12.2024, כלומר לפני כתשעה (9) חודשים. אולם עד היום לא נרשמו בתיק כגורם בשם "מנהלי העיזבון". השניים מגישים בקשות לבית המשפט, אולם בקשות אלה נרשמות לסירוגין כבקשות של התובע או הנתבע... ההסבר שניתן לאי רישום המינוי כביכול: רישומם כ"מנהלי העיזבון" יגביל את הפעולות שיוכלו לבצע...
איני יכול שלא לתהות, אין לעו"ד רחל בן ארי "דגל שחור" כעורכת דין?
עורכת הדין רחל בן-ארי מפרסמת שהיא כיהנה כיו"ר ועדת ביקורת של חברת החדשות של ערוץ 2. מעניין מה הייתה אומרת, לו המנכ"ל אבי וייס היה מדווח לה, שהחברה שכרה סמנכ"ל כספים חדש, אולם הוחלט שלא לרשום את המינוי בספרי החברה, כיוון שרישום כזה יגביל את חופש הפעולה שלו. ואת הפעולות הכספיות שהוא יבצע ירשמו תחת שמותיהם של שניים אחרים...
עורכת הדין רחל בן-ארי מפרסמת שהיא מכהנת כיועצת המשפטית לטכניון ולוועד ראשי האוניברסיטאות... מעניין אם אלה יודעים על מעשיה בבית המשפט לענייני משפחה... ומה הם חושבים על כך...
שנה טובה לשופטת הנלוזה הילה גורביץ, ולשותפתה עו"ד רחל בן-ארי ... 🤓🥸🤓
No comments:
Post a Comment