2025-12-22
פריצת דרך?
פרופ' א ופרופ' ב שלום רב,
דומני שהשבוע התחוללה פריצת דרך כפולה:
1. אורי מילשטיין הזמין אותי לנהל איתו "שיחות עומק" בנושא מערכת המשפט
אחד הנושאים על הפרק הוא "הגניזה". בעבר למדתי במשפט פלילי על קיום שני מצבים אפשריים מבחינה קיומית לתלונה פלילית: או שהיא בחקירה, או שהיא נסגרה. היום מסתבר שקיים גם מצב קיומי שלישי -- התלונה ב"גניזה". אולם עצם קיומו של מצב קיומי זה נשמר בסודיות. הגניזה היא מצב גמיש מאד ושימושי מאד - תלונה בגניזה היא פתוחה וסגורה בו בזמן, או אינה פתוחה ואינה סגורה בו בזמן. בעוד שסמכות ההחלטה בעניין חקירה או סגירה (לדוגמה בתלונות פליליות נגד שופטים), מוגבלת לנושאי משרה מסוימים (בדוגמה הנ"ל - היועמשית), הרי ההחלטה על גניזה אינה החלטה מהותית, אלא החלטה מינהלית גרידא, ולכן ההגבלות הנ"ל אינן חלות עליה... החלטות אחרות בעניין תלונה פלילית, חייבות בהודעה למלין ו/או לנפגעי העבירה. לא כן החלטה על גניזה. בשנים האחרונות בג"ץ עסק בסוגיית הגניזה במספר מקרים, אבל החלטותיו בעניין חסרות עקביות. יחד עם זאת ניתן לומר שבג"ץ מנסה להכשיר את השרץ.
הקשר עם אורי מלשטיין עשוי לסייע לי לפרסם מאמרים שרציתי לפרסם בעברית, אך הסיכוי שיתקבלו היה נמוך מאד. יש לציין שלאחרונה גיליתי סדרה שלמה של מאמרים באנגלית שהתרסמו בחו"ל, אודות כשל בתי המשפט לענייני משפחה בישראל. זהו מצב אנומלי - אי אפשר למצוא את הספרות הזו בעברית בישראל. המחברים הם מלומדים ישראלים. אבל בישראל גם לא יתייחסו למאמרים האלה בד"כ.
2. ההליך בחיפה מתקרב לנקודת פיצוץ
ברור לי כבר מזמן שההליך המשפטי שנכפה עלי בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה הוא מרמה מתחילתו ועד סופו. הכוונה הייתה ברורה לי מהיום הראשון, שכן כתב הטענות הראשון היה משובש בצורה יסודית שנועדה להפוך אותו לחסר תקנה וחסר משמעות כבסיס להליך משפטי. כתב טענות זה הוגש על פי עו"ד רחל בן-ארי כ"יזמה משותפת" של שני עורכי דין ידועים, הזוקפים לזכותם יחדיו כ-90 שנים של ניסיון בעריכת הדין. האחת עומדת בראש משרד של כ-35 עורכי דין, יש לה מחלקה לענייני צוואות עיזבונות וכשרות משפטית, והיא מפרסמת את משרדה - "90 שנים של מצוינות משפטית". השני עומד בראש משרד בן 70 שנה המתפרסם - "רב מוניטין". הם סירבו לתקן את כתב הטענות הראשון, גם לאחר בקשות חוזרות שלי.
לכן, מיד בתחילת ההליכים הגשתי הודעה לבית המשפט לצדדים ובאי כוחם, כי כתב הטענות הראשון נחזה כ"הכרזה לכל באי בית המשפט בדבר הכוונה לנהל הליכי משפט למראית עין". בישראל אין עבירה מוגדרת ששמה "ניהול הליכי משפט למראית עין", מעשים אלה יכולים ליפול בגדר זיוף, מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט וכו'. אולם הגדרת העבירה נותנת מסגרת חשובה לדיון, לכן, הגדרתי את המונח "ניהול הליכי משפט למראית עין" כפי הגדרתו בחוקי מדינות שונות בארה"ב, הדוגמה שבחרתי הייתה Texas Penal Code § 32.48: Simulating Legal Process. עיקרה של העבירה הוא יצירת מסמכים הנחזים ככתבי בית דין, בשעה שהם מסמכים חסרי כל תוקף, ומסירתם, הצגתם, או פרסומם לאחרים ככתבי בית דין תקפים ובני אכיפה, מתוך כוונה שאותם אחרים יקבלו את סמכותם של אותם מסמכים חסרי כל תוקף ויפעלו על פיהם.
לטענתי, עבריינות מסוג זה, כהליך שלם, או כחלקים של הליכים, היא תופעה נפוצה בבתי המשפט, בפרט לאחר הכנסת מערכת נט המשפט לשירות. יחד עם זאת, הרושם שלי הוא שהקהילה המשפטית בישראל מדחיקה את המציאות ומתכחשת לקיומה של התופעה.
בהיבט זה, ההליך בחיפה מתקרב לשלב בו הוא עשוי ליצור תקדים בו לא יהיה מנוס אלא להודות בקיום המצב הנ"ל.
יתר על כן, מעשים אלה נעשים על ידי קבוצת שופטים ועורכי דין, כמו גם אנשי מזכירות באופן מתוכנן ומאורגן. כל הפעולות מתבצעות תחת חזות של בית משפט של מדינת ישראל. מספר האירועים (כל מסמך המופק יש לראות כאירוע) העברייניים לכאורה גבוה, ויש פה דגם פעולה חוזר, שמטרתו היא זדון, המתבצע תוך שימוש לרעה בסמכות השיפוטית ובתשתית הארגונית של בית המשפט. כיוון שאני זיהיתי את המצב כבר ביום הראשון, ואני מתנהל בהתאם, השופטת גוזרת עלי עונשים שונים, חלקם עיצומים ממוניים שנועדו להרתיע (עד עתה כ-30,00 ש"ח חיובים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, שבית המשפט לא מצליח להעביר למרכז הגבייה...), ואחרים הם צעדים שנועדו להשתיק אותי ולמנוע ממני גישה לבית המשפט.
מבחינה קרימינולוגית, כל המאפיינים שמניתי בפסקה לעיל, נחשבים למאפיינים של פשיעה מאורגנת. אכן, זו הייתה חוות הדעת שלי בוועדת חוקה חוק ומשפט: בבתי המשפט לענייני משפחה, אנו מוצאים סממנים של פשיעה מאורגנת. חוות דעת זו הייתה מבוססת בעיקר על פרשת ג'ואל בן סימון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (2016).
הכרזות כמו של שמחה רוטמן: "החור השחור של מערכת המשפט", או של דפנה הקר ושות' "ג'ונגל טוטלי... ירידת הפורמליזם ועליית הברדק", מגיעות במהירות לכותרות. אולם מבחינה מקצועית הם בחרו במונחים בלתי מקצועיים, בכך הם מסייעים בהסתרת המצב האמתי וחומרתו.
Human Rights Alert NGO
