2025-06-12
רפורמה: תלונות פליליות נגד השופטות החיפאיות תלויות ועומדות לפני היועמ"שית גלי בהרב מיארה
בפרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי - הוגשה ליועמ"שית תלונה פלילית פל"א 2025; בפרשת השופטת אספרנצה אלון ועו"ד עמוס צדיקה - הוגש ערר ליועמ"שית בפל"א 2016.
בשיח הלוחמני בעניין הרפורמה המשפטית, משרד היועמ"ש והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה, יש לדרוש מהצדדים להתייחס לתפקוד המערכת - הבטחת הגישה לצדק.
בעניין אכיפת החוק על השופטים - מנדלבליט ושי ניצן, שסיכלו את קיום החוק ואכיפתו, מקבלים ציון "נכשל". וכיצד תפעל היועמ"שית גלי בהרב מיארה?
.
. 
במרכז התלונה הפלילית בפלא 2025 השופטת הילה גורביץ, עו"ד רחל בן-ארי, ועו"ד ברק לייזר, יועמ"ש הנהלת בתי המשפט.
ביום 5.6.2025 הוגשה ונרשמה תלונה פלילית שבמרכזה עומדות השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי. בן ארי כיהנה כנציגת לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים, ותוארה כ"מקורבת לביניש". בין שלל תפקידיה היא עמדה בראש הסניף החיפאי של האגודה לזכויות האזרח, ולפי פרסומיה היא גם מייסדת וחברה במרכז השופט חיים הכהן להגנה משפטית על זכויות אדם, יועצת משפטית לטכניון ולוועד נשיאי האוניברסיטאות.
"ההונאה המהותית" היא על פי הנטען בפלא 2025 פרשה של הונאת צוואה משותפת והדדית והונאת עיזבון שאין בהן כל עניין ציבורי.
לדוגמה: ביום 28.8.2023, עו"ד רחל בן-ארי ועמיתה עו"ד יואב סלומון מונו, לבקשתם כממונים ו/או נאמנים בשכר לביצוע הסכם חלוקת העיזבון בין יורשים לפי חוק הירושה. בהמשך, השניים לא ביצעו את תפקידם.
זאת ועוד, ביום 5.6.2024 הגישו עו"ד רחל בן-ארי ועמיתה עו"ד יואב סלומון בקשה לבית המשפט להתמנות כמנהלי עיזבון לביצוע הסכם חלוקת העיזבון ו"לקידום הסכמות הצדדים".
ביום 4.11.2024, לאחר מתן "פסק דין", הודיעו עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון שעם מינוים כמנהלי עיזבון הם פטורים מחובותיהם בהסכם חלוקת העיזבון. הלכה למעשה הם סיכלו את הסכם החלוקה אותו מונו לבצע.
אולם ביום 1.12.2024, קיבלו עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון, בהחלטת השופטת הילה גורביץ 60,000 ש"ח + מע"מ, מכספי העיזבון, לבקשתם, שלא כדרך שמנהלי עיזבון מקבלים את תשלומם, אלא תשלום שנקבע בהסכם חלוקת העיזבון, בו הם כופרים.
השאלה המתבקשת היא: איך גורם עיזבון לא גדול למעשי מרמה סדרתיים כלפי בית המשפט במשך שנים, ולמעורבות קבוצת שופטות ובכירים אחרים? הסבר אפשרי הוא כי הפרשה לא הותנעה במניע ממוני, אלא במניעים אחרים.
"ההונאה הדיונית" בפרשה זו היא בעלת חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה, הנובעת על פי הנטען מהתיעוד חסר התקדים של ניהול הליכים בנט המשפט שהם על פי הנטען מרמה כלפי בית המשפט - "הליכים למראית עין". בפלא 2025 וגם בכתבים שהוגשו לבית המשפט החל מיד לאחר הגשת כתב הטענות הראשון, הוגדרו "הליכים למראית עין" כפי הגדרת העבירה בסעיף 32.48 לחוק העונשין של טקסס, שעיקרה:
אדם גורם מתוך כוונה או אדישות למסירתו לאחר של מסמך המחקה הזמנה לדין, כתב תביעה, פסק דין, או כל כתבי בית דין אחר, בכוונה:
(1) לגרום לתשלום דרישה על ידי האחר, או
(2) לגרום לאחר:
(A) להישמע לסמכותו כביכול של אותו מסמך; או
(B) לנקוט פעולה או להימנע מלנקוט פעולה כלשהי בתגובה למסמך, כציות למסמך, או על בסיס
מסמך זה.
מעשים אלה אינם "מקרים קיצוניים" כפי שמשתמע מחוות דעתה של השופטת יעל וילנר ברע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם (2.9.2018). פרשת הפרוטוקולים של השופטת ורדה אלשיך הייתה דוגמה מוכרת. אולם המלין בפלא 2025 מזכיר גם פרשה משנת 2016, אותה תיעד, בה קבוצת שופטי משפחה בירושלים התעללה מספר שנים בבעלת דין, אם גרושה, תוך ניהול הליכים ומתן החלטות שהומצאו לבעלת הדין, שעליהם חותמת מים אלקטרונית, "טיוטה". מזכירות בית המשפט טענה בהמשך שאסור היה למסור או להמציא החלטות אלה... העניין הגיע לידיעתן של שרת המשפטים איילת שקד ומנכ"לית המשרד אמי פלמור. נפגעת העבירות לא קיבלה כל הגנה ולא קיבלה כל סעד, אך ספגה צעדי נקמה.
מערכת נט המשפט הפכה את ביצועם והסתרתם של מעשי מרמה דיונית לקלים במיוחד. יתר על כן, מדיניות אי-הענישה כלפי שופטים יצרה סביבה מתירנית במיוחד, בפרט לגבי מעשי מרמה בנט המשפט.
החשיבות הציבורית של הפרשה מודגשת בסדרת מכתבים שניתנו על ידי יועמ"ש הנהלת בתי המשפט עו"ד ברק לייזר (שהוא היום גם מועמד לבחירה למשרה שיפוטית) ועו"ד יהודה יעיש מהלשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט. ראו עוד בעניין מכתבים אלה להלן.
במערכה השנייה, הוגשה תלונה בפל"א 2025 בעניין השופטת הילה גורביץ, עו"ד רחל בן-ארי ואחרים, שנרשמה ביום 5.6.2025 במחלקת הונאות של משטרת ישראל, והוגשה ליועמ"שית גלי בהרב מיארה עם דרישה להגנה מפני עבריינות, ובקשה להוראה מידית על פתיחה בהליך בדיקה מקדימה או בדומה ו/או חקירה.
בנט המשפט, במערכה השנייה הדגימו השופטת הילה גורביץ ואחרים לפי הנטען בתלונה:
1) ניהול תובענה שלמה כתיק פיקטיבי - כפי הגדרתו במאמרם של קרן ויינשל ואח' "מהימנות נתוני פתיחת התיקים וסגירתם בנט המשפט", מחלקת המחקר של הנהלת בתי המשפט (2011),
2) שיבוש שיטתי של הכתבים השיפוטיים בכוונת מכוון - יצירת כתבים עמומים ודו-משמעיים, ובכללם: החלטה על בקשה לסילוק על הסף, החלטה שדחתה בקשת פסלות, פרוטוקול, פסק דין, תמליל, פסיקתה,
3) הונאת המספרים הקופצים ברשימת הבקשות, והתצוגות הבררניות המבדילות - שלל דרכים לשיבוש ההליכים שבסיסן בהפרות בוטות של כללי הצדק הטבעי, הצגת כתבים בתיק באופן בררני ומבדיל או הגבלת הצגתם ללא הליך ראוי וללא הודעה,
4) הונאת פיילוט הנהלת בתי המשפט - ניהול דיון, בו השופטת ניסתה תחילה להטעות את בעל הדין כי סדרי הדין מתירים לה לנהל דיון ללא פרוטוקול לפי "פיילוט הנהלת בתי המשפט", בו קלטת שמע היא "פרוטוקול". גם לאחר שהטעיה זו הופרכה, סירבה להפיק פרוטוקול עשוי כדין, ויצרה "אמת משפטית" מקורית - כי תמליל משובש, שלא נערך ולא נחתם הוא "פרוטוקול" ערוך וחתום כדין לפי נוהל 03-14 של הנהלת בתי המשפט.
5) הונאת האוטונומיה האישית - בה השופטת הילה גורביץ, עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון הגיעו להסכמה כי "ביצוע בקירוב" של הסכם חלוקת העיזבון, על פי "דיני היושר", תחת דגל "תום לב" מחייב את שלילת האוטונומיה האישית של בעל הדין שאינו מיוצג. בית המשפט יחליט עבורו, בפרט בענייני חלוקת הכספים. בהמשך, השופטת הילה גורביץ הכריזה כי תקפות חתימתו של בעל הדין בענייניו תינתן לשיקול דעתם של עורכי הדין שכנגד - עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון. "וזה, זה נורא ברור!".
6) הונאת מינוי דמי של "מנהלי עיזבון" - שלא נרשמו בתיק נט המשפט כ"מנהלי עיזבון", אלא כ"באי כוח" כביכול, ראו להלן.
7) הונאת מניעת העיון בא"פ 1829-06-10- הופעת השופטת הילה גורביץ בא"פ 1829-06-10 מ-11.1.2023 ועד 30.9.2024, מניעת עיון בעל דין/קרוב משפחה מדרגה ראשונה על פי "החלטות חלוטות" של "מותב קודם" [אספרנצה אלון], שהילה גורביץ סירבה להמציא. אח"כ - הכחשת עצם הופעתה של הילה גורביץ בא"פ 1829-06-10 בהחלטתה מיום 1.12.2024. בו בזמן, השופטת רויטל באום שהתיק עבר לידיה, אך לא ידעה להסביר מדוע, יצרה למשתמש, גישה בררנית ומבדלת המונעת ממנו גישה לנתוני הפניית התיק לגורמים השיפוטיים. על פי נט המשפט התיק הוחזק על ידי השופטת אספרנצה אלון עד יום 11.1.2023 - כ-8 שנים לאחר שמונתה לבית המשפט המחוזי (יחיד בין תיקי החסויה, שהופנו כבר ביום 24.2.2021 לשופטת רויטל באום). באותו יום, כשבנה של החסויה שנפטרה חודש קודם לכן, הגיש הודעת עיון, הופנה התיק מאספרנצה אלון, אך לא לשופטת רויטל באום (משפחה אחת - שופט אחד), אלא לחברתה הטובה של אספרנצה אלון - השופטת הילה גורביץ. הטיפול בא"פ 1829-06-10 מדגים את הקשר ההדוק בין המערכה הראשונה והמערכה השנייה, בין השופטת אספרנצה אלון והשופטת הילה גורביץ. באשר לקשר זה, השופטת הילה גורביץ ציטטה בעניין את חוות דעתה של עו"ד רחל בן-ארי: "תאוריית קונספירציה הזויה".
8) הונאת מניעת העיון בחתימות וברשימת הכתבים במסכי המזכירות בת"ע 11650-06-24- המרמה הבסיסית בכל התיקים בנט המשפט,
9) הונאת מניעת הגישה לבית המשפט - הזכות להגיש בנט המשפט - הן השופטת הילה גורביץ והן השופטת רויטל באום פעלו בשיטתיות, ללא בסיס בחוק, למנוע מבעל דין להגיש בנט המשפט, כולל הוראות ש"דגל שחור" מזכירותי מתנוסס מעליהן, אך בוצעו על ידי המזכירותת לדחות ממרשם או למחוק בקשות שכבר נרשמו בתואנות שווא.
במערכה השנייה מככב גם יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר (שהוא היום גם מועמד לבחירה למשרה שיפוטית). לאור משך כהונתו והחשיבות הקריטית של משרתו ביחס לתפעולה של נט המשפט, יש לראות את ההתכתבות המתועדת אתו כעניין בעל החשיבות הציבורית העליונה בפרשה זו. על פי הנטען בתלונה, עו"ד ברק לייזר הפיק חוות דעת שקריות כתמיכה וסיוע למעשי הטעיה/תרמית/מרמה:
1) שיבוש כותרות הכתבים השיפוטיים - העמדה שהציגו עו"ד ברק לייזר ועו"ד יהודה יעיש מהמחלקה המשפטית הייתה הפוכה מ"הוראת מנהל בתי המשפט בדבר צורת מסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018". אין ספק שעו"ד ברק לייזר מכיר את "הוראת מנהל בתי המשפט" הנ"ל, ואף סביר שאישורו נדרש לפרסומה.
2) מינוי "מנהלי עיזבון" בלתי פורמליים, מחוץ למרשם - מדובר במרמה מובהקת, מוכרת כבר מאות שנים - מינוי דמי של בעלי תפקידים (אפוטרופוס, כונס נכסים, מנהל עיזבון, בוחן אמצעים, וכו'). השופטת הילה גורביץ מינתה כביכול "מנהלי עיזבון" במסמך פסיקתה (על פי הנטען - משובש וחסר תוקף בכוונת מכוון). שני עורכי דין מציגים את המסמך לבנקים ולמרשם המקרקעין ומוכרים על ידי אלה כ"מנהלי עיזבון".
בה בשעה השופטת מסרבת לרשום את שני עורכי הדין כ"מנהלי עיזבון" בתיק נט המשפט. ואף שאין להם מעמד כלשהו בתיק נט המשפט, השופטת מתירה להם להגיש ולרשום בקשות בשם "מנהלי העיזבון", הנרשמות תחת שמותיהם של צדדים אחרים בתיק, לסירוגין.
השופטת הילה גורביץ מנמקת את מעשיה בכך ש: 1) אלה עניינים מזכירותיים, טכניים, שהיא לא עוסקת בהם, 2) הכללים על פיהם המעשים נעשו הם אילוצים של מערכת נט המשפט, עליהם נודע לה מפי השמועה.
לפי חוות דעתו של עו"ד ברק לייזר, יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, אין פסול בפרקטיקות הנ"ל של השופטת הילה גורביץ. אין פסול באי רישום "מנהלי עיזבון" כ"מנהלי עיזבון". קיימת האפשרות לרשום "מנהלי עיזבון" כ"מנהלי עיזבון" בנט המשפט, אולם רישום כזה יגביל את אפשרויות פעולתם. לכן, הוא מסביר, הרישום שנעשה במקרה זה הוא של "מנהלי עיזבון" כ"באי כוח". ההחלטה אם לרשום "מנהלי עיזבון" כ"מנהלי עיזבון" או כ"באי כוח" נתונה לשיקול דעתם של השופט והמזכירות.
ובשורה התחתונה הוא מסכם שנט המשפט היא מערכת ממוחשבת, והרישום במערכת ממוחשבת זו או אחרת אין לו כל נפקות לעניין המינוי ותוקפו, כמו גם לעניין תקפותה של כל החלטה שיפוטית אחרת. תוקפה נוצר ותלוי בדבר אחד בלבד - חיתומה על ידי שופט.
לטענת העורר, עמדותיו ומעשיו של עו"ד ברק לייזר מחייבים הערכה מחדש של מוסד הנהלת בתי המשפט ובפרט משרד יועמ"ש הנהלת בתי המשפט ותפקידם במערכת המשפט בישראל, כמו גם בדיקה מדוקדקת של נט המשפט.
לא למותר להזכיר כי חובתן של המדינה ורשויותיה לקיים בתי משפט כשירים ולספק הגנה מפני עבריינות, ובפרט מפני עבריינות בידי נושאי משרה. ראו התחייבויותיה של מדינת ישראל באמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות (נעשתה בשנת 1966, נכנסה לתוקף בישראל בשנת 1992): הן ההתחייבויות לקיים בתי משפט כשירים ומוסמכים (competent courts) (סעיף 2 לחלק 2, וסעיפים 6, 8, 13, ו-14 לחלק 3), והן ההתחייבויות "לכל אדם הזכות, כי יכירו בו, בכל מקום שהוא, כאישיות בפני החוק" (חלק 3, סעיף 16), ו"נפגעו זכויותיו וחירויותיו של אדם, כפי שהוכרו בזה, תעמוד לו תרופה יעילה, אף־על־פי שאותה פגיעה בוצעה בידי אישים הפועלים בסמכות רשמית" (סעיף 2(3)(א) לחלק 2).
הפרשה מדגימה מעשים שהם בבחינת מניעת הגישה לצדק, או מניעת הגישה לערכאות כשירות ומוסמכות. חמור מכך, הפרשה מדגימה על פי הנטען איך נעשה שימוש בבית משפט לענייני משפחה כמלכודת, בה מתבצעת תקיפה סתם באמצעים משפטיים על ידי קבוצה מאורגנת של שופטים ועורכי דין בסיוע המזכירויות.
כל שיח ציבורי מושכל בעניין רפורמה משפטית, משרד היועמ"ש, והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה, חייב לבחון את עמדות הצדדים באמת המידה התכליתית - גישה לצדק.
פרשת השופטות מחיפה מדגימה את הצורך בתיקון מערכת נט המשפט, הנהלת בתי המשפט והמזכירויות, ובקץ למדיניות אי-הענישה כלפי שופטים.
במרכז הערר בפלא 2016 השופטת אספרנצה אלון ועו"ד עמוס צדיקה.
ערר הוגש ליועמ"שית: שי ניצן סגר את פלא 2016 בעניין השופטת אספרנצה אלון, עו"ד עמוס צדיקה ואחרים, בהיעדר סמכות, ועכשיו הפרקליטות מעלימה את ההחלטה. התלונה הפלילית שהוגשה ליועמ"שית בפלא 2025 בעניין השופטת הילה גורביץ, עו"ד רחל בן-ארי ואחרים, היא המשך ישיר של פלא 2016 בעניין השופטת אספרנצה אלון.
כל שיח מושכל ברפורמה במערכת המשפט ובמשרד היועמ"ש חייב לכלול דיון בסוגיית "מי ישמור על השומרים". ליועמ"ש יועד תפקיד קריטי של שומר השומרים - מניעת שחיתות ועבריינות בבתי המשפט. שכן, היועמ"ש הוא היחיד המוסמך להורות על פתיחה בחקירה ו/או הגשת כתב אישום נגד שופט. ניתן לומר בבירור שהיועמ"שים כשלו בתפקידם זה. הם הנהיגו מדיניות של אי-הענשה [impunity] כלפי שופטים. מדיניות כזו כלפי נושאי משרה (לאו דווקא שיפוטית) מוכרת על ידי קרימינולוגים וארגוני זכויות אדם כסממן של שחיתות שלטונית. אין ולא יכול להיות בסיס בחוק למדיניות כזו. מדיניות זו תוארה על ידי השופט בדימוס מישאל חשין, בראיון שכונה אח"כ ע"י רוני אלוני-סדובניק "תיבת הפנדורה של מישאל חשין" ידיעות אחרונות (2006).1
"על אלו מקרים חמורים מזיוף פרוטוקולים הוא מדבר - קבלת שוחד, גניבה, הטיית משפט למקורבים? הציבור כבר לא יידע... יש להודות לשופט העליון מישאל חשין על שפתח למעננו את תיבת הפנדורה של שופטי ישראל. ראיונות הפרישה עם השופט הפורש חשפו דעות אפלות, שהוחבאו מעין הציבור... יחד עם זאת, נחשפה במלוא כיעורה קשת דעות שבבסיסן האמונה כי יש כאלה השווים יותר, וגם אם סרחו, אסור לשפוט אותם. אלו מורמים מעם, גילדת השופטים".
בפרשה שלפנינו נוצר תיעוד חסר תקדים של התנהלות בית משפט לענייני משפחה בישראל (חיפה) במהלך 15 שנים (החל בשנת 2010), עם דגש מיוחד על התנהלות ההליכים בנט המשפט.
בתי המשפט לענייני משפחה הוקמו בשנת 1995, וכבר בשנת 2016 הוכרו כ"ג'ונגל טוטלי" על ידי פרופ' דפנה הקר. ובכל זאת, סקירת הפרשה מעלה תמיהה: איך גרם לכאורה עיזבון לא גדול למעשי מרמה סדרתיים במשך שנים, למעורבות בכירים בדרג ובמספר כזה? תשובה אפשרית היא כי במקרה זה ההונאה לכאורה לא הונעה במניע ממוני אלא במניעים אחרים. לכן, ראוי לראות את הפרשה גם כמעשה תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על ידי קבוצה מאורגנת, באמצעות הפעלת הליכי דמי משפטיים, הליכי משפט למראית עין, שיסודם בהונאה כלפי בית המשפט, ומהותם – פגיעה בזכויות תחת דגל כוזב של החוק [Deprivation of Rights under the Color of Law], וקשירת קשר נגד זכויות [Conspiracy against Rights].
במערכה הראשונה, מתועד כיצד היועמ"ש מנדלבליט לא הגיב להגשת תלונה בפלא 2016 בעניין השופטת אלון, עו"ד עמוס צדיקה ואחרים, שנרשמה במחלקת הונאות של משטרת ישראל. פרקליט המדינה שי ניצן "החליט" על גניזת התלונה בתאריך בלתי ידוע, בהיעדר סמכות, ועכשיו הפרקליטות מעלימה את ההחלטה... הערר מיום 9.6.2025 הוגש פורמלית בגין אי מענה היועמשית על בקשה להמצאת החלטתו של שי ניצן ולהארכת מועד להגשת ערר עד לאחר מסירתה. סירוב הפרקליטות למסור לעורר את מסמך ההחלטה עצמו, או אפילו את תאריך ההחלטה, אומר דרשני. החשש הברור הוא ששי ניצן, בהיעדר סמכות, לא יצר החלטה תקפה, אלא מסמך דו-משמעי כלשהו... שמא טיוטה???
בנט המשפט במערכה הראשונה הדגימה השופטת אספרנצה אלון:
1) ניהול "ספרים כפולים" במלוא מובן המילה, הן בניהול אותה בקשה בשני תיקים במקביל (ב"כ היועמ"ש הגישה את התנגדותה בחוות דעת ביניים חריגה),
2) והן בהפקת שתי גרסאות שונות וסותרות של אותה החלטה, הנשמרות עד היום בתיק נט המשפט, תוך הפעלת תצוגה בררנית ומבדלת - המשתמש שהוא בעל הדין רואה גרסה אחת, ובית המשפט רואה גרסה אחרת,
3) הפקת הפרוטוקול "טרם נחתם", מסמך יחיד ומיוחד בתולדות השפיטה בישראל, משובש בכוונת מכוון בתוכנו, שמות בעלי הדין, מספרי ת"ז, כינויי הצדדים, שמות הנוכחים ותוכן הדיון, ובנוסף נושא על פניו חותמת מים אלקטרונית "טרם נחתם", שעל פי הנהלת בתי המשפט אינה מאפיין "מובנה" של נט המשפט מבית הנהלת בתי המשפט.
