2025-10-16 השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי - סיפורה של בקשה 72#

 2025-10-16 [עריכה ופרק ב' - 2025-11-01]

השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי - סיפורה של בקשה 72#

ספק אם יש עוד משפטן או משפטנית בישראל שזכו לתקשורת מפנקת ומלטפת כמו עו"ד רחל בן-ארי. בין המלטפים נמצא את חן מענית (גלובס, 2012), חן מענית (גלובס, 2014), חן מענית (גלובס, 2016), אביעד גליקמן (ידיעות, 2008), יובל יועז (גלובס, 2016), אבישי מתיה (גלובס 2016), נורית רוט (דה מרקר, 2009), תומר זרחין (הארץ, 2009), אביאל מגנזי (ידיעות, 2011), שירי דובר (גלובס, 2019)... קראנו איך ינקה עשייה ציבורית עם חלב אמה; שמענו כי "כוח צריך לתת למי שיודע להשתמש בו במשורה ואלה דברים שמחודדים אצלי ברמה קיצונית"; למדנו כי "אני לא חושבת שיש לי תג מחיר". קראנו את הביקורת הנוקבת של עו"ד רחל בן-ארי על הרמה הירודה של עורכי הדין בוגרי המכללות.

מה הרמה שלך? עבריינית בגרוש? הרי אין בעיזבון הזה די כסף להצדיק את מעלליך...

על אפי נוה משה גורלי (ששנינו מכירים) כתב, "אפי נוה הורשע במה שהיה אפשר"... ומה יכתוב עליך??? "רחל בן-ארי אפילו לא נחקרה, כי אי אפשר"??? או שמא יימנע מכתיבה עליך??? והאם יימצא בכלל כתב משפטי שיהיה מוכן לסקר את רחל בן-ארי האמתית???

להלן סיפורה של בקשה 72# בת"ע 11650-06-24. סיפורה של הבקשה מספק תמונה של שחיתות בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין בזעיר אנפין. עבריינות שגרתית בתיק עיזבון לא גדול, לא מסובך, חסר משמעות. עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון מונו כביכול למנהלי העיזבון על פי "הסכמות שבפרוטוקול" שאינו קיים...

בבקשה 72# השניים מבקשים אישור גלובלי להוצאת כספים מקופת העיזבון, ללא תצהיר כנדרש... לאחר שלא הגישו מעולם תצהיר במהלך ההליכים, החל מכתב הטענות הראשון, ולא הגישו מעולם דו"ח כספי או פרטה כדין... 

אני, אחד היורשים, ואני דורש את סילוק הבקשה בגין היעדר תצהיר. השופטת הילה גורביץ מאשרת את בקשתם למרות היעדר תצהיר... ובנוסף מחייבת אותי 1,500 ש"ח "הוצאות לטובת אוצר המדינה", שכן, אילולא חוסר האמון שלי, מנהלי העיזבון לא היו מגישים את הבקשה מלכתחילה... 

בהמשך, תוקפת את השופטת הילה גורביץ תזזית נקיונות וערבוב הכתבים - תופעה חוזרת, תקופתית. היא מסלקת מן המרשם לאחר מעשה את בקשה 72# כולה... ואת ההחלטה בפתקית בבקשה 72# הדביקה לבסוף הן על בקשה 73# והן על בקשה 74#...

ואז הגיע שובר התשלום: חלף 1,500ש"ח "הוצאות לטובת אוצר המדינה", יצרו שובר ל"קנס ללא מוטב"... החיובים שיצרה השופטת הילה גורביץ, שעלו לסך 30,000-20,000 ש"ח (בכל פעם שאני מציג ראיות לכאורה לשחיתותה, היא מחייבת אותי באלפי ש"ח, אך מסרבת לספק הסברים), לא הגיעו למרכז הגבייה עקב "תקלות"... היא בשלה - עד שלא אציג קבלות לתשלום הסכום במלואו היא אוסרת על המזכירות לקבל הגשות כלשהן מטעמי...

במקביל תלויה ועומדת סוגיית הרישום המשובש, חסר התוקף של "מנהלי העיזבון" והשיבוש הקבוע של הכתבים בעניינם. השופטת הילה גורביץ בודה מליבה סדרי דין, אותם למדה לדבריה מפי השמועה - מפי יד ימינה, מזכירת בית משפט קרן פלס. הן השופטת הילה גורביץ והן מזכירת בית משפט קרן פלס מסרבות למסור מקור בכתב לסדרי הדין שבדו מליבן.

קשה להבין כיצד הילה גורביץ היא שופטת בישראל, ובאותה מידה - כיצד רחל בן-ארי היא עורכת דין ונושאת תפקידים בלשכה. כמאמר הרומים - "יִזָּהֵר הַקּוֹנֶה"...

בפרק נפרד, יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, מוסיף סדרי דין בדויים משל עצמו לעניין רישום מנהלי עיזבון, חלק מתפקידו במתן שירותי תמיכה לשחיתות. וגם הוא מסרב למסור מקור בכתב לבדיותיו.

החופש שנוטלת לעצמה השופטת הילה גורביץ בשיבוש סדרי הדין ובשיבוש הכתבים הוא מן המאפיינים הבולטים בהליך זה. ולפי מידע מבעלי דין אחרים בבתי המשפט לענייני משפחה זהו מאפיין קבוע של ההליכים בבתי משפט אלה. לא למותר לציין כי התנהלות זו הופכת את בתי המשפט לענייני משפחה לבלתי כשירים מיסודם. שכן, ניהול אמין ומשמורת אמינה של כתבים שאמיתותם אינה מוטלת בספק הוא התנאי הבסיסי וההכרחי להכרה בבית משפט כשיר. בכך יש הפרה לכאורה של מחויבות מדינת ישראל באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (1966) - חוק בינלאומי הסכמי - לקיים לתושבי המדינה בתי משפט כשירים ומוסמכים [competent courts]. 

 יתר על כן, פגיעות בזכויות האדם על ידי נושאי משרה מוכרות כאחד המכשולים הקשים ביותר להגנה על זכויות האדם. פגיעות מסוג זה שלובות לעיתים קרובות במדיניות אי-ענישה [impunity], כגון זו המופעלת כלפי שופטים במדינת ישראל. מדיניות אי-ענישה מוכרת כמדיניות מושחתת ומשחיתה, וכן - כמדיניות שמונעת הגנה על זכויות הנפגעים. לפיכך, נקבעו באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (1966) סעיפים מיוחדים לעניין זה בחלק 2, סעיף 2 (3) א-ג:

א. נפגעו זכויותיו וחירויותיו של אדם, כפי שהוכרו בזה, תעמוד לו תרופה יעילה, אף־על־פי שאותה פגיעה בוצעה בידי אישים הפועלים בסמכות רשמית;

ב. להבטיח, כי אדם התובע תרופה כזו תיקבע זכותו לכך בידי הרשויות השיפוטיות, המינהליות או המחוקקות המוסמכות, או בידי כל רשות מוסמכת אחרת, שהוקמה לשם כך על־ידי מערכת המשפט של המדינה, ולפתח את האפשרויות של תרופה שיפוטית;

ג. להבטיח, כי הרשויות המוסמכות יכפו תרופות כאמור לכשיוענקו.

השחיתות בבתי המשפט לענייני משפחה היא מן המפורסמות כבר 10 שנים לפחות (בתי משפט שנוסדו בשנת 1995 כיצירה ישראלית מקורית), ועד היום לא נמצא שרשות מרשויות המדינה מצאה לנכון לטפל בעניין. 

עתה, לאחר שהחטופים החיים חזרו לבתיהם, יש לצפות לחידוש המסע ל"רפורמה" בבתי המשפט, רפורמה שקשה למצוא בה התייחסות לבעיית השחיתות. המרצים והמרצות למשפטים ימשיכו לקרוא "להגנת הדמוקרטיה" (או שמא להגנת "לא תחסום שור בדישו"). והמדינה תמשיך להפקיר את הציבור לידיהם של מעוולים ועבריינים בבתי המשפט לענייני משפחה.

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2025/10/2025-10-16.html

.

את בקשה 72# אנו פוגשים בת"ע 11650-06-24 צרניק נ' צרניק, בו ביקשו עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון להתמנות כמנהלי עיזבון אמי ז"ל, רבקה שמי צרניק.  

שני עורכי הדין הוותיקים זוקפים לזכותם יחדיו כמעט 90 שנים של ניסיון בעריכת הדין. עו"ד רחל בן-ארי היא בשר מבשרו של הממסד המשפטי בישראל ("מקורבת לביניש") זה הדור השלישי. כבר סבה היה עורך דין וחבר כנסת בכנסות 5-1 מטעם מפא"י (חיפה - עיר פועלית אמתית). עו"ד רחל בן ארי פורטת על מיתרי בית אבא וסבא כשהיא מפרסמת את משרדה כ"90 שנים של מצוינות משפטית". עו"ד יואב סלומון מפרסם את משרדו כ"רב מוניטין". עו"ד רחל בן-ארי גם מפרסמת את עצמה כמומחית בדיני משפחה, בפרט בדיני צוואות, ירושות ועיזבונות...

התובענה נפתחה בכתב טענות ראשון - בקשה למינוי מנהלי עיזבון - ללא תצהיר, ללא ייפוי כוח מתאים, ללא הזמנה לדין, ללא מסכת עובדתית המגלה עילת תביעה, ללא טיעון משפטי של ממש, ללא אזכור חיקוק כלשהו של מדינת ישראל...

ייתכן שאני ספקן, אולם לא הייתי מקבל כתב טענות ראשון כנ"ל כטעות בתום לב של מתמחה. יתר על כן, הנ"ל סירבו להיענות לבקשותיי לתקן את כתב הטענות הראשון ללא כל הסבר. 

והשופטת הילה גורביץ? היא הייתה מוכנה להגן על כתב הטענות המשובש בגופה... היא הפריחה כלפיי איומים אם אעמוד על דיון והחלטה בבקשות לסילוק על הסף...

כיצד הגיע התיק לידיה של השופטת הילה גורביץ? זהו סיפור בפני עצמו. שכן, כידוע, בבתי המשפט לענייני משפחה קיים הכלל הבסיסי - "שופט אחד -- משפחה אחת". השופטת האחת במקרה זה הייתה רויטל באום. יחד עם זאת, עם קצת עזרה מחברים אפשר להסתדר: ניתוב משובש ביום פתיחת התיק מראה שהתיק נותב לסגן הנשיאה טל פפרני לכ-20 דקות, ובתוכן לשופטת הילה גורביץ לכ-20 שניות. בבקשה מס' 65# מיום 21.4.2025, ביקשתי הבהרות לנתוני הניתוב החריגים וחסרי הפשר. השופטת הילה גורביץ הגיבה בהחלטה בה דרשה שאפקיד 10,000 ש"ח ערובה להוצאות ולא - תמחק את הבקשה ללא החלטה... וכך אף עשתה. לא למותר לציין כי כל השלושה המעורבים בפרשה - הילה גורביץ, רויטל באום, וטל פפרני - זכו למינוייהם למשרות שיפוטיות במהלך כהונתה של עו"ד רחל בן-ארי בוועדה לבחירת שופטים.

השופטת הילה גורביץ עשתה לה הרגל לחייב אותי בהוצאות לטובת אוצר המדינה בכל בקשה בה אני מעלה ראיות לכאורה לשחיתותה... סך החיובים עד היום מגיע ל-30,000-20,000 ש"ח. דא עקא, השופטת הילה גורביץ הנפיקה החלטה (ללא מספר, 25.5.2025) בה הסבירה שהיא נתקלת בקשיים ותקלות טכניות ואינה מצליחה להעביר את החיובים למרכז הגבייה של רשות האכיפה והגבייה (גבירתי, שמא מדובר בקשיים הקשורים לניהול הליכי משפט למראית עין???). ראש מדור במזכירות, הגב' חגית בן לסרו, הנפיקה הודעת מזכירות (25.5.2025) התומכת בגרסת השופטת. לא למותר לציין שראש מדור חגית בן לסרו הייתה מעורבת גם בקבלה לרישום של כתב הטענות הראשון המשובש...

וכך למעשה אין דרך לשלם את החיובים. והשופטת הילה גורביץ הנפיקה במקביל החלטה (76#, 19.8.2025) המורה למזכירות לא לרשום הגשות מטעמי כל עוד לא אציג קבלות על תשלום מלוא הסכום... 

שכן, השתקתי היא המאפיין הבסיסי של ההליכים מיומם השני. צעדי ההשתקה כללו פעולות שונות, החל בטיעונים משפטיים והחלטות משפטיות בדויות ופוגעניות (שלילת הזכות לאוטונומיה של האישיות המשפטית על סמך "ביצוע בקירוב" לפי "דיני היושר" שנקלטו במשפט הישראלי תחת דגל "תום לב" - עו"ד רחל בן-ארי העלתה טיעון שכזה...). עבור בחיובים מופרכים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, ועד ל"צו חוסם" האוסר עליי, הנתבע, בין השאר, להזכיר כי לאירוע מיום 9.10.2024, שהשופטת וצמד עורכי הדין מכנים "דיון", אין פרוטוקול, ולכן הוא לכל היותר "דיון בלתי פורמלי, מחוץ לפרוטוקול". יחד עם זאת, השופטת ועורכי הדין דבקים בנוסחה שבתיק זה ניתן פסק דין שהוא "הסכמות שבפרוטוקול" שאינו קיים.     

כשאני מגיש התנגדויות למעשיהם העברייניים לכאורה של צמד עורכי הדין רחל בן-ארי ויואב סלומון, השופטת הילה גורביץ דוחה את ההתנגדויות בנוסח קצר ודי קבוע... "חזקה על עורכי הדין הותיקים והמקצועיים שהם פועלים לחלוקת העיזבון ביעילות ובזריזות"... אולם גם לאחר חיפוש מאומץ לא מצאתי אף דוגמה בה כתבה ש"עורכי הדין הותיקים והמקצועיים" פועלים כדין...

מיד לאחר שקראתי את כתב הטענות הראשון שלחתי לעו"ד רחל בן ארי ועו"ד יואב סלומון הודעה, שכתב הטענות הראשון נחזה כ"הכרזה לכל באי בית המשפט בדבר כוונה לנהל הליכי משפט למראית עין". לשם הדיוק המשפטי, הסברתי שניהול הליכי משפט למראית עין יכול להימצא בגדר עבירות שונות בחוק הישראלי. אולם במקומות אחרים נקבעו בחוק עבירות מיוחדות לעניין זה. אני משתמש במונח "ניהול הליכי משפט למראית עין" כפי הגדרתו בחוק העונשין של טקסס - 

Texas Penal Code § 32.48 – Simulating Legal Process.

בתגובה עו"ד יואב סלומון הגיש לשופטת הילה גורביץ הודעה שמסבירה לשופטת, ככל שלא הבינה את הודעתי, שאני מתכוון לומר שההליכים יסודם בהונאה... והוא תובע את עלבונו...

לאחר ההקדמה הארוכה, הרי לכם ולכן פרק א' - בקשה 72# מטעם עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון בחמישה צעדים, ובהמשך - פרק ב' - עו"ד ברק לייזר והצוות בהנהלת בתי המשפט מדגימים שירותי תמיכה למרמה... וכן - תמיכה בשתיקה של משרד האפוטרופוס הכללי, מחוז חיפה עורכות הדין תמירה אלתר וגילי הורנשטיין.

פרק א - הולדתה של בקשה 72# במרמה, ומותה בטרם עת

1. הבקשה מטעם "מנהלי העיזבון" עורכי הדין רחל בן-ארי ויואב סלומון

ביום 23.7.2025 שלחה עו"ד רחל בן-ארי הודעת דוא"ל כדלהלן.

בהודעת הדוא"ל המלווה, עו"ד רחל בן-ארי מסבירה שהיא מנסה לייעל את ההליכים, לייתר את הצורך לבקש מבית המשפט אישור לכל הוצאה מקופת העיזבון...

הודעת הדוא"ל המלווה חריגה מעט... תאריך חתימת הבקשה הנקוב בבקשה עצמה הוא 13.7.2025, אולם תאריך תמסורת הדוא"ל - 10 ימים מאוחר יותר, 23.7.2025. יתר על כן, עו"ד רחל בן-ארי נוטלת לעצמה סמכויות שיפוטיות ומודיעה שיש להגיב לבקשה עד ליום 27.7.2025, תוך 4 ימים!

הבקשה עצמה קצרה:

2. החלטת השופטת הילה גורביץ: לתגובות הצדדים

ביום 28.7.2025 (כלומר, לאחר המועד הסופי עליו הכריזה עו"ד רחל בן-ארי) הנפיקה השופטת הילה גורביץ החלטה בפתקית המורה להשיב לבקשה עד יום 4.8.2025. יש לשים לב שבהחלטה זו חסר מספר הבקשה (72#), כך שההחלטה לא תופיע ברשימת הבקשות בתיק.

בדפדפן:  https://inproperinla.blogspot.com/2025/10/2025-10-16.html

3. תגובתי

ביום 28.7.2025 נרשמה תגובתי. כרגיל, ארוכה כאורך הגלות. התגובה כללה תצהיר ונספח, שהוא מכתב מעו"ד ברק לייזר, יועמ"ש הנהלת בתי המשפט.

ראו: https://inproperinla.blogspot.com/p/1-2872025-72.html 

עיקרה של תגובתי - דינה של הבקשה סילוק מידי:

(א) נעדר מהבקשה תצהיר כנדרש בתקנה 40(א) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998, הקובעת:

"40.(א) בקשה של מנהל עזבון למתן הוראות מבית המשפט בדבר הנוגע למילוי 

תפקידו תוגש בכתב בצירוף תצהיר."

יחד עם זאת, אין כאן כל חדש. במהלך ההליכים עד היום, עורכי הדין רחל בן-ארי ויואב סלומון לא הגישו אף תצהיר אחד.

(ב)  יש לראות במעשיהם של עורכי הדין רחל בן-ארי ויואב סלומון הפרות של כללי האתיקה לעורכי הדין:
(1) ניסיונם של עורכי הדין יואב סלומון ורחל בן-ארי להתנער מחובותיהם לקיום הסכם החלוקה בין היורשים מיום 28.8.2023 גם עומד בניגוד גמור לכלל 15 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, הקובע:

"15.עורך דין שערך מסמך או השתתף בעריכתו, או שטיפל בעסקה או שהשתתף בטיפול בה, לא יטען לאחר מכן נגד כשרות המסמך או העסקה, ולא ייצג אדם שעניינו מחייב, באופן סביר, טענה כאמור".

(2) כמו כן, התנהגותם עומדת בניגוד לכלל 16 לכללי לשכת עורכי הדין כנ"ל. שכן, בהתמנותם לממונים ו/או נאמנים לקיום הסכם חלוקת העיזבון, ויתר על כן, בהסכמתם ובדרישתם לקבל את שכרם משלושת היורשים יחדיו, כמו גם ייפויי כוח משלושת היורשים, כולל החתום מטה, נוצרו יחסים שהם מעין יחסי עורך דין-לקוח, וחובת אמונים בהתאם, שכן כלל 16 קובע:

16."(א) עורך דין לא יטפל נגד לקוח – 

(1) בעניין או בקשר לעניין שטיפל בו למען אותו לקוח;

(2) בעניין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו". 

(3) טענת עורכי הדין יואב סלומון ורחל בן-ארי כי התמנו בהסכמתי ללא מחויבות לקיום הסכם החלוקה בין היורשים, גם עומדת בניגוד לכלל 34 לכללי לשכת עורכי הדין כנ"ל - איסור ההטעיה, החל באופן מוגבר מול בעל דין שאינו מיוצג:

"34.(א) לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה".

לעומת זאת, החוק והפסיקה רואים במנהלי העיזבון נאמנים, ובהתאם דורשים שקיפות וקיום חוק הירושה ותקנותיו בהתנהלות מנהלי עיזבון. במצב שנוצר יתקשה האדם הסביר לומר למה ולמי נאמנים עורכי הדין רחל בן-ארי ויואב סלומון, אם בכלל, כולל נאמנות לכבוד מקצוע עריכת הדין או נאמנות לחוקי מדינת ישראל...

(ג) השופטת הילה גורביץ מסרבת לקיים את חובותיה בשמירה על הליך ראוי הוגן, תום לב והגינות דיונית... נהפוך, יש מקום לחשד שהיא זו שהובילה את המרמה - במצוות חברתה השופטת אספרנצה אלון...

לעניין זה יפה פסק דינו של הנשיא מ' שמגר בע"א 153/77 מרים אלואשוילי נ' יוסף סמואל, פ''ד לב (1) 627 בעניין מנהלי עיזבון וחובת בית המשפט לקיים פיקוח צמוד והדוק על מעשיהם:

"הטיפול הבלתי-חוקי במכירת בית", "מנהלי העיזבון לא אפשרו בדיקת חשבונות העיזבון", "כספים ... הנמצאים בידי המשיבים מאז 1974 אינם פיקדונות, כסברתו של בית-המשפט אלא סכומים שהמשיבים משכו לזכות עצמם על חשבון שכרם ללא אישור בית-המשפט", "חלוקת העיזבון נתעכבה ללא הצדקה", "הדו"חות - אשר על אי-הגשתם מלינים המערערים", "הדו"חות בתיק שעליו נסב ערעור זה הם ככל הנראה נעדרי תצהיר, כדרישתם של החיקוקים הנ"ל. מאידך גיסא, אין חומר הראיות שבפנינו מגלה, לכאורה, קיומם של דו"ח שנתי מפורט (תקנה 39 הנ"ל) ושל פרטת חלוקה מפורטת".

"כמו שאמר בית-משפט זה ב-ע"א 289/57, [5], בע' 373, מפי השופט ברנזון:
"הנאמן הוא מצד אחד פקיד בית-המשפט ונתון למרותו ולפיקוחו וכן למרותו ולפיקוחו של מקבל הנכסים הרשמי ומצד שני הוא בבחינת עושה דברם של הנושים. הוא מתמנה על-ידם ותפקידו העיקרי הוא לכנס ולממש את נכסי החייב ולחלקם בין הנושים בהתאם לחוק, מתוך יחס שווה כלפי כל אחד מהם...".

"הצורך בפיקוח שוטף של בית-המשפט ובהנחייתו הוא תולדה של ניסיון העבר הרחוק, כי במקורו דבקו בתפקיד של מנהל העיזבון תופעות של ניצול לרעה למכביר: באנגליה נהג הכתר ליטול לעצמו את זכות הניהול של נכסיהם של נפטרים שלא הותירו אחריהם צוואה ואף חילק תפקידי ניהול העיזבון לעושי דברו ולאחר מכן כ-‎ FRANCHISEלנושאי תפקיד כנסייתיים, שראו בו גם כן, לא אחת, מקור לא אכזב להפקת טובות הנאה, בין לעצמם ובין למטרות צדקה שטיפחו. על רקע זה צמח הפיקוח של הערכאות, תחילה הכנסייתיות ולאחר מכן של בתי-משפט של ה-PROBATE, שבעזרתם ביקשו ליצור עין פקוחה ולמנוע את התופעה אשר לפיה הופך מנהל העיזבון, למעשה, ליורש של חלק נכבד מן העיזבון".

(ד) כתב הבקשה משובש, שכן הוא הוגש בשם "מנהלי עיזבון המנוחה", אולם מעל לחצי שנה לאחר המינוי כביכול, לא הוגדר בתיק בית המשפט גורם שהוא "מנהלי העיזבון". לפיכך, השופטת הילה גורביץ ומזכירת בית משפט קרן פלס עוסקות בצוותא חדא עם עורכי הדין בשיבוש שגרתי: הבקשות נרשמות לחלופין כבקשות מטעם התובע או מטעם הנתבע. במקרה שלפנינו הבקשה נרשמה כבקשה מטעם הנתבע (המשיב 2). יש למחוק רישום משובש זה.

השופטת הילה  גורביץ מיתממת ומסבירה שהיא מנהלת את ההליכים על פי סדרי דין עליהם למדה מפי השמועה ממזכירת בית משפט קרן פלס. השופטת הילה גורביץ ומזכירת בית משפט קרן פלס מסרבות למסור מקור בכתב לסדרי דין מופרכים אלה.

(ה) אף יועמ"ש הנהלת בתי המשפט עו"ד ברק לייזר סיפק במכתבו מיום 19.3.2025 סדרי דין לרישום מנהלי עיזבון בנט המשפט.

ראו: https://inproperinla.blogspot.com/p/1932025.html

סדרי הדין שמסר עו"ד ברק לייזר במכתבו חסרי שחר גם הם, אך שונים מהותית מאלה שסיפקו השופטת הילה גורביץ ויד ימינה מזכירת בית משפט קרן פלס. יחד עם זאת, גם עו"ד ברק לייזר סירב לספק מקור בכתב לסדרי הדין שבדה מליבו.

עו"ד ברק לייזר הגדיל לעשות וסיפק במכתבו הנ"ל תאוריה חדשה ביחס לניהול בתי המשפט:

מערכת נט המשפט היא מערכת ממוחשבת. אין לרישומים במערכת ממוחשבת זו או אחרת כל נפקות באשר לתוקפן של ההחלטות השיפוטיות. תקפן נובע מ"חיתומן" בלבד.

לטעמי, אין דרך לנהל מוסד או תאגיד, כל שכן בית משפט, ללא מערכת אמינה של רישומים, ואין זה משנה אם הרישומים הם בפנקסי נייר או במערכת ממוחשבת. גם כך וגם כך, הרישומים הנערכים בבתי המשפט הם רשומות מוסדיות משפטיות. חשיבותם מתבארת גם מתוך תקנה 4 לתקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, המנדטוריות, בה מחויב המזכיר הראשי ב"שמירה המעולה של הפנקסים והכתבים של בתי המשפט". בפנקסים האמורים נשמרו הרישומים ובכללם גם הרשימות, כגון "ספר המינויים" בו נרשמו המינויים של מנהלי עיזבון, אפוטרופוסים, כונסי נכסים וכו’.

התאוריה של עו"ד ברק לייזר (המועמד עתה למינוי למשרה שיפוטית) מכוונת אולי לתת הצדקה בדיעבד למצב הכללי המשובש של הרישומים בנט המשפט, ולא רק בתיק זה, ולא רק בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. אולם תאוריה זו, היא מתכון בדוק להשחתת בתי המשפט עד היסוד. אדם המחזיק בתאוריה כגון זו, פסול לדעתי מלכהן כיועמ"ש הנהלת בתי המשפט ובוודאי שהוא פסול מלכהן כשופט.

(ו) באת כוח היועמ"ש במשרד האפוטרופוס הכללי - מחוז חיפה, עו"ד גילי הורנשטיין מסרבת לסייע בכל צורה שהיא, שכן לאחר תיקון 18 (שנכנס לתוקף ביום 1.7.23) לחוק הירושה אין חלה עליה חובת פיקוח במקרה זה. לטענת עו"ד הורנשטיין ומנהלת המשרד - סגנית האפוטרופוס הכללי, עו"ד תמירה אלתר, נטל הפיקוח מוטל עתה על היורשים. דא עקא, עורכי הדין רחל בן-ארי ויואב סלומון, בתמיכתה המלאה של השופטת הילה גורביץ, לא הגישו עד היום (מעל שנתיים לאחר שמונו נאמנים לביצוע הסכם החלוקה בין היורשים) אף דוח או פרטה כדין. עורכי הדין רחל בן-ארי ויואב סלומון, בתמיכתה המלאה של השופטת הילה גורביץ, גם מונעים ממני גישה לנתונים הנדרשים לפיקוח יעיל על מעשיהם, כולל חשבונות הבנק. 

בסופו של דבר השאלה המתבקשת היא: האם באי כוח היועמשית פטורים גם מחובת דיווח של עובדי ציבור בעניין שחיתות שלטונית? ראו,   מרדכי קרמניצר ויזיד ארשיד "חובת עובדי ציבור לדווח על עבירות של שחיתות שלטונית" המכון הישראלי לדמוקרטיה (2019).

(ז) המצב כולו נובע מהחסר בתקנות בתי המשפט (מזכירות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה), התשס"ה-2004. התקנות המנדטוריות קבעו הוראות מדויקות לניהול הכתבים, התיקים והרישומים. עם ביטולן והחלפתן בתקנות המזכירות משנת 2004 (תחת כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון וטומי לפיד כשר המשפטים), נותר עניין ניהול הכתבים, התיקים והרישומים פרוץ. שרי המשפטים ב-20 השנים האחרונות לא תיקנו מצב זה.

(ח) התאוריות המופרכות שסיפק יועמ"ש הנהלת בתי המשפט עו"ד ברק לייזר כתמיכה במעשיהן של השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי (לא רק בסוגיית רישום מנהלי עיזבון) הופכות מקרה זה למקרה בעל חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה. 

  כך גם התנערותם של באי כוח היועמ"שית וסירובם לקיים אפילו חובת דיווח.

  כך גם הופעתה של עו"ד רחל בן-ארי בתפקיד מרכזי בתיק זה. עו"ד רחל בן-ארי כיהנה במשך כ-6 שנים בוועדה לבחירת שופטים. השופטות הילה גורביץ ורויטל באום, כמו גם השופט טל פפרני, המעורבים בפרשה - שלושתם זכו למינוייהם למשרות שיפוטיות במהלך כהונתה בוועדה. עו"ד רחל בן-ארי גם מפרסמת שעמדה בראש הסניף החיפאי של האגודה לזכויות האזרח, ושהיא מייסדת וחברה במרכז השופט חיים הכהן להגנה משפטית על זכויות חוקתיות, על פי פרסומי תקשורת היא "מקורבת לנשיאה דורית ביניש", היא בשר מבשרו של הממסד המשפטי זה שלושה דורות...  

   בסופו של דבר מצאתי את נוהל רישום מנהלי עיזבון -ב"הוראת עבודה 117-10 - הגדרת בעלי תפקיד מינויים של בית המשפט" מיום 1.9.2017.  ספק אם הוא מיושם בתיקי בתי המשפט לענייני משפחה, שכן עורכי דין בתחום אתם שוחחתי בנושא לא ידעו אודות נוהל זה.

  ראו בקישור: https://inproperinla.blogspot.com/p/1932025.html

4. החלטת השופטת הילה גורביץ: אישור בקשת "מנהלי העיזבון" וחיובי ב-1,500 ש"ח הוצאות לטובת אוצר המדינה

   ביום 29.7.2025 נרשמה החלטת השופטת הילה גורביץ. 

    ראו: https://inproperinla.blogspot.com/p/2972025-72-11650-06-24.html

  כצפוי, ההחלטה אישרה את בקשת "מנהלי העיזבון" למרות היעדר תצהיר, כרגיל. כמו כן, חייבה אותי 1,500 ש"ח הוצאות לטובת אוצר המדינה. העילה לחיובי בהוצאות הפעם הייתה: 

"אילולא חוסר האמון שהביע משיב 2 במנהלי העיזבון, ברי כי בקשה זו לא הייתה מוגשת כלל...".

    יש לשים לב לשיבוש הקבוע של כינויי הצדדים על ידי השופטת הילה גורביץ. בד"כ היא הופכת אותי ל"תובע" (המבקש בהליך העיקרי), אבל כאן הפכתי ל"משיב 2". כינויי בכתב הטענות הראשון הוא "המשיב 1". ולפי הוראת מנהל בתי המשפט חובה לציין כינויים אלה. יחד עם זאת, ניתן להוסיף אליהם את הכינוי בבקשה הספציפית.  

5. הודעות חיוב לתשלום - "הוצאות לטובת אוצר המדינה" או "קנס ללא מוטב"???

   כרגיל, השופטת הילה גורביץ פוסקת נגדי חיובים שהם "הוצאות לטובת אוצר המדינה". אולם שובר התשלום מראה "קנס ללא מוטב". משהו פה נראה משובש...

  יתר על כן, החיובים שיוצרת השופטת הילה גורביץ, אינם מגיעים למרכז הגבייה של רשות הגבייה והאכיפה. יש לה בעיה עם "תקלות"...

6. השופטת הילה גורביץ נתקפת תזזית ניקיונות וערבוב הכתבים - תופעה מוכרת

    ביום 29.7.2025 אחר הצהריים, נעלמה בקשה 72#. הייתה ואיננה עוד...

    לא היה פה דבר מפתיע. תופעות דומות אירעו בעבר לבקשות 19#, 24# ו-25#. השופטת הילה גורביץ פועלת כאילו היא שופטת ברפובליקת בננות דרום אמריקאית, עושה מה שבא לה בכתבים, ללא הודעה, ללא הליך כלשהו, ללא החלטה.

  בנוסף יש בתיק זה תופעה משעשעת ומושחתת כאחת - כשליש מהמספרים הסידוריים של הבקשות חסרות בגישתי לתיק בנט המשפט (יש ראיות לסברה שתחת המספרים החסרים נשמרים כתבים הניתנים לצפייה ועיון בגישת השופטים והמזכירות. כלומר, בית המשפט מנהל הליכי משפט כשכשליש מהבקשות מוסתרות מעיני הנתבע שלא כדין). בקשות לעיון ובקשות להסברים זכו לשלל תגובות שקריות... התפיסה הבסיסית, שרגיסטר, כלומר מספרים סידוריים, נועדו לשמור על יושרת הכתבים, לא עלתה מעולם בראשם של השופטים... או לפחות לא הטרידה אותם ברמה שתגרום להם להספיק לרמות...

    וכך נותרנו עם בקשות 68#, 69#, 70#, 73#, 74#.

    פניתי לעו"ד יואב סלומון והודעתי לו על מותה בטרם עת של בקשה 72#, שהייתה בקשה שלו ושל עו"ד רחל בן-ארי.

    עו"ד סלומון הגיש לשופטת הילה גורביץ "בקשה לתיקון טעות סופר"... וביקש "להחיות" את בקשה 72#, שהלכה לעולמה. 

    האמת, זה די מצחיק... הרגישות והעדינות בה הוא פונה לנוכלת...

    אולם השופטת הילה גורביץ ענתה בתשובה מנצחת: החלטה בבקשה 74# מיום 5.8.2025: 

    אין מה להחיות. בקשה 72# מעולם לא מתה. האמת המשפטית מנצחת, גורלה של בקשה 72# הוא משהו כמו הרבי מלובביץ. היא רק נראית מתה.

סיכום פרק א: מה היה המניע למעשיה של השופטת הילה גורביץ? ניתן להבין מה הייתה מטרת פעולותיה של השופטת הילה גורביץ, אם נזכור שבסופו של דבר היא גרמה להסתרת כתב הבקשה 72#, שהוגשה ללא תצהיר. כמו כן היא העלימה מהרקורד את תגובתי - שהייתה מחאה על הגשת בקשות מנהלי העיזבון ללא תצהיר, ודרישה למחיקה על הסף.

לשם מה טורחת השופטת הילה גורביץ לעשות כן? הסיבה היחידה המתקבלת על הדעת היא להקל על עבודתם של שופטי הערעור. להסתיר מהם פעולות שיקשה לתרץ.

   

פרק ב - יועמ"ש הנהלת בתי המשפט עו"ד ברק לייזר ואגף ביקורת פנימית מספקים שירותי תמיכה למרמת השופטים

  1. בקשת חופש המידע להנהלת בתי המשפט - מהם הכללים בנט המשפט להסרת בקשה מרשימת הבקשות?

   כרגיל, מרכז העניין שלי הוא התנהלות בתי המשפט בישראל, ולא המקרה הפרטי. אולם המקרה הפרטי מספק סדרת דוגמאות של התנהלות השופטת הילה גורביץ שתיחשב התנהלות של בית משפט בלתי כשיר. מצב זה נוצר על רקע חסר בתקנות בתי המשפט (מזכירות) 2004, בעקבות ביטול התקנות המנדטוריות - תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936. רוב ההליכים הקשורים לניהול הכתבים והתיקים במערכת נט המשפט נותרו ללא הגדרה בתקנות. אולם הליכים אלה הוגדרו הלכה למעשה בשעת פיתוח התכנה של נט המשפט. 

  בהתנהלות שאין לה פשר בבתי משפט כשירים, הנהלת בתי המשפט והשופטים שומרים על סודיות הכללים המוטמעים בנט המשפט בקפידה רבה. "פומביות החוק", "פומביות הדיון", "שקיפות ההליך המשפטי", "הליך ראוי והוגן" - סדרת עקרונות יסוד כאילו נשכחה כמגיעים לנט המשפט.

  לדוגמה, במקרה שלפנינו, גם אם אין תקנה הקובעת למי יש סמכות להסיר מרשימת הבקשות בקשה שכבר נרשמה וניתנו עליה תגובה והחלטות, העניין נקבע הלכה למעשה בנט המשפט - לפי מצב הסמכויות וההרשאות. כיוון שהשופטת הילה גורביץ הסירה את בקשה 72#, ובקשות אחרות לפני כן, יש להניח שבנט המשפט ניתנו לשופטים הסמכויות וההרשאות הנדרשות לביצוע הפעולה.

  אולם לא הוגדר בנט המשפט ההליך הנדרש לביצוע פעולה כזו. האם נדרשת לפחות הודעה לבעלי הדין? התקנות אינן אומרות דבר בעניין, וכך כנראה גם נט המשפט.

  לפיכך, במטרה לברר את העניין העקרוני, הגשתי ביום 5.4.2025 בקשת חופש המידע (מספר סימוכין 476637) בעניין הכללים להוספת בקשה לרשימת הבקשות או הסרתה מהרשימה, עוד טרם האירועים המצערים בהם נפחה בקשה 72# את נשמתה:

"מהם הכללים המוטמעים בנט המשפט באשר לרישום מסמך שנרשם בתיקיית "תיק הנייר" ו/או בתיקיית "מסמכים נכנסים" גם כבקשה/תגובה/הודעה בתיקיית "בקשות והוראות" או בתיקיית "בקשות אחרי סגירה"? למי נתונות סמכויות והרשאות להוסיף ו/או לגרוע ו/או לשנות את רשימת הכתבים בתיקיית "בקשות והוראות" או בתיקיית "בקשות אחרי סגירה"?

2. תזכורת לממונה על פי חוק חופש המידע בתום 30 יום 

   ביום 4.5.2025, כלומר בתום 30 יום, הגשתי לממונה על פי חוק חופש המידע בהנהלת בתי המשפט תזכורת, יסמין גלדמן, כי חלף המועד הקצוב בחוק חופש המידע למענה. 

  ביום 2.7.2025, בהעדר מענה לפנייתי הקודמת, שלחתי התרעה לפני פעולה משפטית.

2. הנהלת בתי המשפט מוצאת לעצמה היתר להפוך בקשות חופש המידע ל"תלונות" ללא הסכמת המבקש

   ביום 3.7.2025 קיבלתי מענה מעו"ד מרי מטר פרח בלשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט:

מענה לבקשת חופש המידע נשלח אלי ביום 13.5.2025, והוא נשלח עתה בשנית. המענה על בקשת חופש המידע בחתימת עו"ד מרי מטר פרח, מהלשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט טען: 

"‫מדובר‬ ‫בעניין‬ ‫שאינו‬ ‫מתאים‬ ‫להתברר‬ ‫במסגרת‬ ‫החוק‪,‬‬ ‫בהיותו‬ ‫מעורר‬ ‫שאלות‬ ‫של‬ ‫"ידע"‬ מהרשות‬‫ ולא‬ ‫"מידע"‬ ‫לפי‬ ‫החוק‬ ‫שמוגדר‬ ‫כ‬ ‫–‬ ‫"כל‬ ‫מידע‬ ‫המצוי‬ ‫ברשות‬ ‫ציבורית‪,‬‬‬ והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, ‫מצולם‬ ‫או‬ ‫ממוחשב"‪.‬‬

לקוראים שאינם מצויים בנבכי הנהלת בתי המשפט ונט המשפט, אסביר בלשון פשוטה: 

פיתוחה האינטנסיבי של נט המשפט החל בשנת 2003, ובשנת 2007 כבר פעלה גרסת בטא של המערכת - כלומר נקבעו כל המאפיינים המרכזיים. עיקרו של הפיתוח נשעה תחת כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון (פרש בשנת 2006), ורוב התקופה (יולי 2004 עד ספטמבר 2006) כיהן בעז אוקון כמנהל בתי המשפט. בועז אוקון, שנחשב לבן טיפוחיו של אהרן ברק, פרש משירות המדינה סמוך לאחר פרישת אהרן ברק, אולם על פי מבקר המדינה, דו"ח 60ב (2010) הוא התנדב להמשיך לפקח על פיתוחה של נט המשפט עד סיומו. המערכת הוכנסה לשירות בשנת 2010 בבתי המשפט השלום והמחוזיים. היום, בשנת 2025, המערכת פועלת כבר כ-15 שנים בבתי המשפט. להערכתי, פיתוחה ושדרוגה במהלך השנים עלו כמיליארד ש"ח. אלפי עובדים נזקקים להדרכה בתפעול המערכת. אולם גם היום, הנהלת בתי המשפט טוענת שאין כל מסמך כתוב מסוג "מדריך למשתמש" או בדומה לו. המידע הבסיסי אודות הנהלים בנט המשפט אכן כתוב במסמכים האפיון של המערכת, אולם מסירת מידע כזה תיצור איום מידי וממשי לאבטחת המידע במערכת ותשבש את פעולתה...

עו"ד מרי מטר פרח מהלשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט ממשיכה ומסבירה במכתבה:

"‫אשר‬ ‫על‬ ‫כן‪,‬‬ ‫פנייתך‬ ‫הועברה‬ ‫כבר‬ ‫להמשך‬ ‫טיפול‬ ‫אגף‬ ‫הביקורת‬ ‫הפנימית‬ ‫ותלונות‬ הציבור בהנהלת בתי‬ ‫המשפט‬ ‫והם‬ ‫ישיבו‬ ‫לך‬ ‫ישירות"‪.‬‬

כלומר, הנהלת בתי המשפט נטלה לעצמה את הרשות להפוך בקשת חופש המידע ל"תלונה" בשמי, שהועברה לטיפולו של אגף תלונות הציבור... לא למותר לציין שמהלך שכזה נחזה כחסר סמכות וחסר ישרה בסיסית, פסול מבחינה מינהלית. אינני מכיר יחידה שלטונית אחרת בישראל הנוהגת בצורה דומה כלשהי.

3. תשובה על בקשה לפי חוק חופש המידע ניתנה כתשובה על תלונה

ביום 27.7.2025 התקבלה תשובה על בקשת חופש המידע כתגובה על תלונה (סימוכין ‫ת‪1600/2025-‬‬) מידי מבקר פנימי מחוז נצרת (?) עמיר דמרי. 

באשר להרשאות וסמכויות, נהלים להוספה, הסרה, או שינוי רישום הבקשות ברשימת הבקשות, תשובתו הייתה כדלהלן:

"‫סיווג‬ ‫של‬ ‫מסמך‬ ‫מתבצע‬ ‫באופן‬ ‫הבא‪:‬‬ ‫אם‬ ‫מוגש‬ ‫מרחוק‪,‬‬ ‫בהתאם‬ ‫למה‬ ‫שסיווג‬ ‫המגיש‬ ‫או‬ ‫לפי‬ משימת ‬‫פעילות‬ ‫לצדדים‬ ‫שסיווגה‬ ‫המזכירות‪,‬‬ ‫במקרה‬ ‫הצורך‬ ‫תשנה‬ ‫המזכירות‬ ‫את‬ ‫הסיווג‪.‬‬ ‫אם‬‫מוגש במזכירות,‬‬ ‫בהתאם‬ ‫למה‬ ‫שציין‬ ‫המגיש‬ ‫בכותרת‪.‬‬ ‫למזכירות‬‫ יש‬ ‫אפשרות‬ ‫לשנות‬ ‫שיוך‬ ‫‪/‬‬ ‫סיווג‬ ‫מסמך‬ ‫לתיקייה‪,‬‬ ‫ככל‬ ‫שהתבקשה‬ ‫לעשות‬ ‫כן"‪.‬‬

תשובה זו לא סיפקה כל מידע באשר לנהלים בקשר לשינוי, הסרה של כתבים שכבר נרשמו, כגון -האם יש חובה לרשום החלטה, או הודעה בדבר פעולות מסוג זה.

4. פנייה חוזרת לעו"ד ברק לייזר באשר לנהלי שינוי, הסרה של כתבים שכבר נרשמו

ביום 3.8.2025, בעקבות מותה בטרם עת של בקשה 72#, פניתי שוב לעו"ד ברק לייזר, ושאלתי את השאלה הכללית בעניין נהלי עבודה בנט המשפט:

‬‬‫"האם ‫קיימת‬ ‫חובת‬ ‫רישום‬ ‫גלוי‬ ‫לבעלי‬ ‫הדין‪,‬‬ ‫הודעה‬ ‫והנמקה‬ ‫באשר‬ ‫למחיקות‪,‬‬ ‫שינויים‬ ‫והעברות‬ ‫ברישומי‬ ‫בקשות‬ ‫והחלטות‬ ‫בנט‬ ‫המשפט?‬"

5. תשובת מבקרת מחוז דרום 

הפעם העביר עו"ד ברק לייזר את המטלה למבקרת פנים, מחוז דרום, קרן לילך שלום. 

תשובת מבקרת פנימית מחוז דרום מיום 11.8.2025 הראתה זריזות ותושיה. הפנייה הועברה לשופטת הילה גורביץ, שהשיבה בהחלטה שקרית מיום 5.8.2025 - כי בקשה 72# לא נמחקה, ולכן אין כל צורך בתיקון.

סיכום פרק ב' - הנהלת בתי המשפט בניצוחו של עו"ד ברק לייזר קיבלה את האמת המשפטית מפי השופטת הילה גורביץ - בקשה 72# לא מתה, ולכן אין צורך בתיקון.

פרק ג' - בקשת חופש המידע בעניין הטיפול בבקשת חופש המידע הנ"ל והפיכתה לתלונות הציבור

  לטענתי, בקשה 72# יצרה מקרה בוחן באשר ליחסים בין הלשכה המשפטית לאגף תלונות הציבור בהנהלת בתי המשפט. יחסים מסוג זה מתוארים בספרות על מינהל כ"שחיתות מוסדית" [Institutional Corruption], להבדיל מ"שחיתות הפרט". המעשים המתוארים כ"שחיתות מוסדית" אינם בהכרח בגדר עבירות על חוק העונשין. ברוב המקרים מדובר במוסדות או ארגונים שבמהלך השנים שינו את תכליתם, כך שפעולותיהם כיום הן היפוך גמור של הפעולות שנדרשו על פי תכליתם המקורית. כלומר, אלה מוסדות או ארגונים שחדלו לשרת את הציבור כפי שנועדו לשרת אותו מלכתחילה. 

  לטעמי, במקרה שלפנינו, בקשה 72#, התנהלות הנהלת בתי המשפט נופלת בגדר "שחיתות מוסדית", שכנראה אינה בגדר עבירות על חוק העונשין. יחד עם זאת, מטרתה של פעילות מושחתת זו היא מתן סיוע ושירותי תשתית לפעולות מסוג אלה שמבצעת השופטת הילה גורביץ בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. פעולות השופטת כן נופלות לדעתי בגדר עבירות על חוק העונשין.
דיון מסוג זה הוא כמובן תאורטי - שכן בישראל נהוגה מדיניות אי-ענישה כלפי שופטים.

• Thompson, Dennis F. "Theories of Institutional Corruption" Annual Review of Political Science vol. 21, 2018.

• Lessig, Lawrence "Institutional Corruption" Edmond J. Safra Research Lab, Harvard University, 2011.