2026-03-23
פרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי: לאן נעלמה השופטת???
פרופ' דפנה הקר בחרה לקרוא למצב "ירידת הפורמליזם" ו/או "אקטיביזם קיצוני" ו/או "כאוס". יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן בחר לקרוא למצב "החור השחור". שניהם נמנעים מלקרוא לילד בשמו: בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מראים שחיתות מוסדית, ולעיתים גם סממנים של פשיעה מאורגנת.
עו"ד רחל בן-ארי היא משתתפת פעילה. בו בזמן, היא מכהנת כיועמשית בטכניון, בוועד ראשי האוניברסיטאות, בבית הספר הראלי בחיפה ובשורת מוסדות חינוך אחרים. ראשי מוסדות אלה מכותבים על הודעה זו, כנספח מקדים לבקשה פורמלית להשעיית עו"ד רחל בן-ארי מתפקידי ייעוץ משפטי במוסדותיהם.
הכשל המרכזי הזה, שחיתות שופטים ועורכי דין, אינו חלק מהשיח הציבורי אודות "רפורמה" או "הפיכה".
בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2026/03/2026-03-23.html
נמשכים החיפושים אחר השופטת הילה גורביץ. אני נזקק לה, בכדי שתפסוק בבקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד - פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט בע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 57.
הלכת הקאדי מלוד (1966) של הנשיא שמעון אגרנט קובעת כי שופט שמעשה השפיטה שלו נגוע בתרמית, נשללת סמכותו השיפוטית מעיקרא, ובנוסף, אין כל פטור מאחריות פלילית על מעשי שפיטה מסוג זה (כלומר, מעשי שפיטה שזוהמו בתרמית). כמו בפרשת "קול העם" אין כאן יצירה שיפוטית מקורית, אלא ייבוא של עקרונות יסוד במשפט האנגלו-אמריקאי לישראל.
יחד עם זאת, הלכת הקאדי מלוד נותרה כאות מתה מאז 1966. שכן, השופטים, היועמשים והפרקליטות הנהיגו מדיניות אי-ענישה [impunity] כלפי שופטים. אין למדיניות כזו בסיס בחוק. יתר על כן, מדיניות של אי-ענישה כלפי נושאי משרה (לאו דווקא שופטים) נחשבת למדיניות מושחתת ומשחיתה, מדיניות שמסכלת את שלטון החוק. לא תשמעו על כך מאף אחד מהצדדים לשיח התלוש אודות "רפורמה" או "הפיכה". גם לא תשמעו מאף אחד מהצדדים אודות שחיתות בבתי המשפט...
יש לקוות שעו"ד רחל בן ארי והשופטת הילה גורביץ יסייעו להחיות את הלכת הקאדי מלוד ולמקד את השיח הציבורי בעניין רפורמה במערכת המשפט.
אין מדובר כאן בבקשת פסלות. גם אין מדובר כאן בתקיפה ישירה של פסק דין שניתן במרמה כלפי בית המשפט. מדובר כאן פשוטו כמשמעו: שופטת שמעשי השפיטה שלה זוהמו בתרמית לפי הנטען, והיא מתבקשת לפסוק בעניין שלילת סמכותה בפרשה, בטלות כל מעשי השפיטה שלה, ושלילת הפטור מאחריות פלילית בפרשה זו.
השופטת הילה גורביץ נעלמה דקה לפני השלמת המרמה בעניין עיזבון אמי ז"ל. בתיק אחר היא נתנה הודעה שהיא יצאה לשבתון בתחילת החודש. בתיק העיזבון היא לא נתנה כל הודעה... או לפחות היא לא נתנה הודעה לכל הצדדים...
בניסיון לגלות מה המצב והאם התיק הופנה לשופט אחר, פניתי כמובן לשותפתה, עו"ד רחל בן-ארי. כמי שמתחזה לכאורה ל"מנהלת העיזבון" היא חייבת על פי חוק הירושה למסור לי ידיעות מלאות על פי דרישה. כרגיל, היא אינה עונה.
לכן, הגשתי שלשום פנייה לשותפה נוספת - מזכירת בית משפט הגב' קרן פלס. ביקשתי לדעת האם השופטת הילה גורביץ יצאה לשבתון, והאם התיק הופנה לשופט אחר, כיוון שברצוני להגיש לשופטת הילה גורביץ בקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד של הנשיא אגרנט.
גם כאן לא קיבלתי תשובה. על הפנייה למזכירות נרשם סטטוס ההגשה: "נדחה" , סיבת הדחייה: "לא שולמה אגרה", עם הערה לדחייה: "צו חוסם".
התיק, מראשיתו, הוא דוגמה מובהקת לכשלים השונים של מערכת נט המשפט, והדרך בה המערכת מאפשרת מעשים לא ראויים, הן על ידי השופטת והן על ידי מזכירת בית משפט. חמור מכך, המזכיר הראשי אחמד אבו-סלאח ומנהל המחוז ישראל חן מקבלים דיווחים ודרישות להפסקת העיוות המזכירותי, אך אינם עושים מאומה.
יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר (מועמד למינוי למשרה שיפוטית) אינו רואה את המצב עין בעין אתי. לטעמו (פרפרזה):
'מערכת נט המשפט היא מערכת ממוחשבת, ולרישומים במערכת ממוחשבת זו או אחרת אין כל נפקות באשר לתוקפן של ההחלטות השיפוטיות. תוקפן של ההחלטות השיפוטיות נובע מחיתומן על ידי השופט ותו לאו'.
כלומר, אם מזכירת בית משפט קרן פלס רושמת בתיק "נדחה", בעילות בדויות כגון "לא שולמה אגרה", או "צו חוסם", אין לכך כל השלכה לעניין יושרת ההחלטות השיפוטיות ותקפותן, כל עוד החלטותיה של השופטת הילה גורביץ חתומות כדין. כשעמדה כזאת נכתבת על ידי יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, בין אם כבדיחה ובין אם ברצינות, היא משקפת כשל מערכתי.
לא זה המקום להסביר עד כמה עמדה זו מעוותת. רק אומר שהיא עומדת בניגוד למסורת של מאות שנים של ניהול בתי משפט במערב. גם בישראל, עד שנת 2004, עמדו בתוקף תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, המנדטוריות, ותקנה 4 קבעה במפורש את חובת "השמירה המעולה של הפנקסים [= הרישומים] והמסמכים [= הכתבים בתיקים] של בתי המשפט", כאחריותם של "הפקידים הממונים על משרדי הרישום, איש איש במשרדו שלו...".
לא למותר לציין שכבר בעבר הערתי מספר פעמים בכתב למזכירת בית משפט קרן פלס, שהוראות של השופטת הילה גורביץ, שלא לקבל פניות בכתב ממני, שהוגשו בנט המשפט, הן הוראות חסרות תוקף. שכן, השופטת הילה גורביץ בדתה סדרה של תקנות. כביכול תקנות בדויות אלה חלו כלפי כולי עלמא. למעשה הן היו תקנות אישיות כלפיי:
- איסור פנייה בכתב למזכירות,
- איסור פנייה בנט המשפט למזכירות,
- איסור הגשת הודעות עיון בתיק,
- חיוב באגרה בכל שימוש בנט המשפט, בין אם חיוב כזה נדרש לפי התקנות שתיקן שר המשפטים ובין אם לאו.
- ענישה בחיוב סך 800-700 ש"ח "הוצאות לטובת אוצר המדינה" בכל הפרה של התקנות הבדויות הנ"ל...
הרעיון הבסיסי היה לחייב אותי לנסוע לחיפה ולהתייצב במזכירות, לנהל את העניינים בעל פה, ללא רישום בתיק נט המשפט.
לא הצליח לה.
החיוב עלה לסך 2,500 ש"ח במקרה של הודעת עיון חצופה במיוחד -- בייפוי הכוח של עו"ד יואב
[שימו לב שבשורה האחרונה השופטת הילה גורביץ מכנה את עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון "מנהלי העיזבון". אולם היא לא הנפיקה להם מעולם "צו למינוי מנהלי עיזבון" - המסמך המכונן מינוי חוקי לפי חוק הירושה ותקנות הירושה... ]
לטעמי, מעשיה של השופטת הילה גורביץ עולים בין השאר לגדר מניעת הגישה לבית המשפט. כך גם הוראותיה של השופטת הילה גורביץ למזכירת בית משפט קרן פלס. ולכן יש לראות הוראות שיפוטיות מסוג זה, כהוראות שיפוטיות ש"דגל שחור מתנוסס מעליהן".
מזכירת בית משפט קרן פלס ממשיכה לקיים הוראות אלה. וכמובן שזהו לטענתי חלק מהתרמית.
מהי ההגדרה המשפטית המקובלת מחוץ למדינת ישראל לעבירת "ניהול הליכי משפט למראית עין"???
איך הגיעה השופטת הילה גורביץ לחיובים בסך 20,000 - 30,000 ש"ח כנגד הנתבע בהליך שיסודו במרמה לכאורה???
ומדוע השופטת הילה גורביץ אינה מצליחה ליצור חיובים תקפים בתיק בית המשפט???
המשך יבוא!
-----
"הגיעה לעיניי הודעה בתיק אחר כי השופטת הילה גורביץ יצאה לשבתון. לא ראיתי הודעה דומה בתיק זה, הנמצא בשלב קריטי כעת.
רציתי לדעת אם השופטת הילה גורביץ תהיה זמינה בימים הקרובים לפסוק בבקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד של הנשיא אגרנט - ע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 057 (1966).
הבקשה היא למתן החלטה של השופטת הילה גורביץ, כי מעשי השפיטה שלה בפרשה שלפנינו נגועים בתרמית מצד השופטת... ולפיכך נשללה סמכותה השיפוטית מעיקרא, ואין הפטור מאחריות פלילית תופס במעשי שפיטה כנ"ל.
ככל שהשופטת הילה גורביץ אינה זמינה לפסוק בבקשה, אודה אם תוכלי להודיע למי נותב התיק, ככל שהוא תיק של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מלכתחילה".
---
כבר סמוך לאחר הגשת כתב הטענות הראשון בתיק זה הגשתי הודעה לצדדים, לבאי כוחם ולשופטת, כי "כתב הטענות הראשון נחזה כהכרזה לכל באי בית המשפט בדבר כוונה לניהול הליכי משפט למראית עין".
בפרשה שבה אנחנו עוסקים, השופטת הילה גורביץ יצאה כנראה לשבתון לפני כ-3 שבועות. היא נתנה הודעה בתיק אחר. אולם בתיק שלי לא ניתנה הודעה. אני מניח שהיא הודיעה מחוץ לתיק לעו"ד רחל בן-ארי. פניתי אליה, שכן כ"מנהלת עיזבון" היא חייבת על פי חוק הירושה למסור לי ידיעות מלאות לפי דרישה. שאלתי אם השופטת יצאה לשבתון. היא כרגיל נמנעה מכל מענה.
כיוון שלא ניתנה לי כל הודעה, הגשתי פנייה למזכירת בית משפט קרן פלס ושאלתי אם השופטת יצאה לשבתון, אם התיק הועבר לשופט אחר, ואם יש דרך להגיש לשופטת בקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד של אגרנט.
התוצאה בפעמיים האחרונות היא שהפנייה למזכירות "נדחתה" בגין סיבה: "אי תשלום אגרה", עם הערה: "צו חוסם". אלה כמובן תואנות שווא, וחלק מהטענות שלי אודות תרמית - מניעת הגישה לבית המשפט.
יתר על כן, במקרה אחד, הפנייה כבר נרשמה, ואח"כ המזכירה שינתה את הרישום ל"נדחה", כך ברשימת הבקשות אחרי סגירה.
אולם כשאני בודק לפי מספר אסמכתה, הפנייה רשומה בנט המשפט - "נקלטה". כמו כן לא נשלחו לי הודעות דחייה בדוא"ל לפי הנוהל השגרתי. אני סבור שיש פה עניין שהוא חלק מהבעייתיות בנט המשפט. יש נתונים הקבועים במערכת, אבל יש מקומות שאותם נתונים יכולים להירשם כהזנה ידנית, ולמשתמש קשה להבחין בין שניהם.
הדוגמה הבעייתית ביותר היא בעניין ניתוב התיקים. בדף "גורם שיפוטי", בחלקו התחתון מופיעים נתונים שהם בבירור נתוני מכונה - תחילת ההפניה וסופה מדויקים ברמת השניות. אולם בחלקו העליון של הדף מופיע שם השופט הנוכחי, ומועד תחילת הניתוב הוא הזנה ידנית שאמינותה מפוקפקת.
לא למותר לציין שנתוני הניתוב של השופטת הילה גורביץ בתיק שבעניין חריגים ונחזים כחסרי תוקף, אולם היא סירבה להסביר את הדבר.
=====
הסוגיה המשפטית - פטור מאחריות פלילית לנושאי משרה שיפוטית
פסק הדין בפרשת הקאדי מלוד ניתן כאמור בשנת 1966, ולכן היה מבוסס על פקודת החוק הפלילי, 1936 ו החוק לתיקון דיני העונשין (עובדי הציבור), תשי"ז-1957.
בבואו לדון באותה סוגיה ובהלכת הקאדי מלוד, בגדרי הדיון בעפ 257/79 מנחם סווירי נ' מדינת ישראל, פ''ד לד(3) 757 בשנת 1980, נזקק שופט בית המשפט העליון פליקס אשר לדיון שעובר בין המשפט האנגלי המקובל ופסק דין Floyd v. Barker (1607), חוקי העונשין במושבות הכתר, ממדינת קווינסלנד, אוסטרליה, לניגריה המזרחית ומשם לפלסטינה א"י.
בפסק דינו בשנת 1966, פסק הנשיא ש' אגרנט לפי סעיף 16 לפקודת החוק הפלילי, 1936.
סעיף 16 לפקודת החוק הפלילי, 1936, אשר עסק בהגנה על רשות שופטת, קבע באנגלית:
"Except as expressly provided by this code, a judicial officer is not criminally responsible for anything done or omitted to be done by him in the exercise of his judicial functions, although the act done is in excess of his judicial authority or although he is bound to do the act omitted to be done".
סעיף זה תורגם לעברית והפך לסעיף 23 לחוק העונשין המקורי משנת 1977.
בפסק דינו בשנת 1980, פסק השופט פליקס אשר לפי אותה הוראה, שהייתה אז סעיף 23 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקבעה:
"הגנה על רשות שופטת
23. נושא משרה שיפוטית לא ישא באחריות פלילית למעשהו ולמחדלו במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם בכך חרג מתחום סמכותו או נמנע מעשות מעשה שהיה עליו לעשותו, והכל כשאין הוראה מפורשת אחרת" - חוק העונשין, התשל"ז-1977 - הנוסח המקורי.
אלה רואים "הוראה מפורשת אחרת" בסעיף 140 לפקודת החוק הפלילי, 1936, הקובע:
"מעשי תרמית ומעילה באמון ע"י פקידי ממשלה
140. כל העובד בשרות הממשלה, ואגב מלוי תפקידי משרתו עשה כל תרמית או מעילה באמון, שיש בהם משום פגיעה בצבור, בין שהתרמית או המעילה באמון היו נחשבים לעברה פלילית ובין שלא היו נחשבים לעברה פלילית אילו נעשו כלפי אדם פרטי, יאשם בעוון".
נכון להיום, הוראת ההגנה על נושא משרה שיפוטית מופיעה בסעיף 34כ לחוק העונשין, התשל"ז-1977:
"הגנה על רשות שופטת
34כ. נושא משרה שיפוטית לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם חרג בכך מתחום סמכותו".
נכון להיום, ההוראה בדבר מעשי תרמית ומעילה באמון של פקידי ממשלה ממוקמת בפרק ט' של חוק העונשין, התשל"ז-1977, שכותרתו "פגיעות בסדרי השלטון והמשפט", תחת סימן ד' שכותרתו "עבירות בשירות הציבור וכלפיו", בסעיף 284, תחת הכותרת "מרמה והפרת אמונים":
"מרמה והפרת אמונים
284. עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".
והוראה זו זכתה לדיון מקיף בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס (30.11.2004).
הסיפא לסעיף 34 לחוק עונשין המקורי "והכל כשאין הוראה מפורשת אחרת", הוסרה בתיקון שהעביר את הוראת החוק בדבר הגנה על נושאי משרה שיפוטית לסעיף 34כ' לחוק העונשין.
"נושא משרה שיפוטית לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם חרג בכך מתחום סמכותו". נוסח זה אינו כולל את הסיפא "והכל כשאין הוראה מפורשת אחרת".
למרות הסרתה של הסיפא המפורשת, הפסיקה והספרות המשפטית מפרשות את ההגנה בסעיף 34כ באופן שאינו חל על מעשים שנעשו במחשבה פלילית, בתרמית או במזימה. כלומר, הרציונל המקורי של הגבלת החסינות למעשים שאינם פליליים במהותם נשמר באמצעות פרשנות תכליתית של הסעיף, המבחינה בין פעולה שיפוטית לגיטימית (אף אם שגויה או רשלנית) לבין מעשה פלילי שאינו נכלל בגדר "מילוי תפקידיו השיפוטיים".
יורם רבין, יניב ואקי דיני עונשין - כרך ב (2014) | פרק 31 - הגנה לנושאי משרה שיפוטית
השופט פ' אשר כותב:
"כידוע סעיף 23 אינו אלא העתק מסעיף 16 של פקודת החוק הפלילי, 1936 (להלן – פקודת החוק הפלילי) וסעיף זה הוזכר בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 57, באותו מקרה נטען על-ידי בא-כוח המערער כי במשפט האנגלי נהנים שופטים מחסינות מוחלטת מפני ענישה על מעשיהם השיפוטיים אף אם היו בהם סימנים של רדיפה (oppression) או מגמה לרעה (malicious motive), וזאת בעקבות ההלכה שנקבעה על-ידי הלורד Coke בענין Floyd v, Barker (1607) 77 E.R. 1305. בהשיבו על טענה זו העיר הנשיא (אגרנט) כי יש להבחין בין חסינות אזרחית שממנה נהנים השופטים האנגליים (כגון במשפטי נזיקין) לבין אחריות פלילית שלגביה אין המשפט המקובל מעניק חסינות שכזאת. התעמקות יתירה בחוק המקובל האנגלי אף לא היתה דרושה באותו מקרה שהרי בארץ חל סעיף מפורש והוא סעיף 16 לפקודת החוק הפלילי ובו מצא בית-המשפט את הפיתרון לשאלת החסינות שנטענה לפניו. נתברר שהאישום באותו מקרה היה של עבירה לפי סעיף 140 לפקודת החוק הפלילי ולפי הרישא של סעיף 16 (היום הסיפא של סעיף 23), יש לראות בסעיף 140 האמור "הוראה מפורשת אחרת" המהווה יוצא מן הכלל הקבוע בסעיף 16. "
"מגמה לרעה" הנזכרת בפסק הדין בפרשת הקאדי מלוד הרי היא היום "כוונת זדון".
והניסוח המקובל "מעשה בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות" מקורו בדברי ההסבר לתיקון מספר 10 לפקודת הנזיקין משנת 2005, אשר הרחיב את חסינות עובדי הציבור (סעיף 7א לפקודה), וקבע כי חסינות זו לא תחול על מעשים שנעשו בכוונת זדון תוך שימוש לרעה בסמכות. ניסוח זה אומץ ופורש בפסיקה ובספרות המשפטית גם בהקשר של חסינות נושאי משרה שיפוטית (סעיף 8 לפקודת הנזיקין וסעיף 34כ לחוק העונשין).
ת"א (מחוזי י-ם) 45412-11-24 מנחם צימט נ' בית משפט לענייני משפחה חיפה (29.04.2025)
רע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם (02.09.2018)
הסוגיה המשפטית - סירוב לגלות אם השופטת יצאה לשבתון ודחייה ממרשם של פניות למזכירות
דגם ההתנהגות שנוצר כאן אינו תואם בית משפט רושם, כשיר ומוסמך, בית משפט התואם את החובות של מדינת ישראל לפי האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות (1966).
הבעיה המתוארת על ידך ניתנת לניסוח משפטי כפגיעה בעקרונות יסוד של הזכות לגישה לערכאות, טוהר ההליך השיפוטי, שקיפות ומהימנות רישומי בית המשפט, וחובת ההודעה של המערכת השיפוטית. הפערים בין הרישומים במערכת "נט המשפט", היעדר הודעות רשמיות, והחשש מהזנה ידנית בלתי אמינה של נתונים קריטיים, מעלים חשש לשיבוש היכולת של בעל דין לנהל את ענייניו ביעילות ובאופן הוגן.
פירוט
1. פגיעה בזכות הגישה לערכאות וטוהר ההליך השיפוטי
הזכות לגישה לערכאות היא זכות יסוד חוקתית, המעניקה לכל אדם את הכוח והחירות להביא את עניינו לבירור בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת, וכוללת את הזכות לדיון פומבי, הוגן ויעיל, המוכרע תוך זמן סביר. היא מחייבת את הרשויות השלטוניות להימנע מיצירת מכשולים בפני מימוש זכות זו. במקרה המתואר, היעדר הודעה רשמית על יציאת שופטת לשבתון, דחיית פניות למזכירות בטענות שונות (כגון "אי תשלום אגרה" או "צו חוסם" שלטענתך אינן מוצדקות), והקושי בקבלת מידע מהימן, מהווים מכשולים בפני מימוש זכות זו. מצב זה עלול לפגוע ביכולתך לנצל את זכויותיך הדיוניות ולקבל יחס ראוי ושווה, ובכך לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי.
2. חוסר אמינות ושקיפות ברישומי מערכת "נט המשפט"
הטענה בדבר רישום פנייה כ"נקלטה" במערכת הפנימית מול רישומה כ"נדחתה" ברשימת הבקשות, והיעדר משלוח הודעות דחייה, מצביעה על חוסר עקביות ומהימנות ברישומי בית המשפט. תקנות בתי המשפט מחייבות ניהול רישום מסודר של העניינים המובאים בפני בית המשפט, לרבות פרטי התיק, שמות השופטים ותאריכי דיונים. כאשר נתונים אלו אינם אמינים או עקביים, נפגעת השקיפות הנדרשת מניהול הליכים שיפוטיים. בנוסף, החשש מהזנה ידנית של נתונים קריטיים (כמו שם השופט הנוכחי ומועד תחילת הניתוב) במערכת אלקטרונית, בניגוד לנתונים מדויקים ברמת השניות המופקים באופן אוטומטי, מעלה שאלות לגבי אבטחת המידע ומהימנות הנתונים המוצגים לציבור ולבעלי הדין.
3. היעדר חובת הודעה מסודרת על שינויים בהרכב השיפוטי וניהול תיקים
אף שאין נוהל ספציפי בחוק המחייב הודעה ישירה לצדדים על יציאת שופט לשבתון, קיימת חובה כללית של המערכת השיפוטית לנהל את ההליכים באופן צודק ויעיל. כאשר שופט מסיים את כהונתו או נבצר ממנו לסיים דיון, חוק בתי המשפט קובע מנגנונים להמשך הטיפול בתיק, לרבות העברתו לשופט אחר. היעדר הודעה מסודרת על שינויים אלו, ובפרט על העברת התיק, פוגע ביכולת בעלי הדין לעקוב אחר התקדמות עניינם ולהתאים את פעולותיהם. פניות בעניינים טכניים, לרבות שינוי מועדים, אמורות להיות מטופלות באופן שקוף ויעיל, תוך צירוף עמדת הצד שכנגד.
4. חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט על ידי המערכת האדמיניסטרטיבית
הטענה כי דחיית הפניות מהווה "תואנות שווא" ו"תרמית - מניעת הגישה לבית המשפט" מעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט, לאו דווקא על ידי בעל הדין, אלא על ידי המערכת האדמיניסטרטיבית עצמה. בית המשפט אחראי למנוע שימוש לרעה בהליכים, לרבות פעולות שיש בהן להשהות, לשבש או להטריד בעל דין. כאשר המערכת אינה מספקת מידע אמין או חוסמת פניות באופן בלתי מוצדק, היא עלולה לפגוע ביעילות ההליך השיפוטי ובאמון הציבור.
סיכום
היעדר הודעות רשמיות, חוסר עקביות ברישומי מערכת "נט המשפט" וחשש מנתונים לא אמינים, יוצרים מצב מהווה פגיעה משפטית בזכות הגישה לערכאות, בטוהר ההליך השיפוטי, בשקיפות ובאמינות רישומי בית המשפט, ובחובת ההודעה של המערכת השיפוטית. מצב זה עלול להוביל לשיבוש היכולת של בעל דין לנהל את ענייניו ביעילות ובאופן הוגן, ואף מעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט על ידי המערכת האדמיניסטרטיבית.
