2025-08-14 "סממנים של פשיעה מאורגנת" - פרשת ג'ואל בן סימון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים - 2016

 2025-08-14 

"סממנים של פשיעה מאורגנת" - פרשת ג'ואל בן סימון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים - 2016

לאחרונה עודדו אותי לכתוב לפרסום סיכומים מתוך החומר שאספתי במשך השנים אודות שחיתות בבתי המשפט בישראל והצעות לצעדי תיקון. פרשת ג’ואל בן סימון הייתה הבסיס לחוות דעתי מיום 30.7.2025 בוועדת חוקה חוק ומשפט בדבר "סממנים של פשיעה מאורגנת" בבתי המשפט לענייני משפחה.

היום נשלחה הטיוטה שלהלן לשופט בדימוס מנחם הכהן, עם בקשה לתגובתו לפני פרסום.

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2025/08/2025-08-14-2016.html

רפורמה במערכת המשפט - גישה לצדק לכל!

כל רפורמה של ממש במערכת המשפט אמורה להיות מותנעת או מודרכת על ידי עיקרון "גישה לצדק לכל". לכן, רפורמה של ממש חייבת להתחיל בתיקון הכשלים בפיתוחה של מערכת נט המשפט (2007-2003) והכנסתה לשירות בבתי המשפט המחוזיים והשלום (2010), שהתבצעו ע"י הנהלת בתי המשפט והשופטים ללא ביקורת ציבורית של ממש ובסמכות מפוקפקת. הכשלים במערכת זו כוללים בין השאר יצירת חיקוק נסתר, שאינו תואם את החיקוק הגלוי של מדינת ישראל. המערכת יצרה עמימות בלתי מתקבלת על הדעת, שאינה מאפשרת לבעלי דין, לבאי כוחם ולציבור הרחב להבחין בין כתב שיפוטי תקף ובר אכיפה לבין מסמך "טיוטה" חסר תוקף. המערכת מקלה על ביצועם של מעשים לא ראויים והסתרתם. בבתי המשפט לענייני משפחה (“החור השחור של מערכת המשפט" לפי ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט) המערכת סייעה להתפתחותם של סממנים של פשיעה מאורגנת. הפעלתה של נט המשפט בבית המשפט העליון (24.8.2024) סיכמה רבע מאה שנים שעמדו בסימן סיכול האימות [אותנטיקציה] במערכת המשפט בישראל. אין ניתן להתעלם מחלקם של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק והשופט בעז אוקון בתהליכים אלה, שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות "המהפכה החוקתית". המשך המצב כפי שהוא משמעותו היא הפקרת הציבור לידי בני עוולה. רפורמה של ממש חייבת לכלול תיקון של נט המשפט, הנהלת בתי המשפט, המזכירויות, כמו גם קץ למדיניות אי-הענישה [impunity] כלפי שופטים.

יוסף צרניק, PhD, LLB

ערנות לזכויות האדם אל"מ joseph.zernik@hra-ngo.org

תוכן העניינים

חלק	'עמ
הקדמה
הקמת בתי המשפט על ידי שלטונות המנדט - 1922
בתי משפט שבכתב ובתי משפט כשירים ומוסמכים
אימות [אותנטיקציה] כנורמה חוקתית
שמעון אגרנט מתמחה בחיפה, "היד המסתורית" משבשת את התיקים - 1932
המזכירות והמזכיר הראשי בתקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936
הכרזת העצמאות - 1948
הקמת הנהלת בתי המשפט - 1952
חוק יסוד השפיטה וחוק בתי המשפט – 1984
ירידת הפורמליזם ועליית הערכים – 1993
- ניתוב התיקים - יו"ר לשכת עוה"ד דרור חוטר-ישי ונשיא ביה"מ העליון אהרן ברק- 1996
מותו של המזכיר הראשי של בית המשפט העליון שמריהו כהן - 7.3.2002
פיתוחה של נט המשפט - 2007-2003
הכנסת נט המשפט לשירות בבתי המשפט המחוזיים והשלום - 2010
פרשת הכרעת הדין במשפט רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת - 2010
פרשת הפרוטוקולים והשופטת ורדה אלשייך בבית המשפט המחוזי בתל אביב - 2012-2011
פרשת משה סילמן בבתי המשפט בתל אביב – 14.7.2012
פרשת השופטת אספרנצה אלון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה - 2013
פרשת ג’ואל בן סימון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים - 2016
חן מענית "ג’ונגל טוטלי בבתי המשפט" - 2016
מעצר לורי שם טוב, מוטי לייבל וצבי זר - 27.2.2017

"סממנים של פשיעה מאורגנת" - פרשת ג’ואל בן סימון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים - 2016

פרשת ג’ואל בן סימון הייתה הבסיס לחוות דעתו של הכותב מיום 30.7.2025 בוועדת חוקה חוק ומשפט בדבר "סממנים של פשיעה מאורגנת" בבתי המשפט לענייני משפחה. שכן, בעקבות פרשת ורדה אלשיך, הנהלת בתי המשפט לא ביצעה תיקון מהותי בנט-המשפט או במזכירויות בכדי להפוך את המערכת זמינה פחות לשימושים זדוניים, כפי שהודגמו בפרשת השופטת ורדה אלשייך. שרי המשפטים בשנים 2016-2009, יעקב נאמן (עצמאי, בתמיכת ליכוד), ציפי לבני (התנועה) ואיילת שקד (הבית היהודי), כמו אלה שקדמו להם וכמו אלה שכיהנו אחריהם, לא הראו כל נטייה לפעול כפי אחריותם המיניסטריאלית ביחס להנהלת בתי המשפט בכלל ולמערכת נט המשפט בפרט.

ביום 22 ביולי 2016, ג’ואל בן סימון,1 אם חד-הורית לבן קטין, פתחה בשביתת שבת מול משרדה של שרת המשפטים איילת שקד ברח’ סלאח א-דין במזרח ירושלים. ג’ואל טענה כי קבוצת שופטים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים התעללה בה במשך תקופה ארוכה ודרשה פגישה קצרה עם שרת המשפטים. לדבריה של ג’ואל היא הגיעה למצב נואש, כשאביו של הקטין הגיש בקשה לבית המשפט לבטל צו איסור יציאה מן הארץ שהוצא לקטין. במקרים של גירושין או פרידה של ההורים, צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד קטינים ניתן באופן אוטומטי עד הגיעם לגיל 18, ומבוטל אך ורק בהסכמת שני ההורים או כנגד העמדת ערבויות הנקבעות ע"י בית המשפט.

ג’ואל הייתה משוכנעת, שבית המשפט לענייני משפחה בירושלים יתיר לאב לצאת מהארץ עם הבן הקטין, וכן, שאם האב והקטין ייצאו מהארץ, היא לא תראה את בנה שוב לעולם.

יש לציין כי בסביבות אותה שנה התפרסם מקרה מסוג זה בו אב גרוש מבאר שבע איבד את בנו. שופט משפחה ניהל הליך במעמד צד אחד (האם הגרושה) מסיבות בלתי ניתנות להסבר הגיוני. בהליך זה השופט הורה על ביטול צו איסור היציאה מן הארץ שניתן ביחס לקטין. האב גילה כי הקטין יצא מהארץ רק ביום בו הקטין היה אמור לעבור למשמורתו. האב איבד קשר עם הקטין לצמיתות. המקרה זכה לפרסום לאחר שהאב התראיין בתכנית רדיו. הרשויות איימו בפעולה חוקית נגד המראיין, עיתונאי שהזהיר את האב מראש לא לחשוף את זהות הקטין. יחד עם זאת היה ברור שהאיומים לא נבעו מדאגה לפרטיות הקטין, אלא מניסיון להסתיר את מעשיו הבלתי ניתנים להסבר של השופט. ניסיון למצוא אזכור כלשהו של הפרשה במהלך כתיבת מאמר זה העלה חרס. מאן דהו ביצע עבודת ניקיון יסודית במרחב הסייבר, אך לא לטובת האינטרס הציבורי.

המשטרה והשב"כ ניסו לסלק את ג’ואל ממקום שביתת השבת ברח’ סלאח א-דין בטענות של סיכון ביטחוני, אך ללא הצלחה. לאחר ארבעה ימים וארבעה לילות שרת המשפטים נעתרה לבקשתה של ג’ואל ונפגשה עימה בנוכחות המנכלית אמי פלמור. ייתכן שגם אחרים, וביניהם עו”ד יעל קוטיק נכחו בפגישה.

תמונה | עו"ד יעל קוטיק

1 הרשת מוצפת בסרטונים ותמונות שג’ואל עצמה העלתה או הסכימה שאחרים יעלו לרשת, כך שהסתרת שמה מיותרת. הפרסום הנרחב בזמן אמת סייע לסכל את הפגיעה בזכויותיה של ג’ואל.

עו"ד קוטיק כיהנה בסביבות שנת 2016 כסגנית היועצת המשפטית במשרד המשפטים. ביום 28.3.2016 היא הופיעה בישיבה של וועדת הכנסת לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. על סדר היום של הוועדה נרשם: "בחינת השלכות שינוי מדיניות הסיוע המשפטי ביחס לתיקי משפחה, על נשים וילדים".i

לדברי ג’ואל, לאחר שעזבה את משרד שרת המשפטים איילת שקד, היא ידעה שירדפו אותה ויפגעו בה. לכן היא ברחה והסתתרה בתל אביב. למרות זאת, המשטרה תפסה אותה על פי צו בדיקה פסיכיאטרית כפויה והביאה אותה לבית החולים איתנים בירושלים.

הצו האמור הוא צו מינהלי שניתן על ידי הפסיכיאטר המחוזי בהתאם לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. תכליתו של הצו היא הבאת אדם בכפייה לבית חולים פסיכיאטרי כדי שייבדק על ידי פסיכיאטר. הפסיכיאטר המחוזי רשאי להוציא צו מסוג זה אך ורק אם הובאו לפניו ראיות לכאורה כי התקיימו באותו אדם תנאים, הכוללים בין השאר, כי "הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי", כי הוא אינו מסוגל להבין את הצורך בבדיקה ולא יתייצב לבדיקה מרצונו. הבדיקה נועדה לקבוע האם האדם עומד בקריטריונים של "חולה נפש" כהגדרת החוק, והאם קיימות עילות לאשפוזו בכפייה.

מסמכים שהציגה ג’ואל לאחר שחרורה מאיתנים כללו מכתב של העובדת הסוציאלית לפסיכיאטר המחוזי, בו ביקשה העובדת הסוציאלית להוציא את צו הבדיקה הכפויה לגבי ג’ואל. לטענת ג’ואל, העובדת הסוציאלית לא ראתה אותה חודשים רבים קודם לכן. בתגובה למכתב העובדת הסוציאלית, הפסיכיאטר המחוזי בירושלים הוציא את הצו המבוקש. הן על מכתב הפנייה של העובדת הסוציאלית והן על צו הפסיכיאטר המחוזי מופיע הכיתוב: "בתאום עם עו"ד יעל קוטיק, משרד המשפטים, טלפון נייד <>".

iהכנסת העשרים, הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, פרוטוקול ישיבה מיום 28.3.2016.

https://oknesset.org/meetings/5/7/577622.htm

 

תמונות | ימין – לורי שם טוב וג’ואל בן סימון באיתנים, יום שישי, 5.8.2016. שמאל – ג’ואל מאחלת לשרת המשפטים איילת שקד שבת שלום מבית החולים הפסיכיאטרי איתנים בסרטון שעלה לפייסבוק.1

לפעילים שמוקד עניינם היה בתי המשפט למשפחה - לורי שם טוב, מוטי לייבל, צבי זר (השלושה נעצרו שישה חודשים אחר כך, ביום 27.2.2017, ב"פרשת השופטים הנוקמים") ונחמה דר נודע על האשפוז הכפוי של ג’ואל בן סימון, והם מיהרו לבקר אותה באיתנים.

ביום שישי, 5.8.2016, לבושה בחלוק בית החולים, ג’ואל הקליטה באיתנים סרטון בו היא מאחלת לשרת המשפטים איילת שקד שבת שלום: "ביקשתי את עזרתך ואת תפרת לי אשפוז כפוי". הסרטון זמין עד היום בפייסבוק.2 מיד עם צאת השבת פרסם דוברה האישי של שרת המשפטים איילת שקד הכחשה ששקד הייתה מעורבת באשפוז הכפוי.

הפעילים התחילו מיד לקדם כינוס ועדה רפואית לשחרורה של ג’ואל. אפשר להתרשם ממצבה של ג’ואל מאוסף הסרטונים הזמינים בפייסבוק, שצולמו באיתנים. ג’ואל רצתה להשתחרר. באחד מהם, ג’ואל מספרת ששמעה את הרופאים מדברים על הליך ערעור, היא ממשיכה ומספרת שכששאלה אותם הם סירבו לספק לה מידע בנושא. בסרטון אחר, בפגישה של פעילים עם הפסיכיאטרית מרים פינק, ד"ר פינק מוסרת להם שג’ואל בחרה להישאר בטיפול וויתרה על זכות הערר…3 הרופאים באיתנים גם הקשו על עורכי הדין להתכונן לוועדה בכך שסירבו לאפשר לעורכי הדין לעיין בתיק הרפואי עד למועד התכנסות הוועדה הרפואית.

ביום 8.8.2016, התכנסה הוועדה הרפואית. ג’ואל הייתה מיוצגת פרו בונו על ידי עו"ד צבי זר ועו"ד סס סס, ובאותו יום היא השתחררה מהאשפוז הכפוי.

1

3 ד"ר מרים פינק מוקלטת בווידאו

https://www.facebook.com/search/top/?q=%D7%A9%D7%91%D7%AA%20%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D%20%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%AA%20%D7%A9%D7%A7%D7%93%20%D7%92%27%D7%95%D7%90%D7%9C%20%D7%91%D7%9F%20%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F

תמונה | נחמה דר, ג’ואל בן סימון ולורי שם טוב באיתנים ביום 8.8.2016, לאחר הוועדה הרפואית.

גם לאחר שחרורה, נותר הרקע לפרשה - התנהלות בית המשפט לענייני משפחה בירושלים והתנהלות לשכת שרת המשפטים - בגדר תעלומה. המסמכים הראו על "תיאום" האשפוז על ידי עו"ד יעל קוטיק ממשרד המשפטים. ג’ואל עצמה תיארה מצב בו היא הייתה קרבן התעללות על ידי קבוצת שופטים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים במשך מספר שנים. ניתן לשער שהיא העבירה מסר דומה לשרת המשפטים. הפרטים לא היו ברורים, וייתכן שלאוזניים בכירות הם נשמעו לא מציאותיים. מתוך ניסיון להבין מה הייתה כוונתה ולעזור לה לתמודד עם המצב בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בהמשך, פעילים הציעו לג’ואל עזרה בביצוע עיון בתיקים. עוד קודם לכן, ג’ואל הציגה שני מסמכים: האחד מעשה ידי השופטת נילי מימון, נמסר לה בסוף דיון בבית המשפט [תמונה להלן], והשני מעשה ידי השופט מנחם הכהן, שהומצא לה בדואר על ידי בית המשפט במהלך האשפוז הכפוי [תמונה להלן]. די היה בשני מסמכים אלה כדי להבין שהיה ממש בטענותיה של ג’ואל. יתר על כן, העובדה שקבוצת שופטים טיפלו בענייניה והעבירו את התיקים מיד ליד באופן קבוע, הייתה בלתי סבירה ומנוגדת להוראות החוק ביחס לניתוב התיקים בבתי המשפט לענייני משפחה.

  

תמונה | חלקים "מפרוטוקול" דיון מיום 6.6.2016 בכתב ידה של השופטת העמיתה נילי מימון. בראש עמ’ 1: “המשיבה...: "אני מבקשת מכב' השופטת לפסול את עצמה על אתר. אני רוצה להזהיר אותך נילי מיימון, אני רוצה למנוע מהשופטת ליפול בפשעים ששופטים אחרים עשו. פרוטוקול בלי ה"ט, המספר לא נכון…". בראש עמ’ 2: “המשיבה איננה מגיבה לגוף הבקשה למרות בקשות מבית המשפט שתעשה כן. המשיבה מתבטאת בזלזול ובצורה בוטה כלפי שופטים…”.

לדברי ג’ואל, השופטת נילי מימון הופיעה ללא גלימת שופטת, ללא קלדנית, וללא גישה למחשב. השופטת נילי מימון כתבה בכתב יד מסמך "פרוטוקול" שהיה לדברי ג’ואל משובש, עד לרמת מספר התיק, שמות הצדדים והנוכחים. מתוך דבריה של ג’ואל עצמה, וכך גם מתוך הכתוב במסמך, ברור שג’ואל לא הכירה באירוע אליו נקלעה שלא מרצונה דיון של בית משפט של מדינת ישראל.

לא ברור כיצד הגיעה השופטת נילי מימון להשתתף באותו אירוע חריג. ג’ואל לא הכירה אותה קודם לכן, ולא נראה שהשופטת הכירה את התיק ו/או את המשפחה. אולם תוצאת אותו אירוע הייתה פעולה שיפוטית דרקונית ביחס לג’ואל, הגם שתקפותה של אותה פעולה מפוקפקת במקרה הטוב.

 

תמונה | "החלטה" מדיון מיום 26.7.2016 של השופט מנחם הכהן: “1. התייצבה לפני עורכת הדין ענבל ווייל מהלשכה לסיוע המשפטי... כנגד הקטין, בנם של… 2. לדבריה מזה 4 ימים מקיימת האם שביתת שבת מול לשכת שרת המשפטים. 3. … האב או החלטת כבוד השופט אלבז לא צלחו. 4. … 5. אני נעתר לבקשת עו"ד ווייל ומורה…”. בתחתית המסמך שתי חותמות אישיות, חותמת "העתק מתאים למקור", וחותם בית המשפט לענייני משפחה.

מתוך המסמך מתברר, שבאותו יום שג’ואל פגשה את שרת המשפטים איילת שקד והמנכלית אמי פלמור, נשלחה עו"ד ענבל ווייל (אחראית תחום מעמד אישי, הלשכה לסיוע משפטי למחוזות ירושלים והדרום, משרד המשפטים) לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בניסיון לברר את האמת בדבריה של ג’ואל, ואולי לנסות לסייע לה. מה טיבו של האירוע המתועד במסמך? ומה טיבו של המסמך עצמו? ג’ואל לא הכירה את עו"ד ענבל ווייל, ובוודאי שלא נתנה לה ייפוי כוח. ג’ואל לא ידעה דבר על כך שעו"ד ענבל ווייל הופיעה בבית המשפט, כביכול בתיק המשמורת של בנה. לפיכך, ספק אם ניתן למצוא מסגרת חוקית תקפה לאירוע המתועד במסמך. אשר למסמך עצמו, הוא מסוג "החלטה טיוטה". על המסמך מופיעה חותמת מים אלקטרונית "טיוטה". נציב תלונות הציבור על השופטים השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג מתייחס במפורש ובאופן ספציפי למסמכים מסוג זה בהחלטתו 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) בעניין השופטת ורדה אלשיך ("פרשת הפרוטוקולים המפוברקים").1 הנציב קובע שמסמכים מסוג זה אינם כתבי בית דין כלל. אין למוסרם, אין לאשרם "העתק מתאים למקור" ואין להמציאם לבעלי דין. בהחלטתו, הנציב גם מורה להנהלת בתי המשפט להדריך בהתאם את השופטים ואת סגל המזכירויות. אולם ארבע שנים לאחר החלטתו של הנציב, השופט מנחם הכהן נחזה כפועל בכוונת מכוון בצורה האסורה, שנט המשפט מאפשרת. לא זו אף זו – הוא עשה כך שהוא יודע שהמסמך יגיע קרוב לוודאי לידי המנכלית אמי פלמור והשרה איילת שקד. יש לציין שקרוב לוודאי השופט מנחם הכהן גם מסר מידע שקרי לעו"ד ענבל וייל. שכן, מספר ימים אח"כ, עיון בתיק הראה שהבקשה בעניין הקטין צוינה בבירור במסך הפתיחה כבקשה שהייתה תלויה ועומדת.

שאלה לא פחות מסקרנת היא מה חשבו עו"ד ענבל וייל, עו"ד אמי פלמור – מנכ"לית משרד המשפטים והשרה איילת שקד למראה "החלטה טיוטה".

ניתן אולי לומר שמסמך זה, בן עמוד אחד ייצג היטב את היחסים בין שרת המשפטים איילת שקד, הנהלת בתי המשפט והשופטים.

מספר ימים אח"כ התייצבו ג’ואל ומתנדב לבצע עיון בעלת דין בתיקיה על פי תקנה 3 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003. ג’ואל חתמה על טופס 1 שבתקנות – הודעת עיון של בעל דין. המזכירות התבקשה למסור את רשימת התיקים ואת העתקי כל ההחלטות בתיקים. התברר שבית המשפט לענייני משפחה החזיק אז 22 תיקים בעניין ג’ואל ומשפחתה, כולם היו תיקים סגורים. פקידת המזכירות הדפיסה עבור ג’ואל את החלטת השופט מנחם הכהן מיום 26.7.2016, שג’ואל קיבלה עוד קודם לכן כהמצאה בדואר.

בהמשך, ביקש סגן המזכיר הראשי רפי ברוך מעובדת בכירה במזכירות בשם מאיה לסייע לג'ואל בעניין העיון בתיקים. מאיה הציצה במסך ואז שאלה את ג’ואל אם קיבלה כבר העתקי החלטות כלשהן. ג’ואל ענתה בחיוב, שקיבלה העתק החלטה אחת. מאיה ביקשה לראות את ההחלטה, אך מיד כשקיבלה אותה – "ההחלטה טיוטה" של השופט מנחם הכהן, קרעה אותה לגזרים וזרקה אותה לפח.

מאיה הסבירה שההחלטות בתיקים של ג’ואל הן "טיוטות" ואסור למסור לה העתקים שלהן. אולם עד אותו יום, אותן החלטות עצמן הומצאו לג’ואל באופן קבוע על ידי בית המשפט.

אין דרך להסביר את האירועים בפרשת להסביר את התופעה כולה כהתנהלות של בית משפט כשיר. ויש לשים לב שהשופט מנחם הכהן כיהן אז כסגן נשיא לענייני משפחה בבתי משפט השלום במחוז ירושלים.

1https://human-rights-alert.blogspot.com/2024/09/8812-3152012.html