לחג החירות: הבלוגרית לורי שם-טוב וחופש הביטוי, רומן זדורוב - מרמה בבתי המשפט
לורי שם-טוב היא פעילה מרכזית במחאה נגד שחיתות בתי המשפט לענייני משפחה ולקיחת ילדים מהוריהם. לורי שם-טוב עצורה כבר כשנה וחודשיים בכלא נווה תרצה לפני משפט - מצב חסר תקדים. לאחרונה התפרסם פסק דין של בית המשפט המחוזי ת"א בתיק נפרד, בו הורשעה בהפרת חוק הגנת הפרטיות, לאחר שפרסמה מידע המראה שמנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן היה פטור בפועל מקיום החוק בעניינים כספיים אישיים. בפסק דין זה, המציאו השופטים כביכול "נוסחה גמישה למדי" לאבחנה בין חופש הביטוי לבין עבריינות. פסק הדין עצמו אומר שהוא מייצג "החמרה עם כלי התקשורת"... בפועל, גישה זאת מחפה על המושחתים ורודפת את חושפי השחיתויות. מעבר לכך, הראיות מצביעות על כך שההליך כולו היה משובש מיסודו - שופטים ישבו בדין ללא כל סמכות, והקראת פסק הדין שובשה - שכן ישבו שם רק שני שופטים ולא שלושה. ועתה, מתברר שגם החתימות האלקטרוניות על פסק הדין מפוברקות - השיגרה בבתי המשפט כבר 8 שנים... ערעור באותו עניין - המרמה בחתימות האלקטרוניות בבתי המשפט תלוי ועומד בבית המשפט העליון כבר חצי שנה ללא כל החלטה לגופו של עניין. הערעור מציג מרמה זהה גם של השופטים בבית המשפט המחוזי נצרת במשפטו של רומן זדורוב. המצב בכללו הוא מרמה רחבת היקף של השופטים כקבוצה. ובינתיים, בית המשפט העליון מתקשה להחליט בערעור באותו עניין, תלוי ועומד כבר חצי שנה: האם מותר לשופטים לעסוק במרמה בחתימות האלקטרוניות בהליכים פליליים בקשר לכליאת אנשים. פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך הייתה רק קצה הקרחון. עד שלא נתמודד עם השחיתות בבתי המשפט - אין סיכוי למאבק יעיל בשחיתות השלטונית!
קראו את הפוסט השלם: http://inproperinla.blogspot.co.il/2018/03/2018-03-30.html
תמונה. הבלוגרים מוטי לייבל ולורי שם-טוב נעצרו בסוף פברואר 2017. מוטי שוחרר למעצר בית לפני כחודשיים, אבל לורי מוחזקת בנווה תרצה עד היום. השבוע, בדיווח תקשורתי נדיר, כתבה שרון שפורר: "הפרקליטות: לורי שם טוב יותר מפחידה מדומרני, יותר מסוכנת מקסטיאל... קשה לראות את הטעם או ההיגיון בהחלטה להשאיר את שם טוב במעצר עד תום ההליכים. יתכן שהתשובה אינה טמונה במעשים שבהם היא נאשמת, כמו שהיא נמצאת בזהות קורבנות העבירה. בין המתלוננים נגד מי שעמדה לטענת התביעה בראש “רשת הטרור הרשתי” אפשר למצוא כעשרים שופטים, בהם גם שופט בית המשפט העליון ושופט מחוזי. נוסף על כך, הרשימה מונה עשרות עורכי דין ובהם גם עובדי מדינה, ועוד עשרות עובדים סוציאליים. הנתון הזה הופך את הטענה של רבים מתומכיה של שם טוב לנקמה של המערכת בנאשמת לטענה שגם בסנגוריה הציבורית יש שמסכימים איתה.". התנהלות המשטרה ובתי המשפט השלום ת"א, המחוזי ת"א והעליון בתיקים הנוגעים למוטי ולורי משופעת בשיבושים ופברוקים - שתוצאתם הפרות חמורות של זכויות האדם.
---
---
תמונה. שם-טוב (עצירה) נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17) בבית המשפט המחוזי ת"א - "החלטה בפתקית" של השופט רענן בן-יוסף על בקשה לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות על פסק הדין, עליו חתם כביכול בחתימה אלקטרונית. פסק דין זה המציא "נוסחה גמישה למדי" לאבחנה בין חופש הביטוי לבין עבריינות. ה"החלטה בפתקית" אומרת, ששופט מחוזי בישראל בשנת 2018 - 8 שנים לאחר הפעלת מערכת נט-המשפט, וקרוב ל-20 שנה לאחר תחולת חוק החתימה האלקטרונית, שאותו הוא חייב להפעיל יום יום בשיגרת עבודתו - "אינו מתמצא בעייינים טכניים"... בנוסף כותב השופט "השופטים שישבו בדין בעת הקראת פסק הדין היו בן יוסף רענן, אירית קלמן, וקפאח ציון." אמירה זאת שקרית ומטעה לגבי מספרם וזהותם של השופטים שישבו בדיון הקראת פסק הדין. על פי מספר עדי ראייה מהימנים, ישבו שם רק שניים (בניגוד לדין), שזוהו כרענן בן-יוסף ואברהם היימן.
---
תמונה. דו"ח נציב זכויות האדם של האו"ם על ישראל לשנת 2018 אומר: "ההתדרדרות החמורה ביושרת רשויות המשפט והחוק, כתוצאה מהטמעת מערכות מחשוב ממשלתיות... יש לראות את תקפותו ויושרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב." למועצת זכויות האדם הוגש מידע הכולל אוסף גדול של כתבי החלטות שיפוטיות "מפוברקות" (מרמתיות), בפרט לגבי שיבוש החתימות האלקטרוניות במערכת נט-המשפט.
---
תמונה. דוגמה טיפוסית של חתימה אלקטרונית מפוברקת (מרמתית) של שופט במערכת נט-המשפט, כפי שהיא נקראת בתכנה הייעודית של לשכת עורכי הדין. חתימה מסוג זה אינה חתימה אלקטרונית על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001), וגם לא חתימה אלקטרונית של אדם כלשהו, על פי הגדרות מקובלות של חתימה אלקטרונית: (1) “אישור הבסיס של רשות האישורים אינו אמין...”; (2) “הונפק עבור: “Israeli Courts Authority” - אין שם איש ותפקידו, שהוא החותם, והמחזיק בכלי החתימה האלקטרונית כדין מופיע בנתונים אלה; (3) “הונפק על-ידי: “Israeli Courts Authority” - אין גוף מוכר בדין בישראל בשם “Israeli Courts Authority”, ובוודאי שאין גורם מאשר על-פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) בשם זה; (4) "בתוקף מ: 01/01/2000 עד 01/01/2099” - ביום 01/01/2000, עדיין לא חוקק ולא הוחל חוק החתימה האלקטרונית, והנפקת כלי חתימה אלקטרונית למשך 99 שנה לאדם בתפקידו כשופט אינה התנהלות סבירה ותקינה; (5) אין תאריך וזמן החתימה מופיעים בנתונים כלל.
---
תל-אביב, 30 למרץ, ערב פסח - אתמול הוגשה בבית המשפט המחוזי ת"א בקשת עיון בתיק הערעור - שם-טוב (עצירה) נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17). הבקשה מבקשת לעיין ב"פסק-דין עשוי כדין בתיק דנן, ככל שהוא קיים; לחלופין – הצהרת בית המשפט שאין בנמצא פסק דין עשוי כדין בתיק דנן, ופסק הדין שהתפרסם חסר תוקף ובטל מיסודו."
במחוזי תל-אביב
בקשת עיון זאת הוגשה לאחר שהשבוע מומש העיון בחתימות האלקטרוניות על פסק הדין כביכול, כפי שפורסם, והוכח סופית שזהו כתב בית דין "מפוברק" - שאינו חתום כדין כלל.
בפסק הדין בערעור נידונה לורי שם-טוב למאסר על תנאי על "הפרת חוק הגנת הפרטיות". העבירה בה מדובר היא פרסום, שהראה שמנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן היה פטור בפועל מקיום החוק בעניינים כספיים אישיים. הן במשפט עצמו, והן בערעור, לורי טענה שפרסום זה מוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונאות. טענה זאת נדחתה הן במשפט והן בערעור. בפסק הדין בערעור, המציאו השופטים כביכול "נוסחה גמישה למדי" לאבחנה בין חופש הביטוי לבין עבריינות:
יש לראות במצב בו שופטים ממציאים "נוסחה גמישה למדי", על מנת להבחין, לאחר מעשה, בין פרסום, המוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונות, לבין מעשה פלילי, התנהלות שיפוטית חצופה. כפי שהשופטים עצמם מציינים, יש לצפות של"נוסחה גמישה למדי" מסוג זה תהיה תוצאה חמורה לגבי התקשורת בישראל. מה שהשופטים אינם אומרים – התוצאה המרכזית תהיה הגנה על המושחתים ורדיפת חושפי שחיתויות. יתרה מכך, יש לראות בהמצאת "נוסחה גמישה למדי", עמומה ומעורפלת, לאבחנה בין זכות "חוקתית" לבין מעשה עברייני, הפרה חמורה של זכויות האדם. השופטים יצרו פה מצב בו איש לא יוכל לדעת מראש, האם הוא פועל על פי חופש הביטוי – או עוסק בעבריינות.
מעבר לכך, הראיות מצביעות על כך שההליך כולו היה משובש מיסודו - שופטים ישבו בדין ללא כל סמכות, והקראת פסק הדין שובשה - שכן ישבו שם רק שני שופטים ולא שלושה. כל זה לא מנע מהשופט רענן בן-יוסף להוציא שלוש (3) החלטות שקריות לגבי מספרם וזהותם של השופטים שישבו בדיון הקראת פסק הדין. ולאחר שהוצגו לשופט רענן בן-יוסף ראיות שגם לשופטים שישבו בדיונים לשמיעת הטיעונים בערעור לא הייתה כל סמכות שיפוט בתיק כלל, הוציא "החלטה בפתקית" האומרת, "אין לי מה להוסיף"...
בבית המשפט העליון
ביום 01 לאוקטובר, 2017 הוגש ערעור בבית המשפט העליון באותו עניין עצמו - צרניק נ מדינת ישראל (7631/17). הערעור נבע מהחלטות ופרוטוקולים מפוברקים של השופט אברהם היימן מבית המשפט המחוזי תל-אביב בקשר למעצרם עד תום ההליכים של הנאשמים לורי שם-טוב ומוטי לייבל.
הערעור גם תיעד התנהלות דומה של השופטים יצחק כהן (עבריין מין מורשע), אסתר הלמן, וחיים גלפז (מתחזה ללא יומן שופט) בתיק בית המשפט המחוזי נצרת במשפט רומן זדורוב.
הבסיס לערעור הוא "החלטה בפתקית" של השופט אברהם היימן על בקשה לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות לגבי פרוטוקול מפוברק.
תמונות. החלטה בפתקית של אברהם היימן בתיק המעצרים של הבלוגרים, לורי שם טוב מוחזקת כבר יותר מ-9 חדשים במעצר ללא הליך ראוי: "ככל שלמבקש טענות באשר לאוטנטיות של הפרוטוקול יפנה בהליך מתאים, אם קיים הליך שכזה, שאינו בקשה לעיון בתיק."
---
הערעור גם כלל ראיות מתיק מדינת ישראל נ רומן זדורוב (502-07), והחלטה דומה להפליא של נשיא בית המשפט המחוזי נצרת, השופט אברהם אברהם על בקשה לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות על פסק הדין המפוברק (מרמתי) שם.
השופטים השליטו מרמה רחבת היקף בבתי המשפט
המצב בו שופטים אינם מהססים לעסוק במרמה על כס המשפט ללא מורא החוק הוא בלתי נסבל. מצב זה הוא מכה אנושה לכשירותם וישרתם של בתי המשפט במדינת ישראל.
שיטת המרמה הזאת - פרסום מסמכים, הנחשבים על ידי השופטים עצמם חסרי כל תוקף, אך נחזים על ידי אחרים ככתבי בית דין תקפים ובני אכיפה - היא שיטת מרמה ידועה של שופטים מושחתים כבר מאות שנים ברחבי העולם. החידוש היחידי אצלנו- הוא בפברוק החתימות האלקטרוניות כדי לבצע הונאה זאת.
שחיתות מערכת המשפט והחוק היא קדקוד השחיתות השלטונית. עד שלא נתמודד עם המצב במערכת המשפט והחוק, אין סיכוי למאבק יעיל בשחיתות השלטונית.
להלן הבקשה לעיון שהוגשה אתמול בבית המשפט המחוזי ת"א
---
---
תל-אביב, 30 למרץ, ערב פסח - אתמול הוגשה בבית המשפט המחוזי ת"א בקשת עיון בתיק הערעור - שם-טוב (עצירה) נ פרקליטות מחוז ת"א-פלילי (29531-02-17). הבקשה מבקשת לעיין ב"פסק-דין עשוי כדין בתיק דנן, ככל שהוא קיים; לחלופין – הצהרת בית המשפט שאין בנמצא פסק דין עשוי כדין בתיק דנן, ופסק הדין שהתפרסם חסר תוקף ובטל מיסודו."
במחוזי תל-אביב
בקשת עיון זאת הוגשה לאחר שהשבוע מומש העיון בחתימות האלקטרוניות על פסק הדין כביכול, כפי שפורסם, והוכח סופית שזהו כתב בית דין "מפוברק" - שאינו חתום כדין כלל.
בפסק הדין בערעור נידונה לורי שם-טוב למאסר על תנאי על "הפרת חוק הגנת הפרטיות". העבירה בה מדובר היא פרסום, שהראה שמנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן היה פטור בפועל מקיום החוק בעניינים כספיים אישיים. הן במשפט עצמו, והן בערעור, לורי טענה שפרסום זה מוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונאות. טענה זאת נדחתה הן במשפט והן בערעור. בפסק הדין בערעור, המציאו השופטים כביכול "נוסחה גמישה למדי" לאבחנה בין חופש הביטוי לבין עבריינות:
'עניין ציבורי' המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על ידי פרסום, הינו עניין כזה שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, ואם לשיפור אורחות חייו... מדובר בנוסחה גמישה למדי, אשר הקביעה לגבי תכנה תיעשה על-פי השקפתו האובייקטיבית של בית המשפט. פרשנות זו יש עימה, לדעתנו, משום החמרה עם כלי התקשורת...פסק הדין עצמו אומר שהוא מייצג "החמרה עם כלי התקשורת", אבל פסק הדין לא מפרש את המשמעות בפועל של "נוסחה גמישה למדי" זאת - גישה זאת מחפה על המושחתים ורודפת את חושפי השחיתויות.
יש לראות במצב בו שופטים ממציאים "נוסחה גמישה למדי", על מנת להבחין, לאחר מעשה, בין פרסום, המוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונות, לבין מעשה פלילי, התנהלות שיפוטית חצופה. כפי שהשופטים עצמם מציינים, יש לצפות של"נוסחה גמישה למדי" מסוג זה תהיה תוצאה חמורה לגבי התקשורת בישראל. מה שהשופטים אינם אומרים – התוצאה המרכזית תהיה הגנה על המושחתים ורדיפת חושפי שחיתויות. יתרה מכך, יש לראות בהמצאת "נוסחה גמישה למדי", עמומה ומעורפלת, לאבחנה בין זכות "חוקתית" לבין מעשה עברייני, הפרה חמורה של זכויות האדם. השופטים יצרו פה מצב בו איש לא יוכל לדעת מראש, האם הוא פועל על פי חופש הביטוי – או עוסק בעבריינות.
מעבר לכך, הראיות מצביעות על כך שההליך כולו היה משובש מיסודו - שופטים ישבו בדין ללא כל סמכות, והקראת פסק הדין שובשה - שכן ישבו שם רק שני שופטים ולא שלושה. כל זה לא מנע מהשופט רענן בן-יוסף להוציא שלוש (3) החלטות שקריות לגבי מספרם וזהותם של השופטים שישבו בדיון הקראת פסק הדין. ולאחר שהוצגו לשופט רענן בן-יוסף ראיות שגם לשופטים שישבו בדיונים לשמיעת הטיעונים בערעור לא הייתה כל סמכות שיפוט בתיק כלל, הוציא "החלטה בפתקית" האומרת, "אין לי מה להוסיף"...
בבית המשפט העליון
ביום 01 לאוקטובר, 2017 הוגש ערעור בבית המשפט העליון באותו עניין עצמו - צרניק נ מדינת ישראל (7631/17). הערעור נבע מהחלטות ופרוטוקולים מפוברקים של השופט אברהם היימן מבית המשפט המחוזי תל-אביב בקשר למעצרם עד תום ההליכים של הנאשמים לורי שם-טוב ומוטי לייבל.
הערעור גם תיעד התנהלות דומה של השופטים יצחק כהן (עבריין מין מורשע), אסתר הלמן, וחיים גלפז (מתחזה ללא יומן שופט) בתיק בית המשפט המחוזי נצרת במשפט רומן זדורוב.
הבסיס לערעור הוא "החלטה בפתקית" של השופט אברהם היימן על בקשה לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות לגבי פרוטוקול מפוברק.
---
הערעור גם כלל ראיות מתיק מדינת ישראל נ רומן זדורוב (502-07), והחלטה דומה להפליא של נשיא בית המשפט המחוזי נצרת, השופט אברהם אברהם על בקשה לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות על פסק הדין המפוברק (מרמתי) שם.
\
תמונות. החלטה של השופט אברהם אברהם, נשיא בית המשפט המחוזי נצרת, בתיק רומן זדורוב, בו ניהלו השופטים יצחק כהן (עבריין מין כבר אז), אסתר הלמן, והמתחזה לשופט חיים גלפז (ללא מינוי שיפוטי), משפט בדוי על רומן זדרורב, ואין בנמצא פסקי דין עשויים כדין: "המבקש שב על בקשותיו, שנושאן, לכאורה, עיון במסמכים. אלא שאלה אינן בקשות לעיון, כי אם חקירה שהמבקש עורך אודות תקפות פעולתה של מערכת נט-המשפט, ושאר מסכת טענות ביחס להתנהלות המותב בתיק הנ"ל. בכגון אלה אין לבית משפט זה להידרש... "
---
הערעור עצמו מציג את הסוגיה כך:לכן, השאלה בבסיסו של ערעור זה היא לגבי זכותו של אדם, שקיבל המצאה כביכול מבית המשפט, בהליך פלילי, של מסמך אלקטרוני, הנחזה ככתב בית דין, לעיין בחתימה האלקטרונית של אותו מסמך עצמו, בכדי לוודא את אמיתות (אותנטיות) אותו מסמך ככתב בית-דין שהוא החלטה שיפוטית תקפה. במלים אחרות: האם רשאי בית משפט להמציא לאדם מסמכים, בהליך פלילי, מתוך כוונה שמקבלם יקבל את סמכותם כהחלטות או פסקי-דין, ובו בזמן לשמור בגדר חידה את אמתותם של אותם המסמכים ככתבי בית-דין תקפים?בית המשפט העליון הפעיל על תיק הערעור כולו חיסיון ללא הליך ראוי מיד עם הגשתו, ומסרב להסיר חיסיון זה למרות בקשות חוזרות. בית המשפט העליון גם לא פסק דבר לגופו של עניין הערעור עד היום - במהלך חצי שנה.
השופטים השליטו מרמה רחבת היקף בבתי המשפט
המצב בו שופטים אינם מהססים לעסוק במרמה על כס המשפט ללא מורא החוק הוא בלתי נסבל. מצב זה הוא מכה אנושה לכשירותם וישרתם של בתי המשפט במדינת ישראל.
שיטת המרמה הזאת - פרסום מסמכים, הנחשבים על ידי השופטים עצמם חסרי כל תוקף, אך נחזים על ידי אחרים ככתבי בית דין תקפים ובני אכיפה - היא שיטת מרמה ידועה של שופטים מושחתים כבר מאות שנים ברחבי העולם. החידוש היחידי אצלנו- הוא בפברוק החתימות האלקטרוניות כדי לבצע הונאה זאת.
שחיתות מערכת המשפט והחוק היא קדקוד השחיתות השלטונית. עד שלא נתמודד עם המצב במערכת המשפט והחוק, אין סיכוי למאבק יעיל בשחיתות השלטונית.
להלן הבקשה לעיון שהוגשה אתמול בבית המשפט המחוזי ת"א
תקנות
בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון
בתיקים),
תשס"ג-2003;
טופס
2
(תקנה
4(ג))
בקשה
לעיון
בתיק בית משפט
1. פרטי
המבקש:
א)
שם
מלא: דר'
יוסף
צרניק
ב)
מס'
זהות:
ג)
כתובת:
תד
33407,
תל-אביב
ד)
מס'
טלפון:
אין
2. פרטי
תיק בית המשפט:
א)
מס'
תיק
בית משפט שבו מבוקש העיון:
בית
המשפט המחוזי
ת"א,
תיק
29531-02-17
ב)
הצדדים
בתיק:
שם-טוב
(עצירה)
נ
פרקליטות מחוז תל-אביב
פלילי
ג)
המסמכים/המוצגים
בתיק
זה,
שבהם
מבוקש העיון:
פסק-דין
עשוי כדין בתיק דנן,
ככל
שהוא קיים;
לחלופין
– הצהרת בית המשפט שאין בנמצא פסק דין
עשוי כדין בתיק
דנן,
ופסק
הדין שהתפרסם חסר תוקף ובטל מיסודו.
3.
מטרת
העיון והטעמים המצדיקים אותו:
א)
בקשה
זאת מוגשת בעל כורחו של המבקש.
בתיק
דנן התפרסם "פסק
דין"
מיום
25
לפברואר,
2018. לכן,
מובן
מאליו שאינו אסור בפרסום.
תקנות
בתי המשפט-עיון
בתיקים (2003),
תקנה
2(ב),
אומרת:
“כל
אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות
בפרסום על פי דין.”
כמו
כן מבהיר
פסק הדין משנת 2009
בעתירת
האגודה לזכויות האזרח נ שר המשפטים ואחרים
(בג”ץ
5917-97),
שאין
כל צורך בהגשת בקשה לממש את זכות העיון
בהחלטות ופסקי דין,
שאינם
אסורים בפרסום על פי דין.
יחד
עם זאת,
הניסיון
מראה שבתי המשפט בישראל,
כולל
בית המשפט העליון,
מונעים
את הגישה לעיון בכתבי החלטות שכבר התפרסמו
ללא הגשת בקשת עיון.
ב)
ביום
08
למרץ,
2018, הגיש
מבקש העיון בקשת עיון ראשונה
לגבי "נתוני
החתימות
האלקטרוניות
של
השופטים ר.
בן-יוסף,
ש.
יניב,
וצ.
גורפינקל,
לגבי
כתב פסק-דין
מיום
25
לפברואר,
2018 בתיק
דנן,
ככל
שהם קיימים."
במהלך
בקשת העיון כתב השופט רענן בן-יוסף
סדרת החלטות,
האומרות
בין
השאר:
(1)
ששלושה
שופטים ישבו בדיון להקראת
פסק הדין ביום
25
לפברואר,
2018 - בניגוד
לעדותם של מספר עדי ראיה מהימנים.
(2)
שמזהה
את
השופטים
שישבו בדיון ביום 25
לפברואר
כ-
בן-יוסף,
קאפח
וקלמן;
ואח"כ,
החלטה
המזהה אותם כ
-
בן-יוסף,
קלמן
והיימן,
בניגוד
לרישומים ביומני בית המשפט עצמו.
(3)
שהשופטים
שישבו בדיונים קודמים,
לשמיעת
הטיעונים,
הם
בן-יוסף,
יניב
וגורפינקל – בניגוד לרישומים בתיק עצמו,
המראים
שאף אחד מהם לא היה מוסמך לדון בתיק בתאריכי
הדיונים הרשומים ביומן בית המשפט.
ג)
בסופה
של בקשת העיון הראשונה,
קיבלתי
ביום 27
למרץ,
2018 המצאה
של פסק הדין הנ"ל
על ידי יישום ההמצאה האלקטרונית בנט-המשפט
(תמונות1-3).
תמונה 1. שם-טוב (עצירה) נ פרקליטות מחוז תל-אביב פלילי (29531-02-17) – המצאה אלקטרונית בנט-המשפט מיום 27 למרץ, 2018: "מכתב מלווה", "מצורף בזה מסמך פסק דין", "27 מרץ 2018", "מזכירות בית המשפט" – ללא ציון שם איש או תפקידו תחת קו החתימה, וללא כל חתימה (צילום מסך).
---
תמונה 2. שם-טוב (עצירה) נ פרקליטות מחוז תל-אביב פלילי (29531-02-17) – המצאה אלקטרונית בנט-המשפט מיום 27 למרץ, 2018: "החתימות הגרפיות" של השופטים בסופו של המסמך (צילום מסך). “… נקבע כי המאסר המותנה אותו תישא המערערת יהיה של 6 חודשים למשך 3 שנים, שיופעל אם תעבור המערערת עבירה על-פי חוק הגנת הפרטיות. ניתן והודע היום י’ אדר התע"ח, 25 פברואר, 2018, במעמד הנוכחים. רענן בן-יוסף – אב"ד, שי יניב, שופט, צבי גורפינקל, שופט עמית.”
---
תמונה
3.
שם-טוב
(עצירה)
נ
פרקליטות מחוז תל-אביב
פלילי
(29531-02-17)
– המצאה
אלקטרונית בנט-המשפט
מיום 27
למרץ,
2018: נתוני
החתימות האלקטרוניות כביכול ביחס
למסמך
פסק דין,
כפי
שנבדקו על ידי התכנה הייעודית של לשכת
עורכי הדין
(צילום
מסך).
“מידע
אישור”,
“אישור
הבסיס של רשות האישורים
אינו אמין...”;
“הונפק
עבור:
Israeli Courts Authority”; “הונפק
על-ידי:
Israeli Courts Authority”; "בתוקף
מ:
01/01/2000 עד
01/01/2099”.
---
ד)
בדיקת
נתוני
החתימות האלקטרוניות כביכול של
השופטים
ביחס למסמך פסק הדין,
מראות
בבירור שמסמך זה אינו חתום בחתימה אלקטרונית
על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001),
וגם
לא חתימה אלקטרונית של אדם כלשהו,
על
פי הגדרות מקובלות של חתימה אלקטרונית:
(1)
“אישור
הבסיס של רשות האישורים
אינו אמין...”;
(2)
“הונפק
עבור:
“Israeli Courts Authority” - אין
שם איש ותפקידו,
שהוא
החותם,
והמחזיק
בכלי
החתימה
האלקטרונית
כדין מופיע בנתונים אלה;
(3)
“הונפק
על-ידי:
“Israeli Courts Authority” - אין
גוף מוכר בדין בישראל בשם “Israeli
Courts Authority”, ובוודאי
שאין
גורם מאשר על-פי
חוק החתימה האלקטרונית (2001)
בשם
זה;
(4)
"בתוקף
מ:
01/01/2000 עד
01/01/2099”
- ביום
01/01/2000,
עדיין
לא חוקק
ולא הוחל
חוק החתימה האלקטרונית,
והנפקת
כלי חתימה אלקטרונית למשך 99
שנה
לאדם בתפקידו כשופט אינה התנהלות סבירה
ותקינה;
(5)
אין
תאריך וזמן החתימה מופיעים בנתונים כלל.
ה)
החלטת
נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי
ת”א)
בפרשת
"הפרוטוקולים
המפוברקים"
של
השופטת ורדה אלשייך מבהירה:
(1)
ש"החתימות
הגרפיות"
המופיעות
על כתבי בית דין בנט-המשפט,
הן
תמונות המודבקות על ידי הקלדנית,
והן
חסרות כל תוקף;
(2)
שמסמכים
בנט-המשפט,
שאינם
חתומים כדין
בחתימה אלקטרונית על-פי
חוק החתימה האלקטרונית (2001),
הם
"טיוטות"
בלבד,
אינם
כתבי
בית דין
תקפים,
ואינם
בני אכיפה.
ו)
פסק
הדין של השופטת דליה דורנר בתיק עמוס ברנס
נ מדינת ישראל (3032/99)
– בקשה
למשפט חוזר,
מבהיר
שהזכות להליך ראוי "עלתה
כיתה"
בישראל
בעקבות חקיקת חוק היסוד-
כבוד
האדם וחירותו (אך
בהליכים
פליליים בלבד!).
כלל
הממצאים מהליך הבקשה לעיון בתיק
דנן לגבי
חוסר סמכותם של השופטים ששמעו את הטיעונים
בהליך הערעור,
ניהול
השמעת פסק-הדין
שלא במעמד שלושה שופטים,
השיבושים
ברישומי היומן בתיק זה,
כוונת
השופט רענן בן-יוסף
לשנות רישומים אלה בדיעבד בהליך בלתי
מוגדר ובלתי מוסבר,
ופרסום
מסמך "פסק-דין"
חסר
תוקף,
בטל
מיסודו – אינם יכולים להימצא
כעומדים בקנה אחד עם קיום הזכות להליך
ראוי.
ז)
מדינת
ישראל גם מחויבת לזכות להליך ראוי על-פי
האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות
ופוליטיות (1966),
וקרוב
לוודאי שהעצירה לורי שם-טוב
תימצא
אסירה פוליטית.
לפיכך,
מן
הראוי שבית המשפט יאפשר עיון בפסק-דין
עשוי כדין בתיק דנן,
ככל
שהוא קיים;
לחלופין
– מן
הראוי שבית המשפט
יצהיר,
שאין
בנמצא פסק דין עשוי כדין בתיק
דנן,
ופסק
הדין שהתפרסם חסר תוקף ובטל מיסודו.
4. הקשר
של המבקש לתיק בית משפט (נא
לציין כל קשר ישיר/עקיף):
א)
אין
למבקש
קשר ישיר
לתיק זה.
המבקש
מכיר את הנאשמים לורי שם-טוב
ומוטי לייבל כפעילי
מחאה,
בפרט
בנוגע לפרשת גב’
ג’ואל
בן-סימון.
ג’ואל
בן-סימון
נלקחה לאשפוז פסיכיאטרי
כפוי "בתיאום
עו"ד
יעל קוטיק"
ממשרד
המשפטים,
לאחר
ששבתה שבת לפני משרדה של שרת המשפטים
איילת שקד במחאה
נגד
שחיתות שופטי
בית
המשפט לענייני משפחה בירושלים.
הנאשמים
שם-טוב
ולייבל היו דמויות מפתח בשחרורה של
בן-סימון.
המבקש
פרסם בעבר מאמרים
בתקשורת
בחו"ל
לגבי אופן התנהלות בתי המשפט בישראל
בענייניהם של
הנאשמים
שם-טוב
לייבל ושל
גב’ בן-סימון.
[1]
ב)
המבקש
עוסק
במחקר
אקדמי
שעיקר עניינו מערכות
מחשוב ממשלתיות,
ובעיקר
מערכות מחשוב של בתי המשפט ובתי הכלא
בישראל ומחוצה לה.
עניין
מיוחד במחקר זה נוגע להשלכות החמורות של
מערכות אלה על הזכויות האזרחיות וזכויות
האדם.
בתחום
זה זכיתי להכרה בישראל
ומחוצה לה.
* פרופ’
אמנון שעשוע,
ממייסדי
מוביליי כתב:
“עבודה
חשובה מאד".
* פרופ’
עוזי אורנן כתב מכתב תמיכה מיוזמתו הוא.
* עו"ד
אביגדור פלדמן כתב מכתב תמיכה מיוזמתו
הוא.
ארבעה
(4)
דוחות,
שהם
תוצרי עבודת המחקר שלי,
התקבלו
על
ידי
מועצת זכויות האדם של האו"ם
בכפוף לבדיקת הצוות המקצועי ונכללו בדוחות
התקופתיים של המועצה,
עם
ההערות שלהלן:
* על
ארה"ב (2010)
: “שחיתות
בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין,
ואפליה
באכיפת החוק בקליפורניה".
* על
ישראל (2013)
: “חוסר
יושרה במערכות הכתבים האלקטרוניים של
בית המשפט העליון,
בתי
המשפט המחוזיים ובתי הדין למוחזקי משמורת
בישראל".
* על
ארה"ב (2015)
: “Human Rights Alert ממליץ
על תיקון יושרת מערכות המידע האלקטרוניות
של בתי המשפט הפדרליים תחת סמכותו של
הקונגרס".
* על
ישראל (2018):
“דו"ח
HRA-NGO
מבליט
את ההתדרדרות החמורה בישרת רשויות המשפט
והחוק,
כתוצאה
של הטמעת מערכות מחשוב ממשלתיות.
הדו"ח
מאשר [כך-
affirms - יצ]
שיש
לראות את תקפותו ויושרתו של כל מסמך חוקי
ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב.”
בספר
לימוד על "למידה
ממוכנת"
מצוטטים
מחקרים,
שפרסמתי
בכתבי עת אקדמיים,
בפסקה
המתארת את חקר זכויות האדם כאחד השימושים
הראויים לציון של שיטות כריית
נתונים (תחום
בו אני כנראה הראשון שפרסם מחקרים):
[2]
כריית
נתונים של כתבים ממשלתיים – במיוחד כתבים
של מערכת המשפט (כלומר, בתי
המשפט, בתי
הכלא)
– מאפשרת
גילוי הפרות שיטתיות של זכויות האדם בקשר
עם הנפקתם ופרסומם של כתבים חסרי תוקף או
הונאתיים על ידי רשויות
ממשלתיות שונות.[3,4]
בתחום
זה פרסמתי מחקרים בכתבי עת ובכנסים אקדמיים
במחשבים
ובקרימינולוגיה.
לדוגמה:
* בכנס בדירוג
גבוה על מחשוב ממשלתי (European Conference
on E-Government 2015) פורסם,
בכפוף
לבדיקת עמיתים כפולה,
מאמר
מפרי עטי, שכותרתו:
“מערכות
מידע הונאתיות חדשות בבתי המשפט בישראל
– שינוי שיטת משטר בלתי מוכרז?”
* בכנס
האירופי
לשנת
2017
(שהתארח
באקדמיה הצבאית של פורטוגל)
פורסם,
בכפוף
לבדיקת עמיתים,
מאמר
מפרי עטי,
שכותרתו:
“מחשוב
ממשלתי בישראל – שדרוג
לעידן הפוסט-אמת".
* בתחום
זה הוזמנתי להרצות בשנים האחרונות בכנסים
בינלאומיים בצ’כיה,
בשוויץ,
באנגליה,
בפורטוגל,
וביפן.
לאחרונה
גם הוזמנתי לכתוב סקירה לכתב עת משפטי
באנגלית,
הנערך
על ידי אוניברסיטה בדירוג גבוה בסין.
5.
בשולי
הדברים
א)
בא-כוח
המערערת,
עו"ד
יהונתן רבינוביץ’,
והסנגוריה
הציבורית:
כלל
הממצאים בתיק זה היו נגישים לבא-כוח
המערערת עוד לפני הגשת הבקשות על ידי מבקש
העיון.
אולם
עו"ד
רבינוביץ’ הסביר למבקש העיון שהוא,
עורך-דין
רבינוביץ’,
אינו
מתמצא בניהול כתבים אלקטרוניים וחתימות
אלקטרוניות
בנט-המשפט,
ושזאת
"טעות"
לחשוף
ולפרסם את השיבושים החמורים בהליכים
בתיק דנן.
לפיכך,
לא
ברור אם יש לראות בעו"ד
יהונתן רבינוביץ’ עורך דין בלתי כשיר,
ואת
מי ואת מה הוא מייצג.
ב)
המצאה
למשיבים:
מיד
לאחר הקבלה לרישום,
תומצא
הבקשה למשיבים – פרקליטות מחוז ת"א
ועו"ד
יהונתן רבינוביץ’ -
בא
כוח העצירה
לורי שם-טוב.
ג)
המצאה
למבקש העיון ורישום "החלטות
בתיק":
כלל
ההחלטות בבקשת העיון הקודמת לא הומצאו
עד היום למבקש העיון,
וגם
אינן מופיעות ברשימה הפומבית של "החלטות
בתיק".
תאריך: 29 למרץ, 2018, חתימת המבקש:
דר'
יוסף
צרניק -
מבקש
העיון
בעצמו
-
בלתי
מיוצג
1
2017-03-18 The remedy for Israeli judicial corruption is repression
of social protest | OpEdNews.com
https://www.opednews.com/articles/Video-The-remedy-for-Isr-by-Joseph-Zernik-Children-170317-666.html
2016-08-14 Israel:
anti-judicial corruption protester placed under compulsory
psychiatric hospitalization | OpEdNews.com
2016-06-20 US DHS assists in
suppression of anti-corruption dissent in Israel_OpEdNews.com
2
Wiki Nerds, "Machine
Learning" |
Google
books
3Joseph
Zernik. "Design
and Operation of the Electronic Record Systems of the US Courts are
Linked to Failing Banking Regulation"
|
Data
Analytics,
2012
No comments:
Post a Comment