2026-06-13
עו"ד רחל בן-ארי ומינויים בלתי ראויים בוועדה לבחירת שופטים
עו"ד רחל בן-ארי הייתה אחת הדמויות המרכזיות בפרשה שנחשפה בשנת 2020, בקשר למינוים של 21 שופטים ושופטות, בעיקר בבתי משפט השלום, שנכשלו או זכו לציונים נמוכים מידי בקורס ההכשרה...
האם השופטת הילה גורביץ היא אחד מהמינויים הבלתי ראויים של עו"ד רחל בן-ארי? תעלומה.
בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2026/06/2026-06-13.html
..
נכתב בעזרת AI.
תחקיר בולט של נטעאל בנדל שפורסם בעיתון הארץ בתחילת שנת 2020, עסק במנגנון מאחורי הקלעים של מינוי שופטים בישראל. [1]
הנה נקודות המפתח מתוך הסיקור והקשר של עו"ד רחל בן-ארי אליו:
עיקרי התחקיר של בנדל
- הלבנת ציונים וכישלון בקורס: התחקיר חשף כי 21 שופטים מכהנים מונו לתפקידם למרות שנכשלו בקורס השפיטה (קורס ההערכה המועבר על ידי שופטים בכירים בנווה אילן ומטרתו לבחון את התאמת המועמדים). [1]
- מאבקי כוחות בוועדת המשנה: בנדל חשף תמלילים ופרוטוקולים מדיוני ועדות המשנה של הוועדה לבחירת שופטים. מהחשיפה עלה כי בכל פעם שהיה עימות בין נציגי מערכת המשפט (השופטים) לבין הפוליטיקאים ונציגי לשכת עורכי הדין לגבי מועמדים שנכשלו בקורס, ידם של הפוליטיקאים ונציגי הלשכה הייתה על העליונה, והם הפעילו לחצים למינויים בניגוד לעמדת השופטים. [1]
החלק של עו"ד רחל בן-ארי
- חברות בוועדת המשנה: עו"ד רחל בן-ארי כיהנה כנציגת לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים בין השנים 2008 ל-2014.
- מתוקף תפקידה זה, היא לקחה חלק בוועדות המשנה (המורכבות משופט, חבר כנסת ונציג לשכה) אשר מראיינות את המועמדים ומקבלות את ההחלטות הראשוניות לגבי שליחתם לקורס וסינון המינוים שלהם. בתחקיר עלו פרוטוקולים מתקופת כהונתה וכהונת חברים נוספים, שהדגימו כיצד התנהלו הדיונים הדיסקרטיים על המועמדים "הלא כשירים" בעיני הבוחנים המקצועיים. [1, 2]
להלן מסקנות התחקיר וההשלכות ארוכות הטווח שלו על מערכת המשפט: [1]
מסקנות ותובנות מרכזיות מהתחקיר
- שיטת "תן וקח" פוליטית: החשיפה של נטעאל בנדל הראתה כי מינוי שופטים שנכשלו בקורס ההערכה לא היה תקלה מקרית, אלא תוצאה של דילים מובנים. פוליטיקאים ונציגי לשכת עורכי הדין (שבוועדות המשנה שלהם לקחה חלק גם עו"ד רחל בן-ארי בתקופת כהונתה) קידמו מועמדים "משלהם". כדי לזכות בתמיכת השופטים למינויים הללו, חברי הוועדה הפוליטיים הסכימו בתמורה לתמוך במועמדים שרצו השופטים. [1, 2, 3]
- עקיפת חוות הדעת המקצועיות: קורס ההכשרה בנווה אילן נועד להוות פילטר מקצועי אובייקטיבי. התחקיר חשף פרוטוקולים שבהם חברי ועדת המשנה הגדירו את חוות הדעת המקצועיות השליליות כ"המלצה בלבד" או כזו שנובעת מ"חוסר כימיה" עם הבוחנים, ובכך הכשירו מועמדים שהוגדרו רשמית כלא מתאימים. [1]
ההשלכות הציבוריות וניסיונות השינוי
בעקבות החשיפה ב-עיתון הארץ והביקורת הציבורית העזה שפרצה, הנושא הפך לראש חץ במאבק הציבורי על מבנה מערכת המשפט: [1]
- דרישה לשקיפות מוגברת: הציבור גילה לראשונה כיצד מתנהלים דיוני ועדות המשנה הסגורות. כתוצאה מכך, עלו דרישות לחשוף פרוטוקולים ותמלילים של הוועדה לבחירת שופטים באופן קבוע, ואף לקיים שימועים פומביים למועמדים (מהלך שאושר חלקית בשנים שלאחר מכן עבור מועמדים לבית המשפט העליון). [3, 4]
- דלק לרפורמות המשפטיות: ממצאי התחקיר שימשו במשך שנים כטיעון מרכזי עבור פוליטיקאים מהימין (כמו איילת שקד, ובהמשך יריב לוין) שטענו כי שיטת המינויים הנוכחית סובלת מנפוטיזם, חוסר מקצועיות ואינטרסים זרים. החשיפה הזו האיצה את המאמצים המנסים לשנות את הרכב הוועדה ולצמצם את כוחם של נציגי לשכת עורכי הדין והשופטים. [1, 5, 6, 7]
- פגיעה באמון הציבור: התחקיר פגע קשות בתדמית של "סינון קפדני ואובייקטיבי" שהמערכת ניסתה להציג, והוכיח שגם שופטים בכירים בעליון היו מוכנים להתפשר על איכות השופטים בערכאות הנמוכות (שלום ומחוזי) כדי לשמור על שקט תעשייתי בוועדה. [1]
בין השאר, הפרסום הוביל למצב המורכב של הוועדה למינוי שופטים כיום. [1, 8, 9]
להלן פירוט על השופטים הבולטים ששמם נקשר לחשיפה של נטעאל בנדל, ולאחר מכן תמונת המצב המורכבת והסוערת של הוועדה לבחירת שופטים כיום. [1]
השופטים הבולטים ששמם נקשר לפרשה
התחקיר המקור של בנדל חשף כי 21 שופטים מונו למרות שנכשלו בקורס ההערכה המקצועי בנווה אילן. המקרה הבולט והמפורסם ביותר שצמח מתוך קבוצה זו, והפך לפרשה משפטית-ציבורית מטלטלת, הוא מקררה של אתי כרייף: [1]
- השופטת (לשעבר) אתי כרייף: כרייף נכשלה באופן מובהק בקורס ההערכה לשופטים, וקיבלה חוות דעת מקצועיות שליליות ביותר מהשופטים שבחנו אותה. למרות זאת, היא מונתה לשופטת שלום בשנת 2016 בתמיכתם המסיבית של פוליטיקאים וחברי לשכת עורכי הדין בוועדה. [1]
- פרשת "מין תמורת מינוי": בהמשך נחשף כי מאחורי הקלעים של המינוי עמד קשר אישי קרוב (שכלל התכתבויות בעלות אופי מיני) בינה לבין יו"ר לשכת עורכי הדין דאז, אפי נוה. הפרשה הובילה לחקירה פלילית חמורה, ובסופו של דבר כרייף נאלצה להתפטר מהשיפוט (אם כי התיק הפלילי נגדה נסגר לבסוף). מקרה זה הפך להוכחה הניצחת של מבקרי המערכת לכך שפרוטוקולים וחוות דעת מקצועיות "נוטרלו" לטובת אינטרסים זרים. [1]
- שופטים נוספים: רוב 21 השופטים הנוספים ששמם עלה בתחקיר נותרו בעילום שם מפאת הגנת הפרטיות, אך נחשף כי הם מונו בערכאות השלום ותעבורה ברחבי הארץ לאחר שחברי ועדת המשנה התעקשו "לרכך" או להתעלם מהציונים הנמוכים שלהם כדי להוציא לפועל "דילים" פוליטיים. [1]
המצב המורכב של הוועדה לבחירת שופטים כיום (2026)
אם בשנת 2020 הביקורת התמקדה באיכות השופטים שנבחרים, הרי שכיום מערכת המשפט נמצאת במשבר חוקתי חסר תקדים סביב עצם פעילותה של הוועדה. [1, 2]
- שנה וחצי של קיפאון מוחלט: שר המשפטים, יריב לוין, סירב במשך קרוב לשנה וחצי לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי למנות מועמדים קבועים (בעיקר לבית המשפט העליון ולערכאות המחוזיות), כחלק מניסיונו המתמשך לשנות את הרכב הוועדה ולהחליש את כוחם של השופטים בה. [2, 3]
- פסיקת בג"ץ הדרמטית (מאי 2026): בסוף מאי 2026, בעקבות עתירות נגד השר, פסק בית המשפט העליון פה אחד כי על שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לאלתר כדי למנות שופטים לבתי המשפט המחוזיים (בדגש על חיפה ובאר שבע), בשל העומס הכבד שבו המערכת אינה יכולה לעמוד עוד. [2]
- העימות הבלתי נתפס: השר לוין תקף בחריפות את ההחלטה, כינה אותה "בלתי חוקית על פניה" והאשים את השופטים ביצירת משבר חוקתי. אף על פי כן, תחת לחץ משפטי כבד, הוא נאלץ לאחרונה לפרסם רשימת מועמדים ראשונית לבתי המשפט המחוזיים כדי לאפשר הגשת השגות מהציבור. [2, 3]
- החרם על הנהגת העליון: המורכבות החריפה מאחר ושר המשפטים מסרב לשתף פעולה או להכיר במינויו של השופט יצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון (בג"ץ אף הורה לו לאחרונה להפסיק חרם זה). כתוצאה מכך, הנהגת מערכת המשפט והשר נמצאים בנתק כמעט מוחלט, מה שמקשה על הגעה להסכמות. [4, 5, 6]
- ההשלכות על האזרח (עומס קיצוני): חוסר היכולת למנות שופטים חדשים בקצב הנדרש, לצד פרישת שופטים ותיקים, יצר מחסור חמור בתקנים. העומס בבתי המשפט הגיע לשיא, דיונים נדחים לחודשים ארוכים, והמערכת מתריעה מפני קריסה תפקודית של ממש בשל הפיכת המאבק הפוליטי לצוואר בקבוק ניהולי. [2, 3, 5, 6, 7]
