פרוטוקולים ופרוטוקולים מפוברקים, דיונים שתועדו בקלטות שמע, תמלילים, ותמלילים מפוברקים

 פרוטוקולים ופרוטוקולים מפוברקים, דיונים שתועדו בקלטות שמע, תמלילים, ותמלילים מפוברקים

מעין הקדמה

הסוגיה שלפנינו מורכבת ויש בה מספר רבדים.

א. מה מעמדו של פרוטוקול ככתב בית דין וכראיה?

ב. מה מעמדו של פרוטוקול מפוברק? לדוגמה, הפרוטוקול של השו' ורדה אלשייך

ג. מה מעמדה של הקלטה מדיון במסגרת "הפיילוט"? מה מעמדו של התמליל?

ד. מה מעמדו של תמליל מדיון מפוברק בהליכים מפוברקים מראשיתם - הליכים למראית עין?

ה. מה השפעת תקסד"א 2018 על המצב?

ו. אחרית דבר

התמונה הכללית היא שבתי המשפט במדינת ישראל מתנהלים ללא תקנות מתאימות [Rules of Court]. מצב זה לבדו יעמיד את בתי המשפט בישראל כבתי משפט בלתי כשירים בעיני מומחים בינלאומיים.

בנוסף, בחלקו כתוצאה של חסר בתקנות, ובחלקו משום טבעם של השופטים בישראל, אין בבתי המשפט מזכירויות כשירות. מצב זה לבדו יעמיד את בתי המשפט בישראל כבתי משפט בלתי כשירים בעיני מומחים בינלאומיים.

יתר על כן, מזה רבע מאה שנה, ניכרת מגמה של ביטול וערעור מכשירי האותנטיקציה הבסיסיים בבתי המשפט במדינת ישראל... בין אם מדובר בביטול הצורך בחתימות, בין אם הערת שוליים: "עותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח", בין אם החלשה וביטול של ההזמנה לדין, בין אם רישומים לא מוגדרים בנט המשפט...

לדוגמה: בתיק שבענייננו, השו' ה' גורביץ עובדיה מנהלת הליכים למראית עין - הונאה על בית המשפט. כחלק ממצב זה, היא מנפיקה את "ההחלטות המהותיות" כשכינויי הצדדים משובשים -- ההחלטה בעניין בקשה לסילוק על הסף, הפרוטוקול, פסק דין ותמליל מדיון ביום 9.10.2024. לדעתי, בבית משפט בו קיימת מזכירות כשירה מצב כזה לא היה יכול להתרחש. זוהי אולי הבדיקה הפשוטה ביותר שהמזכירות חייבת לבצע על כל כתב שנרשם בתיק: מספר התיק והצדדים בתיק תואמים את התיק.

יתר על כן, לדעתי מצב כזה לא היה יכול להתקיים במקום בו התיקים מתנהלים ע"י מערכת ממוחשבת תקינה. לדעתי יש סיכוי טוב מאד שהשו' ה' גורביץ עובדיה מפיקה את הכתבים המשובשים בדרך שאינה הדרך התקינה להפקת המסמכים בנט המשפט. זאת הייתה גם המסקנה של הנציב בעניין הפרוטוקולים של השו' ורדה אלשיך. בדרך התקינה, לא היה ניתן להדפיס ולהמציא מסמך כזה, כי הוא היה "פרוטוקול טיוטה". רק לאחר שמשלימים את התהליך הוא הופך ל"פרוטוקול רשמי", שאותו ניתן להדפיס ולהמציא.  האבחנה בין אלה והמונחים הם של השופטת ורדה אלשיך, והנציב אימץ אותם.

זה המצב כמובן גם בעניין פרוטוקול "טרם נחתם" של השו' אספרנצה אלון.

א. מה מעמדו של פרוטוקול ככתב בית דין וכראיה?

פרוטוקול כתעודה ציבורית

פסק דינו של השו' ח' כבוב רע"א 6089/24 תור וגיל בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ (07.11.2024)

22.         ומן הכלל אל הפרט. בקשת רשות הערעור שלפניי נסובה על השאלה האם יש להתיר למערערת לצרף את פרוטוקול הדיון כראיה נוספת לפני בית משפט קמא; היא אינה עוסקת במשקל הראוי שיש לייחס לפרוטוקול הדיון, שאלה שעתידה להיות מוכרעת בבית המשפט המחוזי. על כן, אתייחס אך ורק לשיקולים המנחים במסגרת בקשה לצירוף ראיה, עליהם עמדתי לעיל.

23.         אופייה של הראיה – בפסיקה נקבע כי פרוטוקול דיון של הליך שיפוטי מהווה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, וזאת נוכח היותו 'תעודה ציבורית', כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות (ראו, למשל: בד"מ 2461/05 שרת המשפטים נ' השופטת הילה כהן, ס(1) 403, 444 (2005)). כמו כן, נקבע כי פרוטוקול דיון יתקבל, על-פי רוב, כראיה ל'עצם קיומם' של הדברים, להבדיל מראיה לאמיתות תוכנם. בהקשר זה, צוין בספרות כי "[...] על פניהם, מאפשרים תנאי הפסיקה לקבל פרוטוקול של בית משפט כראיה לאמיתות תוכנו, בהליך חיצוני ושונה מזה שבו הוא נערך. עם זאת, ברי כי, לעניין זה, כל שמבטיחים תנאי הפקודה והפסיקה הוא שהרישום ישקף נאמנה את שנאמר – ואילו אין בתנאים דבר אשר מבטיח את אמיתות תוכן הדברים. אדם עשוי לשקר בבית המשפט – ודבריו יירשמו כפי שנאמרו. ואכן, בפועל, התקבלה בפסיקה העמדה שלפיה פרוטוקולים מוגשים כראיה לעצם רישומם של הדברים כפי שנאמרו, ולא לאמיתותם" (יניב ואקי דיני ראיות 1229 (2020)).

           במצב דברים זה, לא ניתן לקבל את טענות המערערת לעניין אמיתות תוכנו של פרוטוקול הדיון. לצד זאת, סבורני כי פרוטוקול הדיון אכן מהווה 'תעודה ציבורית' כהגדרתה בפקודת הראיות, וככזה ניתן יהיה להגישו כראיה לעצם רישומם של הדברים, שנאמרו על-ידי מר נסימוב ומר גריידי לפני בית משפט השלום בירושלים במסגרת ההליך הפלילי. ודוק, אף המשיב עצמו "אינו מתנגד, באופן עקרוני, לכך שבמקרים המתאימים יוגש פרוטוקול מהליך פלילי במסגרת ערעור מס בתור 'תעודה ציבורית' וזאת לצורך הוכחת עצם קיומו [...]".

           ואולם, המשיב טען שאין זה המצב בענייננו, שכן נטען כי הגשת פרוטוקול הדיון נועדה להתעמת "עם תוכן הראיות המנהליות שעליהן ביסס המשיב את החלטותיו". לגישתי, אין צורך להכריע בסוגיה זו, שעניינה למעשה משקלו הראייתי של פרוטוקול הדיון. זאת, משהגעתי למסקנה שבמקרה דנן פרוטוקול הדיון הוא מסמך רשמי, שמוכיח באופן פורמאלי בלבד את עצם אמירת הדברים על-די מר נסימוב ומר גריידי. 

 

ב. מה מעמדו של פרוטוקול מפוברק? לדוגמה, הפרוטוקול של השו' ורדה אלשייך

מקרה הבוחן הוא הפרוטוקול המפוברק של ורדה אלשיך.

ורדה אלשיך אמרה כל מיני דברים באותו דיון. כולל החלטות ופסק דין כביכול.

הנציב ערך בירור שנחזה יותר כחקירה.

למעשה הנציב תיעד בדקדקנות פעולות עברייניות, שמהותן הוא ניהול הליכי משפט למראית עין, הונאה על בית המשפט. עבריינות מוכרת מחוץ לישראל.

לא בישראל, בה השופטים הקימו לעצמם חסינות מהותית לעבריינות, שהיא בעצם אי-ענישה IMPUNITY - סימן מובהק של שחיתות שלטונית.

ובכן מה החליט הנציב?

כשירות לציבור העליתי את ההחלטה במלואה:

https://human-rights-alert.blogspot.com/2024/09/8812-3152012.html 

הנציב החליט שהפרוטוקולים של ורדה אלשיך היו טיוטות בלבד, חסרות כל תוקף ושאינן בנות אכיפה. וזה כולל את כל הפרוטוקול, כולל ההחלטות ופסק הדין.

בעקבות החלטת הנציב, הב"ה שמה על הפרוטוקולים הודעה קופצת "המסמך אינו זמין כעת".

שנים אח"כ היגשתי בקשות חופש המידע להנהלת בתי המשפט ובקשות עיון בתיק... ולכן בסופו של דבר התיק בנבו נקרא "יוסף צרניק נ' בנק הפועלים"... (עד שביקשתי תיקון).

כי את ההחלטות ופסק הדין בתיק עצמו (בנק הפועלים נגד כונס הנכסים הרשמי) הם הסירו מנבו, כנראה בהוראת הב"ה.

אבל ההחלטות ופסק הדין לא בוטלו כדין. והנהלת בתי המשפט ענתה לי בזמנו: החלטת הנציב היא רק בגדר המלצה.

ולא ניתנו החלטות ופסק דין חלופי תחת פסק הדין עליו מופיעה היום "הודעה קופצת" - "המסמך אינו זמין כעת".

אז מה המצב בתיק בנק הפועלים נגד כונס הנכסים הרשמי לדעתך? תיק סגור? על פי החלטה או פסק דין? או מחוסר מעש?

ההחלטה היחידה המופיעה מתיק זה בנבו, נכון להיום היא זאת:

ומחזור חיי התיק בנבו הוא זה:

 

ג. מה מעמדה של הקלטה מדיון במסגרת "הפיילוט"? מה מעמדו של התמליל?

אין דרך ברורה למצוא נהלים, תקנות, כללים לניהול דיון ללא פרוטוקול מוקלד, בקלטת שמע בלבד.

זאת דרכו של המשפט הישראלי - "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים". להבנתי הפיילוט נמשך כבר שנים. אולם לא פורסמו למיטב ידיעתי כל כללים או תקנות לעניין אופן התנהלות הדיונים.

הפרסום האקדמי (דו"ח ביניים מ-2023) מזכיר נהלים, אך אינו מפרט אותם. המחברות מציינות שייתכן שיש צורך לתקן תקנות לעניין... אך תקנות לא תוקנו.

עורך דין שאני מחשיב למקור מהימן, מסר לי שהשתתף בעבר בדיון כזה, והשופט היה צריך לבקש ולקבל את הסכמת הצדדים לניהול הדיון במסגרת כזאת. לא בוקשה ולא התקבלה הסכמת הצדדים בדיון בעניין שלפנינו.

שאלה נפרדת היא אם הליך המתנהל במסגרת שאינה המסגרת הדיונית הנורמטיבית, וללא מסגרת דיונית ברורה, הוא הליך תקין, או הפרה של כללי הצדק הטבעי, הפוסלת אותו מיסודו.

בדיון עצמו לא נאמר דבר בעניין הכללים הנ"ל. 

לאחר הדיון הגשתי בקשה לשופטת לקבל העתק כללים או תקנות על פיהן התנהל הדיון. היא הפנתה אותי להב"ה. כלומר - כביכול אין ברשותה המידע המבוקש, או שהיא אינה מעוניינת למסור לי אותו. שתי האפשרויות אינן מוסיפות לישרת השופטת וליושרת ההליך.

הב"ה לא ענתה תחילה. לאחר פניות חוזרות לעו"ד ברק לייזר (מועמד למינוי שיפוטי), קיבלתי תשובה המורה לי לשלם אגרת חופש המידע ובקשתי תטופל בהתאם. תוצאה זאת גם היא בעייתית.

מצאתי ברשת את המסמך הבא:

 03-14 נוהל הקלטה, פענוח ותמלול של הנהלת בתי המשפט (‫‪1.2.2022‬‬)

1. כללי

... ‫נוהל ‬‫זה‬ ‫בא‬ ‫להסדיר‬ ‫את‬ ‫תהליך‬ ‫העבודה‬ ‫בעניין‬ ‫הקלטה‪,‬‬ ‫פענוח‬ ‫ותמלול‬ ‫הממ‬ ‫ומנים‬‫על‬ ‫חשבון‬
‫המדינה‬‫בלבד‪.‬‬ ‫הקלטות‬ ‫המוזמנות‬ ‫ומשולמות‬ ‫על‬ ‫ידי‬ ‫צד‬ ‫מהצדדים‪,‬‬ ‫יהיו‬ ‫באחריות‬ ‫הצדדים‬ ‫ו‪/‬או‬
‫ב"כ‪,‬‬‫במקרה‬ ‫זה‬ ‫הוראות‬ ‫נוהל‬ ‫זה‬ ‫יכולות‬ ‫לשמש‬ ‫המלצה‬ ‫בלבד‪.‬‬
‫ביצוע‬‫הקלטה‬ ‫ע"י‬ ‫חברה‬ ‫חיצונית‬ ‫יעשה‬ ‫באישורו‬ ‫של‬ ‫שופט‬ ‫ו‪/‬או‬ ‫גורם‬ ‫שהוסמך‬ ‫לכך‬ ‫בבית‬
‫המשפט‬‫‪,‬‬‫פענוח‬ ‫ותמלול‬ ‫הקלטה‬ ‫שנ‬ ‫עשתה‬‫ע"י‬ ‫חברה‬ ‫חיצונית‪,‬‬ ‫יעשו‬ ‫רק‬ ‫באישורו‬ ‫של‬ ‫שופט‬ ‫‪.‬‬
‫פענוח‬‫ותמלול‬ ‫של‬ ‫הקלטה‬ ‫שנעשתה‬ ‫ע"י‬ ‫תוכנת‬ ‫נט‬ ‫המשפט‬ ‫יעשו‬ ‫באישורו‬ ‫של‬ ‫שופט‬ ‫ו‪/‬או‬ ‫לפי‬
‫הזמנת‬‫מי‬ ‫מהצדדים‪.‬‬..

‫2. מטרות‬‫‪
‫‪2.1‬‬‫ לקבוע‬ ‫ולמסד‬ ‫שיטת‬ ‫עבודה‬ ‫אחידה‬ ‫לאופן‬ ‫הטיפול‬ ‫בהזמנת‬ ‫הקלטה‬ ‫החל‬ ‫מבקשת‬ ‫השופט‪/‬‬
‫רשם‪,‬‬‫להקלטת‬ ‫ה‬ ‫דיון‬‫ועד‬ ‫אישור‬ ‫החשבונית‬ ‫והעברתה‬ ‫ליחידת‬ ‫הרכש‬ ‫המרכזית‪,‬‬ ‫לרבות‬
‫שיטת‬‫שמירה‪,‬‬ ‫גניזה‪,‬‬ ‫הפקדה‬ ‫ואחסון‪.‬‬
‫‪2.2‬‬‫להגדיר‬ ‫תחומי‬ ‫אחריות‬ ‫של‬ ‫בעלי‬ ‫תפקידים‬ ‫שונים‬ ‫בכל‬ ‫שלב‬ ‫בתהליך‪.‬‬

‫3. הגדרות‬‫‪
‫"מזכיר ‬‫ראשי"‬ ‫–‬ ‫המזכיר‬ ‫הראשי‬ ‫ביחידה‪,‬‬ ‫אחראי‬ ‫לביצוע‬ ‫תהליך‬ ‫ההקלטה‬ ‫ביחידה‪/‬ות‬ ‫עליהן‬
‫אחראי‪.‬‬

...

‫8. העברת‬ ‫חומר‬ ‫ההקלטה‪,‬‬ ‫הפענוח‬ ‫והתמלול‬

...

8.2 ‫הטיפול ‬‫בקובץ‬ ‫התמליל‬ ‫‪

‫‪8.2.1‬‬  ‫עם ‬‫קבלת‬ ‫התמליל‬ ‫יפעל‬ ‫המרכז‬ ‫כמפורט‬ ‫להלן‪:‬‬

‫(‬‫‪1‬‬‫)‬ ‫יוודא‬ ‫שהתמליל‬ ‫בוצע‬ ‫כראוי‪,‬‬ ‫קרי‬ ‫תואם‬ ‫את‬ ‫פרטי‬ ‫דווח‬ ‫החברה‬ ‫בדף‬
‫המקדים‪.‬‬

‫במידה ‬‫והתמליל‬ ‫לא‬ ‫בוצע‬ ‫כראוי‬ ‫(תקלות‬ ‫של‬ ‫פענוח‬ ‫לא‬ ‫תקין‪,‬‬ ‫תמלול‬ ‫לא‬
‫תקין‬‫ וכו')‬ ‫ואין‬ ‫הכוונה‬ ‫לתיקונים‬ ‫שבוצעו‬ ‫ע"י‬ ‫השופט‬ ‫‪ -‬‬‫יוחזר‬ ‫החומר‬
‫לחברת‬‫ לתמל‬ול‬‫ מחדש‪.‬‬

‫(‬‫‪2‬‬‫)‬ ‫יציין‬ ‫קבלת‬ ‫התמליל‬ ‫בטופס‬ ‫"דוח‬ ‫הקלטות"‪,‬‬ ‫במקום‬ ‫המיועד‬ ‫לכך‪,‬‬ ‫תוך‬
‫מילוי‬‫ הפרטים‬ ‫הרלוונטיים‪:‬‬ ‫תאריך‬ ‫הקבלה‪,‬‬ ‫מס'‬ ‫המילים‬ ‫בתמליל‬ ‫ומס'‬
‫הדפים‪.‬‬

‫(‬‫‪3‬‬‫)‬‫יעביר‬ ‫התמליל‬ ‫לקלדנית‬ ‫השופט‪.‬‬ 

‫‪8.2.2‬‬ ‫קלדנית‬‫ השופט‬ ‫תפעל‬ ‫לבדיקת‬ ‫תקינות‬ ‫הפרוטוקול‪,‬‬ ‫העברתו‬ ‫לשופט‬ ‫והכנסתו‬
‫לתיק‬‫ הרלוונטי‬ ‫במערכת‬ ‫נט‬ ‫המשפט‪,‬‬ ‫באופן‬ ‫המפורט‬ ‫להלן‪:‬‬

‫(‬‫‪1‬‬‫) ‬‫תבדוק‬ ‫את‬ ‫תקינות‬ ‫ושלמות‬ ‫הפרוטוקול‬ ‫שבתמליל‪.‬‬

‫(‬‫‪2‬‬‫) ‬‫תשתול‬ ‫את‬ ‫תמליל‬ ‫הפרוטוקול‬ ‫בתיק‬ ‫כמפורט‬ ‫להלן‪:‬‬

‫‪-‬‬‫תקבע‬ ‫ביומן‬ ‫השופט‬ ‫דיון‬ ‫נוסף‬ ‫בתיק‪,‬‬ ‫במועד‬ ‫בו‬ ‫נשמע‪.‬‬

‫‪-‬‬‫תוודא‬ ‫כי‬ ‫התאריך‬ ‫המופיע‬ ‫בכותרת‬ ‫המסמך‬ ‫הוא‬ ‫התאר‬יך‬‫ בו‬ ‫התקיים‬
‫הדיון‪.‬‬

‫‪-‬‬‫תעתיק‬ ‫את‬ ‫הקובץ‬ ‫שהגיע‬ ‫מהתמלול‪,‬‬ ‫בשלמותו‬ ‫ותשלבו‬ ‫בפרוטוקול‪.‬‬

‫‪-‬‬‫תשלב‬ ‫אירועים‬ ‫(החלטה‪/‬פסק‬ ‫דין)‬ ‫ותוודא‬ ‫כי‬ ‫התאריך‬ ‫המופיע‬ ‫בחתימה‬
‫(העברי‬‫והלועזי)‬ ‫הוא‬ ‫התאריך‬ ‫בו‬ ‫נשמע‬ ‫הדיון‪.‬‬

‫"על ‬‫הקלדנית‬ ‫לעדכן‬ ‫את‬ ‫מספרי‬ ‫העמודים‬ ‫בהמשך‬ ‫רציף‬ ‫לפרו‬טוקול ‬‫הקודם‬
‫ולוודא‬‫ כי‬ ‫הדיון‬ ‫הבא‬ ‫יתחיל‬ ‫מהעמוד‬ ‫בו‬ ‫הסתיים‬ ‫התמליל"‪.‬‬

‫(‬‫‪3‬‬‫)‬‫תעביר‬ ‫הפרוטוקול‬ ‫לאישור‬ ‫השופט‪.‬‬

‫‪8.2.3‬‬ ‫‪‫במקום‬‫ בו‬ ‫הוחזר‬ ‫תמלול‬ ‫שהוקלט‬ ‫ע"י‬ ‫נט‬ ‫המשפט‪,‬‬ ‬ לתיק, תוודא הקלדנית
‫תקינות‬‫ הפרוטוקול‬

...

11. אישור‬
‫נוהל ‬‫זה‬ ‫אושר‬ ‫על‬ ‫ידי‬ ‫סמנכ"ל‬ ‫ית‬‫חטיבת‬ ‫תפעול‬ ‫ומזכירויות‬ ‫‪.‬‬

12. תחולה‬ ‫וביטול‬
‫תחולתו‬‫ של‬ ‫נוהל‬ ‫זה‬ ‫מיום‬ ‫פרסומו‪.‬‬
‫נוהל‬‫זה‬ ‫מהווה‬ ‫עריכה‬ ‫מחודשת‬ ‫של‬ ‫המהדורה‬ ‫ה‬ ‫שלישית‬‫של‬ ‫נוהל‬ ‫זה‪,‬‬ ‫שפורסמה‬ ‫ביום‬
‫‪15.1.2020‬‬‫המתבטלת‬ ‫בזאת‪.‬‬

הערות: באשר לתמליל מהדיון בענייננו, אין אינדיקציות שבוצע הנוהל הנ"ל, האינדיקציות הן שהוא לא בוצע כלל בחלקו, בפרט 8.2.2 ואילך, שהוא החלק שהיה אמור להפוך את התמליל ל"פרוטוקול רשמי".

 

ד. מה מעמדו של תמליל מדיון מפוברק בהליכים מפוברקים מראשיתם - הליכים למראית עין?

השאלה היא לא "האם הדברים נאמרו".

השאלה היא: האם אמירות מסוימות הן אמירות שיש להן כוח של פסק דין תקף ובר אכיפה.

והשאלה בצורה אחרת היא:

האם "תמליל", שאינו אפילו "פרוטוקול", אך נרשם כביכול בתיק בית המשפט, הוא "תעודה רשמית"?

I. הרישומים

על פי הרישום בתיק באשר לדיון מיום 9.10.2024:

1. קיים רק פרוטוקול אחד, והוא בן 2 עמודים (בו מופיע פס"ד בן שורה, שאומר שניתן תוקף של פסק דין למה שמופיע בפרוטוקול).

2. קיימות 3 קלטות שמע.

3. קיים תמליל אחד בן 11 עמודים.

על פי רישום זה, "הפרוטוקול" כולל גם 3 קלטות שמע.

על פי הרישום ב"מזכירות- מסמכים נכנסים" - נרשם ביום 15.10.2024 "תמלול פרוטוקול".

על פי הרישום ב"תיק הנייר"  - נרשם ביום 15.10.2024 "תמלול פרוטוקול".

המסמך עצמו, לעומת זאת, נקרא "תמליל".

II. התמליל

בראשו כותרת שקרית ומטעה. בסופו תיבת חתימה בלתי חתומה. תוכנו הוא בחלקו - רישום של דברים שנאמרו, אך לא נערכו והם לא תמיד קלים להבנה וברורים, ובחלקו -  תשפוכת משפטית ליצנית. לעמדתי הוא חלק מהתנהלות עבריינית של השופטת שמנהלת הליכי משפט למראית עין.

האם ניתן לראות בו  כתב בית דין תקף ובר אכיפה?

האם ניתן לראות בו פסק דין?

רישא של העמוד הראשון:

סיפא של העמוד האחרון, עמ' 11:

חלקו של התמליל שאני רואה בו תשפוכת משפטית ליצנית, הוא החלק בעמודים 5-4.

התשפוכת במקרה זה מוגשת כקוקטייל רעיל בו התשפוכת משולבת בניסיונות חוזרים לאיים ולהפחיד אותי באשר לתוצאות החמורות של המצב אם אמשיך להיות לא מיוצג... הם כנראה הגיעו למסקנה, שללא בא כוח שישתף איתם פעולה, יהיה להם קשה להשלים את ההונאה.

עו"ד ר' בן-ארי מציעה לשופטת שאם אהיה לא מיוצג, המצב יוגדר כ"מחלוקת".

השופטת ועו"ד י' סלומון מקדמים החלטה שאם אני לא מיוצג, העניין הוא לשיקול דעתו של עו"ד י' סלומון אם חתימתי קבילה או לא קבילה. אם הוא מחליט שחתימתי לא קבילה, הוא יכול ללכת לשופטת לקבלת אישור לפעולותיו...

ה. מה השפעת תקסד"א 2018 על המצב?

לדעתי, השו' הילה גורביץ עובדיה מבססת את ההונאה שלה בעניין הכתבים מהדיון ב-9.10.2024 על החידוש בתקסד"א 2018.

כי יש לזכור: כל תוקפה של החלטת הנציב בפרשת השו' ורדה אלשיך נובעת מתקנה 190 לתקסד"א 1984.

אולם תקנה זאת בטלה, ואין לה תקנה מקבילה בתקסד"א 2018.

בתקסד"א 2018 השמיטו בתקנות בדבר  פסק דין או החלטה אחרת את חובת ייצור מסמך החלטה "בכתב... ותיחתם ע"י השופטים שישבו לדין", שהופיעו בתקסד"א 1984.

אני מוצא ראיות לכך שהשופטים רואים בכך את ההיתר לניהול הליכים המתועדים בקלטות שמע, אך ללא כתבים תקפים, חתומים של החלטות ופסקי דין. זהו תהליך הרס והשחתה ברמה מתקדמת. ואותי תמיד מפתיע שלא נמצאו די עורכי דין שיתקוממו וידרשו את תיקון המצב, שלא לדבר על הלשכה. מדובר בחזרה לימי הביניים המאוחרים...

תקסד"א 1984

מתן פסק דין או החלטה אחרת [213]

190. (א)  כתום הדיון בכל הליך, או לאחר מכן, בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות, יתן בית המשפט פסק דין או החלטה אחרת, לפי הענין; ההחלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו לדין.

          (ב)  החלטת בית המשפט תהיה על פי דעת רוב השופטים שישבו לדין, אך כל אחד מהם רשאי לרשום דעה חולקת וליתן את נימוקיו לכך; אם אין רוב לדעה אחת – תכריע דעת אב-בית-הדין.

          (ג)   תאריך השימוע ייחשב לתאריך ההחלטה.

          (ד)  בית-המשפט הדן בערכאה ראשונה יתן החלטתו לא יאוחר משלושים ימים לאחר תום הדיון; לא נתן החלטתו במועד האמור, יתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט.

תקסד"א 2018

פסק דין או החלטה אחרת
תק' תשפ"א-2020
129.(א) בתום הדיון בכל הליך ייתן בית המשפט את החלטתו בהקדם האפשרי בהתחשב, בין השאר, בהיקף הראיות בכתב ובעל פה ובמורכבותו של ההליך.
תק' תשפ"א-2020
(ב) ההחלטה תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי; אם כללה ההחלטה חידוש משמעותי או שיש להחלטה חשיבות מיוחדת, רשאי בית המשפט לתת הנמקה מפורטת.
תק' תשפ"א-2020
(ג) בלי לגרוע מתקנת משנה (א), בית משפט הדן בערכאה ראשונה ייתן את החלטתו לא יאוחר מתשעים ימים לאחר תום הדיון בהליך; לא נתן את החלטתו במועד האמור, ייתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט.

ו. אחרית דבר

בעוד שופטינו בוחרים לנהל בתי משפט ללא תקנות יסוד, לעבור לניהול הליכים בע"פ, ללא פסקי דין כתובים, וללא חתימות... באפריקה רואים את המצב אחרת:

Afr. hum. rights law j. vol.16 n.1 Pretoria  2016

http://dx.doi.org/10.17159/1996-2096/2016/v16n1a8 

The court record and the right to a fair trial: Botswana and Uganda

Catherine S Namakula

Senior lecturer, Faculty of Law, University of Fort Hare; Head of Department, Adjectival Law, Nelson Mandela School of Law, East London, South Africa

SUMMARY

The court record is everything to the judicial process. Budgetary constraints and administrative challenges facing judicial services in the African countries studied here leave courts with inefficient modes of generating and maintaining full and reliable court records, hence defeating the ends of justice. Evidence is lost in the process of recording and during the preservation of court records through fires and malpractices. The court record is the basis for a fair trial. Any determination of a court is founded on the material in the record and such decision is placed and preserved on the face of the record. Fair trial guarantees of appeal and review are initiated by the court record. An appeal is a trial of the record. The competence of a court that cannot accurately record its proceedings and preserve the records to guarantee a fair trial is questionable. There is a need to facilitate a reliable mode of producing and maintaining the court record, towards a culture of fulfilling the right to a fair trial in Africa. This analysis focuses mainly on the experiences of the courts of Botswana and Uganda.

Key words: court record; competence; fair hearing; justice; trial rights

פרשת הפרוטוקולים המפוברקים של השופטת ורדה אלשיך כאילו לא התרחשה מעולם

 

פרשת הפרוטוקולים המפוברקים של השופטת ורדה אלשיך כאילו לא התרחשה מעולם
בין הפרוטוקול "טרם נחתם" מיום 4.4.2013 מאת השופטת אספרנצה אלון לבין פסק דין, קלטות שמע ותמליל מיום 9.10.2024 מאת השופטת הילה גורביץ עובדיה – פרשת השופטת ורדה אלשיך כאילו לא התרחשה מעולם.

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2024/11/blog-post_27.html

1.  השופטת הילה גורביץ עובדיה

  

                               עו"ד רחל בן-ארי,                           עו"ד יואב סלומון                השופטת הילה גורצקי עובדיה           

                       פירמת עורכי דין בן-ארי פיש          אבניאל, סלומון ושות'

התמליל מיום 9.10.2024, שהופק מקלטת שמע, נושא בראשו כותרת ובה כינויי הצדדים משובשים. נוהג קבוע אצל השופטת "בהחלטות מהותיות". בסופו של התמליל תיבת חתימה עבור השופטת גורצקי עובדיה, אבל לא נראה שהיא מתכוננת לחתום. התקנות החדשות גם לא מורות על חובה כזאת...

בתמליל זה מתנהלת תשפוכת משפטית ליצנית של עורכי הדין יואב סלומון ורחל בן-ארי, שדנים עם השופטת על כך שזכותם של עורכי הדין להחליט שבעניינים מסוימים הם אינם מכירים בחתימתו של ד"ר יוסף צרניק, ואז בית המשפט, דהיינו השופטת גורביץ עובדיה תאשר להם את הפעולות. עו"ד רחל בן-ארי גם מבקשת שעל פי ההסכמות, אם יוסף צרניק אינו מיוצג, תוכרז "מחלוקת".

א) רישא של עמ' 1

 

ב) סיפא של עמ' 11

כחומר רקע לתמליל דלעיל, להלן כתב הטענות הראשון בהליכים: בקשה למינוי מנהלי עיזבון מיום 5.6.2024.

2.  השופטת אספרנצה אלון 

השופטת אספרנצה אלון היא חברתה הטובה של השופטת הילה גורביץ עובדיה. לפני 11 שנים השו' א' אלון הנפיקה את הפרוטוקול "טרם נחתם", שהוא כנראה מסמך יחיד במינו בתולדות המשפט הישראלי. 

לאחרונה, הנהלת בתי המשפט מצאה לנכון להוסיף על הפרוטוקול "טרם נחתם" מסמך מפוברק נוסף, מכתב תשובה לתלונה שלא הוגשה מעולם. המסמך, תוצרת אגף ביקורת הפנים בהנהלת בתי המשפט, מנסה לטעון שהחותמת "טרם נחתם" אינה מתוצרת הנהלת בתי המשפט, אלא מוצר מקומי של בית המשפט בחיפה. מתוך כך משתמע שבסביבות 2013 שופטים (או אחרים) בחיפה  פרצו לתוך מערכת נט המשפט ושיבשו בה את הכתבים האלקטרוניים. יש בחיפה כישרונות!

 

מה דינה של שופטת שעסקה בתשפוכת משפטית בדחנית על כס המשפט?

 מה דינה של שופטת שעסקה בתשפוכת משפטית בדחנית על כס המשפט?

"אני מן המחמירים. לדעתי, יש להעמיד את השופטת לדין בגין מרמה והפרת אמונים". ד"ר יוסף צרניק טוען, שהחלטת השופטת הילה גורביץ עובדיה מיום 11.9.2024, בעניין המצאת כתב הטענות הראשון על פי התקנות החדשות (סדר הדין האזרחי), שאף פורסמה במאגרי המידע, היא החלטה למראית עין, תשפוכת משפטית בדחנית... שהפילה בפח גם משפטנים בכירים. לעמדתו, יש לראות חומרה מיוחדת במעשים של השופטת הילה גורביץ עובדיה, שכן היא בחשה קוקטייל רעיל במיוחד: תשלובת של תשפוכת משפטית בדחנית עם איומים להפעיל את כוח השררה להגנת השחיתות...

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2024/11/blog-post_7.html

---

ברע"א 3359-18 מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם (2.9.2018) השופט מני מזוז פסק כי החסינות השיפוטית היא מהותית, ולכן גם אין לתבוע את המדינה באחריות שילוחית. 

לעומת זאת, השופטת וילנר מצאה לציין: 

"לצד זאת, יש להותיר את השאלה האם החסינות מפני תביעה נזיקית המוענקת לנושאי משרה שיפוטית משתרעת אף על מקרים קיצוניים בהם נושא המשרה השיפוטית פעל בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות, לעת מצוא, ולפיכך, בשלב זה אין לקבוע כי החסינות האמורה היא מוחלטת ובהיקף נטול גבולות."

אי אפשר לקרוא לתשפוכת המשפטית הבדחנית התנהלות שיפוטית של נושא משרה שיפוטית במילוי תפקידו. עניין זה הוא קריטי לסוגיית החסינות השיפוטית.  

אם אנחנו מקבלים את עמדתם של השופטים הישראלים, אין לעקוף חסינות שיפוטית "לא מלמטה ולא מלמעלה". 

יש בכך שתי בעיות:

א) עמדה זאת מכריזה הלכה למעשה כי המעשים הזדוניים, שנעשו תוך ניצול כוח השררה, הם למעשה התנהלות שיפוטית מקובלת, המתקבלת על הדעת. עמדה משפטית זאת כמוה כהכרזה על חוקיות השחיתות.

ב) מדיניות כזאת מגבירה את השחיתות.

יש להתמקד בהערתה של השופטת וילנר ברע"א 3359-18, שיש להותיר לעת מצוא, את סוגיית החסינות לנושאי משרה שיפוטית במקרים קיצוניים בהם נושא המשרה השיפוטית פעל בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות. 

עת מצוא היא עתה. הפעולות בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות נפוצות הרבה יותר ממה שירצו השופטים, עורכי הדין וחכמי המשפט להודות. פעולות אלה הן כבר מזמן לא "מקרים קיצוניים".

ד"ר צרניק מתמקד כאן בסוגה אחת בלבד של פעולות שיפוטיות בזדון: התשפוכת המשפטית הבדחנית. הכוונה היא למצבים בהם שופטים כותבים או מתבטאים באולם הדיונים באופן שנשמע כמו לשון משפטית, גיבוב של מושגים משפטיים ושברי קלישאות משפטיות, אבל אינו יוצר כל מבנה משפטי בעל משמעות רלוונטית. האמירה מבדחת את המשפטנים, בעיניהם היא נראית כהתנהגות שטותית, סחבקית של השופט. אולם הבדחנות אינה מובנת ע"י אלה בציבור שאינם משפטנים. הבדחנות יכולה לשמש את השופטים כהנמקה לפסיקה או לצורך כל אמירה משפטית משמעותית. 

האפקט הכללי, הרצוי מבחינתם של השופטים, הוא הפיכת העבריינות על כס המשפט למשהו קליל, משעשע. 

העניין המיוחד בסוגה זאת של עבריינות שיפוטית נובע מאופיה המיוחד של עבריינות זאת, שמתעדת את המעשה העברייני והכוונה העבריינית בתעודות ציבוריות בזמן המעשה ממש.

להלן דוגמאות להתנהלות שיפוטית עבריינית על דרך של תשפוכת בדחנית, האחת אצל השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב, והשנייה אצל השופטת הילה גורביץ עובדיה מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה.

1) אצל השופט עדי הדר, בבית משפט השלום בתל אביב 

ב-2023 הגיש ד"ר יוסף צרניק תביעה נגד בנק הפועלים בע"מ לפי תקנה 8 לתקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור על סירוב לבקשת עיון), התשמ"א-1981. התביעה הוגשה לאחר שהבנק לא ענה כלל על בקשת העיון במאגר המידע של הבנק, גם לאחר תזכורות. על פי התקנות, אי מענה כמותו כסירוב.

עניינה של הבקשה לעיון עצמה היה הנתונים שהבנק שמר במאגר המידע שלו אודות ד"ר צרניק ומעמדו כ- U.S. Person ב-7 השנים האחרונות. 

ההתנהלות המושחתת החלה כשהשופט עדי הדר סירב לפסוק בעניין ייפוי כוח פגום שהגישה באת הכוח כביכול של בנק הפועלים בע"מ עו"ד ברוריה שריר הראל. 

בהמשך, השופט עדי הדר, באקט מינימליסטי של תשפוכת משפטית בדחנית, סירב לזמן את המצהירה מטעם בנק הפועלים בע"מ - מנהלת מחלקת מיסוי בינלאומי וציות מיכל איילון רונן, שהגישה באמצעות באת הכוח כביכול תצהיר מרמתי למשעי - בנימוק שההליך הוא "ערעור מנהלי". 

 

באת הכוח כביכול של בנק הפועלים בע"מ, עו"ד ברוריה שריר הראל, היא בעצמה אמנית התשפוכת המשפטית הבדחנית, אין שנייה לה. דברים שכתבה בעניין ייפוי הכוח הפגום מובאים כאן כדוגמה מובהקת של תשפוכת משפטית בדחנית, למרות שאינה שופטת (אך ראויה למינוי ללא כל ספק).

5. עמדת עו"ד ברוריה שריר הראל, הראל- בן דרור ושות', משרד עורכי דין:

    עמדת המשיב 2: "מדובר בפניה שלישית באותו עניין (!) לאחר שעמדת המשיב פורטה במענה לפניותיך הקודמות בעניין זה וידועה לך היטב. למען הזהירות יחזור המשיב על עמדתו: מדובר בבקשה תמוהה ואף קנטרנית וטורדנית. בכל הכבוד, למערער אין כל מעמד בסוגיית ייפוי הכוח במערכת היחסים שבין הבנק לבין הח"מ. בכפוף לאמור, למעלה מן הצורך ומבלי למצות בשום אופן, הרי שהמערער אינו חולק (ואינו יכול לחלוק) על העובדה לפיה הח"מ מייצגת את המשיב על פי ייפוי הכוח שניתן והוזן המתייחס באופן ספציפי לתיק זה, או על האותנטיות של ייפוי הכוח. ייפוי הכוח תקין וממילא אין כמובן כל הפרה של תקנה 170א לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018. אף האסמכתאות הבלתי רלוונטיות המצוטטות בבקשה אינן מלמדות אלא (רק) על כך כי אין בענייננו כל הפרה. כמפורט לעיל, בין היתר, בענייננו הוזן ייפוי כוח כדין המתייחס באופן ספציפי לתיק זה. בית המשפט מתבקש לדחות את בקשת המערער ולחייבו בהוצאות".

לסיכום

השופט עדי הדר היה פשוט מאוס. שופט שעסק בניהול הליכים למראית עין למען הבנק הגדול במדינה...  עדי הדר הפעיל את התשפוכת המשפטית הבדחנית  נגד אזרח מן השורה, שהבנק התעמר בו במשך יותר מעשור, וניסה לסחוט ממנו במרמה ב-2023 חתימה על כתב ויתור על הזכות לפרטיות ולסודיות בנקאית, לטובת ממשלת ארה"ב.

2) אצל השופטת הילה גורביץ עובדיה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה

השופטת הילה גורביץ עובדיה פרסמה לאחרונה החלטה מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בעניין טכני, פרוצדורלי (הזמנה לדין והמצאת כתב הטענות הראשון), ושינויים בעניין על פי התקנות החדשות לסדר הדין האזרחי (העתק ההחלטה בסוף הפוסט).

ד"ר יוסף צרניק רואה את המצב אחרת: "היא בחשה קוקטייל רעיל במיוחד: תשלובת של תשפוכת משפטית בדחנית עם איומים להפעיל את כוח השררה להגנת השחיתות"...

לטענת ד"ר יוסף צרניק, החלטת השופטת הילה גורביץ עובדיה מיום 11.9.2024 בת"ע 11650-06-24 צרניק נ' צרניק. היא למעשה תשפוכת משפטית בדחנית, כלומר פרסום המתעד את המעשה והכוונה העבריינית... "זאת הבדיחה. שופטת יכולה לעשות דבר כזה, והיא חוסה תחת חסינות שיפוטית... בגרסתה הישראלית...". 

"עשתה צחוק מכולנו, כולל השופטים"... ד"ר יוסף צרניק תוהה איך איש לא הגיב על הבדיחה. "נתחיל בכותרת": כינויי הצדדים משובשים. בתיק עצמו ד"ר יוסף צרניק הוא "המשיב 1" (הנתבע), אורי צרניק הוא "המבקש" (התובע), ודרור צרניק הוא "המשיב 2" (הנתבע). יש לתהות בעניין כשירותו של בית המשפט ובמיוחד בעניין כשירות המזכירות שאפשרה את רישום ההחלטה המשובשת. יתרה מכך, בבית משפט שמתנהל במערכת ניהול תיקים אלקטרוניים תקינה, מצב כזה אינו אמור לקרות, אלא אם כן הכתב הופק שלא בדרך המקובלת ובתום לב... (בפרשת הפרוטוקולים המפוברקים של השופטת ורדה אלשיך, נציב תלונות הציבור על השופטים תיעד שמזכירת השופטת הפיקה את המסמכים המפוברקים מנט המשפט שלא בדרך המקובלת ובתום לב).

שיבוש כינויי הצדדים הוא תופעה שכיחה בניהול הליכים למראית עין - הונאה על בית המשפט.

    

 עו"ד רחל בן-ארי                                             עו"ד יואב סלומון                                         

פירמת עורכי דין בן-ארי פיש                            אבניאל, סלומון ושות'

                                        "90 שנים של מצוינות משפטית"                      "רב מוניטין"

ובל נשכח, עו"ד רחל בן-ארי (פירמת עורכי דין בן-ארי פיש - "90 שנים של מצוינות משפטית") הסבירה שההליך המשפטי, שבו ניתנה ההחלטה של השופטת הילה גורביץ עובדיה, הוא יוזמה משותפת שלה ושל עו"ד יואב סלומון (אבניאל סלומון ושות' - "רב מוניטין"), אולם בסופו של דבר, החליטו השניים לרשום את מרשו של עו"ד י' סלומון, אורי צרניק, כ"המבקש" (התובע) ואת מרשה של עו"ד בן-ארי, דרור צרניק כ"המשיב 2" (הנתבע). סוג די מיוחד של הליך משפטי, שבו אתה יכול לבחור אם להיות בצד התובע או בצד הנתבע, ואין זה משנה דבר...

"ייתכן שעו"ד רחל בן-ארי הייתה מתאימה יותר מעו"ד יואב סלומון להוביל את ההונאה" אומר ד"ר יוסף צרניק, אולם עו"ד רחל בן-ארי כיהנה כחברת הוועדה לבחירת שופטים בזמן שהוועדה אישרה את בחירתה של עו"ד הילה גורביץ. לכן היה עדיף להשאיר את עו"ד רחל בן-ארי בשוליים. 

"בוא נקפוץ לסיפא" - המשפט האחרון בהחלטה, עם קו תחתון והדגשה  "מותר לפרסום... לאחר תיקוני הגהה ועריכה". למקרא ההחלטה ברור שלא עברה "תיקוני הגהה ועריכה". אם כך, האם ההחלטה אסורה בפרסום? והאם ההחלטה אינה רק בגדר "טיוטה"?

הישראלים מתלבטים בסוגיות מעין אלה... שכן במשך 16 שנים, כל החלטות בית המשפט העליון נשאו את תניית הפטור בהערת שוליים: "כפוף לשינויי עריכה וניסוח", במקום בו קודם לכן הופיע האישור: "העתק מתאים למקור, מזכיר ראשי ____". אי אפשר לקבל עמדה משפטית, שכל החלטות בית המשפט העליון של מדינת ישראל במשך 16 שנים היו "טיוטות".

הישראלים מתלבטים בסוגיות מעין אלה... אבל לתופעה הזאת יש תת-סעיף מיוחד בחוק העונשין של טקסס, בעבירת ניהול הליכי משפט למראית עין - הונאה על בית המשפט: "הערה על פני המסמך כי אינו כתב בית דין תקף אינה הגנה בתביעה פלילית לפי סעיף זה".

תניית הפטור, "כפוף לשינויי עריכה וניסוח", מבית אהרן ברק ובועז אוקון, אבי המהפכה החוקתית ובן טיפוחיו, הוסרה מכתבי בית המשפט העליון בקיץ 2018 לבקשת ד"ר יוסף צרניק. זאת, לאחר שהגשה שלו בעניין ניהול הכתבים, הרישומים והתיקים בבתי המשפט בישראל התקבלה ע"י מועצת זכויות האדם של האו"ם (הדו"ח התקופתי - UPR - על ישראל לשנת 2018), וסוכמה בדו"ח הסופי בהערה כי "...ישרתם ותקפותם של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב".

אם  כך, מה הייתה כוונתה של השופטת הילה גורביץ עובדיה בפרסום החלטה, כשהיא כתובה וערוכה ברישול מכוון, עם ההערה "מותר לפרסום... לאחר תיקוני הגהה ועריכה", ורישומה בתיק בית המשפט ופרסומה ברבים כשהיא אינה לאחר תיקוני הגהה ועריכה???

מי ששואל את השאלה הזאת, לא הבין את ההומור המיוחד של תשפוכת משפטית בדחנית.

בגוף ההחלטה, גורביץ עובדיה עוסקת בהמצאת ההזמנה לדין עם כתב הטענות הראשון לאחר פרסום התקנות החדשות (סדר הדין האזרחי). היא מחדשת את התקנות החדשות! היא מוצאת שתי תכליות להמצאת כתב הטענות הראשון, אבל לא אלה שמופיעות בתקנות החדשות, ובהתאמה בפסיקת בית המשפט העליון (פס"ד תרו).

אין ספק שגורביץ עובדיה יודעת מה אומרות התקנות בעניין התכליות, ומה אומרת הפסיקה (שצוטטה בהרחבה בבקשה). 

אם  כך, מה הייתה כוונתה של השופטת הילה גורביץ עובדיה בכתיבת החלטה שגויה מבחינה משפטית, ופרסומה במאגרים???

מי ששואל את השאלה הזאת, לא הבין את ההומור המיוחד של תשפוכת משפטית בדחנית.

"אני מתפלא שלא הציעו לי תשלום עבור הגשת ערעור על ההחלטה הזאת", אומר ד"ר צרניק. "נראה לי שהן היו מוצאות שופטת שתאשר את ההחלטה הנלוזה הזאת, וכך הייתה פוטרת סופית את בית משפט השלום חיפה, כולל בית המשפט לענייני משפחה, מההזמנה לדין. השופטת אספרנצה אלון היא הבחירה הטבעית".

 

לעניין התכליות של ההזמנה לדין בהמצאת כתב הטענות הראשון וההזמנה לדין, קיימת לדברי ד"ר צרניק לפחות עוד שתי תכליות נוספות. ספק אם השופטת הילה גורביץ עובדיה מכירה אותן. מכל מקום היא לא הייתה מזכירה אותן, כי היא הייתה מחשידה את עצמה.

ההזמנה לדין [Summons] בבתי המשפט בארצות דוברות האנגלית קשורה בטבורה למשרד מזכיר בית המשפט. המזכיר הראשי נקרא פרוטונוטרי [Prothonotary] - כלומר הנוטריון הראשי. במדינות רבות בארה"ב קיימת עדיין משרת הפרוטונוטרי, שהוא מזכיר המחוז ובו בזמן המזכיר הראשי של כל בתי המשפט של המחוז.

המשרה של מזכיר ראשי או נוטריון ראשי הייתה קיימת עוד קודם לכן בבתי המשפט של הכנסייה. גלימתו של המזכיר הראשי הייתה צהובה עם שרוולים שחורים. ומכאן קיבלה ציפור השיר פרוטונוטרי [Prothonotary Warbler] את שמה.

תפקידו המרכזי של המזכיר הראשי הוא בשמירה על ישרת הכתבים בבית המשפט ובאישור אמיתותם. לא נעים, אבל צריך להזכיר: השחיתות היא המחלה הכרונית של בתי המשפט, והביטוי המובהק שלה הוא שיבוש הכתבים בבית המשפט (דברי הנשיא שמעון אגרנט).

המודל המקובל בבתי המשפט להתמודד עם השחיתות היא באמצעות איזונים ובלמים בין הזרוע השיפוטית והזרוע המזכירותית של בית המשפט. בין הנקודות הקריטיות לשמירת יושרת בית המשפט השתיים הבולטות הן פתיחת התיקים ורישום פסקי הדין - כלומר תחילתו וסופו של ההליך המשפטי. בשתי נקודות אלה התפתחו סדרי דין מזכירותיים, בהם אין כל מעורבות שיפוטית.

בנקודת הפתיחה ההליך המזכירותי הוא הנפקת ההזמנה לדין יחד עם פתיחת התיק, קבלת האישור על ההמצאה המיוחדת של כתב הטענות הראשון עם ההזמנה לדין, ורישומם בתיק בית המשפט. בהליך הזה מבטיחים שהתיקים כולם נפתחים תחת סמכות המזכיר הראשי, והשופטים לא  יוכלו לנהל תיקים בדויים - הליכי משפט למראית עין. חלק זה של תכלית ההזמנה לדין הוחלש בישראל ואינו קיים עוד, שכן, המזכירות אינה מעורבת בהנפקת ההזמנה לדין.

תכלית נוספת של ההזמנה לדין הוא באבטחת טיפול שווה לכל התיקים בנקודת הפתיחה. מועד הגשת כתב התשובה או ההגנה לכתב הטענות הראשון נקבע בתקנות, ולכן הוא מופעל אוטומטית עם המצאת כתב הטענות הראשון וההזמנה לדין. כלומר, התיקים מותנעים אוטומטית, ללא כל צורך במעורבות שיפוטית.

מה חשיבות העניין? לדוגמה, השופטת הילה גורביץ עובדיה נוהגת "לתפעל" את התיקים החדשים המוגשים במזכירות. בתיק בו נתנה את ההחלטה בעניין ההזמנה לדין, לדוגמה, היא החזיקה את התיק 11 ימים לפני שהוציאה החלטה המורה על הגשת תשובות בתוך 30 יום. השופטת הילה גורביץ עובדיה לא הסבירה כלל בהחלטה החשובה שלה, מה לדעתה סמכות השופטים בעניין השהיית תיקים חדשים, ומה גבולות ההשהיה המותרת. היא גם לא הסבירה את שיקול הדעת השיפוטי שלה, מתי להתניע את התיק. לדוגמה, בתיק בו נתנה את ההחלטה - מדוע לא התניעה אותו שבוע קודם? ומדוע לא חודש מאוחר יותר? 

אין ספק שבעיני מומחים בינלאומיים, התנהלות השופטת הילה גורביץ עובדיה בעניין השהיית תיקים חדשים לפי שרירות לבה היה נחזה תמוה, אם לא סוג של שחיתות שיפוטית, נוהל שנוגד הליך ראוי והוגן. בישראל זה עובר כאילו לא היה דבר ראוי לציון.

"אני לא יודע אם השופטת מודעת לכך או לא", אומר ד"ר צרניק, "אבל היחסים שלה עם דמויות סמכות, כגון המזכיר הראשי והמזכירות בכלל הם בעייתיים, ייתכן שיש לזה מקור פרוידיאני". השופטת הילה גורביץ עובדיה פעלה בנחישות נגד פניות למזכיר הראשי לאמת כתבי בית דין "העתק מתאים למקור", הן בתיק בו ניתנה ההחלטה, והן בתיק קשור מלפני יותר מ-10 שנים. בשבוע שעבר היא גם הנפיקה החלטה חסרת שחר, מצוצה מהאצבע, האוסרת הגשת פניות למזכירות באמצעות נט המשפט. "רק ישירות"...

 

בתיק הקשור, א”פ 1829-06-10, חברתה הטובה של הילה גורביץ עובדיה, השופטת אספרנצה אלון, יצרה מסמך אחר ראוי לציון. ב-2013 השופטת אספרנצה אלון הנפיקה בנט המשפט פרוטוקול עם חותמת מים אלקטרונית "טרם נחתם". שם, בניגוד להחלטה של השופטת הילה גורביץ עובדיה, הלהטוטנות הטכנולוגית הייתה חלק בלתי נפרד מהעניין.

"אני לא חושב שיש עוד מסמך שנושא עליו את החותמת "טרם נחתם" בהיסטוריה של המשפט הישראלי", אומר ד"ר צרניק, "אבל השופטת אספרנצה אלון עבדה עם עו"ד עמוס צדיקה. עבודת הצוות הייתה מרשימה. לעומת זאת, השופטת הילה גורביץ עובדיה עובדת עם עו"ד יואב סלומון. הוא נטל ולא נכס".

"יש מקום אחד, שבו לא יכול להיות ספק שהילה גורביץ עובדיה עוסקת בהחלטה הזאת ובפרסומה בעבריינות משפטית על דרך הבדחנות" אומר ד"ר יוסף צרניק.

"חשוב לציין בהקשר זה כי המבקש אינו מיוצג ועל-כן, ככל הנראה, הוא מפרש מפנה לשאלת מרות בית משפט. הזמנה לדין מיועדת לנתבע ולא לתובע. ברור כי משיב 1, אם פנה לבית המשפט, מקבל עליו את מרות בית המשפט אליו פנה. המילה "מרות" בתקנות נוגעת לשאלת סמכות בית משפט, אם לאו." 

"הפיסקה הזאת עקומה לגמרי", מגחך ד"ר צרניק, "מצד אחד זה מבדח. אבל מצד שני, אין ספק שהיא משבשת פה את כינויי הצדדים בכוונת מכוון". במחשבה שנייה הוא מוסיף: "היא גם חוזרת פה לעניין היותי בלתי מיוצג. זה מאד הפריע לה. היה לה הרבה יותר נוח לבצע את מה שצריך לבצע עם עורכי דין צייתנים".

שתיים הן ויודעות זאת על זו, וזו על זאת. "לטעמי, בתחרות בין שתי החברות העברייניות, אספרנצה אלון והילה גורביץ עובדיה, העבודה של גורביץ עובדיה יותר מרשימה ואלגנטית, כולל עזות המצח שבפרסום העבריינות", מסכם ד"ר צרניק, "במדינה בה קיים שלטון החוק, שתיהן היו עומדות לדין פלילי".

כאמור, ההחלטה אושרה לפרסום...

להלן החלטה של השופטת הילה גורביץ עובדיה מיום 11.9.2024 בת"ע 11650-06-24 צרניק נ' צרניק. 

---

אחרית דבר

זהו מה שרואים בבתי המשפט, ובמיוחד בבתי המשפט לענייני משפחה יום יום. כך אני שומע, מיד שנייה, ממתמחים. הם אומרים שאין מצב שהשופטים לא לוקחים שוחד. כי הם פוסקים ההפך מן האמת, בניגוד לעובדות ובניגוד לדין...

זהו יש לזכור, גם מהות עמדתה של פרופ' דפנה הקר על פי ההדלפה "יש ג'ונגל טוטלי בבתי המשפט, תעשו הכל כדי לא להגיע לשם"... אלא שפרופ' הקר נעצרה בחלק המשפטי התיאורטי של דיני משפחה. שם היא כתבה שאי אפשר ללמד דיני משפחה... כי אין כל קשר בין פסיקת השופטים לדין. היא נכנסה שם לוויכוח האם זה תמיד היה כך, או שמא המצב החמיר בעת האחרונה. אולם  היא הקפידה שלא לגלוש ושלא לראות את המסקנות המתבקשות לגבי מהות המצב מבחינה קרימינולוגית ומנקודת המבט של שחיתות בתי המשפט.

זהו עניין יסודי לזכויות האדם בישראל... בין אם במשטר הנוכחי ובין אם בכל משטר עתידי...

הגיע הזמן לדון בהפעלת מנגנונים של צדק מעברי על מערכת המשפט הישראלית. הן בהיבט של תפקידה המרכזי במשטר האפרטהייד, והן בהיבט של תפקודה המושחת בחברה ישראלית.

---