פרוטוקולים ופרוטוקולים מפוברקים, דיונים שתועדו בקלטות שמע, תמלילים, ותמלילים מפוברקים
מעין הקדמה
הסוגיה שלפנינו מורכבת ויש בה מספר רבדים.
א. מה מעמדו של פרוטוקול ככתב בית דין וכראיה?
ב. מה מעמדו של פרוטוקול מפוברק? לדוגמה, הפרוטוקול של השו' ורדה אלשייך
ג. מה מעמדה של הקלטה מדיון במסגרת "הפיילוט"? מה מעמדו של התמליל?
ד. מה מעמדו של תמליל מדיון מפוברק בהליכים מפוברקים מראשיתם - הליכים למראית עין?
ה. מה השפעת תקסד"א 2018 על המצב?
ו. אחרית דבר
התמונה הכללית היא שבתי המשפט במדינת ישראל מתנהלים ללא תקנות מתאימות [Rules of Court]. מצב זה לבדו יעמיד את בתי המשפט בישראל כבתי משפט בלתי כשירים בעיני מומחים בינלאומיים.
בנוסף, בחלקו כתוצאה של חסר בתקנות, ובחלקו משום טבעם של השופטים בישראל, אין בבתי המשפט מזכירויות כשירות. מצב זה לבדו יעמיד את בתי המשפט בישראל כבתי משפט בלתי כשירים בעיני מומחים בינלאומיים.
יתר על כן, מזה רבע מאה שנה, ניכרת מגמה של ביטול וערעור מכשירי האותנטיקציה הבסיסיים בבתי המשפט במדינת ישראל... בין אם מדובר בביטול הצורך בחתימות, בין אם הערת שוליים: "עותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח", בין אם החלשה וביטול של ההזמנה לדין, בין אם רישומים לא מוגדרים בנט המשפט...
לדוגמה: בתיק שבענייננו, השו' ה' גורביץ עובדיה מנהלת הליכים למראית עין - הונאה על בית המשפט. כחלק ממצב זה, היא מנפיקה את "ההחלטות המהותיות" כשכינויי הצדדים משובשים -- ההחלטה בעניין בקשה לסילוק על הסף, הפרוטוקול, פסק דין ותמליל מדיון ביום 9.10.2024. לדעתי, בבית משפט בו קיימת מזכירות כשירה מצב כזה לא היה יכול להתרחש. זוהי אולי הבדיקה הפשוטה ביותר שהמזכירות חייבת לבצע על כל כתב שנרשם בתיק: מספר התיק והצדדים בתיק תואמים את התיק.
יתר על כן, לדעתי מצב כזה לא היה יכול להתקיים במקום בו התיקים מתנהלים ע"י מערכת ממוחשבת תקינה. לדעתי יש סיכוי טוב מאד שהשו' ה' גורביץ עובדיה מפיקה את הכתבים המשובשים בדרך שאינה הדרך התקינה להפקת המסמכים בנט המשפט. זאת הייתה גם המסקנה של הנציב בעניין הפרוטוקולים של השו' ורדה אלשיך. בדרך התקינה, לא היה ניתן להדפיס ולהמציא מסמך כזה, כי הוא היה "פרוטוקול טיוטה". רק לאחר שמשלימים את התהליך הוא הופך ל"פרוטוקול רשמי", שאותו ניתן להדפיס ולהמציא. האבחנה בין אלה והמונחים הם של השופטת ורדה אלשיך, והנציב אימץ אותם.
זה המצב כמובן גם בעניין פרוטוקול "טרם נחתם" של השו' אספרנצה אלון.
א. מה מעמדו של פרוטוקול ככתב בית דין וכראיה?
פרוטוקול כתעודה ציבורית
פסק דינו של השו' ח' כבוב רע"א 6089/24 תור וגיל בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ (07.11.2024)
22. ומן הכלל אל הפרט. בקשת רשות הערעור שלפניי נסובה על השאלה האם יש להתיר למערערת לצרף את פרוטוקול הדיון כראיה נוספת לפני בית משפט קמא; היא אינה עוסקת במשקל הראוי שיש לייחס לפרוטוקול הדיון, שאלה שעתידה להיות מוכרעת בבית המשפט המחוזי. על כן, אתייחס אך ורק לשיקולים המנחים במסגרת בקשה לצירוף ראיה, עליהם עמדתי לעיל.
23. אופייה של הראיה – בפסיקה נקבע כי פרוטוקול דיון של הליך שיפוטי מהווה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, וזאת נוכח היותו 'תעודה ציבורית', כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות (ראו, למשל: בד"מ 2461/05 שרת המשפטים נ' השופטת הילה כהן, ס(1) 403, 444 (2005)). כמו כן, נקבע כי פרוטוקול דיון יתקבל, על-פי רוב, כראיה ל'עצם קיומם' של הדברים, להבדיל מראיה לאמיתות תוכנם. בהקשר זה, צוין בספרות כי "[...] על פניהם, מאפשרים תנאי הפסיקה לקבל פרוטוקול של בית משפט כראיה לאמיתות תוכנו, בהליך חיצוני ושונה מזה שבו הוא נערך. עם זאת, ברי כי, לעניין זה, כל שמבטיחים תנאי הפקודה והפסיקה הוא שהרישום ישקף נאמנה את שנאמר – ואילו אין בתנאים דבר אשר מבטיח את אמיתות תוכן הדברים. אדם עשוי לשקר בבית המשפט – ודבריו יירשמו כפי שנאמרו. ואכן, בפועל, התקבלה בפסיקה העמדה שלפיה פרוטוקולים מוגשים כראיה לעצם רישומם של הדברים כפי שנאמרו, ולא לאמיתותם" (יניב ואקי דיני ראיות 1229 (2020)).
במצב דברים זה, לא ניתן לקבל את טענות המערערת לעניין אמיתות תוכנו של פרוטוקול הדיון. לצד זאת, סבורני כי פרוטוקול הדיון אכן מהווה 'תעודה ציבורית' כהגדרתה בפקודת הראיות, וככזה ניתן יהיה להגישו כראיה לעצם רישומם של הדברים, שנאמרו על-ידי מר נסימוב ומר גריידי לפני בית משפט השלום בירושלים במסגרת ההליך הפלילי. ודוק, אף המשיב עצמו "אינו מתנגד, באופן עקרוני, לכך שבמקרים המתאימים יוגש פרוטוקול מהליך פלילי במסגרת ערעור מס בתור 'תעודה ציבורית' וזאת לצורך הוכחת עצם קיומו [...]".
ואולם, המשיב טען שאין זה המצב בענייננו, שכן נטען כי הגשת פרוטוקול הדיון נועדה להתעמת "עם תוכן הראיות המנהליות שעליהן ביסס המשיב את החלטותיו". לגישתי, אין צורך להכריע בסוגיה זו, שעניינה למעשה משקלו הראייתי של פרוטוקול הדיון. זאת, משהגעתי למסקנה שבמקרה דנן פרוטוקול הדיון הוא מסמך רשמי, שמוכיח באופן פורמאלי בלבד את עצם אמירת הדברים על-די מר נסימוב ומר גריידי.
ב. מה מעמדו של פרוטוקול מפוברק? לדוגמה, הפרוטוקול של השו' ורדה אלשייך
מקרה הבוחן הוא הפרוטוקול המפוברק של ורדה אלשיך.
ורדה אלשיך אמרה כל מיני דברים באותו דיון. כולל החלטות ופסק דין כביכול.
הנציב ערך בירור שנחזה יותר כחקירה.
למעשה הנציב תיעד בדקדקנות פעולות עברייניות, שמהותן הוא ניהול הליכי משפט למראית עין, הונאה על בית המשפט. עבריינות מוכרת מחוץ לישראל.
לא בישראל, בה השופטים הקימו לעצמם חסינות מהותית לעבריינות, שהיא בעצם אי-ענישה IMPUNITY - סימן מובהק של שחיתות שלטונית.
ובכן מה החליט הנציב?
כשירות לציבור העליתי את ההחלטה במלואה:
https://human-rights-alert.blogspot.com/2024/09/8812-3152012.html
הנציב החליט שהפרוטוקולים של ורדה אלשיך היו טיוטות בלבד, חסרות כל תוקף ושאינן בנות אכיפה. וזה כולל את כל הפרוטוקול, כולל ההחלטות ופסק הדין.
בעקבות החלטת הנציב, הב"ה שמה על הפרוטוקולים הודעה קופצת "המסמך אינו זמין כעת".
שנים אח"כ היגשתי בקשות חופש המידע להנהלת בתי המשפט ובקשות עיון בתיק... ולכן בסופו של דבר התיק בנבו נקרא "יוסף צרניק נ' בנק הפועלים"... (עד שביקשתי תיקון).
כי את ההחלטות ופסק הדין בתיק עצמו (בנק הפועלים נגד כונס הנכסים הרשמי) הם הסירו מנבו, כנראה בהוראת הב"ה.
אבל ההחלטות ופסק הדין לא בוטלו כדין. והנהלת בתי המשפט ענתה לי בזמנו: החלטת הנציב היא רק בגדר המלצה.
ולא ניתנו החלטות ופסק דין חלופי תחת פסק הדין עליו מופיעה היום "הודעה קופצת" - "המסמך אינו זמין כעת".
אז מה המצב בתיק בנק הפועלים נגד כונס הנכסים הרשמי לדעתך? תיק סגור? על פי החלטה או פסק דין? או מחוסר מעש?
ההחלטה היחידה המופיעה מתיק זה בנבו, נכון להיום היא זאת:
ומחזור חיי התיק בנבו הוא זה:
ג. מה מעמדה של הקלטה מדיון במסגרת "הפיילוט"? מה מעמדו של התמליל?
אין דרך ברורה למצוא נהלים, תקנות, כללים לניהול דיון ללא פרוטוקול מוקלד, בקלטת שמע בלבד.
זאת דרכו של המשפט הישראלי - "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים". להבנתי הפיילוט נמשך כבר שנים. אולם לא פורסמו למיטב ידיעתי כל כללים או תקנות לעניין אופן התנהלות הדיונים.
הפרסום האקדמי (דו"ח ביניים מ-2023) מזכיר נהלים, אך אינו מפרט אותם. המחברות מציינות שייתכן שיש צורך לתקן תקנות לעניין... אך תקנות לא תוקנו.
עורך דין שאני מחשיב למקור מהימן, מסר לי שהשתתף בעבר בדיון כזה, והשופט היה צריך לבקש ולקבל את הסכמת הצדדים לניהול הדיון במסגרת כזאת. לא בוקשה ולא התקבלה הסכמת הצדדים בדיון בעניין שלפנינו.
שאלה נפרדת היא אם הליך המתנהל במסגרת שאינה המסגרת הדיונית הנורמטיבית, וללא מסגרת דיונית ברורה, הוא הליך תקין, או הפרה של כללי הצדק הטבעי, הפוסלת אותו מיסודו.
בדיון עצמו לא נאמר דבר בעניין הכללים הנ"ל.
לאחר הדיון הגשתי בקשה לשופטת לקבל העתק כללים או תקנות על פיהן התנהל הדיון. היא הפנתה אותי להב"ה. כלומר - כביכול אין ברשותה המידע המבוקש, או שהיא אינה מעוניינת למסור לי אותו. שתי האפשרויות אינן מוסיפות לישרת השופטת וליושרת ההליך.
הב"ה לא ענתה תחילה. לאחר פניות חוזרות לעו"ד ברק לייזר (מועמד למינוי שיפוטי), קיבלתי תשובה המורה לי לשלם אגרת חופש המידע ובקשתי תטופל בהתאם. תוצאה זאת גם היא בעייתית.
מצאתי ברשת את המסמך הבא:
03-14 נוהל הקלטה, פענוח ותמלול של הנהלת בתי המשפט (1.2.2022)
1. כללי
... נוהל זה בא להסדיר את תהליך העבודה בעניין הקלטה, פענוח ותמלול הממ ומניםעל חשבון
המדינהבלבד. הקלטות המוזמנות ומשולמות על ידי צד מהצדדים, יהיו באחריות הצדדים ו/או
ב"כ,במקרה זה הוראות נוהל זה יכולות לשמש המלצה בלבד.
ביצועהקלטה ע"י חברה חיצונית יעשה באישורו של שופט ו/או גורם שהוסמך לכך בבית
המשפט,פענוח ותמלול הקלטה שנ עשתהע"י חברה חיצונית, יעשו רק באישורו של שופט .
פענוחותמלול של הקלטה שנעשתה ע"י תוכנת נט המשפט יעשו באישורו של שופט ו/או לפי
הזמנתמי מהצדדים...
2. מטרות
2.1 לקבוע ולמסד שיטת עבודה אחידה לאופן הטיפול בהזמנת הקלטה החל מבקשת השופט/
רשם,להקלטת ה דיוןועד אישור החשבונית והעברתה ליחידת הרכש המרכזית, לרבות
שיטתשמירה, גניזה, הפקדה ואחסון.
2.2להגדיר תחומי אחריות של בעלי תפקידים שונים בכל שלב בתהליך.
3. הגדרות
"מזכיר ראשי" – המזכיר הראשי ביחידה, אחראי לביצוע תהליך ההקלטה ביחידה/ות עליהן
אחראי.
...
8. העברת חומר ההקלטה, הפענוח והתמלול
...
8.2 הטיפול בקובץ התמליל
8.2.1 עם קבלת התמליל יפעל המרכז כמפורט להלן:
(1) יוודא שהתמליל בוצע כראוי, קרי תואם את פרטי דווח החברה בדף
המקדים.
במידה והתמליל לא בוצע כראוי (תקלות של פענוח לא תקין, תמלול לא
תקין וכו') ואין הכוונה לתיקונים שבוצעו ע"י השופט -יוחזר החומר
לחברת לתמלול מחדש.
(2) יציין קבלת התמליל בטופס "דוח הקלטות", במקום המיועד לכך, תוך
מילוי הפרטים הרלוונטיים: תאריך הקבלה, מס' המילים בתמליל ומס'
הדפים.
(3)יעביר התמליל לקלדנית השופט.
8.2.2 קלדנית השופט תפעל לבדיקת תקינות הפרוטוקול, העברתו לשופט והכנסתו
לתיק הרלוונטי במערכת נט המשפט, באופן המפורט להלן:
(1) תבדוק את תקינות ושלמות הפרוטוקול שבתמליל.
(2) תשתול את תמליל הפרוטוקול בתיק כמפורט להלן:
-תקבע ביומן השופט דיון נוסף בתיק, במועד בו נשמע.
-תוודא כי התאריך המופיע בכותרת המסמך הוא התאריך בו התקיים
הדיון.
-תעתיק את הקובץ שהגיע מהתמלול, בשלמותו ותשלבו בפרוטוקול.
-תשלב אירועים (החלטה/פסק דין) ותוודא כי התאריך המופיע בחתימה
(העבריוהלועזי) הוא התאריך בו נשמע הדיון.
"על הקלדנית לעדכן את מספרי העמודים בהמשך רציף לפרוטוקול הקודם
ולוודא כי הדיון הבא יתחיל מהעמוד בו הסתיים התמליל".
(3)תעביר הפרוטוקול לאישור השופט.
8.2.3 במקום בו הוחזר תמלול שהוקלט ע"י נט המשפט, לתיק, תוודא הקלדנית
תקינות הפרוטוקול
...
11. אישור
נוהל זה אושר על ידי סמנכ"ל יתחטיבת תפעול ומזכירויות .
12. תחולה וביטול
תחולתו של נוהל זה מיום פרסומו.
נוהלזה מהווה עריכה מחודשת של המהדורה ה שלישיתשל נוהל זה, שפורסמה ביום
15.1.2020המתבטלת בזאת.
הערות: באשר לתמליל מהדיון בענייננו, אין אינדיקציות שבוצע הנוהל הנ"ל, האינדיקציות הן שהוא לא בוצע כלל בחלקו, בפרט 8.2.2 ואילך, שהוא החלק שהיה אמור להפוך את התמליל ל"פרוטוקול רשמי".
ד. מה מעמדו של תמליל מדיון מפוברק בהליכים מפוברקים מראשיתם - הליכים למראית עין?
השאלה היא לא "האם הדברים נאמרו".
השאלה היא: האם אמירות מסוימות הן אמירות שיש להן כוח של פסק דין תקף ובר אכיפה.
והשאלה בצורה אחרת היא:
האם "תמליל", שאינו אפילו "פרוטוקול", אך נרשם כביכול בתיק בית המשפט, הוא "תעודה רשמית"?
I. הרישומים
על פי הרישום בתיק באשר לדיון מיום 9.10.2024:
1. קיים רק פרוטוקול אחד, והוא בן 2 עמודים (בו מופיע פס"ד בן שורה, שאומר שניתן תוקף של פסק דין למה שמופיע בפרוטוקול).
2. קיימות 3 קלטות שמע.
3. קיים תמליל אחד בן 11 עמודים.
על פי רישום זה, "הפרוטוקול" כולל גם 3 קלטות שמע.
על פי הרישום ב"מזכירות- מסמכים נכנסים" - נרשם ביום 15.10.2024 "תמלול פרוטוקול".
על פי הרישום ב"תיק הנייר" - נרשם ביום 15.10.2024 "תמלול פרוטוקול".
המסמך עצמו, לעומת זאת, נקרא "תמליל".
II. התמליל
בראשו כותרת שקרית ומטעה. בסופו תיבת חתימה בלתי חתומה. תוכנו הוא בחלקו - רישום של דברים שנאמרו, אך לא נערכו והם לא תמיד קלים להבנה וברורים, ובחלקו - תשפוכת משפטית ליצנית. לעמדתי הוא חלק מהתנהלות עבריינית של השופטת שמנהלת הליכי משפט למראית עין.
האם ניתן לראות בו כתב בית דין תקף ובר אכיפה?
האם ניתן לראות בו פסק דין?
רישא של העמוד הראשון:
סיפא של העמוד האחרון, עמ' 11:
חלקו של התמליל שאני רואה בו תשפוכת משפטית ליצנית, הוא החלק בעמודים 5-4.
התשפוכת במקרה זה מוגשת כקוקטייל רעיל בו התשפוכת משולבת בניסיונות חוזרים לאיים ולהפחיד אותי באשר לתוצאות החמורות של המצב אם אמשיך להיות לא מיוצג... הם כנראה הגיעו למסקנה, שללא בא כוח שישתף איתם פעולה, יהיה להם קשה להשלים את ההונאה.
עו"ד ר' בן-ארי מציעה לשופטת שאם אהיה לא מיוצג, המצב יוגדר כ"מחלוקת".
השופטת ועו"ד י' סלומון מקדמים החלטה שאם אני לא מיוצג, העניין הוא לשיקול דעתו של עו"ד י' סלומון אם חתימתי קבילה או לא קבילה. אם הוא מחליט שחתימתי לא קבילה, הוא יכול ללכת לשופטת לקבלת אישור לפעולותיו...
ה. מה השפעת תקסד"א 2018 על המצב?
לדעתי, השו' הילה גורביץ עובדיה מבססת את ההונאה שלה בעניין הכתבים מהדיון ב-9.10.2024 על החידוש בתקסד"א 2018.
כי יש לזכור: כל תוקפה של החלטת הנציב בפרשת השו' ורדה אלשיך נובעת מתקנה 190 לתקסד"א 1984.
אולם תקנה זאת בטלה, ואין לה תקנה מקבילה בתקסד"א 2018.
בתקסד"א 2018 השמיטו בתקנות בדבר פסק דין או החלטה אחרת את חובת ייצור מסמך החלטה "בכתב... ותיחתם ע"י השופטים שישבו לדין", שהופיעו בתקסד"א 1984.
אני מוצא ראיות לכך שהשופטים רואים בכך את ההיתר לניהול הליכים המתועדים בקלטות שמע, אך ללא כתבים תקפים, חתומים של החלטות ופסקי דין. זהו תהליך הרס והשחתה ברמה מתקדמת. ואותי תמיד מפתיע שלא נמצאו די עורכי דין שיתקוממו וידרשו את תיקון המצב, שלא לדבר על הלשכה. מדובר בחזרה לימי הביניים המאוחרים...
תקסד"א 1984
מתן פסק דין או החלטה אחרת [213]
190. (א) כתום הדיון בכל הליך, או לאחר מכן, בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות, יתן בית המשפט פסק דין או החלטה אחרת, לפי הענין; ההחלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו לדין.
(ב) החלטת בית המשפט תהיה על פי דעת רוב השופטים שישבו לדין, אך כל אחד מהם רשאי לרשום דעה חולקת וליתן את נימוקיו לכך; אם אין רוב לדעה אחת – תכריע דעת אב-בית-הדין.
(ג) תאריך השימוע ייחשב לתאריך ההחלטה.
(ד) בית-המשפט הדן בערכאה ראשונה יתן החלטתו לא יאוחר משלושים ימים לאחר תום הדיון; לא נתן החלטתו במועד האמור, יתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט.
תקסד"א 2018
פסק דין או החלטה אחרת
תק' תשפ"א-2020
129.(א) בתום הדיון בכל הליך ייתן בית המשפט את החלטתו בהקדם האפשרי בהתחשב, בין השאר, בהיקף הראיות בכתב ובעל פה ובמורכבותו של ההליך.
תק' תשפ"א-2020
(ב) ההחלטה תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי; אם כללה ההחלטה חידוש משמעותי או שיש להחלטה חשיבות מיוחדת, רשאי בית המשפט לתת הנמקה מפורטת.
תק' תשפ"א-2020
(ג) בלי לגרוע מתקנת משנה (א), בית משפט הדן בערכאה ראשונה ייתן את החלטתו לא יאוחר מתשעים ימים לאחר תום הדיון בהליך; לא נתן את החלטתו במועד האמור, ייתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט.
ו. אחרית דבר
בעוד שופטינו בוחרים לנהל בתי משפט ללא תקנות יסוד, לעבור לניהול הליכים בע"פ, ללא פסקי דין כתובים, וללא חתימות... באפריקה רואים את המצב אחרת:
Afr. hum. rights law j. vol.16 n.1 Pretoria 2016
http://dx.doi.org/10.17159/1996-2096/2016/v16n1a8
The court record and the right to a fair trial: Botswana and Uganda
Catherine S Namakula
Senior lecturer, Faculty of Law, University of Fort Hare; Head of Department, Adjectival Law, Nelson Mandela School of Law, East London, South Africa
SUMMARY
The court record is everything to the judicial process. Budgetary constraints and administrative challenges facing judicial services in the African countries studied here leave courts with inefficient modes of generating and maintaining full and reliable court records, hence defeating the ends of justice. Evidence is lost in the process of recording and during the preservation of court records through fires and malpractices. The court record is the basis for a fair trial. Any determination of a court is founded on the material in the record and such decision is placed and preserved on the face of the record. Fair trial guarantees of appeal and review are initiated by the court record. An appeal is a trial of the record. The competence of a court that cannot accurately record its proceedings and preserve the records to guarantee a fair trial is questionable. There is a need to facilitate a reliable mode of producing and maintaining the court record, towards a culture of fulfilling the right to a fair trial in Africa. This analysis focuses mainly on the experiences of the courts of Botswana and Uganda.
Key words: court record; competence; fair hearing; justice; trial rights
