2018-03-14 הטקסט המלא | הבלוגרית לורי שם-טוב וחופש הביטוי: השופט רענן בן-יוסף משתין מהמקפצה!

2018-03-14 הטקסט המלא | הבלוגרית לורי שם-טוב וחופש הביטוי: השופט רענן בן-יוסף משתין מהמקפצה!
אין ולא יכולה להיות חסינות לשופטים ולבכירי הפרקליטות על מרמה במילוי תפקידם. אבל אצלנו השופטים והיועמ"ש המציאו חבריינות – חסינות בדויה לעבריינות. הפרשות הבולטות בשנים האחרונות הן פרשת רומן זדורוב, פרשת פרקליטת מחוז ת"א רות דוד, ופרשת השופטת המפברקת ורדה אלשייך.
שחיתות מערכת המשפט היא קדקוד השחיתות השלטונית. ועד שלא נתמודד עם המצב הזה – הסיכויים למאבק יעיל בשחיתות השלטונית הם אפסיים!

קראו את הטקסט המלא בבלוג:  http://inproperinla.blogspot.co.il/2018/03/2018-03-14_15.html

צפו בסרטון:

https://youtu.be/l62EcYbEPhM

https://www.facebook.com/joseph.zernik/posts/10215458180149056

 

   

ערב טוב לצופים בבית! היום רציתי לדבר על ההתפתחויות האחרונות בפרשת הבלוגרית לורי שם טוב, חופש הביטוי, חופש העיתונות, וזכות המחאה בישראל.

הבלוגרית לורי שם-טוב היא פעילה מרכזית במחאה נגד בתי המשפט לענייני משפחה והרווחה, בעניין לקיחת ילדים מהוריהם. לורי שם-טוב מוחזקת על ידי השופטים הנוקמים במעצר טרום משפט כבר יותר משנה. זהו ללא ספק מקרה חריג ביותר. יחד עם זאת, התקשורת משתפת פעולה עם השופטים ואינה מדווחת על המקרה כראוי.

לאחרונה החליט השופט בני שגיא להתחיל במשפט, למרות שלורי עדיין לא ראתה את חומר החקירות נגדה, ועדיין לא הוגש כתב אישום סופי… זהו כמובן מצב טיפוסי למשפט דמי של אסיר פוליטי. אבל בניגוד למשפטים דומים בשנים האחרונות, לדוגמה, המשפטים של ברק כהן, שוקי משעול, רפי רותם – במקרה הזה, השופטים אפילו לא מנסים להיראות כאילו הם מקיימים את זכויות היסוד להליך ראוי ולמשפט הוגן ופומבי.

להתפתחויות האחרונות במקרה הזה יש השלכות חמורות על חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות המחאה בישראל.
במהלך המעצר, נדחה בסוף החודש שעבר ערעור של לורי בתיק פלילי נפרד, שמקורו בשנת 2014. בתיק הזה, לורי הורשעה בהפרת חוק הגנת הפרטיות. הרקע להרשעה הזאת היה בפרסום פרטים אישיים, שהצביעו על כך שמנכ”ל משרד הרווחה אז, יוסי סילמן, התנהל באופן המצביע על כך שזכה לפטור בפועל מקיום החוק בעניינים כספיים. כפי שתבינו מיד, אסור לי להגיד בדיוק מה היה העניין – כי לחשוף שחיתות של בכירי המשטר זאת כאילו עבירה פלילית…
הן במשפט עצמו, והן בערעור טענה לורי להגנתה, שהיה עניין לציבור בפרסום שלה בעניין יוסי סילמן, והפרסום הזה מוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונות. למרות זאת, לורי הורשעה - גם במשפט. בפסק הדין בערעור, שפורסם בשם השופטים רענן בן-יוסף, שי יניב, וצבי גורפינקל נדחו כביכול טענותיה של לורי על חופש הביטוי וחופש העיתונות. השופטים כתבו:

'עניין ציבורי' המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על ידי פרסום, הינו עניין כזה שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, ואם לשיפור אורחות חייו... מדובר בנוסחה גמישה למדי, אשר הקביעה לגבי תכנה תיעשה על-פי השקפתו האובייקטיבית של בית המשפט. פרשנות זו יש עימה, לדעתנו, משום החמרה עם כלי התקשורת...

יש לראות במצב בו שופטים ממציאים "נוסחה גמישה למדי", על מנת להבחין, לאחר מעשה, בין פרסום המוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונות לבין מעשה פלילי, התנהלות שיפוטית חצופה. כפי שהשופטים עצמם מציינים, יש לצפות של"נוסחה הגמישה למדי" מהסוג הזה תהיה תוצאה חמורה לגבי התקשורת בישראל. מה שהשופטים אינם אומרים – התוצאה המרכזית תהיה הגנה על המושחתים ורדיפת חושפי שחיתויות.

יתרה מכך, יש לראות בהמצאת "נוסחה גמישה למדי", עמומה ומעורפלת, לאבחנה בין זכות "חוקתית" לבין מעשה עברייני הפרה חמורה של זכויות האדם. השופטים יצרו פה מצב בו איש לא יוכל לדעת מראש אם הוא פועל על פי חופש הביטוי – או עוסק בעבריינות.

יש לראות את פסק הדין הזה גם כחלק מסדרת פסקי דין של בתי המשפט בת"א בשנים האחרונות, שבפועל מדכאים את חופש הביטוי, חופש העיתונות, ואת המחאה נגד השחיתות השלטונית. לדוגמה, על פסק דינה של השופטת אפרת בוסני בפרשת ברק כהן ו"באים לבנקאים" כתבו הפרשנים – הגדירה מחדש את גבולות חופש הביטוי בישראל…

אבל מעבר לכל זה: קיים חשש ברור שפסק הדין כביכול של השופטים רענן בן-יוסף, שי יניב, וצבי גורפינקל הוא פסק דין מפוברק, כלומר – פסק דין מבית מדרשה של השופטת המפברקת ורדה אלשייך.

זוהי תופעה מוכרת ברחבי העולם כבר מאות שנים מבתי משפט מושחתים: שופטים מפרסמים החלטות ופסקי דין, שבעיני עצמם הם רק "טיוטות" חסרות כל תוקף, אבל יוצרים מצב בו אותם החלטות ופסקי דין נחזים בעיני אחרים תקפים ובני אכיפה.

לכן, הגשתי בתחילת החודש בקשה לעיון בפסק הדין האמתי, החתום. פסק בית המשפט העליון משנת 2009, בסוף עתירה של האגודה לזכויות האזרח נגד שר המשפטים שנמשכה 12 שנים, הכריז: זכות העיון היא "עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי, חוקתי על חוקי…" ואכן זה המצב בעולם הנאור.

ברור גם מדוע: אם הצדדים והציבור אינם יכולים לדעת בבירור מהו פסק דין אמתי ומהו פברוק – אפשר להכניס אנשים לכלא באופן שרירותי, אפשר לדכא זכויות יסוד באופן שרירותי, אפשר לשדוד את כספיהם ורכושם של פרטים ושל הציבור באופן שרירותי.אבל למרות כל זאת, השופטים, כולל בית המשפט העליון, אינם מקיימים את החוק ואת הפסיקה שלהם עצמם: הם מונעים עיון בכתבי ההחלטות האמתיות (האותנטיות) של עצמם.

בבקשת עיון, מהסוג שהגשתי בתיק של לורי, צריך לכלול "הצדקה". בבקשה לעיון שהגשתי, כתבתי בהצדקה, שיש חשש ברור שזהו פסק דין מפוברק. בין הסיבות: פסק הדין היה אמור להיקרא במעמד הרכב של שלושה שופטים. אבל על פי עדי ראיה, ישבו שם רק שני שופטים: רענן בן-יוסף ואברהם היימן. בן-יוסף אכן רשום ביומני בית המשפט כמי שישב שם. אבל היימן אינו מופיע בתיק כלל, ואינו רשום כמי שישב שם. כלומר – הוא ישב שם בתור קישוט, או מרמה. זהו אינו מצב חדש כלל: גם במשפט רומן זדורוב ישב השופט חיים גלפז כקישוט בלבד – ללא יומן שופט, ולא חתם על דבר – קישוט לצורך מרמה.

אז מה היו התוצאות של הבקשה לעיון עד היום?

• בהחלטה הראשונה שלו בעניין בקשת העיון שלי, השופט רענן בן-יוסף לא פסק דבר בעניין העיון. במקום זאת הסביר: פסק הדין הוקרא במעמד הרכב של שלושה שונה מזה שנתן את פסק הדין. הוא הוסיף שהוא מקווה שבזאת סיפק את המידע שביקשתי...
• בהמשך הגשתי בקשה למתן החלטה בעניין עצמו – בקשת העיון בפסק הדין האמתי. בבקשה זאת גם ציינתי שהשופט רענן בן-יוסף לא ציין מי היו חברי ההרכב של שלושה השונה שישב בהקראת פסק הדין.
• בהחלטה השנייה שלו בעניין העיון, השופט רענן בן-יוסף שוב לא פסק דבר בעניין העיון בפסק הדין האמתי. במקום זאת הנפיק החלטה שכל מילה בה צריכה להיחשב למרמה.
• בבקשה חוזרת למתן החלטה שהגשתי היום, ציינתי שעדיין, השופט רענן בן יוסף לא פסק דבר בעניין בקשת העיון. בנוסף, הפרכתי את השקרים של השופט רענן בן-יוסף אחד אחד:

• השופט בן-יוסף כתב: “המבקש יפנה בבקשה למזכירות"

– כבר בבקשת העיון המקורית הבאתי את הבסיס בתקנות ובפסיקה להגשת בקשת עיון לבית המשפט. לעומת זאת, השופט בן-יוסף המציא הליך חסר שחר – הגשת בקשה למזכירות.

• השופט בן-יוסף כתב: “בית המשפט אינו מתמצא בעניינים הטכניים של הבקשה"

– הסברתי שמערכת נט-המשפט פועלת בבית המשפט המחוזי כבר משנת 2010. ברור ששופט לא יכול לתפקד היום אם הוא לא יודע לתפעל את המערכת. לעומת זאת, תפעול מרמתי של המערכת על ידי השופטים בהפקת החלטות, בפרט בבית המשפט המחוזי ת"א, תואר בפירוט בהחלטת נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של ורדה אלשייך… יתרה מזאת, הסברתי, שלמרות שאיני שופט, אני מספיק בקיא במערכת נט המשפט להסביר לו, שכל מה שהוא צריך לעשות על מנת לאפשר לי את העיון, הוא להורות למזכירות להמציא לי את פסק הדין בהמצאה אלקטרונית בנט-המשפט...

• השופט בן-יוסף כתב: “השופטים שישבו בדין בהקראת פסק הדין הם רענן בן יוסף, אירית קלמן, וציון קאפח"

– הסברתי שעדי ראייה מוסרים שישבו שם רק שנים ולא שלושה, שניהם זכרים, והם זוהו בבירור כרענן בן-יוסף ואברהם היימן. יתרה מזאת, ביומני השופטים אירית קלמן וציון קאפח אין זכר לכך שישבו בדין בהקראת פסק הדין על לורי.

צריך להסביר פה, שיומני בית המשפט הם "ספר יסוד" – מסמך בסיסי של כל בית משפט כשיר. אפשר להשוות אותם לחלק מהדוחות הכספיים הנדרשים מתאגיד ציבורי. אבל בבית המשפט "ספרי היסוד" עוסקים בניהול הכתבים והדיונים. פברוק או מרמה ביומנים הם תופעה ידועה של בית משפט בלתי כשיר או מושחת.

אז מאיפה מצא השופט רענן בן-יוסף את האומץ לעסוק במרמה במצח נחושה?

פשוט מאד: השופטים והיועמ"ש פועלים בצוותא חדא – המציאו פה שיטה של חבריינות – חסינות בדויה לעבריינות – הן של השופטים והן של בכירי הפרקליטות. הדוגמאות הבולטות מהשנים האחרונות הן פרשת רות דוד ופרשת השופטת ורדה אלשייך.

על פי השיטה הזאת, כפי שהסביר לאחרונה שופט העליון מני מזוז, בית המשפט העליון יאתרג את היועמ"ש - “כדי לא להחליש אותו". התקשורת כתבה בתגובה: “מועדון חברים", ו"סכנה להטיית משפט". מצד שני, היועמ"ש אביחי מנדלבליט, כמו ויינשטיין לפניו, מונע כל חקירה פלילית של שופטים ובכירי הפרקליטות והעמדתם לדין על מרמה והפרת אימונים במילוי תפקידם.

התוצאה הסופית היא מערכת משפט מושחתת.

מידע שהגשתי למועצת זכויות האדם של האו"ם כלל אוסף של החלטות ופסקי דין מפוברקים, מרמתיים – בראש ובראשונה מתיק רומן זדורוב, אבל גם אוסף של מקרים אחרים.

בדו"ח נציב זכויות האדם של האו"ם על ישראל לשנת 2018 סוכם העניין כך:

התדרדרות חמורה בישרת רשויות המשפט והחוק… יש לראות את תקפותו וישרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב.

אין ולא יכולה להיות חסינות לשופטים ולבכירי הפרקליטות על מרמה במילוי תפקידם. אבל אצלנו כמו שרואים שוב במקרה של לורי שם-טוב, השופט רענן בן-יוסף משתין מהמקפצה!

שחיתות מערכת המשפט היא קדקוד השחיתות השלטונית. ועד שלא נתמודד עם המצב הזה – הסיכויים למאבק יעיל בשחיתות הם אפסיים!

להלן הבקשה החוזרת למתן החלטה על בקשת עיון שהוגשה ביום רביעי במחוזי ת"א

[Bilingual record – English follows the Hebrew]

בבית המשפט המחוזי ת"א

שם-טוב (עצירה) נ‬ ‫פרקליטות‬ מחוז תל-אביב ‫‫פלילי             29531-02-17  ‫

מבקש העיון:

דר’ יוסף צרניק, בעצמו- בלתי מיוצג

המשיבים:

לורי שם-טוב (עצירה)

פרקליטות מחוז ת"א -פלילי

בקשה חוזרת למתן החלטה על בקשת עיון (מס’ 6)

1. ביום 08 למרץ, 2018 הגשתי בקשת עיון בנתוני החתימות האלקטרוניות של שופטי המותב לגבי פסק הדין מיום 25 לפברואר, 2018.

2. ביום 11 למרץ, 2018 ניתנה "החלטה בפתקית" של השופט רענן בן-יוסף על בקשה זאת. בהחלטה זאת לא ניתנה פסיקה לעניין הבקשה לגופה – בקשת העיון בנתוני החתימות האלקטרוניות של שופטי המותב לגבי פסק הדין מיום 25 לפברואר, 2018 בתיק זה.

3. ביום 12 למרץ, 2018 הגשתי בקשה למתן החלטה (מס’ 7).

4. ביום 12 למרץ, 2018 גם ניתנה "החלטה בפתקית" של השופט רענן בן-יוסף על הבקשה למתן החלטה (תמונה 1).

תמונה 1. החלטה בפתקית מיום 12 למרץ, 2018 על בקשה מס’ 7.

____ 

5. החלטה זאת אומרת בין השאר: “המבקש יפנה בבקשה למזכירות". אמירה זאת תמוהה: המבקש פירט בבקשת העיון המקורית את הבסיס בחקיקה ובפסיקה להגשת בקשת העיון לבית המשפט. לעומת זאת, אין החלטה זאת מספקת כל בסיס חוקי להגשת בקשת עיון למזכירות. המבקש אינו מכיר כל הליך הגשת בקשה למזכירות. יתרה מכך, ניסיונו העשיר בנושא העיון בכתבי בתי המשפט מראה שהמזכירות לעולם לא תאפשר עיון ללא החלטת שופט.

6. החלטה זאת אומרת בין השאר: “בית המשפט אינו מתמצא בעניינים הטכניים שבהם עסקת הבקשה". אמירה זאת גם היא תמוהה: מערכת נט-המשפט פועלת בבית המשפט המחוזי ת"א כבר משנת 2010. יתרה מזאת, על פי התיאור המפורט של אופן הפקת החלטה, שניתן בהחלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי ת”א) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, ברור שאין שופט יכול למלא את תפקידו בבית המשפט היום, אם אינו יודע כיצד לתפעל את המערכת בכלל, ובפרט, אם אינו יודע כיצד להפעיל את יישום החתימה על החלטות. לגופו של עניין - המבקש אינו שופט, אך הוא בקיא דיו במערכת נט-המשפט לסייע לשופט בן-יוסף בעניין זה: כל שעל השופט בן-יוסף לעשות על מנת לאפשר את העיון המבוקש, הוא להורות למזכירות בהחלטתו על בקשת העיון להמציא למבקש העיון את פסק הדין מיום 25 לפברואר, 2018 המצאה אלקטרונית באמצעות יישום ההמצאה בנט-המשפט, לכתובת הדוא"ל:

< joseph.zernik@hra-ngo.org >.

7. בשולי הדברים: "ההחלטה בפתקית" הנ"ל מיום 12 למרץ, 2018, אומרת שהשופטים קלמן וקאפח ישבו כחברי המותב בדיון ביום 25 לפברואר, 2018. אמירה זאת תמוהה ביותר: (א) עדי ראיה מוסרים שרק שני שופטים ישבו במקומות השמורים לשופטים, והם זוהו כבן-יוסף והיימן (שניהם זכרים). (ב) יתרה מזאת, יומני השופטת קלמן והשופט קאפח אינם מראים רישום של ישיבתם בדין בתיק דנן בדיון הנ"ל. לפיכך, גם אם ישבו השופטים קלמן וקאפח בדיון, אי רישום הדיון ביומניהם מערער את אמיתות (אותנטיות) הדיון ופסק הדין מיסודם.

לפיכך:

(א) בית המשפט מתבקש ליתן החלטה לגופה של הבקשה לעיון בנתוני החתימה האלקטרונית על פסק הדין מיום 25 לפברואר, 2018 בתיק דנן.

(ב) בקשה זאת גם משמשת כהודעה לשופט רענן בן-יוסף. ככל שנפלה טעות ב"החלטה בפתקית" מיום 12 למרץ, 2018, שהעתקה לעיל, לגבי שמות השופטים שהיו חברי המותב בדיון מיום 25 לפברואר, 2018; או לחלופין, ככל שנפלה טעות ברישומי יומניהם של השופטים קלמן וקאפח, מן הראוי שהשופט רענן בן-יוסף יפעל בזריזות מיזמתו הוא לתיקון טעויות אלה.

תאריך: 14 למרץ, 2018, חתימת המבקש:

                                                                 דר' יוסף צרניק - מבקש העיון

                                                                       בעצמו - בלתי מיוצג