פרשת רחל בן ארי והילה גורביץ עובדיה הגיעה בשבוע החולף לנקודת מפנה - בתזמון מופלא עם פרשת יצחק עמית (גולדפריינד)
הן בפרשת יצחק עמית (גולדפריינד) והן בפרשת רחל בן ארי והילה גורביץ עובדיה, מעשים לא ראויים בנט המשפט עומדים במרכז הפרשה מצד אחד. מצד שני - קושיות בדבר הליך קבלת ההחלטות במשרד היועמ"ש בעניין אישור חקירת משטרה נגד שופט מכהן בעניין שיש בו פעולה בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות. האם היועמ"שית גלי בהרב-מיארה האצילה סמכויות בעניין קריטי זה? ואם כן, האם אצילת הסמכויות מוסדרת כדין? והיועמ"ש מנדלבליט לפניה? בפרשת רחל בן ארי והילה גורביץ עובדיה, החלטה אחרונה של השופטת גורביץ נחזית כסיום מרעיש ל"פרשת בן עמי אנדרס והדפים המקושקשים" פארסה משפטית בת מעל לשנה ממשרד בן ארי פיש, הפקות. השבוע החל לעומת זאת בהחלטות השופט חננאל שרעבי מבית המשפט המחוזי בחיפה, שדחו ערעור מהפסיקתה וסדרת החלטות לאחר סגירה. האם נוצרה הזדמנות ייחודית לבקש רשות ערעור בבית המשפט העליון על החלטות גורביץ עובדיה בעניין עיון בנתוני החתימות האלקטרוניות על החלטותיה, וברשימות הכתבים כפי שהם מופיעים במסכי המזכירות.
נראה לי שבשבוע החולף הגענו לנקודת מפנה בפרשת עו"ד רחל בן ארי והשופטת הילה גורביץ עובדיה. השופטת הילה גורביץ עובדיה פסקה (כביכול/לכאורה) ביום 6.2.2025, שאסור לעורכי הדין רחל בן ארי ויואב סלומון להמשיך בהתקשרות עם בן עמי אנדרס - מכירות פומביות. כביכול/לכאורה - כיוון שאין לדעת אם ההחלטות בהליך זה הן החלטות חתומות או "טיוטות".
מבחינה ציבורית זהו עניין טריוויאלי כביכול שאין בו עניין לציבור.
לא זה המצב כלל וכלל. הקרמה הפילה אותי לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה על מנת לסייע לי להשלים את המסע שהחל בשנת 2004, ושהפך במהלך השנים לעניין המרכזי בפעילותי הציבורית: המאבק במערכת נט המשפט ודומותיה - מערכות ניהול תיקים בבתי המשפט.
מערכות אלה מהוות איום מתמיד על זכויות האדם, שלטון החוק, כבוד האדם וחירותו.
מה נראה לי ההסבר הסביר ביותר למהפך בחיפה בהחלטת השופטת הילה גורביץ עובדיה ב-6.2.2025? (גם הוא די בלתי סביר)
אני הגשתי ערעור (לא בקשת רשות ערעור) מהפסיקתה של סלומון ובן ארי, שאינה משקפת פסק דין או החלטה כלשהי.
לפי אורי גורן, פסיקתה כזו, למרות שאינה תקינה, יש לראות בה פסק דין לעניין ערעור ומועדים.
בנוסף לפסיקתה ערערתי על כ-5 החלטות שלאחר הפסיקתה.
הערעור הלך שוב לחננאל שרעבי. הוא היה ראש המותב בערעור הקודם (מפסק הדין) אותו מחקתי מרצוני תוך כשבוע, לאחר שהוא הרשים אותי כחסר יושרה ומשת"פ של גורביץ.
גם לא הסתרתי את דעתי. אני חסר נימוסים.
הפעם השופט חננאל שרעבי מחק על הסף את הכל: החלטה ב-2.2.2025 דחתה את הערעור על הפסיקתה, החלטה ב-3.2.2025, הפכה את השאר לבקשות רשות ערעור ודחתה אותן.
מבחינתי זה היה אידאלי, כי מיד קיבלתי את הערבות חזרה ולא הייתי בסכנה של הוצאות. ונותרה הדרך הפתוחה לערער לעליון. מראש הנחתי שלא אשיג דיון הוגן במחוזי חיפה: גם בפעם שעברה וגם הפעם - אספרנצה אלון חברת המותב... בשעה שאני פועל מול משרד המשפטים, היועמ"ש, פרקליט המדינה, לברר מי החליט ומה העילה לדחיית הבקשה לאישור חקירת משטרה נגדה...
לדעתי, ההסבר הסביר הוא שחננאל שרעבי הזהיר את גורביץ שמה שהם עושים מסוכן מדי. אין לי הסבר אחר מדוע היא שינתה כיוון 180 מעלות.
מה נשאר?
ההליך שמנהלת גורביץ הוא מרמה כלפי בית המשפט. דעתי תקפה כמו החלטת כל בית משפט במדינת ישראל... שכן ההבנה שלי מאורי גורן היא שאין סיכוי שבית משפט במדינת ישראל יפסוק מרמה כלפי בית המשפט. וזה הולך כמובן יד ביד עם מדיניות אי-ענישה [impunity] כלפי שופטים שפעלו בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות. ורדה אלשיך היא נערת הפוסטר.
המצב בולט במיוחד ברשימת הבקשות, כשליש מהבקשות חסרות בגישה שלי לנט המשפט. ובסיבוב בחיפה קיבלתי הדגמה בחינם, שלוש פעמים, כיצד בית המשפט מפעיל יום בהיר אחד העלמה בררנית כלפי צד אחד (כלפיי) של בקשות שהיו נגישות קודם לכן.
כמו כן קרוב לוודאי שגורביץ ניהלה עם בן ארי וסלומון הליכים במעמד צד אחד, שלא על פי כל דין, שנשארו נסתרים מפניי במשך חצי שנה. שכן, גורביץ עצמה הודיעה לי שיש "החלטות חלוטות" של אספרנצה אלון נגדי בתיק קשור. החלטות מלפני 12 שנה שמעולם לא הודעו לי.
בתוך כל הליכי המשפט הבדיוניים האלה, קרוב לוודאי שלפחות חלק, אם לא כל ההחלטות הן מסוג "טיוטה". זהו מצב אידאלי - כי אם הולכים לפי התיאוריה של הליכים למראית עין -- אי אפשר לבטל החלטה למראית עין בהליך ערעור רגיל. כי לבית המשפט לערעורים אין סמכות שפיטה, אלא בהחלטות אותנטיות (הגם שהתקנות לא אומרות את זה בתקסד"א 2018).
שתי החלטות בעלות חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה:
1. החלטה שדחתה בקשה לעיין בנתוני החתימות האלקטרוניות של החלטות גורביץ, כפי שהן נראים על מסכי המזכירות.
2. החלטה שדחתה בקשה לעיין ברשימות הכתבים השונות (תיק הנייר, מסמכים נכנסים, בקשות והוראות, בקשות אחרי סגירה) כפי שהן נראות על מסך המזכירות.
תמונת המצב
1. שני אלה: החתימות האלקטרוניות הנסתרות והסתרת הכתבים מבעל דין שלא כדין -- הם הקנוניה העבריינית מבית מדרשם של אהרן ברק ובעז אוקון, שביסודה של נט המשפט.
2. ומעבר לכך - אלה הם בגדר "קשר השתיקה" של כל השופטים בישראל במשך 15 השנים האחרונות. זו קנוניה עבריינית. לא יכול להיות שופט כשיר שעובד 8 שעות ביום עם נט המשפט ולא מבין את משמעות הדברים האלה.
השורה התחתונה
בעז אוקון צריך להיחשב דמות היסטורית בתולדות מערכת המשפט הישראלית. בשתי ידיו ובמוחו הקודח הוא השחית את המערכת כמו שאף אדם אחד לא היה יכול להשחית.
ובעז אוקון הוא כידוע בן טיפוחיו של אהרן ברק.
מה יהיה הנימוק של בעז אוקון אם יישאל? לדעתי הוא יגיד שהשב"כ דרש להשאיר אופציה כזאת למקרים מיוחדים, והוא מעולם לא חשב שתהפוך לכזו פופולרית בקרב השופטים.
בקשת עזרה
אני מבקש עזרה בהכנת ערעור על שתי ההחלטות הנ"ל של שרעבי ביחס לחתימות לרשימות הכתבים. הליך כזה גם חייב להיות מלווה בכיסוי תקשורתי, אחרת הוא בזבוז זמן.
