מה דינה של שופטת שעסקה בתשפוכת משפטית בדחנית על כס המשפט?
"אני מן המחמירים. לדעתי, יש להעמיד את השופטת לדין בגין מרמה והפרת אמונים". ד"ר יוסף צרניק טוען, שהחלטת השופטת הילה גורביץ עובדיה מיום 11.9.2024, בעניין המצאת כתב הטענות הראשון על פי התקנות החדשות (סדר הדין האזרחי), שאף פורסמה במאגרי המידע, היא החלטה למראית עין, תשפוכת משפטית בדחנית... שהפילה בפח גם משפטנים בכירים. לעמדתו, יש לראות חומרה מיוחדת במעשים של השופטת הילה גורביץ עובדיה, שכן היא בחשה קוקטייל רעיל במיוחד: תשלובת של תשפוכת משפטית בדחנית עם איומים להפעיל את כוח השררה להגנת השחיתות...
בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2024/11/blog-post_7.html
---
ברע"א 3359-18 מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם (2.9.2018) השופט מני מזוז פסק כי החסינות השיפוטית היא מהותית, ולכן גם אין לתבוע את המדינה באחריות שילוחית.
לעומת זאת, השופטת וילנר מצאה לציין:
"לצד זאת, יש להותיר את השאלה האם החסינות מפני תביעה נזיקית המוענקת לנושאי משרה שיפוטית משתרעת אף על מקרים קיצוניים בהם נושא המשרה השיפוטית פעל בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות, לעת מצוא, ולפיכך, בשלב זה אין לקבוע כי החסינות האמורה היא מוחלטת ובהיקף נטול גבולות."
אי אפשר לקרוא לתשפוכת המשפטית הבדחנית התנהלות שיפוטית של נושא משרה שיפוטית במילוי תפקידו. עניין זה הוא קריטי לסוגיית החסינות השיפוטית.
אם אנחנו מקבלים את עמדתם של השופטים הישראלים, אין לעקוף חסינות שיפוטית "לא מלמטה ולא מלמעלה".
יש בכך שתי בעיות:
א) עמדה זאת מכריזה הלכה למעשה כי המעשים הזדוניים, שנעשו תוך ניצול כוח השררה, הם למעשה התנהלות שיפוטית מקובלת, המתקבלת על הדעת. עמדה משפטית זאת כמוה כהכרזה על חוקיות השחיתות.
ב) מדיניות כזאת מגבירה את השחיתות.
יש להתמקד בהערתה של השופטת וילנר ברע"א 3359-18, שיש להותיר לעת מצוא, את סוגיית החסינות לנושאי משרה שיפוטית במקרים קיצוניים בהם נושא המשרה השיפוטית פעל בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות.
עת מצוא היא עתה. הפעולות בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות נפוצות הרבה יותר ממה שירצו השופטים, עורכי הדין וחכמי המשפט להודות. פעולות אלה הן כבר מזמן לא "מקרים קיצוניים".
ד"ר צרניק מתמקד כאן בסוגה אחת בלבד של פעולות שיפוטיות בזדון: התשפוכת המשפטית הבדחנית. הכוונה היא למצבים בהם שופטים כותבים או מתבטאים באולם הדיונים באופן שנשמע כמו לשון משפטית, גיבוב של מושגים משפטיים ושברי קלישאות משפטיות, אבל אינו יוצר כל מבנה משפטי בעל משמעות רלוונטית. האמירה מבדחת את המשפטנים, בעיניהם היא נראית כהתנהגות שטותית, סחבקית של השופט. אולם הבדחנות אינה מובנת ע"י אלה בציבור שאינם משפטנים. הבדחנות יכולה לשמש את השופטים כהנמקה לפסיקה או לצורך כל אמירה משפטית משמעותית.
האפקט הכללי, הרצוי מבחינתם של השופטים, הוא הפיכת העבריינות על כס המשפט למשהו קליל, משעשע.
העניין המיוחד בסוגה זאת של עבריינות שיפוטית נובע מאופיה המיוחד של עבריינות זאת, שמתעדת את המעשה העברייני והכוונה העבריינית בתעודות ציבוריות בזמן המעשה ממש.
להלן דוגמאות להתנהלות שיפוטית עבריינית על דרך של תשפוכת בדחנית, האחת אצל השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב, והשנייה אצל השופטת הילה גורביץ עובדיה מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה.
1) אצל השופט עדי הדר, בבית משפט השלום בתל אביב
ב-2023 הגיש ד"ר יוסף צרניק תביעה נגד בנק הפועלים בע"מ לפי תקנה 8 לתקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור על סירוב לבקשת עיון), התשמ"א-1981. התביעה הוגשה לאחר שהבנק לא ענה כלל על בקשת העיון במאגר המידע של הבנק, גם לאחר תזכורות. על פי התקנות, אי מענה כמותו כסירוב.
עניינה של הבקשה לעיון עצמה היה הנתונים שהבנק שמר במאגר המידע שלו אודות ד"ר צרניק ומעמדו כ- U.S. Person ב-7 השנים האחרונות.
ההתנהלות המושחתת החלה כשהשופט עדי הדר סירב לפסוק בעניין ייפוי כוח פגום שהגישה באת הכוח כביכול של בנק הפועלים בע"מ עו"ד ברוריה שריר הראל.
בהמשך, השופט עדי הדר, באקט מינימליסטי של תשפוכת משפטית בדחנית, סירב לזמן את המצהירה מטעם בנק הפועלים בע"מ - מנהלת מחלקת מיסוי בינלאומי וציות מיכל איילון רונן, שהגישה באמצעות באת הכוח כביכול תצהיר מרמתי למשעי - בנימוק שההליך הוא "ערעור מנהלי".
באת הכוח כביכול של בנק הפועלים בע"מ, עו"ד ברוריה שריר הראל, היא בעצמה אמנית התשפוכת המשפטית הבדחנית, אין שנייה לה. דברים שכתבה בעניין ייפוי הכוח הפגום מובאים כאן כדוגמה מובהקת של תשפוכת משפטית בדחנית, למרות שאינה שופטת (אך ראויה למינוי ללא כל ספק).
עמדת עו"ד ברוריה שריר הראל, הראל- בן דרור ושות', משרד עורכי דין:
עמדת המשיב 2: "מדובר בפניה שלישית באותו עניין (!) לאחר שעמדת המשיב פורטה במענה לפניותיך הקודמות בעניין זה וידועה לך היטב. למען הזהירות יחזור המשיב על עמדתו: מדובר בבקשה תמוהה ואף קנטרנית וטורדנית. בכל הכבוד, למערער אין כל מעמד בסוגיית ייפוי הכוח במערכת היחסים שבין הבנק לבין הח"מ. בכפוף לאמור, למעלה מן הצורך ומבלי למצות בשום אופן, הרי שהמערער אינו חולק (ואינו יכול לחלוק) על העובדה לפיה הח"מ מייצגת את המשיב על פי ייפוי הכוח שניתן והוזן המתייחס באופן ספציפי לתיק זה, או על האותנטיות של ייפוי הכוח. ייפוי הכוח תקין וממילא אין כמובן כל הפרה של תקנה 170א לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018. אף האסמכתאות הבלתי רלוונטיות המצוטטות בבקשה אינן מלמדות אלא (רק) על כך כי אין בענייננו כל הפרה. כמפורט לעיל, בין היתר, בענייננו הוזן ייפוי כוח כדין המתייחס באופן ספציפי לתיק זה. בית המשפט מתבקש לדחות את בקשת המערער ולחייבו בהוצאות".
לסיכום
השופט עדי הדר היה פשוט מאוס. שופט שעסק בניהול הליכים למראית עין למען הבנק הגדול במדינה... עדי הדר הפעיל את התשפוכת המשפטית הבדחנית נגד אזרח מן השורה, שהבנק התעמר בו במשך יותר מעשור, וניסה לסחוט ממנו במרמה ב-2023 חתימה על כתב ויתור על הזכות לפרטיות ולסודיות בנקאית, לטובת ממשלת ארה"ב.
2) אצל השופטת הילה גורביץ עובדיה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה
השופטת הילה גורביץ עובדיה פרסמה לאחרונה החלטה מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בעניין טכני, פרוצדורלי (הזמנה לדין והמצאת כתב הטענות הראשון), ושינויים בעניין על פי התקנות החדשות לסדר הדין האזרחי (העתק ההחלטה בסוף הפוסט).
ד"ר יוסף צרניק רואה את המצב אחרת: "היא בחשה קוקטייל רעיל במיוחד: תשלובת של תשפוכת משפטית בדחנית עם איומים להפעיל את כוח השררה להגנת השחיתות"...
לטענת ד"ר יוסף צרניק, החלטת השופטת הילה גורביץ עובדיה מיום 11.9.2024 בת"ע 11650-06-24 צרניק נ' צרניק. היא למעשה תשפוכת משפטית בדחנית, כלומר פרסום המתעד את המעשה והכוונה העבריינית... "זאת הבדיחה. שופטת יכולה לעשות דבר כזה, והיא חוסה תחת חסינות שיפוטית... בגרסתה הישראלית...".
"עשתה צחוק מכולנו, כולל השופטים"... ד"ר יוסף צרניק תוהה איך איש לא הגיב על הבדיחה. "נתחיל בכותרת": כינויי הצדדים משובשים. בתיק עצמו ד"ר יוסף צרניק הוא "המשיב 1" (הנתבע), אורי צרניק הוא "המבקש" (התובע), ודרור צרניק הוא "המשיב 2" (הנתבע). יש לתהות בעניין כשירותו של בית המשפט ובמיוחד בעניין כשירות המזכירות שאפשרה את רישום ההחלטה המשובשת. יתרה מכך, בבית משפט שמתנהל במערכת ניהול תיקים אלקטרוניים תקינה, מצב כזה אינו אמור לקרות, אלא אם כן הכתב הופק שלא בדרך המקובלת ובתום לב... (בפרשת הפרוטוקולים המפוברקים של השופטת ורדה אלשיך, נציב תלונות הציבור על השופטים תיעד שמזכירת השופטת הפיקה את המסמכים המפוברקים מנט המשפט שלא בדרך המקובלת ובתום לב).
שיבוש כינויי הצדדים הוא תופעה שכיחה בניהול הליכים למראית עין - הונאה על בית המשפט.
עו"ד רחל בן-ארי עו"ד יואב סלומון
פירמת עורכי דין בן-ארי פיש אבניאל, סלומון ושות'
"90 שנים של מצוינות משפטית" "רב מוניטין"
ובל נשכח, עו"ד רחל בן-ארי (פירמת עורכי דין בן-ארי פיש - "90 שנים של מצוינות משפטית") הסבירה שההליך המשפטי, שבו ניתנה ההחלטה של השופטת הילה גורביץ עובדיה, הוא יוזמה משותפת שלה ושל עו"ד יואב סלומון (אבניאל סלומון ושות' - "רב מוניטין"), אולם בסופו של דבר, החליטו השניים לרשום את מרשו של עו"ד י' סלומון, אורי צרניק, כ"המבקש" (התובע) ואת מרשה של עו"ד בן-ארי, דרור צרניק כ"המשיב 2" (הנתבע). סוג די מיוחד של הליך משפטי, שבו אתה יכול לבחור אם להיות בצד התובע או בצד הנתבע, ואין זה משנה דבר...
"ייתכן שעו"ד רחל בן-ארי הייתה מתאימה יותר מעו"ד יואב סלומון להוביל את ההונאה" אומר ד"ר יוסף צרניק, אולם עו"ד רחל בן-ארי כיהנה כחברת הוועדה לבחירת שופטים בזמן שהוועדה אישרה את בחירתה של עו"ד הילה גורביץ. לכן היה עדיף להשאיר את עו"ד רחל בן-ארי בשוליים.
"בוא נקפוץ לסיפא" - המשפט האחרון בהחלטה, עם קו תחתון והדגשה "מותר לפרסום... לאחר תיקוני הגהה ועריכה". למקרא ההחלטה ברור שלא עברה "תיקוני הגהה ועריכה". אם כך, האם ההחלטה אסורה בפרסום? והאם ההחלטה אינה רק בגדר "טיוטה"?
הישראלים מתלבטים בסוגיות מעין אלה... שכן במשך 16 שנים, כל החלטות בית המשפט העליון נשאו את תניית הפטור בהערת שוליים: "כפוף לשינויי עריכה וניסוח", במקום בו קודם לכן הופיע האישור: "העתק מתאים למקור, מזכיר ראשי ____". אי אפשר לקבל עמדה משפטית, שכל החלטות בית המשפט העליון של מדינת ישראל במשך 16 שנים היו "טיוטות".
הישראלים מתלבטים בסוגיות מעין אלה... אבל לתופעה הזאת יש תת-סעיף מיוחד בחוק העונשין של טקסס, בעבירת ניהול הליכי משפט למראית עין - הונאה על בית המשפט: "הערה על פני המסמך כי אינו כתב בית דין תקף אינה הגנה בתביעה פלילית לפי סעיף זה".
תניית הפטור, "כפוף לשינויי עריכה וניסוח", מבית אהרן ברק ובועז אוקון, אבי המהפכה החוקתית ובן טיפוחיו, הוסרה מכתבי בית המשפט העליון בקיץ 2018 לבקשת ד"ר יוסף צרניק. זאת, לאחר שהגשה שלו בעניין ניהול הכתבים, הרישומים והתיקים בבתי המשפט בישראל התקבלה ע"י מועצת זכויות האדם של האו"ם (הדו"ח התקופתי - UPR - על ישראל לשנת 2018), וסוכמה בדו"ח הסופי בהערה כי "...ישרתם ותקפותם של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב".
אם כך, מה הייתה כוונתה של השופטת הילה גורביץ עובדיה בפרסום החלטה, כשהיא כתובה וערוכה ברישול מכוון, עם ההערה "מותר לפרסום... לאחר תיקוני הגהה ועריכה", ורישומה בתיק בית המשפט ופרסומה ברבים כשהיא אינה לאחר תיקוני הגהה ועריכה???
מי ששואל את השאלה הזאת, לא הבין את ההומור המיוחד של תשפוכת משפטית בדחנית.
בגוף ההחלטה, גורביץ עובדיה עוסקת בהמצאת ההזמנה לדין עם כתב הטענות הראשון לאחר פרסום התקנות החדשות (סדר הדין האזרחי). היא מחדשת את התקנות החדשות! היא מוצאת שתי תכליות להמצאת כתב הטענות הראשון, אבל לא אלה שמופיעות בתקנות החדשות, ובהתאמה בפסיקת בית המשפט העליון (פס"ד תרו).
אין ספק שגורביץ עובדיה יודעת מה אומרות התקנות בעניין התכליות, ומה אומרת הפסיקה (שצוטטה בהרחבה בבקשה).
אם כך, מה הייתה כוונתה של השופטת הילה גורביץ עובדיה בכתיבת החלטה שגויה מבחינה משפטית, ופרסומה במאגרים???
מי ששואל את השאלה הזאת, לא הבין את ההומור המיוחד של תשפוכת משפטית בדחנית.
"אני מתפלא שלא הציעו לי תשלום עבור הגשת ערעור על ההחלטה הזאת", אומר ד"ר צרניק. "נראה לי שהן היו מוצאות שופטת שתאשר את ההחלטה הנלוזה הזאת, וכך הייתה פוטרת סופית את בית משפט השלום חיפה, כולל בית המשפט לענייני משפחה, מההזמנה לדין. השופטת אספרנצה אלון היא הבחירה הטבעית".
לעניין התכליות של ההזמנה לדין בהמצאת כתב הטענות הראשון וההזמנה לדין, קיימת לדברי ד"ר צרניק לפחות עוד שתי תכליות נוספות. ספק אם השופטת הילה גורביץ עובדיה מכירה אותן. מכל מקום היא לא הייתה מזכירה אותן, כי היא הייתה מחשידה את עצמה.
ההזמנה לדין [Summons] בבתי המשפט בארצות דוברות האנגלית קשורה בטבורה למשרד מזכיר בית המשפט. המזכיר הראשי נקרא פרוטונוטרי [Prothonotary] - כלומר הנוטריון הראשי. במדינות רבות בארה"ב קיימת עדיין משרת הפרוטונוטרי, שהוא מזכיר המחוז ובו בזמן המזכיר הראשי של כל בתי המשפט של המחוז.
המשרה של מזכיר ראשי או נוטריון ראשי הייתה קיימת עוד קודם לכן בבתי המשפט של הכנסייה. גלימתו של המזכיר הראשי הייתה צהובה עם שרוולים שחורים. ומכאן קיבלה ציפור השיר פרוטונוטרי [Prothonotary Warbler] את שמה.
תפקידו המרכזי של המזכיר הראשי הוא בשמירה על ישרת הכתבים בבית המשפט ובאישור אמיתותם. לא נעים, אבל צריך להזכיר: השחיתות היא המחלה הכרונית של בתי המשפט, והביטוי המובהק שלה הוא שיבוש הכתבים בבית המשפט (דברי הנשיא שמעון אגרנט).
המודל המקובל בבתי המשפט להתמודד עם השחיתות היא באמצעות איזונים ובלמים בין הזרוע השיפוטית והזרוע המזכירותית של בית המשפט. בין הנקודות הקריטיות לשמירת יושרת בית המשפט השתיים הבולטות הן פתיחת התיקים ורישום פסקי הדין - כלומר תחילתו וסופו של ההליך המשפטי. בשתי נקודות אלה התפתחו סדרי דין מזכירותיים, בהם אין כל מעורבות שיפוטית.
בנקודת הפתיחה ההליך המזכירותי הוא הנפקת ההזמנה לדין יחד עם פתיחת התיק, קבלת האישור על ההמצאה המיוחדת של כתב הטענות הראשון עם ההזמנה לדין, ורישומם בתיק בית המשפט. בהליך הזה מבטיחים שהתיקים כולם נפתחים תחת סמכות המזכיר הראשי, והשופטים לא יוכלו לנהל תיקים בדויים - הליכי משפט למראית עין. חלק זה של תכלית ההזמנה לדין הוחלש בישראל ואינו קיים עוד, שכן, המזכירות אינה מעורבת בהנפקת ההזמנה לדין.
תכלית נוספת של ההזמנה לדין הוא באבטחת טיפול שווה לכל התיקים בנקודת הפתיחה. מועד הגשת כתב התשובה או ההגנה לכתב הטענות הראשון נקבע בתקנות, ולכן הוא מופעל אוטומטית עם המצאת כתב הטענות הראשון וההזמנה לדין. כלומר, התיקים מותנעים אוטומטית, ללא כל צורך במעורבות שיפוטית.
מה חשיבות העניין? לדוגמה, השופטת הילה גורביץ עובדיה נוהגת "לתפעל" את התיקים החדשים המוגשים במזכירות. בתיק בו נתנה את ההחלטה בעניין ההזמנה לדין, לדוגמה, היא החזיקה את התיק 11 ימים לפני שהוציאה החלטה המורה על הגשת תשובות בתוך 30 יום. השופטת הילה גורביץ עובדיה לא הסבירה כלל בהחלטה החשובה שלה, מה לדעתה סמכות השופטים בעניין השהיית תיקים חדשים, ומה גבולות ההשהיה המותרת. היא גם לא הסבירה את שיקול הדעת השיפוטי שלה, מתי להתניע את התיק. לדוגמה, בתיק בו נתנה את ההחלטה - מדוע לא התניעה אותו שבוע קודם? ומדוע לא חודש מאוחר יותר?
אין ספק שבעיני מומחים בינלאומיים, התנהלות השופטת הילה גורביץ עובדיה בעניין השהיית תיקים חדשים לפי שרירות לבה היה נחזה תמוה, אם לא סוג של שחיתות שיפוטית, נוהל שנוגד הליך ראוי והוגן. בישראל זה עובר כאילו לא היה דבר ראוי לציון.
"אני לא יודע אם השופטת מודעת לכך או לא", אומר ד"ר צרניק, "אבל היחסים שלה עם דמויות סמכות, כגון המזכיר הראשי והמזכירות בכלל הם בעייתיים, ייתכן שיש לזה מקור פרוידיאני". השופטת הילה גורביץ עובדיה פעלה בנחישות נגד פניות למזכיר הראשי לאמת כתבי בית דין "העתק מתאים למקור", הן בתיק בו ניתנה ההחלטה, והן בתיק קשור מלפני יותר מ-10 שנים. בשבוע שעבר היא גם הנפיקה החלטה חסרת שחר, מצוצה מהאצבע, האוסרת הגשת פניות למזכירות באמצעות נט המשפט. "רק ישירות"...
בתיק הקשור, א”פ 1829-06-10, חברתה הטובה של הילה גורביץ עובדיה, השופטת אספרנצה אלון, יצרה מסמך אחר ראוי לציון. ב-2013 השופטת אספרנצה אלון הנפיקה בנט המשפט פרוטוקול עם חותמת מים אלקטרונית "טרם נחתם". שם, בניגוד להחלטה של השופטת הילה גורביץ עובדיה, הלהטוטנות הטכנולוגית הייתה חלק בלתי נפרד מהעניין.
"אני לא חושב שיש עוד מסמך שנושא עליו את החותמת "טרם נחתם" בהיסטוריה של המשפט הישראלי", אומר ד"ר צרניק, "אבל השופטת אספרנצה אלון עבדה עם עו"ד עמוס צדיקה. עבודת הצוות הייתה מרשימה. לעומת זאת, השופטת הילה גורביץ עובדיה עובדת עם עו"ד יואב סלומון. הוא נטל ולא נכס".
"יש מקום אחד, שבו לא יכול להיות ספק שהילה גורביץ עובדיה עוסקת בהחלטה הזאת ובפרסומה בעבריינות משפטית על דרך הבדחנות" אומר ד"ר יוסף צרניק.
"חשוב לציין בהקשר זה כי המבקש אינו מיוצג ועל-כן, ככל הנראה, הוא מפרש מפנה לשאלת מרות בית משפט. הזמנה לדין מיועדת לנתבע ולא לתובע. ברור כי משיב 1, אם פנה לבית המשפט, מקבל עליו את מרות בית המשפט אליו פנה. המילה "מרות" בתקנות נוגעת לשאלת סמכות בית משפט, אם לאו."
"הפיסקה הזאת עקומה לגמרי", מגחך ד"ר צרניק, "מצד אחד זה מבדח. אבל מצד שני, אין ספק שהיא משבשת פה את כינויי הצדדים בכוונת מכוון". במחשבה שנייה הוא מוסיף: "היא גם חוזרת פה לעניין היותי בלתי מיוצג. זה מאד הפריע לה. היה לה הרבה יותר נוח לבצע את מה שצריך לבצע עם עורכי דין צייתנים".
שתיים הן ויודעות זאת על זו, וזו על זאת. "לטעמי, בתחרות בין שתי החברות העברייניות, אספרנצה אלון והילה גורביץ עובדיה, העבודה של גורביץ עובדיה יותר מרשימה ואלגנטית, כולל עזות המצח שבפרסום העבריינות", מסכם ד"ר צרניק, "במדינה בה קיים שלטון החוק, שתיהן היו עומדות לדין פלילי".
כאמור, ההחלטה אושרה לפרסום...
להלן החלטה של השופטת הילה גורביץ עובדיה מיום 11.9.2024 בת"ע 11650-06-24 צרניק נ' צרניק.
---
אחרית דבר
זהו מה שרואים בבתי המשפט, ובמיוחד בבתי המשפט לענייני משפחה יום יום. כך אני שומע, מיד שנייה, ממתמחים. הם אומרים שאין מצב שהשופטים לא לוקחים שוחד. כי הם פוסקים ההפך מן האמת, בניגוד לעובדות ובניגוד לדין...
זהו יש לזכור, גם מהות עמדתה של פרופ' דפנה הקר על פי ההדלפה "יש ג'ונגל טוטלי בבתי המשפט, תעשו הכל כדי לא להגיע לשם"... אלא שפרופ' הקר נעצרה בחלק המשפטי התיאורטי של דיני משפחה. שם היא כתבה שאי אפשר ללמד דיני משפחה... כי אין כל קשר בין פסיקת השופטים לדין. היא נכנסה שם לוויכוח האם זה תמיד היה כך, או שמא המצב החמיר בעת האחרונה. אולם היא הקפידה שלא לגלוש ושלא לראות את המסקנות המתבקשות לגבי מהות המצב מבחינה קרימינולוגית ומנקודת המבט של שחיתות בתי המשפט.
זהו עניין יסודי לזכויות האדם בישראל... בין אם במשטר הנוכחי ובין אם בכל משטר עתידי...
הגיע הזמן לדון בהפעלת מנגנונים של צדק מעברי על מערכת המשפט הישראלית. הן בהיבט של תפקידה המרכזי במשטר האפרטהייד, והן בהיבט של תפקודה המושחת בחברה ישראלית.
---
