פרשת רומן זדורוב וחתימות אלקטרוניות מפוברקות בנט-המשפט - תוסף לתלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים
פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך (2011-20122) הבהירה מעל לכל ספק: השופטים מחזיקים כל מסמך החלטה או פסק דין בנט-המשפט, שלא נחתם כדין בחתימה אלקטרונית על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) - כ"טיוטה" חסרת כל תוקף. יחד עם זאת, השופטים מסתירים בקביעות את נתוני החתימות האלקטרוניות על החלטות ופסקי דין במערכת נט-המשפט (מערכת המידע של בתי המשפט המחוזיים והשלום).
פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך (2011-20122) הבהירה מעל לכל ספק: השופטים מחזיקים כל מסמך החלטה או פסק דין בנט-המשפט, שלא נחתם כדין בחתימה אלקטרונית על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) - כ"טיוטה" חסרת כל תוקף. יחד עם זאת, השופטים מסתירים בקביעות את נתוני החתימות האלקטרוניות על החלטות ופסקי דין במערכת נט-המשפט (מערכת המידע של בתי המשפט המחוזיים והשלום).
מצב זה בכללותו הוא הונאה קלסית מסוג "משחק הצדפות".
בדיקת פסקי הדין של בית המשפט המחוזי נצרת משנת 2010 לגבי רומן זדורוב מבהירה שלא נחתמו מעולם בחתימות אלקטרוניות כדין, פחות משנה לאחר הפעלת מערכת נט-המשפט, ושנה לפני פרוץ פרשת ורדה אלשייך... עו"ד פלדמן כתב, שאין למצוא את פסקי הדין, כי הלכו לאיבוד "ברוח המייללת לאורכו ולרוחבו של עמק יזרעאל"...
התוסף לתלונה, שהוגש היום, מוסיף את תוצאות בדיקה של סדרת כתבי החלטות ופסקי דין אלקטרוניים בנט-המשפט. התוסף מראה שאין בכלל חתימות אלקטרוניות אמיתיות (אותנטיות) בנט-המשפט. ניתן לחלק את כתבי ההחלטות בנט-המשפט לשני סוגים מרכזיים: (1) כתבים חסרי תוקף במיוחד, (2) כתבים חסרי תוקף שגרתיים. פסקי הדין בתיק רומן זדורוב הם מן הסוג הראשון - חסרי תוקף במיוחד...
* התוסף גם מעלה תהיות לגבי ציבור עורכי הדין, ובכללם עורכי דין המתמחים בענייני סייבר ואבטחת מידע, שלא התריעו את הציבור על המצב בנט-המשפט ב-7 השנים האחרונות. בפרט יש לתהות על התנהלות לשכת עורכי הדין (הפועלת כסוכנות של חברת COMSIGN) וראשה, עו"ד אפי נווה, שהיה דמות מרכזית בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים", ולכן חייב היה לדעת על המצב בנט-המשפט.
* התוסף גם מעלה שאלות לגבי כשירותו ו/או ישרתו של נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר גולדברג, שכתב החלטה בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך. ההחלטה יוצרת את הרושם המוטעה, שקיימות חתימות אלקטרוניות כדין במערכת נט-המשפט. וגולדברג כתב את ההחלטה ללא כל גישה ישירה למערכת כביכול.
* השאלות החמורות עוד יותר הן לגבי כשירותו ו/או ישרתו של עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, שמסר את המידע המטעה לנציב גולדברג...
* וכמובן, יש לתהות על ציבור השופטים במדינת ישראל, שלא רק שאינו פועל לתיקון המצב, אלא מסתיר אותו בעקביות מבעלי דין ומהציבור הרחב, כפי שמתועד בתלונה לנציבות תלונות הציבור על השופטים.
עכשיו נותר רק לחכות ולראות איך הנציב הנוכחי, אליעזר ריבלין יתמודד עם התלונה על הונאות השופטים בנט-המשפט... ברור שמערכת המשפט אינה מסוגלת להתמודד עם שחיתותה עצמה!
בדיקת פסקי הדין של בית המשפט המחוזי נצרת משנת 2010 לגבי רומן זדורוב מבהירה שלא נחתמו מעולם בחתימות אלקטרוניות כדין, פחות משנה לאחר הפעלת מערכת נט-המשפט, ושנה לפני פרוץ פרשת ורדה אלשייך... עו"ד פלדמן כתב, שאין למצוא את פסקי הדין, כי הלכו לאיבוד "ברוח המייללת לאורכו ולרוחבו של עמק יזרעאל"...
התוסף לתלונה, שהוגש היום, מוסיף את תוצאות בדיקה של סדרת כתבי החלטות ופסקי דין אלקטרוניים בנט-המשפט. התוסף מראה שאין בכלל חתימות אלקטרוניות אמיתיות (אותנטיות) בנט-המשפט. ניתן לחלק את כתבי ההחלטות בנט-המשפט לשני סוגים מרכזיים: (1) כתבים חסרי תוקף במיוחד, (2) כתבים חסרי תוקף שגרתיים. פסקי הדין בתיק רומן זדורוב הם מן הסוג הראשון - חסרי תוקף במיוחד...
* התוסף גם מעלה תהיות לגבי ציבור עורכי הדין, ובכללם עורכי דין המתמחים בענייני סייבר ואבטחת מידע, שלא התריעו את הציבור על המצב בנט-המשפט ב-7 השנים האחרונות. בפרט יש לתהות על התנהלות לשכת עורכי הדין (הפועלת כסוכנות של חברת COMSIGN) וראשה, עו"ד אפי נווה, שהיה דמות מרכזית בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים", ולכן חייב היה לדעת על המצב בנט-המשפט.
* התוסף גם מעלה שאלות לגבי כשירותו ו/או ישרתו של נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר גולדברג, שכתב החלטה בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך. ההחלטה יוצרת את הרושם המוטעה, שקיימות חתימות אלקטרוניות כדין במערכת נט-המשפט. וגולדברג כתב את ההחלטה ללא כל גישה ישירה למערכת כביכול.
* השאלות החמורות עוד יותר הן לגבי כשירותו ו/או ישרתו של עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, שמסר את המידע המטעה לנציב גולדברג...
* וכמובן, יש לתהות על ציבור השופטים במדינת ישראל, שלא רק שאינו פועל לתיקון המצב, אלא מסתיר אותו בעקביות מבעלי דין ומהציבור הרחב, כפי שמתועד בתלונה לנציבות תלונות הציבור על השופטים.
עכשיו נותר רק לחכות ולראות איך הנציב הנוכחי, אליעזר ריבלין יתמודד עם התלונה על הונאות השופטים בנט-המשפט... ברור שמערכת המשפט אינה מסוגלת להתמודד עם שחיתותה עצמה!
קראו את הפוסט השלם: http://inproperinla.blogspot.co.il/2017/04/2017-04-05_5.html
תמונות: אחד "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, שהונפקו במערכת נט-המשפט בשנת 2011 (פחות משנתייים לאחר הפעלת המערכת). נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר גולדברג והשופטת ורדה אלשייך היו בהסכמה מלאה שמסמך זה הוא "טיוטה" בלבד, כיוון שלא נחתם בחתימה אלקטרונית על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001). יחד עם זאת, ברור שמסמך זה נחזה על ידי בעלי דין, באי כוחם, והציבור הרחב ככתב בית דין אמתי (אותנטי) ותקף. נתוני החתימות האלקטרוניות מוסתרים בשגרה על ידי השופטים. "הונאת משחק הצדפות" (נקראת בעגה המקצועית גם "תעלול ביטחון") מבוססת על הסתרת מידע, שבפועל אינו קיים כלל, אבל קרבן ההונאה מאמין שהוא קיים, אך נסתר מעיניו.
_____
מאהל המחאה ת"א, 05 לאפריל - תוסף הוגש לתלונה (192/17/מחוזי נצרת) בנציבות תלונות הציבור על השופטים נגד שופטים המונעים את הגישה לעיון בחתימות האלקטרוניות בנט-המשפט. בראש ובראשונה - נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם, המונע את הגישה לנתוני החתימות האלקטרוניות (שאינן קיימות) על פסקי הדין המפוברקים נגד רומן זדורוב משנת 2010.
מערכת נט-המשפט הופעלה בבתי המשפט המחוזיים והשלום בתחילת שנת 2010, ועם הפעלתה, עברו בתי משפט אלה לניהול תיקים וכתבי בית דין אלקטרוניים.
כבר באותה שנה פברקו השופטים יצחק כהן, אסתר הלמן, וחיים גלפז את פסקי הדין במשפט רומן זדורוב בנצרת. אולם פברוק זה לא היכה גלים... שנה אח"כ, בשנת 2011, התפוצצה פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך (שם היה הנפגע עורך דין). "הפרוטוקולים המפוברקים" היו כתבים אלקטרוניים, שנחזו ככתבי בית דין אמתיים (אותנטיים). אולם החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים מראה שהנציב והשופטת ורדה אלשייך היו בהסכמה גמורה, ש"הפרוטוקולים המפוברקים" לא היו כתבי בית דין כלל, אלא "טיוטות" בלבד. הסיבה - הם לא היו חתומים בחתימות אלקטרוניות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001). יחד עם זאת, ברור ש"הפרוטוקולים המפוברקים" נחזו על ידי בעלי דין, באי כוחם, והציבור הרחב ככתבי בית דין אמתיים (אותנטיים) ותקפים, ונועדו להחזות ככאלה.
סדרת מקרים, שתועדו בתלונה (192/17/מחוזי נצרת) , שהוגשה לאחרונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, מראה שהשופטים מסתירים בשגרה את נתוני החתימות האלקטרוניות מבעלי דין והציבור, בניגוד לחוק. הסתרת החתימות האלקרוניות היא מרכיב מרכזי המאפשר לשופטים להמשיך לפברק כתבי החלטות ופסקי דין.
המצב שנוצר, הוא דוגמה קלאסית של "הונאת משחק הצדפות" (הנקראת בעגה המקצועית גם "תעלול ביטחון"). הונאה מסוג זה מבוססת על הסתרת מידע, שבפועל אינו קיים כלל, אבל קרבן ההונאה מאמין שהוא קיים, אך נסתר מעיניו.
מאהל המחאה ת"א, 05 לאפריל - תוסף הוגש לתלונה (192/17/מחוזי נצרת) בנציבות תלונות הציבור על השופטים נגד שופטים המונעים את הגישה לעיון בחתימות האלקטרוניות בנט-המשפט. בראש ובראשונה - נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם, המונע את הגישה לנתוני החתימות האלקטרוניות (שאינן קיימות) על פסקי הדין המפוברקים נגד רומן זדורוב משנת 2010.
מערכת נט-המשפט הופעלה בבתי המשפט המחוזיים והשלום בתחילת שנת 2010, ועם הפעלתה, עברו בתי משפט אלה לניהול תיקים וכתבי בית דין אלקטרוניים.
כבר באותה שנה פברקו השופטים יצחק כהן, אסתר הלמן, וחיים גלפז את פסקי הדין במשפט רומן זדורוב בנצרת. אולם פברוק זה לא היכה גלים... שנה אח"כ, בשנת 2011, התפוצצה פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך (שם היה הנפגע עורך דין). "הפרוטוקולים המפוברקים" היו כתבים אלקטרוניים, שנחזו ככתבי בית דין אמתיים (אותנטיים). אולם החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים מראה שהנציב והשופטת ורדה אלשייך היו בהסכמה גמורה, ש"הפרוטוקולים המפוברקים" לא היו כתבי בית דין כלל, אלא "טיוטות" בלבד. הסיבה - הם לא היו חתומים בחתימות אלקטרוניות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001). יחד עם זאת, ברור ש"הפרוטוקולים המפוברקים" נחזו על ידי בעלי דין, באי כוחם, והציבור הרחב ככתבי בית דין אמתיים (אותנטיים) ותקפים, ונועדו להחזות ככאלה.
סדרת מקרים, שתועדו בתלונה (192/17/מחוזי נצרת) , שהוגשה לאחרונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, מראה שהשופטים מסתירים בשגרה את נתוני החתימות האלקטרוניות מבעלי דין והציבור, בניגוד לחוק. הסתרת החתימות האלקרוניות היא מרכיב מרכזי המאפשר לשופטים להמשיך לפברק כתבי החלטות ופסקי דין.
המצב שנוצר, הוא דוגמה קלאסית של "הונאת משחק הצדפות" (הנקראת בעגה המקצועית גם "תעלול ביטחון"). הונאה מסוג זה מבוססת על הסתרת מידע, שבפועל אינו קיים כלל, אבל קרבן ההונאה מאמין שהוא קיים, אך נסתר מעיניו.
תמונות: פרקליט המדינה שי ניצן והיועמ"ש אביחי מנדלבליט מונעים חקירה ראויה של השופטים יצחק כהן, אסתר הלמן ואברהם אברהם לגבי התנהלותם בתיק מ"י נגד רומן זדורוב (502-07) בביהמ"ש מחוזי נצרת.
____
תמונות: הראיות החותכות מצביעות על ניהול הליכי משפט בדויים/מפוברקים/למראית עין במשפט רומן זדורוב על ידי השופטים יצחק כהן, אסתר הלמן, וחיים גלפז בבית המשפט המחוזי נצרת.
"הכרעת הדין" מיום 14 לספטמבר, 2010, גם אינה מופיעה ברשימת "החלטות בתיק" וברשימת "פסקי דין" של בית המשפט המחוזי נצרת. רשימת "פסקי דין" הם "ספר יסוד" של כל בית משפט כשיר, המאשרים את תוקף פסקי הדין של אותו בית משפט.
עו"ד גליל שפיגל, שהייתה סניגוריתו של זדורוב במשפט בנצרת לא סיפקה הסבר לאי הימצאות פסק דין עשוי כדין. לאחר פרסום הממצאים, בעוד הערעור כביכול תלוי ועומד בבית המשפט העליון, כתב עו"ד אביגדור פלדמן (אז סניגורו, פרו בונו של זדורוב) שגם הוא לא הצליח למצוא את פסקי הדין של זדורוב, כי הלכו לאיבוד "ברוח המייללת לאורכו ולרובו של עמק יזרעאל".
לגבי השופט חיים גלפז - אין כל צורת חתימה מופיעה על מסמך כלשהו שנמצא עד היום בתיקים הקשורים לרומן זדורוב. לשופט חיים גלפז גם אין יומן שופט לתקופה המתאימה. יומני בית המשפט גם הם "ספרי יסוד" של כל בית משפט כשיר, המאשרים את תוקף ההליכים בהם השתתפו השופטים. למרות חיפושים נרחבים ובקשות על פי חופש המידע על משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט, לא נמצא עד היום כל תיעוד תקף של מינוי של השופט חיים גלפז כ"שופט עמית" בתקופה המתאימה. עו"ד גליל שפיגל הסבירה שהוא היה "שופט במיל"...
____
תמונות: נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם מנע עיון בכתבים, המותר על פי חוק, והוכרז על ידי בית המשפט העליון "עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי... חוקתי, על-חוקי..." השופט אברהם אברהם כתב: "המבקש שב על בקשותיו, שנושאן, לכאורה, עיון במסמכים. אלא שאלה אינן בקשות לעיון, כי אם חקירה שהמבקש עורך לגבי תקפות מערכת נט-המשפט ושאר מסכת טענות לגבי התנהלות המותב בתיק הנ"ל. בכגון אלה אין לבית משפט זה להידרש". התלונה שהוגשה לנציב טוענת שהתנהלותו של השופט אברהם אברהם היא בגדר העלמת עין מדבר עבירה והעלמת ראיות.
____
תמונות: רומן זדורוב - מנדל בייליס האוקראיני בישראל. היהודי מנדל בייליס הואשם לפני מאה שנה ברצח נער באוקראינה. רק לאחר לחץ בינלאומי מתמשך שוחרר ממאסר שווא.
_______
להלן חלקים מן התוסף לתלונה (192/17/מחוזי נצרת) נגד שופטים המונעים את הגישה לחתימות אלקטרוניות בנט-המשפט, שהוגש היום לנציב תלונות הציבור על השופטים :
תוסף לתלונה (192/17/מחוזי נצרת), שהוגשה לנציב תלונות הציבור על השופטים: מניעת הגישה לעיון בחתימות אלקטרוניות על החלטות בנט-המשפט על ידי השופטים: אברהם אברהם - מ"י נ זדורוב (502-07), אליהו בכר - רוסוב ואח’ נ עיריית ת"א (18790-10-14), שלהבת קמיר וייס – מ"י נ קלאס ואח’ (63343-01-17), עודד מורנו – מ"י נ צרניק (38086-02-17). [1]
המלין:
דר'
יוסף
צרניק
Human
Rights Alert – NGO
מאהל
המחאה ת"א
1
2017-03-15 Complaint (192/17/Nazareth District), filed with
Ombudsman of the Judiciary – denial of access to e-signatures in
the courts //
תלונה
(192/17/מחוזי
נצרת),
שהוגשה
לנציב תלונות הציבור על השופטים – מניעת
הגישה לחתימות אלקטרוניות בנט-המשפט
התלונה
שבנידון עוסקת בהתנהלות שופטים הנזכרים
לעיל,
שמנעו
גישה לנתוני החתימות האלקטרוניות (ככל
שהן קיימות)
על
כתבי החלטות ופסקי דין.
תוסף
זה מציג ראיות לכך שעל כתבים הנחזים ככתבי
בית דין בנט-המשפט
אין בנמצא בכלל חתימות אלקטרוניות של
שופטים ועובדי בתי המשפט על פי חוק החתימה
האלקטרונית (2001).
השאלה
העולה מאליה בהקשר זה היא:
האם
יש בהתנהלות זאת משום כוונת הונאה?
(הונאה
מהסוג המכונה על ידי אנשי מקצוע "הונאת
משחק הצדפות”).
החשש
ברור:
התנהלות
השופטים המתועדת בתלונה מייצגת את התנהלות
השופטים בישראל כקבוצה – הסתרת חוסר
התוקף וחוסר התקינות של הכתבים השיפוטיים
בנט-המשפט
מבעלי דין והציבור בכללו.
החלטת
השופט אברהם אברהם מיום 25
לינואר,
2016 בתיק
מ"י
נ זדורוב (502-07),
המוצגת
בגוף התלונה,
היא
אולי הראיה הברורה מכולן:
"...אלה
אינן בקשות לעיון,
כי
אם חקירה שהמבקש עורך לגבי תקפות מערכת
נט-המשפט...”
(תמונה
5
בגוף
התלונה).
א) המסגרת החוקית – חתימת החלטות שיפוטיות וחוק החתימה האלקטרונית (2001)
תקנה
190(א)
לתקנות
סדר הדין האזרחי,
תשמ"ד-1984,
קובעת:
החלטה
תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו
בדין.
סעיף
1
לחוק
החתימה האלקטרונית (2001)
קובע:
"גורם
מאשר"
- גורם
המנפיק תעודות אלקטרוניות,
והרשום
במרשם לפי הוראות חוק זה;
"חתימה
אלקטרונית"
- חתימה
שהיא מידע אלקטרוני או סימן אלקטרוני,
שהוצמד
או שנקשר למסר אלקטרוני;
"חתימה
אלקטרונית מאובטחת"
- חתימה
אלקטרונית שמתקיימים בה כל אלה:
(1)
היא
ייחודית לבעל אמצעי החתימה;
(2)
היא
מאפשרת זיהוי לכאורה של בעל אמצעי החתימה;
(3)
היא
הופקה באמצעי חתימה הניתן לשליטתו הבלעדית
של בעל אמצעי החתימה;
(4)
היא
מאפשרת לזהות שינוי שבוצע במסר האלקטרוני
לאחר מועד החתימה;
...
ב) הקורא התמים של החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך יגיע למסקנה שהחלטות שיפוטיות בנט-המשפט חתומות כדין בחתימות אלקטרוניות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001).
עניין
החתימות האלקטרוניות היה במרכזה של פרשת
"הפרוטוקולים
המפוברקים"
של
השופטת ורדה אלשייך (למרות
שלא דווח כך לציבור).
החלטת
נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי
ת”א)
בפרשה
זאת
(נספח
א בגוף
התלונה)
מתייחסת
מספר פעמים לחתימות האלקטרוניות על כתבי
בית דין בנט-המשפט.
ההחלטה
מבהירה שכתבי בית דין בנט-המשפט
הם כתבים אלקטרוניים,
וכל
זמן שלא נחתמו כדין
בחתימה
אלקטרונית על
פי חוק החתימה האלקטרונית (2001)
הם
בגדר “טיוטות”.
בין
האזכורים:
פסקה
36
בהחלטה
הנ"ל
אומרת בחלקה:
...לתגובתה צירפה [השופטת ורדה אלשייך-יצ] הוראת עבודה מספר 114/10 של הנהלת בתי המשפט "החתמת חותמת ‘נאמן למקור’ על פסקי בית דין מודפסים"…
בהוראת
עבודה 114/10
צוין:
בעידן התיק האלקטרוני, נחתמים פסקי הדין בחתימה אלקטרונית מאובטחת. על פי חוק החתימה האלקטרונית (סעיף 6ב’ והתוספת השנייה לחוק)…
דברים אלה עולים בקנה אחד גם עם האמור במכתבו של עו"ד ברק לייזר לנציבות, מיום 1.5.12:פלט של מסר אלקטרוני החתום בחתימה אלקטרונית נחשב לפי סעיף 6(ב) לחוק החתימה האלקטרונית, התשס"א – 2001, כעותק.
פסקה
37
בהחלטה
הנ"ל
אומרת בחלקה:
37. מכאן, שבהעדר פרוטוקול חתום בחתימה אלקטרונית, לא היה מקום להטביע חותמת "נאמן למקור"…
פסקה
39
בהחלטה
הנ"ל
אומרת בחלקה:
39. אין לי אלא להצטרף להמלצות הדוח האמור, בכל פה. יש להטמיע, ובהקדם, אצל השופטים את החשיבות שבחתימת פרוטוקול והחלטה בחתימה אלקטרונית (ראו בהקשר זה הוראת תקנה 190(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כי "החלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו בדין")...
מתוך
כל האמור
בהחלטת הנציב הנ”ל,
יכולים
הקורא התמים והציבור הרחב להסיק,
שכתבי
בית דין תקפים ובני אכיפה בנט-המשפט
אכן חתומים בחתימות אלקטרוניות על פי חוק
החתימה האלקטרונית (2001).
הממצאים
המובאים בנספח מראים שאין
זה המצב כלל.
ג) ככלל, אין בנמצא על כתבי החלטות ופסקי דין אלקטרוניים במערכת נט-המשפט חתימות אלקטרוניות כדין של שופטים ועובדי בתי המשפט.
עד
היום לא הושגה כל גישה לנתוני החתימות
האלקטרוניות
(ככל
שהן
קיימות)
בתיקים
שהם נושא התלונה שבנידון.
אולם
לאחרונה הושגה גישה לנתוני החתימות
האלקטרוניות כביכול
בסדרת כתבי בית דין כביכול מנט-המשפט,
שהונפקו
על ידי שופטים ועובדי בתי המשפט.
בדיקת
נתוני החתימות האלקטרוניות
על
כתבים אלה מראה שהן
כולן
זהות
במהותם וכולן
בלתי תקינות וחסרות
כל
תוקף
(תמונה
1
ב,ג).
ב)
תמונה
1:
א)
דוגמת
חתימה של
צד המגיש
כתב בקשה בהגשה
אלקטרונית
בנט-המשפט
-
בדיקת
אישור החתימה האלקטרונית באמצעות התכנה
הייעודית של חברת
PERSONALID:
"כללי"
- “מידע
אישור – אישור זה מיועד להוכחת זהותך
למחשב מרוחק… ",
“הונפק
עבור:
שם
פרטי ומשפחה ות"ז
[הושחרו
-יצ]“,
"הונפק
על ידי:
PERSONALID”,
"בתוקף
מ:
09/10/2013
עד
08/10/2019”.
ב)
דוגמת
חתימה כביכול
על
כתב פסק
דין מבית
משפט א’,
שהונפק
והומצא אלקטרונית בנט-המשפט
-
בדיקת
אישור "החתימה
האלקטרונית"
על
כתב בית דין באמצעות התכנה הייעודית של
חברת
PERSONALID:
"כללי"
- “אישור
הבסיס של רשות האישורים אינו אמין...",
“הונפק
עבור:
Israel Courts
Authority“, "הונפק
על ידי:
Israel Courts
Authority”, "בתוקף
מ:
01/01/2000 עד
01/01/2999”.
ג)
דוגמת
חתימה כביכול
על כתב החלטה שיפוטית מבית
משפט ב’,
שהונפק
והומצא אלקטרונית בנט-המשפט
-
בדיקת
אישור "החתימה
האלקטרונית"
על
כתב בית דין באמצעות התכנה הייעודית של
לשכת עורכי הדין:
"כללי"
- “אישור
הבסיס של רשות האישורים אינו אמין...",
“הונפק
עבור:
Israel Courts
Authority“, "הונפק
על ידי:
Israel Courts
Authority”, "בתוקף
מ:
01/01/2000 עד
01/01/2999”.
____
התכנה
הייעודית המסופקת לעורכי דין על ידי
ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (הקשורה
לחברת COMSIGN),
ובדומה,
תכנה
המסופקת למשתמשים
על ידי חברת PERSONALID,
מראות
לגבי החתימות האלקטרוניות כביכול
על כתבי החלטות ופסקי דין בנט-המשפט:
(1) “אישור הבסיס של רשות האישורים אינו אמין…"(2) “הונפק עבור: Israel Courts Authority“,(3) "הונפק על ידי: Israel Courts Authority”,(4) "בתוקף מ: 01/01/2000 עד 01/01/2999”.
חתימות
אלקטרוניות כביכול
אלה
אינן מספקות כל זיהוי
של
שם החותם וסמכותו,
וגם
אינן
מציינת שהחתימה תקינה על פי חוק החתימה
האלקטרונית (2001).
נהפוך
הוא,
התכנות
מציינות שהאישור על ידי Israel
Court Authority אינו
אישור תקף.
תוקף
אישור החתימה כביכול ל-99
שנה,
וגם
הוא אינו תואם חתימה אלקטרונית שהונפקה
לאדם מסוים
בתוקף תפקידו בשירות המדינה.
אדם
בר דעת יסיק שאין אלה חתימות אלקטרוניות
אישיות כלל,
ובוודאי
שאינן חתימות אלקטרוניות מאובטחות,
ו/או
חתימות אלקטרוניות מאובטחות ומאושרות
על
פי חוק החתימה האלקטרונית (2001).
ד) תשובת משרד המשפטים על בקשה על פי חוק חופש המידע (90/17) לגבי מרשם גורמים מאשרים על פי חוק החתימה האלקטרונית מבהירה שאין גורם מאשר בשם "ISRAEL COURTS AUTHORITY” לחתימות אלקטרוניות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001)
נספח
א’
לתוסף
זה כולל בקשה על פי חוק חופש המידע (90/17),
שהוגשה
על משרד המשפטים ותשובת משרד המשפטים
מיום 03
לאפריל,
2017.
הבקשה
ביקשה מידע על גורם מאשר כביכול
על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001)
ששמו
ISRAEL
COURTS AUTHORITY, אם
הוא קיים.
תשובת
משרד המשפטים על בקשה (90/17)
אומרת
בחלקה:
ראשית
ברצוננו לציין כי מרשם הגורמים המאשרים
מפורסם באתר רמו"ט:
http://www.justice.gov.il/Units/ilita/subjects/HatimaElectronic/MeidaMeRashamCA/Pages/Gormim.aspx
.
המרשם
אינו כולל "Israel
Courts Authority”, המוזכר
בבקשת חופש המידע.
ככל
שכוונתך הייתה להנהלת בתי המשפט,
הרי
שגוף זה אינו גורם מאשר.
סמכות
רשם גורמים מאשרים חלה על גורמים מאשרים
בלבד.
התשובה
גם כוללת
העתק של המרשם המתפרסם ברשת,
ומראה
רק שני גורמים מאשרים:
COMSIGN ו-PERSONALID.
תשובת
משרד המשפטים על הבקשה על פי חוק חופש
המידע (90/17)
מאששת
את המסקנה שאין בנט-המשפט
חתימות אלקטרוניות מאובטחות
ו/או
מאושרות על
פי חוק החתימה האלקטרונית (2001)
של
שופטים ועובדי בתי המשפט.
ה) בקשות נוספות על פי חוק חופש המידע הוגשו להנהלת בתי המשפט ולמשרד המשפטים לגבי הנפקת תעודות אלקטרוניות על ידי המדינה
במקביל,
הוגשו
להנהלת
בתי המשפט ולמשרד המשפטים בקשות
נוספות
על
פי חוק חופש המידע בנוגע
לניהול החתימות האלקטרוניות כביכול של
שופטים ועובדי בתי המשפט בנט-המשפט,
לגבי
ISRAEL
COURTS AUTHORITY כגורם
מאשר לכאורה
וכ"רשות"
מדינה
על
פי דין
לכאורה,
ולגבי
הנפקת תעודות אלקטרוניות על ידי המדינה.
משתתקבלנה
התשובות,
אעביר
אותן בזריזות
כתוספים
לתלונה זאת,
אם
עדיין לא תינתן החלטה בנידון.
קרוב
לוודאי שתשובות אלה,
אם
יינתנו כראוי,
יספקו
ראיות נוספות לחוסר התוקף הכללי של החתימות
האלקטרוניות
כביכול
של
השופטים ועובדי בתי המשפט במערכת נט-המשפט.
ו) תשובה הנהלת בתי המשפט על בקשה על פי חוק חופש המידע (147/2016) מראה שהנהלת בתי המשפט לא ביצעה תיקונים על פי החלטת נציב תלונות הציבור בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, שנועדו למנוע חוסר ישרה במערכת נט-המשפט.
נספח
ב’
לתוסף
זה כולל בקשה על פי חוק חופש המידע
(147/2016),
שהוגשה
להנהלת
בתי המשפט,
ותשובת
הנהלת
בתי המשפט
מיום 04
לדצמבר,
2016.
החלטת
נציב תלונות הציבור (88/12/מחוזי
ת”א)
בפרשת
"הפרוטוקולים
המפוברקים"
של
השופטת ורדה אלשייך,
מבהירה
שאין ניתן להבחין בתדפיסים ותצוגות
בנט-המשפט
בין מסמך חתום בחתימה אלקטרונית כביכול
לבין מסמך שאינו חתום כלל.
החלטת
הנציב הנ"ל
אומרת
בפסקה 39:
עוד
ראוי לשקול להחזיר את הכיתוב "טיוטא"
לגרסה
בלתי חתומה בחתימה אלקטרונית,
אף
כי הדבר מקשה (על
פי הנטען)
על
עבודת השופטים.
תשובת
הנהלת בתי המשפט מיום 04
לדצמבר,
2016,
על
הבקשה על פי חופש המידע (147/2016)
אומרת
בחלקה:
...יובהר
כי החלטתו של נציב תלונות הציבור על
השופטים הנזכרת בפנייתך,
היא
בגדר המלצה להנהלת בתי המשפט...
סיכום
תוסף
זה
מציג ראיות לגבי מצב העניינים לגבי חתימות
אלקטרוניות לכאורה
בנט-המשפט
היום:
א)
הראיות
המוצגות בתלונה זאת ובתוסף זה מעלות את
הטיעון,
שניתן
לחלק את כתבי ההחלטות השיפוטיות בנט-המשפט
לשתי קבוצות עיקריות:
(1)
כתבים
שהם חסרי תוקף במיוחד,
כגון
ההחלטות
המוצגות בגוף התלונה שבנידון:
מדינת
ישראל נ רומן זדורוב (502/07)
בבית
המשפט המחוזי נצרת
-
"הכרעת
דין"
מיום
14
לספטמבר,
2010 (תמונה
1);
מ"י
נ אלנקרי (עציר)
ואח’
(37715-05-12)
בבית
המשפט המחוזי ת"א
–
"פרוטוקול"
i"וגזר
דין"
(תמונה
23);
מדינת
ישראל נ צרני ואח'
(10291-01-12) בבית
המשפט המחוזי ת"א
-
"גזר
דין של הנאשמים 1,2,5,7,8,10,12,14,15,16”
(תמונה
24);
צ’נירו
נ צ’נירו (4835-06-13)
בבית
המשפט לענייני משפחה בירושלים – "החלטה"
מיום
16
ליולי,
2016 (תמונה
26);
(2)
כתבים
שהם חסרי תוקף כללי,
כגון
אלה שנתוני
חתימותיהם
מופיעים
בתמונות
שבתוסף
זה.
ב)
הראיות
המובאות בתלונה ובתוסף מצביעות על כך,
שהמצב,
בו
בעלי דין והציבור אינם יכולים להבחין בין
"טיוטא"
לבין
כתב בית דין תקף,
שעליו
התריע
נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר
גולדברג
בהחלטה (88/12/מחוזי
ת"א)
בפרשת
"הפרוטוקולים
המפוברקים"
של
השופטת ורדה אלשייך,
נותר
על כנו.
ג)
הראיות
שבתלונה ובתוסף מעלות תהיות
כיצד ציבור
עורכי דין במדינת
ישראל,
שלרבים
מהם
גישה לנתוני החתימות האלקטרוניות כביכול
בנט-המשפט,
ובכללם
עורכי דין המתמחים בענייני אבטחת מידע,
לא
יידעו את הציבור במשך 7
השנים
האחרונות לגבי המצב לגבי אי תקפות הכתבים
בנט-המשפט.
עניין
זה בולט במיוחד לגבי לשכת עורכי הדין,
שהיא
גורם מרכזי בניהול החתימות האלקטרוניות
של עורכי דין,
וראשה,
עו"ד
אפי נווה,
שהיה
דמות מפתח בפרשת "הפרוטוקולים
המפוברקים"
של
השופטת ורדה אלשייך.
ד)
הראיות
שבתלונה ובתוסף מעלות חששות
כבדים
לגבי ישרתה וכשירותה של החלטת נציב תלונות
הציבור על השופטים אליעזר גולדברג
(88/12/מחוזי
ת”א)
בפרשת
"הפרוטוקולים
המפוברקים"
של
השופטת ורדה אלשייך.
החלטה
זאת ניתנה כביכול ללא כל ידע ישיר של הנציב
לגבי אופן ניהול החתימות האלקטרוניות
במערכת נט-המשפט.
החלטה
זאת התבססה
כביכול על
מידע שסיפקו לנציב (כמובא
בהחלטה עצמה)
הנהלת
בתי המשפט,
והיועץ
המשפטי של הנהלת בתי המשפט עו"ד
ברק לייזר.
על
פי הנטען,
ישרתו
של מידע זה מפוקפקת למיטב.
ה)
תלונה
ותוסף אלה,
יחד
עם
סירובו של היועמ"ש
להורות על חקירות פליליות נגד שופטים
נגדם הוגשו תלונות פליליות על שיבוש כתבי
בית דין והונאה על כס המשפט,
מעלים
את הטיעון,
שהטיפול
של מערכת המשפט ואכיפת החוק בפרשת
"הפרוטוקולים
המפוברקים"
של
השופטת ורדה אלשייך,
יצר
למעשה מצב בו לשופטים
במדינת ישראל
ניתן בפועל היתר לעסוק בשיבוש כתבי בית
דין והונאה על כס המשפט.
ו) לאור
כל הממצאים בתלונה
ובתוסף זה,
יש
מקום לחשש חמור,
שהתנהלות
השופטים שנגדם
הוגשה התלונה,
מייצגת
התנהלות כללית של השופטים בישראל,
שמטרתה
להסתיר מהציבור את חוסר תקפות מערכת
נט-המשפט
וחוסר
תקפות מכוון
של
כתבי
ההחלטות המונפקים בה על ידי השופטים.
על החתום:
היום,
05
לאפריל,
2017,
_________________
דר'
יוסף
צרניק
ת"ד
33407,
ת"א
דוא"ל: