2026-04-07 השר איתמר בן-גביר מתבקש לסייע ברישום תלונה פלילית והוספת ראיות בפרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי

  2026-04-07 

השר איתמר בן-גביר מתבקש לסייע ברישום תלונה פלילית והוספת ראיות בפרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי

.

פנייה נשלחה ביום שלישי לשר איתמר בן-גביר בבקשה שיסייע בעניין רישום תלונה פלילית והוספת ראיות בפרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. 

המרמה הנטענת מתקרבת להשלמתה, לאחר שעו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון הצליחו להשתלט על נכסי העיזבון בסך כ- 6,000,000 ש"ח באמצעות "פסיקתה -- מינוי מנהלי עיזבון" - מסמך מזויף לכאורה.

ובינתיים, היועמשית, פרקליטות המדינה, והמשטרה מונעים הגנה שווה בפני החוק. הלכה למעשה - נחזים כמסייעים.

לפרשה זו חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה, בתובנות שהיא מספקת לשיח הציבורי אודות "רפורמה משפטית" או "הפיכה משטרית". הפרשה מציגה את השיח הציבורי כתלוש מהמציאות וכהסחת הדעת. שכן, שני הצדדים הניצים מתעלמים לחלוטין מבעיית השחיתות בבתי המשפט. 

הפרשה משלבת מאפיינים של פרשת אפי נוה (עו"ד רחל בן-ארי כיהנה שתי קדנציות בוועדה לבחירת שופטים, שם קידמה את מינויה של גורביץ) עם פרשת השופטת ורדה אלשיך (הנפקת כתבים שיפוטיים חסרי תוקף ומטעים).  

הפרשה גם מדגימה כיצד מיושמת מדיניות אי הענישה [impunity] כלפי שופטים, שהונהגה בישראל ללא בסיס בדין. מדיניות אי-ענישה כלפי נושאי משרה (לאו דווקא שופטים) ידועה ומוכרת כמדיניות מושחתת ומשחיתה.

עו"ד רחל בן-ארי כיהנה במשרות בכירות בלשכת עורכי הדין, מתוארת בתקשורת כ"מקורבת לביניש", ומכהנת כיועמ"שית הטכניון ועד ראשי האוניברסיטאות ("ור"ה), וסדרת מוסדות חינוך אחרים. יש לראות בה בשר מבשרו של הממסד המשפטי בישראל - דור שלישי...

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2026/04/2026-04-07.html

עניינה של הפרשה הוא בתובענה שהגישו עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון, שני עורכי דין חיפאים ותיקים (זוקפים יחדיו לזכותם כ-90 שנות ניסיון בעריכת הדין) - בקשה למינוי מנהלי עיזבון. הם עשו כן, לאחר שהסכם חלוקה בין יורשים, שהם עצמם ערכו, נחתם באוגוסט 2023, בו הם עצמם מונו לבקשתם לנאמנים וממונים לביצוע ההסכם בשכר. ההסכם אף אושר על ידי השופטת הילה גורביץ בדצמבר 2023. 

ביום 4.5.2024, הכריז שולחה של בן-ארי חד צדדית על בטלות ההסכם מסיבות לא שגרתיות, ובן-ארי הודיעה על תמיכתה בעמדתו. 

פתיחת ההליכים לוותה בסדרת "אותות המרמה"

חודש אחר כך, ביום 5.6.2024, הגישו בן-ארי וסלומון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה את כתב הטענות הראשון, בו הכריזו ושבו והכריזו על כוונתם לקיים את הסכם החלוקה, כ"יוזמה משותפת". ללא תצהיר המבקש וללא ייפוי כוח מתאים. הם גם סירבו לתקן פגמים אלה. יחד עם אירועים חריגים אחרים סביב פתיחת התובענה, הנתבע רואה בהם "אותות המרמה".

בן-ארי וסלומון ניהלו קודם לכן תקשורת ישירה עם הנתבע, וידעו על התנגדותו לעצם הגשת התובענה, אותה ראה כהפרה של הסכם החלוקה. יחד עם זאת לא הודיעו לו על הגשת התובענה, והמציאו אותה לעו"ד יאיר שיבר, אותו רשמו כבא כוחו של הנתבע. דא עקא עו"ד יאיר שיבר לא היה מוסמך כבא כוחו של הנתבע להליכי משפט, אלה הוחרגו במפורש מהסכם הייצוג. יתר על כן, עו"ד יואב סלומון שידל את עו"ד יאיר שיבר להשיג "הסכמה" משולחו. ואכן, עו"ד יאיר שיבר שלח לעו"ד יואב סלומון הודעה "אנחנו מסכימים", אך מבלי שגילה לשולחו את עצם הגשת התובענה, ללא ידיעתו, ללא הסכמתו של שולחו, ובהיעדר סמכות. עו"ד יואב סלומון הגיש את "ההסכמה" מיד לבית המשפט.

בהמשך, גילה הנתבע בכוחות עצמו את דבר פתיחת התיק, מתן "הסכמה" מטעמו על ידי עו"ד יאיר שיבר, והגשתה לרישום על ידי עו"ד יואב סלומון.

ביום 16.6.2024 הגיש הנתבע שתי בקשות מנוסחות בעידון מופרז, בהן ביקש לסיים את ייצוגו על ידי עו"ד יאיר שיבר, ולמשוך את "ההסכמה" שניתנה על ידי עו"ד יאיר שיבר והוגשה מטעמו כביכול על ידי עו"ד יואב סלומון. השופטת הילה גורביץ נעתרה מיד לשתי הבקשות. אלה היו למעשה שני התהליכים הראשונים בתיק.

יומיים לאחר שהגיש בקשה לסיום הייצוג על ידי עו"ד יאיר שיבר, נפתח הליך הנחזה כפעולת תגמול

ביום 18.6.2024, נפתח תהליך, שנרשם כבקשה מאת עו"ד רחל בן-ארי, בו ביקשו היא ועו"ד יואב סלומון לשלול את ההכרה באוטונומיה של האישיות המשפטית של הנתבע עקב היותו בלתי מיוצג. בית המשפט יקבע את עמדתו של הנתבע. זאת, כיישום הדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" בדיני היושר, שאומצה לדין הישראלי על פי עקרון תום הלב...

תמונה: "ביצוע בקירוב" נוסח עו"ד יואב סלומון.

תמונה: "ביצוע בקירוב" נוסח עו"ד רחל בן-ארי.

הנתבע ראה בהגשותיהם של שני עורכי הדין הותיקים מעשי הטעיה כלפי בעל דין בלתי מיוצג במקרה הטוב, אך סביר יותר שיש לראות בהן מעשי מרמה כלפי הנתבע וכלפי בית המשפט. 

תמונה: "החלטה" נוסח השופטת הילה גורביץ.

ביום 25.6.2024 קידדה השופטת הילה גורביץ את הגשתה של עו"ד רחל בן-ארי "התקבל" מבלי לבקש את תגובת הנתבע, מבלי להודיע או להמציא החלטה בכתב. בגישת הנתבע לנט המשפט אין החלטה בכתב. יחד עם זאת, אין הנתבע יכול לשלול את קיומו של מסמך החלטה. שכן, אחד המאפיינים בהליכים הוא העלמת הכתבים ללא הודעה וללא בסיס בדין, ככל הנראה לפי הגמישות המוקנית לשופטים בסעיף 8(א) לחוק בית משפט לענייני משפחה - למען עשיית הצדק.

בכך, מעשה מרמה לכאורה של שני עורכי הדין הוותיקים, רחל בן-ארי ויואב סלומון, בצוותא חדא עם השופטת הילה גורביץ, הפך את הנתבע לחסר קול, כביכול יורש נעדר שאינו מיוצג כדין (סעיף 110 לחוק הירושה), קטין, או בלתי כשיר. 

בהמשך נוסף גם "צו חוסם" המתפרש כאיסור על כל הגשה, כולל פנייה למזכירות - מניעה מוחלטת של גישת הנתבע לבית המשפט.

הנתבע נותר עם הסוגיה: בהינתן שמדובר בבתי משפט לענייני משפחה, האם ניתן לראות בקידוד "התקבל", בהעדר החלטה בכתב, החלטה תקפה ובת אכיפה? בכדי לוודא את המצב לאשורו, הגיש בקשה למתן הבהרות.

.

.

בבקשה להבהרות נתן הנתבע הסבר מדוע אינו מיוצג - עניין שהשופטת רואה כבעייתי במיוחד.

בבקשה להבהרות הסביר הנתבע שהמעשים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה אינם מקוריים. בדו"ח למועצת זכויות האדם של האו"ם, הוא עצמו סקר מקרה דומה בטקסס, שהחל בשנת 2009 ונמשך מספר שנים, והנתבע ראה בו כבר אז מקרה של שחיתות שיפוטית חמורה במיוחד.

בבקשה להבהרה נתן הנתבע גם רקע היסטורי: מעשי מרמה מסוג זה היו נפוצים במדינות הדרום בארה"ב לאחר תום מלחמת האזרחים (1865) במטרה לשעבד את השחורים המשוחררים. בתגובה חוקק הקונגרס חוקים המופנים כלפי אנשי חוק ומשפט - "פגיעה בזכויות תחת דגל כוזב של החוק" [ Deprivation of Rights under the Color of Law] ו"קשירת קשר לפגיעה בזכויות" [Conspiracy against Rights]. העונש המרבי שנקבע בשני חוקים אלה הוא עונש המוות. 

השופטת הילה גורביץ נתנה בתגובה "צו חוסם" נגד הנתבע, המגביל הגשת "תובענה (למעט הליך ערעורי)". דא עקא, מזכירת בית משפט קרן פלס מפרשת את "הצו החוסם" כהיתר למחוק כל בקשה, או אפילו פנייה למזכירות... תוך התעלמות מפסיקת בית המשפט העליון בנושא צווים חוסמים.

מסמך מזויף לכאורה למינוי מנהלי עיזבון, והשתלטות על עיזבון של כ-6,000,000 ש"ח

חוק הירושה והתקנות שתוקנו לפיו קובעים כי "צו למינוי מנהלי עיזבון", ערוך לפי טופס 10 שבתוספת לתקנות, הוא המסמך המכונן מינוי חוקי של מנהלי עיזבון. השופטת הילה גורביץ בצוותא חדא עם עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון יצרו "פסיקתה -- מינוי מנהלי עיזבון". לא רק שאינה מסמך מינוי תקף, הפסיקתה גם אינה פסיקתה... היא מבוססת על "הסכמות" בדויות ב"פרוטוקול" שאינו קיים. כמו כן, החתימה אינה חתימה תקינה.

תמונה | "צו למינוי מנהל עיזבון".

תמונה | "פסיקתה -- מינוי מנהל עיזבון".

סקירת פעולותיהם של מזכירות בית המשפט ושל האפוטרופוס הכללי מראה שאינם מכירים ב"פסיקתה" כמינוי מנהלי עיזבון. לדוגמה - בתיק בית המשפט לא נרשמו גורמים שהם "מנהלי עיזבון". עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון מגישים בקשות כ"מנהלי עיזבון", אך מזכירת בית משפט קרן פלס רושמת אותן כבקשות של הצדדים לסירוגין...

התקנות מחייבות את המזכירות להמציא לאפוטרופוס הכללי הודעה והעתק כל מינוי של מנהלי עיזבון. המזכירות אל עשתה כך, והאפוטרופוס הכללי לא פתח תיק ניהול עיזבון.

יחד עם זאת, מזכירות בית המשפט ושל האפוטרופוס הכללי משתפים פעולה עם עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון בהתחזות לכאורה.

עורכי הדין הציגו את ה"פסיקתה" לבנקים וללשכת רישום מקרקעין, והשתלטו על עיזבון בסך 6,000,000 ש"ח.

המרמה המתוכננת לכאורה - מרמה המבוססת על המאפיינים הדיגיטליים של התיקים בנט המשפט

להערכתו של הנתבע, ביום פתיחת התובענה בוצעו כנראה שיבושים קריטיים נוספים. התיק בו נפתחה התובענה הוא ככל הנראה תיק שאינו תואם את מהות ההליך.

בפרט, תיק הבקשה למינוי מנהלי עיזבון לא נרשם בקישור מודרג לתיק העיקרי - שהוא תיק אישור הסכם החלוקה, כמחויב לפי תקנה 11 לתקנות הירושה.

עורכי הדין מסרבים לתקן עניין זה. מזכירת בית משפט קרן פלס מסרבת למסור מידע בעניין.

יתר על כן, עו"ד יואב סלומון בדה לאחרונה תואנה כהסבר מדוע לא יצרו את הקישור הנדרש.

עורכי הדין אינם מתכוונים לתקוף כנראה את הסכם החלוקה באופן ישיר או עקיף. הם יוצרים אי סדרים בניהול הכתבים ובניהול הכספים, שיאפשרו להם לעשות בכספי העיזבון כרצונם. מצב דומה מתועד בפסק דין (2021) ובהחלטה לאחר סגירה (2025) בבג"ץ 6072/21 סיגלית שלו נ' מנהל בתי המשפט.

יש לציין שלאחר שפרסם את מצבו בעניין העיזבון בחיפה, הגיעו לעיניו של הנתבע ראיות למקרי מרמה נוספים לכאורה בחיפה. כמו כן, פרשת עיזבון המתנהלת בימים אלה בפתח תקוה, שם הועלו האשמות חמורות במיוחד.

איסור הפרסום בתחום מסתיר את היקף הבעיה, ומקל על הפועלים בזדון.

מפלג חקירות הונאה במטה משטרת תל אביב

חוקר מפלג חקירות הונאה במטה מחוז תל אביב נדרש לכאורה לשקרנות בניסיונו למנוע את מימוש הזכות החוקתית - הגשת תלונות במשטרה. החוקר הפנה את המלין שוב ושוב ל"תחנת יפו איילון החדש ברחוב פיכמן בחולון", כתחנה שחקרה את התלונה שהוגשה לפני כמעט שנה בפרשה וסגרה את התלונה. לתחנת יפו לא הייתה כל סמכות לחקור בפרשה ללא הוראה מהיועמשית. לא זו אף זו - תחנת יפו אינה ממוקמת ברחוב פיכמן בחולון...

תלונה פלילית נרשמה ביום 5.6.2025 במשטרת ישראל

התלונה המקורית הוגשה ביום 5.6.2025 במפלג חקירות הונאה במטה משטרת תל אביב, ונרשמה עם מספר פל"א (ראו תמונת אישור להלן).

בין החשודים בתלונה זו: השופטת הילה גורביץ, מזכירת בית משפט הגב' קרן פלס, עו"ד רחל בן-ארי, עו"ד יואב סלומון ועו"ד יאיר שיבר.

העבירות הנטענות בתלונה זו כוללות: ‫סעיף ‬‫‪244‬‬ ‫–‬ ‫שיבוש‬ ‫מהלכי‬ ‫משפט‬, ‫סעיף ‬‫‪280‬‬ ‫–‬ ‫שימוש‬ ‫לרעה‬ ‫בכוח‬ ‫המשרה‬, ‫סעיף ‬‫‪284‬‬ ‫–‬ ‫מרמה‬ ‫והפרת‬ ‫אמונים‬, ‫סעיף ‬‫‪415‬‬ ‫–‬ ‫קבלת‬ ‫דבר‬ ‫במרמה‬ בנסיבות מחמירות‫,‬‬ ‫סעיף ‬‫‪418‬‬ ‫–‬ ‫זיוף, ‫סעיף‬‫‪420 ‬‬ ‫–‬ ‫שימוש‬ ‫במסמך‬ ‫מזויף‬, ‫סעיף‬‫‪421 ‬‬ ‫‬‪‬‬ – ‫זיוף‬ ‫בידי‬ ‫עובד‬ ‫הציבור, ‫סעיף ‬‫‪426‬‬ ‫–‬ ‫העלמה‬ ‫במרמה‬, ‬‬‫סעיף ‬‫‪499‬‬ -‬‬ ‫קשירת‬ ‫קשר‬ ‫לביצוע‬ ‫פשע.

הצורך בעזרת השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר נוצר לאחר שחוקר מפלג חקירות הונאה במטה מחוז תל אביב נחזה כמונע הגשת תלונה כדין והוספת ראיות לתלונה שהוגשה לפני כמעט שנה. 

בשני ביקורים במפלג חקירות הונאה במטה מחוז ת"א (סלמה), בשני ימים שונים בתחילת מרץ, החוקר סירב לבדוק את החומרים שהכין המלין. החוקר הפנה את המלין שוב ושוב ל"תחנת יפו, איילון החדש, ברחוב פיכמן, חולון"... 

בביקור הראשון המלין לא העיר לחוקר, למרות שהיה ברור שמדובר בשקר: תחנת יפו ממוקמת בתחומי תל אביב-יפו, בפועל - באותו בניין ברחוב סלמה. התחנה ברחוב פיכמן בחולון היא תחנת חולון.

בביקור השני, רמז המלין לחוקר שהוא נחזה כבחור טוב, אבל הוא שוגה. החוקר השיב בהצהרה מפתיעה: "הטעיתי אותך, אבל לא בכוונה"... ואז הוא הוביל את המלין למפקד חקירות בתחנת יפו, שבאותו בניין עצמו. 

מפקד יחידת חקירות בתחנת יפו התברר כאדם ישר. הוא הסכים מיד שלא היה מקום להפנות את התלונה לתחנת יפו, שלא הייתה לתחנת יפו כל סמכות לחקור ללא הוראה מהיועמשית, ושסגירת התלונה כמעט מיד לאחר הגשתה הייתה טעות.

בו במקום הוא רשם "ערר" ופתח את תיק התלונה מחדש (ראו תמונה להלן).

איה השופטת הילה גורביץ?

ובינתיים בחיפה - השופטת הילה גורביץ יצאה במפתיע לשבתון בתחילת מרץ, לפי הודעה שלה בתיק אחר. אולם בתיק שבו ענייננו, מזכירת בית משפט קרן פלס מסרבת להשיב דבר: האם השופטת יצאה לשבתון? האם התיק נותב לשופט אחר? 

עו"ד רחל בן-ארי, בדומה, בדום שתיקה כבר זמן רב...

העניין הציבורי

לפרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה. היא משלבת מאפיינים של פרשת אפי נוה עם פרשת השופטת ורדה אלשייך. הפרשה גם מדגישה את הפן החסר בשיח הציבורי אודות בתי המשפט לענייני משפחה ומערכת המשפט בכלל - הכרה בשחיתות הנפוצה בבתי המשפט ובמקצוע עריכת הדין במדינת ישראל.

גם אלה שהעלו ביקורת על בתי המשפט לענייני משפחה כגון יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן, פרופ' דפנה הקר (אוניברסיטת תל אביב) ופרופ' מיכל אלברשטיין (אוניברסיטת בר אילן) מטייחים את האמת הפשוטה - בתי המשפט לענייני משפחה נגועים בשחיתות. בדומה, בשיח הציבורי אודות "רפורמה משפטית" ו/או "הפיכה משטרית", אין כל זכר לשחיתות בבתי המשפט. שני הצדדים נחזים כעוסקים בהסחת הדעת. 

הפרשה מדגימה שוב, כי מדיניות אי-הענישה כלפי שופטים [impunity] היא מדיניות מושחתת ומשחיתה. הדרגים השונים מחוקר מפלג חקירות הונאה ועד לפרקליטה בלשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) נזקקים לשקרים ו/או מרמה לכאורה בכדי למנוע טיפול כדין בתלונות פליליות נגד שופטים.

עו"ד רחל בן-ארי היא דמות ציבורית וגם דוברת נמרצת של המחאה נגד רפורמה במערכת המשפט. עו"ד רחל בן-ארי כיהנה שתי קדנציות בוועדה לבחירת שופטים (במהלך כהונתה קידמה גם את מינויה של השופטת הילה גורביץ), החזיקה בתפקידים בכירים בלשכת עורכי הדין, "מקורבת לביניש" על פי התקשורת, ומכהנת כיועמ"שית בשורת מוסדות חינוכיים.

הודעת עדכון זו נשלחה גם לנשיא הטכניון פרופ' אורי סיון וליו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות פרופ' דניאל חיימוביץ, וכן לראשי מוסדות חינוכיים אחרים בהם עו"ד רחל בן-ארי מכהנת כיועמ"שית, כנספח מקדים להגשת בקשה רשמית להשעייתה של עו"ד רחל בן-ארי מתפקידיה במוסדות חינוכיים אלה (רשימת מכותבים להלן).

רשימת המועתקים להלן

‫דניאל‬‫ חיימוביץ‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫בן‬ ‫גוריון‬ ‫ויו‬ ‫"‬‫ר‬‫ ועד‬ ‫ראשי‬ ‫האוניברסיטאות‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אורי‬ ‫סיון‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫הטכניון‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ תמיר‬ ‫שפר‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫האוניברסיטה‬ ‫העברית‬ ‫בירושלים‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אריאל‬ ‫פורת‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫תל‬ ‫אביב‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אריה‬ ‫צבן‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫בר‬ ‫‪-‬‬‫אילן‬‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ גור‬ ‫אלרואי‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫חיפה‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אלון‬ ‫חן‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫מכון‬ ‫ויצמן‬ ‫למדע‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אהוד‬ ‫גרוסמן‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫אריאל‬ ‫בשומרון‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫' ‬‫ליאו‬ ‫קורי‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫האוניברסיטה‬ ‫הפתוחה‬ ‫‪,‬‬

השופטת בדימוס דורית ביניש  - נגידה, האוניברסיטה הפתוחה,

השופטת בדימוס עדנה ארבל - חברת מועצה, האוניברסיטה הפתוחה,

השופטת בימוס נילי ארד - חברת מועצה, האוניברסיטה הפתוחה,

‫מר‬‫ עידו‬ ‫מזורסקי‬ ‫‪,‬‬‫מנהל‬ ‫בית‬ ‫הספר‬ ‫הריאלי‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אליעזר‬ ‫שלו‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫המ‬ ‫כללה‬‫האקדמית‬ ‫תל‬ ‫חי‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אילנה‬ ‫לבנברג‬ ‫‪,‬‬‫נשיאת‬ ‫האקדמית‬ ‫גורדון‬ ‫(‬ ‫מכללת‬‫גורדון‬ ‫לחינוך‬ ‫)‪,‬‬

‫עו‬‫"‬‫ד ‬‫ארנה‬ ‫לין‬ ‫‪,‬‬‫חברה‬ ‫מייסדת‬ ‫‪,‬‬‫מרכז‬ ‫השופט‬ ‫חיים‬ ‫כהן‬ ‫לזכויות‬ ‫אדם‬ ‫‪,‬‬

‫ועדת‬‫ ביקורת‬ ‫והנהלת‬ ‫המועצה‬ ‫הארצית‬ ‫לצרכנות‬ ‫(‬ ‫חברה‬‫ממשלתית‬ ‫)‪,‬‬

‫הנהלת‬‫ אתוס‬ ‫(‬ ‫חברה‬‫עירונית‬ ‫)‪,‬‬

‫הנהלת ‬‫תיאטרון‬ ‫חיפה‬‫‪,‬‬

‫מר‬‫ אבי‬ ‫וייס‬‫‪ ,‬‬‫מנכ‬ ‫"‬‫ל‬‫ חברת‬ ‫החדשות‬ ‫של‬ ‫ערוץ 12