2026-04-07 השר איתמר בן-גביר מתבקש לסייע ברישום תלונה פלילית והוספת ראיות בפרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי

  2026-04-07 

השר איתמר בן-גביר מתבקש לסייע ברישום תלונה פלילית והוספת ראיות בפרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי

.

פנייה נשלחה ביום שלישי לשר איתמר בן-גביר בבקשה שיסייע בעניין רישום תלונה פלילית והוספת ראיות בפרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. 

המרמה הנטענת מתקרבת להשלמתה, לאחר שעו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון הצליחו להשתלט על נכסי העיזבון בסך כ- 6,000,000 ש"ח באמצעות "פסיקתה -- מינוי מנהלי עיזבון" - מסמך מזויף לכאורה.

ובינתיים, היועמשית, פרקליטות המדינה, והמשטרה מונעים הגנה שווה בפני החוק. הלכה למעשה - נחזים כמסייעים.

לפרשה זו חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה, בתובנות שהיא מספקת לשיח הציבורי אודות "רפורמה משפטית" או "הפיכה משטרית". הפרשה מציגה את השיח הציבורי כתלוש מהמציאות וכהסחת הדעת. שכן, שני הצדדים הניצים מתעלמים לחלוטין מבעיית השחיתות בבתי המשפט. 

הפרשה משלבת מאפיינים של פרשת אפי נוה (עו"ד רחל בן-ארי כיהנה שתי קדנציות בוועדה לבחירת שופטים, שם קידמה את מינויה של גורביץ) עם פרשת השופטת ורדה אלשיך (הנפקת כתבים שיפוטיים חסרי תוקף ומטעים).  

הפרשה גם מדגימה כיצד מיושמת מדיניות אי הענישה [impunity] כלפי שופטים, שהונהגה בישראל ללא בסיס בדין. מדיניות אי-ענישה כלפי נושאי משרה (לאו דווקא שופטים) ידועה ומוכרת כמדיניות מושחתת ומשחיתה.

עו"ד רחל בן-ארי כיהנה במשרות בכירות בלשכת עורכי הדין, מתוארת בתקשורת כ"מקורבת לביניש", ומכהנת כיועמ"שית הטכניון ועד ראשי האוניברסיטאות ("ור"ה), וסדרת מוסדות חינוך אחרים. יש לראות בה בשר מבשרו של הממסד המשפטי בישראל - דור שלישי...

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2026/04/2026-04-07.html

עניינה של הפרשה הוא בתובענה שהגישו עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון, שני עורכי דין חיפאים ותיקים (זוקפים יחדיו לזכותם כ-90 שנות ניסיון בעריכת הדין) - בקשה למינוי מנהלי עיזבון. הם עשו כן, לאחר שהסכם חלוקה בין יורשים, שהם עצמם ערכו, נחתם באוגוסט 2023, בו הם עצמם מונו לבקשתם לנאמנים וממונים לביצוע ההסכם בשכר. ההסכם אף אושר על ידי השופטת הילה גורביץ בדצמבר 2023. 

ביום 4.5.2024, הכריז שולחה של בן-ארי חד צדדית על בטלות ההסכם מסיבות לא שגרתיות, ובן-ארי הודיעה על תמיכתה בעמדתו. 

פתיחת ההליכים לוותה בסדרת "אותות המרמה"

חודש אחר כך, ביום 5.6.2024, הגישו בן-ארי וסלומון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה את כתב הטענות הראשון, בו הכריזו ושבו והכריזו על כוונתם לקיים את הסכם החלוקה, כ"יוזמה משותפת". ללא תצהיר המבקש וללא ייפוי כוח מתאים. הם גם סירבו לתקן פגמים אלה. יחד עם אירועים חריגים אחרים סביב פתיחת התובענה, הנתבע רואה בהם "אותות המרמה".

בן-ארי וסלומון ניהלו קודם לכן תקשורת ישירה עם הנתבע, וידעו על התנגדותו לעצם הגשת התובענה, אותה ראה כהפרה של הסכם החלוקה. יחד עם זאת לא הודיעו לו על הגשת התובענה, והמציאו אותה לעו"ד יאיר שיבר, אותו רשמו כבא כוחו של הנתבע. דא עקא עו"ד יאיר שיבר לא היה מוסמך כבא כוחו של הנתבע להליכי משפט, אלה הוחרגו במפורש מהסכם הייצוג. יתר על כן, עו"ד יואב סלומון שידל את עו"ד יאיר שיבר להשיג "הסכמה" משולחו. ואכן, עו"ד יאיר שיבר שלח לעו"ד יואב סלומון הודעה "אנחנו מסכימים", אך מבלי שגילה לשולחו את עצם הגשת התובענה, ללא ידיעתו, ללא הסכמתו של שולחו, ובהיעדר סמכות. עו"ד יואב סלומון הגיש את "ההסכמה" מיד לבית המשפט.

בהמשך, גילה הנתבע בכוחות עצמו את דבר פתיחת התיק, מתן "הסכמה" מטעמו על ידי עו"ד יאיר שיבר, והגשתה לרישום על ידי עו"ד יואב סלומון.

ביום 16.6.2024 הגיש הנתבע שתי בקשות מנוסחות בעידון מופרז, בהן ביקש לסיים את ייצוגו על ידי עו"ד יאיר שיבר, ולמשוך את "ההסכמה" שניתנה על ידי עו"ד יאיר שיבר והוגשה מטעמו כביכול על ידי עו"ד יואב סלומון. השופטת הילה גורביץ נעתרה מיד לשתי הבקשות. אלה היו למעשה שני התהליכים הראשונים בתיק.

יומיים לאחר שהגיש בקשה לסיום הייצוג על ידי עו"ד יאיר שיבר, נפתח הליך הנחזה כפעולת תגמול

ביום 18.6.2024, נפתח תהליך, שנרשם כבקשה מאת עו"ד רחל בן-ארי, בו ביקשו היא ועו"ד יואב סלומון לשלול את ההכרה באוטונומיה של האישיות המשפטית של הנתבע עקב היותו בלתי מיוצג. בית המשפט יקבע את עמדתו של הנתבע. זאת, כיישום הדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" בדיני היושר, שאומצה לדין הישראלי על פי עקרון תום הלב...

תמונה: "ביצוע בקירוב" נוסח עו"ד יואב סלומון.

תמונה: "ביצוע בקירוב" נוסח עו"ד רחל בן-ארי.

הנתבע ראה בהגשותיהם של שני עורכי הדין הותיקים מעשי הטעיה כלפי בעל דין בלתי מיוצג במקרה הטוב, אך סביר יותר שיש לראות בהן מעשי מרמה כלפי הנתבע וכלפי בית המשפט. 

תמונה: "החלטה" נוסח השופטת הילה גורביץ.

ביום 25.6.2024 קידדה השופטת הילה גורביץ את הגשתה של עו"ד רחל בן-ארי "התקבל" מבלי לבקש את תגובת הנתבע, מבלי להודיע או להמציא החלטה בכתב. בגישת הנתבע לנט המשפט אין החלטה בכתב. יחד עם זאת, אין הנתבע יכול לשלול את קיומו של מסמך החלטה. שכן, אחד המאפיינים בהליכים הוא העלמת הכתבים ללא הודעה וללא בסיס בדין, ככל הנראה לפי הגמישות המוקנית לשופטים בסעיף 8(א) לחוק בית משפט לענייני משפחה - למען עשיית הצדק.

בכך, מעשה מרמה לכאורה של שני עורכי הדין הוותיקים, רחל בן-ארי ויואב סלומון, בצוותא חדא עם השופטת הילה גורביץ, הפך את הנתבע לחסר קול, כביכול יורש נעדר שאינו מיוצג כדין (סעיף 110 לחוק הירושה), קטין, או בלתי כשיר. 

בהמשך נוסף גם "צו חוסם" המתפרש כאיסור על כל הגשה, כולל פנייה למזכירות - מניעה מוחלטת של גישת הנתבע לבית המשפט.

הנתבע נותר עם הסוגיה: בהינתן שמדובר בבתי משפט לענייני משפחה, האם ניתן לראות בקידוד "התקבל", בהעדר החלטה בכתב, החלטה תקפה ובת אכיפה? בכדי לוודא את המצב לאשורו, הגיש בקשה למתן הבהרות.

.

.

בבקשה להבהרות נתן הנתבע הסבר מדוע אינו מיוצג - עניין שהשופטת רואה כבעייתי במיוחד.

בבקשה להבהרות הסביר הנתבע שהמעשים בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה אינם מקוריים. בדו"ח למועצת זכויות האדם של האו"ם, הוא עצמו סקר מקרה דומה בטקסס, שהחל בשנת 2009 ונמשך מספר שנים, והנתבע ראה בו כבר אז מקרה של שחיתות שיפוטית חמורה במיוחד.

בבקשה להבהרה נתן הנתבע גם רקע היסטורי: מעשי מרמה מסוג זה היו נפוצים במדינות הדרום בארה"ב לאחר תום מלחמת האזרחים (1865) במטרה לשעבד את השחורים המשוחררים. בתגובה חוקק הקונגרס חוקים המופנים כלפי אנשי חוק ומשפט - "פגיעה בזכויות תחת דגל כוזב של החוק" [ Deprivation of Rights under the Color of Law] ו"קשירת קשר לפגיעה בזכויות" [Conspiracy against Rights]. העונש המרבי שנקבע בשני חוקים אלה הוא עונש המוות. 

השופטת הילה גורביץ נתנה בתגובה "צו חוסם" נגד הנתבע, המגביל הגשת "תובענה (למעט הליך ערעורי)". דא עקא, מזכירת בית משפט קרן פלס מפרשת את "הצו החוסם" כהיתר למחוק כל בקשה, או אפילו פנייה למזכירות... תוך התעלמות מפסיקת בית המשפט העליון בנושא צווים חוסמים.

מסמך מזויף לכאורה למינוי מנהלי עיזבון, והשתלטות על עיזבון של כ-6,000,000 ש"ח

חוק הירושה והתקנות שתוקנו לפיו קובעים כי "צו למינוי מנהלי עיזבון", ערוך לפי טופס 10 שבתוספת לתקנות, הוא המסמך המכונן מינוי חוקי של מנהלי עיזבון. השופטת הילה גורביץ בצוותא חדא עם עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון יצרו "פסיקתה -- מינוי מנהלי עיזבון". לא רק שאינה מסמך מינוי תקף, הפסיקתה גם אינה פסיקתה... היא מבוססת על "הסכמות" בדויות ב"פרוטוקול" שאינו קיים. כמו כן, החתימה אינה חתימה תקינה.

תמונה | "צו למינוי מנהל עיזבון".

תמונה | "פסיקתה -- מינוי מנהל עיזבון".

סקירת פעולותיהם של מזכירות בית המשפט ושל האפוטרופוס הכללי מראה שאינם מכירים ב"פסיקתה" כמינוי מנהלי עיזבון. לדוגמה - בתיק בית המשפט לא נרשמו גורמים שהם "מנהלי עיזבון". עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון מגישים בקשות כ"מנהלי עיזבון", אך מזכירת בית משפט קרן פלס רושמת אותן כבקשות של הצדדים לסירוגין...

התקנות מחייבות את המזכירות להמציא לאפוטרופוס הכללי הודעה והעתק כל מינוי של מנהלי עיזבון. המזכירות אל עשתה כך, והאפוטרופוס הכללי לא פתח תיק ניהול עיזבון.

יחד עם זאת, מזכירות בית המשפט ושל האפוטרופוס הכללי משתפים פעולה עם עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון בהתחזות לכאורה.

עורכי הדין הציגו את ה"פסיקתה" לבנקים וללשכת רישום מקרקעין, והשתלטו על עיזבון בסך 6,000,000 ש"ח.

המרמה המתוכננת לכאורה - מרמה המבוססת על המאפיינים הדיגיטליים של התיקים בנט המשפט

להערכתו של הנתבע, ביום פתיחת התובענה בוצעו כנראה שיבושים קריטיים נוספים. התיק בו נפתחה התובענה הוא ככל הנראה תיק שאינו תואם את מהות ההליך.

בפרט, תיק הבקשה למינוי מנהלי עיזבון לא נרשם בקישור מודרג לתיק העיקרי - שהוא תיק אישור הסכם החלוקה, כמחויב לפי תקנה 11 לתקנות הירושה.

עורכי הדין מסרבים לתקן עניין זה. מזכירת בית משפט קרן פלס מסרבת למסור מידע בעניין.

יתר על כן, עו"ד יואב סלומון בדה לאחרונה תואנה כהסבר מדוע לא יצרו את הקישור הנדרש.

עורכי הדין אינם מתכוונים לתקוף כנראה את הסכם החלוקה באופן ישיר או עקיף. הם יוצרים אי סדרים בניהול הכתבים ובניהול הכספים, שיאפשרו להם לעשות בכספי העיזבון כרצונם. מצב דומה מתועד בפסק דין (2021) ובהחלטה לאחר סגירה (2025) בבג"ץ 6072/21 סיגלית שלו נ' מנהל בתי המשפט.

יש לציין שלאחר שפרסם את מצבו בעניין העיזבון בחיפה, הגיעו לעיניו של הנתבע ראיות למקרי מרמה נוספים לכאורה בחיפה. כמו כן, פרשת עיזבון המתנהלת בימים אלה בפתח תקוה, שם הועלו האשמות חמורות במיוחד.

איסור הפרסום בתחום מסתיר את היקף הבעיה, ומקל על הפועלים בזדון.

מפלג חקירות הונאה במטה משטרת תל אביב

חוקר מפלג חקירות הונאה במטה מחוז תל אביב נדרש לכאורה לשקרנות בניסיונו למנוע את מימוש הזכות החוקתית - הגשת תלונות במשטרה. החוקר הפנה את המלין שוב ושוב ל"תחנת יפו איילון החדש ברחוב פיכמן בחולון", כתחנה שחקרה את התלונה שהוגשה לפני כמעט שנה בפרשה וסגרה את התלונה. לתחנת יפו לא הייתה כל סמכות לחקור בפרשה ללא הוראה מהיועמשית. לא זו אף זו - תחנת יפו אינה ממוקמת ברחוב פיכמן בחולון...

תלונה פלילית נרשמה ביום 5.6.2025 במשטרת ישראל

התלונה המקורית הוגשה ביום 5.6.2025 במפלג חקירות הונאה במטה משטרת תל אביב, ונרשמה עם מספר פל"א (ראו תמונת אישור להלן).

בין החשודים בתלונה זו: השופטת הילה גורביץ, מזכירת בית משפט הגב' קרן פלס, עו"ד רחל בן-ארי, עו"ד יואב סלומון ועו"ד יאיר שיבר.

העבירות הנטענות בתלונה זו כוללות: ‫סעיף ‬‫‪244‬‬ ‫–‬ ‫שיבוש‬ ‫מהלכי‬ ‫משפט‬, ‫סעיף ‬‫‪280‬‬ ‫–‬ ‫שימוש‬ ‫לרעה‬ ‫בכוח‬ ‫המשרה‬, ‫סעיף ‬‫‪284‬‬ ‫–‬ ‫מרמה‬ ‫והפרת‬ ‫אמונים‬, ‫סעיף ‬‫‪415‬‬ ‫–‬ ‫קבלת‬ ‫דבר‬ ‫במרמה‬ בנסיבות מחמירות‫,‬‬ ‫סעיף ‬‫‪418‬‬ ‫–‬ ‫זיוף, ‫סעיף‬‫‪420 ‬‬ ‫–‬ ‫שימוש‬ ‫במסמך‬ ‫מזויף‬, ‫סעיף‬‫‪421 ‬‬ ‫‬‪‬‬ – ‫זיוף‬ ‫בידי‬ ‫עובד‬ ‫הציבור, ‫סעיף ‬‫‪426‬‬ ‫–‬ ‫העלמה‬ ‫במרמה‬, ‬‬‫סעיף ‬‫‪499‬‬ -‬‬ ‫קשירת‬ ‫קשר‬ ‫לביצוע‬ ‫פשע.

הצורך בעזרת השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר נוצר לאחר שחוקר מפלג חקירות הונאה במטה מחוז תל אביב נחזה כמונע הגשת תלונה כדין והוספת ראיות לתלונה שהוגשה לפני כמעט שנה. 

בשני ביקורים במפלג חקירות הונאה במטה מחוז ת"א (סלמה), בשני ימים שונים בתחילת מרץ, החוקר סירב לבדוק את החומרים שהכין המלין. החוקר הפנה את המלין שוב ושוב ל"תחנת יפו, איילון החדש, ברחוב פיכמן, חולון"... 

בביקור הראשון המלין לא העיר לחוקר, למרות שהיה ברור שמדובר בשקר: תחנת יפו ממוקמת בתחומי תל אביב-יפו, בפועל - באותו בניין ברחוב סלמה. התחנה ברחוב פיכמן בחולון היא תחנת חולון.

בביקור השני, רמז המלין לחוקר שהוא נחזה כבחור טוב, אבל הוא שוגה. החוקר השיב בהצהרה מפתיעה: "הטעיתי אותך, אבל לא בכוונה"... ואז הוא הוביל את המלין למפקד חקירות בתחנת יפו, שבאותו בניין עצמו. 

מפקד יחידת חקירות בתחנת יפו התברר כאדם ישר. הוא הסכים מיד שלא היה מקום להפנות את התלונה לתחנת יפו, שלא הייתה לתחנת יפו כל סמכות לחקור ללא הוראה מהיועמשית, ושסגירת התלונה כמעט מיד לאחר הגשתה הייתה טעות.

בו במקום הוא רשם "ערר" ופתח את תיק התלונה מחדש (ראו תמונה להלן).

איה השופטת הילה גורביץ?

ובינתיים בחיפה - השופטת הילה גורביץ יצאה במפתיע לשבתון בתחילת מרץ, לפי הודעה שלה בתיק אחר. אולם בתיק שבו ענייננו, מזכירת בית משפט קרן פלס מסרבת להשיב דבר: האם השופטת יצאה לשבתון? האם התיק נותב לשופט אחר? 

עו"ד רחל בן-ארי, בדומה, בדום שתיקה כבר זמן רב...

העניין הציבורי

לפרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה. היא משלבת מאפיינים של פרשת אפי נוה עם פרשת השופטת ורדה אלשייך. הפרשה גם מדגישה את הפן החסר בשיח הציבורי אודות בתי המשפט לענייני משפחה ומערכת המשפט בכלל - הכרה בשחיתות הנפוצה בבתי המשפט ובמקצוע עריכת הדין במדינת ישראל.

גם אלה שהעלו ביקורת על בתי המשפט לענייני משפחה כגון יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן, פרופ' דפנה הקר (אוניברסיטת תל אביב) ופרופ' מיכל אלברשטיין (אוניברסיטת בר אילן) מטייחים את האמת הפשוטה - בתי המשפט לענייני משפחה נגועים בשחיתות. בדומה, בשיח הציבורי אודות "רפורמה משפטית" ו/או "הפיכה משטרית", אין כל זכר לשחיתות בבתי המשפט. שני הצדדים נחזים כעוסקים בהסחת הדעת. 

הפרשה מדגימה שוב, כי מדיניות אי-הענישה כלפי שופטים [impunity] היא מדיניות מושחתת ומשחיתה. הדרגים השונים מחוקר מפלג חקירות הונאה ועד לפרקליטה בלשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) נזקקים לשקרים ו/או מרמה לכאורה בכדי למנוע טיפול כדין בתלונות פליליות נגד שופטים.

עו"ד רחל בן-ארי היא דמות ציבורית וגם דוברת נמרצת של המחאה נגד רפורמה במערכת המשפט. עו"ד רחל בן-ארי כיהנה שתי קדנציות בוועדה לבחירת שופטים (במהלך כהונתה קידמה גם את מינויה של השופטת הילה גורביץ), החזיקה בתפקידים בכירים בלשכת עורכי הדין, "מקורבת לביניש" על פי התקשורת, ומכהנת כיועמ"שית בשורת מוסדות חינוכיים.

הודעת עדכון זו נשלחה גם לנשיא הטכניון פרופ' אורי סיון וליו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות פרופ' דניאל חיימוביץ, וכן לראשי מוסדות חינוכיים אחרים בהם עו"ד רחל בן-ארי מכהנת כיועמ"שית, כנספח מקדים להגשת בקשה רשמית להשעייתה של עו"ד רחל בן-ארי מתפקידיה במוסדות חינוכיים אלה (רשימת מכותבים להלן).

רשימת המועתקים להלן

‫דניאל‬‫ חיימוביץ‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫בן‬ ‫גוריון‬ ‫ויו‬ ‫"‬‫ר‬‫ ועד‬ ‫ראשי‬ ‫האוניברסיטאות‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אורי‬ ‫סיון‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫הטכניון‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ תמיר‬ ‫שפר‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫האוניברסיטה‬ ‫העברית‬ ‫בירושלים‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אריאל‬ ‫פורת‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫תל‬ ‫אביב‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אריה‬ ‫צבן‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫בר‬ ‫‪-‬‬‫אילן‬‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ גור‬ ‫אלרואי‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫חיפה‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אלון‬ ‫חן‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫מכון‬ ‫ויצמן‬ ‫למדע‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אהוד‬ ‫גרוסמן‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫אוניברסיטת‬ ‫אריאל‬ ‫בשומרון‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫' ‬‫ליאו‬ ‫קורי‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫האוניברסיטה‬ ‫הפתוחה‬ ‫‪,‬‬

השופטת בדימוס דורית ביניש  - נגידה, האוניברסיטה הפתוחה,

השופטת בדימוס עדנה ארבל - חברת מועצה, האוניברסיטה הפתוחה,

השופטת בימוס נילי ארד - חברת מועצה, האוניברסיטה הפתוחה,

‫מר‬‫ עידו‬ ‫מזורסקי‬ ‫‪,‬‬‫מנהל‬ ‫בית‬ ‫הספר‬ ‫הריאלי‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אליעזר‬ ‫שלו‬ ‫‪,‬‬‫נשיא‬ ‫המ‬ ‫כללה‬‫האקדמית‬ ‫תל‬ ‫חי‬ ‫‪,‬‬

‫פרופ‬‫'‬‫ אילנה‬ ‫לבנברג‬ ‫‪,‬‬‫נשיאת‬ ‫האקדמית‬ ‫גורדון‬ ‫(‬ ‫מכללת‬‫גורדון‬ ‫לחינוך‬ ‫)‪,‬‬

‫עו‬‫"‬‫ד ‬‫ארנה‬ ‫לין‬ ‫‪,‬‬‫חברה‬ ‫מייסדת‬ ‫‪,‬‬‫מרכז‬ ‫השופט‬ ‫חיים‬ ‫כהן‬ ‫לזכויות‬ ‫אדם‬ ‫‪,‬‬

‫ועדת‬‫ ביקורת‬ ‫והנהלת‬ ‫המועצה‬ ‫הארצית‬ ‫לצרכנות‬ ‫(‬ ‫חברה‬‫ממשלתית‬ ‫)‪,‬‬

‫הנהלת‬‫ אתוס‬ ‫(‬ ‫חברה‬‫עירונית‬ ‫)‪,‬‬

‫הנהלת ‬‫תיאטרון‬ ‫חיפה‬‫‪,‬‬

‫מר‬‫ אבי‬ ‫וייס‬‫‪ ,‬‬‫מנכ‬ ‫"‬‫ל‬‫ חברת‬ ‫החדשות‬ ‫של‬ ‫ערוץ 12

2026-03-28 שאלה לרב אמנון יצחק בעניין גיטין ונט המשפט

2026-03-28[

שאלה לרב אמנון יצחק בעניין גיטין ונט המשפט 

.

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2026/03/2026-03-28.html

שאלה לרב אמנון יצחק בהלכה וטכנולוגיה - נט המשפט ומסכת גיטין

From	joseph zernik <joseph.zernik@hra-ngo.org>
To	eliyhu@shofar.tv, main@shofar.tv
Date	Today 21:26

לכב'

הרב אמנון יצחק

בדוא"ל

הנידון: שאלה בהלכה וטכנולוגיה - נט המשפט

שלום רב,

אני עוסק כבר שנים רבות בביקורת בתי המשפט בארה"ב ובישראל, ובפרט - מערכות מידע לניהול תיקים בבתי המשפט. דוחות שכתבתי בנושא עברו בדיקת מומחים והפכו לחלק מדוחות בינלאומיים על בתי המשפט בארה"ב ובישראל.

אין ספק שהטכנולוגיה מציעה יתרונות עצומים, אבל כשהיא מופעלת ללא ביקורת ופיקוח מתאימים, יש אפשרויות למעשים חמורים. בין המערכות שבדקתי בארה"ב ובישראל, נט המשפט מראה סממנים מסוכנים במיוחד.

חברה, שחזרה בתשובה בעזרתך, הציעה לי לפנות אליך בשאלה הבאה בנושא הלכה ונט המשפט - חתימות אלקטרוניות. בדקתי ומצאתי שאכן יש לך עניין בנושא נט המשפט. ואני מקווה שתמצא עניין בשאלה, ותמצא זמן לענות לי.

בברכה,

יוסף בן רבקה

תל אביב

 

חתימות על פרוטוקולים, החלטות ופסקי דין של בתי המשפט בנט המשפט ושאלה היפותטית בעניין חתימות על גיטין.

1. כידוע השופטים עצמם רואים פסק דין בלתי חתום כ"טיוטה" בלבד. רק פסק דין חתום כדין יכול להיות תקף ובר אכיפה. עניין זה גם מובהר במסמך המצורף: החלטתו "הסודית" של נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת השופטת ורדה אלשיך ("הפרוטוקולים המשופצים"). המסמך המצורף הוא חומר קריאה חובה לכל מי שמתעניין בנט המשפט.

2. יחד עם זאת, השופטים התקינו בנט המשפט חתימות אלקטרוניות נסתרות. אדם שאינו שופט או עובד מזכירות לא יוכל לדעת אם מסמך שהומצא לו על ידי בית המשפט הוא מסמך החלטה תקפה ובת אכיפה או "טיוטה" שאינה כתב בית דין כלל. גם עניין קריטי זה מוסבר במפורש במסמך המצורף, פסקה 19 ואילך. בתמונה שלהלן, לדוגמה, החלטה של השופטת ורדה אלשיך, שהנציב והשופטת היו בהסכמה שהיא "טיוטה", למרות שהיא נחזית ככתב בית דין תקף ובר אכיפה לאדם מן השורה.

3. מדוע בחרו להתקין חתימות אלקטרוניות נסתרות? אין לי הסבר שעולה בקנה אחד עם יושרה ותום לב. הנהלת בתי המשפט טוענת שהדבר נובע מבעיות אבטחת מידע. נראה לי תירוץ מצוץ מהאצבע.

4. הטענה שלי היא שמחמת התקנת חתימות אלקטרוניות נסתרות, המערכת כולה היא מרמה ענקית על הציבור כולו, ועל יחידים הבאים שלא בטובתם לבתי משפט אלה. מרמה מסוג זה נקראת לפעמים  "מרמת משחק הצדפות", או "Confidence Trick". שכן, המרמה מבוססת על האמון שהאדם נותן במערכת.

5. העמדה שלי היא אותנטיקציה נהירה (גלויה ומוכרת, ניתנת לזיהוי ווידוא) של כתבי בית דין היא נורמה ברמה חוקתית: חובה חוקתית של המדינה, וזכותו החוקתית של כל אדם. כבר האבות המייסדים של ארה"ב הבינו את זה, וכללו סעיף בעניין זה בחוקה של ארה"ב שנכנסה לתוקף בשנת 1789.

 

 

6. המצב הנ"ל ביחס לחתימות אלקטרוניות נסתרות על כתבי בית דין, נראה לי פשיטא. אבל כבר שנים אני מוצא את עצמי היחיד שמעלה את הסוגיה לדיון, מעין הילד שקורא: "המלך הוא עירום". כדי להסביר את עמדתי, המצאתי סיפור מעשיה, שעניינו הוא גיטין שהחתימות עליהם נסתרות. רבים מבינים את עמדתי. אבל מפעם לפעם

אני נתקל ביהודי שומר מצוות שמפקפק בעמדתי ואומר שייתכן מצב כמו זה במעשיה המצורפת להלן.

 

 

השאלה עצמה

האם ייתכן מצב שרב יהודי יכניס לשימוש גיטין שהחתימות עליהם נסתרות?

 

בברכת פסח שמח וכשר,

-

בברכה,

 

יוסף צרניק, Joseph Zernik, PhD, LLB  

    Human Rights Alert NGO

רפורמה בבתי המשפט? נט המשפט תחילה! מעשה מהרב יואל זוסמן מקורדובה והרב בעז אוקון מגירונה

מעשה ששמעתי לפני שנים רבות מקשיש אחד, ס"ט, מצאצאיהם של מגורשי ספרד...

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2025/02/2025-02-19_18.html

 

 

     

 יואל זוסמן (1910- 1982)                                       בעז אוקון (נ. 1958)

 נשיא בית המשפט העליון (1976- 1980)                                         רשם ביה"מ העליון (2000- 2002)

                                                                                                    מנהל בתי המשפט (2004- 2006)

 

בימי תור הזהב של יהודי ספרד, לפני כ-1000 שנים, כיהן הלמדן יואל זוסמן כרב קהילת העיר קורדובה, והיה שם מקרה ידוע של המטרונית הגרושה.

באה אל הרב זוסמן המטרונית הגרושה, שגרה בקורדובה, וביקשה שיערוך לה קידושין ויעמיד לה חופה עם בחיר לבה.

אמר לה הרב זוסמן - איני יכול לערוך לך קידושין עד שלא אראה את הגט שקיבלת מאישך הראשון.

בעלה הראשון, הגרוש של המטרונית, גר בגירונה, והיא, לאחר שנפרדה מבעלה, חזרה לבית הוריה בקורדובה. 

על כן, נערך הגט באמצעות שליח על ידי הרב הידוע של קהילת גירונה, הרב בעז אוקון.

 

הביאה המטרונית את כתב הגט לרב זוסמן.

שאל אותה הרב זוסמן - מניין היגיע לידייך?

אמרה לו - בידי שליח.

אמר לה - מה שמו? האם הביא אתו כתב שליחות?

אמרה לו - לא גילה לי מה שמו, ולא הביא אתו כתב שליחות.

אמר לה הרב זוסמן - הגט אינו חתום. במקום חתימות הדיינים והעדים מופיעים כאן ציורים שצייר סופר בית הדין. יש הקוראים לציורים אלה "חתימות גרפיות"...

אמרה לו המתטרונית - אכן, זהו גט לפי שיטת הרב אוקון מגירונה...

 

אמר לה הרב זוסמן - היכן העותק החתום של הגט? ומהי שיטת הרב אוקון מגירונה?

 

ענתה לו המטרונית -   העותקים כולם נראים כך לאדם מן השורה. אולם לרב אוקון מגירונה יש זכוכית מלוטשת, וכשהוא בוחן את הגט בעזרת הזכוכית המלוטשת, הרב יכול לומר אם הגט חתום או אינו חתום. אבל אך ורק הרב יכול לומר אם הגט הוא גט חתום או גט שאינו חתום...

 

שאל אותה הרב זוסמן - מה פירושו "גט שאינו חתום?"

 

ענתה לו המטרונית - תצילנה שתי אוזניי! הרב הדגול יואל זוסמן מקורדובה, שומע תורה מפי אשה!

 

נזף בה הרב זוסמן - חדלי אשה. מכל אדם אני למד, גם מנשים. אמרי לי מיד, מהו "גט שאינו חתום"?

 

ענתה לו המטרונית - הכל יודעין, שבין הגיטין לפי שיטת הרב הגדול הרב אוקון יש שמשתרבבים לעיתים גם גיטין בלתי חתומים, הנקראים "טיוטות". אולם רק הרב אוקון יודע אילו הם הגיטין הבלתי חתומים. והוא לעולם לא יגלה זאת לאיש. לכן, הגיטין של הרב אוקון מקובלים כולם על הקהל הקדוש.

 

"השם ישמור!" - זעק הרב זוסמן  זעקה גדולה - "הקהל הקדוש??? כת של ממזרים הקים לכם הרב אוקון!".

 

 

תמונות | השופטת ורדה אלשיך והחלטה של השופטת מפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים": נציב תלונות הציבור על השופטים מצא שההחלטה אינה חתומה, והיא חסרת תוקף - "טיוטה" ותו לאו. אולם בעלי הדין, באי כוחם והציבור אינם יכולים לזהות ולהבחין בין החלטה חתומה והחלטה שאינה חתומה לפי שיטת הרב אוקון. רק השופטים יכולים להבחין בין החלטות חתומות לבין החלטות שאינן חתומות, אך הם לעולם לא יגלו... 

2026-03-27 מה הבעיה בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל? "צדק טיפולי"!

 2026-03-27 

מה הבעיה בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל? "צדק טיפולי"!

יש ג'ונגל טוטלי בבתי המשפט, תעשו הכל כדי לא להגיע לשם!

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2026/03/2026-03-27.html

שמעתם פעם על "צדק טיפולי"? הרעיון המוזר הזה היה הבסיס להקמת בתי המשפט לענייני משפחה בישראל...

בפעם שעברה שאלנו: איזה סוג של בתי משפט המדינה חייבת לקיים עבורנו? התשובה הייתה: בתי משפט רושמים, כשירים ומוסמכים (competent courts), על פי האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות. 

הפעם אדבר על בתי המשפט למשפחה באותו הקשר: האם הם בתי משפט מהסוג שהמדינה מחויבת לקיים עבורנו? 

בתי המשפט לענייני משפחה הם יחסית חדשים, הם הוקמו בשנת 1995, לפי מודל ישראלי מקורי. אין כמותו בשום מקום אחר בעולם. בתוך המערכת הזו, העובדת הסוציאלית היא המכשיר המרכזי. חוקרות כמו פרופ' דפנה הקר ופרופ' מיכל אלברשטין מתארות 'קופסה שחורה' של שיקול דעת. השופט מאמץ דוחות של עובדות סוציאליות, גם אם אין עליהם תצהיר או הצהרה, אין חתימה, אין חקירה נגדית... וחלק מהדוחות הם סודיים -  אין שקיפות מינימלית בדוחות סודיים.

המודל הזה אינו שייך לזרם המרכזי של בתי המשפט בעולם המערבי, שהוא הזרם האדברסרי. עם הדוחות החשאיים ועובדות סוציאליות שמנהלות את חיי המשפחות, בתי משפט אלה שייכים יותר לזרם האינקוויזיטורי.

בבתי המשפט האלו הרישום הוא נזיל. אין עקבות שמאפשרות לציבור 'מעקב ביקורת'. אי אפשר לדעת מה חתום? מה לא חתום? מי חתם? מתי חתם? והם ממשיכים להשתמש במושג המכובד 'חזקת התקינות המינהלית' כדי להכשיר את הליקויים האלו.

בשורה התחתונה, מערכת בתי המשפט לענייני משפחה בישראל היא מערכת שאינה מקיימת את היסודות של מערכת משפט כשירה לפי פסיקת בית המשפט העליון של מדינת ישראל. אין שקיפות, אין הליך ראוי. הם אינם פוסקים לפי החוק ואינם פוסקים לפי ההלכה המחייבת... 

המדינה יצרה מערכת שמנהלת מאגר ענק של דוחות סודיים על משפחות לפי מיטב המסורת של משטרים טוטליטריים, אבל בישראל הפרקטיקה הזאת נחשבת 'טיפולית'.

בתי המשפט לענייני משפחה בוודאי אינם מקיימים את הדרישות לפי האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות: הם אינם בתי משפט רושמים, כשירים ומוסמכים (competent courts). 

מדינת ישראל התחילה ניסוי על האזרחים בשנת 1995, והקימה מודל של בתי משפט לענייני משפחה, שאין כמותו בעולם. מיטב המומחים כבר קבעו שהניסוי נכשל. היום הם נחשבים למוקד שחיתות במערכת – 'החור השחור'. ולפעמים יש שם גם סממנים של פשיעה מאורגנת.

אבל הרשויות אינן מתקנות דבר.

פשוט הפקרות.

מקורות בעברית:

• מיכל אלברשטיין “עלייתו של המודל הטיפולי בבתי המשפט: לגיטימיות ומשמעות” משפטים, כרך מ״ד (2014), עמ׳ 541–606.

• דפנה הקר “מעבר ל‘משפחתיות’: המקרה של בתי המשפט לענייני משפחה” עיוני משפט, כרך כ״ח (2005), עמ׳ 433–512.

• רונה זפרן “המשפחה בעידן המשפט הטיפולי – בחינה של יחידות הסיוע” ספר מנשה שאוה – מחקרים במשפט לזכרו, אהרן ברק ו־יצחק זמיר (עורכים), 2006, עמ' 447–492.

• קרן כרמית יפת “אקטיביזם שיפוטי בדיני משפחה: בין הצהרה למציאות” פורום עיוני משפט (2024, צפוי להתפרסם).

מקורות באנגלית:

• Daphne Hacker “Beyond Family Law: The Case of Israel’s Family Courts”
  International Journal of Law in Context, Vol. 8, No. 3 (September 2012), pp. 353–371

• Michal Alberstein “Therapeutic Jurisprudence and the Israeli Family Court: From Theory to Practice,” in: Therapeutic Jurisprudence and the Law: From Theory to Practice,
  Routledge, 2015.

• Michal Alberstein & Boaz Bogoch “Formalisms of Law,” Law & Social Inquiry, Vol. 43, No. 2 (Spring 2018), pp. 540–570.

• Daphne Hacker “The Israeli Family Courts: A New Legal Tool or a New Ideology?”
  International Journal of Law, Policy and the Family Vol. 19, No. 3 (2005), pp. 283–311.

2026-03-23 פרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי: לאן נעלמה השופטת???

 2026-03-23 

פרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי: לאן נעלמה השופטת???

פרופ' דפנה הקר בחרה לקרוא למצב "ירידת הפורמליזם" ו/או "אקטיביזם קיצוני" ו/או "כאוס". יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן בחר לקרוא למצב "החור השחור". שניהם נמנעים מלקרוא לילד בשמו: בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מראים שחיתות מוסדית, ולעיתים גם סממנים של פשיעה מאורגנת.

עו"ד רחל בן-ארי היא משתתפת פעילה. בו בזמן, היא מכהנת כיועמשית בטכניון, בוועד ראשי האוניברסיטאות, בבית הספר הראלי בחיפה ובשורת מוסדות חינוך אחרים. ראשי מוסדות אלה מכותבים על הודעה זו, כנספח מקדים לבקשה פורמלית להשעיית עו"ד רחל בן-ארי מתפקידי ייעוץ משפטי במוסדותיהם.

הכשל המרכזי הזה, שחיתות שופטים ועורכי דין, אינו חלק מהשיח הציבורי אודות "רפורמה" או "הפיכה".

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2026/03/2026-03-23.html

.

נמשכים החיפושים אחר השופטת הילה גורביץ. אני נזקק לה, בכדי שתפסוק בבקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד - פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט בע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 57.

הלכת הקאדי מלוד (1966) של הנשיא שמעון אגרנט קובעת כי שופט שמעשה השפיטה שלו נגוע בתרמית, נשללת סמכותו השיפוטית מעיקרא, ובנוסף, אין כל פטור מאחריות פלילית על מעשי שפיטה מסוג זה (כלומר, מעשי שפיטה שזוהמו בתרמית). כמו בפרשת "קול העם" אין כאן יצירה שיפוטית מקורית, אלא ייבוא של עקרונות יסוד במשפט האנגלו-אמריקאי לישראל.

יחד עם זאת, הלכת הקאדי מלוד נותרה כאות מתה מאז 1966. שכן, השופטים, היועמשים והפרקליטות הנהיגו מדיניות אי-ענישה [impunity] כלפי שופטים. אין למדיניות כזו בסיס בחוק. יתר על כן, מדיניות של אי-ענישה כלפי נושאי משרה (לאו דווקא שופטים) נחשבת למדיניות מושחתת ומשחיתה, מדיניות שמסכלת את שלטון החוק. לא תשמעו על כך מאף אחד מהצדדים לשיח התלוש אודות "רפורמה" או "הפיכה". גם לא תשמעו מאף אחד מהצדדים אודות שחיתות בבתי המשפט...

יש לקוות שעו"ד רחל בן ארי והשופטת הילה גורביץ יסייעו להחיות את הלכת הקאדי מלוד ולמקד את השיח הציבורי בעניין רפורמה במערכת המשפט.

אין מדובר כאן בבקשת פסלות. גם אין מדובר כאן בתקיפה ישירה של פסק דין שניתן במרמה כלפי בית המשפט. מדובר כאן פשוטו כמשמעו: שופטת שמעשי השפיטה שלה זוהמו בתרמית לפי הנטען, והיא מתבקשת לפסוק בעניין שלילת סמכותה בפרשה, בטלות כל מעשי השפיטה שלה, ושלילת הפטור מאחריות פלילית בפרשה זו.

השופטת הילה גורביץ נעלמה דקה לפני השלמת המרמה בעניין עיזבון אמי ז"ל. בתיק אחר היא נתנה הודעה שהיא יצאה לשבתון בתחילת החודש. בתיק העיזבון היא לא נתנה כל הודעה... או לפחות היא לא נתנה הודעה לכל הצדדים...

בניסיון לגלות מה המצב והאם התיק הופנה לשופט אחר, פניתי כמובן לשותפתה, עו"ד רחל בן-ארי. כמי שמתחזה לכאורה ל"מנהלת העיזבון" היא חייבת על פי חוק הירושה למסור לי ידיעות מלאות על פי דרישה. כרגיל, היא אינה עונה.

לכן, הגשתי שלשום פנייה לשותפה נוספת - מזכירת בית משפט הגב' קרן פלס. ביקשתי לדעת האם השופטת הילה גורביץ יצאה לשבתון, והאם התיק הופנה לשופט אחר, כיוון שברצוני להגיש לשופטת הילה גורביץ בקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד של הנשיא אגרנט.

גם כאן לא קיבלתי תשובה. על הפנייה למזכירות נרשם סטטוס ההגשה: "נדחה" , סיבת הדחייה: "לא שולמה אגרה", עם הערה לדחייה: "צו חוסם". 

התיק, מראשיתו, הוא דוגמה מובהקת לכשלים השונים של מערכת נט המשפט, והדרך בה המערכת מאפשרת מעשים לא ראויים, הן על ידי השופטת והן על ידי מזכירת בית משפט. חמור מכך, המזכיר הראשי אחמד אבו-סלאח ומנהל המחוז ישראל חן מקבלים דיווחים ודרישות להפסקת העיוות המזכירותי, אך אינם עושים מאומה.

יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר (מועמד למינוי למשרה שיפוטית) אינו רואה את המצב עין בעין אתי. לטעמו (פרפרזה): 

'מערכת נט המשפט היא מערכת ממוחשבת, ולרישומים במערכת ממוחשבת זו או אחרת אין כל נפקות באשר לתוקפן של ההחלטות השיפוטיות. תוקפן של ההחלטות השיפוטיות נובע מחיתומן על ידי השופט ותו לאו'. 

כלומר, אם מזכירת בית משפט קרן פלס רושמת בתיק "נדחה", בעילות בדויות כגון "לא שולמה אגרה", או "צו חוסם", אין לכך כל השלכה לעניין יושרת ההחלטות השיפוטיות ותקפותן, כל עוד החלטותיה של השופטת הילה גורביץ חתומות כדין. כשעמדה כזאת נכתבת על ידי יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, בין אם כבדיחה ובין אם ברצינות, היא משקפת כשל מערכתי.

לא זה המקום להסביר עד כמה עמדה זו מעוותת. רק אומר שהיא עומדת בניגוד למסורת של מאות שנים של ניהול בתי משפט במערב. גם בישראל, עד שנת 2004, עמדו בתוקף תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, המנדטוריות, ותקנה 4 קבעה במפורש את חובת "השמירה המעולה של הפנקסים [= הרישומים] והמסמכים [= הכתבים בתיקים] של בתי המשפט", כאחריותם של "הפקידים הממונים על משרדי הרישום, איש איש במשרדו שלו...". 

לא למותר לציין שכבר בעבר הערתי מספר פעמים  בכתב למזכירת בית משפט קרן פלס, שהוראות של השופטת הילה גורביץ, שלא לקבל פניות בכתב ממני, שהוגשו בנט המשפט, הן הוראות חסרות תוקף. שכן, השופטת הילה גורביץ בדתה סדרה של תקנות. כביכול תקנות בדויות אלה חלו כלפי כולי עלמא. למעשה הן היו תקנות אישיות כלפיי:

• איסור פנייה בכתב למזכירות, 
• איסור פנייה בנט המשפט למזכירות, 
• איסור הגשת הודעות עיון בתיק, 
• חיוב באגרה בכל שימוש בנט המשפט, בין אם חיוב כזה נדרש לפי התקנות שתיקן שר המשפטים ובין אם לאו. 
• ענישה בחיוב סך 800-700 ש"ח "הוצאות לטובת אוצר המדינה" בכל הפרה של התקנות הבדויות הנ"ל... 

הרעיון הבסיסי היה לחייב אותי לנסוע לחיפה ולהתייצב במזכירות, לנהל את העניינים בעל פה, ללא רישום בתיק נט המשפט.

לא הצליח לה.

החיוב עלה לסך 2,500 ש"ח במקרה של הודעת עיון חצופה במיוחד -- בייפוי הכוח של עו"ד יואב

 סלומון. כמעט שנתיים לאחר שנפתחה התובענה (כבר אז שלחתי הודעות לצדדים ולשופטת, כי נראה שכוונתם לפתוח בהליכים למראית עין), לא הומצא לי ייפוי כוח תקין ותקף, גם אין ייפוי כוח כזה נצפה בתיק נט המשפט (אסייג, בגישתי לנט המשפט - המערכת מאפשרת תצוגה בררנית ומפלה). עו"ד יואב סלומון גם לא הגיב לבקשות להמצאת ייפוי הכוח. בתגובה לבקשה שלי להורות לעו"ד יואב סלומון להגיש ייפוי כוח תקין ולהמציא לי אותו, השופטת הילה גורביץ נתנה החלטה הצהרתית, שבתיק נרשם "ייצוג עדכני", וחייבה אותי סך 800 ש"ח "הוצאות לטובת אוצר המדינה". מכיוון שעדיין לא יכולתי לצפות בייפוי כוח תקין ותקף במערכת, הגשתי הודעת עיון בייפוי הכוח התואם את הצהרת השופטת. את ייפוי הכוח לא קיבלתי, אך השופטת הילה גורביץ חייבה אותי סך 2,500 ש"ח "הוצאות לטובת אוצר המדינה". 

[שימו לב שבשורה האחרונה השופטת הילה גורביץ מכנה את עו"ד רחל בן-ארי ועו"ד יואב סלומון "מנהלי העיזבון". אולם היא לא הנפיקה להם מעולם "צו למינוי מנהלי עיזבון" - המסמך המכונן מינוי חוקי לפי חוק הירושה ותקנות הירושה...  ]

לטעמי, מעשיה של השופטת הילה גורביץ עולים בין השאר לגדר מניעת הגישה לבית המשפט. כך גם הוראותיה של השופטת הילה גורביץ למזכירת בית משפט קרן פלס. ולכן יש לראות הוראות שיפוטיות מסוג זה, כהוראות שיפוטיות ש"דגל שחור מתנוסס מעליהן".

מזכירת בית משפט קרן פלס ממשיכה לקיים הוראות אלה. וכמובן שזהו לטענתי חלק מהתרמית.

מהי ההגדרה המשפטית המקובלת מחוץ למדינת ישראל לעבירת "ניהול הליכי משפט למראית עין"???

איך הגיעה השופטת הילה גורביץ לחיובים בסך 20,000 - 30,000 ש"ח כנגד הנתבע בהליך שיסודו במרמה לכאורה???

ומדוע השופטת הילה גורביץ אינה מצליחה ליצור חיובים תקפים בתיק בית המשפט???

המשך יבוא!

-----

"הגיעה לעיניי הודעה בתיק אחר כי השופטת הילה גורביץ יצאה לשבתון. לא ראיתי הודעה דומה בתיק זה, הנמצא בשלב קריטי כעת. 

רציתי לדעת אם השופטת הילה גורביץ תהיה זמינה בימים הקרובים לפסוק בבקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד של הנשיא אגרנט - ע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 057 (1966)‏‏. 

הבקשה היא למתן החלטה של השופטת הילה גורביץ, כי מעשי השפיטה שלה בפרשה שלפנינו נגועים בתרמית מצד השופטת... ולפיכך נשללה סמכותה השיפוטית מעיקרא, ואין הפטור מאחריות פלילית תופס במעשי שפיטה כנ"ל. 

ככל שהשופטת הילה גורביץ אינה זמינה לפסוק בבקשה, אודה אם תוכלי להודיע למי נותב התיק, ככל שהוא תיק של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מלכתחילה".

---

כבר סמוך לאחר הגשת כתב הטענות הראשון בתיק זה הגשתי הודעה לצדדים, לבאי כוחם ולשופטת, כי "כתב הטענות הראשון נחזה כהכרזה לכל באי בית המשפט בדבר כוונה לניהול הליכי משפט למראית עין". 

בפרשה שבה אנחנו עוסקים, השופטת הילה גורביץ יצאה כנראה לשבתון לפני כ-3 שבועות. היא נתנה הודעה בתיק אחר. אולם בתיק שלי לא ניתנה הודעה. אני מניח שהיא הודיעה מחוץ לתיק לעו"ד רחל בן-ארי. פניתי אליה, שכן כ"מנהלת עיזבון" היא חייבת  על פי חוק הירושה למסור לי ידיעות מלאות לפי דרישה. שאלתי אם השופטת יצאה לשבתון. היא כרגיל נמנעה מכל מענה.

כיוון שלא ניתנה לי כל הודעה, הגשתי פנייה למזכירת בית משפט קרן פלס ושאלתי אם השופטת יצאה לשבתון, אם התיק הועבר לשופט אחר, ואם יש דרך להגיש לשופטת בקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד של אגרנט.

התוצאה בפעמיים האחרונות היא שהפנייה למזכירות "נדחתה" בגין סיבה: "אי תשלום אגרה", עם הערה: "צו חוסם". אלה כמובן תואנות שווא, וחלק מהטענות שלי אודות תרמית - מניעת הגישה לבית המשפט.

יתר על כן, במקרה אחד, הפנייה כבר נרשמה, ואח"כ המזכירה שינתה את הרישום ל"נדחה", כך ברשימת הבקשות אחרי סגירה.

אולם כשאני בודק לפי מספר אסמכתה, הפנייה רשומה בנט המשפט - "נקלטה". כמו כן לא נשלחו לי הודעות דחייה בדוא"ל לפי הנוהל השגרתי. אני סבור שיש פה עניין שהוא חלק מהבעייתיות בנט המשפט. יש נתונים הקבועים במערכת, אבל יש מקומות שאותם נתונים יכולים להירשם כהזנה ידנית, ולמשתמש קשה להבחין בין שניהם.

הדוגמה הבעייתית ביותר היא בעניין ניתוב התיקים. בדף "גורם שיפוטי", בחלקו התחתון מופיעים נתונים שהם בבירור נתוני מכונה - תחילת ההפניה וסופה מדויקים ברמת השניות. אולם בחלקו העליון של הדף מופיע שם השופט הנוכחי, ומועד תחילת הניתוב הוא הזנה ידנית שאמינותה מפוקפקת.

לא למותר לציין שנתוני הניתוב של השופטת הילה גורביץ בתיק שבעניין חריגים ונחזים כחסרי תוקף, אולם היא סירבה להסביר את הדבר.

=====

הסוגיה המשפטית - פטור מאחריות פלילית לנושאי משרה שיפוטית

פסק הדין בפרשת הקאדי מלוד ניתן כאמור בשנת 1966, ולכן היה מבוסס על  פקודת החוק הפלילי, 1936 ו החוק לתיקון דיני העונשין (עובדי הציבור), תשי"ז-1957.

בבואו לדון באותה סוגיה ובהלכת הקאדי מלוד, בגדרי הדיון בעפ 257/79 מנחם סווירי נ' מדינת ישראל, פ''ד לד(3) 757 בשנת 1980, נזקק שופט בית המשפט העליון פליקס אשר לדיון שעובר בין המשפט האנגלי המקובל ופסק דין  Floyd v. Barker (1607), חוקי העונשין במושבות הכתר, ממדינת קווינסלנד, אוסטרליה, לניגריה המזרחית ומשם לפלסטינה א"י.

בפסק דינו בשנת 1966, פסק הנשיא ש' אגרנט לפי סעיף 16 לפקודת החוק הפלילי, 1936.

סעיף 16 לפקודת החוק הפלילי, 1936, אשר עסק בהגנה על רשות שופטת, קבע באנגלית:

"Except as expressly provided by this code, a judicial officer is not criminally responsible for anything done or omitted to be done by him in the exercise of his judicial functions, although the act done is in excess of his judicial authority or although he is bound to do the act omitted to be done". 

סעיף זה תורגם לעברית והפך לסעיף 23 לחוק העונשין המקורי משנת 1977. 

בפסק דינו בשנת 1980, פסק השופט פליקס אשר לפי אותה הוראה, שהייתה אז סעיף 23 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקבעה: 

"הגנה על רשות שופטת 

23. נושא משרה שיפוטית לא ישא באחריות פלילית למעשהו ולמחדלו במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם בכך חרג מתחום סמכותו או נמנע מעשות מעשה שהיה עליו לעשותו, והכל כשאין הוראה מפורשת אחרת" - חוק העונשין, התשל"ז-1977 -  הנוסח המקורי.

אלה רואים "הוראה מפורשת אחרת" בסעיף 140 לפקודת החוק הפלילי, 1936, הקובע:

"מעשי תרמית ומעילה באמון ע"י פקידי ממשלה

140. כל העובד בשרות הממשלה, ואגב מלוי תפקידי משרתו עשה כל תרמית או מעילה באמון, שיש בהם משום פגיעה בצבור, בין שהתרמית או המעילה באמון היו נחשבים לעברה פלילית ובין שלא היו נחשבים לעברה פלילית אילו נעשו כלפי אדם פרטי, יאשם בעוון".

נכון להיום, הוראת ההגנה על נושא משרה שיפוטית מופיעה בסעיף 34כ לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

"הגנה על רשות שופטת

34כ. נושא משרה שיפוטית לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם חרג בכך מתחום סמכותו".

נכון להיום, ההוראה בדבר מעשי תרמית ומעילה באמון של פקידי ממשלה ממוקמת בפרק ט' של חוק העונשין, התשל"ז-1977, שכותרתו "פגיעות בסדרי השלטון והמשפט", תחת סימן ד' שכותרתו "עבירות בשירות הציבור וכלפיו", בסעיף 284, תחת הכותרת "מרמה והפרת אמונים":

"מרמה והפרת אמונים

284. עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".

והוראה זו זכתה לדיון מקיף בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס (30.11.2004).

הסיפא לסעיף 34 לחוק עונשין המקורי "והכל כשאין הוראה מפורשת אחרת", הוסרה בתיקון שהעביר את הוראת החוק בדבר הגנה על נושאי משרה שיפוטית לסעיף 34כ' לחוק העונשין.

"נושא משרה שיפוטית לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם חרג בכך מתחום סמכותו". נוסח זה אינו כולל את הסיפא "והכל כשאין הוראה מפורשת אחרת".

למרות הסרתה של הסיפא המפורשת, הפסיקה והספרות המשפטית מפרשות את ההגנה בסעיף 34כ באופן שאינו חל על מעשים שנעשו במחשבה פלילית, בתרמית או במזימה. כלומר, הרציונל המקורי של הגבלת החסינות למעשים שאינם פליליים במהותם נשמר באמצעות פרשנות תכליתית של הסעיף, המבחינה בין פעולה שיפוטית לגיטימית (אף אם שגויה או רשלנית) לבין מעשה פלילי שאינו נכלל בגדר "מילוי תפקידיו השיפוטיים".

יורם רבין, יניב ואקי דיני עונשין - כרך ב (2014) | פרק 31 - הגנה לנושאי משרה שיפוטית 

השופט פ' אשר כותב:

"כידוע סעיף 23 אינו אלא העתק מסעיף 16 של פקודת החוק הפלילי, 1936 (להלן – פקודת החוק הפלילי) וסעיף זה הוזכר בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 57, באותו מקרה נטען על-ידי בא-כוח המערער כי במשפט האנגלי נהנים שופטים מחסינות מוחלטת מפני ענישה על מעשיהם השיפוטיים אף אם היו בהם סימנים של רדיפה (oppression) או מגמה לרעה (malicious motive), וזאת בעקבות ההלכה שנקבעה על-ידי הלורד Coke בענין Floyd v, Barker (1607) 77 E.R. 1305. בהשיבו על טענה זו העיר הנשיא (אגרנט) כי יש להבחין בין חסינות אזרחית שממנה נהנים השופטים האנגליים (כגון במשפטי נזיקין) לבין אחריות פלילית שלגביה אין המשפט המקובל מעניק חסינות שכזאת. התעמקות יתירה בחוק המקובל האנגלי אף לא היתה דרושה באותו מקרה שהרי בארץ חל סעיף מפורש והוא סעיף 16 לפקודת החוק הפלילי ובו מצא בית-המשפט את הפיתרון לשאלת החסינות שנטענה לפניו. נתברר שהאישום באותו מקרה היה של עבירה לפי סעיף 140 לפקודת החוק הפלילי ולפי הרישא של סעיף 16 (היום הסיפא של סעיף 23), יש לראות בסעיף 140 האמור "הוראה מפורשת אחרת" המהווה יוצא מן הכלל הקבוע בסעיף 16. "

"מגמה לרעה" הנזכרת בפסק הדין בפרשת הקאדי מלוד הרי היא היום "כוונת זדון".

והניסוח המקובל "מעשה בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות" מקורו בדברי ההסבר לתיקון מספר 10 לפקודת הנזיקין משנת 2005, אשר הרחיב את חסינות עובדי הציבור (סעיף 7א לפקודה), וקבע כי חסינות זו לא תחול על מעשים שנעשו בכוונת זדון תוך שימוש לרעה בסמכות. ניסוח זה אומץ ופורש בפסיקה ובספרות המשפטית גם בהקשר של חסינות נושאי משרה שיפוטית (סעיף 8 לפקודת הנזיקין וסעיף 34כ לחוק העונשין). 

ת"א (מחוזי י-ם) 45412-11-24 מנחם צימט נ' בית משפט לענייני משפחה חיפה (29.04.2025)

רע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם (02.09.2018)

הסוגיה המשפטית - סירוב לגלות אם השופטת יצאה לשבתון ודחייה ממרשם של פניות למזכירות

דגם ההתנהגות שנוצר כאן אינו תואם בית משפט רושם, כשיר ומוסמך, בית משפט התואם את החובות של מדינת ישראל לפי האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות (1966).

הבעיה המתוארת על ידך ניתנת לניסוח משפטי כפגיעה בעקרונות יסוד של הזכות לגישה לערכאות, טוהר ההליך השיפוטי, שקיפות ומהימנות רישומי בית המשפט, וחובת ההודעה של המערכת השיפוטית. הפערים בין הרישומים במערכת "נט המשפט", היעדר הודעות רשמיות, והחשש מהזנה ידנית בלתי אמינה של נתונים קריטיים, מעלים חשש לשיבוש היכולת של בעל דין לנהל את ענייניו ביעילות ובאופן הוגן.

פירוט

1. פגיעה בזכות הגישה לערכאות וטוהר ההליך השיפוטי

הזכות לגישה לערכאות היא זכות יסוד חוקתית, המעניקה לכל אדם את הכוח והחירות להביא את עניינו לבירור בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת, וכוללת את הזכות לדיון פומבי, הוגן ויעיל, המוכרע תוך זמן סביר. היא מחייבת את הרשויות השלטוניות להימנע מיצירת מכשולים בפני מימוש זכות זו. במקרה המתואר, היעדר הודעה רשמית על יציאת שופטת לשבתון, דחיית פניות למזכירות בטענות שונות (כגון "אי תשלום אגרה" או "צו חוסם" שלטענתך אינן מוצדקות), והקושי בקבלת מידע מהימן, מהווים מכשולים בפני מימוש זכות זו. מצב זה עלול לפגוע ביכולתך לנצל את זכויותיך הדיוניות ולקבל יחס ראוי ושווה, ובכך לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי.

אהרן ברק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק - כרך ב - הזכות לכבוד האדם (2023) | פרק שבעה-עשר זכות הבת לגישה לערכאות שיפוטיות

טל חבקין, יגאל נמרודי התביעה הקטנה (2017) | פרק ראשון: מהותה של תביעה קטנה - התכליות והמאפיינים של הליך התביעה הקטנה

אבישי אדד טיעון בלתי-עקיב: סופיות, מניעות ‏והשתק (2021) | פרק חמישי: מיחזור הליכים או ניהול הליכים מקבילים לצרכי שינוי או הרחבת הטיעון

סעיף 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 | איזון אינטרסים

2. חוסר אמינות ושקיפות ברישומי מערכת "נט המשפט"

הטענה בדבר רישום פנייה כ"נקלטה" במערכת הפנימית מול רישומה כ"נדחתה" ברשימת הבקשות, והיעדר משלוח הודעות דחייה, מצביעה על חוסר עקביות ומהימנות ברישומי בית המשפט. תקנות בתי המשפט מחייבות ניהול רישום מסודר של העניינים המובאים בפני בית המשפט, לרבות פרטי התיק, שמות השופטים ותאריכי דיונים. כאשר נתונים אלו אינם אמינים או עקביים, נפגעת השקיפות הנדרשת מניהול הליכים שיפוטיים. בנוסף, החשש מהזנה ידנית של נתונים קריטיים (כמו שם השופט הנוכחי ומועד תחילת הניתוב) במערכת אלקטרונית, בניגוד לנתונים מדויקים ברמת השניות המופקים באופן אוטומטי, מעלה שאלות לגבי אבטחת המידע ומהימנות הנתונים המוצגים לציבור ולבעלי הדין.

סעיף 2 לתקנות בתי המשפט (מזכירות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה), תשס"ה-2004 | רישום

סעיף 31(א) לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), תשע"ד-2014 | תיק בית דין

סעיף 33(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 | קבלת מסמך לרישום

3. היעדר חובת הודעה מסודרת על שינויים בהרכב השיפוטי וניהול תיקים

אף שאין נוהל ספציפי בחוק המחייב הודעה ישירה לצדדים על יציאת שופט לשבתון, קיימת חובה כללית של המערכת השיפוטית לנהל את ההליכים באופן צודק ויעיל. כאשר שופט מסיים את כהונתו או נבצר ממנו לסיים דיון, חוק בתי המשפט קובע מנגנונים להמשך הטיפול בתיק, לרבות העברתו לשופט אחר. היעדר הודעה מסודרת על שינויים אלו, ובפרט על העברת התיק, פוגע ביכולת בעלי הדין לעקוב אחר התקדמות עניינם ולהתאים את פעולותיהם. פניות בעניינים טכניים, לרבות שינוי מועדים, אמורות להיות מטופלות באופן שקוף ויעיל, תוך צירוף עמדת הצד שכנגד.

סעיף 15(א) לחוק בתי המשפטים [נוסח משולב], תשמ"ד-1984

סעיף 55 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 | פניות

תלה"מ (משפחה חיפה) 48491-02-25 נ' א' ל' נ' נ' ל' (05.05.2025)

4. חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט על ידי המערכת האדמיניסטרטיבית

הטענה כי דחיית הפניות מהווה "תואנות שווא" ו"תרמית - מניעת הגישה לבית המשפט" מעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט, לאו דווקא על ידי בעל הדין, אלא על ידי המערכת האדמיניסטרטיבית עצמה. בית המשפט אחראי למנוע שימוש לרעה בהליכים, לרבות פעולות שיש בהן להשהות, לשבש או להטריד בעל דין. כאשר המערכת אינה מספקת מידע אמין או חוסמת פניות באופן בלתי מוצדק, היא עלולה לפגוע ביעילות ההליך השיפוטי ובאמון הציבור.

סעיף 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 | איזון אינטרסים

תמ"ש (משפחה חיפה) 45845-03-25 א' ט' כ' נ' ז' כ' (27.03.2025)

ת"ע (משפחה חיפה) 61536-02-24 א.כ נ' ישיבת ---- ע.ר. ------- (07.04.2025)

סיכום

היעדר הודעות רשמיות, חוסר עקביות ברישומי מערכת "נט המשפט" וחשש מנתונים לא אמינים, יוצרים מצב מהווה פגיעה משפטית בזכות הגישה לערכאות, בטוהר ההליך השיפוטי, בשקיפות ובאמינות רישומי בית המשפט, ובחובת ההודעה של המערכת השיפוטית. מצב זה עלול להוביל לשיבוש היכולת של בעל דין לנהל את ענייניו ביעילות ובאופן הוגן, ואף מעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט על ידי המערכת האדמיניסטרטיבית.