2026-03-23
לאן נעלמה השופטת הילה גורביץ? אני זקוק לה לעניין בקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד...
בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2026/03/2026-03-23.html
השופטת הילה גורביץ מתבקשת לפסוק בבקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד - כי מעשי השפיטה שלה נגועים בתרמית, ולכן סמכותה כשופטת נשללה מעיקרא.
השופטת הילה גורביץ נעלמה כנראה ברגע הקריטי - דקה לפני השלמת המרמה בעניין עיזבון אמי ז"ל. בתיק אחר ניתנה הודעה שהיא יצאה לשבתון בתחילת החודש. בתיק העיזבון לא ניתנה כל הודעה...
הלכת הקאדי מלוד (1966) של הנשיא שמעון אגרנט קובעת כי שופט שמעשה השפיטה שלו נגוע בתרמית, נשללת סמכותו השיפוטית מעיקרא, ובנוסף, אין כל פטור מאחריות פלילית על מעשי שפיטה מסוג זה (כלומר, מעשי שפיטה שזוהמו בתרמית). כמו בפרשת "קול העם" אין כאן יצירה שיפוטית מקורית, אלא ייבוא של המשפט האנגלו-אמריקאי לישראל.
אין מדובר כאן בבקשת פסלות. גם אין מדובר כאן בתקיפה ישירה של פסק דין שניתן במרמה כלפי בית המשפט. מדובר כאן כלשונו וכפשוטו: שופטת שמעשי השפיטה שלה זוהמו בתרמית לפי הנטען.
בניסיון לגלות אם השופטת הילה גורביץ יצאה לשבתון גם ביחס לתיק שבפרשה, ואם התיק הופנה לשופט אחר, פניתי כמובן לשותפה, עו"ד רחל בן-ארי. כמי שמתחזה לכאורה ל"מנהלת העיזבון" היא חייבת על פי חוק הירושה למסור לי ידיעות מלאות על פי דרישה. כרגיל, היא אינה עונה.
לכן, הגשתי פנייה לשותפה נוספת - מזכירת בית משפט הגב' קרן פלס. ביקשתי לדעת האם השופטת הילה גורביץ יצאה לשבתון, והאם התיק הופנה לשופט אחר, כיוון שברצוני להגיש לשופטת הילה גורביץ בקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד של הנשיא אגרנט.
גם כאן לא קיבלתי תשובה. הפנייה למזכירות "נדחתה" מרישום כביכול, בעילת "אגרה חסרה", עם ההערה "צו חוסם", לפי רישום אחד בנט המשפט. יחד עם זאת, לפי רישום אחר במערכת, הפנייה "נקלטה". כמו כן, לא קיבלתי הודעה בדוא"ל בדבר הדחייה מרישום, עם הניירת הקבועה של דחייה מרישום בנט המשפט. לכן, יש מקום לחשש שמזכירת בית משפט קרן פלס ביצעה מעקף כלשהו של הפעולות הראויות בנט המשפט...
התיק, מראשיתו, הוא דוגמה מובהקת לכשלים השונים של מערכת נט המשפט, והדרך בה המערכת מאפשרת מעשים לא ראויים.
לא כך רואה את המצב יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר (מועמד למינוי למשרה שיפוטית), לטעמו (פרפרזה):
'מערכת נט המשפט היא מערכת ממוחשבת, ולרישומים במערכת ממוחשבת זו או אחרת אין כל נפקות באשר לתוקפן של ההחלטות השיפוטיות. תוקפן של ההחלטות השיפוטיות נובע מחיתומן על ידי השופט ותו לאו'.
לא זה המקום להסביר עד כמה עמדה זו מעוותת. וכשהיא נכתבת על ידי יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, בין אם כבדיחה ובין אם ברצינות, היא משקפת כשל מערכתי.
לא למותר לציין שכבר בעבר הערתי מספר פעמים למזכירת בית משפט קרן פלס, שהוראות של השופטת, שלא לקבל פניות בכתב ממני, שהוגשו בנט המשפט, הן הוראות חסרות תוקף. השופטת הילה גורביץ בדתה סדרה של תקנות כלפי כולי עלמא כביכול, שהן תקנות אישיות כלפיי: איסור פנייה בכתב למזכירות, איסור פנייה בנט המשפט למזכירות, איסור הגשת הודעות עיון בתיק, חיוב באגרה בכל שימוש בנט המשפט, בין אם חיוב כזה נדרש לפי התקנות שתיקן שר המשפטים ובין אם לאו. וענישה בחיוב סך 800-700 ש"ח "הוצאות לטובת אוצר המדינה" בכל הפרה של התקנות הנ"ל.
הרעיון הבסיסי היה לחייב אותי לנסוע לחיפה ולהתייצב במזכירות, לנהל את העניינים בעל פה, ללא רישום בתיק נט המשפט.
במקרה של הודעת עיון אסורה במיוחד החיוב היה בסך 2,500 ש"ח. מדובר בהודעת עיון חצופה במיוחד, בייפוי הכוח של עו"ד יואב סלומון. כמעט שנתיים לאחר שפתח את התובענה, לא הומצא לי ייפוי כוח תקין ותקף, גם אין ייפוי כוח כזה נצפה בתיק נט המשפט. עו"ד יואב סלומון גם לא הגיב לבקשות להמצאת ייפוי הכוח. ובתגובה לבקשה שלי להורות לו להגיש ייפוי כוח תקין, השופטת הילה גורביץ נתנה החלטה הצהרתית, "בתיק מעודכן ייצוג כנדרש". השופטת אבחנה כבר מזמן את הבעיה הבסיסית באישיותי - חוסר האמון בעורכי דין ושופטים...
___
תמונה | החלטה בבקשה 76# מיום 19.8.2025: "בתיק מעודכן ייצוג כנדרש... המבקש ישלם 800 ש"ח לאוצר המדינה". קרוב לוודאי שקר.
תמונה | בקשה 79# וההחלטה בעניין ייפוי הכוח החסר של עו"ד יואב סלומון נעלמו ואינן. "המבקש ישלם לאוצר המדינה סך 2,500 ש"ח". מספר ימים אחר כך, הבקשה וההחלטה נעלמו מרשימת הבקשות.
הסברתי כבר מזמן למזכירת בית משפט קרן פלס, שלדעתי הוראות שיפוטיות אלה עולות לגדר מניעת הגישה לבית המשפט ו"דגל שחור מזכירותי מתנוסס מעליהן", ולמצער עליה להתייעץ עם בכירים ממנה במזכירות.
אבל מזכירת בית משפט קרן פלס בשלה. וכמובן שזהו לטענתי חלק מהתרמית.
הגשתי שלשום אחה"צ פנייה למזכירת בית משפט גב' קרן פלס. ביקשתי לדעת האם השופטת הילה גורביץ זמינה או שהיא בשבתון. ואם היא בשבתון, למי נותב התיק.
"הגיעה לעיניי הודעה בתיק אחר כי השופטת הילה גורביץ יצאה לשבתון. לא ראיתי הודעה דומה בתיק זה, הנמצא בשלב קריטי כעת.
רציתי לדעת אם השופטת הילה גורביץ תהיה זמינה בימים הקרובים לפסוק בבקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד של הנשיא אגרנט - ע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 057 (1966).
הבקשה היא למתן החלטה של השופטת הילה גורביץ, כי מעשי השפיטה שלה בפרשה שלפנינו נגועים בתרמית מצד השופטת... ולפיכך נשללה סמכותה השיפוטית מעיקרא, ואין הפטור מאחריות פלילית תופס במעשי שפיטה כנ"ל.
ככל שהשופטת הילה גורביץ אינה זמינה לפסוק בבקשה, אודה אם תוכלי להודיע למי נותב התיק, ככל שהוא תיק של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מלכתחילה".
כבר סמוך לאחר הגשת כתב הטענות הראשון בתיק זה הגשתי הודעה לצדדים, לבאי כוחם ולשופטת, כי "כתב הטענות הראשון נחזה כהכרזה לכל באי בית המשפט בדבר כוונה לניהול הליכי משפט למראית עין".
בפרשה שבה אנחנו עוסקים, השופטת הילה גורביץ יצאה כנראה לשבתון לפני כ-3 שבועות. היא נתנה הודעה בתיק אחר. אולם בתיק שלי לא ניתנה הודעה. אני מניח שהיא הודיעה מחוץ לתיק לעו"ד רחל בן-ארי. פניתי אליה, שכן כ"מנהלת עיזבון" היא חייבת על פי חוק הירושה למסור לי ידיעות מלאות לפי דרישה. שאלתי אם השופטת יצאה לשבתון. היא כרגיל נמנעה מכל מענה.
כיוון שלא ניתנה לי כל הודעה, הגשתי פנייה למזכירת בית משפט קרן פלס ושאלתי אם השופטת יצאה לשבתון, אם התיק הועבר לשופט אחר, ואם יש דרך להגיש לשופטת בקשה למתן החלטה לפי הלכת הקאדי מלוד של אגרנט.
התוצאה בפעמיים האחרונות היא שהפנייה למזכירות "נדחתה" בגין סיבה: "אי תשלום אגרה", עם הערה: "צו חוסם". אלה כמובן תואנות שווא, וחלק מהטענות שלי אודות תרמית - מניעת הגישה לבית המשפט.
יתר על כן, במקרה אחד, הפנייה כבר נרשמה, ואח"כ המזכירה שינתה את הרישום ל"נדחה", כך ברשימת הבקשות אחרי סגירה.
אולם כשאני בודק לפי מספר אסמכתה, הפנייה רשומה בנט המשפט - "נקלטה". כמו כן לא נשלחו לי הודעות דחייה בדוא"ל לפי הנוהל השגרתי. אני סבור שיש פה עניין שהוא חלק מהבעייתיות בנט המשפט. יש נתונים הקבועים במערכת, אבל יש מקומות שאותם נתונים יכולים להירשם כהזנה ידנית, ולמשתמש קשה להבחין בין שניהם.
הדוגמה הבעייתית ביותר היא בעניין ניתוב התיקים. בדף "גורם שיפוטי", בחלקו התחתון מופיעים נתונים שהם בבירור נתוני מכונה - תחילת ההפניה וסופה מדויקים ברמת השניות. אולם בחלקו העליון של הדף מופיע שם השופט הנוכחי, ומועד תחילת הניתוב הוא הזנה ידנית שאמינותה מפוקפקת.
לא למותר לציין שנתוני הניתוב של השופטת הילה גורביץ בתיק שבעניין חריגים ונחזים כחסרי תוקף, אולם היא סירבה להסביר את הדבר.
=====
הסוגיה המשפטית - פטור מאחריות פלילית לנושאי משרה שיפוטית
פסק הדין בפרשת הקאדי מלוד ניתן כאמור בשנת 1966, ולכן היה מבוסס על פקודת החוק הפלילי, 1936 ו החוק לתיקון דיני העונשין (עובדי הציבור), תשי"ז-1957.
בבואו לדון באותה סוגיה ובהלכת הקאדי מלוד, בגדרי הדיון בעפ 257/79 מנחם סווירי נ' מדינת ישראל, פ''ד לד(3) 757 בשנת 1980, נזקק שופט בית המשפט העליון פליקס אשר לדיון שעובר בין המשפט האנגלי המקובל ופסק דין Floyd v. Barker (1607), חוקי העונשין במושבות הכתר, ממדינת קווינסלנד, אוסטרליה, לניגריה המזרחית ומשם לפלסטינה א"י.
בפסק דינו בשנת 1966, פסק הנשיא ש' אגרנט לפי סעיף 16 לפקודת החוק הפלילי, 1936.
סעיף 16 לפקודת החוק הפלילי, 1936, אשר עסק בהגנה על רשות שופטת, קבע באנגלית:
"Except as expressly provided by this code, a judicial officer is not criminally responsible for anything done or omitted to be done by him in the exercise of his judicial functions, although the act done is in excess of his judicial authority or although he is bound to do the act omitted to be done".
סעיף זה תורגם לעברית והפך לסעיף 23 לחוק העונשין המקורי משנת 1977.
בפסק דינו בשנת 1980, פסק השופט פליקס אשר לפי אותה הוראה, שהייתה אז סעיף 23 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקבעה:
"הגנה על רשות שופטת
23. נושא משרה שיפוטית לא ישא באחריות פלילית למעשהו ולמחדלו במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם בכך חרג מתחום סמכותו או נמנע מעשות מעשה שהיה עליו לעשותו, והכל כשאין הוראה מפורשת אחרת" - חוק העונשין, התשל"ז-1977 - הנוסח המקורי.
אלה רואים "הוראה מפורשת אחרת" בסעיף 140 לפקודת החוק הפלילי, 1936, הקובע:
"מעשי תרמית ומעילה באמון ע"י פקידי ממשלה
140. כל העובד בשרות הממשלה, ואגב מלוי תפקידי משרתו עשה כל תרמית או מעילה באמון, שיש בהם משום פגיעה בצבור, בין שהתרמית או המעילה באמון היו נחשבים לעברה פלילית ובין שלא היו נחשבים לעברה פלילית אילו נעשו כלפי אדם פרטי, יאשם בעוון".
נכון להיום, הוראת ההגנה על נושא משרה שיפוטית מופיעה בסעיף 34כ לחוק העונשין, התשל"ז-1977:
"הגנה על רשות שופטת
34כ. נושא משרה שיפוטית לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם חרג בכך מתחום סמכותו".
נכון להיום, ההוראה בדבר מעשי תרמית ומעילה באמון של פקידי ממשלה ממוקמת בפרק ט' של חוק העונשין, התשל"ז-1977, שכותרתו "פגיעות בסדרי השלטון והמשפט", תחת סימן ד' שכותרתו "עבירות בשירות הציבור וכלפיו", בסעיף 284, תחת הכותרת "מרמה והפרת אמונים":
"מרמה והפרת אמונים
284. עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".
והוראה זו זכתה לדיון מקיף בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס (30.11.2004).
הסיפא לסעיף 34 לחוק עונשין המקורי "והכל כשאין הוראה מפורשת אחרת", הוסרה בתיקון שהעביר את הוראת החוק בדבר הגנה על נושאי משרה שיפוטית לסעיף 34כ' לחוק העונשין.
"נושא משרה שיפוטית לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם חרג בכך מתחום סמכותו". נוסח זה אינו כולל את הסיפא "והכל כשאין הוראה מפורשת אחרת".
למרות הסרתה של הסיפא המפורשת, הפסיקה והספרות המשפטית מפרשות את ההגנה בסעיף 34כ באופן שאינו חל על מעשים שנעשו במחשבה פלילית, בתרמית או במזימה. כלומר, הרציונל המקורי של הגבלת החסינות למעשים שאינם פליליים במהותם נשמר באמצעות פרשנות תכליתית של הסעיף, המבחינה בין פעולה שיפוטית לגיטימית (אף אם שגויה או רשלנית) לבין מעשה פלילי שאינו נכלל בגדר "מילוי תפקידיו השיפוטיים".
יורם רבין, יניב ואקי דיני עונשין - כרך ב (2014) | פרק 31 - הגנה לנושאי משרה שיפוטית
השופט פ' אשר כותב:
"כידוע סעיף 23 אינו אלא העתק מסעיף 16 של פקודת החוק הפלילי, 1936 (להלן – פקודת החוק הפלילי) וסעיף זה הוזכר בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 57, באותו מקרה נטען על-ידי בא-כוח המערער כי במשפט האנגלי נהנים שופטים מחסינות מוחלטת מפני ענישה על מעשיהם השיפוטיים אף אם היו בהם סימנים של רדיפה (oppression) או מגמה לרעה (malicious motive), וזאת בעקבות ההלכה שנקבעה על-ידי הלורד Coke בענין Floyd v, Barker (1607) 77 E.R. 1305. בהשיבו על טענה זו העיר הנשיא (אגרנט) כי יש להבחין בין חסינות אזרחית שממנה נהנים השופטים האנגליים (כגון במשפטי נזיקין) לבין אחריות פלילית שלגביה אין המשפט המקובל מעניק חסינות שכזאת. התעמקות יתירה בחוק המקובל האנגלי אף לא היתה דרושה באותו מקרה שהרי בארץ חל סעיף מפורש והוא סעיף 16 לפקודת החוק הפלילי ובו מצא בית-המשפט את הפיתרון לשאלת החסינות שנטענה לפניו. נתברר שהאישום באותו מקרה היה של עבירה לפי סעיף 140 לפקודת החוק הפלילי ולפי הרישא של סעיף 16 (היום הסיפא של סעיף 23), יש לראות בסעיף 140 האמור "הוראה מפורשת אחרת" המהווה יוצא מן הכלל הקבוע בסעיף 16. "
"מגמה לרעה" הנזכרת בפסק הדין בפרשת הקאדי מלוד הרי היא היום "כוונת זדון".
והניסוח המקובל "מעשה בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות" מקורו בדברי ההסבר לתיקון מספר 10 לפקודת הנזיקין משנת 2005, אשר הרחיב את חסינות עובדי הציבור (סעיף 7א לפקודה), וקבע כי חסינות זו לא תחול על מעשים שנעשו בכוונת זדון תוך שימוש לרעה בסמכות. ניסוח זה אומץ ופורש בפסיקה ובספרות המשפטית גם בהקשר של חסינות נושאי משרה שיפוטית (סעיף 8 לפקודת הנזיקין וסעיף 34כ לחוק העונשין).
ת"א (מחוזי י-ם) 45412-11-24 מנחם צימט נ' בית משפט לענייני משפחה חיפה (29.04.2025)
רע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם (02.09.2018)
הסוגיה המשפטית - סירוב לגלות אם השופטת יצאה לשבתון ודחייה ממרשם של פניות למזכירות
דגם ההתנהגות שנוצר כאן אינו תואם בית משפט רושם, כשיר ומוסמך, בית משפט התואם את החובות של מדינת ישראל לפי האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות (1966).
הבעיה המתוארת על ידך ניתנת לניסוח משפטי כפגיעה בעקרונות יסוד של הזכות לגישה לערכאות, טוהר ההליך השיפוטי, שקיפות ומהימנות רישומי בית המשפט, וחובת ההודעה של המערכת השיפוטית. הפערים בין הרישומים במערכת "נט המשפט", היעדר הודעות רשמיות, והחשש מהזנה ידנית בלתי אמינה של נתונים קריטיים, מעלים חשש לשיבוש היכולת של בעל דין לנהל את ענייניו ביעילות ובאופן הוגן.
פירוט
1. פגיעה בזכות הגישה לערכאות וטוהר ההליך השיפוטי
הזכות לגישה לערכאות היא זכות יסוד חוקתית, המעניקה לכל אדם את הכוח והחירות להביא את עניינו לבירור בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת, וכוללת את הזכות לדיון פומבי, הוגן ויעיל, המוכרע תוך זמן סביר. היא מחייבת את הרשויות השלטוניות להימנע מיצירת מכשולים בפני מימוש זכות זו. במקרה המתואר, היעדר הודעה רשמית על יציאת שופטת לשבתון, דחיית פניות למזכירות בטענות שונות (כגון "אי תשלום אגרה" או "צו חוסם" שלטענתך אינן מוצדקות), והקושי בקבלת מידע מהימן, מהווים מכשולים בפני מימוש זכות זו. מצב זה עלול לפגוע ביכולתך לנצל את זכויותיך הדיוניות ולקבל יחס ראוי ושווה, ובכך לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי.
2. חוסר אמינות ושקיפות ברישומי מערכת "נט המשפט"
הטענה בדבר רישום פנייה כ"נקלטה" במערכת הפנימית מול רישומה כ"נדחתה" ברשימת הבקשות, והיעדר משלוח הודעות דחייה, מצביעה על חוסר עקביות ומהימנות ברישומי בית המשפט. תקנות בתי המשפט מחייבות ניהול רישום מסודר של העניינים המובאים בפני בית המשפט, לרבות פרטי התיק, שמות השופטים ותאריכי דיונים. כאשר נתונים אלו אינם אמינים או עקביים, נפגעת השקיפות הנדרשת מניהול הליכים שיפוטיים. בנוסף, החשש מהזנה ידנית של נתונים קריטיים (כמו שם השופט הנוכחי ומועד תחילת הניתוב) במערכת אלקטרונית, בניגוד לנתונים מדויקים ברמת השניות המופקים באופן אוטומטי, מעלה שאלות לגבי אבטחת המידע ומהימנות הנתונים המוצגים לציבור ולבעלי הדין.
3. היעדר חובת הודעה מסודרת על שינויים בהרכב השיפוטי וניהול תיקים
אף שאין נוהל ספציפי בחוק המחייב הודעה ישירה לצדדים על יציאת שופט לשבתון, קיימת חובה כללית של המערכת השיפוטית לנהל את ההליכים באופן צודק ויעיל. כאשר שופט מסיים את כהונתו או נבצר ממנו לסיים דיון, חוק בתי המשפט קובע מנגנונים להמשך הטיפול בתיק, לרבות העברתו לשופט אחר. היעדר הודעה מסודרת על שינויים אלו, ובפרט על העברת התיק, פוגע ביכולת בעלי הדין לעקוב אחר התקדמות עניינם ולהתאים את פעולותיהם. פניות בעניינים טכניים, לרבות שינוי מועדים, אמורות להיות מטופלות באופן שקוף ויעיל, תוך צירוף עמדת הצד שכנגד.
4. חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט על ידי המערכת האדמיניסטרטיבית
הטענה כי דחיית הפניות מהווה "תואנות שווא" ו"תרמית - מניעת הגישה לבית המשפט" מעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט, לאו דווקא על ידי בעל הדין, אלא על ידי המערכת האדמיניסטרטיבית עצמה. בית המשפט אחראי למנוע שימוש לרעה בהליכים, לרבות פעולות שיש בהן להשהות, לשבש או להטריד בעל דין. כאשר המערכת אינה מספקת מידע אמין או חוסמת פניות באופן בלתי מוצדק, היא עלולה לפגוע ביעילות ההליך השיפוטי ובאמון הציבור.
סיכום
היעדר הודעות רשמיות, חוסר עקביות ברישומי מערכת "נט המשפט" וחשש מנתונים לא אמינים, יוצרים מצב מהווה פגיעה משפטית בזכות הגישה לערכאות, בטוהר ההליך השיפוטי, בשקיפות ובאמינות רישומי בית המשפט, ובחובת ההודעה של המערכת השיפוטית. מצב זה עלול להוביל לשיבוש היכולת של בעל דין לנהל את ענייניו ביעילות ובאופן הוגן, ואף מעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט על ידי המערכת האדמיניסטרטיבית.
