2026-07-17 Appendix 6

2026-07-17 Appendix 5

2026-07-17 Appendix 4

2026-07-17 Appendix 3

2026-07-17 Appendix 2

2026-07-17 Appendix 1

2026-07-18 Technion, Israel Institute of Technology, its Legal Counsel, and Israeli judges - English, Deutsch, עברית

 2026-07-17 

Technion, Israel Institute of Technology, its Legal Counsel, and Israeli judges - English, Deutsch, עברית

......

Prof. Uri Sivan                            Attorney Rachel Ben-Ari                               Judge Hila Gurevitz

Technion President                Technion Legal Counsel                                Israeli Family Judge

--- 

English 

The following inquiry was emailed on July 18, 2026. The appendices will be emailed during the weekend and early next week, and will be posted online at the links below for others to view.

Deutsch 

Die folgende Nachricht wurde heute per E-Mail versandt. Anhänge wurden an den Präsidenten des Technion und den Vorsitzenden von VERA per E-Mail gesendet und sind unter den unten stehenden Links für weitere Interessierte einsehbar.

 

עברית 

הפנייה לנשיא הטכניון ויו"ר ור"ה (נוסח בעברית מופיע להלן לאחר האנגלית והגרמנית), נשלחה ביום 18.7.2026. הנספחים יישלחו במהלך השבת ותחילת שבוע הבא, ויוצגו כפוסטים בבלוג זה. הקישורים לנספחים יעודכנו ברשימת הנספחים המופיעה בפוסט זה. 

 

 In browser: https://inproperinla.blogspot.com/2026/07/2026-07-17-technion-israel-institute-of.html

___ 

Appeal to Prof. Uri Sivan, President of the Technion, and Prof. Daniel Chamovitz, Chair of VERA

July 18, 2026

Prof. Uri Sivan, President of the Technion – Israel Institute of Technology, and

Prof. Daniel Chamovitz, President of Ben-Gurion University and Chair of VERA [Association of University Heads, Israel]

Dear Sirs,

The undersigned, Joseph Zernik, PhD, LLB, a human rights activist who has acquired a reputation in researching court information systems in Israel and abroad, addresses you in this letter regarding Adv. Rachel Ben-Ari, who serves as the Legal Counsel to the Technion and VERA.

The Legal Counsel to the Technion serves as a public trustee, a "gatekeeper" of the rule of law, ensuring the legality of the institution's actions, as well as maintaining fairness, reasonableness, and non-discrimination. The Legal Counsel to the Technion also oversees procurement, tenders, and exemptions from tenders. The Legal Counsel to the Technion must meet the requirements of professional integrity and purity of morals...

According to Dr. Joseph Zernik, Rachel Ben-Ari has been engaged in fraud in legal proceedings for two years, in concert with Judge Hila Gurvitz at the Haifa Family Court.

Sham Proceedings, Fictitious Proceedings

According to Dr. Joseph Zernik, Rachel Ben-Ari has been engaged in fraud in legal proceedings for two years, in concert with Judge Hila Gurvitz at the Haifa Family Court. Shortly after receiving the first pleading, Dr. Zernik submitted a notice to the attorneys stating that "the first pleading appears as a declaration of intent to conduct sham legal proceedings." In plain English, these are fictitious proceedings.

"This is a kind of charade that has been going on for two years. On the one hand, it is clear that Judge Hila Gurvitz and Adv. Rachel Ben-Ari are aware of their actions, which effectively amount to severe criminality ('allegedly'). On the other hand, they try to maintain the facade of a respectable judge and lawyer...". Fraud upon the court of this specific type is known worldwide. However, despite a thorough search, Dr. Zernik claims he has not found this type of fraud mentioned in the law, case law, or legal literature in Israel. When this offense is defined independently (e.g., Texas Penal Code § 32.48 – Simulating Legal Process), its elements are the creation of documents that mimic court records but lack any validity, and their delivery or submission to others with the intent that those others will view them as valid and enforceable court records, accept their authority, and act accordingly.

Characteristics of the Proceedings in Estate File EF 11650-06-24 at the Haifa Family Court

• Tampering with Pleadings and Records: Judge Hila Gurvitz intentionally tampers with judicial documents. Dr. Zernik's submissions have a tendency to disappear. On the other hand, Adv. Ben-Ari's partner, Mr. Yoav Solomon (who has been appearing for two years without power of attorney, under the auspices of Judge Hila Gurvitz) has a tendency to file documents on behalf of Dr. Zernik... specifically fabricated agreements. In Net HaMishpat, there is no list of pleadings defined as a "docket" (opacity is a fundamental characteristic). However, when Judge Hila Gurvitz is struck by a cleaning frenzy, applications and decisions disappear or are moved after the fact, without any due process, decision, or notice. After one such event, Adv. Rachel Ben-Ari and Mr. Yoav Solomon filed an "application to revive" a disappeared application... The concept of sequential numbering in the register as a distinct authentication tool is foreign to Judge Hila Gurvitz. Dr. Zernik is blocked from accessing documents registered under about 25% of the application numbers.

• Fabrication of Rules of Civil Procedure, Office of the Clerk Regulations, and Fee Regulations: Prohibition on written communication with the Office of the Clerk; charging an application fee for communication with the Office of the Clerk (which is exempt from fees under the regulations); prohibition on filing inquiries with the Office of the Clerk, or notices of inspection of the court file through Net HaMishpat (contrary to the instructions of the Administration of the Courts); prohibition on inspection of the court file by a litigant in his own court file (violating a constitutional right that is part of access to the courts)... For example, Dr. Zernik alleges that  Adv. Rachel Ben-Ari is a simulated "Estate Administrator." No Officer of the Court designated "Estate Administrator" was created in the court file. Rachel Ben-Ari submits applications as "The Estate Administrator." However, in the absence of a party by this name in the file, the Office of the Clerk should have rejected the applications from registration due to "incompatibility." Yet, Deputy Clerk of the Court Keren Peles accepts the applications and registers them under the names of others... When Dr. Zernik filed an application to remove from the record Adv. Ben-Ari's application that was registered in a tampered manner as stated, Judge Hila Gurvitz issued a decision explaining that these were the Rules of Civil Procedure, as she learned them from Deputy Clerk Keren Peles (the strategic weapon that Judge Esperanza Alon bequeathed to her close friend, Judge Hila Gurvitz, when Alon left the Family Court in 2015), absurdly implying that a judge learned the Rules of Civil Procedure by hearsay from a Deputy Clerk. Deputy Clerk Keren Peles indeed issued a Notice by the Clerk confirming the judge's statement that these were the Rules of Civil Procedure. When Dr. Zernik submitted an inquiry to the Office of the Clerk: 'What is the written source?', Deputy Clerk Keren Peles replied – 'It is forbidden to communicate with the Office of the Clerk in writing'.

• Judge Hila Gurvitz's Tendency for Reckless Mendacity: Dr. Zernik submitted reminders to Judge Hila Gorvitz several times regarding the Qadi of Lydda precedent by President Shimon Agranat: "A judicial act tainted by deceit on the part of the judge... fundamentally negates the judicial authority, and therefore the exemption [from criminal liability for a judicial office holder] does not apply to such a judicial act" - Criminal Appeal 26/66 Taher Ibn Muhammad Hamad v. Attorney General, PD 20(3) 57. Furthermore, he submitted to Judge Hila Gurvitz a list of the "Badges of Fraud" and requested that she explain and/or refute them. The reminders had no effect.

Suspicion that the Electronic File TE 11650-06-24 is Inherently Fictitious

In the proceedings under EF 11650-06-24, Judge Hila Gurvitz charged Respondent 1, Dr. Joseph Zernik, with highly exceptional sums as "expenses in favor of the State Treasury," under extremely anomalous pretexts. Her actions frequently appeared to be retaliation, harassment, and intimidation of a whistleblower, informant, or witness. By May 2025, these charges had already accumulated to more than NIS 10,000, but it turned out that the court was unable to transfer the costs for collection by the government Collection Center of the Enforcement and Collection Authority (part of the Ministry of Justice). Judge Hila Gurvitz issued decisions on the matter, and efforts were made to repeat the transfer the charges—in vain. As of today, the charges have reached a total of NIS 20,000–30,000, yet not a single penny has been transferred to the Collection Center.

The explanation for this phenomenon may lie in the nature of the electronic file EF 11650-06-24 itself—meaning, in its digital characteristics even before any document was registered in it. The existence of "fictitious files" in Net HaMishpat, which yield no operative outcome, was noted in an article by the Research Department of the Administration of the Courts.[1] This matter warrants a separate investigation, as the topic remains completely concealed from the public eye.

The Fingerprints of Judge Esperanza Alon

According to Dr. Joseph Zernik, there is no way to examine this affair without discovering the fingerprints of Judge Esperanza Alon, Hila Gurvitz's close friend.

In March-April 2013 (13 years ago!), Dr. Joseph Zernik exposed alleged deceit by Judge Esperanza Alon in concert with Adv. Amos Sadika. Less than a year after the decision of the Ombudsman of the Israeli Judiciary in the affair of Judge Varda Alshech's double protocols, Esperanza Alon created in his late mother's guardianship file two different and contradictory decisions, on the same day, regarding the same matter. Both are saved side-by-side in Net HaMishpat, but selective display is applied to them based on user identity... "Double books" for all intents and purposes... Moreover, 3 weeks later, she created a one-of-a-kind protocol in file AP 1829-06-10: the protocol is fundamentally corrupted in its content; even the names of the parties and attendees were intentionally corrupted. And on its face, it bears an electronic watermark "Not Yet Signed"... [see Appendix]. The Ombudsman's decision in the Varda Alshech affair explicitly states that documents bearing similar watermarks are entirely invalid and are not court pleadings at all. In the subsequent hearing protocol, Esperanza Alon included a condemnation of the "despicable conduct" of Dr. Zernik, who publicized her actions...

In 2015, Judge Esperanza Alon moved to serve in the Haifa District Court.

In February 2021, the files related to the guardianship of Dr. Zernik's late mother were directed/routed to Judge Revital Baum.

On December 15, 2022, Dr. Zernik's mother passed away.

On January 15, 2023, a month later, Judge Hila Gorvitz appeared out of nowhere in file AP 1829-06-10, which had been routed to Judge Revital Baum, and began issuing decisions without jurisdiction, as well as decisions lacking any basis in the laws of the State of Israel. The only logical explanation was that Judge Hila Gorvitz arrived at the file to implement Judge Esperanza Alon's will in the "Not Yet Signed" protocol. However, Gorvitz was careful not to call things by their names. She explained that she was operating according to "final decisions of a previous panel," but did not disclose what the decision was, from what date, or who the panel was... "Esperanza Alon waited for me around the corner for 13 years," concludes Dr. Zernik.

Does Technion Legal Counsel Rachel Ben-Ari Represent the Rule of Law, Maintaining Fairness, Reasonableness, and Non-Discrimination, Integrity in Financial Management, and Purity of Morals??

• The proceedings in the file began on June 16, 2024, after a short delay for improper reasons: a lack of service to Dr. Zernik, and the fraudulent and misleading filing and registration of a "consent" on behalf of Dr. Zernik, without his knowledge and without his consent. This "consent" was submitted for registration by Mr. Yoav Solomon. According to Adv. Ben-Ari, filing the proceeding to the courts was a "joint initiative" between her and Mr. Yoav Solomon. Therefore, the series of badges of fraud around the opening day of the file should be attributed to both of them together.

• Adv. Rachel Ben-Ari's first action in the file was submitting an application dated June 24, 2024, in which she argued that recognition of Dr. Zernik's autonomous legal personality should be denied, and consequently, there was no need to obtain his position or consent on matters before the court (the occupation with documenting false consents of Dr. Zernik, or the exemption from the need to obtain his consent, is a central matter in the proceedings). The legal argument was based on the doctrine of cy-près ("performance in approximation") in equity. This legal argument is baseless, and it certainly amounts to prohibited misleading under Rule 34(a) of the Israel Bar Association Rules (Professional Ethics), 5746-1986. In this case, the act may amount to a criminal offense of obtaining something by deceit and obstruction of justice. As per the application, Judge Hila Gorvitz did not issue a notice requesting the positions of the parties. The following morning, June 25, 2024, she recorded that the application was granted. It must be remembered that Adv. Rachel Ben-Ari advertises herself as specializing in inheritance and legal capacity matters. There is no doubt she knows what the required legal procedure is for what she requested and received. Furthermore, this act is a severe violation of Article 16 of the International Covenant on Civil and Political Rights (drafted in 1966, entered into force in Israel in 1992). Moreover, the alleged fraud in this case is so extraordinary in its nature that it is difficult to believe that Adv. Rachel Ben-Ari and Judge Hila Gorvitz arrived at the same baseless legal conclusion without prior coordination.

• Rachel Ben-Ari presents herself as "the estate manager" based on a document that Dr. Zernik claims is a forgery, in the sense of—"creating a document that purports to be what it is not." That is, a sham court document. The banks and the Land Registration Bureau cooperate with her. Through this, she took control of an estate amounting to 5-6 million NIS.

• Rachel Ben-Ari is not registered as "the estate manager" in the court file or in the registry of the Administrator General.

• The alleged outcome is obstruction of justice and irregularities in the management of the estate.

• For a year and a half, Rachel Ben-Ari has refused to fulfill the statutory duties of an estate manager, insofar as she views herself as the estate manager—to provide (a) a lawful inventory, (b) lawful financial reports, (c) information in response to the heir's demands.

• The burden of supervising estate managers was transferred, following Amendment 18 to the Inheritance Law, onto the shoulders of the heir. The Administrator General refuses to conduct supervision. By concealing her actions and activities with the estate's funds, Rachel Ben-Ari thwarts any supervision over her. Evidence discovered recently points to the alleged collusion of the Administrator General in the estate fraud.

• Does Adv. Rachel Ben-Ari, who is supposed to oversee legality and integrity in the conduct of an institution the size of the Technion, and specifically over procurement, tenders, and exemptions from tenders in an institution with an annual budget of about NIS 2 billion, while at the same time engaging in tampering with records in the management of an Estate worth NIS 5-6 million, believe even for a moment that she is participating in the Haifa Family Court in a proceeding according to the laws of the State of Israel???

• Does Rachel Ben-Ari's conduct contribute to public trust in the Technion and in the legality and integrity of the conduct of the Technion and its management, the rule of law, fairness, reasonableness, non-discrimination, integrity in financial management, and probity of the Technion's management???

• Given the position of Israeli universities in the international arena, the affair of Adv. Rachel Ben-Ari could cause cumulative damage to the status of the universities, particularly in relations with the European Union.

By her silence, Rachel Ben-Ari appears to view herself as a criminal suspect, or one who might incriminate herself if she fulfills the duty of reporting to the Heir. The Technion should carefully examine its duties under such circumstances

Rachel Ben-Ari is subject to clear duties as an Estate Administrator: according to the Succession Law, 5725-1965, an estate administrator is subject to rigid reporting duties, which include submitting an initial inventory of the estate within 60 days of appointment (Section 84 of the Law), keeping accounts and submitting an annual financial report to the Heirs (Section 86 of the Law), and providing full information to the Heirs upon their request. Breaching these duties constitutes a breach of duty as an Estate Administrator, establishing liability for damages (Section 88 of the Law).

However, these civil duties cannot "cancel" or override the absolute right to silence of the Estate Administrator if she is interrogated as a suspect by the police (for example, on suspicion of embezzlement or deceit). In such a situation, the civil duty of disclosure completely recedes before the criminal right to silence during interrogation.

In other words, the reporting and disclosure duties imposed on an estate administrator toward the Heirs under the Succession Law do not negate the absolute right to silence available to her as a suspect should she reach a police interrogation, since a suspect's right to silence in a criminal investigation is a broad and absolute fundamental right that allows her to "fill her mouth with water" and say nothing, and the civil duties of disclosure and reporting yield to this right in the criminal investigation.

As long as she is not under criminal investigation, the Estate Administrator does not have a right to silence. In the civil proceeding, she has only the relative privilege against self-incrimination under Section 47 of the Evidence Ordinance. This privilege is selective and allows her to refuse to answer only specific questions or to hand over specific documents that pose a real risk of criminal self-incrimination, and it does not grant her a sweeping exemption from cooperating, providing reports, or answering "innocent" non-incriminating questions.

In other words – Rachel Ben-Ari's silence appears to be the silence of someone who fears self-incrimination. A situation in which the Technion's Legal Counsel is suspected of criminal offenses requires the Technion to carefully consider its steps.

Rachel Ben-Ari Appears as a Farce Regarding the Public Discourse on "Legal Reform"/"Regime Coup"

The affair at hand appears as a farce: Rachel Ben-Ari has been reported by media as a leader of the protest against the "reform in the judicial system"; she is quoted in the media claiming that the "judicial reform" thwarts "judicial independence" and "Democracy".

Furthermore, it should be noted that the Family Courts have been known for 10 years or more as a "total jungle," as a place where "terrible and frightening damages" are caused.[2] The Family Courts were declared last year by MK S. Rothman, Chairman of the Knesset's Constitution, Law and Justice Committee "the black hole of the court system."[3] Such circumstances are a severe violation of human rights in themselves, and a breach of Israel's duty to provide Competent Courts to its residents. Moreover, the successive Attorneys General hold the unique and exclusive authority to address the matter. Yet, Attorney General Gali Baharav-Miara is the one preventing the investigation of the affair in Haifa, which has now expanded beyond the court and includes the management of the Administrator General: the Registrar of Inheritances and Director of the Haifa and North District Adv. Tamira Alter, the Registrar of Inheritances and the Administrator General himself Adv. Ben Zion Feigelson... The Attorneys General are the ones who instituted a policy of Impunity toward judges in Israel—a policy lacking any basis in the law, a policy considered corrupt and corrupting.

A Unique Opportunity and the Right Time for Genuine Rectification in the Justice System

In this dead end, Adv. Rachel Ben-Ari benefits from the presumption of innocence, and there is no real chance that Attorney General Gali Baharav-Miara will authorize the opening of a truthful investigation [see Appendix regarding the obstruction of the investigation in the allegedly related Judge Esperanza Alon and Adv. Amos Sadika affair]. Furthermore, it is unreasonable to expect the universities to replace the law and justice agencies of the State.

Dr. Joseph Zernik proposes to Prof. Sivan and Prof. Chamovitz a creative way out, consistent with academic tradition, a way out that can make a substantial contribution to society and the State in Israel, in accordance with the words of VERA Chairman Prof. Chamovitz:[4]

As public research institutions... Israeli universities have contributed significantly to the nation's development... they have spearheaded intellectual advancement across diverse fields and disciplines... Like our counterparts abroad, our universities are independent institutions dedicated to academic freedom – an essential bedrock for truth-seeking, advancing human knowledge, and its dissemination. As a scientist, I have always believed that truth can only arise through open and critical study.

Dr. Zernik proposes a preliminary, brief, and immediate review of the integrity and soundness of the data and system infrastructure in Net HaMishpat by volunteers, who are computer science professors (and not legal scholars).

Such a review can be based on data submitted by Dr. Zernik and/or Adv. Rachel Ben-Ari; it can be completed within a week or two, and its basic purpose is to render an opinion on two defined and narrow questions:

1. Is Net HaMishpat system a sound system for its purpose?

2. Is there a need to perform a comprehensive, independent review by State employees subject to appropriate arrangements?

This proposal is based on the events surrounding the electronic voting machines issue in the US. Specifically, the independent, voluntary review of Diebold-manufactured machines performed by about 5 computer science professors. The report they published in 2003 caused a fundamental and immediate shift in the authorities' approach to the issue.

A tradition of about 200 years in the West created a unique position for the academic faculty—public intellectuals. This role is the central purpose of academic freedom and tenure, as well as the special status granted to the academic campus. This tradition is recognized, starting with the "Göttingen Seven" (Germany, 1837), through the intellectuals' manifesto in the Dreyfus affair (France, 1898), the "Professors' Oath" (Spain, 1965), the electronic voting machines report (US, 2003), up to the law professors' letter to the Senate (US, 2023).

Good Reasons for Distrust in Net HaMishpat System

1. The development of Net HaMishpat was conducted in violation of the basic binding norms that were in force in Israel during those years – State Comptroller Report 60B (2010) documented that the development of Net HaMishpat took place outside the realm of the basic binding norms that were already in force then regarding the development of government information systems. Furthermore, this case concerns a case management system for the courts, which is a critical component in defining the judicial system and, by extension, the nature of the regime in the State of Israel. The Comptroller summarizes the audit with a puzzling statement that demands introspection, noting that the development was conducted "without representation of the public interest." Indeed, in 2015, Dr. Zernik published and presented a paper at the 15th European Conference on Electronic Government, titled: "Fraudulent new IT Systems of the Israeli Courts -- Unannounced Regime Change?"

2. The development of Net HaMishpat ignored binding norms and foundational principles of court administration, including, in particular, guiding principles for the architecture of court case management systems that were published during those years in the European Union. In the years 2003–2005, the initial years of the accelerated development stage of Net HaMishpat, the first working documents and reports of the European Commission for the Efficiency of Justice (CEPEJ), established in 2002, were already published. These publications emphasized the norms that must apply to the development of systems of this type, first and foremost public transparency and encouraging the involvement of civil society organizations, in order to guarantee the rights of litigants, data protection, and the preservation of access to the courts. In 2005, an official policy of the European Union regarding the development of court case management systems was established and published by the European Commission. This policy emphasized the importance of implementing basic constitutional principles.

3. The development of Net HaMishpat was accompanied by the revocation of the court regulations (Registry Office), 1936, and within that—the revocation of the authority of the Clerk of the Court as the person responsible for the custody of files and records—meaning, Net HaMishpat also represents a new model in court administration. The accepted model in English-speaking courts is that of a judicial arm and a secretarial arm, working through checks and balances are central to the safeguard of integrity of the courts. In Israel, a revolution on this matter began at the Supreme Court in 2002, without any public debate and, as far as is known, without a procedure that included entities outside the court. According to the model implemented in Net HaMishpat, judges were given authorities and permissions to perform various actions that would have been unthinkable in paper files. The case at hand, EF 11650-06-24 provides examples of the resulting abuse of right to be heard in a Competent Court of Record.

4. The acceptance of the system after its development via outsourcing without performing the independent review by State employees, which was mandatory according to the regulations of the Accountant General. This situation is even more severe because, according to the State Comptroller, no core management by State employees was maintained during development.

5. The installation of "electronic signatures" suspected of being a fiction – In the first round, during the early years of Net HaMishpat, the Administration of Courts promoted the narrative that judges sign their decisions with certified electronic signatures in compliance wit the Israel Electronic Signature Law,  5761-2001. Through simple validation checks, Dr. Zernik demonstrated that there were no such signatures detectable via standard validation tools. The electronic signatures were found invalid by the validation tools of Comsign and PersonalID; the signing entity and the certifying entity were both "Israeli Courts Authority." A Freedom of Information court petition was required to bring the Administration of the Courts to admit that "there is no government body by this name, it is only a moniker." In 2016, following repeated publications by Dr. Zernik on this subject, he was unexpectedly invited to a meeting with Prof. Danny Dolev from the Department of Computer Science at the Hebrew University in Jerusalem . In the brief meeting, Prof. Dolev explained that he had been an advisor to the Israeli government on computerization issues since the 1990s. Furthermore, he confirmed Dr. Zernik's findings, adding that the problem was much broader than the courts, since the State's electronic signatures project had been stalled for years. In the second (current) round, work procedures were changed, but the baseline reality did not change. Validation checks by tools from Israeli Comsign corporation, the European Union, and from U.S.-based Adobe show that the electronic signatures are invalid, not even as secure (uncertified) signatures [see Appendix]. This matter must trouble good-faith observer. Among other things—in connection with misleading information published on the matter by the Administration of the Courts. For example, information provided to the Israeli Ombudsman of the Judiciary in the affair of Judge Varda Alshech, which was incorporate in his decision [see Appendix].

6. The system is maintained under a heavy veil of secrecy – which is inconsistent with the principle of "transparency of the adjudication process." As part of that same administrative mindset, a User's Manual has never been written to this day. This is a system whose development has certainly crossed the threshold of NIS 1 billion, which has been in use for over 15 years, and whose operation is required of thousands of civil servants day in and day out. It is unreasonable at this stage that this is an oversight or forgetfulness. It is more reasonable to assume that at a relatively early stage, a principled decision was made not to write a User's Manual.

7. Rules were embedded into the system that should have been enacted or promulgated as legislation or regulations, yet they are kept secret. This situation contradicts the very first piece of legislation of the State of Israel, Article 11A of the Law and Administration Ordinance, 5708-1948, which states: "A hidden law has no validity and never had any validity." Net HaMishpat is an extreme case of "Code is Law."[6] Dr. Zernik investigated this matter, including filing an appeal to the Supreme Court from a Freedom of Information petition regarding the signing of 3 judges on a judgment in a criminal trial of a serious crime—the position of the Supreme Court as presented in the hearing was that "the issue of whether information embedded in government information systems is information as defined in the Freedom of Information Law is not ripe for discussion and adjudication." The plain meaning of things: the Criminal Procedure Law mandates that the three members of the panel must sign the judgment. Yet in Net HaMishpat, there is an option for only one signature.

8. The severe malfunctions after putting Net HaMishpat into service in the courts show that the architecture, which includes hidden/fictitious electronic signatures, creates a broad breeding ground for abuse... The Varda Alshech affair (2011) [see Appendix], the Joelle Ben Simon affair (2016) [see Appendix], the Effi Naveh affair (2022) [see Appendix].

9. Net HaMishpat created new, harmful norms – In his memoirs, Shimon Agranat, President of the Supreme Court (1965–1976), describes the situation at the Haifa Court in 1932. The He attributes the adulteration of judgments and orders  to the "mysterious hand," and these acts reflect, in his opinion, "the chronic disease of the courts – corruption." However, in 2002, after the fact changes became the new norm in the Israeli Supreme Court—"subject to editorial and phrasing changes." And Net HaMishpat made these acts much easier. The Varda Alshech affair established the new norm: acts that should have been classified as forgery, deceit, and breach of trust, are not a criminal offense at all.

10. A code of silence has emerged – the legal community does not speak about the situation in Net HaMishpat.

A preliminary review of Net HaMishpat by university faculty members does not require the cooperation of the Administration of the Courts. Such a review will immediately show that Net HaMishpat is a patently invalid system. A brief and focused review as stated will make a unique contribution to the rule of law and human rights in the State of Israel... Likewise, such a review will leave no doubt regarding the nature of Adv. Rachel Ben-Ari's actions.

The position of the Administration of the Courts, as it was conveyed to Dr. Zernik in a Freedom of Information response in 2025, "There is no need" for a review of Net HaMishpat. If a preliminary review is conducted that indicates a real and immediate need for a comprehensive review, the university heads may be in a unique position to promote a solution to the situation. Given their consistent support for the judges and the Attorney General, the university heads could be the mediators who promote genuine rectification in the justice system.

Personal Note:

In 2009, in Los Angeles, I tested the first system of this kind—Sustain. When the test results became clear to me, I turned to my uncle, the late Prof. Eli Shamir, and the late Prof. Michael Rabin, with a request to examine the results. There was no need for a Turing Award laureate to examine the results. However, due to the severe implications of the findings, I sought confirmation from the two who founded the first Computer Science Department in Israel. In 2010, it was also my uncle, the late Eli Shamir, who directed me to examine the courts' computers in Israel. Both passed away recently. And I hope that action by the universities according to my proposal will bring them satisfaction.

There is no need for expertise at the level of computer professors to identify the severe failures in Net HaMishpat. The appeal to the professors is because their voice will be heard and will have an impact, where the voice of others has failed to cause any response, except for retaliation.

A preliminary response is requested within 7 days.

Sincerely,

Joseph Zernik, PhD, LLB

[1] Keren Weinshall et al. "Reliability of Case Opening and Closing Data – in the Net HaMishpat System" Courts Administration (2011).

[2] Chen Ma'anit, 'The Family Courts, "There is a total jungle in the courts, do everything you can not to end up there"' Globes (2016).

[3] Chairman of the Knesset Constitution, Law and Justice Committee, Protocol of the Committee Meeting, July 16, 2025.

[4] Chairman's Statement on the VERA Homepage.

[5] Roni Aloni Sadovnik "The Pandora's Box of Mishael Cheshin" Yedioth Ahronoth (2006).

[6] Lawrence Lessig "Code is Law, On Liberty in Cyberspace" artorios.org (2000).

Appendices – To be sent over the coming days and presented online

• Appendix 1: Electronic signatures in Net HaMishpat?

• Appendix 2: Decision of the Ombudsman of the Israeli Judiciary 88/12/Tel Aviv District (May 31, 2012) regarding Judge Varda Alshech and the protocols affair (2011);

• Appendix 3: The affair of Judge Esperanza Alon and Adv. Tzadika, "double books" and the "Not Yet Signed" protocol at the Haifa Family Court (2013); tampered handling by the Courts Administration (2024) and the Office of the Deputy State Attorney (Criminal Affairs) (2025);

• Appendix 4: The affair of Joelle Ben Simon, proceedings based on entirely invalid "draft" decisions, at the Jerusalem Family Court (2016);

• Appendix 5: The Effi Naveh affair – media publications regarding a conviction, without a conviction in the file (2022);

• Appendix 6: The routing of files to judges, and actions allegedly lacking jurisdiction;

• Appendix 7: Informal register of the processes in the file, in which about 25% of the registered processes are hidden from the access of Respondent 1;

• Appendix 8: Service allegedly lacking validity;

• Appendix 9: Intentionally tampered protocol and judgment, lacking validity; a "certified order" (psikta) which Dr. Zernik claims is a sham court document, meaning a document that is not a court document, a document lacking validity—a central fraud in the proceedings;

• Appendix 10: The inability to collect charges supposedly created in TE 11650-06-24;

• Appendix 11: Badge of fraud #38 – "The Smoking Gun and the Black Flag";

• Appendix 12: The history of Application #72;

• Appendix 13: The history of Application #79.

 

Appell an Prof. Uri Sivan, Präsident des Technions, und Prof. Daniel Chamovitz, Vorsitzender von VERA

18. Juli 2026

Prof. Uri Sivan, Präsident des Technions – Israel Institute of Technology, und

Prof. Daniel Chamovitz, Präsident der Ben-Gurion-Universität und Vorsitzender von VERA [Verband der Universitätsleiter, Israel]

Sehr geehrte Herren,

der Unterzeichner, Dr. Joseph Zernik, PhD, LLB, ein Menschenrechtsaktivist, der sich im In- und Ausland einen Namen auf dem Gebiet der Erforschung von Gerichtsinformationssystemen gemacht hat, wendet sich mit diesem Schreiben an Sie bezüglich RA Rachel Ben-Ari, die als Rechtsberaterin (Justiziarin) des Technions und von VERA tätig ist.

Der Rechtsberater des Technions fungiert als öffentlicher Treuhänder, als „Hüter“ des Rechtsstaats, der die Rechtmäßigkeit der Handlungen der Institution gewährleistet und die Wahrung von Fairness, Angemessenheit und Nichtdiskriminierung sicherstellt. Zudem überwacht der Rechtsberater des Technions das Beschaffungswesen, Ausschreibungen sowie Befreiungen von Ausschreibungen. Der Rechtsberater des Technions muss den Anforderungen an professionelle Integrität und moralische Lauterkeit gerecht werden...

Laut Dr. Joseph Zernik betreibt Rachel Ben-Ari seit zwei Jahren in bewusster und gemeinschaftlicher Absprache mit Richterin Hila Gorvitz am Familiengericht Haifa Betrug in Gerichtsverfahren.

Scheingefechte, fiktive Verfahren

Laut Dr. Joseph Zernik betreibt Rachel Ben-Ari seit zwei Jahren in bewusster und gemeinschaftlicher Absprache mit Richterin Hila Gorvitz am Familiengericht Haifa Betrug in Gerichtsverfahren. Kurz nach Erhalt des ersten Schriftsatzes reichte Dr. Zernik bei den Anוואלten eine Mitteilung ein, in der es hieß, dass „der erste Schriftsatz wie eine Erklärung der Absicht erscheint, ein Scheingerichtsverfahren zu führen“. Auf gut Deutsch: Es handelt sich um fiktive Verfahren.

„Dies ist eine Art Maskerade, जो nun schon seit zwei Jahren andauert. Einerseits ist klar, dass sich Richterin Hila Gorvitz und RA Rachel Ben-Ari ihrer Handlungen bewusst sind, die praktisch eine schwere Straftat (‚mutmaßlich‘) darstellen. Andererseits versuchen sie, die Fassade einer respektablen Richterin und Anwältin aufrechtzuerhalten...“. Betrug gegenüber dem Gericht dieser speziellen Art ist weltweit bekannt. Doch trotz gründlicher Suche behauptet Dr. Zernik, in Israel keine Erwähnung einer solchen Betrugsart im Gesetz, in der Rechtsprechung oder in der juristischen Fachliteratur gefunden zu haben. Wo dieser Tatbestand eigenständig definiert ist (z. B. im Texas Penal Code § 32.48 – Simulating Legal Process), besteht er im Kern aus dem Erstellen von Dokumenten, die wie gerichtliche Protokolle aussehen, jedoch keinerlei Gültigkeit besitzen, sowie deren Zustellung oder Übergabe an andere in der Absicht, dass diese sie als gültige und vollstreckbare gerichtliche Protokolle ansehen, deren Autorität anerkennen und entsprechend handeln.

Merkmale der Verfahren in der Nachlasssache (EF) 11650-06-24 am Familiengericht Haifa

• Manipulation von Schriftsätzen und Registern: Richterin Hila Gorvitz manipuliert vorsätzlich gerichtliche Dokumente. Eingaben von Dr. Zernik neigten dazu, spurlos zu verschwinden. Auf der anderen Seite neigt der Partner von RA Ben-Ari, Herr Yoav Solomon (der seit zwei Jahren ohne Vollmacht und unter dem Schutz von Richterin Hila Gorvitz auftritt), dazu, Dokumente im Namen von Dr. Zernik einzureichen... insbesondere fingierte Vereinbarungen. In Net HaMishpat gibt es keine als „Docket“ definierte Liste von Schriftsätzen (Opacity bzw. Intransparenz ist hierbei ein grundlegendes Merkmal). Wenn Richterin Hila Gorvitz jedoch von einem Aufräumfimmel befallen wird, verschwinden Anträge und Beschlüsse oder werden nachträglich verschoben – ohne jegliches ordnungsgemäße Verfahren, ohne Beschluss oder Mitteilung. Nach einem solchen Vorfall reichten RA Rachel Ben-Ari und Herr Yoav Solomon einen „Antrag auf Wiederbelebung“ eines verschwundenen Antrags ein... Das Konzept der lückenlosen Abfolge von Seriennummern im Register als eindeutiges Authentifizierungsinstrument ist Richterin Hila Gorvitz völlig fremd. Dr. Zernik ist der Zugriff auf Dokumente gesperrt, die unter etwa 25% der Antragsnummern registriert sind.

• Fingierung von Zivilprozessordnungen, Kanzleiordnungen der Geschäftsstelle וGebührenordnungen: Verbot der schriftlichen Kommunikation mit der Geschäftsstelle (Office of the Clerk); Erhebung einer Antragsgebühr für die Kommunikation mit der Geschäftsstelle (die nach den Vorschriften gebührenfrei ist); Verbot der Einreichung von Anfragen an die Geschäftsstelle oder von Einsichtnahmeerklärungen bezüglich המערכת über Net HaMishpat (entgegen den Anweisungen der Gerichtsverwaltung); Verbot der Akteneinsicht durch eine Prozesspartei in ihrer eigenen Gerichtsakte (Verletzung eines verfassungsmäßigen Rechts, das Teil des Zugangs zu den Gerichten ist)...

  Dr. Zernik behauptet beispielsweise, dass RA Rachel Ben-Ari eine simulierte „Nachlassverwalterin“ (Estate Administrator) ist. In der Gerichtsakte wurde kein Amtsträger (Officer of the Court) namens „Nachlassverwalter“ bestellt. Rachel Ben-Ari reicht Anträge als „die Nachlassverwalterin“ ein. Da es in der Akte keine Partei dieses Namens gibt, hätte die Geschäftsstelle die Registrierung der Anträge wegen „Unvereinbarkeit“ ablehnen müssen. Die stellvertretende Gerichtssekretärin (Deputy Clerk of the Court) Keren Peles nimmt die Anträge jedoch entgegen und registriert sie unter den Namen anderer... Als Dr. Zernik einen Antrag stellte, den Antrag von RA Ben-Ari, der in einer manipulierten Weise wie oben beschrieben registriert war, aus den Akten zu entfernen, erließ Richterin Hila Gorvitz einen Beschluss, in dem sie erklärte, dies seien die Zivilprozessordnungen, da sie diese von der stellvertretenden Sekretärin (Deputy Clerk) Keren Peles gelernt habe (der strategischen Waffe, die Richterin Esperanza Alon ihrer engsten Freundin, Richterin Hila Gorvitz, vermachte, als Alon das Familiengericht 2015 verließ). Dies impliziert absurderweise, dass eine Richterin die Zivilprozessordnung durch Hörensagen von einer stellvertretenden Sekretärin gelernt hat. Die stellvertretende Sekretärin Keren Peles gab tatsächlich eine Mitteilung heraus, in der sie die Aussage der Richterin bestätigte, dass dies die Zivilprozessordnungen seien. Als Dr. Zernik eine Anfrage an die Geschäftsstelle richtete: „Was ist die schriftliche Quelle?“, antwortete die stellvertretende Sekretärin Keren Peles: „Es ist verboten, mit der Geschäftsstelle schriftlich zu kommunizieren.“

• Die Tendenz von Richterin Hila Gorvitz zu leichtfertiger Verlogenheit: Dr. Zernik übermittelte Richterin Hila Gorvitz mehrmals Mahnungen bezüglich des „Kadi von Lydda“-Präzedenzfalls von Verfassungsrichter Shimon Agranat: „Eine richterliche Handlung, die aufseiten des Richters von Täuschung bemängelt ist... hebt die richterliche Autorität im Kern auf, weshalb die Befreiung [von der strafrechtlichen Haftung für Amtsinhaber der Justiz] für eine solche richterliche Handlung keine Anwendung findet“ – Strafberufung 26/66 Taher Ibn Muhammad Hamad gegen den Generalstaatsanwalt, PD 20(3) 57. Zudem reichte er bei Richterin Hila Gorvitz eine Liste der „Badges of Fraud“ (Anzeichen für Betrug) ein und bat sie, diese zu erklären und/oder zu widerlegen. Die Mahnungen blieben wirkungslos.

Verdacht, dass die elektronische Akte TE 11650-06-24 von Grund auf fiktiv ist

In den Verfahren unter EF 11650-06-24 belegte Richterin Hila Gorvitz den Antragsgegner 1, Dr. Joseph Zernik, unter extrem anormalen Vorwänden mit außergewöhnlich hohen Summen als „Kosten zugunsten der Staatskasse“. Ihre Handlungen erweckten häufig den Eindruck von Vergeltung, Schikane und Einschüchterung eines Whistleblowers, Informanten oder Zeugen. Bis Mai 2025 סכומים החיובים הגיעו ל-mehr als 10.000 NIS. Es stellte sich jedoch heraus, dass das Gericht nicht in der Lage war, die Kosten zur Beitreibung an die staatliche Vollstreckungsstelle (Enforcement and Collection Authority, Teil des Justizministeriums) zu übergeben. Richterin Hila Gorvitz erließ Beschlüsse zu diesem Thema, und es wurden Versuche unternommen, den Transfer der Forderungen zu wiederholen – vergebens. Bis zum heutigen Tag haben die Forderungen eine Gesamtsumme von 20.000–30,000 NIS erreicht, dennoch wurde kein einziger Cent an die Vollstreckungsstelle überwacht.

Die Erklärung für dieses Phänomen liegt möglicherweise in der Natur der elektronischen Akte EF 11650-06-24 selbst – das heißt, in ihren digitalen Merkmalen, noch bevor überhaupt ein Dokument darin registriert wurde. Die Existenz von „fiktiven Akten“ in Net HaMishpat, die zu keinem operativen Ergebnis führen, wurde in einem Artikel der Forschungsabteilung der Gerichtsverwaltung erwähnt.[1] Diese Angelegenheit verdient eine separate Untersuchung, da das Thema der Öffentlichkeit vollständig verborgen bleibt.

Die Fingerabdrücke von Richterin Esperanza Alon

Laut Dr. Joseph Zernik ist es unmöglich, diese Angelegenheit zu untersuchen, ohne auf die Fingerabdrücke von Richterin Esperanza Alon zu stoßen, Hila Gorvitz' enger Freundin.

Im März/April 2013 (vor 13 Jahren!) deckte Dr. Joseph Zernik einen mutmaßlichen Betrug von Richterin Esperanza Alon in Absprache mit RA Amos Sadika auf. Weniger als ein Jahr nach der Entscheidung des Ombudsmanns der israelischen Justiz im Skandal um die doppelten Protokolle von Richterin Varda Alshech erstellte Esperanza Alon in der Vormundschaftsakte seiner verstorbenen Mutter zwei unterschiedliche und widersprüchliche Beschlüsse am selben Tag zum selben Thema. Beide sind nebeneinander in Net HaMishpat gespeichert, werden jedoch je nach Identität des Nutzers selektiv angezeigt... „Doppelte Buchführung“ im wahrsten Sinne des Wortes... Mehr noch: Drei Wochen später erstellte sie in der Akte AP 1829-06-10 ein einzigartiges Protokoll: Das Protokoll ist inhaltlich grundlegend fehlerhaft; selbst die Namen der Parteien und Anwesenden wurden absichtlich verfälscht. Auf seiner Vorderseite trägt es das elektronische Wasserzeichen „Noch nicht unterzeichnet“... [siehe Anhang]. Die Entscheidung des Ombudsmanns in der Affäre Varda Alshech stellt ausdrücklich fest, dass Dokumente mit solchen Wasserzeichen völlig ungültig sind und überhaupt keine gerichtlichen Schriftsätze darstellen. Im darauf folgenden Sitzungsprotokoll verurteilte Esperanza Alon das „verabscheuungswürdige Verhalten“ von Dr. Zernik, der ihre Handlungen öffentlich gemacht hatte...

Im Jahr 2015 wechselte Richterin Esperanza Alon an das Bezirksgericht Haifa.

Im Februar 2021 wurden die Akten im Zusammenhang mit der Vormundschaft der verstorbenen Mutter von Dr. Zernik an Richterin Revital Baum verwiesen/geleitet.

Am 15. Dezember 2022 verstarb die Mutter von Dr. Zernik.

Am 15. Januar 2023, einen Monat später, tauchte Richterin Hila Gorvitz wie aus dem Nichts in der Akte AP 1829-06-10 auf (die eigentlich an Richterin Revital Baum verwiesen worden war) und begann, Beschlüsse ohne Zuständigkeit zu fassen – Beschlüsse, die jeglicher Grundlage in den Gesetzen des Staates Israel entbehrten. Die einzig logische Erklärung war, dass Richterin Hila Gorvitz in die Akte geschaltet wurde, um den Willen von Richterin Esperanza Alon aus dem Protokoll mit dem Wasserzeichen „Noch nicht unterzeichnet“ umzusetzen. Gorvitz hütete sich jedoch, die Dinge beim Namen zu nennen. Sie erklärte, sie handele nach „rechtskräftigen Beschlüssen eines früheren Spruchkörpers“, gab jedoch nicht preis, um welchen Beschluss es sich handelte, von welchem Datum dieser stammte oder wer dieser Spruchkörper war... „Esperanza Alon hat 13 Jahre lang an der Ecke auf mich gewartet“, resümiert Dr. Zernik.

Vertritt die Technion-Rechtsberaterin Rachel Ben-Ari den Rechtsstaat, die Wahrung von Fairness, Angemessenheit, Nichtdiskriminierung, finanzielle Integrität und moralische Lauterkeit??

• Die Verfahren in der Akte begannen am June 16, 2024, nach einer kurzen Verzögerung aus unzulässigen Gründen: mangelnde Zustellung an Dr. Zernik sowie die betrügerische und irreführende Einreichung und Registrierung einer „Zustimmung“ im Namen von Dr. Zernik, ohne dessen Wissen und ohne seine Einwilligung. Diese „Zustimmung“ wurde von Herrn Yoav Solomon zur Registrierung eingereicht. Laut RA Ben-Ari war die Einreichung des Verfahrens bei den Gerichten eine „gemeinsame Initiative“ von ihr und Herrn Yoav Solomon. Daher sollte die Reihe von Betrugsmerkmalen rund um den Eröffnungstag der Akte beiden gemeinsam zugeschrieben werden.

• Die erste Handlung von RA Rachel Ben-Ari in der Akte war das Einreichen eines Antrags vom June 24, 2024, in dem sie argumentierte, dass Dr. Zernik die Anerkennung seiner autonomen Rechtspersönlichkeit verweigert werden sollte וdass es folglich nicht erforderlich sei, seine Position oder Einwilligung zu den vor dem Gericht liegenden Angelegenheiten einzuholen (die Beschäftigung mit der Dokumentation falscher Einwilligungen von Dr. Zernik oder die Befreiung von der Notwendigkeit, seine Einwilligung einzuholen, ist ein zentraler Aspekt der Verfahren). Das rechtliche Argument basierte auf der Billigkeitsdoktrin des cy-près („vollzugsnahe Umsetzung“). Dieses rechtliche Argument ist haltlos und stellt zweifellos eine verbotene Irreführung gemäß Regel 34(a) der Regeln der israelischen Anwaltskammer (Berufsethik) von 5746-1986 dar. In diesem Fall kann die Handlung den Tatbestand einer Straftat des betrügerischen Erlangens und der Behinderung der Justiz erfüllen. Dem Antrag entsprechend erließ Richterin Hila Gorvitz keine Mitteilung, um die Stellungnahmen der Parteien einzufordern. Am nächsten Morgen, dem June 25, 2024, vermerkte sie, dass dem Antrag stattgegeben wurde. Man muss bedenken, dass RA Rachel Ben-Ari damit wirbt, auf Nachlass- und Rechtsfähigkeitsangelegenheiten spezialisiert zu sein. Es besteht kein Zweifel, dass sie weiß, welches rechtliche Verfahren für das von ihr Geforderte und Erhaltene erforderlich ist. Darüber hinaus stellt diese Handlung einen schweren Verstoß gegen Artikel 16 des Internationalen Pakts über bürgerliche und politische Rechte dar (1966 ausgearbeitet, 1992 in Israel in Kraft getreten). Zudem ist der mutmaßliche Betrug in diesem Fall so außergewöhnlicher Natur, dass es schwer zu glauben ist, dass RA Rachel Ben-Ari und Richterin Hila Gorvitz ohne vorherige Absprache zu demselben unbegründeten rechtlichen Schluss gelangt sind.

• Rachel Ben-Ari gibt sich als „Nachlassverwalterin“ (Estate Administrator) aus, basierend auf einem Dokument, von dem Dr. Zernik behauptet, es handele sich um eine Fälschung im Sinne von – „Erstellung eines Dokuments, das vorgegeben zu sein, was es nicht ist.“ Das heißt, ein Scheingerichtsdokument. Die Banken und das Grundbuchamt kooperieren mit ihr. Dadurch übernahm sie die Kontrolle über einen Nachlass im Wert von 5-6 Millionen NIS.

• Rachel Ben-Ari ist weder in der Gerichtsakte noch im Register des Generalbevollmächtigten (Administrator General) als „Nachlassverwalterin“ eingetragen.

• Die mutmaßliche Folge sind eine Behinderung der Justiz sowie Unregelmäßigkeiten bei der Verwaltung des Nachlasses.

• Seit eineinhalb Jahren weigert sich Rachel Ben-Ari, die gesetzlichen Pflichten eines Nachlassverwalters zu erfüllen, insofern sie sich selbst als Nachlassverwalterin sieht – nämlich (a) ein rechtmäßiges Nachlassverzeichnis vorzulegen, (b) rechtmäßige Finanzberichte vorzulegen und (c) Auskunft auf Verlangen des Erben zu erteilen.

• Die Last der Aufsicht über Nachlassverwalter wurde nach der Änderung 18 des Erbrechts auf die Schultern des Erben übertragen. Der Generalbevollmächtigte weigert sich, die Aufsicht auszuüben. Indem sie ihre Handlungen und Transaktionen mit den Nachlassgeldern verschweigt, vereitelt Rachel Ben-Ari jede Aufsicht über sich selbst. Kürzlich entdeckte Beweise deuten auf eine mutmaßliche geheime Absprache des Generalbevollmächtigten beim Nachlassbetrug hin.

• Glaubt RA Rachel Ben-Ari – die eigentlich die Rechtmäßigkeit und Integrität in der Führung einer Institution von der Größe des Technions überwachen soll, und insbesondere das Beschaffungswesen, Ausschreibungen und Befreiungen von Ausschreibungen an einer Institution mit einem Jahresbudget von rund NIS 2 Milliarden, während sie gleichzeitig Aufzeichnungen bei der Verwaltung eines Nachlasses im Wert von NIS 5-6 million manipuliert – auch nur für einen Moment, dass sie am Familiengericht Haifa an einem Verfahren nach den Gesetzen des Staates Israel teilnimmt???

• Trägt das Verhalten von Rachel Ben-Ari zum Vertrauen der Öffentlichkeit in das Technion und in die Rechtmäßigkeit und Integrität der Führung des Technions und seines Managements bei? Zum Rechtsstaat, zu Fairness, Angemessenheit, Nichtdiskriminierung, finanzieller Integrität und Redlichkeit der Technion-Leitung???

• Angesichts der Position der israelischen Universitäten auf internationaler Bühne könnte die Affäre um RA Rachel Ben-Ari den Universitäten dauerhaften Schaden zufügen, insbesondere im Verhältnis zur Europäischen Union.

• Durch ihr Schweigen erweckt Rachel Ben-Ari den Anschein, sich selbst als Beschuldigte einer Straftat zu sehen oder als jemand, der sich selbst belasten könnte, wenn sie die Berichtspflicht gegenüber dem Erben erfüllt. Das Technion sollte seine Pflichten unter solchen Umständen sorgfältig prüfen.

Rachel Ben-Ari unterliegt als Nachlassverwalterin (Estate Administrator) klaren Pflichten: Nach dem Erbrecht (Succession Law, 5725-1965) unterliegt ein Nachlassverwalter strengen Berichtspflichten. Dazu gehören die Einreichung eines anfänglichen Nachlassverzeichnisses innerhalb von 60 Tagen nach der Bestellung (Paragraph 84 des Gesetzes), die Rechnungslegung und Vorlage eines jährlichen Finanzberichts an die Erben (Paragraph 86 des Gesetzes) sowie die Erteilung vollständiger Auskünfte an die Erben auf deren Verlangen. Die Verletzung dieser Pflichten stellt eine Pflichtverletzung als Nachlassverwalter dar, die eine Schadenersatzpflicht begründet (Paragraph 88 des Gesetzes).

Diese zivilrechtlichen Pflichten können jedoch das absolute Schweigerecht der Nachlassverwalterin nicht aufheben oder einschränken, sollte gegen sie als Beschuldigte polizeilich ermittelt werden (beispielsweise wegen des Verdachts auf Veruntreuung oder Täuschung). In einer solchen Situation tritt die zivilrechtliche Offenlegungspflicht hinter das strafrechtliche Schweigerecht im Ermittlungsverfahren zurück.

Mit anderen Worten: Die Berichts- und Offenlegungspflichten, die einer Nachlassverwalterin gegenüber den Erben nach dem Erbrecht (Succession Law) obliegen, schließen das absolute Schweigerecht, das ihr als Beschuldigter zusteht, nicht aus, sobald sie in eine polizeiliche Vernehmung gerät. Das Schweigerecht eines Beschuldigten im Strafverfahren ist ein weitreichendes und absolutes Grundrecht, das es ihr erlaubt, völlig zu schweigen, und die zivilrechtlichen Auskunfts- und Berichtspflichten müssen diesem Recht im strafrechtlichen Ermittlungsverfahren weichen.

Solange jedoch keine strafrechtliche Untersuchung gegen sie läuft, hat die Nachlassverwalterin kein Recht zu schweigen. Im Zivilverfahren steht ihr lediglich das relative Zeugnisverweigerungsrecht zur Vermeidung der Selbstbelastung nach Paragraph 47 der Beweisordnung zu. Dieses Privileg ist selektiv und erlaubt es ihr lediglich, die Beantwortung spezifischer Fragen oder die Herausgabe spezifischer Dokumente zu verweigern, bei denen eine reale Gefahr der strafrechtlichen Selbstbelastung besteht. Es entbindet sie nicht pauschal von der Pflicht zur Kooperation, zur Vorlage von Berichten oder zur Beantwortung „harmloser“, nicht belastender Fragen.

Mit anderen Worten – Rachel Ben-Aris Schweigen erweckt den Eindruck des Schweigens von jemandem, der eine Selbstbelastung befürchtet. Eine Situation, in der die Justiziarin des Technions einer Straftat verdächtigt wird, zwingt das Technion dazu, seine Schritte sorgfältig abzuwägen.

Rachel Ben-Ari als Farce im öffentlichen Diskurs über „Justizreform“/„Regierungsumsturz“

Die vorliegende Angelegenheit stellt sich als Farce dar: Rachel Ben-Ari wurde in den Medien als Anführerin der Proteste gegen die „Reform des Justizsystems“ dargestellt; sie wird in den Medien mit der Behauptung zitiert, die „Justizreform“ vereitliche die „richterliche Unabhängigkeit“ und die „Demokratie“.

Zudem ist anzumerken, dass die Familiengerichte seit 10 Jahren oder mehr als „absoluter Dschungel“ bekannt sind, als ein Ort, an dem „schreckliche und beängstigende Schäden“ entstehen.[2] Die Familiengerichte wurden im vergangenen Jahr von MK S. Rothman, dem Vorsitzenden des Verfassungsausschusses της Knesset, als „das schwarze Loch des Gerichtssystems“ bezeichnet.[3] Solche Umstände stellen an sich eine schwere Verletzung der Menschenrechte dar und verletzen Israels Pflicht, seinen Einwohnern kompetente Gerichte zur Verfügung zu stellen. Zudem besitzen die aufeinanderfolgenden Generalstaatsanwälte die einzigartige und exklusive Befugnis, sich der Angelegenheit anzunehmen. Doch ausgerechnet die amtierende Generalstaatsanwältin Gali Baharav-Miara verhindert die Untersuchung der Affäre in Haifa, die sich mittlerweile über das Gericht hinaus ausgeweitet hat und auch die Leitung des Generalbevollmächtigten einschließt: die Nachlassprüferin und Leiterin des Bezirks Haifa und Norden, RA Tamira Alter, sowie den Nachlassprüfer und Generalbevollmächtigten selbst, RA Ben Zion Feigelson... Die Generalstaatsanwälte sind es auch, die eine Politik der Straflosigkeit (Impunity) gegenüber Richtern in Israel eingeführt haben – eine Politik, die jeglicher Rechtsgrundlage entbehrt, eine Politik, die als korrupt und korrumpierend gilt.

Eine einzigartige Gelegenheit und der richtige Zeitpunkt für eine echte Reform des Justizsystems

In dieser Sackgasse profitiert RA Rachel Ben-Ari von der Unschuldsvermutung, und es besteht keine reale Chance, dass Generalstaatsanwältin Gali Baharav-Miara die Eröffnung einer wahrheitsgemäßen Untersuchung genehmigen wird [siehe Anhang bezüglich der Behinderung der Ermittlungen in der mutmaßlich damit zusammenhängenden Affäre um Richterin Esperanza Alon und RA Amos Sadika]. Darüber hinaus ist es nicht zu erwarten, dass die Universitäten die Strafverfolgungs- und Justizbehörden des Staates ersetzen.

Dr. Joseph Zernik schlägt Prof. Sivan und Prof. Chamovitz einen kreativen Ausweg vor, der im Einklang mit der akademischen Tradition steht – einen Ausweg, der einen wesentlichen Beitrag zur Gesellschaft und zum Staat Israel leisten kann, entsprechend den Worten des VERA-Vorsitzenden Prof. Chamovitz:[4]

„Als staatliche Forschungseinrichtungen... haben israelische Universitäten maßgeblich zur Entwicklung des Landes beigetragen... sie haben den intellektuellen Fortschritt in verschiedenen Bereichen und Disziplinen angeführt... Wie unsere Partner im Ausland sind unsere Universitäten unabhängige Institutionen, die der akademischen Freiheit verpflichtet sind – einem unverzichtbaren Fundament für die Wahrheitssuche, den Fortschritt des menschlichen Wissens und dessen Verbreitung. Als Wissenschaftler habe ich immer geglaubt, dass Wahrheit nur durch offenes und kritisches Studium entstehen kann.“

Dr. Zernik schlägt eine vorläufige, kurze und sofortige Überprüfung der Integrität und Solidität der Daten und Systeminfrastruktur in Net HaMishpat durch Freiwillige vor, bei denen es sich um Professoren der Informatik (und nicht um Rechtsgelehrte) handelt.

Eine solche Prüfung kann auf Daten basieren, die von Dr. Zernik und/oder RA Rachel Ben-Ari eingereicht werden; sie kann innerhalb von ein oder zwei Wochen abgeschlossen werden, und ihr grundlegender Zweck besteht darin, eine Stellungnahme zu zwei klar definierten und engen Fragen abzugeben:

1. Ist das Net HaMishpat-System ein solides System für seinen Zweck?

2. Besteht Bedarf an einer umfassenden, unabhängigen Überprüfung durch Staatsbedienstete unter Berücksichtigung geeigneter Vorkehrungen?

Dieser Vorschlag basiert auf den Ereignissen um das Thema der elektronischen Wahlmaschinen in den USA. Konkret geht es um die unabhängige, freiwillige Prüfung von Maschinen des Herstellers Diebold, die von etwa 5 Informatikprofessoren durchgeführt wurde. Der 2003 von ihnen veröffentlichte Bericht führte zu einer grundlegenden und sofortigen Kehrtwende im Ansatz der Behörden zu diesem Thema.

Eine rund 200-jährige Tradition im Westen hat dem akademischen Lehrkörper eine einzigartige Position verliehen – die der öffentlichen Intellektuellen. Diese Rolle ist der zentrale Zweck der akademischen Freiheit und des Kündigungsschutzes (Tenure) sowie des besonderen Status, der dem akademischen Campus eingeräumt wird. Diese Tradition ist anerkannt, beginnend mit den „Göttinger Sieben“ (Deutschland, 1837) über das Manifest der Intellektuellen in der Dreyfus-Affäre (Frankreich, 1898), den „Professoreneid“ (Spanien, 1965), den Bericht über elektronische Wahlmaschinen (USA, 2003) bis hin zum Brief der Juraprofessoren an den Senat (USA, 2023).

Gute Gründe für das Misstrauen gegenüber dem Net HaMishpat-System

1. Die Entwicklung von Net HaMishpat erfolgte unter Verletzung der grundlegenden zwingenden Normen, die in jenen Jahren in Israel in Kraft waren – Der Bericht 60B (2010) des Staatskontrolleurs dokumentierte, dass die Entwicklung von Net HaMishpat außerhalb des Rahmens der grundlegenden zwingenden Normen stattfand, die bereits damals für die Entwicklung staatlicher Informationssysteme galten. Darüber hinaus handelt es sich in diesem Fall um ein Aktenführungssystem für die Gerichte, welches eine kritische Komponente bei der Definition des Justizsystems und damit der Natur des Regimes im Staat Israel darstellt. Der Kontrolleur fasst die Prüfung mit einer rätselhaften Feststellung zusammen, die zum Nachdenken anregt, indem er feststellt, dass die Entwicklung „ohne Vertretung des öffentlichen Interesses“ durchgeführt wurde. In der Tat veröffentlichte und präsentierte Dr. Zernik 2015 auf der 15. Europäischen Konferenz für Electronic Government ein Papier mit dem Titel: „Fraudulent new IT Systems of the Israeli Courts -- Unannounced Regime Change?“

2. Die Entwicklung von Net HaMishpat ignorierte zwingende Normen und Grundprinzipien der Gerichtsverwaltung, insbesondere die Leitprinzipien für die Architektur von Gerichtesaktenverwaltungssystemen, die in jenen Jahren in der Europäischen Union veröffentlicht wurden. In den Jahren 2003–2005, den ersten Jahren der beschleunigten Entwicklungsphase von Net HaMishpat, wurden bereits die ersten Arbeitsdokumente und Berichte der 2002 eingerichteten Europäischen Kommission für die Effizienz der Just (CEPEJ) veröffentlicht. Diese Publikationen betonten die Normen, die für die Entwicklung von Systemen dieser Art gelten müssen, in erster Linie öffentliche Transparenz und die Förderung der Einbindung von Organisationen der Zivilgesellschaft, um die Rechte der Prozessparteien, den Datenschutz und die Wahrung des Zugangs לGerichte zu gewährleisten. Im Jahr 2005 wurde von der Europäischen Kommission eine offizielle Politik der Europäischen Union bezüglich der Entwicklung von Gerichtesaktenverwaltungssystemen festgelegt und veröffentlicht. Diese Politik betonte die Bedeutung der Umsetzung grundlegender verfassungsrechtlicher Prinzipien.

3. Die Entwicklung von Net HaMishpat war von der Aufhebung der Gerichtsvorschriften (Registry Office) מ-1936 begleitet, und darin eingebunden – der Aufhebung der Autorität des Gerichtsschreibers (Clerk of the Court) als der für die Verwahrung von Akten und Aufzeichnungen verantwortlichen Person. Das bedeutet, Net HaMishpat repräsentiert auch ein neues Modell in der Gerichtsverwaltung. Das akzeptierte Modell in englischsprachigen Gerichten ist das einer richterlichen Instanz und einer Kanzleiinstanz, deren Zusammenarbeit im Rahmen von Checks and Balances zentral für die Wahrung der Integrität der Gerichte ist. In Israel begann eine Revolution in dieser Angelegenheit 2002 am Obersten Gerichtshof, ohne jegliche öffentliche Debatte und, soweit bekannt, ohne ein Verfahren, das Instanzen außerhalb des Gerichtshofs einbezog. Nach dem in Net HaMishpat implementierten Modell erhielten Richter Befugnisse und Berechtigungen zur Durchführung verschiedener Aktionen, die in Papierakten undenkbar gewesen wären. Der vorliegende Fall, EF 11650-06-24, liefert Beispiele für den daraus resultierenden Missbrauch des Rechts auf Gehör vor einem kompetenten Gericht (Court of Record).

4. Die Abnahme des Systems nach seiner Entwicklung per Outsourcing erfolgte ohne die Durchführung der unabhängigen Überprüfung durch Staatsbedienstete, welche nach den Vorschriften des Generalrechnungsführers obligatorisch war. Diese Situation ist umso schwerwiegender, als laut Staatskontrolleur während der Entwicklung kein Kernmanagement durch Staatsbedienstete aufrechterhalten wurde.

5. Die Installation „elektronischer Signaturen“, जो unter dem Verdacht stehen, eine Fiktion zu sein – In der ersten Runde, in den Anfangsjahren von Net HaMishpat, propagierte die Gerichtsverwaltung das Narrativ, dass Richter ihre Beschlüsse mit zertifizierten elektronischen Signaturen gemäß dem israelischen Gesetz über elektronische Signaturen (Electronic Signature Law, 5761-2001) unterzeichnen. Durch einfache Validierungsprüfungen wies Dr. Zernik nach, dass keine solchen Signaturen mit Standard-Validierungswerkzeugen erkennbar waren. Die elektronischen Signaturen wurden von den Validierungswerkzeugen von Comsign und PersonalID als ungültig eingestuft; die unterzeichnende Stelle und die zertifizierende Stelle waren gleichermaßen die „Israeli Courts Authority“. Eine gerichtliche Anfrage nach dem Informationsfreiheitsgesetz war erforderlich, um die Gerichtsverwaltung zu dem Geständnis zu bewegen, dass „es keine Regierungsbehörde dieses Namens gibt, sondern es sich nur um einen Monker handelt“. Im Jahr 2016 wurde Dr. Zernik nach wiederholten Veröffentlichungen zu diesem Thema unerwartet zu einem Treffen mit Prof. Danny Dolev vom Institut für Informatik an der Hebräischen Universität in Jerusalem eingeladen. In dem kurzen Treffen erklärte Prof. Dolev, dass er seit den 1990er Jahren als Berater der israelischen Regierung in Fragen der Computerisierung tätig gewesen sei. Zudem bestätigte er Dr. Zerniks Erkenntnisse und fügte hinzu, dass das Problem weit über die Gerichte hinausgehe, da das elektronische Signaturprojekt des Staates seit Jahren feststecke. In der zweiten (aktuellen) Runde wurden die Arbeitsabläufe geändert, aber die grundlegende Realität blieb dieselbe. Validierungsprüfungen durch Werkzeuge der israelischen Comsign-Corporation, der Europäischen Union und von Adobe mit Sitz in den USA zeigen, dass die elektronischen Signaturen ungültig sind, nicht einmal als sichere (unzertifizierte) Signaturen [siehe Anhang]. Diese Angelegenheit muss jeden gutgläubigen Beobachter beunruhigen. Unter anderem im Zusammenhang mit irreführenden Informationen, die von der Gerichtsverwaltung zu diesem Thema veröffentlicht wurden. Zum Beispiel Informationen, die dem israelischen Justizombudsmann in der Affäre um Richterin Varda Alshech zur Verfügung gestellt und in dessen Entscheidung aufgenommen wurden [siehe Anhang].

6. Das System wird unter einem dichten Schleier der Geheimhaltung betrieben – was im Widerspruch zum Prinzip della „Transparenz des Entscheidungsprozesses“ steht. Als Teil derselben administrativen Denkweise wurde bis heute kein Benutzerhandbuch verfasst. Es handelt sich um ein System, dessen Entwicklung mit Sicherheit die Schwelle von NIS 1 milliard überschritten hat, das seit über 15 Jahren im Einsatz ist und dessen Bedienung täglich von Tausenden von Beamten verlangt wird. Es ist zum jetzigen Zeitpunkt unplausibel, dass es sich hierbei um ein Versehen oder Vergesslichkeit handelt. Es ist wahrscheinlicher anzunehmen, dass zu einem relativ frühen Zeitpunkt eine Grundsatzentscheidung getroffen wurde, kein Benutzerhandbuch zu schreiben.

7. Es wurden Regeln in das System eingebettet, die als Gesetze oder Verordnungen hätten erlassen oder verkündet werden müssen, aber sie werden geheim gehalten. Diese Situation widerspricht dem allerersten Gesetzgebungsakt des Staates Israel, Artikel 11A der Rechts- und Verwaltungsordnung von 5708-1948, der besagt: „Ein geheimes Gesetz hat keine Gültigkeit und hatte nie Gültigkeit.“ Net HaMishpat ist ein extremer Fall von „Code is Law“.[6] Dr. Zernik untersuchte diese Angelegenheit, einschließlich der Einreichung einer Berufung beim Obersten Gerichtshof gegen eine Anfrage nach dem Informationsfreiheitsgesetz bezüglich der Unterzeichnung von 3 Richtern auf einem Urteil in einem Strafverfahren wegen eines schweren Verbrechens – die Position des Obersten Gerichtshofs in der Anhörung lautete, dass „die Frage, ob in staatlichen Informationssystemen eingebettete Informationen Informationen im Sinne des Informationsfreiheitsgesetzes sind, nicht reif für eine Diskussion und Entscheidung ist“. Die schlichte Bedeutung der Dinge: Die Strafprozessordnung schreibt vor, dass die drei Mitglieder des Spruchkörpers das Urteil unterzeichnen müssen. In Net HaMishpat gibt es jedoch nur die Option für eine einzige Signatur.

8. Die schweren Fehlfunktionen nach der Inbetriebnahme von Net HaMishpat an den Gerichten zeigen, dass die Architektur, die versteckte/fiktive elektronische Signaturen beinhaltet, einen breiten Nährboden für Missbrauch schafft... Die Varda-Alshech-Affäre (2011) [siehe Anhang], die Joelle-Ben-Simon-Affäre (2016) [siehe Anhang], die Effi-Naveh-Affäre (2022) [siehe Anhang].

9. Net HaMishpat schuf neue, schädliche Normen – In seinen Memoiren beschreibt Shimon Agranat, Präsident des Obersten Gerichtshofs (1965–1976), die Situation am Gericht in Haifa im Jahr 1932. Er führt die Verfälschung von Urteilen und Beschlüssen auf die „mysteriöse Hand“ zurück, und diese Handlungen spiegeln seiner Meinung nach „die chronische Krankheit der Gerichte – Korruption“ wider. Doch im Jahr 2002 wurden nachträgliche Änderungen am israelischen Obersten Gerichtshof zur neuen Norm – „vorbehaltlich redaktioneller und sprachlicher Änderungen“. Und Net HaMishpat machte diese Handlungen viel einfacher. Die Varda-Alshech-Affäre etablierte die neue Norm: Handlungen, die als Fälschung, Täuschung und Vertrauensbruch hätten eingestuft werden müssen, sind überhaupt keine Straftat mehr.

10. Ein Kodex des Schweigens ist entstanden – die Rechtsgemeinschaft spricht nicht über die Situation in Net HaMishpat.

Eine vorläufige Überprüfung von Net HaMishpat durch Universitätsfakultätsmitglieder erfordert keine Kooperation der Gerichtsverwaltung. Eine solche Prüfung wird sofort zeigen, dass Net HaMishpat ein offenkundig ungültiges System ist. Eine kurze und gezielte Überprüfung, wie vorgeschlagen, wird einen einzigartigen Beitrag zum Rechtsstaat und zu den Menschenrechten im Staat Israel leisten... Ebenso wird eine solche Prüfung keinen Zweifel an der Natur der Handlungen von RA Rachel Ben-Ari lassen.

Der Standpunkt der Gerichtsverwaltung, wie er Dr. Zernik 2025 in einer Antwort auf eine Anfrage nach dem Informationsfreiheitsgesetz übermittelt wurde, lautet: „Es besteht kein Bedarf“ für eine Überprüfung von Net HaMishpat. Wenn eine vorläufige Überprüfung durchgeführt wird, die auf einen realen und unmittelbaren Bedarf für eine umfassende Prüfung hinweist, könnten die Universitätsleiter in einer einzigartigen Position sein, um eine Lösung für die Situation herbeizuführen. Angesichts ihrer konsequenten Unterstützung für die Richter und die Generalstaatsanwältin könnten die Universitätsleiter die Vermittler sein, die eine echte Reform im Justizsystem vorantreiben.

Persönliche Anmerkung:

Im Jahr 2009 habe ich in Los Angeles das erste System dieser Art – Sustain – untersucht. Als mir die Testergebnisse klar wurden, wandte ich mich an meinen Onkel, den verstorbenen Prof. Eli Shamir, und den verstorbenen Prof. Michael Rabin mit der Bitte, die Ergebnisse zu prüfen. Es bedurfte keines Turing-Preisträgers, um die Ergebnisse zu bewerten. Aufgrund der schwerwiegenden Bedeutung der Ergebnisse bat ich jedoch um eine Bestätigung der beiden, die das erste Institut für Informatik in Israel gründeten. Im Jahr 2010 war es ebenfalls mein verstorbener Onkel Eli Shamir, der mich darauf verwies, die Computer der Gerichte in Israel zu untersuchen. Beide sind vor Kurzem verstorben. Und ich hoffe, dass ein Vorgehen der Universitäten nach meinem Vorschlag ihnen Genugtuung bringen wird.

Es bedarf keiner Expertise auf dem Niveau von Informatikprofessoren, um die schweren Mängel in Net HaMishpat zu erkennen. Der Appell an die Professoren erfolgt, weil ihre Stimme gehört wird und eine Wirkung entfalten wird, wo die Stimme anderer keine Reaktion hervorrufen konnte, außer Vergeltung.

Eine vorläufige Antwort wird innerhalb von 7 Tagen erbeten.

Mit freundlichen Grüßen

Joseph Zernik, PhD, LLB

[1] Keren Weinshall et al. „Reliability of Case Opening and Closing Data – in the Net HaMishpat System“ Courts Administration (2011).

[2] Chen Ma'anit, „Familiengerichte: ‚Es herrscht ein absoluter Dschungel an den Gerichten, tun Sie alles, um nicht dort zu landen‘“, Globes (2016).

[3] Vorsitzender des Verfassungsausschusses der Knesset, Protokoll der Ausschusssitzung, 16. Juli 2025.

[4] Erklärung des Vorsitzenden auf der VERA-Homepage.

[5] Roni Aloni Sadovnik „Die Büchse der Pandora des Mishael Cheshin“, Yedioth Ahronoth (2006).

[6] Lawrence Lessig „Code is Law, On Liberty in Cyberspace“, artorios.org (2000).

Anhänge – Werden in den kommenden Tagen übermittelt und online gestellt

• Anhang 1: Elektronische Signaturen in Net HaMishpat?

• Anhang 2: Entscheidung des Ombudsmanns der israelischen Justiz 88/12/Bezirk Tel Aviv (31. Mai 2012) bezüglich Richterin Varda Alshech und der Protokoll-Affäre (2011);

• Anhang 3: Die Affäre um Richterin Esperanza Alon und RA Tzadika, „doppelte Buchführung“ und das „Noch nicht unterzeichnet“-Protokoll am Familiengericht Haifa (2013); manipulierte Bearbeitung durch die Gerichtsverwaltung (2024) und das Büro des stellvertretenden Staatsanwalts (Strafsachen) (2025);

• Anhang 4: Die Affäre um Joelle Ben Simon, Verfahren basierend auf völlig ungültigen „Entwurfs“-Beschlüssen am Familiengericht Jerusalem (2016);

• Anhang 5: Die Effi-Naveh-Affäre – Medienberichte über eine Verurteilung ohne eine Verurteilung in der Akte (2022);

• Anhang 6: Die Zuweisung von Akten an Richter und Handlungen, die mutmaßlich der Zuständigkeit entbehren;

• Anhang 7: Informelles Register der Vorgänge in der Akte, bei dem etwa 25% der registrierten Vorgänge vor dem Zugriff des Antragsgegners 1 verborgen sind;

• Anhang 8: Zustellungen, denen mutmaßlich die Gültigkeit fehlt;

• Anhang 9: Vorsätzlich manipuliertes Protokoll und Urteil, denen die Gültigkeit fehlt; eine „beglaubigte Verfügung“ (Psikta), von der Dr. Zernik behauptet, sie sei ein Scheingerichtsdokument, d. h. ein Dokument, das kein Gerichtsdokument ist und dem die Gültigkeit fehlt – ein zentraler Betrug in den Verfahren;

• Anhang 10: Die Unfähigkeit, Forderungen einzutreiben, die vermeintlich in TE 11650-06-24 entstanden sind;

• Anhang 11: Betrugsmerkmal #38 – „Die rauchende Pistole und die schwarze Flagge“;

• Anhang 12: Die Historie von Antrag #72;

• Anhang 13: Die Historie von Antrag #79.

 

 

 פנייה לפרופ' אורי סיון, נשיא הטכניון ופרופ' דניאל חיימוביץ, יו"ר ור"ה

 18 ביולי, 2026

פרופ’ אורי סיון, נשיא הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, ופרופ’ דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון ויו"ר ור"ה [ועד ראשי האוניברסיטאות, ישראל] שלום רב,

הח"מ, יוסף צרניק, PhD, LLB, פעיל זכויות האדם, שרכש מוניטין בחקר מערכות מידע של בתי משפט, בארץ ובחו"ל, פונה אליכם במכתב זה בעניין עו"ד רחל בן-ארי, המכהנת כיועצת משפטית לטכניון ולוור"ה.  

היועמ"ש לטכניון משמש כנאמן הציבור, "שומר הסף" של שלטון החוק, המבטיח את חוקיות פעולות המוסד, כמו גם שמירת ההגינות, הסבירות, ואי-ההפליה. היועמ"ש לטכניון גם מפקח על רכש, מכרזים ופטור ממכרזים. יועמ"ש לטכניון חייב לעמוד בדרישות של יושרה מקצועית וטוהר המידות...

לטענתו של ד"ר יוסף צרניק, רחל בן-ארי עוסקת מזה שנתיים במרמה בהליכי משפט בצוותא חדא עם השופטת הילה גורביץ בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה.

הליכים למראית עין, הליכים פיקטיביים

לטענתו של ד"ר יוסף צרניק, רחל בן-ארי עוסקת מזה שנתיים במרמה בהליכי משפט בצוותא חדא עם השופטת הילה גורביץ בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. סמוך לאחר שכתב הטענות הראשון הגיע לידיו, הגיש לעורכי הי ןב ד"ר צרניק הודעה, כי "כתב הטענות הראשון נחזה כהכרזה על הכוונה לנהל הליכי משפט למראית עין". בעברית פשוטה, מדובר בהליכים פיקטיביים. "זהו מין נשף מסכות שנמשך כבר שנתיים. מצד אחד, ברור שהשופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי מודעות למעשיהן, שהם למעשה בגדר עבריינות חמורה ("לכאורה"). מצד שני, הן מנסות לשמור על הפאסון של שופטת ועורכת דין מכובדת...". מרמה כלפי בית המשפט מהסוג המסוים הזה, מוכרת ברחבי העולם. אולם למרות חיפוש יסודי, ד"ר צרניק טוען, שלא מצא מרמה מסוג זה נזכרת בחוק, בפסיקה, או בספרות המשפטית בישראל. כשעבירה זו מוגדרת בפני עצמה (לדוגמה, Texas Penal Code § 32.48 – Simulating Legal Process), יסודותיה הם יצירת מסמכים המחקים כתבי בית דין, אך הם חסרי כל תוקף, והמצאתם או מסירתם לאחרים מתוך כוונה שאותם אחרים יראו בהם כתבי בית דין תקפים ובני אכיפה, יקבלו את סמכותם ויפעלו בהתאם.

מאפייני ההליכים בת"ע 11650-06-24 בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה

1. שיבוש הכתבים והרישומים – השופטת הילה גורביץ משבשת בכוונת מכוון את הכתבים השיפוטיים. להגשות ד"ר צרניק הייתה נטייה להיעלם. מצד שני, לשותפה של עו"ד בן-ארי, מר יואב סלומון (מופיע שנתיים ללא ייפוי כוח, בחסות השופטת הילה גורביץ) יש נטייה להגיש מסמכים בשמו של ד"ר צרניק ... בפרט הסכמות בדויות. בנט המשפט אין רשימת כתבים המוגדרת כ"דוקט" (עמימות היא מאפיין בסיסי). אולם כשהשופטת הילה גורביץ נתקפת תזזית ניקיונות, בקשות והחלטות נעלמות או מוזזות לאחר מעשה, ללא כל הליך ראוי, החלטה או הודעה. לאחר אירוע אחד מסוג זה, עו"ד רחל בן-ארי ומר יואב סלומון הגישו "בקשה להחייאה" של בקשה שנעלמה... התפיסה של עקיבות המספרים הסידוריים ברגיסטר כמכשיר אותנטיקציה מובהק, זרה לשופטת הילה גורביץ. ד"ר צרניק מנוע מגישה למסמכים הרשומים תחת כ-25% ממספרי הבקשות.

2. בידוי סדרי הדין, תקנות המזכירות, תקנות האגרות – איסור על תקשורת בכתב עם המזכירות, חיוב באגרת בקשה על פנייה למזכירות (פטורה מאגרה לפי התקנות), איסור על הגשת פנייה למזכירות או הודעת עיון בנט המשפט (נוגד את הוראות הנהלת בתי המשפט), איסור על הודעות עיון של בעל דין בתיקו (פגיעה בזכות חוקתית שהיא חלק מהגישה לערכאות)... לדוגמה, עו"ד רחל בן-ארי היא "מנהלת עיזבון" למראית עין. בתיק בית המשפט לא נוצר בעל תפקיד שהוא "מנהל העיזבון". רחל בן-ארי מגישה בקשות כ"מנהלת העיזבון", אולם בהיעדר גורם בשם זה בתיק, היה על המזכירות לדחות את הבקשות מרישום בגין "חוסר התאמה". אולם מזכירת בית משפט קרן פלס מקבלת את הבקשות ורושמת אותן תחת שמותיהם של אחרים... כשד"ר צרניק הגיש בקשה למחוק בקשה של עו"ד בן-ארי שנרשמה ברישום משובש כאמור, השופטת הילה גורביץ נתנה החלטה בה הסבירה שאלה סדרי הדין, שכן, היא למדה אותם מפי מזכירת בית משפט קרן פלס (הנשק האסטרטגי שהשופטת אספרנצה אלון הורישה לחברתה בלב ובנפש, השופטת הילה גורביץ, כשעזבה את בית המשפט לענייני משפחה בשנת 2015). מזכירת בית משפט קרן פלס אכן הוציאה הודעה בה אישרה את דברי השופטת, כי אלה הם סדרי הדין. כשד"ר צרניק הגיש פנייה למזכירות: ‘מהו המקור בכתב?’, מזכירת בית משפט קרן פלס השיבה – ‘אסור לתקשר עם המזכירות בכתב’.

3. נטייה של השופטת הילה גורביץ לתרמית מתוך פזיזות – ד"ר צרניק הגיש לשופטת הילה גורביץ מספר פעמים תזכורות בדבר הלכת הקאדי מלוד של הנשיא שמעון אגרנט: "מעשה השפיטה שהיה נגוע בתרמית מצד השופט... יש בו כדי לשלול את הסמכות השיפוטית מעיקרה ולפיכך אין הפטור [מאחריות פלילית לנושא משרה שיפוטית] תופס במעשה שפיטה כנ"ל" - ע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 57. כמו כן, הגיש לשופטת הילה גורביץ רשימה של אותות המרמה, וביקש שתסביר ו/או תפריך אותם. התזכורות לא שינו דבר. 

חשד כי התיק האלקטרוני ת"ע 11650-06-24 הוא תיק פיקטיבי מיסודו

בהליכים בת"ע  11650-06-24 השופטת הילה גורביץ חייבה את המשיב 1, ד"ר יוסף צרניק, סכומים חריגים בילת חכררכ"הוצאות לטובת אוצר המדינה", בעילות חריגות ביותר. פעלותיה נחזו לעיתים קרובות כנקמה, הטרדה והפחדה של עד מודיע ומוסר. במאי 2025, חיובים אלה כבר הצטברו ליות מ-10,000 ש"ח, אך התברר בי המשפט אינו מסוגל להעביר את ההוצעות לגביה על יד מרכז הגביה הממשלתי של רשות האכיפה והגבייה. השופטת הילה גורביץ הוציאה החלטות בנושא, ומאמצים נעשו להעביר את החיובים. לשווא. נכון להיום, החיובים הגיעו לסך 30,000-20,000 ש"ח, אולם עדיין לא הועברה אגורה למרכז הגבייה.

הסבר לתופעה יכול להימצא בטיבו של התיק האלקטרוני ת"ע 11650-06-24, כלומר, במאפייניו הדיגיטליים עוד טרם נרשם בו מסמך כלשהו. קיומם של "תיקים פיקטיביים" בנט המשפט,  שאין להם כל תוצאה אופרטיבית, מוזכר במאמר של מחלקת המחקר של הנהלת בתי המשפט. [1] 

נושא זה ראוי לחקירה נפרדת, כיוון שהנושא נסתר לחלוטין מעין הציבור.

טביעות האצבע של השופטת אספרנצה אלון

לדברי ד"ר יוסף צרניק, אין דרך לבחון את הפרשה מבלי לגלות בה את טביעות אצבעותיה של השופטת אספרנצה אלון, חברתה הקרובה של הילה גורביץ.

במרץ-אפריל 2013 (לפני 13 שנים!) חשף ד"ר יוסף צרניק מרמה ("לכאורה") של השופטת אספרנצה אלון בצוותא חדא עם עו"ד עמוס צדיקה. פחות משנה לאחר החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת הפרוטוקולים הכפולים של השופטת ורדה אלשיך, יצרה אספרנצה אלון בתיק אפוטרופסות אמו ז"ל, שתי החלטות שונות וסותרות, באותו יום, באותו עניין. שתיהן נשמרות זו לצד זו בנט-המשפט, אך מופעלת עליהן תצוגה בררנית לפי זהות המשתמש... "ספרים כפולים" לכל דבר ועניין... לא זו אף זו, 3 שבועות אחר כך, היא יצרה בתיק א"פ 1829-06-10 פרוטוקול יחיד מסוגו: הפרוטוקול משובש מיסודו בתוכנו, אפילו שמות הצדדים והנוכחים שובשו בכוונת מכוון. ועל פניו חותמת מים אלקטרונית "טרם נחתם"... [ראו נספח] החלטת הנציב בפרשת ורדה אלשיך קובעת במפורש, שמסמכים הנושאים חותמות מים דומות הם חסרי כל תוקף, אינם כתבי בית דין כלל. בפרוטוקול הדיון שלאחר מכן, אספרנצה אלון כללה גינוי של "התנהלותו הנלוזה" של ד"ר צרניק, שפרסם את מעשיה...

בשנת 2015, עברה השופטת אספרנצה אלון לכהן בבית המשפט המחוזי בחיפה.

בפברואר 2021, הופנו/נותבו התיקים הקשורים לאפוטרופסותה של אמו ז"ל של ד"ר צרניק לשופטת רויטל באום.

ביום 15.12.2022, נפטרה אימו ז"ל של ד"ר צרניק.

ביום 15.1.2023, חודש אחר כך, הופיעה השופטת הילה גורביץ יש מאין בתיק א"פ 1829-06-10 שהיה מנותב לשופטת רויטל באום, והתחילה לתת החלטות בחוסר סמכות, כמו כן, החלטות חסרות בסיס בחוקי מדינת ישראל. ההסבר ההגיוני היחיד היה, שהשופטת הילה גורביץ הגיעה לתיק על מנת ליישם את רצונה של השופטת אספרנצה אלון בפרוטוקול "טרם נחתם"’. אולם גורביץ נזהרה שלא להזכיר דברים בשמם. היא הסבירה שהיא פועלת לפי "החלטות חלוטות של מותב קודם", אך לא גילתה מהי ההחלטה, מאיזה תאריך, ומי היה המותב... "אספרנצה אלון חיכתה לי בסיבוב 13 שנים", מסכם ד"ר צרניק.

האם יועמ"שית הטכניון רחל בן-ארי מייצגת את שלטון החוק, שמירת ההגינות, הסבירות, ואי-ההפליה, יושרה בניהול כספים, טוהר המידות??

•  ההליכים בתיק החלו ביום 16.6.2024, לאחר עיכוב קצר מסיבות לא ראויות: העדר המצאה לד"ר צרניק, והגשה ורישום שקרי ומטעה של "הסכמה" מטעם ד"ר צרניק, ללא ידיעתו וללא הסכמתו. ה"הסכמה" הוגשה לרישום על ידי מר יואב סלומון. לפי דברי עו"ד בן-ארי הגשת ההליך לבתי המשפט היה "יוזמה משותפת" שלה ושל מר יואב סלומון". לפיכך, יש לשייך את סדרת אותות המרמה סביב יום פתיחת התיק לשניהם גם יחד.  

•  פעולתה הראשונה של עו"ד רחל בן-ארי בתיק הייתה הגשת בקשה מיום 24.6.2024, בה טענה שיש לשלול את ההכרה באישיותו המשפטית האוטונומית של ד"ר צרניק. ולפיכך, אין צורך לקבל את עמדתו או הסכמתו בעניינים שלפני בית המשפט (העיסוק בתיעוד הסכמות כוזבות של ד"ר צרניק, או הפטור מהצורך לקבל את הסכמתו, הוא עניין מרכזי בהליכים).  הטיעון המשפטי היה מבוסס על דוקטרינת "הביצוע בקירוב" בדיני היושר. הטיעון המשפטי הוא חסר שחר, והוא בוודאי בגדר הטעיה אסורה לפי כלל 34(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986. במקרה זה, המעשה עשוי לעלות לגדר עבירה פלילית של קבלת דבר במרמה ושיבוש מהלכי משפט. כפי הבקשה, השופטת הילה גורביץ לא הוציאה הודעה המבקשת את עמדות הצדדים. למחרות בבוקר, 25.6.2024, היא רשמה שהבקשה התקבלה. יש לזכור שעו"ד רחל בן-ארי מפרסמת שהיא מתמחה בענייני ירושה וכשרות משפטית. אין ספק שהיא יודעת מהו ההליך המשפטי הנדרש למה שביקשה וקיבלה. יתר על כן, המעשה הוא הפרה חמורה של סעיף 16 לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות (נערכה בשנת 1966, נכנסה לתוקף בישראל בשנת 1992). יתר על כן, המרמה ("לכאורה") במקרה זה היא כה חריגה בטבעה, שקשה להאמין שעו"ד רחל בן-ארי והשופטת הילה גורביץ הגיעו לאותה מסקנה משפטית חסרת שחר ללא תיאום מראש.

•  רחל בן-ארי מציגה את עצמה כ"מנהלת העיזבון" על סמך מסמך שהוא לטענת ד"ר צרניק זיוף, במשמעו - "יצירת מסמך הנחזה להיות את אשר איננו".  כלומר, כתב בית דין למראית עין. הבנקים ולשכת רישום מקרקעין משתפים אתה פעולה.  מתוך כך השתלטה על עיזבון בסך 6-5 מיליון ש"ח.

• רחל בן-ארי אינה רשומה כ"מנהלת העיזבון" בתיק בית המשפט או במרשם האפוטרופוס הכללי.

• התוצאה היא שיבוש מהלכי משפט ("לכאורה") ואי-סדרים בניהול העיזבון.

• מזה שנה וחצי רחל בן-ארי מסרבת לקיים את חובותיו החקוקות של מנהל עיזבון, ככל שהיא רואה את עצמה כמנהלת עיזבון – למסור (א) פרטה כדין, (ב) דוחות כספיים כדין, (ג) מידע בתשובה לדרישותיו של היורש.

• נטל הפיקוח על מנהלי עיזבון הועבר לאחר תיקון 18 לחוק הירושה לכתפי היורש. האפ"כ מסרב לנהל פיקוח. על ידי הסתרת מעשיה ופעולותיה בכספי העיזבון רחל בן ארי מסכלת כל הפיקוח עליה. ראיות שנמצאו לאחרונה מצביעות על שיתוף פעולה ("לכאורה") של האפ"כ במרמת העיזבון.

• האם עו"ד רחל בן-ארי, מי שאמורה לפקח על חוקיות ויושרה בהתנהלות מוסד בגודלו של הטכניון, ובפרט על רכש, מכרזים ופטור ממכרזים במוסד שתקציבו השנתי כ-2 מיליארד ש"ח, ובו בזמן עוסקת בשיבוש הרישומים בניהול עיזבון בסך 6-5 מיליון ש"ח מאמינה אפילו לרגע, שהיא משתתפת בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בהליך לפי חוקי מדינת ישראל???

• האם התנהלותה של רחל בן-ארי תורמת לאמון הציבור בטכניון ובחוקיות וישרה בהתנהלות הטכניון והנהלתו,  שלטון החוק, ההגינות, הסבירות, אי-ההפליה, יושרה בניהול כספים וטוהר המידות בטכניון???

• במצב בו נמצאות האוניברסיטאות הישראליות בזירה הבינלאומית, פרשת עו"ד רחל בן-ארי עלולה לגרום לנזק מצטבר למעמדן של האוניברסיטאות, בפרט ביחסים עם האיחוד האירופי.

בשתיקתה, רחל בן-ארי נחזית כמי שרואה את עצמה כחשודה בפלילים, או מי שעלולה להפליל את עצמה אם תקיים את חובת הדיווח ליורש. על הטכניון לבדוק בקפידה את חובותיו במצב כזה

על רחל בן-ארי חלות חובות ברורות כמנהלת עיזבון: על פי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, מנהל עיזבון כפוף לחובות דיווח קשיחות, הכוללות הגשת פרטת עיזבון תוך 60 ימים ממינויו (סעיף 84 לחוק), ניהול חשבונות והגשת דין וחשבון שנתי ליורשים (סעיף 86 לחוק), ומסירת ידיעות מלאות ליורשים לפי דרישתם. הפרת חובות אלה מהווה הפרת חובה כמנהל עיזבון המקימה אחריות לנזק (סעיף 88 לחוק). עם זאת, חובות אזרחיות אלו אינן יכולות "לבטל" או לגבור על זכות השתיקה המוחלטת של מנהלת העיזבון אם זו תיחקר כחשודה במשטרה (למשל, בחשד לגניבה מהעיזבון או מרמה). במצב כזה, חובת הגילוי האזרחית נסוגה לחלוטין מפני זכות השתיקה הפלילית בחקירה.

כלומר, חובות הדיווח והגילוי המוטלות על מנהלת עיזבון כלפי היורשים מכוח חוק הירושה אינן שוללות את זכות השתיקה המוחלטת העומדת לה כחשודה אם תגיע לחקירת משטרה, שכן זכות השתיקה של חשוד בחקירה פלילית היא זכות יסוד רחבה ומוחלטת המאפשרת לה "למלא פיה מים" ולא לומר דבר, וחובות הגילוי והדיווח האזרחיות נסוגות בפני זכות זו בחקירה הפלילית.

כל עוד אינה בחקירה פלילית, לא עומדת למנהלת העיזבון זכות שתיקה. בהליך האזרחי עומד לה אך ורק החיסיון היחסי מפני הפללה עצמית לפי סעיף 47 לפקודת הראיות. חיסיון זה הוא סלקטיבי ומאפשר לה לסרב להשיב אך ורק על שאלות ספציפיות או למסור מסמכים ספציפיים שיש בהם סיכון ממשי להפללתה בפלילים, ואין הוא מעניק לה פטור גורף מלשתף פעולה, מלמסור דוחות או מלהשיב לשאלות "תמימות" שאינן מפלילות.

במילים אחרות – שתיקתה של רחל בן-ארי נחזית כשתיקת מי שחוששת מהפללה עצמית. מצב בו יועמ"שית הטכניון חשודה בפלילים מחייב את הטכניון לשקול את צעדיו בקפידה.

רחל בן-ארי נחזית כפארסה על השיח הציבורי אודות "רפורמה משפטית"/"הפיכה משטרית"

הפרשה נחזית כפארסה: רחל בן-ארי ידועה כמובילת מחאה נגד ה"רפורמה במערכת המשפט", היא מצוטטת בתקשורת כשהיא טוענת שה"רפורמה המשפטית" מסכלת את "העצמאות השיפוטית", ו"הדמוקרטיה".  

כמו כן, יש לשים לב, שהמצב השורר בבתי המשפט לענייני משפחה, שנודעו כבר לפני 10 שנים ויותר כ"ג’ונגל טוטלי", כמקום בו נגרמים "נזקים איומים ומפחידים",[2] ושהוכרזו בשנה שעברה "החור השחור של מערכת המשפט".[3] הוא הפרה חמורה של זכויות האדם בעצמו. וכן, היועמשים לדורותיהם מחזיקים בסמכות ייחודית ובלעדית לטפל בעניין. אולם היועמ"שית גלי בהרב-מיארה היא זו המונעת את חקירת הפרשה בחיפה, שהתרחבה עתה מעבר לבית המשפט, וכוללת גם את הנהלת האפוטרופוס הכללי: רשמת ירושה ומנהלת מחוז חיפה והצפון עו"ד תמירה אלתר, רשם ירושה והאפ"כ עצמו עו"ד בן ציון פיגלסון... היועמ"שים הם אלה שהנהיגו מדיניות של אי-ענישה כלפי שופטים בישראל - מדיניות חסרת בסיס בחוק, מדיניות הנחשבת מושחתת ומשחיתה. 

הזדמנות יחידה במינה ושעת הכושר לתיקון אמתי במערכת המשפט

במבוי סתום זה, עו"ד רחל בן-ארי נהנית מחזקת החפות, ואין סיכוי של ממש שהיועמשית גלי בהרב-מיארה תאשר פתיחה בחקירת אמת [ראו נספח בעניין שיבוש החקירה ("לכאורה") בפרשה הקשורה - פרשת השופטת אספרנצה אלון ועו"ד עמוס צדיקה]. כמו כן, אין זה ראוי לצפות שהאוניברסיטאות יחליפו את רשויות החוק והמשפט.

ד"ר יוסף צרניק מציע לפרופ’ סיון ופרופ’ חיימוביץ מוצא יצירתי, התואם את המסורת האקדמית, מוצא שיכול לתרום תרומה מהותית לחברה ולמדינה בישראל, בהתאם לדבריו של יו"ר ור"ה פרופ’ חיימוביץ:[4]

אוניברסיטאות המחקר הציבוריות מובילות את הקידום האינטלקטואלי במגוון רחב של דיסציפלינות ותחומי ידע... בדומה לעמיתיהן בעולם, האוניברסיטאות הציבוריות בישראל הן מוסדות עצמאיים המוקדשים לחופש האקדמי – אבן יסוד חיונית בחיפוש אחר האמת, בהעשרת הידע האנושי ובהפצתו. כמדען, תמיד האמנתי כי האמת יכולה לצמוח רק מתוך מחקר פתוח וביקורתי.

ד"ר צרניק מציע בדיקה מקדמית, קצרה, ומידית, של תקינות ויושרה של הנתונים והתשתית המערכתית בנט המשפט על ידי מתנדבים, שהם פרופסורים למדעי המחשב (ולא משפטנים). בדיקה כזאת יכולה להתבסס על נתונים שיגישו ד"ר צרניק ו/או עו"ד רחל בן-ארי, היא יכולה להסתיים תוך שבוע שבועיים, ומטרתה הבסיסית היא לחוות דעה בשתי שאלות מוגדרות ומצומצמות: 1. האם מערכת נט המשפט היא מערכת תקינה לתכליתה? 2. האם יש צורך לבצע בדיקה מקיפה, עצמאית על ידי עובדי מדינה בכפוך להסדרים מתאימים?

הצעה זו מבוססת על האירועים בסוגיית מכונות ההצבעה האלקטרוניות בארה"ב. בפרט, הבדיקה העצמאית, ההתנדבותית של מכונות מתוצרת Diebold שביצעו כ-5  פרופסורים למדעי המחשב. הדו"ח שפרסמו בשנת 2003. היה גרם לשינוי מהותי ומידי בגישת הרשויות לסוגיה.

מסורת של כ-200 שנה במערב, יצרה ייעוד ייחודי לסגל האקדמאי - אינטלקטואלים ציבוריים. תפקיד זה הוא התכלית המרכזית של החופש האקדמי והקביעות, כמו גם המעמד המיוחד המוקנה לקמפוס האקדמי. מסורת זו מוכרת, החל ב"שבעה מגטינגן"(גרמניה, 1837), דרך מניפסט האינטלקטואלים בפרשת דרייפוס (צרפת, 1898) "שבועת הפרופסורים" (ספרד, 1965), דוח מכונות ההצבעה האלקטרוניות (ארה"ב, 2003) ועד למכתב הפרופסורים למשפטים לסנאט (ארה"ב, 2023).

סיבות טובות לחוסר אמון במערכת נט המשפט

1. פיתוח נט המשפט התנהל תוך הפרת הנורמות המחייבות הבסיסיות שהיו בתוקף בישראל באותן שנים - דו"ח מבקר המדינה 60ב (2010) תיעד את פיתוח נט המשפט מחוץ לגדר הנורמות המחייבות הבסיסיות שהיו בתוקף כבר אז ביחס לפיתוח מערכות מידע ממשלתיות. יתר על כן, במקרה זה מדובר במערכת ניהול תיקים בבתי המשפט, שהיא מרכיב קריטי בהגדרת מערכת המשפט ומתוך כך - מהות המשטר במדינת ישראל. המבקר מסכם את הביקורת באמירה תמוהה, האומרת דרשני, כי הפיתוח התנהל "ללא ייצוג של האינטרס הציבורי". אכן, בשנת  2015 פרסם ד"ר צרניק בכנס למחשוב ממשלתי מאמר שכותרתו: "מערכות מידע חדשות בבתי המשפט - שינוי שיטת משטר בלתי מוכרז בישראל". 

   2. פיתוח נט המשפט התעלם מנורמות מחייבות ומעקרונות יסוד בניהול בתי משפט, כולל בפרט, עקרונות מנחים לארכיטקטורת מערכות ניהול תיקים לבתי המשפט שהתפרסמו באותן שנים באיחוד האירופי. בשנים 2003-5, השנים הראשונות בשלב הפיתוח המואץ של נט המשפט, כבר התפרסמו מסמכי עבודה ודוחות ראשונים של הוועדה האירופית ליעילות מערכת המשפט (CEPEJ), שהוקמה בשנת 2002. פרסומים אלה הדגישו את הנורמות החייבות לחול על פיתוח מערכות מסוג זה, בראש ובראשונה שקיפות לציבור ועידוד מוערבות של ארגוני חברה אזרחית, על מנת להבטיח את זכויות בעלי הדין, הגנת הפרטיות, ושמירה על הגישה לערכאות. בשנת 2005 נקבעה ופורסמה על ידי הנציבות האירופית מדיניות רשמית של האיחוד האירופי בנושא פיתוח מערכות ניהול תיקים לבתי המשפט. במדיניות זו הודגשה החשיבות של יישום עקרונות חוקתיים בסיסיים. 

3. פיתוח נט המשפט לווה בביטול תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, ובתוך כך - ביטול סמכותו של המזכיר הראשי כמי שאחראי על משמורת התיקים והרישומים - כלומר, נט המשפט מייצגת גם מודל חדש בניהול בתי המשפט. המודל המקובל בבתי המשפט דוברי האנגלית הוא של זרוע שיפוטית וזרוע מזכירותית ואיזונים ובלמים ביניהן. בישראל החלה מהפכה בנושא זה בבית המשפט העליון בשנת 2002, ללא כל דיון ציבורי, וככל הידוע, ללא הליך שכלל גורמים מחוץ לבית המשפט.  לפי המודל שיושם בנט המשפט, לשופטים ניתנו סמכויות והרשאות לבצע פעולות שונות שלא היו עולות על הדעת בתיקי הנייר.

4. קבלת המערכת לאחר פיתוחה במיקור חוץ ללא ביצוע הבדיקה העצמאית על ידי עובדי מדינה, שהייתה מחויבת לפי נהלי החשכ"ל. מצב זה חמור עוד יותר, כיוון שלפי מבקר המדינה לא התקיים ניהול ליבה על ידי עובדי מדינה.

5. התקנת "חתימות אלקטרוניות" החשודות כבדיה   - בסבב הראשון, בשנותיה הראשונות של נט המשפט, הנהלת בתי המשפט קידמה את הנרטיב, שהשופטים חותמים על החלטותיהם בחתימות אלקטרוניות מאושרות. מתוך בדיקות ולידציה פשוטות, התברר שאין חתימות כאלה, הניתות לזיהוי באמצעות מכשירי ולידציה מקובלים. החתימות האלקטרוניות נמצאו בלתי תקינות על ידי מכשירי הווליציה של Comsign ו-PersonalID, הגורם החותם והמאשר גם יחד היה Israeli Courts Authority. נדרשה עתירת חופש המידע בכדי להביא את הנהלת בתי המשפט להודות ש"אין גוף שלטוני בשם זה, זהו רק כינוי". לאחר פרסומים חוזרים של ד"ר צרניק בנושא, הוא הוזמן במתפיע לפגישה עם פרופ' דני דולב מהמחלקה למדעי המחשב בירושלים. בפגישה הקצרה הסביר פרופ' דולב שהוא יועץ לממשלת ישראל בנושא התקשוב עוד משנות ה-90. כמו כן, אישר את ממצאיו של ד"ר צרניק, והוסיף שהבעיה רחבה הרבה יותר מבתי המשפט, שכן פרויקט החתימות האלקרוניות של המדינה לא הושלם. בסבב השני (הנוכחי) שונו סדרי העבודה, אבל המציאות הבסיסית לא השתנתה. בדיקות ולידציה על ידי מכשירים של Comsign, של האיחוד האירופי, ושל חברת Adobe מארה"ב מראות שהחתימות האלקטרוניות אינן תקינות. גם לא כחתימות מאובטחות (שאינן מאושרות) [ראו נספח]. נושא זה חייב להטריד כל מי שעיניו בראשו. בין השאר - בקשר למידע מטעה שהתפרסם בנושא על ידי הנהלת בתי המשפט. לדוגמה, מידע שנמסר לנציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת השופטת ורדה אלשיך ונכלל בהחלטתו [ראו נספח].

6. המערכת מוחזקת תחת מעטה כבד של סודיות  - שאינה עולה בקנה אחד עם עקרון "שקיפות ההליך השיפוטי". כחלק מאותו הלך רוח מנהלי, לא נכתב עד היום "מדריך למשתמש". מדובר במערכת שפיתוחה בוודאי כבר עבר את סף 1 מיליארד ש"ח, הנמצאת בשימוש כבר מעל ל-15 שנים, שעבודה בה נדרשת מאלפי עובדי מדינה יום יום. אין זה סביר בשלב זה שמדובר בשגגה או בשכחה. סביר יותר להניח שבשלב מוקדם יחסית התקבלה החלטה עקרונית שלא לכתוב מדריך למשתמש. 

7. במערכת הוטמעו כללים שהיו אמורים להיות מפורסמים כתקנות או כחקיקה, אולם הם נשמרים בסוד. מצב זה סותר את דבר החקיקה הראשון של מדינת ישראל, סעיף 11א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, קובע: "חוק נסתר אין לו ומעולם לא היה לו כל תוקף", נט המשפט היא מקרה קיצוני של "Code is Law". ד"ר צרניק חקר עניין זה כולל הגשת ערעור לבית המשפט העליון מעתירת חופש המידע בעניין חתימת 3 שופטים על פסק דין בהליך פלילי - עמדת בית המשפט העליון כפי שהוצגה בדיון הייתה, כי "הסוגיה האם מידע המוטמע במערכות מידע ממשלתיות הוא מידע כפי הגדרתו בחוק חופש המידע, אינה בשלה לדיון והכרעה". פשוטם של דברים: חוק סדר הדין הפלילי קובע כי שלושת חברי המותב חייבים לחתום על פסק הדין. אולם בנט המשפט יש אפשרות רק לחתימה אחת.

8. התקלות החמורות לאחר הכנסת נט המשפט לשירות בבתי המשפט מראות שהארכיטקטורה הכוללת את החתימות האלקטרוניות הנסתרות/בדיוניות, יוצרת כר נרחב לניצול לרעה... פרשת ורדה אלשיך (2011) [ראו נספח], פרשת ג'ואל בן סימון (2016)[ראו נספח], פרשת אפי נוה (2022) [ראו נספח] .

9. נט המשפט יצרה נורמות חדשות, מזיקות -  בזיכרונותיו מתאר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון (1976-1965) שמעון אגרנט את המצב בבית המשפט בחיפה בשנת 1932. את השינויים בפסקי הדין ובצווים הוא מייחס ל"יד המסתורית" ומעשים אלה משקפים לדעתו את "המחלה הכרונית של בתי המשפט - השחיתות". אולם בשנת 2002, השינויים הפכו לנורמה החדשה - "כפוף לשינויי עריכה וניסוח". ונט המשפט הפכה את מעשים לקלים הרבה יותר. פרשת ורדה אלשיך קבעה את הנורמה החדשה, מעשים שהיו אמורים להיות בגדר זיוף, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים, אינם עבירה פלילית כלל.

10. נוצר קשר שתיקה - הקהילה המשפטית אינה מדברת על המצב בנט המשפט.

*** 

בדיקה מקדמית של נט המשפט על ידי אנשי הסגל האוניברסיטאי אינה נזקקת לשיתוף פעולה של הנהלת בתי המשפט. בדיקה כזאת תראה מיד שנט המשפט היא מערכת בלתי תקינה בעליל. בדיקה קצרה וממוקדת כאמור, תתרום תרומה ייחודית לשלטון החוק ולזכויות האדם במדינת ישראל...

כמו כן, בדיקה כזאת  לא תותיר ספק באשר למהות מעשיה של עו"ד רחל בן-ארי.

עמדת הנהלת בתי המשפט, כפי שהופיעה בתשובת חופש המידע בשנת 2025, היא ש"אין צורך" בבדיקה של נט המשפט. אם תתבצע בדיקה מקדמית שתצביע על צורך ממשי ומידי בבדיקה מקיפה, ראשי האוניברסיטאות עשויים להיות במעמד ייחודי לקדם פתרון למצב. לנוכח תמיכתם העקבית בשופטים וביועמ"שית, ראשי האוניברסיטאות עשויים להיות המתווכים שיקדמו תיקון אמתי במערכת המשפט.

הערה אישית: בשנת 2009, בלוס אנג’לס, בדקתי את המערכת הראשונה מסוג זה -- Sustain. כשהתבררו לי תוצאות הבדיקה פניתי לדודי, פרופ’ אלי שמיר ז"ל ולפרופ’ מיכאל רבין ז"ל בבקשה לבדוק את התוצאות. לא היה צורך בחתן פרס טורינג לבדוק את התוצאות. אולם עקב המשמעות החמורה של הממצאים, ביקשתי אישור מהשניים שיסדו את המחלקה הראשונה למדעי המחשב בישראל. בשנת 2010 גם היה זה דודי אלי שמיר ז"ל, שהפנה אותי לבדוק את מחשבי בתי המשפט בישראל. שניהם הלכו לעולמם לאחרונה. ואני מקווה שפעולה של האוניברסיטאות לפי הצעתי תגרום להם נחת.

אין צורך במומחיות ברמה של פרופסורים למחשבים בכדי לזהות את הכשלים החמורים בנט המשפט. הפנייה לפרופסורים היא משום שקולם יישמע וישפיע, במקום שקולם של אחרים לא הצליח לגרום לכל תגובה, פרט לנקמה. 

תשובה מקדמית מתבקשת בתוך 7 ימים.

בברכה,

יוסף צרניק, PhD, LLB 

[1] קרן ויינשל ואח' "מהימנות נתוני פתיחת וסגירת תיקים המשפט - במערכת נט המשפט" הנהלת בתי המשפט (2011).  

[2] חן מענית 'בתי המשפט לענייני משפחה, "יש ג'ונגל טוטלי בבתי המשפט, תעשו הכל כדי לא להגיע לשם"' גלובס (2016).

[3] יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, פרוטוקול ישיבת הוועדה 16.7.2025. 

[4] דבר היו"ר בדף הבית של ור"ה.

[5] רוני אלוני סדובניק "תיבת הפנדורה של מישאל חשין" ידיעות אחרונות (2006). 

[6]  Lawrence Lessig "Code is Law, On Liberty in Cyberspace" artorios.org (2000).

נספחים  - יישלחו במהלך הימים הקרובים ויוצגו אונליין

1. נספח 1: חתימות אלקטרוניות בנט המשפט?  
2. נספח 2: החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) בעניין השופטת ורדה אלשיך ופרשת הפרוטוקולים (2011);
3. נספח 3: פרשת השופטת אספרנצה אלון ועו"ד צדיקה, "ספרים כפולים" ופרוטוקול "טרם נחתם" בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (2013); טיפול משובש של הנהלת בתי המשפט (2024) ולשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) (2025);
4. נספח 4: פרשת ג'ואל בן סימון, הליכים המבוססים על החלטות "טיוטה" חסרות כל תוקף, בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (2016); 
5. נספח 5: פרשת אפי נוה - פרסומי תקשורת בדבר הרשעה, ללא הרשעה בתיק (2022); 
6. נספח 6: ניתוב התיקים לשופטים, ופעולות בחוסר סמכות לכאורה;
7. נספח 7: רגיסטר בלתי פורמלי של התהליכים בתיק, בו כ-25% מהתהליכים הרשומים נסתרים מגישת המשיב 1;
8. נספח 8: המצאות חסרות תוקף לכאורה;   
9. נספח 9: פרוטוקול ופסק דין משובשים בכוונת מכוון, חסרי תוקף; "פסיקתה" שהיא לטענת ד"ר צרניק כתב בית דין למראית עין, כלומר מסמך שאינו כתב בית דין, מסמך חסר תוקף - הונאה מרכזית בהליכים;
10. נספח 10: היעדר אפשרות לגבות חיובים שנוצרו כביכול בת"ע 11650-06-24;
11. נספח 11: אות המרמה 38# - "האקדח המעשן והדגל השחור";  
12. נספח 12: קורותיה של בקשה 72#;
13. נספח 13: קורותיה של בקשה 79#.