Friday, July 17, 2026
2026-07-17 Technion, Israel Institute of Technology, its Legal Counsel, and Israeli judges - English, Deutsch, עברית
2026-07-17
Technion, Israel Institute of Technology, its Legal Counsel, and Israeli judges - English, Deutsch, עברית
Prof. Uri Sivan Attorney Rachel Ben-Ari Judge Hila Gurevitz
Technion President Technion Legal Counsel Israeli Family Judge
In browser: https://inproperinla.blogspot.com/2026/07/2026-07-17-technion-israel-institute-of.html
---
The following message was emailed today. Appendices were emailed to the Technion President and VERA Chair, and are posted at the links below for others to view.
ההודעה שלהלן נשלחה היום בדוא"ל. חלק מהנספחים נשלחו לנשיא הטכניון וליו"ר ור"ה עם ההודעה שלהלן, והם מוצגים בפוסטים בקישורים שלהלן לידיעת קוראים אחרים. שאר הנספחים יישלחו במהלך סוף השבוע.
1. נספח 1: החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) בעניין השופטת ורדה אלשיך ופרשת הפרוטוקולים (2011);
2. נספח 2: פרשת השופטת אספרנצה אלון ועו"ד צדיקה, ספרים כפולים ופרוטוקול "טרם נחתם" בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (2013); טיפול משובש של הנהלת בתי המשפט (2024) ולשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) (2025);
3. נספח 3: פרשת ג'ואל בן סימון, הליכים המבוססים על החלטות "טיוטה" חסרות כל תוקף, בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (2016);
4. נספח 4: חתימות אלקטרוניות בנט המשפט?
5. נספח 5: ניתוב התיקים לשופטים, ופעולות בחוסר סמכות לכאורה;
6. נספח 6: רגיסטר בלתי פורמלי של התהליכים בתיק, בו כ-25% מהתהליכים הרשומים נסתרים מגישת המשיב 1;
7. נספח 7: המצאות חסרות תוקף לכאורה;
8. נספח 8: פרוטוקול ופסק דין משובשים בכוונת מכוון, חסרי תוקף; "פסיקתה" שהיא לטענת ד"ר צרניק כתב בית דין למראית עין, כלומר מסמך שאינו כתב בית דין, מסמך חסר תוקף - הונאה מרכזית בהליכים;
9. נספח 9: היעדר אפשרות לגבות חיובים שנוצרו כביכול בת"ע 11650-06-24;
10. נספח 10: אות המרמה 38# - "האקדח המעשן והדגל השחור";
11. נספח 11: קורותיה של בקשה 72#;
12. נספח 12: קורותיה של בקשה 79#.
17 ביולי, 2026
פרופ’ אורי סיון, נשיא הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, ופרופ’ דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון ויו"ר ור"ה [ועד ראשי האוניברסיטאות, ישראל] שלום רב,
הח"מ, יוסף צרניק, PhD, LLB, פעיל זכויות האדם, שרכש מוניטין בחקר מערכות מידע של בתי משפט, בארץ ובחו"ל, פונה אליכם במכתב זה בעניין עו"ד רחל בן-ארי, המכהנת כיועצת משפטית לטכניון ולוור"ה.
היועמ"ש לטכניון משמש כנאמן הציבור, "שומר הסף" של שלטון החוק, המבטיח את חוקיות פעולות המוסד, כמו גם שמירת ההגינות, הסבירות, ואי-ההפליה. היועמ"ש לטכניון גם מפקח על רכש, מכרזים ופטור ממכרזים. יועמ"ש לטכניון חייב לעמוד בדרישות של יושרה מקצועית וטוהר המידות...
לטענתו של ד"ר יוסף צרניק, רחל בן-ארי עוסקת מזה שנתיים במרמה בהליכי משפט בצוותא חדא עם השופטת הילה גורביץ בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה.
הליכים למראית עין, הליכים פיקטיביים
לטענתו של ד"ר יוסף צרניק, רחל בן-ארי עוסקת מזה שנתיים במרמה בהליכי משפט בצוותא חדא עם השופטת הילה גורביץ בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. סמוך לאחר שכתב הטענות הראשון הגיע לידיו, הגיש לעורכי הי ןב ד"ר צרניק הודעה, כי "כתב הטענות הראשון נחזה כהכרזה על הכוונה לנהל הליכי משפט למראית עין". בעברית פשוטה, מדובר בהליכים פיקטיביים. "זהו מין נשף מסכות שנמשך כבר שנתיים. מצד אחד, ברור שהשופטת הילה גורביץ ועו"ד רחל בן-ארי מודעות למעשיהן, שהם למעשה בגדר עבריינות חמורה ("לכאורה"). מצד שני, הן מנסות לשמור על הפאסון של שופטת ועורכת דין מכובדת...". מרמה כלפי בית המשפט מהסוג המסוים הזה, מוכרת ברחבי העולם. אולם למרות חיפוש יסודי, ד"ר צרניק טוען, שלא מצא מרמה מסוג זה נזכרת בחוק, בפסיקה, או בספרות המשפטית בישראל. כשעבירה זו מוגדרת בפני עצמה (לדוגמה, Texas Penal Code § 32.48 – Simulating Legal Process), יסודותיה הם יצירת מסמכים המחקים כתבי בית דין, אך הם חסרי כל תוקף, והמצאתם או מסירתם לאחרים מתוך כוונה שאותם אחרים יראו בהם כתבי בית דין תקפים ובני אכיפה, יקבלו את סמכותם ויפעלו בהתאם.
מאפייני ההליכים בת"ע 11650-06-24 בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה
שיבוש הכתבים והרישומים – השופטת הילה גורביץ משבשת בכוונת מכוון את הכתבים השיפוטיים. להגשות ד"ר צרניק הייתה נטייה להיעלם. מצד שני, לשותפה של עו"ד בן-ארי, מר יואב סלומון (מופיע שנתיים ללא ייפוי כוח, בחסות השופטת הילה גורביץ) יש נטייה להגיש מסמכים בשמו של ד"ר צרניק ... בפרט הסכמות בדויות. בנט המשפט אין רשימת כתבים המוגדרת כ"דוקט" (עמימות היא מאפיין בסיסי). אולם כשהשופטת הילה גורביץ נתקפת תזזית ניקיונות, בקשות והחלטות נעלמות או מוזזות לאחר מעשה, ללא כל הליך ראוי, החלטה או הודעה. לאחר אירוע אחד מסוג זה, עו"ד רחל בן-ארי ומר יואב סלומון הגישו "בקשה להחייאה" של בקשה שנעלמה... התפיסה של עקיבות המספרים הסידוריים ברגיסטר כמכשיר אותנטיקציה מובהק, זרה לשופטת הילה גורביץ. ד"ר צרניק מנוע מגישה למסמכים הרשומים תחת כ-25% ממספרי הבקשות.
בידוי סדרי הדין, תקנות המזכירות, תקנות האגרות – איסור על תקשורת בכתב עם המזכירות, חיוב באגרת בקשה על פנייה למזכירות (פטורה מאגרה לפי התקנות), איסור על הגשת פנייה למזכירות או הודעת עיון בנט המשפט (נוגד את הוראות הנהלת בתי המשפט), איסור על הודעות עיון של בעל דין בתיקו (פגיעה בזכות חוקתית שהיא חלק מהגישה לערכאות)... לדוגמה, עו"ד רחל בן-ארי היא "מנהלת עיזבון" למראית עין. בתיק בית המשפט לא נוצר בעל תפקיד שהוא "מנהל העיזבון". רחל בן-ארי מגישה בקשות כ"מנהלת העיזבון", אולם בהיעדר גורם בשם זה בתיק, היה על המזכירות לדחות את הבקשות מרישום בגין "חוסר התאמה". אולם מזכירת בית משפט קרן פלס מקבלת את הבקשות ורושמת אותן תחת שמותיהם של אחרים... כשד"ר צרניק הגיש בקשה למחוק בקשה של עו"ד בן-ארי שנרשמה ברישום משובש כאמור, השופטת הילה גורביץ נתנה החלטה בה הסבירה שאלה סדרי הדין, שכן, היא למדה אותם מפי מזכירת בית משפט קרן פלס (הנשק האסטרטגי שהשופטת אספרנצה אלון הורישה לחברתה בלב ובנפש, השופטת הילה גורביץ, כשעזבה את בית המשפט לענייני משפחה בשנת 2015). מזכירת בית משפט קרן פלס אכן הוציאה הודעה בה אישרה את דברי השופטת, כי אלה הם סדרי הדין. כשד"ר צרניק הגיש פנייה למזכירות: ‘מהו המקור בכתב?’, מזכירת בית משפט קרן פלס השיבה – ‘אסור לתקשר עם המזכירות בכתב’.
- נטייה של השופטת הילה גורביץ לתרמית מתוך פזיזות – ד"ר צרניק הגיש לשופטת הילה גורביץ מספר פעמים תזכורות בדבר הלכת הקאדי מלוד של הנשיא שמעון אגרנט: "מעשה השפיטה שהיה נגוע בתרמית מצד השופט... יש בו כדי לשלול את הסמכות השיפוטית מעיקרה ולפיכך אין הפטור [מאחריות פלילית לנושא משרה שיפוטית] תופס במעשה שפיטה כנ"ל" - ע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 57. כמו כן, הגיש לשופטת הילה גורביץ רשימה של אותות המרמה, וביקש שתסביר ו/או תפריך אותם. התזכורות לא שינו דבר.
חשד כי התיק האלקטרוני ת"ע 11650-06-24 הוא תיק פיקטיבי מיסודו
בהליכים בת"ע 11650-06-24 השופטת הילה גורביץ חייבה את המשיב 1, ד"ר יוסף צרניק, סכומים חריגים ביותר כ"הוצאות לטובת אוצר המדינה", בעילות חריגות ביותר. פעלותיה נחזו לעיתים קרובות כנקמה, הטרדה והפחדה של עד מודיע ומוסר. במאי 2025, חיובים אלה כבר הצטברו ליות מ-10,000 ש"ח, אך התברר בי המשפט אינו מסוגל להעביר את ההוצעות לגביה על יד מרכז הגביה הממשלתי של רשות האכיפה והגבייה. השופטת הילה גורביץ הוציאה החלטות בנושא, ומאמצים נעשו להעביר את החיובים. לשווא. נכון להיום, החיובים הגיעו לסך 30,000-20,000 ש"ח, אולם עדיין לא הועברה אגורה למרכז הגבייה.
הסבר לתופעה יכול להימצא בטיבו של התיק האלקטרוני ת"ע 11650-06-24, כלומר, במאפייניו הדיגיטליים עוד טרם נרשם בו מסמך כלשהו. קיומם של "תיקים פיקטיביים" שאין להם כל תוצאה אופרטיבית, מוזכר במאמר של מחלקת המחקר של הנהלת בתי המשפט [קרן ויינשל ואח' "מהימנות נתוני פתיחת וסגירת תיקים המשפט - במערכת נט המשפט" הנהלת בתי המשפט (2011)].
נושא זה ראוי לחקירה בפני עצמו, כיוון שהוא פרוץ לחלוטין, ואין לציבור כל מידע אודותיו.
טביעות האצבע של השופטת אספרנצה אלון
לדברי ד"ר יוסף צרניק, אין דרך לבחון את הפרשה מבלי לגלות בה את טביעות אצבעותיה של השופטת אספרנצה אלון, חברתה הקרובה של הילה גורביץ.
במרץ-אפריל 2013 (לפני 13 שנים!) חשף ד"ר יוסף צרניק מרמה ("לכאורה") של השופטת אספרנצה אלון בצוותא חדא עם עו"ד עמוס צדיקה. פחות משנה לאחר החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת הפרוטוקולים הכפולים של השופטת ורדה אלשיך, יצרה אספרנצה אלון בתיק אפוטרופסות אמו ז"ל, שתי החלטות שונות וסותרות, באותו יום, באותו עניין. שתיהן נשמרות זו לצד זו בנט-המשפט, אך מופעלת עליהן תצוגה בררנית לפי זהות המשתמש... "ספרים כפולים" לכל דבר ועניין... לא זו אף זו, 3 שבועות אחר כך, היא יצרה בתיק א"פ 1829-06-10 פרוטוקול יחיד מסוגו: הפרוטוקול משובש מיסודו בתוכנו, אפילו שמות הצדדים והנוכחים שובשו בכוונת מכוון. ועל פניו חותמת מים אלקטרונית "טרם נחתם"... החלטת הנציב בפרשת ורדה אלשיך קובעת במפורש, שמסמכים הנושאים חותמות מים דומות הם חסרי כל תוקף, אינם כתבי בית דין כלל. בפרוטוקול הדיון שלאחר מכן, אספרנצה אלון כללה גינוי של "התנהלותו הנלוזה" של ד"ר צרניק, שפרסם את מעשיה...
בשנת 2015, עברה השופטת אספרנצה אלון לכהן בבית המשפט המחוזי בחיפה.
בפברואר 2021, הופנו/נותבו התיקים הקשורים לאפוטרופסותה של אמו ז"ל של ד"ר צרניק לשופטת רויטל באום.
ביום 15.12.2022, נפטרה אימו ז"ל של ד"ר צרניק.
ביום 15.1.2023, חודש אחר כך, הופיעה השופטת הילה גורביץ יש מאין בתיק א"פ 1829-06-10 שנותב לשופטת רויטל באום, והתחילה לתת החלטות בחוסר סמכות, החלטות חסרות בסיס בחוקי מדינת ישראל. ההסבר ההגיוני היחיד היה, שהשופטת הילה גורביץ הגיעה לתיק על מנת ליישם את רצונה של השופטת אספרנצה אלון בפרוטוקול "טרם נחתם"’. אולם גורביץ נזהרה שלא להזכיר דברים בשמם. היא הסבירה שהיא פועלת לפי "החלטות חלוטות של מותב קודם", אך לא גילתה מהי ההחלטה, מאיזה תאריך, ומי היה המותב... "אספרנצה אלון חיכתה לי בסיבוב 13 שנים", מסכם ד"ר צרניק.
האם יועמ"שית הטכניון רחל בן-ארי מייצגת את שלטון החוק, שמירת ההגינות, הסבירות, ואי-ההפליה, יושרה בניהול כספים, טוהר המידות???
רחל בן-ארי מציגה את עצמה כ"מנהלת העיזבון" לבנקים וללשכת רישום מקרקעין, ומתוך כך השתלטה על עיזבון בסך 6-5 מיליון ש"ח.
רחל בן-ארי אינה רשומה כ"מנהלת העיזבון" בתיק בית המשפט או במרשם האפוטרופוס הכללי.
התוצאה היא שיבוש מהלכי משפט ("לכאורה") ואי-סדרים בניהול העיזבון.
מזה שנה וחצי רחל בן-ארי מסרבת לקיים את חובותיה החקוקות – למסור (א) פרטה כדין, (ב) דוחות כספיים כדין, (ג) מידע בתשובה לדרישותיו של היורש.
נטל הפיקוח על מנהלי עיזבון הועבר לאחר תיקון 18 לחוק הירושה לכתפי היורש. האפ"כ מסרב לקיים פיקוח. על ידי הסתרת מעשיה ופעולותיה בכספי העיזבון רחל בן ארי מסכלת את הפיקוח עליה.
האם עו"ד רחל בן-ארי, מי שאמורה לפקח על רכש, מכרזים ופטור ממכרזים במוסד שתקציבו השנתי כ-2 מיליארד ש"ח, ובו בזמן עוסקת בשיבוש הרישומים בניהול עיזבון בסך 6-5 מיליון ש"ח מאמינה אפילו לרגע, שהיא משתתפת בהליך לפי חוקי מדינת ישראל???
האם התנהלותה של רחל בן-ארי תורמת לאמון הציבור בטכניון ובחוקיות פעולות הנהלת הטכניון? שלטון החוק, ההגינות, הסבירות, אי-ההפליה, יושרה בניהול כספים וטוהר המידות בטכניון???
במצב בו נמצאות האוניברסיטאות הישראליות בזירה הבינלאומית, מה עלול להיות הנזק שפרשה זו תגרום, בפרט ביחסים עם האיחוד האירופי?
בשתיקתה, רחל בן-ארי מעמידה את עצמה כחשודה בפלילים, על הטכניון לבדוק בקפידה את חובותיו במצב כזה
על רחל בן-ארי חלות חובות ברורות כמנהלת עיזבון: על פי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, מנהל עיזבון כפוף לחובות דיווח קשיחות, הכוללות הגשת פרטת עיזבון תוך 60 ימים ממינויו (סעיף 84 לחוק), ניהול חשבונות והגשת דין וחשבון שנתי ליורשים (סעיף 86 לחוק), ומסירת ידיעות מלאות ליורשים לפי דרישתם. הפרת חובות אלה מהווה הפרת חובה כמנהל עיזבון המקימה אחריות לנזק (סעיף 88 לחוק). עם זאת, חובות אזרחיות אלו אינן יכולות "לבטל" או לגבור על זכות השתיקה המוחלטת של מנהלת העיזבון אם זו תיחקר כחשודה במשטרה (למשל, בחשד לגניבה מהעיזבון או מרמה). במצב כזה, חובת הגילוי האזרחית נסוגה לחלוטין מפני זכות השתיקה הפלילית בחקירה.
כלומר, חובות הדיווח והגילוי המוטלות על מנהלת עיזבון כלפי היורשים מכוח חוק הירושה אינן שוללות את זכות השתיקה המוחלטת העומדת לה כחשודה אם תגיע לחקירת משטרה, שכן זכות השתיקה של חשוד בחקירה פלילית היא זכות יסוד רחבה ומוחלטת המאפשרת לה "למלא פיה מים" ולא לומר דבר, וחובות הגילוי והדיווח האזרחיות נסוגות בפני זכות זו בחקירה הפלילית.
כל עוד אינה בחקירה פלילית, לא עומדת למנהלת העיזבון זכות שתיקה. בהליך האזרחי עומד לה אך ורק החיסיון היחסי מפני הפללה עצמית לפי סעיף 47 לפקודת הראיות. חיסיון זה הוא סלקטיבי ומאפשר לה לסרב להשיב אך ורק על שאלות ספציפיות או למסור מסמכים ספציפיים שיש בהם סיכון ממשי להפללתה בפלילים, ואין הוא מעניק לה פטור גורף מלשתף פעולה, מלמסור דוחות או מלהשיב לשאלות "תמימות" שאינן מפלילות.
במילים אחרות – שתיקתה של רחל בן-ארי נחזית כשתיקת מי שחוששת מהפללה עצמית. מצב בו יועמ"שית הטכניון חשודה בפלילים מחייב את הטכניון לשקול את צעדיו בקפידה.
רחל בן-ארי כפארסה על השיח הציבורי אודות "רפורמה משפטית"/"הפיכה משטרית", והשופטים והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה כ"מגני זכויות הפרט בישראל"
הפרשה נחזית כפארסה: רחל בן-ארי ידועה כמובילת מחאה נגד ה"רפורמה במערכת המשפט", היא מצוטטת בתקשורת כשהיא טוענת שה"רפורמה המשפטית" מסכלת את "העצמאות השיפוטית", ו"הדמוקרטיה". ראשי האוניברסיטאות הכריזו כי יפתחו בשביתה אם היועמ"שית גלי בהרב-מיארה תפוטר, וכי היועמ"שית והשופטים הם המגנים על זכויות הפרט בישראל. אולם היועמ"שית גלי בהרב-מיארה היא זו המונעת את חקירת הפרשה בחיפה, שהתרחבה עתה מעבר לבית המשפט, וכוללת גם את הנהלת האפוטרופוס הכללי: רשמת ירושה ומנהלת מחוז חיפה והצפון עו"ד תמירה אלתר, רשם ירושה והאפ"כ עצמו עו"ד בן ציון פיגלסון... היועמ"שים הם גם אלה שלא פעלו לאכיפת החוק בבתי המשפט לענייני משפחה, אף שנודעו כבר לפני 10 שנים ויותר כ"ג’ונגל טוטלי", כמקום בו נגרמים "נזקים איומים ומפחידים",[1] ושהוכרזו בשנה שעברה "החור השחור של מערכת המשפט".[2]
הזדמנות יחידה במינה ושעת הכושר לתיקון אמתי במערכת המשפט
במבוי סתום זה, עו"ד רחל בן-ארי נהנית מחזקת החפות, ואין סיכוי של ממש לחקירת אמת [ראו נספח בעניין חקירה כביכול בפרשה הקשורה - פרשת השופטת הילה גורביץ ועו"ד עמוס צדיקה]. כמו כן, אין מקום לבקש שהאוניברסיטאות יחליפו את רשויות החוק והמשפט.
ד"ר יוסף צרניק מציע לפרופ’ סיון ופרופ’ חיימוביץ מוצא יצירתי, התואם את המסורת האקדמית, מוצא שידגים את תכליתן של האוניברסיטאות ותרומתן לחברה ולמדינה בישראל, בהתאם לדבריו של יו"ר ור"ה פרופ’ חיימוביץ:
"אוניברסיטאות המחקר הציבוריות מובילות את הקידום האינטלקטואלי במגוון רחב של דיסציפלינות ותחומי ידע... בדומה לעמיתיהן בעולם, האוניברסיטאות הציבוריות בישראל הן מוסדות עצמאיים המוקדשים לחופש האקדמי – אבן יסוד חיונית בחיפוש אחר האמת, בהעשרת הידע האנושי ובהפצתו. כמדען, תמיד האמנתי כי האמת יכולה לצמוח רק מתוך מחקר פתוח וביקורתי".
ד"ר צרניק מציע בדיקה מקדמית, קצרה, מידית, של תקינות ויושרה של הנתונים והתשתית המערכתית בנט המשפט על ידי מתנדבים, שהם פרופסורים למדעי המחשב. הצעה זו מבוססת על האירועים בתחום מכונות ההצבעה האלקטרוניות בארה"ב, ובפרט, בדיקה עצמאית ודו"ח שפרסמו קומץ פרופסורים למדעי המחשב בשנת 2003. בפרשת מכונות ההצבעה האלקטרוניות התעורר חוסר אמון ציבורי בשימוש במכונות האלקטרוניות לניהול ההצבעה בבחירות, אולם הרשויות גררו את רגליהן ולא עשו מאומה להפיג את החששות. קומץ פרופסורים למדעי המחשב נקטו ביזמה עצמאית, התנדבותית, שכללה בדיקה של מכונות מדגם Diebold ופרסום דו"ח ביקורת. היה די בכך לגרום לשינוי מידי בגישת הרשויות לעניין מכונות הצבעה אלקטרוניות.
פעולת הפרופסורים למדעי המחשב בפרשת מכונות ההצבעה הייתה חלק ממסורת של כ-200 שנה במערב. לפי מסורת זאת, לסגל האקדמאי יועד תפקיד מיוחד בחברה, כפי שתיאר אותו פרופ' חיימוביץ - אינטלקטואלים ציבוריים, שתפקידם הוא לחקור ולחפש את האמת ולהפיץ אותה. תפקיד זה הוא התכלית המרכזית של החופש האקדמי והקביעות - מאפיינים ייחודיים של העסקת הסגל האקדמאי.
מסורת זו מוכרת, החל ב"שבעה מגטינגן"(גרמניה, 1837), דרך מניפסט האינטלקטואלים בפרשת דרייפוס (צרפת, 1898) "שבועת הפרופסורים" (ספרד, 1965), דוח מכונות ההצבעה האלקטרוניות (ארה"ב, 2003) ועד למכתב הפרופסורים למשפטים לסנאט (ארה"ב, 2023).
קיימות סיבות טובות לחוסר אמון במערכת נט המשפט
1. פיתוח נט המשפט תוך הפרת הנורמות המחייבות הבסיסיות בישראל - דו"ח מבקר המדינה 60ב (2010) תיעד את פיתוח נט המשפט מחוץ לגדר הנורמות המחייבות הבסיסיות שהיו בתוקף כבר אז ביחס לפיתוח מערכות מידע ממשלתיות. יתר על כן, במקרה זה מדובר במערכת ניהול תיקים בבתי המשפט, שהיא מרכיב קריטי בהגדרת מערכת המשפט ומתוך כך - המשטר במדינת ישראל. המבקר מסכם את הביקורת באמירה תמוהה, האומרת דרשני, כי הפיתוח התנהל "ללא ייצוג של האינטרס הציבורי".
2. פיתוח נט המשפט התעלם מנורמות מחייבות ומעקרונות יסוד בארכיטקטורת מערכות ניהול תיקים לבתי המשפט שהתפרסמו באותן שנים באיחוד האירופי. בשנים 2003-4, השנים הראשונות בשלב הפיתוח המואץ של נט המשפט, כבר התפרסמו מסמכי עבודה ודוחות ראשונים של הוועדה האירופית ליעילות מערכת המשפט (CEPEJ), שהוקמה בשנת 2002. פרסומים אלה הדגישו את הנורמות החייבות לחול על פיתוח מערכות מסוג זה, על מנת להבטיח את זכויות בעלי הדין, הגנת הפרטיות, ושמירה על הגישה לערכאות. בשנת 2005 נקבעה ופורסמה על ידי הנציבות האירופית מדיניות רשמית של האיחוד האירופי בנושא פיתוח מערכות ניהול תיקים לבתי המשפט. במדיניות זו הודגשה החשיבות של יישום עקרונות חוקתיים בסיסיים.
3. קבלת המערכת לאחר פיתוחה במיקור חוץ ללא ביצוע הבדיקה העצמאית על ידי עובדי מדינה, שהייתה מחויבת לפי נהלי החשכ"ל.
4. התקנת "חתימות אלקטרוניות" החשודות כבדיה - בשנותיה הראשונות של נט המשפט, הנהלת בתי המשפט קידמה את הנרטיב, שהשופטים חותמים על החלטותיהם בחתימות אלקטרניות מאושרות. לפי הבנתו אז, מתוך בדיקות פשוטות, התברר שאין חתימות כאלה , הניתות לזיהוי באמצעות מכשיר ולידציה כלשהו המיועד לזיהוי ובדיקה של מסמכים שיפוטיים הנושאים חתימות אלטרוניות כביכול. בסבב השני (הנוכחי) שונו סדרי העבודה, אבל המציאות הבסיסית לא שתנתה. ד"ר צרניק בדק עניין זה ביסודיות, כולל הגשת עתירות חופש המידע בקשר לפרטי החתימות האלקטרוניות מטעם Israeli Courts Authority. רק בבית המשפט הודתה הנהלת בתי המשפט כי אין גוף כזה במדינת ישראל, זהו רק כינוי.
5. המערכת מוחזקת תחת מעטה כבד של סודיות - בשעה שבמערכת הוטמעו כללים סודיים שהיו אמורים להיות מפורסמים כתקנות או כחקיקה. נט המשפט היא מקרה קיצוני של Code is Law, לפי התיאוריה של Lawrence Lessig. ד"ר צרניק חקר עניין זה כולל הגשת ערעור לבית המשפט העליון מעתירת חופש המידע בעניין חתימת 3 שופטים על פסק דין בהליך פלילי - עמדת בית המשפט העליון הייתה, כי "הסוגיה האם מידע המוטמע במערכות מידע ממשלתיות הוא מידע כפי הגדרתו בחוק חופש המידע, אינה בשלה לדיון והכרעה". פשוטם של דברים: חוק סדר הדין הפלילי קובע כי שלושת חברי המותב חייבים לחתום על פסק הדין. אולם בנט המשפט יש אפשרות רק לחתימה אחת.
בדיקה מקדמית של נט המשפט על ידי אנשי הסגל האוניברסיטאי יכולה לתרום תרומה חסרת תקדים לתיקון ישרת מערכת המשפט בישראל. בדיקה כזו תראה מיד שנט המשפט היא מערכת בלתי תקינה בעליל. בדיקה קצרה וממוקדת כאמור, תתרום תרומה ייחודית לשלטון החוק ולזכויות האדם במדינת ישראל...
הבדיקה המוצעת כאן, היא בדיקה מקדמית מידית, שאינה דורשת שיתוף פעולה כלשהו של הנהלת בתי המשפט. לטענת ד"ר צרניק, בדיקה מקדמית זו לא תותיר ספק באשר למהות נט המשפט. כמו כן, היא לא תותיר ספק באשר למהות מעשיה של עו"ד רחל בן-ארי.
עמדת הנהלת בתי המשפט, כפי שהופיעה בתשובת חופש המידע בשנת 2025, היא ש"אין צורך" בבדיקה של נט המשפט. אם תתבצע בדיקה מקדמית שתצביע על צורך ממשי ומידי בבדיקה מקיפה, ראשי האוניברסיטאות עשויים להיות במעמד ייחודי לקדם פתרון למצב. לנוכח תמיכתם העקבית בשופטים וביועמ"שית, ראשי האוניברסיטאות עשויים להיות המתווכים שיקדמו תיקון אמתי במערכת המשפט.
הערה אישית: בשנת 2009, בלוס אנג’לס, בדקתי את המערכת הראשונה מסוג זה -- Sustain. כשהתבררו לי תוצאות הבדיקה פניתי לדודי, פרופ’ אלי שמיר ז"ל ולפרופ’ מיכאל רבין ז"ל בבקשה לבדוק את התוצאות. לא היה צורך בחתן פרס טורינג לבדוק את התוצאות. אולם עקב המשמעות החמורה של הממצאים, ביקשתי אישור מהשניים שיסדו את המחלקה הראשונה למדעי המחשב בישראל. בשנת 2010 היה זה דודי אלי שמיר ז"ל, שהפנה אותי לבדוק את מחשבי בתי המשפט בישראל. שניהם הלכו לעולמם לאחרונה. ואני מקווה שפעולה של האוניברסיטאות לפי הצעתי תגרום להם נחת.
תשובה מקדמית מתבקשת בתוך 7 ימים.
לפנייה צורפו קובצי נספחים שהם תיעוד של היבטים שונים במעשיה של עו"ד רחל בן-ארי ובטיבה של מערכת נט המשפט.