המכשפה, מנדלבליט הנוכל, והבן-דוד של חוה רוזנבלום...
עולם קטן, מלא עורכי דין ושופטים מושחתים...
קראו בבלוג: https://inproperinla.blogspot.com/2019/06/2019-06-30_30.html
שלשום, המכשפה אומרת לי שיש כנס במרכז הבינתחומי בהרצליה, ושאני צריך ללכת. כשהמכשפה מדברת, אני עובר לדום. בדקתי, ויצא שזה כנס על ביטחון ואסטרטגיה עם כל המי ומי הישראלים, וגם מצרים, אמריקאים, בריטים, פקיסטני, סיני, וכו'... מסוג הכנסים שאני שוחה בהם כמו דג במים. הרשמה בהזמנה בלבד. כתבתי להם דוא"ל והסברתי מי אני, שלחו לי הזמנה [סיגלית Sigalit Kesler תמיד חושדת שאני מתפלח... אבל אני מקבל הזמנות לכל מקום].
אממה - חזרתי למכשפה ואמרתי לה שזה בתשלום, וזה יקר. אז היא אומרת לי: "תפסיק להיות קמצן, תשלם ותלך". שילמתי.
הבוקר, עליתי על א' והלכתי לכנס.
המרכז הבינתחומי תמיד היה מקום מפנק, אז בהפסקות היו לנו טורבינות שפיזרו אוויר ואדי מים (בתמונה) כדי שיהיה נעים בשמש המזרח תיכונית הקופחת, ובר קפה של קרנף כלול במחיר...
נדלג על כל השאר (פוסט לחוד בהמשך)...
מגיעים לנאום של מנדלבליט הנוכל... הנ"ל דיבר בערך 20-30 דקות...
קרא במהירות מהכתוב, נשמע די עלוב, מוכרחים להגיד. גם נשמע איך שהוא כאילו הוא לא בדיוק מרגיש טוב, או שהוא לא בנוח עם הטקסט...
הנוכל מחזר את השטיק הרגיל שלו: מערכת החוק והמשפט תחת מתקפה של דלגיטימציה... הם כולם ישרים כמו סרגל, ושי ניצן -- הכי ישר בעולם, ואין בכלל על בג"ץ - שיא היושר, ורק טובת המדינה לפניהם. ואם המצב הזה יימשך - זאת יהיה אנרכיה... ובכלל, הפרקליטות ובתי המשפט שומרים עלינו, האזרחים, ואין כמותם לדאוג לשוויון בפני החוק, ושוויון בפני החוק, ושוויון בפני החוק
[לא משנה שבית המשפט העליון פוסק כבר 20 שנה שוב ושוב, שאין במדינת ישראל שוויון בפני החוק כ"עקרון חוקתי"... וכזכור לכם, עניין אי השוויון היה גם עניין מרכזי בפרשת חוק הלאום. בקיצור, עוד רמאות שגרתית...]
אז אחרי שמנדלבליט מז@#$ את השכל שוב ושוב עם "שוויון בפני החוק", לא יכולתי להתאפק יותר, קמתי, ולפני 500 הנוכחים צעקתי לנוכל:
* מה עם שוויון בפני החוק בפרשת רות דוד?
* מה עם שוויון בפני החוק בפרשת ורדה אלשייך?
אז מנדלבליט בקול העייף שלו עונה לי: "טוב, שמעתי".
[זה מזכיר לי את המשפט של רפי רותם - להאבק בשחיתות בשלום ת"א על "העלבת עובדי ציבור". יש לי הרגל מגונה לצעוק על השופטים כשאני תופס אותם ברמאויות. אז הייתי צועק על השופטת הרמאית יעל פרדלסקי כל פעם שתפסתי אותה ברמאות (בצוותא חדא עם התביעה והסנגוריה הציבורית ואלקנה לייסט). זה די עצבן את רותם, אבל אני חושב שהוא בכלל לא הבין מה היה העניין. בסוף באחד הדיונים, מה עונה לי השופטת הרמאית יעל פרדלסקי? "היה לי יום ארוך, ואין לי כוח לזה". אח"כ היא פרשה מהתיק...]
התיישבתי. מיד הגיע איש ביטחון והתיישב לידי. אבל אני כבר הייתי בתוך המחשב שלי, ויותר לא אמרתי מלה עד סוף היום.
בסוף היום, כולם יוצאים החוצה, עובר לידי איזה חטיאר אחד בן אולי 80 ואומר לי "כל הכבוד! אסור לשתוק להם!" אני שואל אותו: "מי אדוני?" הוא עונה לי: "טייס בדימוס." (היו שם מלא גנרלים, וגם קצינים של האו"ם וגם נציגים זרים, והיה תרגום סימולטני).
ממשיך בדרכי החוצה, עוד חטיאר עוצר אותי ואומר לי: "כל הכבוד!" אני עונה: "תודה!" אז הוא אומר לי: "אתה יודע מי אני?" אז אני עונה לו: "לא". הוא עונה לי: "אני אלי קינד" Kind Eli.
אתם צריכים להבין, שאלי קינד היה הילד הכי מופרע במחזור שלי בבי"ס תיכון.... אז אני אומר לו: "כמה שנים לא התראינו?" אז הוא עונה לי: "אני הייתי במגמה חברתית, אז אני לא יודע לחשב..." (התשובה הנכונה היא 46 שנים...). אז אני אומר לו: "אתה יודע שאני ירדתי מהפסים..." (כי בבי"ס הייתי הילד הכי טוב והתלמיד הכי טוב והכל הכי טוב). אז הוא עונה לי: "ברור, כולם יודעים..." אז אני אומר לו: "אתה יודע שגם חסמו אותי בקבוצת פייסבוק של הבוגרים"...
אלי קינד עוזב, מגיע איזה בחורצ'יק צעיר ושואל אותי: "אתה מדבר אנגלית?" אני עונה לו: "בוודאי", אז הוא אומר לי: "מה צעקת שם? הם לא תרגמו את זה בתרגום הסימולטני".
אז כמו שאתם מכירים אותי, התחלתי לחפור לו (בד"כ זה רק תמורת ג'וינט, אבל במקרה זה, ויתרתי, מסיבות שיתבררו להלן). אני שואל אותו מי הוא ומה הוא, ומתברר שהוא עוזר פרלמנטרי של חבר קונגרס אמריקאי, ושהיה לפני כן מנהל מערכת הבחירות שלו (לי הוא נראה בן 18...). מפה לשם, התברר שהבחור מבין בענייני שחיתות יותר מכל בנאדם שדיברתי אתו בשנים האחרונות. הכניס אותי לטריפ... הסברתי לו על מנדלבליט, ואז פתאום הוא אומר לי, שהוא הבן דוד של חוה רוזנבלום... Hava Rosenblum. אז אמרתי לו שידבר עם חוה ויבקש ממנה להסביר לו על רות דוד וורדה אלשייך.
דיברנו על שחיתות השופטים בארה"ב די לעומק, וממשיכים מחר...
הבוקר, עליתי על א' והלכתי לכנס.
המרכז הבינתחומי תמיד היה מקום מפנק, אז בהפסקות היו לנו טורבינות שפיזרו אוויר ואדי מים (בתמונה) כדי שיהיה נעים בשמש המזרח תיכונית הקופחת, ובר קפה של קרנף כלול במחיר...
נדלג על כל השאר (פוסט לחוד בהמשך)...
מגיעים לנאום של מנדלבליט הנוכל... הנ"ל דיבר בערך 20-30 דקות...
קרא במהירות מהכתוב, נשמע די עלוב, מוכרחים להגיד. גם נשמע איך שהוא כאילו הוא לא בדיוק מרגיש טוב, או שהוא לא בנוח עם הטקסט...
הנוכל מחזר את השטיק הרגיל שלו: מערכת החוק והמשפט תחת מתקפה של דלגיטימציה... הם כולם ישרים כמו סרגל, ושי ניצן -- הכי ישר בעולם, ואין בכלל על בג"ץ - שיא היושר, ורק טובת המדינה לפניהם. ואם המצב הזה יימשך - זאת יהיה אנרכיה... ובכלל, הפרקליטות ובתי המשפט שומרים עלינו, האזרחים, ואין כמותם לדאוג לשוויון בפני החוק, ושוויון בפני החוק, ושוויון בפני החוק
[לא משנה שבית המשפט העליון פוסק כבר 20 שנה שוב ושוב, שאין במדינת ישראל שוויון בפני החוק כ"עקרון חוקתי"... וכזכור לכם, עניין אי השוויון היה גם עניין מרכזי בפרשת חוק הלאום. בקיצור, עוד רמאות שגרתית...]
אז אחרי שמנדלבליט מז@#$ את השכל שוב ושוב עם "שוויון בפני החוק", לא יכולתי להתאפק יותר, קמתי, ולפני 500 הנוכחים צעקתי לנוכל:
* מה עם שוויון בפני החוק בפרשת רות דוד?
* מה עם שוויון בפני החוק בפרשת ורדה אלשייך?
אז מנדלבליט בקול העייף שלו עונה לי: "טוב, שמעתי".
[זה מזכיר לי את המשפט של רפי רותם - להאבק בשחיתות בשלום ת"א על "העלבת עובדי ציבור". יש לי הרגל מגונה לצעוק על השופטים כשאני תופס אותם ברמאויות. אז הייתי צועק על השופטת הרמאית יעל פרדלסקי כל פעם שתפסתי אותה ברמאות (בצוותא חדא עם התביעה והסנגוריה הציבורית ואלקנה לייסט). זה די עצבן את רותם, אבל אני חושב שהוא בכלל לא הבין מה היה העניין. בסוף באחד הדיונים, מה עונה לי השופטת הרמאית יעל פרדלסקי? "היה לי יום ארוך, ואין לי כוח לזה". אח"כ היא פרשה מהתיק...]
התיישבתי. מיד הגיע איש ביטחון והתיישב לידי. אבל אני כבר הייתי בתוך המחשב שלי, ויותר לא אמרתי מלה עד סוף היום.
בסוף היום, כולם יוצאים החוצה, עובר לידי איזה חטיאר אחד בן אולי 80 ואומר לי "כל הכבוד! אסור לשתוק להם!" אני שואל אותו: "מי אדוני?" הוא עונה לי: "טייס בדימוס." (היו שם מלא גנרלים, וגם קצינים של האו"ם וגם נציגים זרים, והיה תרגום סימולטני).
ממשיך בדרכי החוצה, עוד חטיאר עוצר אותי ואומר לי: "כל הכבוד!" אני עונה: "תודה!" אז הוא אומר לי: "אתה יודע מי אני?" אז אני עונה לו: "לא". הוא עונה לי: "אני אלי קינד" Kind Eli.
אתם צריכים להבין, שאלי קינד היה הילד הכי מופרע במחזור שלי בבי"ס תיכון.... אז אני אומר לו: "כמה שנים לא התראינו?" אז הוא עונה לי: "אני הייתי במגמה חברתית, אז אני לא יודע לחשב..." (התשובה הנכונה היא 46 שנים...). אז אני אומר לו: "אתה יודע שאני ירדתי מהפסים..." (כי בבי"ס הייתי הילד הכי טוב והתלמיד הכי טוב והכל הכי טוב). אז הוא עונה לי: "ברור, כולם יודעים..." אז אני אומר לו: "אתה יודע שגם חסמו אותי בקבוצת פייסבוק של הבוגרים"...
אלי קינד עוזב, מגיע איזה בחורצ'יק צעיר ושואל אותי: "אתה מדבר אנגלית?" אני עונה לו: "בוודאי", אז הוא אומר לי: "מה צעקת שם? הם לא תרגמו את זה בתרגום הסימולטני".
אז כמו שאתם מכירים אותי, התחלתי לחפור לו (בד"כ זה רק תמורת ג'וינט, אבל במקרה זה, ויתרתי, מסיבות שיתבררו להלן). אני שואל אותו מי הוא ומה הוא, ומתברר שהוא עוזר פרלמנטרי של חבר קונגרס אמריקאי, ושהיה לפני כן מנהל מערכת הבחירות שלו (לי הוא נראה בן 18...). מפה לשם, התברר שהבחור מבין בענייני שחיתות יותר מכל בנאדם שדיברתי אתו בשנים האחרונות. הכניס אותי לטריפ... הסברתי לו על מנדלבליט, ואז פתאום הוא אומר לי, שהוא הבן דוד של חוה רוזנבלום... Hava Rosenblum. אז אמרתי לו שידבר עם חוה ויבקש ממנה להסביר לו על רות דוד וורדה אלשייך.
דיברנו על שחיתות השופטים בארה"ב די לעומק, וממשיכים מחר...
■ ■ ■
likes 54 ,36 comments, 14 shares
likes 54 ,36 comments, 14 shares
