הקונספירציה של האותנטיקציה

הקונספירציה של האותנטיקציה

רפורמה בבתי המשפט עכשיו!

ב-30-20 השנים האחרונות, השופטים ובעלי בריתם סיכלו את האותנטיקציה שכבר הייתה נהוגה בבתי המשפט מתקופת המנדט הבריטי.

דמויות מרכזיות בפרשה הן אהרן ברק ובועז אוקון. כך גם נט המשפט (מערכת המידע של בתי המשפט, שהיא מכשיר שנבנה להונאות) והנהלת בתי המשפט.

הפרוטוקולים המפוברקים של השופטת ורדה אלשיך היו אירוע מרכזי בפרשה.

התוצאה הסופית היא מגפת פברוקים והשחתה של מערכת המשפט.

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2025/01/blog-post.html

בתיק רומן זדורוב, פרקליטת מחוז צפון (עניינים פליליים) כתבה עלי, שאני מפיץ תאוריות קונספירציה. נשיא בית המשפט המחוזי נצרת, אברהם אברהם, כתב עלי דברים דומים באותו הקשר - בקשות עיון בהכרעת דין ערוכה כדין, אותנטית, משנת 2010 - הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה בסוף המשפט הראשון. 

אינני מכחיש דבר. תאוריית קונספירציה, לפי הגדרתי, היא כל נרטיב שאינו הנרטיב הרשמי של המדינה בעניין כלשהו. 

הקונספירציה המרכזית שלי היא "הקונספירציה של האותנטיקציה". 

הקונספירציה של האותנטיקציה אומרת שברבע המאה האחרונה, ניתן לראות במערכת המשפט בישראל מגמה ברורה של החלשה או ביטול אמצעי האותנטיקציה השגרתיים, הנהוגים בבתי המשפט ממוצא המשפט האנגלי המקובל כבר מאות שנים, ושהיו נהוגים גם בבתי המשפט בישראל מזה מספר דורות - מאז הקמת בתי המשפט ע"י שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1922.

 במקביל חלה התדרדרות בישרת בתי המשפט, שהתבטאה במגפת פברוקים. 

לנט המשפט, יש תפקיד מיוחד בתהליך זה. 

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2025/01/blog-post.html

חתימות השופטים כאמצעי האותנטיקציה הבסיסי

משמעות החתימה:

• אימות ההחלטה: החתימה מאמתת כי ההחלטה אכן ניתנה על ידי השופט ששמו מופיע עליה.
• סופיות ההחלטה: החתימה מסמלת את סיום ההליך השיפוטי באותה ערכאה ואת כניסת ההחלטה לתוקף.
• אחריות השופט: החתימה מטילה אחריות על השופט לתוכן ההחלטה.

היעדר חתימה:

היעדר חתימה על פסק דין או החלטה פוגע בתוקפם. במקרים כאלה, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה להשלמת החתימה.

פיתוח מערכת נט המשפט והתאמתה לחיקוק

נט המשפט העבירה את בתי המשפט מניהול תיקי נייר לניהול תיקים אלקטרוניים. כחלק הכרחי בתהליך זה היה צורך לעבור מחתימות יד ("רטובות") לחתימות אלקטרוניות.

תחילת פיתוחה של נט המשפט בשנת 2003, תחת כהונתם של שר המשפטים טומי לפיד, נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, ומנהל בתי המשפט דן ארבל. שנה אח"כ תפס את מקומו בועז אוקון. 

 

במקביל לתחילת פיתוחה של מערכת נט המשפט, ומתוך התייחסות ישירה לפיתוחה, בוטלו תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, שקבעו כללים ברורים לניהול התיקים, הרישומים והמסמכים, כולם באחריות המזכיר הראשי של אותו בית משפט.

חלף התקנות המנדטוריות, תוקנו תקנות בתי המשפט (מזכירות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה), התשס"ה-2004, שכמעט אינן אומרות דבר אודות ניהול הכתבים, התיקים והרישומים בבתי המשפט. נהפוך הוא, תקנה 5 מסמיכה את מנהל בתי המשפט לשנות את התקנות ככל הנדרש בפיתוחה של "מערכת ממוכנת":

5. "כל הוראה מתקנות אלה יש לקיים במערכת ממוכנת של בתי המשפט ובאמצעים אלקטרוניים, בשינויים המחויבים, אם הורה כך מנהל בתי המשפט"

נט המשפט, שפותחה ללא פיקוח ציבורי מתאים (ללא מכרזים, ללא חוזים המפרטים את מאפייני המערכת), הוכנסה לשירות בשנת 2010, ללא בדיקה עצמאית ע"י עובד מדינה (ולידציה) - כל זאת ועוד לפי דו"ח מבקר המדינה 60ב (2010). 

עלות פיתוחה ותחזוקתה של נט המשפט עד היום הגיעו לסביבות 1 מיליארד ש"ח. אולם הנהלת בתי המשפט טענה בתוקף בבית המשפט המחוזי בירושלים ובבית המשפט העליון, כי אין ולא נוצר מעולם כל "מדריך למשתמש" או כל חומר עזר כתוב אחר עבור משתמשי המערכת. כך נוצר מצב בו מערכת ניהול התיקים האלקטרוניים של בתי המשפט פועלת על פי כללים בלתי ידועים, והמערכת כולה מוחזקת תחת מסך סודיות כבד.

הבעייתיות בנט המשפט באופן כללי - היעדר כללים פומביים

לאחר שובטלו בשנת 2004 תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, ומאחר שלא תוקנו תקנות באשר לניהול התיקים, הכתבים והרישומים במערכת נט המשפט, נוצר מצב שכללים אלה, הבנויים אל תוך הקוד הממוחשב בנט המשפט הם כללים סודיים להתנהלות בתי המשפט. התקנות מהסוג האמור נקראות באנגלית "Rules of Court". כלומר, אלה התקנות המגדירות באופן בסיסי את התנהלות בית המשפט. לא יעלה על הדעת בארצות דוברות אנגלית שעו"ד כשיר יופיע לפני בית משפט כשאינו מכיר את ה-"Rules of Court" של בית המשפט. ברור שלא יעלה על הדעת שבית משפט כשיר יסתיר כסוד כמוס את ה-"Rules of Court" על פיהם הוא פועל.

המצב שנוצר הוא מצב שתואר ע"י המלומד Larry Lessig, פרופסור למשפטים בהרווארד כ- "Code is Law". לסיג דן במצבים כאלה בקשר להתנהלות פלטפורמות דיגיטליות שהציבור משתמש בהן. הוא ראה בכללים מסוימים שפלטפורמות כאלה יצרו, ללא כל פיקוח ציבורי, איום על הזכויות החוקתיות של האדם בארה"ב.

למותר להוסיף, שמצב כזה בפלטפורמה דיגיטלית של הממשל, ובפרט של בתי המשפט, מערערת את שלטון החוק מיסודו.

מה הבעיה בחתימות בנט המשפט?          

כשבתי המשפט התנהלו בתיקי נייר, חתימות השופטים נשמרו על עותק ה"מקור" של ההחלטה או פסק הדין בתיק בית המשפט. בנוסף, לפי התקנות המנדטוריות נוצר עותק נוסף שנשמר בספר פסקי הדין במשרד המזכיר הראשי.

לפני כניסת מכונות הצילום לשימוש נרחב, העתקים של החלטות ופסקי דין לא נשאו בד"כ חתימות של השופטים, אולם הם נשאו חתימות מקור של המזכיר הראשי של אותו בית משפט. התקנות המנדטוריות עוסקות בפירוט בסוגיית הכנת העתק מאושר של החלטה או פסק דין.

יחד עם זאת, אם אדם רצה לבדוק את חתימת השופט על פסק הדין, היה יכול לעשות זאת על פי זכות העיון - עיון בעותק המקור בתיק נט המשפט, או עיון בעותק במשרד המזכיר הראשי בספר פסקי הדין.

יואל זוסמן, בספרו "סדרי הדין האזרחי" כותב שהעתקים חייבים לשאת חתימה, אולם הוא כותב שלא נקבע בחיקוק מהי החתימה, והיא יכולה להיות חתימת השופט או חתימת המזכיר.

עם המעבר לנט המשפט וחתימות אלקטרוניות, נראה שניתן היה למצוא פתרון פשוט בהרבה לבעיית החתימות והאותנטיקציה: ניתן לשלוח עותק חתום בחתימה אלקטרונית של השופט למספר בלתי מוגבל של אנשים ללא עלות של ממש. חתימות אלקטרוניות אישיות נמצאות בשימוש נרחב. אנשים חותמים על מסמך אלקטרוני באמצעות אמצעי חתימה אלקטרונית, אותו הם רוכשים מגורם מאשר. ניתן לקנות או להשיג אמצעי חתימה אלקטרונית מ-Adobe וחברות אחרות.

לפי החוק בישראל, לשימושים חוקיים חתימות אלקטרוניות חייבות להיות מאושרות ע"י גורם מאשר שנקבע ע"י רשם גורמים מאשרים. היום קיימים רק שניים בישראל: Personal ID, ו- Comsign.

חתימות אלקטרוניות נפרדות, סמויות

במהלך פיתוחה של מערכת נט המשפט החליט מי שהחליט, שהחתימות האלקטרוניות של השופטים לא יופיעו על פני המסמך עצמו, אלא יישמרו כ"חתימות אלקטרוניות נפרדות" [Detached Electronic Signatures] .

הבעיה מורכבת עוד יותר, שכן אין דרך פשוטה ויעילה לבעל דין או עורך דין לעיין בחתימה האלקטרונית של השופט בנט המשפט. למעשה לא ברור אם אי פעם בוצע עיון בחתימות אלקטרוניות של החלטה או פסק דין בנט המשפט (אני הגשתי בימים אלה בקשה לעיון בחתימות אלקטרוניות, ונראה מה תהיה התוצאה).

הבעייתיות בחתימות האלקטרוניות על החלטות ופסקי דין בנט המשפט בוארה בהחלטת נציב תלונות הציבור על השופטים השופט אליעזר גולדברג בהחלטה 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) בפרשת השופטת ורדה אלשיך והפרוטוקולים המפוברקים:

[ההחלטה מוצגת בבלוג המקביל: https://human-rights-alert.blogspot.com/2024/09/8812-3152012.html ]         

החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) [מצ”ב – נספח 1] 

קבעה בפירוש, כי אין דרך לציבור הרחב ואף לעורכי דין להבחין בין כתב בית דין אותנטי לבין "טיוטה" 

"טיוטה" (מסמך בלתי חתום) חסרת תוקף בנט המשפט. בפרשת ורדה אלשיך היו מעורבים מספר

עורכי  דין וגם לשכת עורכי הדין, מחוז תל אביב. אף אחד מהם לא היה יכול להבחין בין כתב בית דין 

אותנטי לבין "טיוטה".

פסקה 19 להחלטת הנציב קובעת:

“מאחר שהחתימה הגראפית הסרוקה של השופט מצויה גם בטיוטא, נראים תדפיס הטיוטא ותדפיס פרוטוקול החתום אלקטרונית זהים ולא ניתן להבחין ביניהם".

לא למותר לציין, שנט המשפט, שפיתוחה החל תחת כהונתם של אהרן ברק כנשיא ובועז אוקון כרשם בבית המשפט העליון, ואח"כ כמנהל בתי המשפט, עלתה למשלם המסים עד היום כמיליארד ש"ח בהוצאות פיתוח ותחזוקה (ניחוש מלומד). אולם גם 15 שנים לאחר כניסתה לשירות לא תוקן המאפיין היסודי הנ"ל של המערכת – חוסר היכולת של בעלי דין, באי כוחם, והציבור הרחב להבחין בין כתב בית דין אותנטי לבין "טיוטה". בשלב זה, ניתן לומר ללא חשש, שמדובר במאפיין שפותח בכוונת מכוון ואף לא תוקן בכוונת מכוון (“הקונספירציה של האותנטיקציה").

יחד עם זאת, לא כולם שרויים בחשכה. הנציב מתאר בהחלטתו כי ניתן לזהות בקלות את ההבדל בין כתב שיפוטי חתום לבין טיוטה במסכי השופטים והמזכירויות. המסמכים החתומים מסומנים בצבע שונה.

פסקה 21 להחלטת הנציב קובעת:

“במכתבו מיום 29.2.2012 כתב מר ירדני:… לא ניתן להבחין בין פרוטוקול חתום בחתימה גראפית לבין פרוטוקול החתום בחתימה אלקטרונית – לאחר שהפרוטוקול הודפס. עם זאת, במערכת נט המשפט בתיק האלקטרוני יש מספר דרכים להבחין ביניהם: בפרוטוקול החתום יש סמל מדינה צבעוני בכותרת, ובפרוטוקול הגראפי אין. נוסף על כך, שורת המשימות של הפרוטוקול בנט המשפט צבועה בירוק כאשר הפרוטוקול חתום בחתימה אלקטרונית, ובשחור כאשר הוא טיוטא. נוסף על כך יש תיעוד לביצוע חתימה אלקטרונית בתיקיית ‘אירועי פרוטוקול’ במערכת".   

יש לשים לב, שהנציב מוסר עובדות אלה מפי עובד הנהלת בתי המשפט, אולם לא ערך כל בדיקה אישית של הדבר, או לפחות לא ציין אם בדק את העניין בעצמו.

הנציב גם מציין כי מערכת נט המשפט אינה מאפשרת להמציא החלטות באמצעות "יישום ההמצאה" אם אינן חתומות כדין. אולם הנציב קובע ש"המזכירה של השופטת" המציאה את ההחלטות שלא דרך היישום בנט המשפט. היא הדפיסה את הפרוטוקולים בשיטה עוקפת ושלחה אותם בדואר. 

בעבר בצעתי עיון בחתימות אלקטרוניות המגיעות עם המצאה אלקטרונית של החלטות מנט המשפט בתיק רומן זדורוב. התוצאה הראתה שהחתימה האלקטרונית של המסמך המומצא אלקטרונית אינה החתימה האלקטרונית של השופט, אלא חתימה שיוצרת המערכת לצורך השעה, בעת ההמצאה. כל החתימות האלקטרוניות מסוג זה הן ע"י Israeli Courts Authority (גוף בדיוני) ואינן יכולות להיחשב חתימות אלקטרוניות של שופט מסוים.                      

הבעיה בחתימות הסמויות בנט המשפט ובהיעדר תקנות פומביות התפוצצה בפרשת השופטת ורדה אלשיך

  

הבעיה במערכת נט המשפט הודגמה בצורה יוצאת דופן בבהירותה ובחומרתה בפרשת הפרוטוקולים המפוברקים של השופטת ורדה אלשיך. יש לציין שהפרשה, שנחשבה בזמנו לפרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות המדינה, פרצה בסוף שנת 2011, כלומר כשנה בלבד לאחר כניסת נט המשפט לשירות. בפרשה זו נמצאו שתי גרסאות של פרוטוקולים מאותו דיון, באותו יום, באותו תיק, והבדלים מהותיים, קריטיים בין שתי הגרסאות. הגרסה האחת כללה דברים חמורים שאמר כביכול עו"ד רפאל ארגז, והיא הייתה הבסיס לתלונה נגדו בלשכת עורכי הדין, מחוז תל אביב. בהמשך התברר שהדברים החמורים האלה היו בדויים, ולא התרחשו במציאות. דברים אלה הוכנסו בכזב לפרוטוקול על ידי השופטת ורדה אלשיך במטרה לפגוע ולהרע לעו"ד רפאל ארגז.

הבעיה הבסיסית הייתה בעיה של ניהול כתבי בית דין ואותנטיקציה: שתי הגרסאות השונות נראו ככתבי בית דין תקינים, אותנטיים ותקפים. מצב כזה נוגד התנהלות של "בית משפט כשיר שבכתב" (competent court of record) (התמונה מימין מראה החלטה חתומה כביכול ע"י השופטת, מאושרת כביכול ע"י המזכיר, מהגרסה המפוברקת).

החדשות שנודעו לציבור מתוך החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) בעניין הפרוטוקולים של השופטת ורדה אלשיך היו חמורות עוד יותר: לאחר השקעה של מאות מיליוני ש"ח בפרויקט שנמשך כמעט 10 שנים, ושפיתוחו החל תחת הנשיא אהרן ברק, ורובו ככולו תחת פיקוחו של בן טיפוחיו של אהרן ברק - מנהל בתי המשפט בועז אוקון, השופטים הקימו מערכת בה אין האדם הסביר, וגם אין עורך הדין, וכן גם אין לשכת עורכי הדין יכולים להבחין בין כתב בית דין אותנטי, תקף ובר אכיפה לבין מסמך מפוברק. הסיבה היא שבנט המשפט הותקנו חתימות אלקטרוניות בלתי נראות... רק השופטים ועובדי מזכירות בתפקידים מסוימים יכולים לדעת מהו כתב בית דין חתום, ומהי "טיוטה"...

בסוף הבדיקה הנציב קבע ששתי הגרסאות היו בלתי חתומות, "טיוטות" חסרות כל תוקף...

מצב כזה תואם את המרמה הקרויה "מרמת משחק הצדפות" - "Shell game fraud"

קשר השתיקה - הקונספירציה

בלתי מתקבל על הדעת, שגם היום, 15 שנה לאחר כניסת מערכת נט המשפט לשירות, במדינה בה יש כ-700 שופטים ורשמים, אך אחד מהם לא הדליף לתקשורת סיפורי סדום ועמורה על מה שמתבצע בנט המשפט. לשופטים יש גישה חופשית לתיקים, והם יכולים לראות בהרף עין את המרמה שביצעו או מבצעים חבריהם בניהול מהלכי משפט.

התוצאה של מצב זה היא קשר שתיקה מהסוג העברייני. אף שופט אינו מדבר על הנושא, וגם: אי אפשר להעמיד אף שופט לדין (לדוגמה ורדה אלשיך), מחשש שהם יפתחו את הפה על חבריהם השופטים.

אפילוג

אדם סביר היה מוצא שמעשיה של השופטת ורדה אלשיך עלו לגדר קבלת דבר במרמה ומרמה והפרת אמונים. יתר על כן, התנהלות מסוג זה - בה נושא המשרה השיפוטית פעל בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות, אינה חוסה תחת החסינות מפני אחריות פלילית.

נציב תלונות הציבור על השופטים לא דן כלל בסוגיית האחריות הפלילית של השופטת ורדה אלשיך. הוא גם לא המליץ להעמיד אותה לדין. בסופו של דבר השופטת לא נענשה כלל, והמשיכה לכהן כשופטת.

הפגם הבסיסי שהנציב מצא בהתנהגותה של השופטת ורדה אלשיך היה בכך שהיא לא חתמה על אף אחת משתי הגרסאות של הפרוטוקולים... (החתימה האלקטרונית הסמויה...).

בכך לא קיימה השופטת ורדה אלשיך את הוראות תקנה 190(א) תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בפרק שכותרתו "מתן פסק דין או החלטה אחרת".

תקנה 190. (א) לתקסד"א התשמ"ד-1984: 

"כתום הדיון בכל הליך, או לאחר מכן, בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות, יתן בית המשפט פסק דין או החלטה אחרת, לפי הענין; ההחלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו לדין".

כאמור, החלטת הנציב ניתנה בשנת 2012. ובינתיים, כעשר שנים אחר כך, בשנת 2021, נכנסו לתוקף תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אחד ההבדלים בין התקנות הישנות והתקנות החדשות הוא בכך, שחובת החתימה על החלטות ופסקי דין אינה מופיעה בתקנה המקבילה, תקנה 129.(א) לתקנות החדשות!

תקנה 129.(א) לתקסד"א 2018: 

"בתום הדיון בכל הליך ייתן בית המשפט את החלטתו בהקדם האפשרי בהתחשב, בין השאר, בהיקף הראיות בכתב ובעל פה ובמורכבותו של ההליך".

יש לציין שבמקביל בוטלה חובת האישור של החלטות עליהן מערערים. החובה לצרף להודעת הערעור העתק מאושר של החלטה עליה מערערים הוא עניין קבוע מזה מאות שנים בבתי המשפט דוברי האנגלית. שכן, לערכאת הערעור אין סמכות לדון בערעור, אלא אם כן הוא מתוך החלטה אמתית של הערכאה קמא.

חובת האישור של החלטות עליהן מערערים הוחלשה כבר בתיקונים לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. וכך, הנוסח הסופי של תקנה 419 לפני ביטול תקנות 1984 היה כדלהלן: 

תקנה 419 לתקסד"א 1984: 

אלה המסמכים שיש לצרף לכתב ערעור:

(1)  העתקים או תצלומי העתקים של החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו ענין, כשהם מאושרים בידי הרשם או המזכיר הראשי של אחת מאותן הערכאות או בידי עורך דין או היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו;

(2)  הצעת ערובה במקום ערבון, אם רצה בכך המערער;

(3)  טופס של הודעה על הפקדת הערבון או על מתן הערובה; תורפה של ההודעה, המפרשת את סכום הערבון או הערובה, ימולא בידי מזכירות בית המשפט.

חובת אישור העתקים או תצלומים של ההחלטות עליהן מערערים אינה מופיעה בתקנה המקבילה בתקנות החדשות.

תקנה 134 לתקסד"א 2018:

(ב) המערער יצרף לערעור מסמכים אלה בלבד:

(1) העתק ההחלטה שעליה מערערים; 

(2) העתקי המסמכים שהמערער מבקש להסתמך עליהם שהוגשו והתקבלו כדין בערכאה הקודמת. 

חובת השופט לחתום על החלטות ופסקי דין נותרה קבועה בחיקוקים אחרים.

1. סעיף 70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובע:

"70. פסק דין והחלטה אחרת של בית משפט יינתנו בכתב וייחתמו בידי השופט או השופטים שנתנום."

2. תקנה 159(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת:

"בית המשפט ייתן את פסק דינו, לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם, בכתב חתום בידו."

יש לציין שבמקביל בוטלה חובת החתימה האלקטרונית של עורכי דין ואחרים המגישים כתבים לבית המשפט. גם שינוי זה בלתי מתקבל על הדעת.

לא למותר לציין שאין בישראל חוק המגדיר את אופן החתימה והאימות של כתבי בית דין, דוגמת החוק האמריקאי.

לשם המחשת המהפך, יש לציין שהנחיות הנשיאה דורית ביניש בבית המשפט העליון קבעו שכשעורך דין מגיש מסמך במספר העתקים, כל ההעתקים חייבים לשאת חתימה מקורית (ולא רק עותק ה"מקור", כפי שהיה נהוג).

לסיכום ניתן לומר שאותנטיקציה של כתבי בית דין והגשות לבית דין שובשה באופן שיטתי בעשרות השנים האחרונות, ויקשה לומר שיש כאן אוסף אירועים אקראיים.

בעיית האותנטיקציה בישראל רחבה יותר מבעיית האותנטיקציה של כתבי בית דין

על פי יועץ בכיר לממשלת ישראל בתחום המחשוב הממשלתי, אדם שהיה מעורב בתחום החל מפרויקט תהיל"ה בשנות ה-90 ועד היום, ביטול אמצעי האותנטיקציה אינו ייחודי למערכת המשפט, אלא לכל המערכות הדיגיטליות במשרדי הממשלה. לטענתו, מצב זה, שמתבטא באי השלמת מערכת החתימות האלקטרוניות במסמכי הממשלה, נובע בעיקר ממעורבות השב"כ בפרויקטים. "אין היום הבדל בין מסמך אותנטי ל"טיוטה", לדבריו. 

ואכן, בעיות באותנטיקציה זוהו בבירור במערכת "דמוקרטיה" של ועדת הבחירות המרכזית כבר בשנת 2017. אז טענה ועדת הבחירות המרכזית במענה על פי חוק חופש המידע, שהשב"כ/רא"מ בדק ואישר את המערכת, אך השב"כ טען להד"ם. 

בעיות באותנטיקציה זוהו גם במערכת "מרכבה" של משרד האוצר המשלבת ניהול פיתוח התקציב, ביצועו וניתוחו לאחר מעשה.

אותנטיקציה של כתבי בית דין - עיקרון חוקתי, על-חוקי

סוגיית האותנטיקציה של כתבי בית דין ושל מסמכי מדינה נידונה כבר בחוקה של ארה"ב (1789), בסעיף 1 לפרק 4 של החוקה (שנחשב לסעיף שנהגה, נוסח וקודם ע"י ג'יימס מדיסון), הנקרא "סעיף אמון ואשראי מלאים":

סעיף IVי(1): "אמון ואשראי מלאים יינתנו בכל מדינה לפעילותה הציבורית, רישומיה, והליכיה המשפטיים של כל מדינה אחרת. והקונגרס מוסמך לקבוע בחוקים כלליים את הדרך שבה מעשים, רישומים והליכים כאלה יוכחו ואת כוחם החוקי".

אמנם הבעיה מוצגת על רקע הברית בין המדינות, והצורך להקים מנגנון שיאפשר זיהוי יעיל של כתבי בית דין אותנטיים ממדינה אחת במדינה אחרת. יחד עם זאת ברור שהבעיה קיימת גם בתוך מדינה אחת. בפרט שגם בתוך אותה מדינה פועלים בתי משפט שונים - כגון בתי המשפט הפדרליים ובתי המשפט של המדינה.

אכן, הקונגרס של ארה"ב חוקק בהמשך, החל בשנה שלאחר כינון החוקה, חוקים ליישום העיקרון שנוסח בסעיף אמון ואשראי מלאים".

ב-26 במאי, 1790, נחקק החוק הראשון [Act of May 26, 1790, ch. 11, 1 Stat. 122] בעניין זה:

Section 1. Be it enacted by the Senate and House of Representatives of the United States of America in Congress assembled, That the acts of the legislatures of the several states shall be authenticated by having the seal of their respective states affixed thereto: That the records and judicial proceedings of the courts of any state, shall be proved or admitted in any other court within the United States,  by the attestation of the clerk, and the seal of the court annexed, if there be a seal, together with a certificate of the judge, chief justice, or presiding magistrate, as the case may be, that the said attestation is in due form. And the said records and judicial proceedings authenticated as aforesaid, shall have such faith and credit given to them in every court within the United States, as they have by law or usage in the courts of the state from whence the said records are or shall be taken.

בחוק זה, המחוקק מתייחס לעניין במפורש כ"אותנטיקציה", והיא מבוססת על חתימת שופט, אישור המזכיר של בית המשפט והטבעת חותם בית המשפט על המסמך. החוק תוקן בשנת 1804, ושוב בשנת 1948. הנוסח של 1948 חל גם היום. יסודות האותנטיקציה בחתימות השופט והמזכיר וחותמת בית המשפט לא שונו באופן מהותי.

יש לראות את ניהול אותנטיקציה של כתבי בית דין על פי כללים ברורים, המובנים לאדם הסביר, כזכות חוקתית, על חוקית של תושבי המדינה וכחובה של המדינה. ללא אותנטיקציה על פי כללים ברורים, אין למעשה משמעות לשלטון החוק, כיוון שאין דרך להבטיח את ישרת כתבי בתי המשפט, ולכן גם אין דרך להבטיח  את קיומו של החוק. 

מה שהיה ברור לאבות המייסדים של ארה"ב בשנים 1789 ו-1790, מנהיגי מדינת ישראל ושופטיה מסרבים לקבל גם בשנת 2025. יתר על כן - השופטים עסקו ברבע המאה האחרונה בסיכול האותנטיקציה שהייתה נהוגה קודם לכן.

אותנטיקציה של כתבי בית דין - נדרשת על פי ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, ועל פי האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות 

בדומה, ללא ניהול יעיל ותקין של האותנטיקציה, אין ניתן לומר שהמדינה מנהלת בתי משפט כשירים (כלומר כשירים שבכתב - competent courts of record) כנדרש בסעיף 8 להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1948). 

סעיף 8: "כל אדם זכאי לתרופה יעילה של בתי משפט מוסמכים של המדינה, על פעולות המפרות את זכויות היסוד המוקנות לו בחוקה או בחוק."

"Everyone has the right to an effective remedy by the competent national tribunals for acts violating the fundamental rights granted him by the constitution or by law." 

המונח האנגלי "competent", תורגם לעברית כ"מוסמך". זהו אינו תרגום נכון. המונח האנגלי המלא הוא "competent court of record" - כלומר "בית משפט כשיר שבכתב", להבדיל מסוגים שונים של בתי משפט שהתקיימו בימי הביניים, שהתנהלו בעיקר בעל פה, ואינם נחשבים לבתי משפט "כשירים" כבר מאות שנים.

בדומה יש לראות את הניהול היעיל והתקין של האותנטיקציה כעיקרון הכרחי לקיום החובה לנהל בתי משפט כשירים, לפי סעיף 14(1) לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות (תחילתה מ-23 במרץ, 1976).

סעיף 14(1): "כל בני האדם יהיו שווים בפני בתי המשפט ובפני בתי הדין. כל אדם יהיה זכאי, בשעה שידונו בענין האשמה פלילית נגדו, או בענין זכויותיו וחובותיו בהליך משפטי, למשפט הוגן ופומבי בפני בית דין מוסמך, בלתי תלוי ובלתי משוחד, שהוקם על פי חוק".

Article 14(1): "All persons shall be equal before the courts and tribunals. In the determination of any criminal charge against him, or of his rights and obligations in a suit at law, everyone shall be entitled to a fair and public hearing by a competent, independent and impartial tribunal established by law."

יש לשים לב שמשום מה, המונח "competent" שוב תורגם כ"מוסמך". זהו אינו תרגום נכון. "competent" הוא "כשיר"... ובית משפט "מוסמך" יכול להיות בלתי כשיר.      

אירועים מרכזיים 

בשנת 1932 - שמעון אגרנט מתמחה במשפטים אצל עו"ד אליאש בחיפה. תפקידו הוא לעיין יום יום בתיקים, לבדוק שלא שינו דבר... הפברוקים הם הבסיס לשחיתות בבתי המשפט. כך עמדתו של אגרנט, וכך גם קובעים מומחים בינלאומיים.

בשנת 1936, תקנו שלטונות המנדט את תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936.

בשנת 1997, יצא לדרך פרויקט תהיל"ה - חיבור מאובטח של משרדי הממשלה לאינטרנט.

במרץ 2002, התרחש אירוע קריטי בתהליכי סיכול האותנטיקציה של כבתי בית דין בישראל. תחת כהונתם של אהרן ברק כנשיא, ובועז אוקון כרשם בכיר, הוסרה האותנטיקציה שהופיעה עד אז על כל החלטות בית המשפט העליון מאז הקמתו -- "העתק מתאים למקור, <שמריהו כהן>, מזכיר ראשי". לא זו אף זו - האותנטיקציה הוחלפה ב"תניית פטור", הצהרה על העדר אותנטיות של הכתבים -- "עותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח". 

אירוע זה התרחש ביום מותו של שמריהו כהן ז"ל, המזכיר הראשי של בית המשפט העליון. הסרת האותנטיקציה מהחלטות בית המשפט העליון סיכלה הלכה למעשה את אחריותו וסמכותו של המזכיר הראשי למשמורת התיקים, הרישומים והכתבים, ואת אחריותו וסמכותו באישור כתבי בית דין - "העתק מתאים למקור". בכך בוטלה למעשה סמכותו של המזכיר הראשי כ"נוטריון ראשי" [Prothonotary] של בית המשפט. וניתן לומר שבית המשפט העליון של מדינת ישראל הפך לבלתי כשיר.

מהלך זה הוא בלתי נתפס, כשלוקחים בחשבון את רוחב ידיעותיו של אהרן ברק במשפט השוואתי ובינלאומי, ואת התדמית שניסה לטפח בעולם, כמי שקידם כינון חוקה לישראל.

אפשר לנסח זאת בצורה אחרת: בבואנו לדון בפועלו של אהרן ברק בתפקידו כנשיא בית המשפט העליון, התמונה העולה מתוך פעולותיו בתחום האותנטיקציה מצביעה על קווים מיוחדים, שאינם מתוארים בהתנהגותו בעניינים אחרים.

בשנת 2004 - בוטלו התקנות המנדטוריות, תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, שקבעו בפרטי פרטים את אופן ניהול התיקים, הכתבים והרישומים, ואת אחריותו של המזכיר הראשי למשמורתם. במקומן תוקנו תקנות בתי המשפט (מזכירות בבתי המשפט ובתי הדין) -2004. התקנות החדשות אינם מפרטות כמעט מאומה. תחילה אף לא הזכירו כלל את המזכיר הראשי. יתר על כן, התקנות החדשות אוצלות למנהל בתי המשפט את הסמכות לשנות את התקנות לפי הנדרש במהלך הקמת "מערכת ממוכנת".

במהלך שנת 2010, מערכת נט המשפט נכנסה לשירות בבתי המשפט המחוזיים והשלום.

בשנת 2010,  התפרסם דו"ח מבקר המדינה 60ב, אודות פרויקט פיתוח מערכת נט המשפט. כבר מתוך דו"ח זה ניתן למצוא אוסף של בעיות קריטיות שמצביעות על פיתוח בלתי תקין של מערכת בלתי תקינה, ככל הנראה בכוונת מכוון. בין השאר, המבקר מציין שלא התקיים בפיתוח נט המשפט "ניהול ליבה על ידי עובד מדינה", לפי הנוהל המחייב. אולם מספר עמודים מאוחר יותר המבקר מסביר: לאחר פרישת אהרן ברק מנשיאות בית המשפט העליון, פרש גם בן טיפוחיו בועז אוקון מתפקידו כמנהל בתי המשפט. אולם בועז אוקון התנדב להמשיך לנהל את פיתוח נט המשפט גם לאחר פרישתו... ובכן, בין אם היה ניהול ליבה כנדרש ובין אם לאו - בועז אוקון היה זה שעמד בראש פרויקט הפיתוח.

בספטמבר 2010, מספר חודשים לאחר כניסת נט המשפט לשירות בבית המשפט המחוזי בנצרת, בוצע הפברוק של הכרעת הדין של רומן זדורוב.

בספטמבר 2011, כשנה לאחר כניסת נט המשפט לשירות בבית המשפט המחוזי תל אביב, ביצעה השופטת ורדה אלשיך את הפברוקים בפרוטוקולים בתיק פש"ר בנק הפועלים נ' כונס הנכסים הרשמי.

במאי 2012, התפרסמה החלטת הנציב בפרשת ורדה אלשיך, ונגוזו הסיכויים שהיא תעמוד לדין. אולם הייתה ציפייה שהנציב יורה להנהלת בתי המשפט לנקוט בצעדים לתקן את המצב שאפשר את פרשת ורדה אלשיך. כפי שהתברר בהמשך, דבר לא נעשה, והמצב כנראה רק גרוע יותר.

באפריל 2013, זיהיתי ודיווחתי על "הפרוטוקול טרם נחתם" של השופט אספרנצה אלון.

ביוני 2016, בצעתי עיו בהחלטות של ג'ואל בן סימון, לאחר שחרורה מאשפוז כפוי לצורך בדיקה פסיכיאטרית. התברר שעשרות החלטות ב-22 תיקים, שניתנו ע"י קבוצת שופטים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, היו כולן - "טיוטות" חסרות תוקף. אלה כללו החלטות דרקוניות נגד גו'אל, כגון צו הרחקה מאמה הישישה.

בינואר 2021, תקנות סדר הדין החדשות, תקסד"א 2018 נכנסו לתוקף, ועימן בוטלו תקנות סדר ה דין הישנות. תקסד"א 1984. בתקנות החדשדות בוטלה חובת החתימה של שופטים על החלטות ופסקי דין. כמו כן בוטלה בתקנות החדשות החובה להגיש מסמכי החלטות מאושרים עם הודעת הערעור.

באוקטובר 2024, השופטת הילה גורביץ עובדיה הפיקה סדרה של החלטות מפוברקות בנט המשפט בפרשה בה מעורבת עו"ד רחל בן ארי, מי שכיהנה שתי קדנציות בוועדה לבחירת שופטים, כולל התקופה בה מונתה השופטת הילה גורביץ עובדיה.  

השופטים בישראל אינם מקוריים

פרקליטת מחוז צפון ונשיא בית המשפט המחוזי נצרת לא היו הראשונים שכינו אותי "מפיץ תאוריות קונספירציה". כבר בשנת 2007 כתבה עלי השופטת ז'קלין קונור [Jacqueline A. Connor] אותו דבר. ז'קלין קונור היא גם הידועה ביותר לשמצה מבין קבוצת שופטים בלוס אנג'לס שנקראו Rampart Judges. קבוצת שופטים זו, בשיתוף פעולה עם שוטרים מושחתים ממפלג הסמים, ופרקליטים מושחתים מפרקליטות המחוז, שפטו אלפי בני מיעוטים במשך שנים לתקופות מאסר ארוכות לאחר מעצר שווא, ראיות שווא, כתב אישום בדוי והרשעת שווא... גם לאחר שהפרשה נחשפה, הקרבנות לא שוחררו. השופטים התנגדו לשחרורם בטענה, שאם הקרבנות ישוחררו "מערכת המשפט תקרוס". 

פרופ' ארווין צ'מרינסקי (היום דיקן בי"ס למשפטים בברקלי) כתב: "זו התנהגות אופיינית לדיקטטורים מדכאים ומדינות משטרה... וכשאנשים חפים מפשע מורשעים, השופטים חייבים לשאת באחריות".

הדו"ח שהגשתי למועצת זכויות האדם של האו"ם בשנת 2010 אודות מחוז לוס אנג'לס, היה בחלקו מבוסס על ניתוח מערכת ניהול התיקים - Sustain - שהייתה אולי הראשונה מסוגה בעולם. היא נכנסה לשירות בסביבות 1984. הדו"ח הראה שהמערכת מאפשרת לנהל הליכי משפט למראית עין - בהם הכתבים אינם מאומתים, הרישום שלהם במערכת משובש בכוונה תחילה, והם נחשבים חסרי תוקף בעיני השופטים, אך מוצגים לבעלי הדין כתקפים. הצוות המקצועי של המועצה סיכם את הדו"ח בדו"ח הסופי על ארה"ב: "...שחיתות בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין ואפליה באכיפת החוק בקליפורניה".

למיטב ידיעתי, ההגשה שחיברתי לבדיקה התקופתית של ארה"ב בשנת 2010 הייתה ההגשה הראשונה אי פעם של דו"ח זכויות אדם בינלאומי, שהתבססה אל ניתוח מערכות מידע.

בדומה, בהגשה לבדיקה התקופתית של ארה"ב ע"י מועצת זכויות האדם של האו"ם התמקדתי במאפיינים דומים במערכת ניהול התיקים של בתי המשפט הפדרליים - PACER CM/ECF.

2023-02-08 רפורמה במערכת המשפט? יש להתחיל בבדיקה ותיקון של מערכת נט המשפט!

בדיון ביום 8.2.2023, בית המשפט העליון קיבל את עמדתה של הנהלת בתי המשפט שלא למסור כל מידע אודות הכללים המוטמעים במערכת נט המשפט באשר לחתימה ורישום תקפים של פסקי דין. במצב הקיים, הנהלת בתי המשפט יצרה במערכת נט המשפט תקנות נסתרות באשר לניהול התיקים, המסמכים והרישומים, ומאפשרת לשופטים לבצע במערכת רישומים עמומים ודו-משמעיים של כתבי בית דין. מצב זה מערער את שלטון החוק וזכויות האדם, ואת כשירותם של בתי המשפט בישראל. 

הנהלת בתי המשפט צפויה להפעיל את מערכת נט המשפט בבית המשפט העליון באפריל שנה זאת. כלומר, בעתיד הקרוב תעמוד לרשות שופטי בית המשפט העליון מערכת המאפשרת לבצע את שלל הפעלולים שמערכת נט המשפט מאפשרת היום בבתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום.

מקום ראוי להתחיל בו את הרפורמה בבתי המשפט הוא תיקון תקנות בתי המשפט (מזכירות) - Rules of Courts, והפעלת ביקורת ממשית ומוסמכת, חיצונית למערכת המשפט על כל היבטיו של המצב הקיים היום במערכת נט המשפט. 

בדפדפן: https://human-rights-alert.blogspot.com/2023/02/3.html

עדכון:

א. פסקי הדין התפרסמו:

1. עמ"מ 65/22 הר שמש נ' הממונה על חופש המידע ברשות המיסים

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts/22/650/000/m08&fileName=22000650.M08&type=2  

2. עמ"מ 3763/22 ערנות לזכויות האדם נ' מנהל בתי המשפט השופט י' מרזל

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts/22/630/037/m10&fileName=22037630.M10&type=2  

ב. התקבל הפרוטוקול (המשובש והחסר)

ראו בסוף פוסט זה.

2022-05-14 פרשת עמוס סילבר: השגה על החלטת בית המשפט בעניין חסימת גישת הציבור לתיק, כולל עצם קיומו

 השגה הוגשה היום (העתקה להלן) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, שהותירה בפועל על כנה חסימה כללית של גישת הציבור לתיק הפלילי בעניינם של עמוס סילבר ואחרים, כולל עצם קיומו. 

עמוס סילבר מוחזק במעצר עד תום ההליכים כבר מעל ל-3 שנים בפרשת טלגראס. על פי הפרקליטות, המסוכנות המרכזית של עמוס סילבר נובעת מהאידאולוגיה שלו - התמיכה בלגליזציה של מריחואנה, ומהיותו "אדם כריזמטי שיש לו השפעה על אנשים".

שאר הנאשמים שוחררו זה מכבר.

במקביל, מופעלת חסימה כללית על גישת הציבור, הן בתיק המעצר והן בתיק הפלילי, כולל עצם קיומם. אפילו מספר התיק, שמות הצדדים ויומן הדיונים חסומים, למרות שהדיונים נערכים בדלתיים פתוחות.

החלטה אחרונה של השופטת ליאורה ברודי בתיק הפלילי, מתעדת שהחסימה הופעלה ע"י המזכירות, ללא החלטה שיפוטית, לבקשת הפרקליטות עם פתיחת התיק, במקביל להגשת בקשה לאיסור פרסום בעניין אחד - שמו של עד המדינה ומצבו הרפואי (שלא יאפשר לו להעיד, ושכבר התפרסם בחו"ל).

יחד עם זאת, ההחלטה של השופטת ברודי שלשום קובעת שהתיק "חסוי".

על פי דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה - 30% מהתיקים המתנהלים בבתי המשפט חסומים לגישת הציבור בנט-המשפט, כולל עצם קיומם.

החלטות בית המשפט העליון קובעות שזכות העיון היא חלק בלתי נפרד מפומביות הדיון, ערובה מרכזית בסיסית לאמון הציבור במערכת המשפט.

המשך יבוא...

בדפדפן: https://human-rights-alert.blogspot.com/2022/05/2022-05-14.html

החלטת השופטת ליאורה ברודי מיום 08.05.2022: 

https://human-rights-alert.blogspot.com/2022/05/2022-05-10.html

https://drive.google.com/file/d/1FBoHZUCrGo0--nZH_Q_hiYO1VQpPF-rj/view?usp=sharing

דיון בתיק המעצר:  https://human-rights-alert.blogspot.com/2022/04/2022-05-08.html

בקשת העיון: https://human-rights-alert.blogspot.com/2022/03/2022-03-28.html