2018-07-26 הבלוגרית לורי שם-טוב וצווי החיפוש המפוברקים - נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר ריבלין מסרב לקבל תלונה נגד השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד

הבלוגרית לורי שם-טוב וצווי החיפוש המפוברקים -  נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר ריבלין מסרב לקבל תלונה נגד השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד

במשך לפחות 10 שנים עסקו השופטים בבימ"ש שלום ת"א ב"פיברוק" (מרמה/זיוף) ההליכים והמסמכים בהוצאת צווי חיפוש ותפיסה בשיתוף פעולה עם משטרת ת"א.  המצב היה ברור לחלוטין לפעילים בתחום, ולורי שם-טוב בראשם.  אבל למרות תלונות חוזרות, שהגישו לורי שם-טוב ואחרים, נציב תלונות הציבור על השופטים לא הצליח להתחבר למציאות.  
השופטת דנה אמיר, לדוגמה, השיבה לתלונה נגדה, שהמקרה שלה היה רק "טעות אנוש".  השופט שמואל מלמד גם הוא "התייחס" לתלונה, אבל הנציב לא אומר באיזה צורה (כי הנציב פסק שהתלונה היתה "קנטרנית").  בקיצור, השופטים עמדו כחומה בצורה להסתיר את האמת. אולם גם כשירותו של נציב תלונות הציבור על השופטים מעוררת חשש בעקבות מצב עניינים זה...
בסופו של דבר, השופט עלאא מסארווה אילץ את הנציב להתמודד עם המציאות (שוב בקשר לפרשת הבלוגרים והשופטים הנוקמים). על פי הנציב,  מסארווה "ערך תהליך הפקת לקחים ומצא כי קיימת תקלה מערכתית רבת שנים בבית המשפט השלום בו הוא מכהן...” 
תלונה שהוגשה לנציב, ביקשה מהנציב לשוב ולבדוק את תשובות השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד על תלונות מהשנים 2014 ו-2015.  התלונה אומרת שהתופעה של "פיברוק" הליכי משפט וכתבי בית דין מוכרת כבר מאות שנים כסממן מובהק של בתי משפט בלתי כשירים ו/או מושחתים.  יתרה מכך, באומות אחרות גם נחקקו חוקים מפורשים המגדירים עבריינות שיפוטית מסוג זה...
ומה עשה הנציב בתגובה?  שלח מכתב מהנציבות, האומר:  “[הנציב] לא מצא שיש לבדוק מחדש את תשובותיהם של שופטים שהשיבו בעבר לתלונות שהוגשו נגדם... ככל שאתה סבור כי נעברו עבירות על החוק, עליך להפנות את תלונתך לגורמים המוסמכים, שכן הנציבות מנועה מלברר עניינים פליליים".
אבל גם מכתב התשובה של הנציב נחזה כ"פברוק" (מרמה/זיוף) בפני עצמו - שכן המכתב אינו נושא כל מספר תלונה או כל מספר אסמכתה, ולכן יש לראות בו תקשורת ממשלתית בדויה - מחוץ לרישום.
מכתב תגובה שנשלח היום חוזר ומבקש שהנציב ימלא את חובותיו על פי דין, ירשום את התלונה, יברר אותה, ויפעל ביחס לתוצאות הבירור על פי הוראות חוק הנציבות. החוק אומר שבמקרה של חדש לעבירה על החוק, על הנציב להעביר את התלונה ליועמ"ש ולשר המשפטים... 
אין זאת הפעם הראשונה שהנציב אליעזר ריבלין ומשרדו נתפסים בפברוק הליכי תלונות.  דו"ח שהוגש לבדיקה התקופתית של זכויות האדם בישראל, כלל פרק מיוחד על חוסר הישרה במשרד הנציבות...  דו"ח ערנות לזכויות האדם (ע"ר) לבדיקה התקופתית (2018)  עסק רובו ככולו ב"פיברוקים" (מרמה/ זיופים) מסוג זה. הדו"ח נכלל בדו"ח הסופי של נציב זכויות האדם של האו"ם על ישראל עם ההערה:

התדרדרות חמורה ביושרת רשויות המשפט והחוק... יש לראות את תקפותו ויושרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב.

לסיכום: התלונה מציגה ראיות להפרות חמורות של זכויות יסוד, "חוקתיות" - הן לגבי הזכות לביטחון מפני חיפוש ותפיסה שלא כדין, והן הזכות להליך ראוי, ומרמה מאורגנת של שופטי בית המשפט השלום ת"א במטרה להסתיר מצב זה.  יתרה מזאת, התנהלות הנציב אליעזר ריבלין מדגימה את ה"חבריינות" - החסינות הבדויה לעבריינות - שיצרו לעצמם השופטים במדינת ישראל.
המצב בכללותו עומד בניגוד גמור למסר היחצנות של הנשיאה אסתר חיות - שהשופטים הם אלה שמגנים על הזכויות "החוקתיות" של תושבי מדינת ישראל.

קראו את הפוסט השלם: http://inproperinla.blogspot.com/2018/07/2018-07-26.html

   

להלן מכתב התשובה שנשלח לנציב היום, 26 ליולי, 2018


26 ליולי,2018

נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר ריבלין
משרד המשפטים
נחום חפצדי 5, בית עופר, גבעת שאול. ירושלים
טלפון: 6595511– 02
פקס: 6595516– 02
דוא”ל:  Sho
בדוא”ל

הנידון: תלונה שהוגשה לנציב תלונות הציבור על השופטים -  שיבוש הליכי צווי חיפוש ותפיסה במשך שנים בבימ”ש שלום ת”א, תשובות השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד על תלונות קודמות לנציבות, והחלטות הנציבות על תלונות קודמות אלה
לכבוד נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר ריבלין,
ביום 17 ליולי, 2018, הגשתי למשרדך כדין את התלונה שבנידון.
ביום 25 ליולי, 2018, קיבלתי את המכתב המצורף, בחתימת הגב’ זהבה חזן, מנהלת לשכת הנציב.
מכתב זה מעורר תמיהות וחששות:
1. אין מצוין במכתב זה כל מספר תלונה וכל מספר אסמכתה.  לפיכך הוא נחזה כתכתובת ממשלתית בדויה – מחוץ לרישום.
2. המסמך מתייחס לתלונה שהוגשה כדין כאל "פנייה", ולא כאל "תלונה".
3. המכתב מתעלם מהגשת תלונה כדין, שעניינה שיבוש הליכי צווי חיפוש ותפיסה במשך  עשור לפחות בביהמ"ש השלום ת"א ותשובות השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד על תלונות קודמות לנציבות, החשודות כמרמה. המכתב אומר לעניין התלונה רק: “[הנציב] לא מצא שיש לבדוק מחדש את תשובותיהם של שופטים שהשיבו בעבר לתלונות שהוגשו נגדם...”
4. המכתב מוסיף ואומר: “ככל שאתה סבור כי נעברו עבירות על החוק, עליך להפנות את תלונתך לגורמים המוסמכים, שכן הנציבות מנועה מלברר עניינים פליליים".
המכתב הנ"ל נחזה כסירוב של נציב תלונות הציבור על השופטים לקבל ולברר תלונה שהוגשה כדין.
יתרה מכך, חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002, סעיף 22 (ד),אומר בפירוש:

22. תוצאות הבירור
(ד) העלה בירור התלונה חשש למעשה פלילי, יביא הנציב את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, וכן לידיעת השר והנשיא; העלה בירור התלונה חשש לעבירה משמעתית יביא הנציב את העניין לידיעת השר והנשיא ורשאי הוא להמליץ לשר על הגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים. 

לפיכך, הריני מבקש בזאת שנציב תלונות הציבור על השופטים ימלא את חובותיו על פי דין, ירשום את התלונה שבנידון, יברר אותה, ויפעל ביחס לתוצאות הבירור על פי הוראות החוק.
בברכה,
_________________

דר' יוסף צרניק


להלן מכתב הנציבות מיום 25 ליולי, 2018

להלן התלונה שהוגשה ביום 17 ליולי, 2018, לנציב תלונות הציבור על השופטים

תלונה המוגשת לנציב תלונות הציבור על השופטים: תשובות כוזבות של השופטים שמואל מלמד ודנה אמיר, שלום ת"א, על תלונות קודמות לנציבות בעניין שיבוש הליכים וכתבי בית דין  בהליכי צווי חיפוש ותפיסה

1. המלין
המלין עוסק במחקר אקדמי שעיקר עניינו מערכות מחשוב ממשלתיות, ובעיקר מערכות מחשוב של בתי המשפט ובתי הכלא בישראל ומחוצה לה.  עניין מיוחד במחקר זה נוגע להשלכות החמורות של מערכות אלה על הזכויות האזרחיות וזכויות האדם. בתחום זה זכיתי להכרה בישראל ומחוצה לה:
* פרופ’ עוזי אורנן - "יישר כוחך! אני מקווה שתראה פרי מההשקעה העצומה שלך!"
* עו"ד אביגדור פלדמן - "לדעתי אתה עושה עבודה חשובה מאד… תודה לך על עבודתך העקשנית והיסודית.”
* פרופ’ אמנון שעשוע, ממייסדי מוביליי - “עבודה חשובה מאד".
* מומחים בינלאומיים כתבו כחלק מבדיקת עמיתים אנונימית – "מאתגר את החשיבה המקובלת בתחום”.
ארבעה (4) דוחות, שהם תוצרי עבודת המחקר שלי, התקבלו על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם בכפוף לבדיקת הצוות המקצועי ונכללו בדוחות התקופתיים של המועצה. הדו"ח נציב זכויות האדם על ישראל (2018) כולל את ההערה: 

דו"ח HRA-NGO מבליט את ההתדרדרות החמורה ביושרת רשויות המשפט והחוק, כתוצאה של הטמעת מערכות מחשוב ממשלתיות. הדו"ח מאשר [כך- affirms - יצ] שיש לראות את תקפותו ויושרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב.

בספר לימוד על "למידה ממוכנת" מצוטטים מחקרים, שפרסמתי בכתבי עת אקדמיים, בפסקה המתארת את חקר זכויות האדם כאחד השימושים הראויים לציון של שיטות כריית נתונים (תחום בו אני כנראה הראשון שפרסם מחקרים): [1]

כריית נתונים של כתבים ממשלתיים – במיוחד כתבים של מערכת המשפט (כלומר, בתי המשפט, בתי הכלא) – מאפשרת גילוי הפרות שיטתיות של זכויות האדם בקשר עם הנפקתם ופרסומם של כתבים חסרי תוקף או הונאתיים על ידי רשויות ממשלתיות שונות.[2,3]

2. מבוא: עיקרה של התלונה – תשובות השופטים אמיר ומלמד על תלונות קודמות בעניין שיבוש צווי חיפוש ותפיסה, והחלטות הנציב בעניין התלונות הקודמות
תלונה זאת מתייחסת לעניין התנהלותם של השופטים הנ"ל בתשובותיהם לתלונות קודמות, שהוגשו על ידי אחרים, שנבדקו על ידי הנציב, ושבעניינן כבר ניתנו בעבר החלטות של הנציב:
א) תלונה נגד השופטת דנה אמיר – 329/14/שלום תל-אביב
ב) תלונות נגד השופט שמואל מלמד -  57/15/שלום תל-אביב 
חוק נציב תלונות הציבור על השופטים (2002), סעיף 14, אומר:

14. (א) רשאי להגיש תלונה לנציב כל אדם הרואה עצמו נפגע בשל התנהגותו של שופט במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול משפט על ידיו...

המלין רואה את עצמו נפגע בשל התנהלות השופטים אמיר ומלמד בתשובותיהם לנציב תלונות הציבור על השופטים, ומהחלטות הנציב בעניין התלונות הנ”ל. שכן - לעניינים העומדים במרכז תלונות אלה חשיבות מן המעלה הראשונה לזכויות היסוד של כלל האנשים במדינה: הן ביחס לביטחון מפני חיפוש ותפיסה שרירותיים, חסרי בסיס חוקי; הן ביחס לזכות להליך ראוי, הן ביחס להנפקת כתבי בית דין בדויים, עמומים ודו-משמעיים (“מפוברקים”), ובמיוחד ביחס לחשד לעבריינות מאורגנת של שופטים בבית המשפט השלום ת”א.  
יתרה מכך, העניין מעלה חשש לגבי כשירותו של הליך בדיקת התלונות בנציבות תלונות הציבור על השופטים.

3. כבר תיק הלוי נ מדינת ישראל ((13131-11-08) שתחילתו לפני 10 שנים, תיעד ניהול הליכים וכתבים משובשים בבית המשפט השלום ת"א בעניין צווי חיפוש ותפיסה - ללא תיקים וללא רישום מזכירותי 

תמונה. משה הלוי נ מדינת ישראל - משטרת ישראל, הנהלת בתי המשפט, הפרקליטות (13131-11-08) בבית המשפט לתביעות קטנות, חיפה: משמאל - תעודת עובד ציבור מיום 31 למרץ, 2009, שהוגשה על ידי בית המשפט השלום ת"א באמצעות מתאמת בכירה במחלקה הפלילית גב' רחל שירן.  התעודה מבהירה שהליכי צווי חיפוש ותפיסה מתנהלים ללא תיקים כלל, ואינם נרשמים במזכירות בית המשפט. מימין -  במקום זאת, הציגה דוגמה טיפוסית של רישום הליכים בצווי חיפוש ותפיסה, כפי שהוא מתנהל על ידי משטרת ישראל…
--- 

4. תלונות קודמות לנציבות נגד השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד, בשנים 2014/2015, שוב ושוב תיעדו ניהול הליכים וכתבים משובשים בבית המשפט השלום ת"א בעניין צווי חיפוש ותפיסה - ללא תיקים וללא רישום מזכירותי  

תמונה.  צו חיפוש "מפוברק", של השופטת דנה אמיר מים 13 ליוני, 2014, נגד לורי שם-טוב.  הטופס אינו ממולא - לא מצוין בו אם השופטת נעתרה לבקשה או דחתה אותה... אין לו מספר תיק בית משפט, והוא לא נרשם במזכירות בית המשפט. כמו כן אין כל תיעוד של העילה לבקשה לצו חיפש. בתשובה על התלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, מסרה השופטת דנה אמיר, שזאת הייתה "טעות אנוש". דנה אמיר היא בוגרת רשות המסים בשנים בהן מני מזוז, אז יועמ”ש לשעבר, תיאר את הרשות כקרובה ביותר לפשיעה מאורגנת בחלונות הגבוהים...  
---
החלטת הנציב (329/14/שלום תל-אביב) בתלונה נגד השופטת דנה אמיר אומרת:

4. בתגובתה לתלונה מסרה כב’ השופטת… אי מילוי הפרטים על ידה על גבי הצו… נבע "משגגה והינו טעות אנוש"...

תמונה.  צו חיפוש "מפוברק", של השופט שמואל מלמד מיום 18 ליוני, 2014, נגד לורי שם-טוב. הטופס אינו ממולא - לא מצויין בו אם השופט נעתר לבקשה או דחה אותה... אין לו מספר תיק בית משפט, והוא לא נרשם במזכירות בית המשפט. כמו כן אין כל תיעוד של העילה לבקשה לצו חיפש.  החלטת הנציב על תלונה נגד השופט שמואל מלמד בעניין זה קבעה -  "תלונה קנטרנית".  שמואל מלמד הוא בוגר משטרת ישראל...  
---
החלטת הנציב (57/15/שלום תל-אביב) בתלונה נגד השופט שמואל מלמד אומרת רק:

2. במענה לתלונה התייחס השופט לעצם טענות המתלונן…

אולם החלטת הנציב אינה מפרטת את התייחסות השופט לעניין, שכן התלונה נמצאה "קנטרנית"…

5.  החלטות של הנציב בשנתיים האחרונות, בעקבות תלונות נגד השופט עלאא מסארווה מצאו "תקלה מערכתית" בהליכי צווי חיפוש, תפיסה, ומעצר בבית המשפט השלום ת"א. אולם רק עקב "תהליך הפקת לקחים" של השופט עלאא מסארווה עצמו!

תמונה. השופט עלאא מסארווה  "ערך תהליך הפקת לקחים ומצא כי קיימת תקלה מערכתית רבת שנים בבית המשפט השלום בו הוא מכהן…"
---
(א) החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (316/18/שלום תל-אביב) מיום 11 ליולי 2018, מצאה שהשופט עלאא מסארווה הוציא צווי חיפוש לקויים. [1]
(ב) החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (341/17/שלום תל-אביב) מיום 28 לאוגוסט 2017, מצאה "תקלה מערכתית, שהתגלתה בטיפול בית המשפט במתן צווי חיפוש ומעצר…" [2‘3]
… כך למשל נפתח תיק בית המשפט במזכירות רק לאחר חתימת הצו על ידי שופט. כן נמצא, כי חוות דעת הנציבות והחלטותיה, שנתנו בעבר בעניין ליקויים במתן צווים על טופס לא יושמו, ושופטים המשיכו ליתן צווים לקויים הנעדרים פרטים הנדרשים בדין… בהחלטתו הדגיש הנציב, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות כאשר מדובר בצווים הנוגעים לפגיעה בזכויות היסוד של אדם כמו כבודו, פרטיותו וקניינו. כך למשל, חלה חובה להקפיד, כי הצו יישא את פרטיו המלאים של החשוד…
2. בתגובה לתלונה מסר השופט הנילון, כי בעקבות החלטה קודמת שניתנה בעניינו בעניין דומה ערך תהליך הפקת לקחים ומצא כי קיימת תקלה מערכתית רבת שנים בבית המשפט השלום בו הוא מכהן…

6. חשש לפגיעה חמורה בזכויות יסוד
לעניינים העומדים במרכז תלונה זאת חשיבות מן המעלה הראשונה לזכויות מהיסוד של המלין ושל כלל אנשי מדינת ישראל:
(א) הזכות לביטחון מפני חיפוש ותפיסה בלתי סבירים, וצווים שהוצאו ללא הליך ראוי
זכות זאת נחשבת באומות אחרות לזכות חוקתית יסודית.  לדוגמה, זכות זאת מפורשת כבר במגילת הזכויות באנגליה משנת 1689.  זכות זאת מפורשת גם במגילת הזכויות של ארה"ב (התיקון הרביעי לחוקת ארה"ב) משנת 1789, האומר: [4]
זכותם של האנשים לביטחון בגופם, בבתיהם, בניירותיהם, וחפציהם מפני חיפוש ותפיסה בלתי סבירים לא תופר, וצווים לא יוצאו, אלא אם כן על פי עילה סבירה, הנתמכת בתצהיר, ומתארת במפורש את המקום, האנשים, והחפצים שיש לתפסם.
למיטב ידיעתי אין במדינת ישראל סעיף חוקתי מסוג זה (ככל שיש במדינת ישראל חוקה, עניין שנוי במחלוקת אף הוא).
(ב) הזכות להליך ראוי
זכות זאת גם היא נחשבת באומות אחרות לזכות חוקתית.  לדוגמה, זכות זאת מפורשת כבר במגילת הזכויות באנגליה משנת 1689. זכות זאת גם מפורשת במגילת הזכויות של ארה"ב (התיקון החמישי לחוקת ארה"ב) משנת 1789, והורחבה בתיקון ה-14 לחוקת ארה"ב משנת 1868, לאחר מלחמת האזרחים.
למיטב ידיעתי אין במדינת ישראל סעיף חוקתי מסוג זה (ככל שיש במדינת ישראל חוקה, עניין שנוי במחלוקת אף הוא).
ההכרה של השופטים במדינת ישראל בזכות להליך ראוי מוגבלת ביותר, עניין שנידון בין השאר בפסק הדין של השופטת דליה דורנר בתיק עמוס ברנס נ מדינת ישראל (3032/99). [5] זאת - למרות שמדינת ישראל חתומה על האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות, המחייבת את חבריה בהכרה בזכות להליך ראוי. [6]
(ג) העיקרון החוקתי הבסיסי שאמתותם של מסמכים משפטיים חייבת להיות מוגדרת בבירור
עקרון זה מפורש, לדוגמה, בסעיף IV לחוקה של ארה"ב.  עקרון זה מובן מאליו, שכן ניהול הליכים משפטיים, שתקפותם עמומה ודו-משמעית, והנפקת כתבי בית דין שתקפותם עמומה ודו-משמעית מערערים את שלטון החוק מיסודו.
למיטב ידיעתי אין במדינת ישראל סעיף חוקתי מסוג זה (ככל שיש במדינת ישראל חוקה, עניין שנוי במחלוקת אף הוא).

7. הנפקת מסמכים עמומים ודו-משמעיים, “מפוברקים", על ידי שופטים, הנחזים על ידי אחרים ככתבי בית דין תקפים ובני אכיפה, מוכרת כבר מאות שנים כסממן מובהק של בתי משפט בלתי כשירים ו/או מושחתים. התנהלות מסוג זה ונחשבת להתנהלות עבריינית שאין חלה עליה כל חסינות שיפוטית.
הנפקת כתבי בית דין עמומים ודו-משמעיים, שאינם כתבי בית דין אמתיים (אותנטיים), בני אכיפה, והמצאתם ו/או אכיפתם מוגדרת כהתנהלות עבריינית בחוקי העונשין של אומות אחרות.
לדוגמה, הגדרה מפורטת של עבריינות מסוג זה נמצאת בקוד העונשין של טקסס: [7]

קוד העונשין של טקסס § 32.48 - בידוי הליכי משפט

(א)  אדם מבצע עבירה פלילית אם אותו אדם מתוך חוסר זהירות גורם למסירתו לאחר של מסמך המחקה הזמנה לבית המשפט, כתב תביעה, פסק דין, או כל כתבי בית דין אחר, בכוונה ל:
(1) לגרום לתשלום של דרישה על ידי האחר, או
(2) לגרם לאחר:
A) להישמע לסמכות לכאורה של אותו מסמך; או
B) לנקוט פעולה או להימנע מלנקוט פעולה כלשהי בתגובה למסמך ובהתאם לו, או על בסיס מסמך זה.
(ב) אישור המצאה של המסמך לאדם כלשהו מתוך כוונה שיגיע לייעודו הוא עילה מספקת להראות שהמסמך נמסר.
(ג) אין זאת הגנה מפני תביעה פלילית תחת סעיף זה, אם המסמך למראית עין:
(1) אומר שאינו מסמך בית דין בר תוקף.
(2) הונפק או אושר על ידי אדם או ישות שאין להם סמכות חוקית להנפיק או לאשר מסמך מסוג זה.
(ד) אם הובאו ראיות במשפט על פי סעיף זה, שהמסמך למראית עין הוגש לרישום, או הוצג, או נמסר למזכיר בית המשפט, או לעובד מזכירות בית המשפט, שהועמד או נוסד על פי החוקה והחוק של מדינה זאת,  יש בכך הנחה, הניתנת להפרכה שהמסמך נמסר מתוך הכוונה שנאמרה בסעיף (א) לעיל.
(ה) מלבד מה שנאמר בסעיף (ו),  עבירה תחת סעיף זה, היא  עבירה מסוג Class A misdemeanor.
(ו) אם הובאו ראיות במשפט על פי סעיף זה, שהנאשם הורשע בעבר על עבירה על פי סעיף זה, העבירה היא מסוג   state jail felony  (פשע שדינו מאסר).

התנהלות מסוג זה נחשבת גם ל"שלילת זכויות תחת חזות חוקית".  התנהלות מסוג זה הוכרה כעבריינית בחוקים שנחקקו בארה"ב כבר בתקופת השיקום (1865-1877), שבעקבות מלחמת האזרחים, בניסיון להגן על העבדים המשוחררים מפני שחיתותם ועריצותם של בתי המשפט בדרום.  חוקים אלה נשמרו והורחבו  במערכת החוק הפדרלית בארה"ב, כולל חוק העוסק בקשירת קשר לשלילת זכויות תחת חזות חוקית... [8 ] העונשים הקבועים בחוק הפדרלי לעבריינות מסוג זה כוללים קנסות, מאסר, ועד עונש מוות!

8. התופעה של הנפקת מסמכים עמומים ודו-משמעיים, “מפוברקים", הנחזים על ידי אחרים ככתבי בית דין תקפים ובני אכיפה, נפוצה בבתי המשפט של מדינת ישראל
(א) פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך
התנהלות, שיש לראותה כעבריינית, ועיקרה הנפקת כתבי בית דין עמומים ודו-משמעיים, “מפוברקים", היתה במרכזה של פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך.  "הפרוטוקולים המפוברקים" שימשו להגשת תלונה סמי-פלילית נגד עו"ד רפאל ארגז, ונחזו על ידי לשכת עורכי הדין ככתבי בית דין אמתיים ותקפים.  אולם החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי תל-אביב) מצאה לבסוף שמסמכים אלה היו רק "טיוטות". [9]
(ב) דו"ח ערנות לזכויות האדם-אל"מ (NGO) למועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018
דו"ח ערנות לזכויות האדם-אל"מ (NGO) לבדיקה התקופתית של זכויות האדם בישראל על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018, היה רובו ככולו מבוסס על תיעוד של הנפקת מסמכים חוקיים ומשפטיים עמומים ודו-משמעיים (“פיברוקים”) בבתי המשפט ורשויות אחרות של מדינת ישראל. [10]
הדו"ח נכלל בדו"ח נציב זכויות האדם של האו"ם על ישראל בלוויית ההערה: [11]

ההתדרדרות החמורה בישרת רשויות המשפט והחוק, כתוצאה מהטמעת מערכות מחשוב ממשלתיות... יש לראות את תקפותו וישרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב. 

9.  לאור כל האמור לעיל, מן הראוי לבדוק שוב את תשובותיהם של השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד על תלונות קודמות לנציבות, וכן את החלטות הנציבות בעניין בשנים 2014/2015.
לאור כל העובדות המוצגות לעיל, מן הראוי לבדוק שוב את תשובות השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד על התלונות לנציבות ( 329/14/שלום תל-אביב,  57/15/שלום תל-אביב ), שכן קיים חשד סביר שתשובות אלה יסודן במרמה, שכוונתה להסתיר קשירת קשר - פשיעה מאורגנת של שופטים בצוותא חדא עם משטרת ישראל, שנמשכה במשך שנים בבית המשפט השלום ת"א, ומהותה הוא שיבוש הליכי משפט וכתבי בית דין בקשר להוצאת צווי חיפוש ותפיסה, וצווי מעצר.

10. חשש לגבי כשירותם וישרתם של הליכי בירור תלונות בנציבות תלונות הציבור על השופטים

תמונה. נציב תלונות הציבור על השופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר ריבלין.
---
המצב בו יכולה היתה להתקיים "תקלה מערכתית" מהסוג המתואר לעיל בבית המשפט השלום ת"א במשך עשור לפחות, בלתי מתקבל על הדעת.  לכל מי מהפעילים בתחום, שעקב אחר השתלשלות העניינים, המצב בבית המשפט השלום ת"א היה ברור לחלוטין כבר שנים… [12] אולם התנהלות זאת נמשכה גם לאחר תלונות חוזרות לנציבות תלונות הציבור על השופטים.  נציבות תלונות הציבור על השופטים התמודדה לבסוף עם המציאות רק בעקבות יזמתו של השופט עלאא מסארווה,  ש"ערך תהליך הפקת לקחים ומצא כי קיימת תקלה מערכתית רבת שנים בבית המשפט השלום בו הוא מכהן...”
מצב זה מעלה חששות חמורים לגבי כשירותה של נציבות תלונות הציבור על השופטים ומערער את אמון הציבור הן בנציבות והן בבתי המשפט.
לפיכך, עניין מרכזי בהגשת תלונה זאת, היא בחינת תגובתה של הנציבות, והדרך בה תבחר לפעול עתה בעניין תשובות השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד בתלונות  (329/14/שלום תל-אביב, 57/15/שלום תל-אביב), ובדיקה מחדש של החלטות הנציבות על תלונות אלה.

11. חשש לגבי התפתחות של חבריינות (IMPUNITY) – חסינות בדויה לעבריינות השופטים בישראל
לטענת המלין, פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך והחלטת נציב תלונות הציבור על השופטים בעניינה (12/88/מחוזי תל-אביב),  תיעדו באופן מפורט התנהלות עבריינית של שופטת  - מרמה והפרת אמונים.  אולם השופטת ורדה אלשייך מעולם לא הועמדה לדין.
בדומה, באוסף מקרים אחרים, בהם הוגשו תלונות פליליות נגד שופטים על מרמה והפרת אמונים, שיבוש הליכים ושיבוש כתבי בית דין באמצעות "פברוק" הליכי משפט וכתבי בית דין,  היועמ"שים סירבו להורות על חקירת משטרה והעמדתם לדין של השופטים.
מצב זה מעורר חשש כבד, שמערכת החוק והמשפט בישראל פיתחה חבריינות (IMPUNITY) – חסינות בדויה לעבריינות - ביחס לשופטים העוסקים במרמה באמצעות שיבוש הליכים ושיבוש  כתבי בית דין – בידוי הליכי משפט.
לפיכך, תלונה זאת מוגשת מתוך תקווה, שככל שהנציב יחליט שיש חשד למרמה, ו/או חשד לעבירה אחרת על חוק העונשין בהתנהלותם של השופטים דנה אמיר ו/או שמואל מלמד בתשובותיהם לנציב על התלונות ( 329/14/שלום תל-אביב,  57/15/שלום תל-אביב ), ינקוט בצעדים הראויים מתוך מטרה להביא לאכיפת החוק על השופטים במלוא חומרת הדין.

היום, 17 ליולי, 2018     _________________

                                                                 דר' יוסף צרניק