רפורמה עכשיו!
פרשת עו"ד רחל בן ארי והשופטת הילה גורביץ עובדיה - השופטת מסרבת להתיר לבעל דין לעיין בחתימותיה על החלטות בתיק נט המשפט
עו"ד יואב סלומון השופטת הילה גורביץ עובדיה עו"ד רחל בן-ארי
אבניאל, סלומון ושות' פירמת עורכי דין בן-ארי פיש
"רב מוניטין" "90 שנות מצוינות משפטית"
"כל רפורמה במערכת המשפט חייבת לטפל תחילה בנט המשפט - מערכת המידע של בתי המשפט" - עמדתו של ד"ר יוסף צרניק בנושא מבוססת בעל ל-15 שנים של עיסוק בתחום מערכות מידע של בתי משפט ובתי סוהר בישראל ובארה"ב. הגשות שכתב התקבלו ע"י מועצת זכויות האדם של האו"ם והפכו לחלק מהדוחות הרשמיים של האו"ם על ארה"ב (2010, 2015) וישראל (2012, 2018).
פרשת עו"ד רחל בן ארי והשופטת הילה גורביץ עובדיה מספקת דוגמאות מצוינות לחלק מהמאפיינים של נט המשפט שהופכים את המערכת לבלתי תקינה לניהול תיקים בבתי המשפט, ומכשיר יעיל לשיבוש הליכי משפט.
המאפיין הקריטי של נט המשפט -- שהופך את המערכת לבלתי תקינה לניהול תיקים בבתי המשפט, ולמכשיר יעיל לשיבוש הליכי משפט בו בזמן -- הוא יישום החתימות האלקטרוניות הסמויות.
החתימות האלקטרוניות קובעות אם מסמך החלטה או פרוטוקול הם כתב בית דין תקף, או "טיוטה" בלבד. זאת עמדת השופטים: השופטת ורדה אלשיך, הנהלת בתי המשפט (עו"ד ברק לייזר) ונציב תלונות הציבור על השופטים היו בתמימות דעים בסוגיה זו, כפי שתועד בהחלטת הנציב 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשיך.
אבל לציבור, לבעלי דין ולעורכי הדין אין כל דרך לוודא בעצמם אם כתב בית דין חתום אם לאו. לטענת המבקש המצב נגוע במרמה מיסודו, והוא הפרה בסיסית של הזכויות החוקתיות של כל תושבי המדינה, מצב המערער את שלטון החוק מיסודו.
בפרשת עו"ד רחל בן ארי, השופטת הילה גורביץ עובדיה נתנה סדרת החלטות משובשות, החשודות כ"טיוטות". יחד עם זאת השופטת הילה גורביץ עובדיה מסרבת להתיר לבעל דין לעיין בחתימותיה על החלטות בתיק נט המשפט.
מצב כזה נקרא "מרמת משחק הצדפות" ["Shell Game Fraud"] או "קונץ ביטחון" ["Confidence Trick"]. זו לא מרמה מקורית של השופטת הילה גורביץ עובדיה. זו מרמה מבית מדרשם של אהרן ברק ובעז אוקון.
בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2025/01/2025-01-21.html
הרקע לפרשת עו"ד רחל בן ארי והשופטת הילה גורביץ עובדיה
עורכת הדין רחל בן ארי (לשעבר חברת הוועדה לבחירת שופטים, לשעבר ראש הסניף החיפאי של האגודה לזכויות האזרח, "מקורבת לדורית ביניש") ועו"ד יואב סלומון מונו באוגוסט 2023, לבקשתם, נאמנים לביצוע הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים... עו"ד רחל בן ארי ויואב סלומון גם ביקשו וקיבלו ייפויי כוח לבצע את הפעולות הנדרשות...
אח"כ פתחו בהליכים בבית המשפט בבקשה לקבל מינוי מבית המשפט כמנהלי עיזבון -- כביכול לקידום יישום הסכם החלוקה בין היורשים ולצורך קיום הסכמות היורשים...
אבל היום עו"ד רחל בן ארי ועו"ד יואב סלומון טוענים שהם מנהלי עיזבון מטעם בית המשפט ואין להם כל התחייבות לקיים את הסכם החלוקה...
כל זה התבצע בסיועה של השופטת הילה גורביץ עובדיה, שמונתה לתפקידה במהלך כהונתה של עו"ד בן ארי בוועדה...
הפרשה מזכירה מעשי מרמה ימי-ביניימיים מפורסמים, שהיו מבוססים על תביעות משפטיות בענייני חוזים - Statute of Frauds.
לעומת זאת, המצב בו החתימות האלקטרוניות נסתרות והשופטת מסרבת לאפשר את העיון בחתימותיה על ההחלטות, הוא מעשה מרמה מסוג אחר: קוראים לה "מרמת משחק הצדפות" [Shell Game Fraud], או "קונץ ביטחון" [Confidence Trick].
גם המרמה הזו היא לא מקורית של השופטת הילה גורביץ עובדיה... מרמת משחק הצדפות במערכת נט המשפט היא מבית מדרשם של אהרן ברק ובעז אוקון.
מחשוב בתי המשפט ע"י השופטים ללא פיקוח ציבורי - סכנה לציבור
"ההגשה החמורה ביותר שהגשתי למועצת זכויות האדם של האו"ם, וכנראה הראשונה מסוגה, הייתה בשנת 2010 בעניין בתי המשפט בקליפורניה ומערכת המידע Sustain, שהייתה כנראה הראשונה מסוגה בעולם (נכנסה לשימוש ב-1985)". אומר ד"ר יוסף צרניק. מועצת זכויות האדם של האו"ם סיכמה בדו"ח הסופי: "שחיתות בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין, ואפליה באכיפת החוק בקליפורניה".
"ההגשה על ישראל לשנת 2018 היה חמור. אבל אם הייתי יודע ב-2018 את כל מה שאני יודע על נט המשפט היום, הדו"ח היה חמור עוד יותר", אומר ד"ר יוסף צרניק.
בעקבות הדו"ח הסופי של 2018, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות נעתרה לבקשתו של ד"ר צרניק והסירה את ההערה שהוספה בשנת 2002, בתקופת כהונתו של אהרן ברק כנשיא, לכל כתבי בית המשפט העליון: "העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח". תניית הפטור הוספה במקביל להסרת האימות שהיה שם עוד מימי המנדט הבריטי: "העתק מתאים למקור, מזכיר ראשי <>".
"מבחינת משקיפים בינלאומיים, במשך 16 שנים כל כתבי בית המשפט העליון היו בגדר "טיוטות" ובית המשפט העליון של מדינת ישראל היה בית משפט בלתי כשיר" - אומר ד"ר צרניק.
צריך להבין שהשינוי מ"העתק מתאים למקור, מזכיר ראשי שמריהו כהן" ל"העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח" הוא לא עניין סמלי. השינוי הזה אומר שללא כל הודעה לציבור, ללא אישור שר המשפטים או הכנסת, הנשיא אהרן ברק ביטל את סמכותו הנוטריונית של המזכיר הראשי של בית המשפט העליון. ויש לציין שהשינוי המהותי הזה לא דווח. והוא התבצע ביום מותו של המזכיר הראשי שמריהו כהן מדום לב במסיבת פרישה של עובד מזכירות, שהתקיימה בבית המשפט העליון עצמו.
המזכיר הראשי נקרא בימי הביניים "פרוטונוטרי" [Prothonotary] וכך הוא נקרא בחלקים מהארצות דוברות האנגלית עד היום. כלומר - הנוטריון העליון של בית המשפט. הוא הובחן משאר אנשי בית המשפט בגלימה צהובה ושרוולים שחורים. לכן, ציפור השיר הצהובה נקראת Prothonotary warbler.
המשמעות של השינוי בשנת 2002 הייתה ביטול סמכותו של המזכיר הראשי בניהול ומשמורת התיקים, הרישומים והכתבים, כפי שנקבעה עוד בתקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936. השינוי הזה הפך לרשמי עם ביטול התקנות המנדטוריות ותחילת תקנות בתי המשפט (מזכירות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה), התשס"ה-2004.
בפרשת עו"ד רחל בן ארי (לשעבר חברת הוועדה לבחירת שופטים) והשופטת הילה גורביץ עובדיה, השופטת פרסמה החלטה קריטית בכפוף לתניית פטור של "תיקוני הגהה ועריכה"...
בהחלטה מיום 11.9.2024 בעניין בקשה לסילוק על הסף של התובענה של עורכי הדין רחל בן ארי ויואב סלומון, השופטת הילה גורביץ עובדיה פרסמה החלטה משובשת לחלוטין, בכוונת מכוון, מכותרתה, דרך גוף ההחלטה, ועד לשורה התחתונה - "מותר לפרסום ... לאחר תיקוני הגהה ועריכה".
ההחלטה הזו כוללת קביעות שקריות, שטותיות, ליצניות. לדוגמה: היא כותבת שאני התובע (אני הנתבע), ואני לא מבין שבקשה לסילוק על הסף היא בקשה שמגיש הנתבע ולא התובע. השופטת הילה גורביץ עובדיה רשמה את ההחלטה המשובשת בתיק נט המשפט וגם פרסמה אותה ב"נבו" ללא "תיקוני הגהה ועריכה". סמכותו של בית המשפט לתקן את החלטותיו לאחר 21 ימים מוגבלת מאד. כלומר, ההחלטה נותרה משובשת מתום 21 ימים ועד עולם...
השאלה המתבקשת היא: מה המשמעות של מצב זה?
לדעתי ההחלטה הזו בטלה מיסודה (Void not voidable) לא רק בשל התוכן השקרי, ולא רק בשל תניית הפטור בעניין "תיקוני הגהה ועריכה", אלא גם, ובעיקר, משום שהיא החלטה שיפוטית שניתנה בחוסר תום לב ובמרמה. מצב דומה נוצר גם בהחלטה של השופטת הילה גורביץ עובדיה בעניין בקשת פסלות... וכך גם בפסק דין כביכול... ההליך כולו הוא הליך פסול, בטל.
השאלה המתבקשת היא: מדוע שופטת כותבת בכוונה החלטות שקריות, משובשות, חסרות תוקףך?
בהגשות לבית המשפט כיניתי את ההתנהלות של השופטת הילה גורביץ עובדיה בהחלטה האמורה ואחרות - החלטות שיפוטיות שתוכנן שגוי בכוונת תחילה וכוללות הומור שיפוטי מעודן - "בדחנות שיפוטית נלוזה". בלשון עברית עממית ההתנהלות הזו נקראת "להשתין מהמקפצה".
פרופ' דפנה הקר, מומחית לדיני משפחה, תיארה מצבים כאלה כ"ג'ונגל טוטלי בבתי המשפט [לענייני משפחה]... תעשו הכל כדי לא להגיע לשם"... פרופ' דפנה הקר תיארה את בתי המשפט לענייני משפחה בהם השופטים אינם מצייתים לחוק ואינם מכבדים את הלכות בית המשפט העליון... ואז היא שואלת: "אז מה זה הדבר הזה?" "הגיע הזמן לחקור ולכתוב על זה."
כתבתי לפרופ' דפנה הקר. הצעתי לה מסקנה מפתיעה: לדבר הזה קוראים "שחיתות"...
נט המשפט: החתימות האלקטרוניות הסמויות מבית מדרשם של אהרן ברק ובעז אוקון
השינוי בכתבי בית המשפט העליון בשנת 2002, "כפוף לשינויי עריכה וניסוח", היה מבית מדרשו של אהרן ברק. וגם את נט המשפט, שעיקר פיתוחה נעשה תחת ניהולו של בעז אוקון, בן טיפוחיו של ברק, יש לראות כתוצר בית מדרשו של אהרן ברק.
המאפיין הפשוט ביותר של נט המשפט שקשור לשיבוש הליכים, הוא עניין החתימות האלקטרוניות הסמויות. המאפיין הזה גם תועד ותואר בפרטי פרטים ע"י נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשיך (2012-2011).
תמונות | השופטת ורדה אלשיך, נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר גולדברג, "החלטה" מתוך הפרוטוקול המפוברק.
בפרשת הפרוטוקולים המפוברקים התגלו שתי גרסאות של הפרוטוקול מאותו דיון באותו יום. ההבדלים בין הפרוטוקולים היו משמעותיים וחמורים. בפרוטוקול אחד מתועד עו"ד רפאל ארגז מתבטא בצורה בלתי הולמת כלפי השופטת ורדה אלשיך. התבטאויות אלה היו הבסיס לתלונה סמי פלילית שהוגשה נגד עו"ד רפאל ארגז ללשכת עורכי הדין, לפי החלטת השופטת ורדה אלשיך.
בתמונה לעיל מופיעה החלטה מהפרוטוקול. היא נראית החלטה תקינה ותקפה. מופיעים על פני ההחלטה: חתימה של השופטת, חותם בית המשפט, וחתימת אישור "העתק מתאים למקור".
בסופו של דבר הנציב קבע ששתי הגרסאות של הפרוטוקול היו "טיוטות" - מסמכים חסרי תוקף, שאינם כתבי בית דין כלל. הנציב קבע ששני הפרוטוקולים היו בלתי חתומים. אולם איש מהמעורבים - כולם עורכי דין, כולל לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב, לא היו יכולים להבחין ששתי הגרסאות של הפרוטוקול היו "טיוטות" חסרות תוקף ולא היו כתבי בית דין תקפים ובני אכיפה.
טיוטות? מדוע?
כיוון שהחתימות הקובעות על המסמכים בנט המשפט הן החתימות האלקטרוניות הסמויות, שהציבור, בעלי דין ובאי כוחם אינם יכולים לראות או לזהות. החתימות הנראות בעין, המופיעות על המסמכים, הן "חתימות גרפיות" (תמונות בלבד) חסרות כל תוקף, שמדביקה הקלדנית.
יתר על כן, בהחלטתו בפרשת ורדה אלשיך, הנציב מתעד שבאותה תקופה (2012) חלק גדול או רוב הפרוטוקולים, ההחלטות ופסקי הדין של השופטים בבית המשפט המחוזי תל אביב, שנרשמו בתיקים בנט המשפט והתפרסמו לציבור, היו "טיוטות" בלתי חתומות.
חשוב להדגיש, שלא הייתה פה קביעה חדשנית של הנציב. השופטת ורדה אלשיך, היא שהציעה לו את המינוח, והנציב אימץ אותו: "פרוטוקול טיוטה" - פרוטוקול חסר תוקף שלא נחתם בחתימה אלקטרונית, "פרוטוקול רשמי" - פרוטוקול תקף ובר אכיפה, שנחתם בחתימה אלקטרונית.
האם ההחלטות המרכזיות בתיק בפרשת עו"ד רחל בן ארי והשופטת הילה גורצקי עובדיה חתומות? או שמא הן "טיוטות" חסרות תוקף?
כפי שצוין כבר קודם, ההחלטות המרכזיות בפרשת עו"ד רחל בן ארי והשופטת הילה גורצקי עובדיה משובשות בכוונת מכוון. ראשית, השופטת החליפה בכוונת מכוון את כינויי הצדדים - התובע הפך לנתבע, והנתבע הפך לתובע. עו"ד רחל בן ארי ועו"ד יואב סלומון הצטרפו בהמשך למשחקי השיבושים של השופטת בכינויי הצדדים...
השאלות המתבקשות הן:
* מדוע שופטת תשבש את ההחלטות בתיק בו היא דנה בכוונת מכוון?
* מדוע הצד הזוכה כביכול, יצטרף לשיבוש הכתבים (כולל פסק דין, פרוטוקול דיון פסק הדין, החלטה הדוחה בקשת פסלות, החלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף)?
אחת התשובות הסבירות למצב, העולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא: השופטת והצד הזוכה כביכול לא היססו לשבש את הכתבים, כיוון שהם ידעו שהכתבים אינם חתומים והם כתבים חסרי תוקף מיסודם.
לכן, עלה הצורך לוודא אל נכון אם החלטות השופטת הילה גורביץ עובדיה הן "החלטות טיוטה" - בלתי חתומות בחתימות האלקטרוניות הסמויות, חסרות כל תוקף, או "החלטות רשמיות" - החלטות חתומות, תקפות ובנות אכיפה.
לפיכך, הגיש בעל הדין ביום 15.1.2025 בקשת עיון בחתימות האלקטרוניות של ההחלטות בתיקו בנט המשפט.
יש לקוות שנתתי הסבר מספק, והקורא מבין שעניין זה הוא עניין קריטי לזכויות האדם של כל תושבי מדינת ישראל ולשלטון החוק בכלל.
ככל שהשופטים ממשיכים לעמוד במריים ומסרבים לאפשר לציבור ולבעלי דין לעיין בחתימותיהם על ההחלטות, יש לראות את בתי המשפט של מדינת ישראל כ"מרמת משחק הצדפות" בקנה מידה ענק.
ולא למותר לציין: נט המשפט הוכנסה לשירות בבית המשפט העליון ב-4 באוגוסט 2024. עד אותו יום התקיימה זכות הציבור לעיין בכתבי המקור של החלטות השופטים בתיקי הנייר, שנשאו את "החתימות הרטובות". לאחר אותו יום, בית המשפט העליון הצטרף ל"מרמת משחק הצדפות" בנט המשפט.
בקשה לעיון בחתימות האלקטרוניות של ההחלטות המרכזיות בפרשת עו"ד רחל בן ארי והשופטת הילה גורביץ עובדיה
ביום 15.1.2025 הגיש המשיב 1, ד"ר יוסף צרניק כדין בקשה להחלטה שיפוטית המורה למזכירות לאפשר למשיב 1 עיון בעל דין בחתימות האלקטרוניות בהחלטות מרכזיות בתיק.
הבקשה נקטה בין השאר גם בטיעון מקורי באשר לזכות חוקתית לאותנטיקציה ברורה, וחובה חוקתית של של המדינה לקיים אותנטיקציה כזאת בבתי המשפט: סוגיית האותנטיקציה של כתבי בית דין ושל מסמכי מדינה נידונה כבר בחוקה של ארה"ב (1789), בסעיף 1 לפרק 4 של החוקה הנקרא "סעיף אמון ואשראי מלאים"... "יש לראות את ניהול אותנטיקציה של כתבי בית דין על פי כללים ברורים, המובנים לאדם הסביר, כזכות חוקתית, על -חוקית של תושבי המדינה וכחובה של המדינה. ללא אותנטיקציה על פי כללים ברורים, אין למעשה משמעות לשלטון החוק, כיוון שאין דרך להבטיח את ישרת כתבי בתי המשפט, ולכן גם אין דרך להבטיח את קיומו של החוק".
הבקשה טענה באשר למצב בבתי המשפט של מדינת ישראל: "ברבע המאה האחרונה, ניתן לראות במערכת המשפט בישראל מגמה ברורה של החלשה או ביטול אמצעי האותנטיקציה השגרתיים, הנהוגים בבתי המשפט ממוצא המשפט האנגלי המקובל כבר מאות שנים, ושהיו נהוגים גם בבתי המשפט בישראל מזה מספר דורות - מאז הקמת בתי המשפט ע"י שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1922. במקביל חלה התדרדרות בישרת בתי המשפט, שהתבטאה במגפת פברוקים. לנט המשפט, יש תפקיד מיוחד בתהליך זה".
באותו יום, 15.1.2025 נתנה השופטת הילה גורביץ עובדיה החלטה שדחתה הלכה למעשה את הבקשה לעיון בחתימות האלקטרוניות.
לטענת ד"ר יוסף צרניק, בכך, השופטת הילה גורביץ עובדיה הפעילה במפורש, בכוונת מכוון את "מרמת משחק הצדפות" באותו תיק. לטענתו, התנהלות השופטת הילה גורביץ עובדיה בהסתרת החתימות (אם הן קיימות) עולה לכדי קבלת דבר במרמה לפי סעיפים 415-414 לחוק העונשין התשל"ז-1977.
אבל מהו "הדבר"? "הדבר" במקרה זה הוא עיזבון בשווי של כ-5 מיליון ש"ח.
ומי הוא המרומה במקרה זה? מי הוא זה "שהובא במרמה לידי מעשה או מחדל"? המרומה אינו יכול להיות ד"ר יוסף צרניק, שכן הוא מעולם לא הסתמך על ישרת בית המשפט או ישרת השופטת הילה גורביץ עובדיה. המרומה במקרים כגון אלה הוא בית המשפט עצמו - כלומר, האישיות המשפטית ששמה בית המשפט. ולכן המצב נקרא "מרמה כלפי בית המשפט" [Fraud Upon the Court].
"כל מעשי ממשל ומינהל הניגעים במירמה - ובהם מעשי שפיטה - כמוהם כפרי שפשה בו הרקב; מתכלים ומתאכלים הם מתוכם ונדמים הם לעץ ששורשיו הרקיבו וצמרתו יבשה. מעשה הנגוע במירמה פגום ופסול הוא מיסודו ותולה הוא עצמו על בלימה" דברי השופט מ' חשין בבג"ץ 706/94 רונן נ' רובינשטיין, פ"ד נג(5) 389, 415 (1999). וראו גם - ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג(1) 449, 455 (1959); ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ"ד סג(3) 612 (2010).
בקשה מטעם המשיב 1, ד"ר יוסף צרניק, להחלטה שיפוטית המורה למזכירות לאפשר עיון בעל
דין לפי תקנה 3 לתקנות העיון בחתימות האלקטרוניות בהחלטות מרכזיות בתיק דנן
המשיב 1, ד"ר יוסף צרניק, מגיש בזאת בקשה להחלטה שיפוטית המורה למזכירות לאפשר עיון בעל דין לפי
תקנה 3 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003, בחתימות האלקטרוניות
של החלטות מרכזיות בתיק דנן, בכתבים שהם – "החלטה" בדבר המצאת הבקשה למינוי מיום 5.6.2024,
"החלטה" הדוחה בקשה למחיקה על הסף מיום 11.9.2024, "פרוטוקול" מיום 9.10.2024, "תמליל" מיום
9.10.2024, "החלטה" הדוחה בקשת פסלות מיום 1.12.2024, "פסיקתה" מיום 1.12.2024.
1. ההליך בתיק דנן נחזה כהליך למראית עין מתחילתו ועד סופו. לדוגמה: כתב הטענות הראשון,
ה"בקשה למינוי מנהלי עיזבון", הוא תופעה יחידה במינה – כתב תביעה בבית משפט שאינו מאזכר אף חוק אחד של מדינת ישראל. ובדומה, “פסק דין" מיום 9.10.2024, וכן "פסיקתה – מינוי מנהלי עיזבון" – אינם מאזכרים אף חוק אחד של מדינת ישראל. כלומר, התנהל פה הליך משפטי כביכול, שאינו תלוי בחוקי מדינת ישראל…
2. מינוי מנהלי עיזבון והנהלת עיזבון הם פעולות המעוגנות בחוק, כמובן, סעיפים 78 ואילך לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. אולם עורכי הדין "90 שנות מצוינות משפטית" ו"רב מוניטין" כמו גם השופטת הילה גורביץ עובדיה, העדיפו הליך בו אין כל קשר אזכור של חוקי מדינת ישראל...
3. מיד לאחר שהמשיב 1 קרא את כתב הטענות הראשון הודיע למבקש, מר אורי צרניק, ולבא כוחו, עו"ד יואב סלומון, כי ה"בקשה למינוי מנהלי עיזבון" נחזית כ"הודעה לכל באי בית המשפט בדבר כוונה לנהל הליכים למראית עין".
4. מאוחר יותר, ביום 9.7.2024, הגיש המשיב 1: "הודעה מטעם המשיב 1 בבקשה מס’ 8 שנרשמה בשגגה כבקשה מטעמו, אך סוגייתה נותרה אומרת דרשני: מי אישר, למרות פגמיה הבולטים, את רישום הבקשה למינוי מנהלי העיזבון ופתיחת התיק דנן?". ביום 10.7.2024 הגיש עו"ד יואב סלומון, ב"כ המבקש, "תגובה ראשונית", בה הלין כי המשיב 1 "מסתיר מעיני בית המשפט" כי "המשיב 1 שלח הודעת דוא"ל למבקש ולבא כוחו, ובה טרח להסביר להם (בסעיף 4 להודעתו המצ"ב, הקטע מודגש ברקע צהוב) שאם לא הבינו זאת עד כה, הוא מאשים אותם בהובלת מהלך של מרמה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה". השופטת הילה גורביץ עובדיה הגיבה באותו יום בהחלטה בפתקית: "… אין צורך בתגובות נוספות…". דא עקא, כהרגלה במצבים מסוג זה, לא נתנה להחלטה מספר תהליך, כך שההחלטה לא תופיע ברשימת "בקשות והוראות" בנט המשפט.
5. לטענת המשיב 1, הוא לא הסתיר דבר מעולם. המונח בו הוא משתמש, "ניהול הליכי משפט למראית עין", אינו מקובל, אך הוא אמור להיות מובן מאליו למשפטנים. המשיב 1 גם הבהיר כי הוא משתמש במונח זה לציון סוג מסוים של מרמה, לגביו קיימים סעיפים מיוחדים במדינות שונות. לדוגמה, הסעיף בחוק העונשין של טקסס קצר וברור במיוחד: Texas Penal Code §32.48 - Simulating Legal Process.
6. חלק בלתי נפרד מניהול הליכי משפט למראית עין, הוא הפקת כתבי בית דין למראית עין, כלומר מסמכים הנחזים ע"י קהל המטרה (לדוגמה, בעלי הדין) ככתבי בית דין לכל דבר ועניין, בשעה שהשופט יודע שהם מסמכים חסרי כל תוקף. אחת הדרכים הנפוצות להפקת כתבי בית דין למראית עין היא על ידי השארתם בלתי חתומים, אך הצגתם ככתבי בית דין חתומים ותקפים בתיק נט המשפט, ואף המצאתם לבעלי הדין.
7. עניין זה היה העניין המהותי בפרשת הפרוטוקולים המפוברקים של השופטת ורדה אלשיך. יש לזכור כי הפרשה פרצה בשנת 2011, כלומר כשנה לאחר שנט המשפט נכנסה לשירות בבית המשפט המחוזי בתל אביב. אולם התקשורת נמנעה מהסברת המצב לאמיתו לציבור הרחב. החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) [מצ”ב – נספח 1] קבעה בפירוש, כי אין דרך לציבור הרחב ואף לעורכי דין שאינם בקיאים בתחום להבחין בין כתב בית דין אותנטי לבין "טיוטה" (מסמך בלתי חתום) חסרת תוקף בנט המשפט. בפרשת ורדה אלשיך היו מעורבים מספר עורכי דין וגם לשכת עורכי הדין, מחוז תל אביב. אף אחד מהם לא היה יכול להבחין בין כתב בית דין אותנטי לבין "טיוטה".
8. פסקה 19 להחלטת הנציב:
“מאחר שהחתימה הגראפית הסרוקה של השופט מצויה גם בטיוטא, נראים תדפיס הטיוטא ותדפיס
פרוטוקול החתום אלקטרונית זהים ולא ניתן להבחין ביניהם".
9. לכן, הכנסת נט המשפט לשירות הביאה להתדרדרות בישרת בתי המשפט בישראל. זהו פרט חשוב במצב
הכללי בבתי המשפט, אותו מכנה המשיב 1 "הקונספירציה של האותנטיקציה":
ברבע המאה האחרונה, ניתן לראות במערכת המשפט בישראל מגמה ברורה של החלשה או ביטול
אמצעי האותנטיקציה השגרתיים, הנהוגים בבתי המשפט ממוצא המשפט האנגלי המקובל כבר מאות
שנים, ושהיו נהוגים גם בבתי המשפט בישראל מזה מספר דורות - מאז הקמת בתי המשפט ע"י
שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1922. במקביל חלה התדרדרות בישרת בתי המשפט, שהתבטאה
במגפת פברוקים. לנט המשפט, יש תפקיד מיוחד בתהליך זה.
10. לא למותר לציין, שנט המשפט, שפיתוחה החל תחת כהונתו של אהרן ברק כנשיא ובועז אוקון כרשם בבית המשפט העליון, ואח"כ כמנהל בתי המשפט, עלתה למשלם המסים עד היום כמיליארד ש"ח בהוצאות פיתוח ותחזוקה (ניחוש מלומד). אולם גם 15 שנים לאחר כניסתה לשירות לא תוקן המאפיין היסודי הנ"ל של המערכת – חוסר היכולת של בעלי דין, באי כוחם, והציבור הרחב להבחין בין כתב בית דין אותנטי לבין "טיוטה". בשלב זה, ניתן לומר ללא חשש, שמדובר במאפיין שפותח בכוונת מכוון ואף לא תוקן בכוונת מכוון (“הקונספירציה של האותנטיקציה").
11. גישה היסטורית שונה מגישתם של השופטים בישראל, אפשר למצוא בחוקה של ארה"ב. סוגיית האותנטיקציה של כתבי בית דין ושל מסמכי מדינה נידונה בחוקה של ארה"ב (1789), בסעיף 1 לפרק 4 של החוקה (שנחשב לסעיף שנהגה, נוסח וקודם ע"י ג'יימס מדיסון), הנקרא "סעיף אמון ואשראי מלאים":סעיף IVי(1): "אמון ואשראי מלאים יינתנו בכל מדינה לפעילותה הציבורית, רישומיה, והליכיה המשפטיים של כל מדינה אחרת. והקונגרס מוסמך לקבוע בחוקים כלליים את הדרך שבה מעשים, רישומים והליכים כאלה יוכחו ואת כוחם החוקי".
12. אמנם הבעיה מוצגת על רקע הברית בין המדינות, והצורך להקים מנגנון שיאפשר זיהוי יעיל של כתבי בית דין אותנטיים ממדינה אחת במדינה אחרת. יחד עם זאת ברור שהבעיה קיימת גם בתוך מדינה אחת. בפרט שגם בתוך אותה מדינה פועלים בתי משפט שונים - כגון בתי המשפט הפדרליים ובתי המשפט של המדינה.
13. אכן, הקונגרס של ארה"ב חוקק בהמשך, החל בשנה שלאחר כינון החוקה, חוקים ליישום העיקרון שנוסח בסעיף אמון ואשראי מלאים".ב-26 במאי, 1790, נחקק החוק הראשון [Act of May 26, 1790, ch. 11, 1 Stat. 122] בעניין זה:
Section 1. Be it enacted by the Senate and House of Representatives of the United States
of America in Congress assembled, That the acts of the legislatures of the several states
shall be authenticated by having the seal of their respective states affixed thereto:
That the records and judicial proceedings of the courts of any state, shall be proved or
admitted in any other court within the United States, by the attestation of the clerk, and
the seal of the court annexed, if there be a seal, together with a certificate of the judge,
chief justice, or presiding magistrate, as the case may be, that the said attestation is in
due form. And the said records and judicial proceedings authenticated as aforesaid, shall
have such faith and credit given to them in every court within the United States, as they
have by law or usage in the courts of the state from whence the said records are or shall
be taken.
14. בחוק זה, המחוקק מתייחס לעניין במפורש כ"אותנטיקציה", והיא מבוססת על חתימת שופט, אישור המזכיר של בית המשפט והטבעת חותם בית המשפט על המסמך. החוק תוקן בשנת 1804, ושוב בשנת 1948. הנוסח של 1948 נותר בתוקף עד היום. יסודות האותנטיקציה בחתימות השופט והמזכיר וחותמת בית המשפט לא שונו באופן מהותי.
15. יש לראות את ניהול אותנטיקציה של כתבי בית דין על פי כללים ברורים, המובנים לאדם הסביר, כזכות חוקתית, על -חוקית של תושבי המדינה וכחובה של המדינה. ללא אותנטיקציה על פי כללים ברורים, אין למעשה משמעות לשלטון החוק, כיוון שאין דרך להבטיח את ישרת כתבי בתי המשפט, ולכן גם אין דרך להבטיח את קיומו של החוק.
16. מה שהיה ברור לאבות המייסדים של ארה"ב בשנים 1789 ו-1790, מנהיגי מדינת ישראל ושופטיה מסרבים לקבל גם בשנת 2025. יתר על כן - השופטים עסקו ברבע המאה האחרונה בסיכול האותנטיקציה שהייתה נהוגה קודם לכן.
...
...
20. יחד עם זאת, לא כולם שרויים בחשכה. הנציב מתאר בהחלטתו כי ניתן לזהות בקלות את ההבדל בין כתב שיפוטי חתום לבין טיוטה במסכי השופטים והמזכירויות. המסמכים החתומים מסומנים בצבע שונה.
21. פסקה 21 להחלטת הנציב:
“במכתבו מיום 29.2.2012 כתב מר ירדני:… לא ניתן להבחין בין פרוטוקול חתום בחתימה
גראפית לבין פרוטוקול החתום בחתימה אלקטרונית – לאחר שהפרוטוקול הודפס. עם זאת,
במערכת נט המשפט בתיק האלקטרוני יש מספר דרכים להבחין ביניהם: בפרוטוקול החתום יש
סמל מדינה צבעוני בכותרת, ובפרוטוקול הגראפי אין. נוסף על כך, שורת המשימות של
הפרוטוקול בנט המשפט צבועה בירוק כאשר הפרוטוקול חתום בחתימה אלקטרונית, ובשחור
כאשר הוא טיוטא. נוסף על כך יש תיעוד לביצוע חתימה אלקטרונית בתיקיית ‘אירועי
פרוטוקול’ במערכת".
מימוש העיון
25. תקנה 1 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003, הגדרות קובעת:
“"עיון" – לרבות צפייה, האזנה, העתקה, צילום, הדפסה, הקלטה, קבלת פלט מחשב או קבלת עותק של מסמך בכל דרך אחרת, בהתאם לסוג המידע וצורת החזקתו".
26. פסק הדין בבש"פ 5234-14 משה הלוי נ' מדינת ישראל (21.12.2014) קובע כי כל מידע במערכת נט המשפט הקשור לתיקים (לאו דווקא כתבי בית דין) כפוף לתקנות העיון.
27. לפיכך, המשיב 1 מגיש בזאת הודעת עיון של בעל דין במידע אודות החתימות האלקטרוניות לפי האמור במכתבו של מר ירדני, בפסקה 21 לעיל, של המסמכים שהם “החלטה בפתקית” מיום 5.6.2024, "החלטה" מיום 11.9.2024, "פרוטוקול" מיום 9.10.2024, "תמליל" מיום 9.10.2024, "החלטה" הדוחה בקשת פסלות מיום 1.12.2024, "פסיקתה" מיום 1.12.2024.
סיכום
28. המשיב 1 מבקש לממש את העיון על דרך של צפייה במסכים המתאימים בכדי לוודא את מצב החתימות האלקטרוניות של המסמכים המנויים בפסקה 27, לעיל, וצילום המסכים במצלמתו. בית המשפט מתבקש להורות למזכירות לקבוע מועד ומקום למימוש העיון.
__________________________
תאריך: 13 בינואר, 2025 ד"ר יוסף צרניק - המשיב 1
החלטת השופטת הילה גורביץ עובדיה על בקשת עיון בחתימות אלקטרוניות על החלטותיה
בתגובה לבקשת העיון בחתימות האקלטרוניות על החלטותיה, השופטת הילה גורביץ עובדיה החליטה
כדלהלן:
"בקשתו של המבקש היא לצלם את מסך תיקיית ההחלטות כפי שהיא נצפה במזכירות. בקשה זו יש להפנות למזכירות שתפעל על פי נהליה".
ההחלטה מיום 15.1.2025 דחתה את הבקשה לעיון מבלי לדון בבקשה לגופה, ומבלי לנמק את
ההחלטה. מצד אחד, השופטת הילה גורביץ עובדיה לא היססה לתת החלטות חסרות שחר שהן
התערבות חסרת בסיס בחוק בנוהלי העבודה של המזכירות. לדוגמה - השופטת הילה גורביץ
עובדיה החליטה שאסור לי להגיש בנט המשפט "פניות למזכירות" למרות שהנהלת בתי המשפט
(וגם דו"ח מבקר המדינה) אומרים במפורש שתקשורת עם המזכירות היא חלק בלתי נפרד מתכלית
קיומה של נט המשפט...
השאלה המתבקשת היא: מדוע היה חשוב עד כדי כך לשופטת הילה גורביץ עובדיה למנוע ממני הגשת
פניות למזכירות בנט המשפט?
דוגמה נוספת - השופטת הילה גורביץ עובדיה החליטה שעל המזכירות לדחות מרישום כל הגשה שלי
שלא שולמה עבורה אגרת בקשה. אולם הנהלת בתי המשפט קבעה קטגוריות של בקשות הפטורות
מאגרה, ונט המשפט אינה מבקשת תשלום אגרה עבור החלטות מקטגוריות אלה (לדוגמה:
בקשות עיון, בקשות להמצאת החלטה, בקשות למתן החלטה, וכו'..).
השאלה המתבקשת היא: מדוע היה חשוב עד כדי כך לשופטת הילה גורביץ עובדיה לפגוע בזכותי כבעל
דין לגישה לבית המשפט?
מצד שני, כשהשופטת הילה גורביץ עובדיה יודעת שהמזכירות לא תבצע בקשה כלשהי עקב הוראות
הקבע של הנהלת בתי המשפט, היא לא מהססת להפנות את המבקש למזכירות...
המבקש רואה בהחלטת השופטת הילה גורביץ עובדיה החלטה שניתנה בהעדר תום לב ובהעדר הגינות
דיונית, הפרה של הזכויות הדיוניות החוקתיות - כולל הזכות להליך ראוי.
