2019-10-16 לורי שם-טוב והשופטים הנוקמים

 Joseph Zernik

לורי שם-טוב והשופטים הנוקמים
הפרשה קשורה ישירות לפרשת הבית זונות בוועדה למינוי שופטים (השופט בני שגיא הוציא צו איסור פרסום על השם הישן "מין תמורת מינוי"). הפוסטים האנונימיים שבמרכז כתב האישום חשפו את פרשת הבית זונות לפחות שנתיים לפני החשיפה של הדס שטייף.  פרשת השופטים הנוקמים גם מדגימה שוב ושוב את התנהלות השופטים מהשלום ועד לעליון - הפרות חמורות של זכויות היסוד במטרה לדכא את המחאה נגד שחיתות מערכת החוק והמשפט.  באפיזודה הנוכחית, השופט בני שגיא החליט על ייצוג בלתי ראוי לנאשמת.  פרופ' פרידמן כתב כבר מזמן - היועמ"ש אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה (שניהם חתומים על כתב האישום) יצרו כתב אישום שאינו ניתן לטיפול בבית המשפט...  תחילתה של הפרשה במחאה נגד השחיתות הנוראית בבתי המשפט לענייני משפחה - "ג'ונגל טוטלי" על פי פרופ דפנה הקר...  המשכה יצר תיעוד חסר תקדים של "הכשל המערכתי" במערכת המשפט...  ועכשיו - מצפים שהציבור יקנה הצגה כלשהי שיפיקו לנו בתיקי ראש הממשלה נתניהו ואנחנו נמחא כפיים כמו זאטוטים בתאטרון ילדים בחנוכה?  כבר אפלטון הבין ששחיתות במערכת החוק והמשפט היא השחיתות החמורה ביותר - זאת שתחריב את הרפובליקה כולה עד היסוד!
קראו את הפוסט השלם: https://inproperinla.blogspot.com/2019/10/2019-10-16.html

תל-אביב, 16 לאוקטובר - השבוע זכינו לאפיזודה נוספת בקרקס הפשפשים בעניין ייצוגה של לורי שם-טוב, הנאשמת בפרשת השופטים הנוקמים. השופט בני שגיא החליט לאחר דיונים שנמשכו חודשים רבים, שעלות הסנגוריה על לורי שם-טוב תוגבל ל-500,000 ש"ח.

כפי שהתברר בשנה האחרונה, פרשה זאת גם קשורה ישירות ל"פרשת הבית זונות בוועדה למינוי שופטים". הפוסטים האנונימיים שבמרכז כתב האישום חשפו את הבית זונות כשנתיים לפני החשיפה של הדס שטייף. ולכן, השופט בני שגיא הוציא בתיק השופטים הנוקמים צו איסור פרסום על השם הישן של הפרשה: "מין תמורת מינוי" ואני נאלץ להשתמש בשם החדש הארוך: "הבית זונות בוועדה למינוי שופטים"...

אבל כל זה כאילו לא ידוע לאיתמר לוין, שממשיך ללכלך. לוין מפרסם תחת הכותרת - "פרשת הטרור הרשתי". השם הבזוי הזה לפרשה היה במרכז מסע הפרופגנדה של הפרקליטות בשבוע שלאחר המעצר הראשוני בפברואר 2017. מי שהגדיל לעשות היה הפרופגנדיסט הממלכתי ירון לונדון. הופיע עם תמונות של אקדחים שלופים ברקע והכריז למדינה על מעצר כנופיית "הטרור הרשתי". מאז - לא דיווח על הפרשה, וגם לא התנצל על הדיווח הכוזב הראשוני.
כבר אז, מיד לאחר שהמשטרה השתמשה במונח בזוי זה בדיוני מעצר הימים, עו"ד נוגה ויזל טענה בבית המשפט שאין דבר כזה "טרור רשתי" ודרשה שהתביעה תפסיק את השימוש בו. ואכן, מאז התביעה והתקשורת הפסיקו להשתמש בשם בזוי זה.

שאלה נוספת ומסקרנת היא: מהיכן ידע מחבר הפוסטים האנונימיים את הפרטים האינטימיים של פרשת "הבית זונות בוועדה למינוי שופטים"??? הרי הפוסטים האלה חשפו את הפרשה לפחות שנתיים לפני החשיפה של הדס שטייף... וכבר בכנס עורכי הדין באילת ערכו כוכבי פרשת הבית זונות פנל בשאלה איך לדכא פרסומים כאלה... כראוי למדינה מתוקנת...

ניחוש סביר הוא שהמקור הוא עו"ד ברק לייזר - יועמ"ש בתי המשפט. לייזר כידוע נעצר בפברואר 2017 כחלק מהפרשה. נחקר במשך 3 ימים. אח"כ בילה עוד 10 ימים במעצר בית.... והופלה... חזר לתפקידו כאילו אין כלום ולא היה כלום...

בהמשך, חודשים אח"כ, הנאשמים בפרשת השופטים הנוקמים ביקשו לקבל גישה לחומרי החקירות של עו"ד ברק לייזר בכדי לטעון "אכיפה בררנית". הפרקליטות טענה במרמה שהחקירה טרם הסתיימה, ובית המשפט העליון מנע את גישת הנאשמים לחומרי החקירות של עו"ד ברק לייזר.

ובסופו של הסיפור? שי ניצן סגר לעו"ד ברק לייזר את התיק בקול דממה דקה...

כולנו מצפים בכיליון עיניים להגשת כתבי אישום כלשהם בפרשת הבית זונות בוועדה למינוי שופטים... אבל לא עוצרים את הנשימה... זה יכול לקחת זמן רב... אם בכלל...

הייצוג של לורי הוא עניין מרכזי בקרקס הפשפשים אצל השופט בני שגיא. כיוון שהסנגוריה הציבורית לא היתה מוכנה לפעול בצורה סבירה, בטענה של עלות מפורזת של ההגנה על לורי, לורי התחילה להגיש בקשות, עררים וכו' בעצמה. זהו כמובן מצב בלתי נסבל בבית משפט אמתי. או שאדם מיוצג, או שהוא בלתי מיוצג. התוצאה היתה מצבים בהם התביעה, לורי, והסנגוריה הציבורית טענו זה עם זה או זה נגד זה בכל הצירופים האפשריים...
ואז הגיע השופט בני שגיא ל"הסדרה" מופלאה: לורי כאילו מיוצגת ע"י הסנגוריה הציבורית, אבל מותר לה להגיש בעצמה 3 פעמים בחודש...
הבעיה נוצרה כשהעניין הגיע לבית המשפט העליון לשופט אלכס שטיין. אלכס שטיין התפלץ כששמע על "ההסדרה" של השופט בני שגיא, ושאל: מאיפה הוא המציא את זה? לא נשמע דבר כזה בשום בית משפט בעולם... זה גם בניגוד לחוק סדר הדין הפלילי הישראלי... הגבלה על מספר הבקשות שמותר לנאשם בתיק פלילי להגיש...
פרקליטות המדינה ניסתה להגן על השופט בני שגיא בטיעון המופלא, השגור על עורכי דין ישראליים: "יש החוק, ויש מה שעובד בפרקטיקה"...
הטיעון הזה של הפרקליטות רק החמיר את התקפת העצבים של אלכס שטיין, והוא הסביר להם כהרגלו "סדרי הדין הם לא תוכנית כבקשתך"...
בינתיים עברה כחצי שנה או יותר ולא נמצא פתרון... המשפט על הבנקט. דיונים על גבי דיונים רק בשאלת הייצוג... התביעה התנגדה למימון ההגנה ללורי על פי סעיף 19, בתקציב מוגדל. התביעה לא רצתה שללורי יהיה ייצוג טוב... מעדיפים ייצוג כושל... אבל בבית משפט אמתי - עניין זה - ייצוג הנאשם - הוא עניין שלתביעה אסור להתערב בו בכלל -...
ועכשיו - בני שגיא פסק לממן את הייצוג של לורי ב500,000 ש"ח - כשברור שאין אפשרות לממש דבר כזה.

פרופ' דניאל פרידמן כתב על הפרשה כבר בעבר: ברוב חכמתם, שי ניצן, אביחי מנדלבליט ושות' יצרו כתב אישום שאינו ניתן לטיפול בבית המשפט...  

פרופ' בועז סנג'רו כתב: הנטל הכבד מוטל עתה על השופטים...

צפו לפעלולים נוספים בקרקס הפשפשים...
"כשל מערכתי"

תחילתה של הפרשה בשחיתות הנוראית בבתי המשפט לעינייני משפחה. 

אולם בהמשך, הפרשה חשפה את הכשל השיטתי במערכת החוק והמשפט:

א) כל שופטי בית המשפט השלום ת"א עסקו במרמה במשך שנים בצוותא חדא עם משטרת ישראל בפברוק צווי חיפוש ותפיסה - ללא תיקים, ללא כל רישום מזכירותי. בתמונה - צו חיפוש מפוברק של השופטת דנה אמיר. בתגובה לתלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, דנה אמיר טענה "טעות". למרות תלונות חוזרות, הנציב לא הצליח להבין את העניין... בסופו של דבר, השופט עלא מסארווה הודה בתגובה לתלונה נוספת ותיעד את המצב האמתי בבית המשפט השלום ת"א (וכנראה גם בבתי משפט אחרים, ברמה זאת או אחרת, עד היום).  רק אז, הנציב נאלץ להוציא החלטה על "כשל מערכתי" בהליכי חיפוש ותפיסה... אולם הנציב הקודם, ריבלין, סירב לבדוק תלונה נוספת: האם השופטת דנה אמיר עסקה במרמה בתשובתה לנציב  בדבר "טעות" - על התלונה הראשונה של לורי שם-טוב בעניין פברוק צו החיפוש?

ב) החזקת מוטי לייבל ב"בור שחור" מתקן כליאה בלתי מוכרז, בלתי רשום, בלתי חוקי במרתפי מטה משטרת תל-אביב - סלמה בתנאים הנחשבים לעינויים... עד היום משטרת ישראל מסרבת לענות על בקשות חופש המידע שביקשו רשימה שלמה של מתקני המעצר החוקיים המנוהלים על ידי המשטרה...

ג) מרמה בהקראת כתב האישום: הפרקליטות הוציאה שני מסמכים שונים של כתב האישום. אחד בן 164 עמודים והשני בן 151 עמודים. המסמך האמתי (האוטנטי) נרשם בתיק בית המשפט. המסמך המפוברק נמסר לנאשמים במעצר ולתקשורת... גם כשהתגלתה המרמה, ולשופט בני שגיא הוגשו שני המסמכים עם טבלה המסכמת את ההבדלים ביניהם - הוא הכריז מעל כס המשפט שהעובדה שהמסמך האחד שונה במספר העמודים מהמסמך השני, אינה מראה שהם שני מסמכים שונים. בתמונה: אישור בחתימת שי ניצן כמ"מ היועמ"ש - שהועלם מכתב האישום המפוברק...

ד) הפרה חמורה של הזכות להליך ראוי, משפט הוגן ופומבי, ב"הסדרה" של השופט בני שגיא - ייצוג חלקי ע"י הסנגוריה הציבורית, ועד 3 בקשות בחודש ע"י לורי שם-טוב כבלתי מיוצגת: הגבלת הזכות להגיש בקשות בבית המשפט בהליך פלילי...

ה) המעצר הנקמני חסר התקדים של לורי שם-טוב במשך כשנתיים וחצי לפני משפט... אפילו רוצחים ואנשי הפשע המאורגן לא הוחזקו כך מעולם במדינת ישראל!

ו) מניעת גישת הנאשמים לחומרי חקירות ושאר ראיות - תופעה נפוצה במערכת המשפט בישראל.

ז) ועדיין לפנינו - שאלת הראיות האלקטרוניות.  כבר  עתה ברור שהמשטרה לא טיפלה בראיות האלקטרוניות כפי הנדרש, שיבשה את הראיות, וחלקן הגדול חסר כל אותנטיות... אבל קרוב לוודאי שהדבר לא יפריע לבני שגיא...