2019-05-11 הסקירה השבועית על שחיתות מערכת החוק והמשפט - התפוררות חברתית וכשל שיטת המשטר

Joseph Zernik

הסקירה השבועית על שחיתות מערכת החוק והמשפט - התפוררות חברתית וכשל שיטת המשטר
■ ■ ■
השבוע ציינו את יום הזיכרון ויום העצמאות. במקביל נמשכה הפארסה בעניין "השימוע" וכתבי האישום נגד נתניהו. ובנוסף לכל אלה - ממשיכים ההליכים  סביב הקמת הקואליציה בראשות מר בנימין נתניהו - שהעיקרון המנחה בה הוא חסינות לעבריינות.  כל אלה יחד, יצרו השבוע אוסף אירועים שמדגימים היטב את המצב בו נתונה מדינת ישראל: התפוררות חברתית וכשל שיטת המשטר. 

צפו בווידאו: https://www.facebook.com/joseph.zernik/videos/10218923770386646/?t=0

קראו את הפוסט השלם: https://inproperinla.blogspot.com/2019/05/2019-05-11.html

האירועים בהם נעסוק מקורם בשבוע האחרון, אולם אולי רצוי להתחיל עוד קודם - באירועים שסבבו את חקיקת חוק הלאום.  אירועים אלה הצביעו על חוסר הסכמה מוחלט בעניין עקרונת יסוד "חוקתיים".  ולמרות שהעניין - עקרון השוויון, כביכול עלה לפני השטח רק במסגרת חקיקת חוק הלאום. בית המשפט העליון פסק בעניין שוב ושוב בשנים שקדמו לכך. וכך כתב עוד לפני חקיקת חוק הלאום:

אירועי יום הזיכרון כללו כמובן את הסערה בקשר לקיום טקס יום-הזיכרון האלטרנטיבי, החלטת ראש הממשלה ושר הביטחון למנוע את קיומו, החלטת בג"ץ להתיר את קיומו, והאירועים בשטח בעת קיום הטקס.... כולם לוו בביטויים של שנאה הדדית בולטת.
בהמשך, התנהל טקס הדלקת המשואות, וגם הוא לווה בביטויים של שנאה, לא רק נגד ראש הממשלה.
במקביל, נמשכה הבוקר הפארסה של "השימוע" לראש הממשלה על ידי ידידו הטוב, היועמ"ש אביחי מנדלבליט, כשעורכי דינו של נתניהו הודיעו למנדלבליט שוב, שהם לא יקחו את חומרי החקירות, ולא יתחילו להתכונן ל"שימוע", כיוון שלא שולם שכרם. ובמקביל, ביקשו דחייה של מועד השימוע...  ולנוכח מחזה תעתועים זה, אנשי תקשורת רציניים עסקו בהתפלפלות: האם יש פה "עבירת אתיקה" של עורכי הדין?

השאלה לגבי "עבירת אתיקה" ועורכי דין היא כמובן משעשעת, כשאחד מעורכי דינו המרכזיים של מר נתניהו, עו"ד נבות תל-צור, נתפס בעבר בהדחת העדה שולה זקן בפרשת הולילנד.  אז - הפרשה נחשבה "פרשת השחיתות החמורה בתולדות המדינה". היום היא נראית כזניחה...  אבל התנהלותו של עו"ד נבות תל-צור - הניסיון לשחד את שולה זקן שלא להעיד נגד אולמרט היא מה שמעניין אותנו כאן.  מר תל-צור לא הועמד לדין פלילי, לא ריצה עונש מאסר, וממשיך לעסוק בעריכת דין... וגם זה כמובן בחסות היועמ"ש ובג"ץ...
אז עכשיו תוהים אם הוא עבר "עבירת אתיקה"?

בנוסף לכל אלה, שלח ח"כ יואב סגלוביץ' מכתב ליועמ"ש אביחי מנדלבליט. סגלוביץ' הוא כזכור ניצב בדימוס, ומי שהקים את להב 433  - היחידה למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן. 
סגלוביץ' סיכם את המכתב כך:

ניהול מו"מ על חוק החסינות, כאשר עומדת כלפי נתניהו החלטה על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע, הוא ביצוע עבירה פלילית לאור יום בחסות הכנסת. "קחו תפקידים וכספים- תנו לי חסינות".  פניתי ליועמ"ש במכתב בבקשה לגלות מעורבות בנושא.

היה אפשר לצפות שיואב סגלוביץ', כאיש מקצוע בתחום השחיתות השלטונית והפשע המאורגן, יבין שאין בכוחה של מערכת החוק והמשפט להתמודד עם המצב שלפנינו.

לפני כן, הוגשה עתירה לבג"ץ, שטענה שיש לאסור על נתניהו להקים את הקואליציה, עקב המצב בו עומדים מעליו שלושה כתבי אישום חמורים (בכפוף לשימוע).  כל זאת, מבלי לפסול את אפשרות הרכבת הממשלה ע"י חבר כנסת אחר של הליכוד.

שופטי בג"ץ העדיפו לדחות את העתירה על הסף. וזאת תוך התעלמות מוזרה מכתב החשדות המפליג בחומרתו אשר הוגש כנגד נתניהו ביחס לתיקי אלף ואלפיים ו-4000, ותוך התעלמות תמוהה מכול ההלכות המשפטיות שנפסקו בעניינם של דרעי, פנחסי, גנוסר, גפסו, ורוכברגר (בג"ץ 2848/19).

ובמקביל, אנו מתבשרים שהמשא ומתן הקואליציוני עוסק בצורות שונות בהן תובטח חסינות לנתניהו, ולהבטחת מימושה, גם פסקת התגברות של הכנסת על בית המשפט העליון...

אז בואו נבהיר את המצב מעבר לכל ספק:

לא רק שמערכת החוק והמשפט אינה מסוגלת להתמודד עם המצב שנוצר, מערכת החוק והמשפט היא גם זאת שגידלה וטיפחה את השחיתות השלטונית.

כבר 20 שנה לפחות, שיש לנו שרשרת של יועמ"שים שסוגרים תיקים לבכירים בצמרת המשטר. ולכן, אנשים כמו נתניהו הבינו שהם יכולים לפעול ללא חשש.
* נקודת ציון מרכזית אחת היא פרשת קו 300 בשנת 1984.  אז פוטר היועמ"ש שעמד על דעתו לגבי חקירת אמת של התנהלות ראשי השב"כ, שניסו, בין השאר לתפור תיק רצח לקצין בכיר ומוערך בצה"ל...
* נקודת ציון אחרת, קשורה יותר למצב היום, היא פרשת בר-און חברון בשנת 1997.  אז המליצה המשטרה להעמיד לדין את נתניהו על מכירת משרד היועמ"ש.  לא פחות ולא יותר...  היועמ"ש שמונה - רוני בר-און, התפטר מתפקידו תוך 24 או 48 שעות, לאחר שפרטי הפרשה נחשפו בתקשורת.  אבל היועמ"ש שמונה במקומו - אליקים רובינשטיין הערכי, סגר את התיקים ללא העמדת איש לדין.

כמובן, שאי אפשר להזכיר את פרשת בר-און חברון, מבלי להזכיר את פרשת תיק 1270, בו היו מעורבות השופטות הלה גרסטל ואסתר חיות, במה שנחזה כחזרה על אותו תרגיל עצמו - מכירת משרד היועמ"ש.  מה בדיוק קרה שם - לא נדע, כיוון שהפרשה לא נחקרה כראוי, תודות ליועמ"ש הערכי אביחי מנדלבליט. וגם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות תרמה לעניין בערפול חושים נקודתי...   ובפרשת תיק 1270 חזינו תקדים במדינת ישראל - התקשורת לכל רוחב הקשת הפוליטית, קראה להתפטרותה המידית של נשיאת בית המשפט העליון!

מה שברור - בסופו של אותו תהליך, שכלל את הפניה להלה גרסטל, מונה מנדלבליט עצמו ליועמ"ש, מינוי שהיה בלתי סביר בעליל כבר אז.

כך או כך, ברור שמשרד היועמ"ש הוא גורם מרכזי בכשל מערכת החוק והמשפט בישראל, וכשל שיטת המשטר.
גם מומחים חיצוניים רואים את המצב כך:

על פי דיווחי תקשורת, ארגון OECD העלה כבר לפני יותר מ-10 שנים את פירוק משרד היועמ"ש כתנאי לקבלת ישראל לארגון.  הסיבה - חשש ברור שישראל לא תקיים את התחייבויותיה, בפרט בענייני האמנה למניעת שוחד, עקב מבנה משרד היועמ"ש בישראל...

כמובן, שבדיעבד אפשר לומר שהמומחים צדקו - פרשת הצוללות מדגימה היטב את כשל מערכת החוק והמשפט בפרשת שוחד בינלאומית, שאופפת את מר נתניהו מכל צדדיו, אך חקירתה מוכשלת באופן  שיטתי על ידי היועמ"ש אביחי מנדלבליט.

אולם הכשל הוא לא של משרד היועמ"ש לבדו.  אפשר לראות את כשל מערכת החוק והמשפט ככשל תלת-ראשי:

א) משרד היועמ"ש

ב) לשכת עורכי הדין.

ג) השופטים.

על לשכת עורכי הדין לא ארחיב כאן. הדברים ידועים היטב.

אולם על תרומת השופטים למצב צריך להרחיב.

קודם כל: ב-70 שנות המדינה לא הורשע אף שופט על עבירות במילוי תפקידו  -לדוגמה - הונאה, מרמה והפרת אמונים. וכמובן, אף שופט או שופטת לא נידון למאסר.  אבל מועמדים מתאימים יש לנו בשפע.  הדוגמה הבולטת היא כמובן השופטת ורדה אלשייך.  בפרקליטות - הדוגמה הבולטת היא רות דוד כמובן...

 

בנוסף, אי אפשר לבקר את התנהלות היועמ"ש אביחי מנדלבליט בעניין פרשות השחיתות של נתניהו, מבלי לציין שבג"ץ עוסק באופן קבוע ומוצהר בסנדקאות בלתי מוגבלת של היועמ"ש, ללא הבדל כמה הזויה התנהלותו של מנדלבליט.

בפרשות נתניהו, לדוגמה, בג"ץ אישר את המשך הפגישות ב-4 עיניים של מנדבליט ונתניהו.   יועמ"ש קודם, מיכאל בן-ארי, אמר שפגישות כאלה ב-4 עיניים בין ראש הממשלה ליועמ"ש לא היו סבירות בתקופתו כלל. תמיד נכחו בפגישות "רפרנטים" לנושאים שנדונו בפגישה...  אבל בג"ץ העמיד את מנדלבליט מעל לכל אפשרות של התנהלות בלתי ראויה או עבריינית, או אפילו חשש שייכשל בשגגה במצבים כאלה.

בעתירות החוזרות נגד היועמ"ש, בג"ץ חזר והכריז על עמדתו זאת לגבי היועמ"ש - זאת לנוכח הכשל הברור בהתנהלות משרד היועמ"ש...

אחד מפסקי הדין הבולטים מסוג זה היה דווקא בפרשת רומן זדורוב - שגם היא מייצגת כשל כללי של מערכת החוק והמשפט...

גם שם העניין היה הדחת עד. אבל הפעם - על ידי פרקליטות בכירות בפרקליטות המדינה, ששינו את תצהיר העד המומחה דר' חן קוגל - ראש המכון הפתולוגי.  בפרשה מדהימה זאת, היועמ"ש אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן - שני הערכיים בצמרת מערכת אכיפת החוק, מנעו כל פעולה נגד הפרקליטות. למעשה, המציאו שני אלה דיבר חדש: "ענה ברעך עד שקר". ולא סתם - במשפט רצח!

ומה כתב בג"ץ בדחותו עתירה נגדם בעניין זה?

חזקה על היועץ המשפטי לממשלה כי יפעיל שיקול דעת ענייני ומקצועי, בבואו להחליט על פתיחה בחקירה פלילית או העמדה לדין...

כלומר, בג"ץ העניק סנדקאות מוחלטת ליועמ"ש וסירב לבדוק את התנהלותו!

יחד עם זאת, צריך להבין שאין פה גאונות יהודית של סדרת היועמ"שים סוגרי התיקים - בר-און, רובינשטיין, מזוז, ויינשטיין ומנדלבליט...  צריך להבין שגם אין פה חדשנות ישראלית של שופטי בית המשפט העליון ברק, בייניש, גרוניס, נאור או חיות...

כך בדיוק נראה משטר מושחת טיפוסי. חברי כנופיית השלטון יוצרים לעצמם "חבריינות" - IMPUNITY - חסינות בדויה לעבריינות. משם והלאה - אין כל סיבה לעצור באדום... 

התופעה תוארה יפה על ידי השופט הפדרלי האמריקאי מרק וולף, נשיא בית המשפט הפדרלי בבוסטון, מסצ'וסטס. וולף היה בעברו תובע לענייני שחיתות ופשע מאורגן.  הוא עסק בעניינים שהיו קשורים למאפיה האירית בבוסטון, ושחיתות מערכת החוק והמשפט בטיפול במאפיה.

בקיצור: כל מומחה חיצוני לקרימינולוגיה ולשחיתות שלטונית, שיבחן את המצב בארץ, יגיע ללא ספק למסקנה שלמערכת החוק והמשפט תפקיד מרכזי בטיפוח השחיתות השלטונית ומיסודה.

ויש גם מומחים מקומיים שמכירים במצב: שוב, משום מה, הביטוי הישיר ביותר למצב זה מגיע דווקא מפרשת רומן זדורוב... שם כתב פרופ' מוטה קרמניצר:

ושוב, צריך להדגיש, שאין פה גאונות יהודית או חדשנות ישראלית.  כבר אפלטון, לפני כמעט 2,500 שנה, זיהה תהליכים כאלה, והסביר, שכשל מערכת החוק והמשפט הוא כשל סופני של שיטת המשטר.

אם ננסח את סיכום המצב אחרת: כבר לקראת הגיעה לגיל 70, סבלה מדינת ישראל מתופעות חמורות של כשל שיטת המשטר והתפוררות חברתית.  

יחד עם זאת, צריך להבין, שכשל שיטת המשטר והתפוררות חברתית אינם גורמים בהכרח לחוסר יציבות של המשטר. נהפוך הוא!

משטר תקין דורש תפקוד ראוי של איזונים ובלמים - שיווי משקל בלתי יציב. במשטר מושחת - אבדו האיזונים והבלמים, ונוצר ריכוז כוח שהוא מוקד השחיתות. התוצאה היא שיווי משקל יציב מאד.. לכן, משטר מושחת קשה מאד לתיקון...

לאן כל זה מוביל?  

קשה לתת תחזית אופטימית.  ובנוסף - הדיון כאן, כמעט כולו עסק בעניינים משפטיים שנוגעים לשיטת המשטר ותפקוד מערכת החוק והמשפט.  לא התחלנו אפילו בדיון בתהליכים שצריך לראות בהם התפוררות חברתית...

• •