2020-07-31 מי אני ומה אני - ראיון רשת

מי אני ומה אני - ראיון רשת

אתר אינטרנט ביקש שאענה על שאלות ל"ראיון" ברשת. כאן התוצאה.

1: שם, גיל, מצב משפחתי, השכלה, סיפור חיים

שם: השם שלי בעברית: יוסף צרניק. כיוון שחייתי שנים רבות בארה"ב, אני מוכר יותר, בפרט ברשתות ובפרסומים בינלאומיים, בשמי באנגלית Joseph Zernik.

גיל: בקרוב מצפה להנחות של ותיקים.

השכלה: עודף השכלה. בנוסף לכל התארים הקודמים, עכשיו אני לומד בסמסטר ב' לתואר במשפטים במרכז האקדמי ברמת גן במסלול מואץ. לפני כחצי שנה קיבלתי הודעה מרשימת תפוצה כלשהי עם הזמנה להגיש מועמדות לתכנית מיוחדת לתואר במשפטים לפעילים חברתיים באונו. אז פתאום נכנס לי הג'וק לראש, ובדקתי. התברר שלמרות גילי המופלג, מוסדות רבים היו מעוניינים בי כסטודנט והיו מוכנים להציע לי תנאים מיוחדים. ביקשו גיליונות ציונים של תארים קודמים. פניתי לאוניברסיטה העברית (שם סיימתי שנים א-ג בלימודי רפואה), והתברר שלפי "שקלול" היה לי ממוצע של 95.5%... בדומה לממוצע בלימודי דוקטורט בתחום הביולוגיה המולקולרית בארה"ב.

בגדול, אני מחשיב את עצמי לסוג של טליבאן. האמריקאים הקימו אותם ומימנו אותם, אבל כמה עשרות שנים אח"כ נלחמו בהם.  בשנות ה-80 המוקדמות קיבלתי מלגות נדיבות ממשלת ארה"ב ללמוד שם לדוקטורט ולעסוק במחקר מדעי. שילמו לי 40,000 דולר לשנה (שווה היום ~150,000 דולר?) כמשכורת לסטודנט (מעבר לדמי לימוד וכו'). בהמשך קיבלתי מהממשלה הפדרלית מענקי מחקר במיליוני דולרים. אבל בשנת 2010  הגיעו סוכנים פדרליים חמושים לתפוס אותי, והשכנים אמרו שנראה שהולכים לירות... ואז ברחתי משם.

סיפור חיים: לפני 5 שנים או יותר הגיע צוות "מבט לחדשות" פעמיים לראיין אותי.  גרתי אז (2017-2012) במאהל המחאה בת"א.  בפעם הראשונה, לאחר כמה משפטים הם אמרו לי: עדיף שתשתוק.  יהיה יותר מדי עבודה למחוק אח"כ את כל מה שאמרת. רק נצלם אותך. בפעם השנייה הם הגיעו עם תחקירן, צלם, צוות שלם לראיין אותי. בהתחלה לא הבנתי מה הם רוצים ממני. בסוף התברר לי שהם רצו להוכיח שאני מתחזה, ואין לי תואר דוקטור. שוב, הם ראיינו אותי, בסוף מחקו הכל, ושידרו דקה או שתיים (לא צופה בטלוויזיה כבר עשרות שנים) שדיברו על דוקטור שגר באוהל, אבל יש לו חליפות ועניבות...

במשך רוב השנים שחייתי בארה"ב הייתי אזרח מכובד. תקופה קצרה גם עסקתי בלוביינג בקונגרס - עבור המועצה להשכלה גבוהה - לחידוש הפטור ממס על הלוואות לסטודנטים באוניברסיטאות. זהו מכשיר שמסייע לסטודנטים עניים יותר להשיג השכלה. במשך שנים ייעצתי לממשלה הפדרלית בתחום תקצוב המחקר הביו-רפואי. הייתי על הקו בין קליפורניה לוושיגגטון.

בשנת 1990, כשגרתי בקליפורניה, קיבלתי טלפון מהעוזרת של אחת בשם הילארי קלינטון. קלינטון ביקרה בלוס אנג'לס ורצתה לפגוש אותי. היא הייתה אז אשתו של מושל בלתי ידוע ממדינה מפגרת (ארקנסו), ואני הייתי עסוק. אז ויתרתי על הפגישה...

לפני כ-3 שנים צ'יקי ארד רצה לראיין אותי להארץ. לא רציתי להתראיין, כיוון שברור לי שהתקשורת בארץ לא יכולה לכתוב או לשדר את מה שאני אומר. חבר לחץ עלי, ובסוף אמרתי לצ'יקי: תראה, את האמת אתה לא יכול לכתוב, אז בוא נעשה משהו ליצני. את התוצאה אתם יכולים לראות בקישור:

ההומלס שמשגע את בתי המשפט: https://www.haaretz.co.il/magazine/1.4300422

צ'יקי ראיין אותי במשך שעות, ואימת כל פרט...  התוצאה הייתה בערך כפי שציפיתי.  לדוגמה, צ'יקי כתב, שאני מגיש דוחות של מאות עמודים לאו"ם, אבל האו"ם מסכם אותם בשני משפטים... אבל כמובן שהוא לא כתב על מה הדוחות, ולא כתב איך האו"ם מסכם אותם. לדוגמה, את הדו"ח שלי למועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018 על ישראל, האו"ם סיכם: "התדרדרות חמורה ביושרת רשויות החוק והמשפט בישראל... מאשר [כנראה מתכוונים לדו"ח הקודם משנת 2013] שיושרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב."  הדו"ח בן מאות עמודים עסק בפברוקים/שיבושים/הונאות במערכת החוק והמשפט.
אולי הטעות שלי, ואני לא הבנתי איך העסק עובד בפרבדה הישראלית: כמה חודשים לאחר פרסום הראיון עם צ'יקי ארד, פגשתי ברחוב את הראפר/משורר שי גבעון. הבחור נוהג לדבר בחרוזים. הוא מיד פצח בראפ ארוך, שהבהיר לי שהוא קרא את הכתבה של צ'יקי ארד, והבין בדיוק מה הסיפור, למרות שהסיפור לא נאמר במפורש.

2: תמונה מעודכנת באיכות גבוהה

תמונות חביבות עלי במיוחד:

א)  יצירה שלי: הכיתוב הוא ציטוט של התובע המשטרתי בדיון הארכת מעצר בשלום ראשון, לאחר שהחזיקו אותי במעצר משישי בערב עד מוצ"ש. חקרתי אותו שוב ושוב מה הייתה העילה למעצרי. תחילה הוא ענה שהעילה מופיעה ב"דוח הסודי" שהוא הגיש לשופטת. בסוף הוא הסביר, "עצם הימצאותך במרחב היא מחאה אסורה".

ב) צילום של אור ברוך - עם הפלג הצפוני בבית המשפט המחוזי ירושלים

 

ג) לא יודע מי יצר את זה - זה הופיע לאחרונה בפייסבוק (לפי הבנתי את זכויות היוצרים, מותר לי להשתמש שלא למטרות רווח בתמונות של עצמי)

3: על מה אתה נלחם, מה הפעילות שלך?

א) "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם"

אני לא רואה את עצמי כ"לוחם".  אני רואה את עצמי יותר כאחד שעוסק בתחום שבין אקדמיה לזכויות האדם, עם תחביב מיוחד - לתפוס את השופטים ובכירי מערכת החוק והמשפט ברמאויות ובשחיתות ולתעד את זה כמו שצריך. בפרט רמאויות שקשורות למערכות מחשבים. בתחום הזה פרסמתי במשך השנים מאמרים רבים בכתבי עת אקדמיים בחו"ל. גם מומחים בכירים בישראל הביעו הערכה גבוהה לעבודה שלי בתחום. דווקא בתחום הזה אני מופיע בוויקיפדיה באנגלית - בתור מי שהדגים ראשון את השימוש בטכניקות של "כריית נתונים" (שיטות שמשמשות לעתים קרובות סוכנויות מודיעין) לתעד הונאות במסמכים חוקיים ומשפטיים - בפרט בבתי המשפט ובתי הכלא. על ידי כך אפשר לתעד הפרות שיטתיות של זכויות האדם דווקא ע"י רשויות החוק והמשפט.  המאמרים שלי, שמצוטטים בוויקיפדיה באנגלית, הם ביחס לבתי המשפט הפדרליים בארה"ב ובתי הכלא בארה"ב. 

https://en.wikipedia.org/wiki/Examples_of_data_mining#Human_rights 

התחלתי את הפעילות בתחום הזה בערך בשנת 2007 בלוס אנג'לס. אז נחשפתי שלא מרצוני לעומק השחיתות של המשטר בלוס אנג'לס (מחוז שבו חיים כ- 10 מיליון תושבים, והכלכלה שלו היא בסדר גודל עולמי) והמשטר הפדרלי בארה"ב. בשנים 2010-2007 החיים שלי שם היו בסרט. "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם" [Through the Looking-Glass, and What Alice Found] - פתאום נחשפתי למציאות שמעבר למראה. אבל בניגוד לאליס, כשאתה עובר לצד השני של המראה, כפי שאני עברתי, אין דרך חזרה לצד של המראה, שבו חיים רוב הא/נשים. החיים שלי בשנים ההן בלוס אנג'לס היו גם כרוכות במתח גדול, בסכנות חמורות, ובסופן חייתי חצי במחתרת, תחת מעקב קבוע של הסוכנויות.

כיוון שהנטייה שלי היא אקדמית, כשעברתי לצד השני של המראה, ניסיתי ללמוד בצורה שיטתית את העולם שמעבר למראה. הגעתי מהר מאד להחלטה שמה שמעניין אותי לעשות בהמשך חיי הוא לתעד את העולם שמעבר למראה ולפרסם על העולם שמעבר למראה. כלומר - אני לא בהכרח מאמין שלפעילות שלי תהיה השפעה. אני רואה את עצמי יותר כאדם, שחי ופועל במשטרים שקוראים לעצמם "דמוקרטיה", וכותב היסטוריה אלטרנטיבית לנרטיב הרשמי.

לדוגמה: השופטים, ובראשם אסתר חיות  והיחצנים שלה, רוצים לקדם נרטיב שהשופטים הם אלה שמגנים על  "הדמוקרטיה" ו"זכויות האדם" במדינת ישראל. אני מתעד ומפרסם בארץ ובעולם נרטיב הפוך.

בשנת 2009 הקמתי בלוס אנג'לס NGO שהוכר ע"י מועצת זכויות האדם של האו"ם - Human Rights Alert. מאז הגשתי 4 דוחות לאו"ם. שני דוחות על ארה"ב - בשנים  2010, 2015 על ארה"ב.  הדו"ח שלי לשנת 2010 סוכם ע"י האו"ם כך: "שחיתות בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין ואפליה באכיפת החוק בקליפורניה."  ושני דוחות על ישראל - בשנים 2013 ו- 2018. א/נשים בישראל אומרים שהמשטר פה מושחת. אבל השחיתות בישראל היא חובבנית ביחס לשחיתות בארה"ב.

ויקיליקס ואסאנג'

ג'וליאן אסאנג' הוא לדעתי הדמות החשובה ביותר בתחום זכויות האדם בדורנו. כבר בשנת 2010 התחלתי להעביר מסמכים לוויקיליקס. הפרויקט הזה של ג'וליאן אסאנג' הוא דבר אדיר. אסאנג' נרדף כבר כמעט 10 שנים, והוא בסכנת חיים בכלא באנגליה.  אני מנסה לעורר מודעות בישראל לפרשת אסאנג' ומקווה שהוא ישתחרר. 

ואז בסוף שנת 2016, ממש לפני הבחירות  בארה"ב, הייתה ההדלפה הגדולה של מסמכי המפלגה הדמוקרטית. ההדלפה הזאת חיסלה את הילארי קלינטון. להפתעתי, התברר שהיו שם 20 מסמכים שלי, שנשמרו משום מה במחשבי המפלגה הדמוקרטית.

שבוע שבועיים אח"כ, לא יודע אם היה או לא היה קשר, שוטרים של משטרת ת"א תפסו אותי בלי כל סיבה (הם כולם הכירו אותי היטב) בשדרות שאול המלך בת"א. לקחו אותי לתחנת לב תל-אביב, וניסו לפרוץ למחשב שלי, שהיה עלי. הם לא הצליחו. ואז הכניסו אותי לממ"ד, הפשיטו אותי, היכו אותי, ואיימו עלי בניסיון לסחוט ממני ססמאות מחשב.

זה היה אירוע חמור במיוחד. אבל בשנים שחייתי במאהל התרחשו אירועים שונים בקשר למשטרה... לא פלא שאני מתייחס למשטרה כארגון פשע.  גם היחס הזה לא היה מקובל על אנשים במחאה בזמנו.  בחודשים האחרונים אנשים מבינים את המצב באופן יותר ברור.

העמותה בישראל

החל משנת 2017 אני פועל בישראל במסגרת עמותה באותו שם באגגלית  Human Rights Alert NGO. בעברית - "ערנות לזכויות האדם אל"מ". העמותה עוסקת בעיקר במימוש השקיפות של מערכת החוק והמשפט.

עד היום מימנתי את כל הפעילות מהכיס הפרטי שלי. היום זה יותר מסובך. לדוגמה - בערעור בתיק נתניהו בעליון הם דרשו ממני 20,000 ש"ח עירבון.  בעתיד הקרוב אני אצטרך להתחיל גיוס כספים מהציבור.

למרות שלא ציפיתי שתהיה התעניינות של הממסד בפעילות שלי, בישראל יש לי מעמד מוזר, דואלי: לדוגמה, הזמינו אותי בינואר 2019 למפגש מצומצם במכון הישראלי לדמוקרטיה עם השופט חנן מלצר לדון באיומים על טוהר הבחירות בישראל. הסיבה הייתה שאני חקרתי ופרסמתי כבר משנת 2016 על הבעייתיות של מערכות המחשבים של ועדת הבחירות המרכזית, והתנהלות לא ראויה של הוועדה... הזמינו אותי גם להשתתף במפגש בנושא "תזכיר חוק מערך הסייבר", סיפור מעניין בפני עצמו.

בדיעבד, לפעילות שלי הייתה השפעה:

* 2016-7 - חשפתי, בעזרת השב"כ, כשלים חמורים בישרת מערכות המידע של ועדת הבחירות המרכזית.
* 2017 - חשפתי את קיום מתקן כליאה בלתי חוקי - “בור שחור" במרתפי משטרת ת"א (סלמה) – לסחיטת הודאות מחשודים.
* 2017 - השגתי את מימוש גישת הציבור לאולם הדיונים במתחם כלא איילון, בו מתנהלים הליכים בענייני עצירים ואסירים, ללא צורך בקבלת היתר 24 שעות מראש, כפי שהיה נהוג קודם לכן.
* 2017-8 - הייתי בין הפעילים לשחרורם של לורי שם-טוב ומוטי לייבל ממעצר ממושך, חסר תקדים, לפני משפט.
* 2018 - זכיתי למכתב תודה מלשכת נשיאת בית המשפט העליון, על הסבת תשומת הלב לתניית הפטור הבלתי סבירה שהופיעה משנת 2002 ועד אז (רעיון הזוי של אהרן ברק) על כל החלטות בית המשפט העליון, “כפוף לשינויי עריכה ונוסח", במקום בו הופיע קודם לכן האישור "העתק נאמן למקור, מזכיר ראשי...”. וביוני 2018 הם הסירו את תניית  הפטור הזאת.

* 2020 - המחאה שניהלנו במשך חצי שנה מול בית המשפט בווייצמן 1, תל-אביב, סייעה אני מקווה להתפטרותו של נשיא בית המשפט המחוזי ת"א איתן אורנשטיין.

ב) ספרות - יצחק שמי (1940-1888)

לחוד - אני פעיל בתחום הספרות העברית/פלסטינית. ב-30 השנים האחרונות פעלתי לקדם את ההכרה ביצירתו של הסופר העברי, יליד חברון, יצחק שָׁמִי (1949-1888), ממחיי השפה העברית.  הבאתי להוצאה לאור של כתביו לאור באנגלית, צרפתית, עברית וערבית, ופרסמתי מאמרים אקדמיים בתחום.

בשנת 2004, ההתאחדות האקדמית הפלסטינית הכירה בשמי כאחד מהסופרים הפלסטינים החשובים של המאה ה-20, בזכות המלצתם של מחמוד דרוויש ופרופ' סלים תמרי (אוניברסיטת ביר-זית, היה גם חבר הצוות הפלסטיני באוסלו). בשנת 2014 משרד התרבות בראשות מירי רגב העניק לספר בעברית (בעריכת פרופ' יגאל שוורץ) פרס "ספר מופת". הארץ המליץ ששמי יהיה הסופר "המזרחי" הראשון שתמונתו תופיע על שטר כסף. אני מקווה מאד שזה יקרה בשנים הקרובות.

במסגרת הפעילות הזאת יצא לי להכיר אנשים מעניינים בתחום הספרות העברית והפלסטינית בישראל ובעולם.

בתחום הזה אני מרופרר בוויקיפדיה בעברית. 

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%A9%D7%9E%D7%99

 

4: מדוע הגשת בקשת עיון בהחלטות פתקית בתיק נתניהו? 

הערעור בעניין ההחלטות בפתקית בתיק נתניהו תלוי ועומד עכשיו לפני השופט עופר גרוסקופף בעליון. המדינה, נתניהו ואלוביץ' אמורים להגיש תגובות עוד השבוע. אח"כ אני אגיש תשובה לתגובות שלהם. ההחלטה של גרוסקופף בערעור הזה יכולה להיות מאד משמעותית ברמות שונות:

א) ההחלטה של גרוסקופף יכולה לשנות מאד את רמת השקיפות של משפט נתניהו.

שקיפות במשפט נתניהו היא צורך חיוני. גם ככה, רמת האמון בהליכים המשפטיים נגד נתניהו נמוכה. חלק גדול מהציבור רואה בהם "תפירת תיקים". אם השופטים ימשיכו כפי שהם נוהגים להתנהל - לא יהיה אמון בתוצאת המשפט. שקיפות היא הגורם המרכזי בבניית אמון הציבור בבתי המשפט. השופטים שלנו כותבים את זה כבר שנים בפסקי דין מלבבים.  אבל בפועל הם מתנהלים בדיוק ההפך - בניגוד לדין בישראל. 

כבר בתחילת המחאה בפ"ת הדגשתי את הנושא.  לנתניהו ולציבור עומדות הזכויות להליך ראוי, משפט הוגן ופומבי. אלה זכויות אדם יסודיות. אבל הן לא חביבות על השופטים שלנו.  הערעור כולל כל מיני נימוקים משפטיים. אבל משפטנים שקראו את הערעור חיבבו ביותר את הנימוק האחרון. אני קורא לו "נימוק הנקניקייה":

"16. למנהיג הקיסרות הפרוסית, אוטו פון ביסמארק, דמות מיליטריסטית ואנטי-דמוקרטית, מיוחסת האמרה: "אם אתה אוהב חוק או נקניקיות – עדיף שלא תראה איך הם נעשים". אכילת נקניקיות היא עניין שהוא בחירתו של הפרט. אולם החוק והמשפט הם הכרח בחברה אזרחית מתוקנת. ולכן – הגישה השלטת בימינו, הן בדין בישראל, הן בזכויות האדם בחוק הבינלאומי, והן בדין בארה"ב, כמפורט לעיל, היא שזכותו של הציבור לראות את "עשיית הצדק ובירור האמת, הלכה למעשה"..., באופן שהמידע אודות התנהלות בית המשפט "יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית”... החשש הוא שבית המשפט קמא אימץ בהחלטתו את הגישה שזכותו של הציבור היא לראות רק את הנקניקייה העשויה, אך לא את דרך עשייתה."

ב) ההחלטה של גרוסקופף יכולה לשנות מאד את רמת השקיפות של בתי המשפט בכלל.  

החלטות בפתקית הן סוג של החלטות, שבאמצעות מערכת נט-המשפט, השופטים יצרו לעצמם דרך להסתיר בניגוד לחוק. אם גרוסקופף יכתוב החלטה בעלת אופי תקדימי, זה יחייב שינוי מהותי במערכת נט-המשפט, וזה יגרום לשינוי כללי בקיום החוק ע"י השופטים בישראל, והגברת השקיפות בבתי המשפט.

האם עשית זאת גם בתיקים אחרים?

יודעי דבר אומרים שהגשתי יותר בקשות עיון מכל אדם במדינת ישראל. זהו חלק מרכזי בפעילות שלי, כמו גם בקשות חופש המידע. על ידי הבקשות האלה אני חושף מסמכים שמשמשים אותי אח"כ לצורך כתיבת מאמרים ודוחות.  בנוסף, עצם הליכי הבקשות יוצרים תיעוד יוצא דופן של התנהלות השופטים בישראל.  הדוגמה עכשיו היא הערעור בבית המשפט העליון בנושא ההחלטות בפתקית בתיק נתניהו. 

לפני מספר שנים עו"ד אביגדור פלדמן כתב מאמר ב"הארץ" על כמה אנשים וביניהם אני, "הדון קישוטים של בתי המשפט | הם עקשנים, חסרי מורא ולעתים גם חסרי כבוד עצמי — היכרות עם האנשים שנלחמים בכל כוחם בסיאוב ובזיוף של המערכת המשפטית".  ביחס אלי פלדמן כתב בסגנון הליצני שלו, שאני מנהל מלחמת חורמה ב"פתקיות הצהובות".

https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.4299655

5: למה אתה מגיש כתבי טענות דו לשוניים (עברית / אנגלית). האם אי פעם בית המשפט או הצד השני התייחס לנוסח באנגלית

אין כל מניעה חוקית להגיש כתבי טענות דו-לשוניים.  אבל "משפטן בכיר" התרעם עלי פעם ואמר: "אתה מתנהג כאילו אנחנו עדיין בתקופת המנדט הבריטי."  

הסיבה להגשה הדו-לשונית פשוטה וברורה: כשאני הולך לבית המשפט, אין לי שום ציפייה ל"סעד". בד"כ אני מנסה לחשוף מסמכים, והשופטים נוקטים בכל מיני תעלולים לא ישרים, או מרמה של ממש, כדי למנוע את חשיפת המסמכים.

ההליכים האלה הם חומר הגלם לפרסומים שלי בארץ ובחו"ל. לכן, חשוב לי שהכל יהיה דו-לשוני. להקל על בדיקת עמיתים.

6: תגובתך כתבה בארץ מלפני שנתיים שמכנה אותך הומלס. האם אתה חסר בית?

בשנים 2012-2010, לאחר שהגעתי לארץ חסר כל, גרתי ב"אכסניית ירושלים" בכיכר ציון. הבעלים זלמן ארנון ז"ל נתן לי תחילה לגור שם בחינם, ואח"כ תמורת תשלום סמלי.  זאת הייתה תקופה מאד מעניינת, ופגשתי שם אוסף אנשים מעניינים מרחבי העולם. 

לאחר שארנון נפטר, יצא לי לנסוע ברכבת חזרה מההלוויה עם מנהל האכסניה שלו ביפו. סיפרתי לו, שארנון דיבר אתי בערך שתי דקות (בשנת 2010). אני אמרתי לו את האמת - שברחתי מהסוכנויות הפדרליות בארה"ב. הוא החליט על המקום לתת לי מיטה בחינם. אמרתי לו שלעולם לא אבין מה קרה שם. הבחור ענה לי: "אתה כסף קטן". שאלתי למה הוא התכוון. הוא סיפר לי שארנון החזיק באכסניה ביפו את מרדכי ואנונו אחרי שואנונו השתחרר מהכלא, ולא היה לו איפה לגור...

בשנים 2017-2012 גרתי באוהל במאהל המחאה ארלוזורוב. האוהל היה מוקדש למאבק בשחיתות. בפרט בשחיתות מערכת המשפט. אז כמעט אף אחד לא דיבר על זה. דיברו על "יוקר המחיה". לכן, ב"כ זרקו אותי גם מכל קבוצה במחאה.  נחשבתי "קיצוני-הזוי". היום הכל השתנה. כבר מקובל לדבר על השחיתות במשטרה, בפרקליטות, בוועדה למינוי שופטים, בלשכת עורכי הדין...

השלטים שעמדו על דרך נמיר הציגו שלושה מקרים לדוגמה של קרבנות השחיתות בבתי המשפט:  רומן זדורוב, רפי רותם ומשה סילמן ז"ל.
בסופו של המאהל, נשארו שם רק שני אוהלים - שלי, ושל משפחה עיראקית, מוסלמית (קצין צבא שערק).  ואז, בקיץ 2017, הוזמנתי להרצות בכנס אירופי למחשוב ממשלתי, שהתקיים באותה שנה באקדמיה הצבאית של פורטוגל.  היה לי ברור, שברגע שאצא מהארץ, יהרסו לי את האוהל. ביקשתי מחבר שישמור על האוהל, אבל שלא יתנגד כשיבואו להרוס.  יש בפייסבוק סרטונים -הם הגיעו באמצע הלילה בכוח של כמה מאות איש - פקחים, משטרה, אולי גם שב"כ (בגלל העיראקי), ציוד כבד... בזמן שאני סקרתי מצעדים של הצוערים של צבא פורטוגל לארוחת צהרים כל יום...  

איפה אתה גר וממה אתה מתפרנס?

היום אני גר בדירת חדר פצפונת בשכונת התקווה. אני לא "מתפרנס" כבר יותר מ-10 שנים. כלומר אני לא עוסק בכל עבודה לפרנסתי, וגם לא מקבל כל קצבה מביטוח לאומי וכו'.  כשהחלטתי לפני יותר מ-10 שנים להקדיש את זמני לעיסוקים החביבים עלי, הורדתי את רמת החיים שלי לרמה מינימלית, ואני מתקיים מחסכונות שלי מהימים שעבדתי בארה"ב.

היה לי סיפור לא נעים בעניין הזה עם ממשלת ישראל ובנק הפועלים בשנים 2013-2012. יום אחד בנק הפועלים החליט שאין לי יותר גישה לחסכונות שלי בחשבון הבנק שלי. לא הייתי חייב כסף לאף אחד, ולא היה כל הליך משפטי. הם גם סירבו לתת לי כל מסמך בכתב. פשוט לא נתנו לי גישה לכסף. כן הסבירו לי שהם פועלים לפי בקשת ממשלות ישראל וארה"ב.

פעולות כאלה מקובלות בארה"ב נגד חושפי שחיתויות. לדוגמה - ויקיליקס ואסאנג'.

הם ציפו אולי שאני אחפש עורך דין ואלך לבית משפט... אבל אני די מומחה לשחיתות בנקאית... בקיצור, תיעדתי תוך 3-2 חודשים שבנק ישראל וסטנלי פישר הם חלק מזה, ושבג"ץ לא יספק כל סעד. ואז ביקשתי הגנה מממשלת גרמניה, והחזירו לי את הכסף כמעט מיד.

אבל מאז אני משתדל לא להחזיק כמעט כסף בישראל...  לא בריא לאחד כמוני...

7: מה הם היעדים הבאים שלך במאבקך הציבורי.

א) תיק רומן זדורוב

 צריך להדגיש, שההחלטות בפתקית הן רק סוג אחד של החלטות, שהשופטים מסתירים בניגוד לחוק.  קיימות גם החלטות בתיקי נייר שהם מסתירים בניגוד לחוק. הדוגמה הבולטת ביותר היום היא תיק רומן זדורוב מנצרת בשנים 2009-2007.  עכשיו תלויה ועומדת בנצרת בקשת עיון שלי בהחלטות בתיק הנייר של רומן זדורוב, שאינן אסורות בפרסום על פי דין. אני מנסה לחשוף את ההחלטות האלה כבר כמה שנים, והשופטים עוסקים בהסתרת ההחלטות האלה בניגוד לדין. 

קרוב לוודאי שבהחלטות האלה יש תיעוד של עבריינות של השופטים שישבו אז במשפט - יצחק כהן (אז נשיא בית המשפט המחוזי נצרת, שהורשע אח"כ בעבירות מין), אסתר הלמן, וחיים גלפז. גלפז הלך בינתיים לעולמו.  הראיות מצביעות על כך שהוא שימש כ"סטטיסט" - "ניצב". כלומר הוא לא היה שופט אמתי, הוא היה אז בדימוס, "שופט עמית". עד היום לא מצאתי אף החלטה שהוא חתם עליה, כנדרש בחוק. כלומר, לא היה שם בכלל מותב של שלושה. השופטים ניהלו שם "פייק משפט". הצגה של משפט, במטרה לתפור אשמת רצח לזדורוב.  

רוב הא/נשים שאני מדבר אתם מתקשים להבין את המושג של "פייק משפט".  אומרים לי: "הייתי בדיון, ראיתי שהשופט אמר, ראיתי שהשופט החליט"... אבל הליכים משפטיים מתנהלים על פי כתבי בית דין. שופט יכול להגיד דבר אחד באולם הדיונים, ולבצע דבר אחר לגמרי במסמכים בתיק. לדוגמה: אם השופט לא כותב ולא חותם על החלטות, ורק מדבר, זה לא משפט בכלל.  זה "פייק משפט".

פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של ורדה אלשייך הייתה דוגמה מצוינת של "פייק משפט", אבל רוב הציבור לא הבין עד היום את הפרטים הטכניים של מה שקרה שם. מה שהשופטת ורדה אלשייך עשתה מוכר ברחבי העולם כעבריינות של שופטים. אבל בארץ - לא דיברו בכלל על העמדה שלה לדין פלילי. וגם לאחר שהיא פרשה לגמלאות, משרד המשפטים ממשיך להתייחס אליה כדמות ציבורית ראויה...  משהו משובש לחלוטין בתחום הזה בישראל.

אם גרוסקופף יוציא החלטה בעלת אופי תקדימי בתיק נתניהו, היא יכולה גם לגרום לחשיפת ההחלטות בתיק רומן זדורוב. לדעתי, זאת תהיה רעידת אדמה.

ב) שקיפות מערכת המשפט

השאיפה היא להביא לשקיפות של מערכת המשפט, לפחות ברמה שנדרשת בחוק.  אם תיקח לדוגמה את הפרויקט המצוין שלכם. עצם קיום הפרויקט הזה מעיד על הכשל בשקיפות בתי המשפט.  כמעט כל המידע שאתם אוספים ומפרסמים היה אמור להיות נגיש לציבור במערכת נט-המשפט. אבל השופטים בנו מערכת שנועדה לרמות. כל אדם שמבין במחשבים, ויקרא את דו"ח מבקר המדינה משנת 2010 בנושא פיתוח ויישום מערכת נט-המשפט, יבין שמשהו השתבש לחלוטין.

צריך להדגיש, שהיוזמה ורוב הביצוע נערכו תחת שרביטו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק ובן טיפוחיו מנהל בתי המשפט, השופט בועז אוקון. זאת דוגמה קלסית לנרטיבים הפוכים: על פי הנרטיב המקובל בקרב הקהילה המשפטית בישראל, אהרן ברק קידם את "המהפכה החוקתית" ו"זכויות האדם" ו"המשטר הדמוקרטי" בישראל. לפי הראיות שאני מציג, בפרט בקשר למערכות מחשבים, אהרן ברק ובועז אוקון היו דמויות מפתח בהשחתת מערכת המשפט.

ג) חינוך למודעות מחשבית בישראל

במצב שנוצר בעולם ובמיוחד בישראל, המשטר מנוהל ומתאפיין ע"י מערכות מחשבים ופעולות מחשבים וסייבר.

לדוגמה: לא משנה מה השפט "אמר" בבית המשפט. מה שמשנה הוא מה הפעולות שהתבצעו בתיק בנט-המשפט. דוגמה אחרת: לא משנה מה הכנסת הצביעה בחוק התקציב, או מה אמרו וכתבו בעיתונים על התקציב. מה שמשנה הוא מה התבצע במערכת "מרכבה" באוצר, שמנהלת את התקציב...

בישראל יש אוסף גדול של מומחים ברמה עולמית בתחום המחשבים. אבל מערכות המחשוב הממשלתיות בישראל בלתי תקינות, וחלקן הן מרמה של ממש. חלק מהמומחים מוכנים לדבר על זה בפרטי. אבל כמעט אף אחד לא מוכן לדבר על זה בפומבי.

אני מקווה לקדם את המודעות למצב הזה.

ד) הגשת כתבי אישום נגד שופטים ובכירים בפרקליטות

אחת האנומליות החמורות במדינת ישראל היא, שלא מעמידים לדין שופטים ובכירים בפרקליטות שנתפסים במעשים פליליים. הדוגמאות הקלסיות הן השופטת ורדה אלשייך ופרקליטת מחוז תל-אביב רות דוד.

אני מגיש באופן קבוע תלונות פליליות נגד שופטים.  היועמ"שים מסרבים לאשר חקירות. החלום שלי הוא, שיום אחד אזכה לראות כתב אישום מוגש נגד שופט או שופטת במדינת ישראל בגין עבירות שחיתות בבית המשפט - שוחד, מרמה והפרת אמונים.

מועמדים מתאימים יש בשפע!