הרפורמה - סיפור לשבת: השופטת כביכול הילה גורביץ עובדיה ומנהלת עיזבון כביכול עו"ד רחל בן ארי, רשות המסים ורשויות חוק ומשפט כארגוני פשע
אין בכך הגזמה לומר שנט המשפט היא הרעיון המארגן של הארגון... האירועים האחרונים בקשר לשופטת כביכול הילה גורביץ עובדיה ומנהלת העיזבון כביכול עו"ד רחל בן ארי (לשעבר נציגת לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים, לשעבר ראש הסניף החיפאי של האגודה לזכויות האזרח, יו"ר מותב בכנס האחרון של העמותה למשפט ציבורי בישראל) מרחיקים אותי ללוס אנג'לס ופרשת Rampart Scandal, שתוארה כפרשת שחיתות בתי המשפט החמורה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. פסיקה תקדימית של שופט פדרלי אישרה באוגוסט 2000, דיון בתביעת נזיקין נגד משטרת לוס אנג'לס בטענות לפי החוק למאבק בפשיעה המאורגנת (RICO). הגשה בת מאות עמודים, שהייתי מחברה, לבדיקה התקופתית העולמית של זכויות האדם בארה"ב על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם (2010), התקבלה לאחר בדיקה על ידי הצוות המקצועי של האו"ם, וסוכמה בדו"ח הסופי בשורה אחת:
"שחיתות בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין, ואפליה באכיפת החוק בקליפורניה".
בחזרה לכאן ועכשיו: אתמול (חמישי) אני הולך ברחוב לתומי, את אני פוגש? את עו"ד אריק חכים מפרשת רשות המסים... אני אומר לו: "אריק, אתה המומחה שאני מחפש כבר הרבה זמן. עורך דין מומחה לאזור הדמדומים...".
ספק כמה מהקוראים יודעים מהי פרשת רשות המסים -- הזיכרון הקצר של הישראלים... [אך ייסלח להם, בינתיים קרו פה כמה דברים...]
כך או כך, בסוף חייבים להתמודד גם עם המצב במערכת החוק והמשפט. המצב אינו משקף "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים" כפי שכתב פרופ' מנחם מאוטנר על בתי המשפט, וגם לא "ג'ונגל טוטלי", כפי שכתבה פרופ' דפנה הקר על בתי המשפט לענייני משפחה. המצב משקף שחיתות ציבורית נפוצה [widespread public corruption]. פשיעה ספורדית או פשיעה מאורגנת? נותר בצריך עיון.
בפרשת רשות המסים הודגמה עבריינות לכאורה בדרגים הגבוהים של מערכת אכיפת החוק. מי סגר את התיק של רות דוד נותר בגדר מסתורין - היועמ"ש יהודה וינשטיין או היועמ"ש אביחי מנדלבליט? אפשר גם למצוא ביוטיוב וידאו של דורית ביניש צורחת עליי בכנס חיפה למשפט: "למה תמיד שואלים אותי על רות דוד!", בניסיונה להחיל על הפרשה את דוקטרינת התפוח הרקוב היחיד...
לעומת זאת, מני מזוז, היועמ"ש לשעבר (כתוארו אז), אמר בריאיון לתקשורת, כי רשות המסים הייתה הדבר הקרוב ביותר לפשיעה מאורגנת בחלונות הגבוהים (אז).
גם בפרשת הפרוטוקולים של השופטת ורדה אלשיך תועדה עבריינות לכאורה בבית המשפט תוך שימוש בנט המשפט. השופטת ורדה אלשיך לא הועמדה לדין.
האם ייתכן בכלל מצב שרשויות חוק ומשפט יהפכו לארגוני פשע?
כן, בוודאי! המחקר של פשיעה שלטונית הוא תחום נרחב בקרימינולוגיה, עם מסגרות תאורטיות ומקרי בוחן. לדוגמה, במקסיקו תוארו מקרים בהם משטרה שלמה של עיר או עיירה הייתה חלק מארגון פשע. תוארו גם מקרים בהם ארגוני פשע מוכרים הצליחו להסנין את אנשיהם ולתפוס בעזרתם משרות חשובות במשטרה או בבתי המשפט בקרב השופטים - גם במקסיקו וגם באיטליה.
במקרים אחרים, עקב טיבו של המשטר, יש לראות את פעולותיהן של רשויות החוק והמשפט כארגוני פשע לכל דבר.
מי רשאי ובאלה סוגי תביעות לטעון כנגד רשויות חוק ומשפט שהן ארגוני פשע?
כאן אני חוזר ללוס אנג'לס. בלוס אנג'לס למדתי את היסודות של עולם הפשיעה בבתי המשפט ובמקצוע עריכת הדין. ההגשה בת מאות עמודים, שהייתי מחברה, לבדיקה התקופתית העולמית של זכויות האדם בארה"ב (הראשונה אי פעם, 2010) על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם, עברה את בדיקת הצוות המקצועי ונכללה בדו"ח הסופי של נציב זכויות האדם של האו"ם, כשהיא מסוכמת במשפט אחד:
"שחיתות בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין, ואפליה באכיפת החוק בקליפורניה".
באחת מהתביעות האזרחיות בפרשת רמפרט [Guerrero v. Gates, No. CV 00-07166, U.S. District Court for the Central District of California, (2000)], ניתנה באוגוסט 2000 החלטה חסרת תקדים: השופט הפדרלי ויליאם רי [Judge William Rea] אישר באוגוסט 2000, דיון בתביעת נזיקין נגד משטרת לוס אנג'לס בטענות לפי החוק למאבק בפשיעה המאורגנת (RICO).
לוס אנג'לס: שחיתות חסרת תקדים של מערכת החוק והמשפט
בשנים שחייתי בלוס אנג'לס, בסוף שנות ה-90, ותחילת שנות העשור הראשון של המאה, נחשפה שם פרשת השחיתות שנקראה "Rampart Scandal". במשך שנים, שוטרים, תובעים ושופטים, הפלילו לשווא המוני בני מיעוטים, בעיקר גברים צעירים, וגזרו כליאת שווא לשנים רבות של הקרבנות על פי חקיקה וענישה מחמירות. בו בזמן, השוטרים היו סיטונאי הסמים, שכן היבואן היה ה-CIA [פרשת איראן-קונטרה].
אף אחד מהשופטים המעורבים לא נתן את הדין. גם לא אנשי התביעה. בסופו של יום מי שנענש בחומרה הרבה ביותר היה השוטר Rafael Perez. עד לפרוץ הסקנדל, רפאל פרז היה החבר הכי טוב של אחת השופטות המושחתות ביותר - Jacqueline Connor. עם פרוץ הפרשה, פרז חתם על עסקת עד מדינה עם התובע של קליפורניה, ואח"כ נתבע על ידי התובע הפדרלי.
הפרשה הושתקה למעשה, בפרט חלקם של השופטים בשחיתות. יחד עם זאת, סרט תעודה בן כמה פרקים, "L.A.P.D. Blues", מוצג בקביעות ברשת באתר רשות השידור הציבורי. כמו כן, הופקו כמה סרטי עלילה על רקע הפרשה.
בשנת 2006, 6 שנים לאחר שפרצה, התפרסם דו"ח של ועדת חקירה רשמית, Blue Ribbon Committee, שמונתה לבדוק איך טופלה הפרשה על ידי הרשויות. הדו"ח מתעד שמבין אלפי הקרבנות רק מעטים שוחררו. הדו"ח מצטט שופטים אלמונים, שמסבירים: "אם ישוחררו הקרבנות, מערכת המשפט תקרוס".
ההגשה למועצת זכויות האדם שכתבתי הייתה בחלקה מבוססת על הדגמת ניהול הליכי משפט למראית עין על ידי שופטים, עורכי דין ואחרים במערכת האלקטרונית לניהול התיקים - Sustain, שהייתה אולי הראשונה או אחת הראשונות מסוגה בעולם. היא הותקנה בסביבות 1985.
בחזרה לחיפה
מזה 9 חדשים כפה עלי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, או יותר נכון - כפתה עליי הקארמה - את הכורח להתעסק עם השופטת כביכול הילה גורביץ עובדיה ועם מנהלת עיזבון כביכול עו"ד רחל בן-ארי - "90 שנים של מצוינות משפטית" (כך היא מפרסמת את המנגנון שהיא מנהלת), נציגת לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים, ראש הסניף החיפאי של האגודה לזכויות האזרח, נושאת תפקידים בכירים בלשכת עורכי הדין, יו"ר מותב בכנס האחרון של העמותה הישראלית למשפט ציבורי, "מקורבת לביניש", ועו"ד יואב סלומון - "רב מוניטין".
למה ומדוע "שופטת כביכול"?
שכן, בת"ע 11650-06-24 הילה גורביץ עובדיה יצרה תיעוד של סדרת מעשי הטעיה/תרמית/מרמה לכאורה. לפיכך, סמכותה השיפוטית של השופטת נשללת עוד טרם עמדה לדין, השלילה היא על סמך הטעיה/תרמית/מרמה לכאורית. ראו פסק דינו של הנשיא שמעון אגרנט בע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נ' היועץ המשפטי לממשלה, כ(3) 057 (1966):
"מעשה השפיטה, שהיה נגוע בתרמית מצד השופט - ... - יש בו כדי לשלול את הסמכות השיפוטית מעיקרה ולפיכך אין הפטור [מאחריות פלילית לנושא משרה שיפוטית] תופס במעשה שפיטה כנ"ל".
יתר על כן השופטת הילה גורביץ עובדיה לא השיבה לעניין על בקשות להציג אסמכתא לניתוב התיק לידיה ולסמכותה כשופטת בתיק האמור - ת"ע 11650-06-24.
לעומת זאת, בתיק הקשור, א”פ 1829-06-10, נראה כי השופטת הילה גורביץ עובדיה הודיעה בעצמה, כי הופיעה כשופטת בתיק ללא ניתוב כדין וללא סמכות כלל. בבקשת פסלות מיום 10.11.2024 טענתי בין השאר, שהשופטת הילה גורביץ עובדיה ניהלה הליך הודעת עיון בא”פ 1829-06-10 ונתנה החלטות חסרות כל בסיס בדין, שנועדו לפגוע בזכויותיי החוקתיות. על כך השיבה השופטת בהחלטה מיום 1.12.2024, בטענה הנחזית כהודעה על עבריינות. היא הכחישה שהופיעה בתיק ונתנה בו החלטות, שכן התיק הוחזק לטענתה מאז 2021 על ידי חברתה השופטת רויטל באום:
"אשר לעיון בהליך א"פ שנדון בפני השופטת באום, הרי שמדובר בהליך א"פ שקשור להליכי א"פ שהתנהלו בפני השופטת באום, מאז פברואר 2021 (לפי מערכת נט המשפט) ,משכך ההליך קשור במערכת להליכי א"פ הנ"ל בפני המותב שם" הטענה הזאת של השופטת הילה גורביץ עובדיה היא דוגמה אחת מני רבות של סוגת הפסיקה שלה שאני מכנה "בדחנות שיפוטית נלוזה"...
מה אומר לי עו"ד אריק חכים על כל הסיפור הזה? 'אין עורך דין שיוכל לייצג אותך בפרשה כזאת'.
"אז לוותר?", אני שואל אותו. 'מה פתאום לוותר. תילחם בכל הכוח', עונה לי אריק חכים.
קשה לתאר את ההשפלה, העלבון והתיעוב שבכורח להתעסק עם השופטת הילה גורביץ עובדיה וחברתה עורכת הדין רחל בן ארי, כשהן מופיעות יחד, כנציגות בכירות של עולם המשפט הישראלי ומפגינות שיבוש הליכי משפט מתוך התנשאות (הניסוח של משה סילמן ז"ל בפתח מכתבו האחרון - "השופט חגי ברנר, בית המשפט המחוזי ת"א, חסם את דרכי לצדק, שיבש הליכי משפט מתוך התנשאות").
הילה גורביץ עובדיה ורחל בן ארי - מודל של פשיעה ספורדית, או מאורגנת?
בואו נבדוק את העובדות: ורדה אלשיך במחוזי תל אביב - 2011, אספרנצה אלון במשפחה, חיפה - 2013, מנחם הכהן ושות' במשפחה, ירושלים - 2016, גורביץ עובדיה ובן ארי במשפחה, חיפה 2024-5, יצחק עמית/גולדפריינד, שלום, תל אביב - 2025. כל המקרים האלה מבוססים על הצגת מסמכים ורישומים חסרי תוקף מנט המשפט ככתבי בית דין תקפים ובני אכיפה של בית משפט של מדינת ישראל. אף אחד מהשופטים לא נענש. אספרנצה אלון קודמה למחוזי. יצחק עמית - לנשיא העליון.

יש לחזור ולהדגיש, מערכת נט המשפט היא בו בזמן מכשיר שמאפשר את המעשים האלה בבתי המשפט, וגם פלטפורמה שבה השופטים משתפים זה את זה במעשיהם. אין בכך הגזמה לומר שנט המשפט היא הרעיון המארגן של הארגון.
חוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003, מגדיר "ארגון פשיעה" כך:
"התארגנות של לפחות שלושה אנשים הפועלת דרך קבע או לתקופה בלתי מוגבלת, שמטרתה ביצוע עבירות פליליות שהעונש עליהן הוא לפחות ארבע שנות מאסר, תוך שימוש באמצעים מאורגנים".
כלומר, ארגון פשיעה חייב לכלול ארבעה יסודות מרכזיים:
1. התארגנות של לפחות שלושה אנשים – לא מדובר באדם בודד, אלא בקבוצה שפועלת
באופן מאורגן.2. פעילות מתמשכת – הארגון אינו חד-פעמי, אלא מתקיים לאורך זמן.
3. מטרה עבריינית ברורה – הארגון עוסק בפשעים חמורים (עבירות של 4 שנות מאסר ומעלה).
4. אמצעים מאורגנים – שימוש במבנה היררכי, חלוקת תפקידים, דרכי פעולה שיטתיות.
3. מטרה עבריינית ברורה – הארגון עוסק בפשעים חמורים (עבירות של 4 שנות מאסר ומעלה).
4. אמצעים מאורגנים – שימוש במבנה היררכי, חלוקת תפקידים, דרכי פעולה שיטתיות.
כשבוחנים את השאלה לפי יסודות העבירה של פשיעה מאורגנת, נט המשפט נחזית כראיה לכאורה ביסודות 1, 2, 4.
היסוד הנותר הוא "מטרה עבריינית ברורה", עבירות של 4 שנות מאסר ומעלה. בין עבירות שיבוש מהלכי משפט לסוגיהן, מצויות עבירות שדינן 4 שנות מאסר ומעלה.
בת"ע 11650-06-24 - השופטת הילה גורביץ עובדיה, עו"ד רחל בן ארי ועו"ד יואב סלומון מתקדמים בניהול מרמה כלפי בית המשפט לקראת השלמת שוד העיזבון
נקודת החיכוך כרגע היא, שבתיק נט המשפט אין רישום כדין של מינוי עורכי הדין רחל בן ארי ויואב סלומון כמנהלי עיזבון, 3 או 5 חודשים (תלוי מהו יום המינוי, עניין מעורפל בפני עצמו) לאחר מינוים כביכול למנהלי עיזבון. השופטת הילה גורביץ עובדיה נתנה להם "פסיקתה" משובשת, והם הולכים איתה לבנקים, ואלה מקבלים את סמכותה.
מצד אחד, המצב נחזה כהתחזות עורכי הדין רחל בן ארי ויואב סלומון ל"מנהלי עיזבון" בעזרתה של השופטת הילה גורביץ עובדיה, במטרה לנגוס בחשבונות העיזבון ונכסיו. מצד שני, השופטת מנסה ליצור את הרושם שאני שוב מתעקש על זוטי דברים, עניינים טכניים, מנהליים, ולא מהותיים.
מצד שלישי ההליך המשפטי כולו הוא "בקשה למינוי מנהלי עיזבון". אם המינוי הוא עניין טכני ולא מהותי, מדוע הוא הגיע לאולם הדיונים? זהו בסה"כ עניין מזכירותי טכני.
ת"ע 11650-06-24 - מסמכים אחרונים בתיק
1. בקשה 55# מטעם המשיב 1 ד"ר יוסף צרניק, למתן החלטה המורה לעורכי הדין רחל בן ארי ויואב סלומון להזדהות בתפקידיהם הרלוונטיים לתקשורת המסוימת,
ד"ר יוסף צרניק טען שסירובם של עורכי הדין רחל בן ארי ויואב סלומון להזדהות בתפקידיהם הרלוונטיים לתקשורת המסוימת נחזים כחלק מהטעיה רבת רבדים מול בעל דין בלתי מיוצג -- עבירה חמורה על כללי האתיקה של עורכי הדין, ואולי גם עבירה פלילית.
2. החלטה 55# של השופטת הילה גורביץ עובדיה - שדחתה את בקשתו של ד"ר יוסף צרניק
"אשר למבוקש בסעיף 21 [להורות לעורכי הדין להזדהות בתפקידם הרלוונטי לתקשורת המסוימת - י'צ'], הבקשה אינה חלק מהפלוגתות או המחלוקת שיש להכריע בהן בהליך זה - מנהלי העיזבון הם עורכי דין מקצועים ומנוסים, וחזקה כי הם פועלי כפי החובות המוטלות עליהם".
3. הודעה 56# מטעם המשיב 1 ד"ר יוסף צרניק, בדבר טעות ברישום בקשה שהגישו "מנהלי העיזבון" כביכול בחתימתם כ"מנהלי עיזבון", אך הוגשה לרישום ונרשמה בחוסר התאמה כבקשה מטעם המבקש אורי צרניק.
ההודעה אומרת שדינו של רישום זה, שיסודו בטעות, להימחק. ההודעה מוסיפה ומציינת כי למרות שעורכי הדין רחל בן ארי ויואב סלומון מתהדרים בכובעם החדש כ"מנהלי עיזבון" כביכול, והשופטת מפנקת אותם בכינוי זה כבר מתחילת אוקטובר 2024, נכון להיום, סוף פברואר 2025, אין בתיק כל רישום של מינוי מנהלי עיזבון כדין.
4. "החלטה" 56# של השופטת הילה גורביץ עובדיה
ב"החלטה" זו אין למעשה החלטה כלשהי, וגם בתיק נט המשפט לא צוינה כל תוצאה לתהליך 56#.
השופטת הילה גורביץ עובדיה חוזרת על עצמה כמו תקליט שבור ומזויף: כל ראיה לכאורה למרמה כלפי בית המשפט היא עניין מזכירותי/ טכני/ מנהלי... מה לה, השופטת, ולעניינים כאלה...