Thursday, July 18, 2019

2019-07-19 לורי שם-טוב והשופט בני שגיא - חלק א': הליך ראוי, פומביות הדיון, והמרמה בנט-המשפט; חלק ב': קרקס הפשפשים - דיון בשאלת הייצוג

לורי שם-טוב והשופט בני שגיא - חלק א': הליך ראוי, פומביות הדיון, והמרמה בנט-המשפט 
על פי התקשורת - בני שגיא הוא "מהכוכבים העולים של הדור הצעיר של השופטים".  כמי שעקב במשך יותר משנתיים אחרי התנהלותו של השופט בני שגיא אין ספק שהשופט בני שגיא רמאי, משבש בשיטתיות מהלכי משפט...  היום בני שגיא נתן אוסף דוגמאות לעניין...  ולמרמה הכללית בנט-המשפט...
 
  
תל-אביב, 18 ליולי --  היום נערך דיון נוסף אצל השופט בני שגיא בתיק הפלילי של לורי שם-טוב. לפניו נערך דיון בתיק אחר, בלתי קשור... שני התיקים יחד, סיפקו דוגמאות למרמה ושיבוש מהלכי משפט ע"י בני שגיא...
"מדינת ישראל נ אינטרנט" (35902-05-19) 
נכנסתי לדיון להעביר את הזמן, כי הדיון של לורי התעכב.  התברר כדיון מעניין במיוחד...
* שמו של התיק (שקיבלתי בפרוטוקול מהסנגור בסוף הדיון) משונה ביותר - הנאשם הוא "אינטרנט" - שם מפוברק שהופך את ההליך כולו למפוברק מיסודו.
* הדיון בתיק זה לא היה רשום ביומן הדיונים, והוא גם חסום לגישת הציבור בנט-המשפט. כרגיל, החסימה מופיעה עם כתובית - "המשתמש אינו מורשה לצפות בתיק זה"  - שאין בה כל בסיס חוקי לחיסיון המפוברק ("חיסיון מנהלי" על פי האגודה לזכויות האזרח). 

* עניינו של התיק, כפי שנודע לי אח"כ - בקשת הפרקליטות לצו להסרת אתר רשת, בטענה שהאתר משמש לזנות.
* הסנגור מנסה לטעון - בני שגיא מסרב לתת לו לטעון...  
* הסנגור טוען מיד במקום בקשת פסלות בע"פ:
הסנגור טען שבני שגיא עוסק בהפרות בוטות של ההליך הראוי... שבני שגיא עוסק כבר מספר שבועות בדרכים שונות בניהול הליכים במעמד צד אחד, ע"י מניעת זכות ההופעה מהסנגור:
- קודם כל, לא היתה המצאה ראויה להזמנה לבית המשפט, אבל הסנגור שמע ברגע האחרון על קיום הדיון הראשון בתיק, כנראה ממרשו, והופיע לדיון.  עם הופעתו הודיע לפרוטוקול שהוא מייצג את בעל השליטה באתר ("סטשנקו", או משהו כזה).  סדר הדין הפלילי מתיר הופעת בא-כוח על פי הודעה לפרוטוקול על הייצוג.  בני שגיא אסר עליו לייצג ללא ייפוי כוח בכתב.
- בהמשך, הסנגור השיג ייפוי כוח בכתב במהירות שיא.  בני שגיא אסר עליו שוב לייצג.  הפעם טען שלא הוכיח שהמיוצג הוא בעל האתר.
- בהמשך, הסנגור הביא מסמכים שמראים שהמיוצג הוא בעל השליטה ובעל האתר. מתגורר בחו"ל.  
- עכשיו התביעה ובני שגיא טוענים שאולי אין בכלל אדם כזה...
- הסנגור טוען שהתביעה ניהלה בעבר הליך נגד אותו אדם בעניין אתר אחר, אצל בני שגיא, והוא היה הסנגור גם שם.  האתר ההוא הוסר מהרשת, והאתר הנוכחי הוקם במיוחד בצורה שיעמוד בתנאים שקבע בני שגיא בפסק הדין בהליך הקודם...
* בני שגיא מלחשש החלטה בעניין בקשת הפסלות, כך שאי אפשר לשמוע דבר.  אני מבקש מספסלי הציבור שירים את קולו. הוא מתעלם וממשיך ללחשש.  מתוך דברי הסנגור אפשר להבין שבני שגיא מנמק שהסנגור לא מתנהג יפה בבית המשפט... ממה שראיתי, הסנגור דיבר בכבוד וללא שימוש בשפה בוטה כלל.
מה שמוזר לי בתור מי שאינו משפטן: אם בני שגיא אסר על הסנגור להופיע בתיק, כיצד התיר לו לטעון על בקשת פסלות???
* הסנגור מבקש לדחות את הדיון בתיק עד לאחר קבלת החלטה בערעור לעליון על דחיית בקשת הפסלות.  בני שגיא קובע את הדיון הבא לעוד 10 ימים... הסנגור אומר שאין סיכוי להגשה וקבלת החלטה תוך 10 ימים...
ולקינוח???  
בני שגיא אומר לקלדנית להדפיס את הפרוטוקול. מרחוק אני רואה שמרוח עליו באלכסון "דלתיים סגורות".  מבקשים מספסלי הציבור להסיר את ה"דלתיים סגורות" הכוזב... 
בני שגיא: 'יש תקלה במחשב, ואני לא מתמצא בזה. אי אפשר להסיר את ה"דלתיים סגורות"'...
את הרמאות הזאת כבר שמענו כל כך הרבה פעמים משופטים שונים.  השופטת אפרת בוסני בתיק צו מניעה להטרדה מאיימת נגד ברק כהן לבקשת ציון קינן היא דוגמה למופת. לעינת רון יש מרמה אחרת להנמקה שקרית של חסיון מפוברק. מסארווה יוצא דופן בעניין זה (כמו באחרים), ואכן מורה לקלדנית להסיר את "הדלתיים סגורות" מיד כשמבקשים...  
אין להם בושה???
מדינת ישראל נ לורי שם-טוב ואח' (14615-04-17)
על תוכן הדיון - להלן.
הדיון מסתיים.  אני יודע שבדיונים בתיק, שמתנהלים בדלתיים פתוחות, בני שגיא תמיד מנפיק פרוטוקולים עם הכיתוב הכוזב "דלתיים סגורות".  הכיתוב הזה הופך כמובן את התיק כולו לבלתי נגיש לציבור, והתקשורת לא מדווחת על הדיונים, כיוון שהם כביכול חסויים...  
מבקש מספסלי הציבור מבני שגיא להורות לקלדנית להסיר את הכיתוב הכוזב "דלתיים סגורות".
הפתעה!!!
בני שגיא אומר לקלדנית: 'טוב, נוריד את ה"דלתיים סגורות"'...  וכך זכינו בפעם הראשונה לפרוטוקול ללא "דלתיים סגורות" כוזב בתיק הזה... 
אז מה קרה פה? פתאום נפתרה ה"תקלה במחשב"??? פתאום בני שגיא כן "מתמצא בזה"???
כל מה שהיה צריך לעשות הוא להורות לקלדנית להסיר את הכיתוב הכוזב...
הזכות להליך הוגן ופומבי, פומביות הדיון, וזכות העיון בתיקים
 
הזכות להליך הוגן ופומבי היא כמובן זכות יסוד בזכויות האדם.  ומדינת ישראל מחויבת לקיום הזכות להליך ראוי על פי האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות...  אולם בפועל, השופטים בישראל אינם מכירים בזכויות אלה.  הדיונים בעניין לורי שם-טוב סיפקו דוגמאות רבות:
בשניים מהדיונים הראשונים בתיק המעצרים אצל השופט אברהם היימן, היימן ניסה לבלף דלתיים סגורות בדיונים עצמם...  בפעם אחת, הוא יצא באמצע הדיון ללשכתו.  ואז - משמר בתי המשפט הודיע לציבור באולם הדיונים שמעתה הדיון בדלתיים סגורות. לא היתה כל בקשה ולא היתה כל החלטה בעניין דלתיים סגורות. משמר בתי המשפט טען שהיימן אמר להם מהלשכה להוציא את הציבור מאולם הדיונים... בפעם אחרת, התפתחה מהומה קטנה, ובסוף היימן הפסיק את המרמה...
בדיון הקראת כתב האישום בתיק הפלילי אצל בני שגיא שיתף פעולה עם התביעה בהונאה על הנאשמים.  לנאשמים נמסר מסמך חסר תוקף ככתב האישום, ומסמך אחר נרשם בתיק... באולם הדיונים הוגשו לבני שגיא העתקים של שני המסמכים יחד עם טבלה שסיכמה את ההבדלים הבולטים ביניהם.  במקביל, נמסרו המסמכים ללורי שם-טוב בתא העצירים.  לורי שם-טוב מיד הכריזה - "זה לא כתב האישום שקיבלתי".   בני שגיא הכריז מעל כס המשפט: :"זה שמסמך אחד הוא בן 164 עמודים והאחר בן 152 עמודים, לא אומר שאינם אותו מסמך."
* בדיוני ההוכחות בתיק הפלילי אצל בני שגיא לורי סירבה להודות באישומים או להסכים לקבלת הראיות. בתגובה, בני שגיא הכריז על ניהול משפט על פי "נוהל שברו את הכלים". בני שגיא סירב לקבוע תכנית משפט, וסירב לגלות לסנגורים מי יהיו העדים שיופיעו בכל דיון עד לרגע האחרון.  הסנגור הציבורי רבינוביץ' טען, (בדיוק כמו הסנגור היום בתיק "מדינת ישראל נ אינטרנט") - שבני שגיא עוסק בהפרות בוטות של הזכות להליך ראוי... אבל זה לא הפריע לבני שגיא להמשיך...
* במשך חודשים, בני שגיא ניהל דיונים על פי "אסדרה" חסרת שחר - לורי יוצגה ייצוג חלקי בלבד על ידי הסנגוריה הציבורית, והותר לה להגיש עד 3 בקשות בחודש בעצמה... האסדרה האבסורדית הזאת יצרה קרקס אמתי, בו לורי, הסנגוריה והתביעה טוענים זה נגד זה בכל הצירופים האפשריים.  העניין הגיע לעליון, ושם השופט אלכס שטיין התפרץ ופסל את הנוהל המשונה והפסול הזה "סדר הדין הפלילי הוא לא תכנית כבקשתך".  הפרקליטות, לעומת זאת, ניסתה להגן על בני שגיא, וטענה: "יש החוק ויש מה שעובד בפרקטיקה"...  
שיבוש רשימת התיקים וזכות העיון בתיקים על ידי הגדרת שמות משובשים לתיקים ללא כל בסיס בחוק (השימוש ב"פלוני" הפך למכת מדינה), וחסימת הגישה לתיקים על פי חיסיון מפוברק הפכה לתופעה קבועה בכל בתי המשפט מהשלום ועד לעליון:
* נשיא המדינה רובי ריבלין הוא כמובן משפטן בעצמו (וזה שטבע את המונח "כנופיית שלטון החוק").  ודווקא במעמד השבעת השופטים במרץ 2018 בחר להטיף לאסתר חיות על המצב בבתי המשפט, ובכוונה השתמש בלשון שווה לכל נפש, ולא במונחים המשפטיים "הליך ראוי", פומביות הדיון", "עיון בתיקים": "הציבור זכאי לדרוש שקיפות, הוגנות והליך נקי.  בלעדי אמון הציבור אין לבית המשפט זכות קיום"...
שופטי בית המשפט העליון, לעומת זאת, מברברים כבר שנים אמירות נבובות בנושאים אלה, מתובלות בלהג "חוקתי", שמעולם לא התכוונו לקיים:
* בפסק דין ארכני ונבוב משנת 2009 בעתירת האגודה לזכויות האזרח בעניין זכות העיון (בג"ץ  5917-97), הנשיאה אז דורית בייניש כותבת על זכות העיון: "עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי... חוקתי, על חוקי..."  אבל ברור שמעולם לא הייתה לדורית בייניש כוונה לקיים את מה שכתבה באותו פסק דין -- בפרט בעניין הפעלת נט-המשפט...
* בטקס השבעת השופטים בינואר 2019, אסתר חיות (ההיא עם היחצ"ן, תיק 1270, והבית זונות בוועדה למינוי שופטים) ערכה ניסיון כושל להשיב לנשיא ריבלין ולביקורת הציבורית הנוקבת על התנהלות השופטים: "מעשה השפיטה שעליו אנו אמונים גלוי לעין כל על פי עקרון פומביות הדיון... פסקי הדין וההחלטות הניתנים על ידינו מתפרסמים אף הם, ככלל, לידיעת הציבור כולו..."  על מי היא מנסה לעבוד?  נשיאת בית המשפט העליון שהיא גם רמאית מדופלמת...
לורי שם-טוב והשופט בני שגיא - חלק ב': קרקס הפשפשים - דיון בשאלת הייצוג
השופט אלכס שטיין בבית המשפט העליון נדהם מה"אסדרה" של בני שגיא בתמיכת הפרקליטות - ייצוג חלקי לנאשמת, עם היתר ל-3 בקשות לחודש.  מאז, המשפט בעצם תקוע במשך חדשים רבים, מחוסר אפשרות למצוא ייצוג לנאשמת... הדיונים בשאלת הייצוג הופכים באופן קבוע לשילוב של תגרנות בשוק וקרקס הפשפשים...  הדיון גולש לצעקות ולפעמים גם לבדחנות לשם שינוי...  
המדינה יצרה תיק שאינה מסוגלת לנהל בו משפט שאפילו ייחזה כמשפט סדיר...  
ברקע, כמובן, השאלה לגבי הסיבה לנקמנות יוצאת הדופן בתיק זה ולהגשת כתב האישום חסר התקדים ע"י מנדלבליט וניצן (הם חתומים אישית על כתב האישום).  
בדיון הקודם, על בקשת פסלות נגד בני שגיא, למדנו:  הפוסטים האנונימיים שבמרכז הפרשה, היו למעשה חשיפה של פרשת "בית הזונות בוועדה למינוי שופטים" - יותר משנתיים לפני חשיפת הפרשה ע"י הדס שטייף מהנייד של אפי נוה...  התקשורת הלקקנית, לעומת זאת, תיארה בעבר אותם הפוסטים כאילו גרמו 'מצוקה בלתי תתואר לשופטים ולעורכי דין בכירים'... בקיצור - השופטים לא אוהבים כשחושפים את שחיתותם...
ולראיה: בני שגיא הוציא באותו דיון החלטה האוסרת פרסום של השם המקובל: "מין תמורת מינוי", אוסרת את פרסום מספרי האישומים שנובעים מהפרשה הנ"ל, ואוסרת את פרסום שמות הכוכבות של הפרשה הנ"ל שהן מתלוננות מרכזיות בכתב האישום...
השופט בני שגיא, שרצה קידום למחוזי, "מכרכר" סביב אפי נוה בכנס לשכת עורכי הדין באילת 2017 (תכנית "עובדה"). בכנס נערך פנל, בהשתתפות כוכבי פרשת "הבית זונות בוועדה למינוי שופטים" (שעדיין לא נחשפה אז, פרט לפרסומים בבלוגים האנונימיים) - איך לחסל את החשיפה ברשתות...
אז ח"כ, היום שר המשפטים, במסיבת בית אינטימית עם כוכבי פרשת "בית הזונות בוועדה למינוי שופטים" באוקטובר 2018 -- השופט רפי ארניה, אשתו "המצודדת" עו"ד סוזי עוזסיני-ארניה, עו"ד אפי נוה, ואחרים...
היום נמשך הדיון בשאלת הייצוג...  לורי ייצגה את עצמה, עו"ד קיש ייצגה את הסנגוריה הציבורית, ועו"ד מירב גבע ייצגה את התביעה...  כרגיל, לורי הסבירה, שאין דרך למצוא עורך דין שייצג בתיק על פי ההסדרים שמציעה להם הסנגוריה הציבורית. הייצוג צריך לעלות 2-3 מיליון ש"ח.  היא פנתה לעשרות עורכי דין, ואיש לא מוכן לייצג אותה... לורי חזרה וטענה שאי תשלום נאות הייתה הסיבה האמתית בגללה עו"ד רבינוביץ' סירב להמשיך לייצג, למרות שהתביעה והסנגוריה הציבורית ניסו לטעון שהוא פרש בגלל אי שיתוף פעולה מצידה.
זהו תיק ענק, ובעצם, יחייב את עורך הדין (או שניים, דובר שיש צורך בשני עורכי דין - כמו לזר ולמוטי לייבל) שיקבל אותו להקדיש לו את כל זמנו במשך שנה או שנתיים.  
* לימוד התיק: התעריף שמציעה הסנגוריה הציבורית אומר שעורך הדין יתוגמל רק עבור 100-200 שעות, 150 ש"ח לשעה, על פי תעריף "חריג מאד". עורכי דין חיצוניים כגון זהבי וברכה, שהופיעו בעבר אצל בני שגיא לדון באפשרות הייצוג, אמרו שיידרשו חודשים של עבודה רק ללמוד את התיק...
* דיונים:  התעריף לדיון הראשון הוא 3,255 ש"ח, אבל רק 819 ש"ח לכל ישיבה נוספת.  זה אומר כמובן הפסדים ענקיים לעורך הדין...
* בונוס: לאחר תום ההליכים, הסנגור המחוזי רשאי להוסיף בונוס על כל התיק של עד 150%.  השיטה הזאת הופכת את הסנגורים בתיק לנרפסים במיוחד.  הם חייבים לעשות בדיוק מה שהסנגור המחוזי יורה להם בכל שלב ושלב, כי הם תלויים בבונוס להפוך הפסד ענק לרווח בסוף ההליך...
* התובעת עו"ד מרב גבע התעקשה להתערב בדיון על שכר הסנגורים.  מרב גבע טענה, שבעבר "התביעה הסכימה לפנים לשורת הדין" לתשלום מיוחד על פי סעיף 19... הכל מתוך ציפייה שזה יקדם את מהלך המשפט.  אבל בינתיים מתברר שהתיק לא מתקדם כלל, ועניין הייצוג למעשה גרם שהוא נסוג לאחור. לכן, עכשיו היא מתנגדת לתשלום על פי הסדר מיוחד... בני שגיא התעצבן והסביר לעו"ד גבע, שהוא לא נזקק להסכמתה להעמדת סנגור לנאשמת...  צריך לזכור, שבדיון קודם, עו"ד מירב גבע ניסתה להתנות את התשלום המיוחד על פי סעיף 19 בכך, שעורכי הדין החדשים יקבלו כתקפים את ההליכים שנוהלו תחת "נוהל שברו את הכלים".  בנוהל זה בני שגיא סירב לקבוע תכנית משפט ולגלות לסנגורים מי יהיו העדים שיופיעו עד לרגע האחרון.  בנוהל זה, סירבו הסנגורים לחקור את העדים חקירה נגדית, אך הודיעו לפרוטוקול, שאינם מוותרים על זכות החקירה הנגדית, אך אינם יכולים לממש אותה בתנאים שנוצרו. ברור שאין עורך דין שמכבד את עצמו שיהיה מוכן לקבל את תקפותם של הליכים אלה.  ולכן, התביעה מתנגדת לתשלום נאות. הם רוצים סנגורים מהליגה של אלה שיהיו מוכנים לקבל את תקפותם של הליכי "נוהל שברו את הכלים."
לורי הסבירה שהערכות של עורכי דין היא שעלות הייצוג בתיק היא 2-3 מיליון ש"ח.  עו"ד קיש הסבירה שלסנגוריה אין תקציב כזה לייצוג בתיק...  בני שגיא ניסה לדלות מעו"ד קיש, אם לסנגוריה הציבורית יש מנגנון של תכנון פיסקלי, ואם יש להם הערכות של העלות של תיקים שונים.  עו"ד קיש טענה שאין כל דרך לחזות את היקפו ועלותו של תיק מראש (הודאות, הסדרים, עדויות יכולים לשנות לחלוטין את עלות התיק).
ת1
לורי העלתה את המאמר של פרופ' פרידמן והחלה לקרוא ממנו לפרוטוקול: "ריבוי האישומים ואורכו... הופכים את ניהול ההגנה ומימונה לכמעט בלתי אפשריים"...  בני שגיא התעצבן עוד יותר... סירב כמובן לשמוע מה נכתב על הפרשה בתקשורת...  אסר על לורי להמשיך לקרוא את המאמר...
צבי זר הוסיף, שהשכר למומחה על פי תעריף הסנגוריה הציבורית הוא 44 ש"ח לשעה, שהוא תעריף לא מציאותי לחלוטין. זר גם העלה את שאלת השוויון: הוא הסביר שעובדי מדינה שנזקקים לסנגורים בהליכים פליליים, מקבלים מימון מידי חברת הביטוח "ענבל", שתעריפיה פי 4 עד פי 10 מתעריף הסנגוריה הציבורית.
בני שגיא שאל את עו"ד קיש לגבי תעריפי "ענבל". קיש אמרה שאין לה מושג.  
בני שגיא החליט לדחות את המשך הדיון בנושא עד לקבלת מידע מהימן על תעריפי ענבל לסנגורים שמייצגים עובדי מדינה...
חלק ג' - בני שגיא ודיכוי חופש הביטוי באינטרנט
שני התיקים הנ"ל (נ לורי שם-טוב ואח', ונגד "אינטרנט") עוסקים בחופש הביטוי באינטרנט מהיבטים שונים לחלוטין.
* בתיק האחד - בלוגים שעניינם פוליטי - ביקורת על התנהלות בתי  המשפט ושירותי הרווחה, בעיקר בעניין לקיחת ילדים מהוריהם. וכנראה גם שימשו לחשיפת שחיתות שלטונית במערכת המשפט, מהסוג הגרוע ביותר...
* בתיק השני - בלוגים שעניינם מסחרי - והשאלה היא האם הם משמשים לפעילות מסחרית אסורה. 
מה שמשותף לשני הבלוגים - הפעילות האסורה הקשורה אליהם בשתי דרכים שונות לגמרי, היא מהסוג הגרוע ביותר:
* בתיק האחד - חשיפה של ה"בית זונות בוועדה למינוי שופטים",
* בתיק השני - סתם הפעלת בית זונות, או סרסרות לזנות.
המאפיין השני המשותף לשני התיקים:
בשני התיקים בני שגיא עוסק באכיפת דיכוי חופש הביטוי באינטרט. ובשני המקרים בני שגיא עושה כך באמצעות מרמה, שיבוש מהלכי משפט, והפרות חמורות של הזכות להליך ראוי, משפט הוגן ופומבי.