Sunday, April 29, 2018

2018-04-30 ניסו שחם והשופט בני שגיא - הכרעת דין אמתית, או מפוברקת? בני שגיא ממשיך לשחק פוקר...

ניסו שחם והשופט בני שגיא - הכרעת דין אמתית, או מפוברקת? בני שגיא ממשיך לשחק פוקר...
התקשורת בישרה לנו בשבוע שעבר שהשופט בני שגיא נתן הכרעת דין במשפטו של ניצב לשעבר ניסו שחם בתיק בקשר ליחסי המין הסדרתיים שלו עם שוטרות תחת מרותו.  אבל את הכרעת הדין אנחנו לא רשאים לראות.  רק פרשנות עליה.  בקשה לעיון שהוגשה בשבוע שעבר ביקשה לדעת מהו בדיוק היקף איסור הפרסום בתיק, וכן ביקשה לראות את חתימתו של השופט בני שגיא על הכרעת הדין.  עוד באותו היום, בני שגיא הוציא "החלטה בפתקית" שדוחה את בקשת העיון, בהנמקות חסרות הגיון.  אבל גם ה"החלטה בפתקית" עצמה אינה חתומה.  אז האם זאת החלטה תקפה של בית משפט של מדינת ישראל? או סתם מסמך חסר תוקף? שוב מצב של משחק פוקר בבית המשפט... בקשת עיון נוספת, שהוגשה היום, מבקשת לראות את חתימתו של השופט בני שגיא על ההחלטה בפתקית.  
במקביל, נמסר שהיום התנהל עוד דיון במשפט הבלוגרים, ושם בני שגיא מנהל משחק פוקר מסוג אחר לגמרי.  הנאשמת לורי שם-טוב במעצר כבר כשנה וחודשיים, ועדיין לא ראתה את הראיות נגדה, והיום, על פי מה שנמסר, בני שגיא החליט שהתביעה גם אינה חייבת לספק לסנגוריה את רשימת העדים...
אז מה רע בבית משפט שמתנהל כמשחק פוקר?  קודם כל, יש לשופטים נטייה לעבור על החוק, כשהם משחקים פוקר בתי המשפט. ושנית - כפי שהשופטים בישראל עצמם הכריזו פעמים רבות, ובצדק, בתי משפט שמתנהלים ללא כל שקיפות מאבדים את אימון הציבור.
בטקס השבעת השופטים האחרון, הנשיא ריבלין אמר זאת כך:
הציבור רשאי לדרוש הליך נקי ושקיפות.
בדו"ח נציב זכויות האדם של האו"ם על ישראל לשנת 2018, העניין מסוכם כך: 
התדרדרות חמורה בישרת רשויות החוק והמשפט בישראל... יש לראות את תקפותו וישרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב.
נראה לאן משחק הפוקר עם השופט בני שגיא יוביל אותנו בהמשך... 
קראו את הפוסט השלם:  http://inproperinla.blogspot.com/2018/04/2018-04-30.html
צפו בוידאו:


  
תל-אביב, 30 לאפריל - משחק הפוקר במשפט ניסו שחם ממשיך.  
בשבוע שעבר התפרסם בתקשורת, שהשופט בני שגיא נתן הכרעת דין בעניין ניסו שחם. ושמענו את הפרשנים מפרשנים באריכות.  אבל את הכרעת הדין עצמה לא זכינו לראות...   
לכן הגשתי בשבוע שעבר בקשת עיון בתיק הזה. 

מה ביקשה הבקשה לעיון?
קודם כל, בימים אלה ממש אנחנו עוסקים בעניינים "חוקתיים" - בית המשפט העליון טוען שיש לו "סמכות חוקתית" לפסול חוקים של הכנסת, ושהוא מגן ה"דמוקרטיה". לכן , צריך להזכיר שבג"ץ עצמו הכריז שזכות העיון היא "עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי... חוקתי, על חוקי..."  
אבל על סמך ניסיון של שנים, ברור שבית המשפט העליון והשופטים בבתי המשפט האחרים גם-כן, מעולם לא התכוונו לקיים את "העקרון החוקתי" הזה, שנקרא זכות העיון...
הבקשה לעיון בשבוע שעבר ביקשה שני דברים פשוטים:
א) את ההחלטה לגבי איסור פרסום בתיק מ"י ישראל נ ניסו שחם - כדי שיהיה לי ברור מהו הדין בעניין. האם בכלל מותר לי לדבר על עניין כלשהו בתיק הזה?
ב) את חתימתו של בני שגיא על המסמך האמתי של "הכרעת הדין", שניתנה על פי התקשורת בשבוע שעבר.  כי אי אפשר לדעת בכלל אם יש הכרעת דין אמתית, בפרט, שידוע שלשופטים שלנו יש הרגל מגונה של "פברוקים"...  

אז מה הייתה התוצאה של בקשת העיון?
עוד באותו היום, ללא כל בקשת תגובה מהצדדים, השופט בני שגיא הנפיק כביכול "החלטה בפתקית", שדוחה את הבקשה לעיון.
תמונה. "החלטה בפתקית" של השופט בני שגיא על בקשת עיון לגבי החתימה על פסק הדין מיום 24 לאפריל, וצו איסור פרסום בתיק.
___ 

היום קיבלתי מ"אונליין צ'ט" את "החלטה בפתקית" של בני שגיא שדוחה את הבקשה שלי לעיון.

אז מה ההנמקות שנותן בני שגיא לדחיית הבקשה לעיון?
א) "ראשית, מדובר בהליך שאינו חלוט" - בלשון פשוטה - יש עדיין זכות ערעור על הכרעת הדין הזאת.  אני, כידוע, אינני עורך דין, אבל אינני מכיר כל חקיקה בישראל שמבחינה בין זכות העיון בהחלטות חלוטות לבין זכות העיון בהחלטות שאינן חלוטות.  ההנמקה הזאת נראית כמו המצאה מקורית של בני שגיא... סוג של פברוק...
ב) "שנית, נוכח טיב העבירות והנתונים, שחלקם יוצרים חסיון מכוח חוק, וחלקם מכוח החלטה שיפוטית, שנתנה בדבר איסור פרסום".  אז מה מונע ממנו לתת לי לראות את ההחלטה בדבר איסור הפרסום?  הרי הסברתי, שאני רוצה לדעת מה היקף איסור הפרסום. האם מותר לי בכלל לפרסם את "ההחלטה בפתקית" הזאת?  בבקשה הסברתי, שאיסור פרסום, שהיקפו אינו ידוע, פותח דלת לאכיפה בררנית, ויש לראות בו הפרה של זכויות האדם.
ג) "שלישית, בימים הקרובים אמורה להתפרסם הכרעת הדין, בנוסח ממנו הושמטו פרטים מזהים, כך שהאינטרס הציבורי יבוא על סיפוקו." גם ההנמקה הזאת אינה לעניין כלל.  הרי בבקשה הסברתי בפירוש, שאין לי עניין בתוכן הכרעת הדין עצמה, ואין לי כל עניין בפלפולים המשפטיים. אני רק מבקש לדעת האם בכלל קיימת הכרעת דין אמתית...  ואכן, בינתיים פרסמה הנהלת בתי המשפט מסמך בנושא, אבל הוא בפירוש אינו מסמך אמתי.  בראשו מופיעה תניית פטור, שמסבירה שאינו מסמך אמתי, ובסופו אין מופיעה כל חתימה..
בקיצור, תכנה של "ההחלה בפתקית" של בני שגיא בעניין בקשת העיון, אינו מעורר אימון ביכולתו השיפוטית או בישרתו של השופט בני שגיא...
תמונות. פתיחתו וסופו של מסמך שהתפרסם על ידי הנהלת בתי המשפט כקובץ וורד, בלתי חתום ובלתי מאובטח, שהוא כביכול גרסה לפרסום של הכרעת הדין בתיק מ"י נ ניסו שחם (31283-10-13‬‬). 
___

אבל מעבר לכך, האם בכלל ניתנה החלטה אמתית  של בני שגיא על הבקשה שלי לעיון?
ראשית, לאלה שאינם מתמצאים בבתי המשפט, אסביר איך קיבלתי את "ההחלטה בפתקית" של בני שגיא. בבתי משפט תקינים, קיים הליך שנקרא "המצאה". בית המשפט חייב למסור את ההחלטות שלו לאלה שמופיעים לפניו. הכלל הזה מוכר בהלכה, למשל, כבר לפני יותר מ-2000 שנה, כפי שמוסבר בפירוט רב במסכת גיטין.  וברחבי העולם הנאור "המצאה" היא חלק בלתי נפרד מ"הליך ראוי" - זכות אזרחית בסיסית.  אבל בבתי המשפט של מדינת ישראל, ב-20 השנים האחרונות, לא כל כך מקיימים את הכלל הבסיסי הזה.
במקום זה, אני הולך ל"שירות אונליין צ'ט", ושם מודיעים לי קודם כל, שכל השיחה היא תחת תניית פטור, שאם הם מספקים לי מידע שגוי, אין להם כל אחריות לעניין...
שנית, קיבלתי מאונליין צ'ט מן "פתקית", שאין עליה סמל מדינת ישראל, אין עליה שם בית המשפט, ואין עליה כל חתימה של בני שגיא. אבל אני אמור להאמין, שזאת החלטה בת תוקף של בית המשפט. שוב פעם, סוג של משחק פוקר... 

אבל למה בכלל לחשוד בכשרים?  האם בכלל ייתכן ששופט במדינת ישראל יפברק החלטות?
השופטים שלנו ידועים ב"פברוקים" שלהם... המקרה המוכר ביותר הוא כמובן של "פרשת הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך.  בעולם הנאור, מה שורדה אלשייך עשתה היה נחשב לעבירה פלילית חמורה.  אבל אצלנו - לא העמידו אותה לדין...
העניין הזה הועלה גם בעקיפין על ידי נשיא המדינה רובי ריבלין בטקס השבעת השופטים האחרון, כשאמר, בנוכחות השופטים עצמם:
הציבור רשאי לדרוש הליך נקי ושקיפות.
אפשר לתרגם את מה שרובי ריבלין אמר לעברית מדוברת: תפסיקו לפברק!

בשנים האחרונות גם תיעדתי בפירוט אוסף ארוך מאד של פברוקים חמורים אחרים:
* בתיק רומן זדורוב בנצרת, השופטים יצחק כהן (עבריין המין) אסתר הלמן והמתחזה חיים גלפז פברקו את הכרעת הדין וגזר הדין.  עו"ד אביגדור פלדמן, בא-כוחו של זדורוב בערעור בעליון, כתב אחר-כך, שניסה למצוא את פסק הדין, אבל ללא הצלחה. למה?  כי פסק הדין הלך לאיבוד "ברוח המייללת לאורכו ולרוחבו של עמק יזרעאל"...
* בתיק פרשת הולילנד, השופט דוד רוזן פיברק את פסק הדין של אהוד אולמרט.  אין שם מסמך פסק דין אמיתי.  תלונה על פברוק אחר של השופט דוד רוזן התפרסמה בתקשורת לאחרונה.
* בתיק השופט עבריין המין יצחק כהן מנצרת (אותו אחד שניהל את משפט רומן זדורוב) השופטת עינת רון מבית המשפט השלום בראשון ערכה תרגיל דומה לזה של השופט בני שגיא: התיק היה פתוח לציבור עד יומיים לפני מתן פסק הדין. אז נחסם התיק לגישת הציבור. בהמשך, פורסם בתקשורת שיש "פסק דין". אבל אי אפשר לראות את פסק הדין האמתי בתיק...

אותה השאלה תלויה ועומדת לפני בית המשפט העליון כבר יותר מחצי שנה:
האם מותר לשופט בהליך פלילי לפרסם מסמכים, הנחזים על ידי מקבליהם ככתבי בית דין , אך להותיר את אמתותם בגדר חידה?
בית המשפט העליון מתקשה להחליט...

לעומת זאת, נציב זכויות האדם של האו"ם, סיכם בדו"ח שלו לשנת 2018 את המצב לגבי הרגלי הפברוק של השופטים בישראל כך:
התדרדרות חמורה בישרת רשויות החוק והמשפט בישראל... יש לראות את תקפותו וישרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב.
ומה עם השופט בני שגיא עצמו? האם הוא מהמפברקים גם כן? האם הוא חזק בפוקר?
קודם כל, במשפט הבלוגרים לורי שם-טוב ומוטי לייבל, בני שגיא היה מעורב אישית בפברוק כתב האישום ושיבוש הקראת כתב האישום.
בני שגיא גם משחק פוקר אחר במשפט הבלוגרים, חמור לא פחות. הבלוגרית לורי שם-טוב מוחזקת במעצר כבר שנה וחודשיים, ולא נותנים לה לראות את הראיות נגדה, אבל לבני שגיא זה לא מפריע להמשיך במשפט...
וממש היום נמסר לי שבני שגיא גם החליט שהתביעה לא צריכה להעביר לסניגוריה את רשימת העדים...
כלומר, בני שגיא הוא שחקן פוקר מדופלם!

 אז מה כל כך רע בשופטים שהם שחקני פוקר מדופלמים?
יש שתי בעיות עם שופטים שמשחקים פוקר:
א) כשהם משחקים פוקר, יש להם נטייה לעבור על החוק. הפיקוח על השופטים בישראל הוא רופף מאד גם ככה. וללא שקיפות לציבור, הפיקוח על התנהלות השופטים הוא אפסי.
ב) בתי משפט, שבהם השופטים משחקים פוקר, מאבדים  את אימון הציבור. 

להלן הבקשה לעיון שהוגשה היום 
תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003; טופס 2 (תקנה 4(ג))

בקשה לעיון בתיק בית משפט

1. פרטי המבקש:
א) שם מלא: דר' יוסף צרניק
ב) מס' זהות
ג) כתובת: רח’ יפת 23, יפו
ד) מס' טלפון: אין
ה) דוא"ל:

2. פרטי תיק בית המשפט:
א) מס' תיק בית משפט שבו מבוקש העיון:
בית המשפט השלום ת"א, תיק ‫‪31283-10-13‬‬
ב) הצדדים בתיק:
מדינת ישראל נ ניסו (בן מנחם) שחם
ג) המסמכים/המוצגים בתיק זה, שבהם מבוקש העיון:
(1) נתוני החתימה האלקטרונית של השופט בני שגיא לגבי כתב "החלטה בפתקית" מיום 26 לאפריל, 2018, על בקשה לעיון (מס’ 72) בתיק זה

3. מטרת העיון והטעמים המצדיקים אותו:
א) ביום 30 לאפריל, 2018, קיבלתי מ"אונליין צ’ט" את מסמך ה"ההחלטה בפתקית" (תמונה 1) על בקשתי לעיון מאותו היום.

תמונה 1. “החלטה בפתקית" של השופט בני שגיא מיום 26 לאפריל, 2018, בתיק זה, כפי שהתקבלה מ"אונליין צ’ט".
___
תקנות בתי המשפט-עיון בתיקים (2003), תקנה 3, אומרת:
3. בעל דין רשאי, לאחר שמילא הודעת עיון לפי טופס 1 שבתוספת (להלן – הודעת עיון), לעיין בתיק בית המשפט שהוא צד בו, אלא אם כן הוא אסור לעיונו על פי דין.
יחד עם זאת, הניסיון מראה שבתי המשפט בישראל מונעים את הגישה לעיון בחתימות על כתבי החלטות, ובכלל זאת גישת בעל דין, ללא הגשת בקשת עיון.
ב) אין באפשרותי לוודא, שמסמך ה"החלטה בפתקית" הוא כתב בית דין אמתי (אותנטי) ותקף, שכן אין עליו כל סימן לאמיתותו, וכן אין לי גישה לרשימת "החלטות בתיק", ואיני יודע כלל אם מסמך זה נרשם כ"החלטה" בתיק זה.
ג) לעניין העיון בנתוני החתימה האלקטרונית, תקנות בתי המשפט-עיון בתיקים (2003), תקנה 1, אומרת:
"עיון" - לרבות צפיה, האזנה, העתקה, צילום, הדפסה, הקלטה, קבלת פלט מחשב... [קו תחתון הוסף-יצ].
ד) בפסק-הדין של בית המשפט העליון מיום 21 לדצמבר, 2012 בתיק משה הלוי נ מדינת ישראל (בש"פ 5234/14) אומר שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל:
     פסקה 5: “לגופם של דברים מוסיפה המשיבה [המדינה -יצ] … כי ממילא כל הקבצים שבמחלוקת אשר מקורם במערכת נט-המשפט … הדרך היחידה לקבלם היא בהגשת בקשה לבית המשפט לפי סעיף 4 לתקנות העיון...” [קו תחתון הוסף-יצ].
     פסקה 12: “החלק הארי של הקבצים שבמחלוקת מקורו באתר הרשות השופטת "נט-המשפט"… אדם שאינו בעל דין בהליך, כגון המבקש [הלוי - יצ], אינו מורשה לעיין בתיקים, אלא אם בית המשפט אישר זאת לפי בקשה. עניין זה מוסדר בתקנות 2-4 לתקנות העיון…"
     פסקה 13: ‘לא למותר לציין כי תקנות העיון מגדירות בסעיף 1 את המונח "עיון" - “לרבות צפיה, האזנה, העתקה, צילום, הדפסה, הקלטה, קבלת פלט מחשב...” [קו תחתון הוסף-יצ].
     לפיכך, הגשת בקשת עיון היא ההליך המתאים לעיון בנתוני החתימה האלקטרונית לגבי פסק הדין בתיק דנן.
ה) במהלך מחקריו של המבקש בתחום זה, נתקל בכתבי החלטות ופסקי דין כביכול בנט-המשפט, שהומצאו כביכול על ידי בתי המשפט, אך אינם חתומים בחתימה אלקטרונית כדין. החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי ת”א) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך מבהירה שמצב זה היה בבסיס התנהלותה של השופטת ורדה אלשייך בפרשה הנ"ל. ההחלטה הנ"ל גם מבהירה שמסמכים מסוג זה – שאינם חתומים בחתימה אלקטרונית כדין – הם "טיוטות" בלבד, אינם כתבי בית דין תקפים, ואינם בני אכיפה. יתרה מזאת, החלטת הנציב הנ"ל מבהירה ש"החתימות הגרפיות" המופיעות על כתבי בית דין בנט-המשפט חסרות כל תוקף, ואין דרך לציבור ולבעלי דין להבחין בין מסמך חתום אלקטרונית לבין מסמך שאינו חתום מתוך תדפיסים או תצוגות רגילות של המסמכים בנט-המשפט.
ו) לטענת המבקש, זכותו "החוקתית" לדעת האם מסמך "ההחלטה בפתקית" שנתנה כביכול על בקשתו, שהוגשה כדין, הוא כתב בית דין אמתי, חתום כדין ותקף.
ז) נשיא המדינה ראובן רבלין אמר זאת לגבי בתי המשפט בניסוח דומה בטקס השבעת השופטים האחרון:
הציבור רשאי לדרוש הליך נקי ושקיפות.
ח) מבחינה טכנית, מתבקש בית המשפט לאפשר את העיון בנתוני החתימה האלקטרונית לגבי פסק הדין בתיק דנן על ידי הוראה למזכירות להמציא את פסק הדין למבקש העיון בדוא"ל ;joseph.zernik באמצעות יישום ההמצאה האלקטרונית בנט-המשפט.
ט) המבקש עוסק במחקר אקדמי שעיקר עניינו מערכות מחשוב ממשלתיות, ובעיקר מערכות מחשוב של בתי המשפט ובתי הכלא בישראל ומחוצה לה. עניין מיוחד במחקר זה נוגע להשלכות החמורות של מערכות אלה על הזכויות האזרחיות וזכויות האדם. עבודתו בתחום זה זכתה להערכה בישראל ומחוצה לה:
  • פרופ’ עוזי אורנן - "יישר כוחך! אני מקווה שתראה פרי מההשקעה העצומה שלך!”
  • עו"ד אביגדור פלדמן - "לדעתי אתה עושה עבודה חשובה מאד… תודה לך על עבודתך העקשנית והיסודית.”
  • פרופ’ אמנון שעשוע, ממייסדי מוביליי - “עבודה חשובה מאד".
  • מומחים בינלאומיים כתבו כחלק מבדיקת עמיתים אנונימית – "מאתגר את החשיבה המקובלת בתחום”.
ארבעה דוחות שהגיש האל"מ (NGO) למועצת זכויות האדם של האו"ם כחלק מהליך "הבדיקה התקופתית", התקבלו בכפוף לבדיקת הצוות המקצועי, נכללו והתפרסמו על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם בדוחות התקופתיים של המועצה (2010, 2013, 2015, 2018).
הדוח משנת 2018 על ישראל קשור במיוחד לנושא בקשת עיון זאת, ואומר:
דו"ח HRA-NGO מבליט את ההתדרדרות החמורה בישרת רשויות המשפט והחוק, כתוצאה של הטמעת מערכות מחשוב ממשלתיות. הדו"ח מאשר [כך- affirms - יצ] שיש לראות את תקפותו ויושרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב.
בנוסף, מאמרים אקדמיים של המבקש בנושאים אלה התפרסמו בכנסים בינלאומיים, ביניהם: כנס לכריית נתונים (2010), הקונגרס העולמי לקרימינולוגיה (2012), והכנס האירופי למחשוב ממשלתי (2015, 2017).
עבודות אלה גם צוטטו בספר על "למידה ממוכנת": [1]
כריית נתונים של כתבים ממשלתיים – במיוחד כתבים של מערכת המשפט (כלומרבתי המשפטבתי הכלא) – מאפשרת גילוי הפרות שיטתיות של זכויות האדם בקשר עם הנפקתם ופרסומם של כתבים חסרי תוקף או הונאתיים על ידי רשויות ממשלתיות שונות.[2,3]
י) עצם הבקשות לעיון יוצרות נתונים חשובים מבחינה מחקרית, שכן הבקשות עצמן מתנהלות במערכת נט-המשפט. כך לדוגמה, המצאת או אי המצאת החלטות בעניין בקשות העיון, רישומן או אי רישומן במערכת גישת הציבור, ומהותן של פעולות השופטים והרשמים בתגובה על הודעות על שיבושים חמורים בכתבים ובהליכים – כל אלה מהווים נתוני מחקר חשובים.


4. הקשר של המבקש לתיק בית משפט (נא לציין כל קשר ישיר/עקיף):
אין למבקש קשר ישיר או עקיף לתיק זה, פרט לעניין הציבורי והאקדמי.

5. המצאה למשיבים
מיד לאחר הקבלה לרישום, תומצא הבקשה למשיבים: באת כוח המשיבה – מח"ש, ובאי כוח הנאשם - עוה"ד בעז בן-צור, דקלה סירקיס ועודד גזית.

תאריך: 30 לאפריל, 2018, חתימת המבקש:
דר' יוסף צרניק - מבקש העיון
בעצמו - בלתי מיוצג
2Joseph Zernik. "Design and Operation of the Electronic Record Systems of the US Courts are Linked to Failing Banking Regulation" | Data Analytics, 2012