2016-10-17 עדנה קרנבל, "משפטן בכיר", אישיות משפטית, והמאפיה בחיפה

 2016-10-17 

עדנה קרנבל, "משפטן בכיר", אישיות משפטית, והמאפיה בחיפה

 

 

* "המאפיה" - אין הכוונה לומר שמי מהדמויות הורשעה בעבירות מתחום הפשיעה המאורגנת. הבנה כזו היא גם בלתי סבירה בעליל. שכן, בישראל נהוגה מדיניות אי-ענישה [IMPUNITY] כלפי שופטים. "המאפיה" - אין זה אלא כינוי. כוונתו לומר שמבחינה קרימינולוגית, יימצאו בפרשה סממנים של פשיעה מאורגנת.

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2026/10/2016-10-17.html

.

ביום 14.10.2026, משפטן בכיר כתב: 

On 2026-10-14 15:58 ... wrote:

בתחילת ספטמבר דחה בג"ץ בקשה של עדנה קרנבל לעיין בעתירה שהוגשה נגד פרסומים באתר. לאחר שסירבה למסור פרטים על צורת ההתאגדות שלה בג"ץ דן באפשרות של מי שאיננו אישיות משפטית להיות צד להליך

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=NetVerdicts/2026/9/6/2022-0-2685-11-1&fileName=47522f68a0010000090037f6b2cf1a38&type=2

ביום 17.10.2026, יוסף צרניק כתב:

Date:2026-10-17 11:22. From:joseph zernik <joseph.zernik@hra-ngo.org>

תודה רבה. משעשע מאד. 

אבל אין לכל הטיעונים המשפטיים כל נפקות בפרשת רחל בן-ארי והילה גורביץ. שכן אין אנו עוסקים בהליך משפטי של ממש.

יחד עם זאת, בפרשת רחל בן-ארי והילה גורביץ, פסק הדין ששלחת יכול להימצא רלוונטי באופנים נוספים על האופן שבו אתה כנראה ראית אותו.

1) בפרשת בן-ארי/גורביץ, בהליך המתנהל כבר שנתיים וחצי אין תובע/מבקש.

בהחלטה בעניין עדנה קרנבל ששלחת, בית המשפט ציטט: "מקום שאין לך תובע, אין לך תובענה". "ואם לה קשה הבירור, יקשה הוא שבעתיים על המשיבים. אלה אינם חייבים לנהל מלחמת צללים, שבסופה עלול להתברר שלא עשו כלום, הואיל והמערערת אינה קיימת...". יואל זוסמן כמובן.

בהליך בפרשת בן-ארי/גורביץ,  כתב הטענות הראשון נרשם ברשימת כתבי הטענות בנט המשפט ללא מגיש כלל. תובענה ללא תובע. ולא בכדי.

רחל בן-ארי שלחה לי הודעה לאחר תחילת ההליך, כי הוא "יוזמה משותפת" (Joint Enterprise) של עו"ד יואב סלומון ושלה. כנראה חששה שלא תקבל את הקרדיט הראוי, שכן, יואב סלומון נרשם כבא כוח המבקש/תובע, בעוד רחל בן-ארי נרשמה כבאת כוח המשיב/נתבע. אולם עו"ד יואב סלומון הגיש את ההליך לרישום ללא ייפוי כוח, ללא תצהיר, ללא צו לקיום צוואה (להגדרת היורשים), אף שהיה בידו. הוא והשופטת מתעקשים שלא לרשום בתיק ייפוי כוח עד היום, למרות בקשות שונות שלי במהלך ההליכים.

אני כמובן טענתי מיד בתחילת ההליכים שאני נדרש להילחם מלחמת צללים, בהליך שהוא "ניהול הליכי משפט למראית עין" [הגדרתי מונח זה כפי סעיף 23.48 לקוד העונשין של טקסס - Simulating Legal Process], התנהלות פלילית למהדרין. 

לאחר שהגשתי הודעות מסוג זה פעמיים, מצא לנכון עו"ד יואב סלומון להגיש ביום 10.7.2024 את טרונייתו לבית המשפט. כנראה חשש ששותפתו, השופטת הילה גורביץ, לא הבינה מה שכתבתי. לפיכך, מצא לנכון להסביר לה בפירוש: "המשיב טוען שההליך בבית המשפט יסודו במרמה". השופטת לא הגיבה.

אבל השופטת גורביץ מצאה לעניין פתרון אלגנטי, כשדחתה את הבקשה לסילוק על הסף: היא החליפה את כינויי הצדדים, והפכה אותי לתובע באופן קבוע להמשך ההליכים, ואת שולחיהם של בן ארי וסלומון לנתבעים. ואז נימקה את דחיית הבקשה לסילוק על הסף: המבקש מתבלבל, כיוון שאינו מיוצג. בקשה לסילוק על הסף נועדה לנתבע, ולא לתובע, והתובע אינו יכול לכפור במרות בית המשפט. שכן, הוא זה שפנה לבית המשפט מרצונו... 

אני שלחתי לך את ההחלטה הזו בזמנה. תגובתך הייתה: הנימוקים קשים להבנה, אבל התוצאה נכונה...

בבקשת פסלות טענתי שמלבד התרמית/המרמה בהחלטה הנ"ל, היא משבשת את ההליכים כשהיא הופכת אותי באופן קבוע לתובע/מבקש.

מה הייתה תגובתה? לא מקורית: המבקש מתבלבל, כיוון שאינו מיוצג. הוא אינו מבין שהכינוי "המבקש" נקבע לפי הנטל בבקשה הספציפית.

אבל זה לא היה רק הכינוי, היא גם החליפה את סדר הצדדים בכותרת. כמו כן, גם אם מותר לכנות צד "המבקש" לפי הנטל, אסור לשנות את כינויי הצדדים וסדרם בכותרת, לפי הוראות מנהל בתי המשפט. ובנוסף, היא שינתה את הסדר והכינויים גם כשלא הייתה קיימת תואנת "הנטל". לדוגמה, בפרוטוקול.

2) בפרשת בן-ארי/גורביץ, השופטת אינה מצליחה לגבות >26,000 ש"ח שחייבה את הנתבע

בהחלטה בעניין עדנה קרנבל ששלחת, בית המשפט חייב את עדנה קרנבל 5,000 ש"ח הוצאות. וכתב: "מצאנו כי ראוי לחייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח (על אף הקושי שעשוי להתעורר, כאמור לעיל, באכיפת חיוב זה)".

בדומה, גורביץ אינה מצליחה לגבות מעל ל-26,000 ש"ח שחייבה אותי במהלך הפרשה. הכיצד? הרי אני ישות מוכרת מחוץ להליך שמנהלות בן-ארי וגורביץ.

הבעיה היא כנראה מה שטענתי מהיום הראשון - ניהול הליכי משפט למראית עין. ההליך מסומן ככל הנראה בנט המשפט כ"תיק פיקטיבי" (כפי הגדרת "תיק פיקטיבי" בנט המשפט לפי קרן ויינשל במאמר משנת 2011, כשעבדה בהנהלת בתי המשפט... לפני כשנה פניתי אליה וביקשתי מידע נוסף בעניין התיקים הפיקטיביים בנט המשפט. היא ענתה שאינה זוכרת דבר מכל מה שעשתה בהנהלת בתי המשפט).

אני משער ש"התקלה" (כך בית המשפט מכנה את המצב) בגביית החיובים קשורה למאפיינים הדיגיטליים של התיק האלקטרוני, עניין שלא ראיתי שיש מישהו שכתב עליו, פרט לקרן ויינשל. כלומר, יכול להיות תיק שהגדרתו המשפטית היא ת"ע 11650-06-24, והוא רשום בנט המשפט. אולם אם התיק האלקטרוני מאופיין כתיק פיקטיבי, אזי אין לו כנראה ממשק עם מרכז הגבייה, ולכן אין אפשרות לגבות את החיוב. לפי אותו מודל, גם אין לתיק ממשקים אחרים עם המערכת, כלומר הוא צף בתוך נט המשפט, אבל אינו קיים למעשה גם בנט המשפט.

לעומת זאת, אין לי ספק שגורביץ יכולה להכניס אותי למעצר מתיק פיקטיבי. מרכז הגבייה מקבל מידע אך ורק דרך הממשק האלקטרוני. שב"ס לעומת זאת, מקבל אסירים ללא פקודת מאסר, על פי החלטה שיפוטית בלתי מאושרת, שניתנה על שם "פלוני". ראה מקרה החלטת שופט בית המשפט העליון אורי שוהם בתיק פלוני נ' מדינת ישראל. כששוקי משעול השתחרר מהמאסר (פרשת רות דוד), שאלתי אותו איך קיבלו אותו למאסר. הוא ענה: פשוט! צלצלו למזכירות בית המשפט העליון ושאלו אם לקבל אותי למאסר.

----

בפרשת בן-ארי/גורביץ נוצר תיעוד יוצא דופן של סממנים של פשיעה מאורגנת במערכת החוק והמשפט ותפקידה המרכזי של נט המשפט במצב זה. אבל אין סיכוי שמערכת החוק והמשפט תוכל להתמודד עם מצב כזה. רק כוח חיצוני יוכל לתקן את המצב.

 

  

2026-10-20 "אגב, רחל בן-ארי אחת ה(א)נשים הישרות שפגשתי בכל שנות חיי". האמנם???

2026-10-20 

"אגב, רחל בן-ארי אחת ה(א)נשים הישרות שפגשתי בכל שנות חיי". האמנם??? 

 

 

לכב' 
עו"ד יובל אדלר, שותף, מנהל מחלקת ליטיגציה
בן-ארי פיש, משרד עורכי דין

 שלום רב יובל,

מעולם לא נפגשנו, אבל שמעתי עליך, ומסתבר שגם אתה שמעת עלי. 

הגיעה לידיי חוות הדעת שנתת לפני יותר משנה (ראה להלן), כי רחל בן-ארי היא אחת ה(א)נשים הישרות שפגשת בכל שנות חייך... 

אני מחזיק בדעה אחרת ביחס לרחל בן-ארי. עמדתי מבוססת על ניסיוני בפרשה המתנהלת בחיפה מאז פטירתה של אמי ז"ל בסוף 2022. הבדלי הדעות בינינו בעניין בן-ארי הם קיצוניים. להלן עמדתי באשר להתנהלות רחל בן-ארי בענייני חוזים, נאמנות, כספים, עיזבונות, כשרות משפטית, הליכי משפט...

אין זה בגדר סוד שאני רואה את הפרשה כולה כפרשה פלילית. אני נהגתי בעניין זה לפי דוקטרינת "אותות המרמה", ושלחתי לבן-ארי הודעות כשזיהיתי אירוע התואם "אות מרמה". אולם חדלתי כהגענו לאות המרמה 40#. התשובה היחידה שרחל בן-ארי הייתה מוכנה לספק כשקיבלה הודעה בדבר אותות המרמה הייתה 'פנה לשופטת'... אולם חובתה החקוקה היא לספק ליורש תשובות מלאות. אות המרמה 39#, אותו כיניתי "האקדח המעשן והדגל השחור" הוא העתק הפרטה שהגישה בן-ארי למשרדי האפוטרופוס הכללי (האפ"כ) בחיפה, שקיבלתי מהאפ"כ. מסמך זה מתואר להלן תחת התאריך 30.1.2025.

משעה שלא הגישה פרטה כדין, ולא הגישה דוח כספי עד היום, וכן לא הגישה אף תצהיר לבית המשפט (בשעה שהייתה חייבת להגיש תצהיר עם כל בקשה), לטענתי, הראיות לכאורה ברובן מצביעות עליה כמתחזה. בסירובה למסור את הדוחות הכספיים, שהם חובתה החקוקה, אם הייתה מנהלת עיזבון שמונתה כדין, רחל בן-ארי יוצרת מצב בו גם אם תמעל בכספי העיזבון, לא תהיה לי דרך לדעת זאת.

כמי שחיבר דוחות על מערכת החוק והמשפט בישראל, איני מכיר פרשה דומה שדווחה אי פעם בישראל. היא משלבת מאפיינים של פרשת אפי נוה עם מאפיינים של פרשת השופטת ורדה אלשיך. יתר על כן, הפרשה, שרחל בן-ארי היא דמות מרכזית בה, מראה סממנים של פשיעה מאורגנת בבתי המשפט בחיפה. הדמויות האחרות הן שופטים שבן-ארי קידמה את מינוים, כגון הילה גורביץ, רויטל באום, טל פפרני, ואחרים כגון אספרנצה אלון. עורך דין אחר שהיה מעורב הוא עמוס צדיקה. 

בין המאפיינים המרכזיים של הפרשה - שיבוש כתבי בית דין, שיבוש הרישומים בנט המשפט ושיבוש ו/או בידוי סדרי הדין. רחל בן-ארי מציגה את עצמה כ"מנהלת עיזבון" כביכול, אף שלא נרשמה בתיק בית המשפט כמנהלת עיזבון. על פי מעשיה אין ניתן לדעתי לראות ברחל בן-ארי מנהלת עיזבון לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965.

לעיתים עולה הסברה שרחל בן-ארי רואה בעצמה "מנהלת עיזבון" על פי הסדר חיצוני לחוק הירושה ושאר חוקי מדינת ישראל, הסדר מקורי, שנוסד על ידי השופטת הילה גורביץ. אולם רחל בן-ארי היא עורכת דין ותיקה. כמו כן היא משמשת כיועמשית הטכניון ויועמשית ור"ה. בתפקידים אלה היא אמורה להפעיל שיקול דעת משפטי עצמאי. לפיכך, הטענה כי היא פועלת בתום לב לפי הוראות השופטת הילה גורביץ היא בלתי סבירה. בפרט, כיוון שלא סביר כל מהלך העניינים שהביא את בן-ארי לפתחה של גורביץ. והופעתה של גורביץ בפרשה (ראה תחת 15.1.2023, להלן), יסודה במרמה לכאורה גם כן.

מכל מקום, הבהרתי לבן-ארי ולשופטת מספר פעמים שאני לא נתתי מעולם את הסכמתי להשתתף במחזה התעתועים הנלוז. השופטת הילה גורביץ ניסתה ליצור תיעוד הפוך, לפיו הסכמתי להשתתף בהליכים, בהחלטה מיום 11.9.2024 (ראה להלן), שדחתה בקשה לסילוק על הסף וכפירה במרות. אולם החלטה זו יסודה בשיבוש ובמרמה לכאורה גם כן... היא מבוססת על הפיכתי ל"תובע" בהליך. 

לבסוף, חשוב להדגיש את העניין הציבורי: הפרשה חושפת מסלול עוקף פיקוח למנהלי עיזבון. קשה לי להאמין שהמסלול עוקף הפיקוח נוצר במיוחד בשבילי, לכן השאלות המתבקשות הן: 

• בכמה תיקי עיזבון השתתפה בן-ארי בשנים האחרונות? כמה מהם התנהלו במסלול עוקף הפיקוח? כמה הליכי עיזבון בחיפה התנהלו במסלול עוקף הפיקוח בשנים האחרונות?
• מה היקף ההונאות בעיזבונות בישראל? לפי הערכות, נפח העיזבונות בשנה הוא כ-5% מהתל"ג. כלומר, נפח העיזבונות בישראל מוערך ב-100 מיליארד ש"ח בשנה! אפילו הונאות בסדר גודל של מספר אחוזים יביאו את נפח ההונאות למיליארדי ש"ח בשנה! מה היה השינוי בהיקף ההונאות בעיזבונות לשנה לאחר החלת תיקון 18 בשנת 2023? 

בכוונתי להעלות את המצב שנחשף בפני הרשויות באיחוד האירופי. 

בברכה, 

יוסף צרניק, PhD, LLB 

נ"ב: 1. אם תענה, אני מבטיח לפרסם את התשובה באותה תפוצה כמו הפרסום הזה. 

2. תיאור השתלשלות האירועים שלהלן נועד להדגיש את האירועים בהם בן-ארי הייתה דמות פעילה או משפיעה. אירועים חשובים רבים הושמטו, כיוון שהשופטת הילה גורביץ ו/או המזכירות פעלו בהם ללא מעורבות ישירה של בן-ארי. 

חוות דעת יובל אדלר מיום 28.7.2025

 

 

 

ככה זה התחיל

10.2012 -בשנת 2012 פגשתי את רחל בן-ארי לראשונה לאחר כ-40 שנה. הרושם שלי היה שהפגישה הייתה חברית ונינוחה. היא סיפרה לי בגאווה מוצדקת על הישגיה המקצועיים. בית ספר למשפטים, אותו סיימה בהצטיינות, המשרד, החברות בוועדה לבחירת שופטים. אני סיימתי אז לכתוב הגשה על זכויות האדם בישראל למועצת זכויות האדם של האו"ם להליך הבדיקה התקופתית [UPR] של שנת 2013. הייתי חדש בארץ, ולא הבנתי את המציאות הישראלית הכללית, ובפרט את המציאות המשפטית. לכן, הגבלתי את ההגשה לבדיקה של מערכות מידע: של בית המשפט העליון, נט המשפט בבתי המשפט המחוזיים, ומערכת המידע של בתי הדין לביקורת משמורת. 
ההגשה עברה בדיקה של הצוות המקצועי של האו"ם ונכללה בדו"ח הסופי כהערת סיכום עם קישור להגשה עצמה:

 ניצלתי אז כל פגישה מקרית עם עורך דין לשאול 3-2 שאלות קבועות, מעין סקר אנקדוטי. 
השאלה הראשונה הייתה: מה פשר הערת השוליים/תניית הפטור, על החלטות בית המשפט העליון מאז שנת 2002: "כפוף לשינויי עריכה וניסוח"? 
עד אותו יום לא הצלחתי לקבל תשובה לשאלה זו מאף עורך דין. הם התחמקו ממתן תשובה או שבאמת לא ידעו. לטעמי, ולטעמם של משקיפים בינלאומיים, תניית פטור זו הפכה את בית המשפט העליון של מדינת ישראל לבלתי כשיר בעליל. רחל בן-ארי לא היססה לשנייה: היה צורך להוסיף את ההערה כי לפעמים שלחו בטעות טיוטות. 
עקב מעמדה של בן-ארי, לא היה לי ספק שזוהי תשובה מוסמכת, "מערכתית". אבל זו הייתה תשובה נוראה בעיניי.
לעניין הזה היה סוף טוב מבחינתי: ההגשה לבדיקה התקופתית של ישראל בשנת 2018, נכללה שוב בדו"ח הסופי כהערת סיכום עם קישור להגשה עצמה:

 

לאחר פרסום הדו"ח שלחתי מכתב לנשיאה אסתר חיות וביקשתי להסיר את תניית הפטור, שאני מייחס לאסכולת אהרן ברק. היא קיבלה את בקשתי, הסירה את הערת השוליים, וקיבלתי מכתב תודה...

יחד עם זאת, קשה להעריך את ההשפעה המזיקה של תניית הפטור הנ"ל. לדוגמה, בהחלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל אביב בעניין השופטת ורדה אלשיך, הנציב מתעד ששאל את השופטת כיצד מצאה הצדקה למעשיה. הוא מצטט את תשובתה - "כפוף לשינויי עריכה וניסוח". ותגובתו - "נתלתה באילן גבוה"...

פרשת ורדה אלשיך יצרה לטענתי נורמות חברתיות ומשפטיות חדשות, בניגוד גמור למגמה שנחזתה מספר שנים קודם לכן בפרשת השופטת הילה כהן מחיפה... ושבה הוועדה לבחירת שופטים עשתה לבסוף מעשה. בן-ארי הייתה גאה, ובצדק, בתפקידה של הוועדה בפרשה.
השאלה השנייה הייתה: מדוע לא הוגש כתב אישום נגד ורדה אלשיך? 
התשובה הייתה: לא צריך להיות נקמנים. 
התשובה לא שיקפה חשיבה משפטית לדעתי. ובוודאי שלא חשיבה משפטית שזכויות האדם במרכזה. שכן, מדיניות אי הענישה [impunity] כלפי שופטים, שנוצרה בישראל נחשבת למדיניות מושחתת ומשחיתה, מדיניות המסכלת את קיום זכויות האדם. בפרשה שלפנינו, הגשתי מספר פעמים לשופטת הילה גורביץ הודעה שיש להחיל עליה את הלכת הקאדי מלוד של הנשיא אגרנט:  

"מעשה השפיטה, שהיה נגוע בתרמית מצד השופט...יש בו כדי לשלול את הסמכות השיפוטית מעיקרא ולפיכך אין הפטור [מאחריות פלילית] תופס במעשה שפיטה כנ"ל" - ע"פ 26/66 טאהר אבן מחמד חמאד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 057 (1966)‏‏.

ככה זה המשיך

15.12.2022 - אמי ז"ל נפטרה לאחר שנים רבות כחולת אלצהיימר

צוואתה של אמי גולתה לי. הצוואה פשוטה: היא ציוותה חלוקה שווה של עיזבונה בין שלושת ילדיה, תוך התחשבות בנכסים שהועברו בחיי המורישה. המחלוקת שהתבררה לקראת פברואר-מרץ 2023, התגלעה כיוון ששולחה של בן-ארי (היורש 3) התנגד לקיום ציווי הצוואה בדבר חישוב הנכסים שהועברו בחיי המורישה. שכן, החל בשנת 2010 היה מעורב במהלכים שהתבצעו תחת א"פ 1829-05-10 שכללו העברת נכסים (או הברחת נכסים), כפי שהוא עצמו הסביר בהגשה מיום 4.11.2024 (להלן). בסופו של דבר נחתם הסכם חלוקה בין היורשים, שבן-ארי הייתה הדמות המרכזית בעריכתו. עו"ד יואב סלומון ייצג את היורש 1, ואותי ייצג עו"ד יאיר שיבר.
אני שכרתי את שיבר בהסכם ייצוג למטרת חתימת הסכם חלוקה בלבד. נתתי לו הוראות ברורות: להתפשר ככל הנדרש בכדי לחתום על הסכם חלוקה ולהימנע מבית משפט של מדינת ישראל. כמי שכתב דוחות על מערכת המשפט היכרתי את המצב בבתי המשפט לענייני משפחה. 
כמו כן, לפני חתימת ההסכם עם שיבר הגשתי לו "גילוי נאות" בכתב, ובו תיאור פרשת אספרנצה אלון ועמוס צדיקה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בשנת 2013. אספרנצה אלון יצרה אז שתי יצירות ייחודיות בנט המשפט, שנסקרו בהגשה ל-UPR של 2018: (א) החלטות פתקית כפולות וסותרות מאותו יום באותה החלטה, (ב) הפרוטוקול "טרם נחתם" מיום 4.4.2013 בא"פ 1829-05-10. הפרוטוקול, הנושא על פניו חותמת מים אלקטרונית "טרם נחתם", ממשיך להעסיק את רשויות החוק והמשפט עד היום. 
פרשת העיזבון שלפנינו, בת"ע 11650-06-24 היא המשך ישיר של האירועים בא"פ 1829-05-10. כלומר, אנחנו עוסקים בפרשה הנמשכת 13 שנים.

15.1.2023 - הילה גורביץ במופע ראשון חסר פשר, בעל אופי תרמיתי 

כיוון שהצוואה ציוותה על חישוב הנכסים שהועברו בחיי המורישה, הגשתי בסביבת 10.1.2023 הודעות עיון בתיקי האפוטרופסות: א"פ 1829-05-10, א"פ 25607-03-13 וא"פ 52646-02-21. בשנת 2015 אספרנצה אלון מונתה לבית המשפט המחוזי, ובשנת 2021 הגיש משרד בן-ארי פיש בקשה מטעם היורש 3, שולחה של בן-ארי, כאפטרופוס, לאישור פעולה כספית בשם חסויה בא"פ 52646-02-21. אז נותבו שלושת תיקי הא"פ לרויטל באום.
באום אישרה את העיון בשני תיקי הא"פ האחרונים תוך יום או מספר ימים, בהחלטות קצרות בפתקית: בנה של האשל"א ואחד מיורשיה, מאשרת את העיון. בתיק משנת 2010 לא התקבלה החלטה.

בהמשך קיבלתי מידע מהנהלת בתי המשפט, שביום 15.1.2023 נתנה הילה גורביץ החלטה על הודעת העיון  בא"פ 1829-05-10, אולם זו לא הומצאה לי עד היום, למרות בקשות חוזרות. גורביץ המשיכה להופיע באותו תיק ונתנה בו החלטות במשך כמעט שנתיים, עד סוף ספטמבר 2024. החלטותיה נועדו למנוע ממני את זכות העיון באותו תיק, לכאורה על פי הפרוטוקול "טרם נחתם", אף שהיא נמנעה מלציין את הפרוטוקול בשמו או את השופטת אספרנצה אלון, רק "החלטות חלוטות" ו"מותב קודם".
באוקטובר 2024, חזר התיק לידיה של באום, וזו התקשתה להסביר את העברת התיק מיד ליד. עניין זה עלה בבקשת פסלות שהוגשה נגד גורביץ בת"ע 11650-06-24. החלטתה של גורביץ מיום 1.12.2024, שדחתה את בקשה הפסלות התייחסה לעניין במשפט אחד מנוסח באופן מעורפל, הנקרא כהתכחשות לעניין, שכן 'תיק הא"פ היה מנותב לשופטת רויטל באום מאז פברואר 2021 (לפי נט המשפט)'. ההערה המסייגת בסוגריים מופיעה בהחלטת השופטת הילה גורביץ.

28.8.2023 - נחתם הסכם החלוקה 

בן-ארי מונתה לבקשתה לנאמנה שותפה, עם יואב סלומון, לביצוע הסכם החלוקה. 

18.2.2024 - הסכמה משלימה בדבר דוחות כספיים ליורשים

היה קשה להוציא מבן-ארי התחייבות בכתב להגיש דוחות כספיים כל 6 חודשים, בתפקידה כנאמנה לביצוע הסכם חלוקת העיזבון, שהיא עצמה ערכה.

 

שתיקת הסכם החלוקה בעניין הדוחות הכספיים, כולל דוח סופי לאפוטרופסות, העלתה כבר אז סימני שאלה ביחס לבן-ארי, סלומון ושיבר. "חבל להמציא בעיות ומחלוקות", "עורכי הדין לא זקוקים לכל התנאים האלה. הם גם ככה עושים הרבה מעבר למה שנתבקשו"... את החלק השני או דומה לו, שמעתי מפיה עוד פעם או פעמיים בהזדמנויות אחרות. היא הייתה זו שביקשה להתמנות לנאמנה, ועל נאמן חלות חובות דיווח גם על פי חוק הנאמנות.  
מעבר לכך, בן ארי ניסתה לצמצם את הרקורד שלה בפרשה כבר אז. במשך מספר שבועות סלומון נחזה כמי שמוסר הודעות לקוניות בשמה. כשביקשתי הסבר, הוא אמר שהוא משמש כ"מגשר" ולכן הוא מנוע מלמסור מעבר למה שקיבל הוראה למסור. אני הבהרתי לו שמעולם לא הוסכם על מינויו ל"מגשר" וכי הפרקטיקה שלהם נחזית כמה שנועד ליצור מרחב הכחשה. 
אף שבן-ארי הסכימה לקבל את חובת הדיווח, היא לא הגישה דוח כספי ראוי עד היום, בין אם כנאמנה להסכם החלוקה, ובין אם כמנהלת עיזבון כביכול. 

 והמשיך

11.5.2024 - בן ארי שולחת הודעת תמיכה בשולחה שהודיע על בטלות הסכם החלוקה

בן-ארי וסלומון לא נחזו להוטים לבצע את הסכם החלוקה. לדוגמה, הם לא רשמו הערה על הדירה בלשכת רישום מקרקעין. אי רישום הערה במצב כזה נחשב לרשלנות של עורכי דין למיטב ידיעתי. שולחה של בן-ארי הודיעה כבר בדצמבר 2023 על סירובו לקיים הוראות של הסכם החלוקה בעניין מיטלטלין. בסביבות ינואר 2024, סלומון (ולא בן-ארי) הציג בשם שולחה של בן-ארי שני דפים מקושקשים ששולחה של בן-ארי דרש שישמשו חלף שמאות מקצועית כפי שנקבע בהסכם. סלומון עצמו הציג תכנית חלופית להסכם החלוקה בעניין המיטלטלין, ללא סיבה ברורה, פרט לרצון לרצות את שולחה של בן-ארי.

 

ביום 4.5.2024, פחות מ-3 חודשים לאחר "אין צורך להמציא מחלוקות", שלח שולחה של בן-ארי הודעה חד צדדית בדבר בטלות הסכם החלוקה עקב התנגדותו לשמאות מיטלטלין על ידי שמאי מיקצועי עצמאי שזהותו הוסכמה על ידי שלושת עורכי הדין. האירוע היה קשה להבנה. יחד עם התנגדותו לשמאות מיטלטלין, הוא העלה טענה שהוטעה על ידי בן-ארי כשקיבל את הסכם החלוקה, ובכוונתו לגרוע מחלקי בעיזבון.

הודעתה של בן-ארי תמכה בעמדתו של שולחה, אך ניסתה להציג את הרקע לבטלות ההסכם באופן שונה.  

5.6.2024 - כתב טענות ראשון בת"ע 11650-06-24 פגום מיסודו

א. פתיחת ההליכים -   חודש לאחר שבן-ארי ושולחה הכריזו באופן חד-צדדי על בטלות ההסכם (4.5.2024), הם הגישו בבית המשפט כתב טענות ראשון בבקשה למינוי מנהלי עיזבון, בו הכריזו שכוונתם לקיים את הסכם החלוקה, וחזרו על כך פעמיים או שלוש. סביב הגשת כתב הטענות הראשון התרחשה סדרת אותות המרמה בקצב מהיר. שני עורכי דין הזוקפים לזכותם 90 שנות ניסיון בעריכת הדין הגישו כתב טענות ראשון ללא ייפוי כוח, ללא תצהיר, ללא צו קיום צוואה (שהיה בידיהם), ללא ציון הקישור לתיק העיזבון העיקרי (תיק אישור הסכם החלוקה)... התיק התקבל לרישום ללא אישור המזכיר המשפטי שהיה מחויב אז. 
יש לציין שסלומון ממשיך להופיע ללא ייפוי כוח עד היום, ועניין זה היה הבסיס לאירועים שונים בהמשך, אך אין הם נסקרים כאן.

16.6.2024-6.6.2024 - בא כוח בדוי והסכמה בדויה

ב. "הסכמה" בדויה ומחיקתה -- בן-ארי וסלומון הסתירו ממני את הגשת התובענה, ורשמו כבא כוחי את עו"ד יאיר שיבר, ביודעם שלא הייתי אתו בקשר כבר חודשים ושלא היה לו ייפוי כוח מטעמי לעניין התובענה. יתר על כן, למחרת 6.6.2024, סלומון ביקש מעו"ד יאיר שיבר "הסכמה" מטעמי, ושיבר ללא ייפוי כוח, נתן לו, "אנחנו מסכימים". סלומון, ללא ייפוי כוח גם הוא, הגיש את "ההסכמה" לרישום. מעשים אלה של סלומון ושיבר, שבן-ארי קיבלה על עצמה שותפות בהם (ראה להלן), עולים כנראה לגדר הודיה כוזבת בהתחייבות, עבירה לפי סעיף 442 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
לאחר שגיליתי את דבר פתיחת התיק ואת הגשת "הסכמה" בשמי, הגשתי בקשות למחיקת הייצוג על ידי שיבר ומחיקת ה"הסכמה".
יש לציין כי הסכמות בדויות הן מאפיין של ההליכים דנן לכל אורכם. זאת, אף שתקנות בתי המשפט לענייני משפחה (סדרי הדין), התשפ"א-2020, קובעות הליך להסכמות. חוות הדעת 1/26 (2026) של הנציב אשר קולה בעניין פרוטוקולים, שניתנה לאחרונה, עוסקת גם היא בנושא זה.

25.6.2024-18.6.2024  - שלילת ההכרה באישיות המשפטית לפי "ביצוע בקירוב בדיני היושר"

ג. פעולת נקמה/תגמול -- יומיים לאחר שהגשתי את הבקשה למחיקת ההסכמה ולמחיקת שיבר כבא כוחי, פתחו השלושה - בן-ארי, סלומון וגורביץ - בפעולת נקמה/תגמול מתואמת, מפתיעה במוזרותה, שהיא מרמה נוספת לטעמי. קודם סלומון ואח"כ בן ארי הגישו "תגובות" בהן טענו שיש לשלול את ההכרה בי כבעל דין בעל אישיות משפטית אוטונומית, כיוון שמחקתי את הייצוג על ידי יאיר שיבר. ההנמקה המשפטית הייתה ב"ביצוע בקירוב בדיני היושר". להזכירך, רחל בן-ארי מפרסמת שהיא מתמחה בין השאר בסוגיות כשרות משפטית, אפוטרופסות וכו', ושהיא ממייסדי וחברי מרכז השופט חיים כהן להגנה על זכויות אדם... 
הנה סלומון ובן-ארי במילותיהם שלהם. 

סלומון, 18.6.2024 

 

בן-ארי, 24.6.2024 -- תגובת בן-ארי קודדה ע"י גורביץ כ"בקשה", אך לא ניתנה הודעה או החלטה

 

גורביץ, 25.6.2024-- בבוקר למחרת הגשת בן-ארי, קידדה השופטת את ה"בקשה" "התקבל", ללא החלטה בכתב או בעל פה, ללא הודעה וללא המצאה. 

ד. הכרזה בדבר כוונת מרמה כלפי בית המשפט -- בימים 2.7.2024 ו-9.7.2024, הגשתי לבית המשפט ולצדדים הודעה כי: "כתב הטענות הראשון נחזה כהכרזה לכל באי בית המשפט בדבר הכוונה לנהל הליכי משפט למראית עין".  "ניהול הליכי משפט למראית עין" הגדרתי כפי הגדרת העבירה בקוד העונשין של טקסס, סעיף 32.48 - Simulating Legal Process. הכוונה היא לא לכל מרמה, אלא למרמה מסוג מסוים. מספר ימים אח"כ, סלומון הגיש "תגובה" לבית המשפט. הוא כנראה חשש שהשופטת הילה גורביץ לא הבינה אותי כראוי. אולם ב"תגובה" שהגיש טען, שאני "מסתיר" את כוונתי מבית המשפט... לפיכך, הסביר לה: 'הוא מתכוון לומר שההליך יסודו במרמה'.
לא למותר לציין שבו בזמן, סלומון ושולחו סירבו להגיש ייפוי כוח, והמזכירות המשיכה לקבל מידיו מסמכים לרישום.

31.7.2024 - אחוות עורכי הדין

ה. עדיין נותרה סוגיית התנהגותם של בן-ארי וסלומון עם שיבר סביב הגשת התובענה, שנחזתה כמרמה. על כך קיבלתי תגובה מבן-ארי. היא הסבירה שמדובר ב"קולגיאליות גרידא"...

"למיטב ידיעתי אין ולא היה בין עו"ד שיבר ועו"ד סלומון כל קשר זולת קולגיאליות גרידא, בדיוק כמו שהיה מולי... חבל על האנרגיות המושקעות בכיוון זה במקום לקדם את ניהול העיזבון (יוזמה משותפת של עו"ד סלומון ושלי, גם אם הוא זה שהגיש את הבקשה)..." 

 11.9.2024 - היפוך כינויי הצדדים

ו. השופטת הילה גורביץ דחתה בקשה לסילוק על הסף תוך שימוש במעשה שפיטה אלגנטי, גם אם מרמתי באופיו לכאורה... 

 

 

החלטה מיום 11.9.2024 שדחתה בקשה לסילוק על הסף - ת"ע 11650-06-24.

גורביץ הפכה את כינויי הצדדים, אני נהייתי התובע. ואז היא נימקה שהתבלבלתי, כיוון שאינני מיוצג. שכן, הבקשה לסילוק על הסף נועדה לנתבע ולא לתובע... כמו כן, התובע אינו יכול לכפור במרות, שכן הוא זה שפנה לבית המשפט לבקש סעד. 
היפוך כינויי הצדדים נותר קבוע. אני התנגדתי לכך, בין השאר בבקשת פסלות. טענתי שהכינוי "התובע" עולה לגדר הכפשתי. שכן, כל ידידיי ומכריי יודעים מה עמדתי ביחס לבתי המשפט. לכן, פרסום שאני תבעתי בני משפחה בבית משפט לענייני משפחה בישראל הוא פגיעה קשה בכבודי ובאמינותי.  

 

החלטה מיום 1.12.2024 שדחתה בקשת פסלות - ת"ע 11650-06-24. 

בדחותה את בקשת הפסלות, גורביץ חזרה על אותו הנימוק כוזב, בנוסח משופר. אינני מיוצג ולכן אינני מבין שכינויי הצדדים משתנים לפי "הנטל" בבקשה הספציפית. יש לראות גם נימוק זה כמרמה, שכן אין לי ספק ששופטת מנוסה כמו גורביץ מכירה את הוראות מנהל בתי המשפט בעניין זה. יתר על כן, גורביץ שיבשה את הכותרות גם בכתבים בהם לא היה כל "נטל". לדוגמה בפרוטוקול ובתמליל.

 הודעה בדבר הוראות מנהל בתי המשפט בדבר מבנה המסמך בתקסד" 2018.

9.10.2024 -  - שלילת חוזרת של ההכרה באישיות המשפטית בהופעה חיה בהנמקה, "וזה זה נורא ברור" ובהסכמתי כביכול

ז. ביום 9.10.2024, ערכה השופטת הילה גורביץ ערכה ספק דיון ספק אירוע בלתי פורמלי, בהיעדר שניים מבעלי הדין, וסירבה לתת לו פרוטוקול ערוך כדין, בתואנות שווא שונות. זאת, גם לאחר שהנהלת בתי המשפט הוציאה נייר עמדה משפטית המדגישה את חובת עריכת פרוטוקול כדין לפי דרישת בעל דין, ללא הבדל אם התיעוד הראשוני היה בהקלדה או בהקלטה. הפרטים הטכניים הנדרשים לעריכת הפרוטוקול מוגדרים בהוראת העבודה המחייבת 03-14. 
לבסוף היא פסקה שתמליל משובש ובלתי חתום הוא פרוטוקול ערוך כדין. במהלך אירוע בלתי פורמלי זה, נערך סבב שני של שלילת ההכרה באישיות המשפטית על ידי גורביץ ובן ארי. לאחר מעשה גורביץ וכנראה גם בן-ארי טענו שנתתי את הסכמתי...

הבהרה: להלן קטע מתמליל הקלטה. הצגתו כאן אין משמעותה שאני מכיר בתוקפו של ההליך, או תוקפו של האירוע שהתנהל בבית המשפט בחיפה, או בתוקפו של התמליל. המלל מוצג כאן אך ורק בכדי להבהיר את רמת הנלוזות אליה הגיעו הצמד גורביץ - בן-ארי.

מלל זה הוא חלק מהבסיס למינויה כביכול של רחל בן-ארי למנהלת עיזבון. 

 

.

 

 4.11.2024  - בהודעה לבית המשפט, בן-ארי וסלומון מעלים טיעונים משפטיים ביודעם שהם שקריים, נוגדים את כתב הטענות הראשון ופסולים מחמת השתק, וכן נוגדים הגשה של היורש 3 שנרשמה באותו יום עצמו בתיק האפוטרופוסות א"פ 11829-06-10.

ח. 1) ביום 4.11.2024 הגישו בן-ארי וסלומון מיוזמתם הודעה לבית המשפט בת"ע 11650-06-24 בה הכריזו כי משעה שימונו למנהלי עיזבון, הם פטורים מחובותיהם לפי הסכם החלוקה. 
טיעון משפטי זה הוא שקרי, והוא עומד כהפרה של כלל 34 לכללי לשכת עורכי הדין - הטעיה. אולם בנסיבות כאן, ייתכן שמעשה זה יימצא כמרמה בפני עצמו.
בנוסף, הטיעון עומד בסתירה להצהרה בכתב הטענות הראשון, ויש לראות בו טיעון שחל עליו השתק.
בנוסף, אין לשכוח שההליכים מתנהלים עד יום זה כשסלומון לא הגיש תצהיר מטעם שולחו.  
בנוסף, הגשה זו נועדה ליצור היסק חסר כל היגיון: בהגשה זו בן-ארי וסלומון מודים שלא הייתה הסכמה: אני עמדתי על כך שכל מינוי מנהלי עיזבון חייב לכלול אזכור של חובותיהם לפי הסכם החלוקה. אולם מתוך כך הם מגיעים למסקנה שוויתרתי על הסכם החלוקה והסכמתי למינוים תוך ביטול חובותיהם לפי הסכם החלוקה.
יש לציין שהשופטת הילה גורביץ הייתה שותפה לכל המיצג, אף אם בשתיקה.

לא למותר לציין כי בן-ארי וסלומון הגישו כאן שוב לבית המשפט תגובה בשמי כביכול ללא הסכמתי... ושוב, מתוך כוונה ליצור חבות בשמי.

 2) ביום 4.11.2024 נרשמה הודעה של היורש 3, שולחה של בן-ארי לבית המשפט בא"פ 1829-06-10, ובה טיעון הפוך בעניין תוקף הסכם החלוקה

הגשה זו של היורש 3 היא מסמך יחיד במינו להבהרת הפרשה כולה. שכן, הוא מבהיר בהגשה זו שבתיק א"פ 1829-06-10 התבצעה העברת נכסים (לטעמי, הברחת נכסים). נתוני הברחת הנכסים בתיק זה הם המניע לבקשת העיון, והם המניע להתנגדות לעיון. 

בנוסף, מתבקשת השאלה מדוע היו השופטות נחושות בהתנגדותן לעיון. התשובה היא ככל הנראה שבתיק זה התבצעו פעולות שונות שלא לפי הוראות החוק.

פרשנותו של היורש 3 ביחס להסכמתי להברחת הנכסים אינה מדויקת. הסכם החלוקה קבע רק כי כל עוד ההסכם בתוקף, לא אפעל בעניין הברחת הנכסים. 

מכל מקום, טיעוניו של היורש 3 נדרשות לבחינה בהקשר להכרזה החד צדדית ששלח ביום 4.5.2024 בדבר בטלות הסכם החלוקה. הוא לא חזר בו מהצהרה זו. ובאת כוחו בן-ארי טענה באותו יום בת"ע 16650-06-24 כי ההסכם עומד בפני בטלות עם מינוי מנהלי עיזבון. 

 

 .

 

.

 

. 

1.12.2024  - "פסיקתה -- מינוי מנהלי עיזבון" וחזרה על שלילת ההכרה באישיות המשפטית 

ט. בעקבות האירוע מיום 9.10.2024 הגישו בן-ארי וסלומון את מסמך הפסיקתה שלהלן. לדעתי, הפסיקתה היא מעשה מרמה מרכזי לכל הפרשה. שכן בפסיקתה זו הבשילה המרמה הדיונית למרמה מהותית והשתלטות על נכסי העיזבון. בנוסף לכך, הפסיקתה מהווה יישום של שלילת ההכרה בי כאישיות משפטית.

בן-ארי וסלומון הגישו את ה"פסיקתה" כמייצגת את "המוסכם בין יורשי המנוחה שנרשמה בפרוטוקול הדיון מיום 9.10.2024...". לטעמי הגשת הפסיקתה עולה לגדר עבירה של הודיה כוזבת בשם אחר, סעיף 442 לחוק העונשין, התשל״ז-1977: "המודה בפני בית משפט או רשות מוסמכת בחוב, בהתחייבות או בעבירה בשמו של אדם אחר ללא סמכות או ללא הסכמתו דינו 3 שנות מאסר". 

 

(1) נוסח "צו למינוי מנהל עיזבון" לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, ותקנותיו 

החלק המודגש בנוסח טופס 10, מאזכר את חוק הירושה, התשכ"ה, 1965, ובמיוחד את חובות מנהל עיזבון בעניין דיווח ליורשים, ובפרט את חובת הגשת פרטה לאפ"כ באופן מקוון, והגשת הפרטה ליורשים עם אישור על המסירה לאפ"כ. הוראות אלה, שבן-ארי וסלומון השמיטו מנוסח ה"פסיקתה" תוצרת בית, הן בדיוק אלה שהפרתן היא הבסיס ליצירת מסמך הפרטה מיום 28.1.2025 (ראה להלן, 30.1.2025), שאני רואה בו את האקדח המעשן והדגל השחור.

 

 

(2) נוסח "פסיקתה -- מינוי מנהלי עיזבון" תוצרת בן-ארי-גורביץ 

הנוסח שלפנינו הוגש על ידי סלומון ובן-ארי, אך קשה לקבל את השיבוש המיוחד כנוסח שנקבע ללא שותפות השופטת. קשה להאמין שעורכי הדין קלעו לטעמה בשיבוש זה. הפסיקתה אינה פסיקתה כלל, שכן היא אינה מסתמכת על החלטה או פסק דין קודמים. הפסיקתה היא החלטה דה נובו: "אני מחליטה כדלהלן".  אם הייתה הסכמה בין היורשים, כל שנדרש היה "אני מאשרת את הסכמת היורשים". יתר על כן, אין במציאות "המוסכם בין יורשי המנוחה שנרשמה בפרוטוקול". אין פרוטוקול כזה בנמצא, וגם אם היה נמצא, לא ברור מה הוסכם בו.

סעיף 1 פסול כפסיקתה, שכן הוא החלטה חדשה, המינוי החל רק מיום 1.12.2024. 

סעיף 2 פסול, שכן הוא תרגום של שלילת ההכרה באישיות המשפטית של היורש. יתר על כן, עו"ד לייבוביץ סיימה את מעורבותה בתיק כחודש וחצי לפני כן.

סעיף 3 פסול, כיוון שכוונתו היא ליתן פטור למנהלי העיזבון למראית עין מחובת מסירת דוחות כספיים. השופטת דגלה בגילוי היתרות בלבד, כפי שראינו במידע שמסרה בן-ארי ביום 12.8.2026. אין בסמכותה של השופטת לסכל את הוראות חוק הירושה. אין לקבל טענה שבן-ארי קיימה בתום לב את הוראות השופטת כשהסתירה ממני את פעולותיה בעיזבון.

סעיף 4.3 פסול, שכן הוא מורה על תשלום שכר טרחה למנהלי עיזבון שלא על הדרך בה מתוגמל מנהל עיזבון לפי חוק הירושה. יתר על כן, עורכי הדין החליטו לתגמל את עצמם עבור ביצוע הסכם הירושה, בשעה שפעלו לסכל אותו, ואף הכריזו על בטלותו.

• בולטת העובדה שאין כל אזכור של חוק הירושה כמקור הסמכות במינוי זה. לאורך כל ההליכים נזהרו עורכי הדין והשופטת לא לאזכר את חוקי מדינת ישראל. 
• החתימה על הפסיקתה אינה תקינה לטעמי. שכן, היא חתימה על מסמך נפרד, החלטה בפתקית, המשמשת כהעדה על חתימת הפסיקתה, שלא התבצעה מעולם. 

 

 

30.1.2025  - בן-ארי הכינה פרטה משובשת ו/או מזויפת ומסרה אותה לאפ"כ כמסמך נייר, בניגוד לחוק, בעודה מוסרת העתק לי ללא אישור על המסירה לאפ"כ, גם זאת בניגוד לחוק. 

י. האקדח המעשן והדגל השחור - ביום 30.1.2025 קיבלתי בדוא"ל מסמך "פרטת עיזבון" מרחל בן-ארי, כמנהלת עיזבון כביכול. אולם ההמצאה לא הושלמה עד היום. שכן, החוק והתקנות, ואף נוסח "צו למינוי מנהל עיזבון" (טופס 10, תקנה 37(א) לתקנות הירושה, ראה לעיל 1.12.2024) קובעים שהיה עליה להמציא את הפרטה תחילה לאפ"כ ולקבל אישור על המסירה, ורק אח"כ להמציא לי את הפרטה עם האישור על המסירה לאפ"כ. גם לאחר בקשות חוזרות, בן-ארי לא המציאה לי את אישור המסירה לאפ"כ. קרוב לוודאי שאישור כזה אינו קיים.

מסמך "פרטת עיזבון" נחזה כמעשה מרמה וזיוף מסיבות נוספות: 

1. מינויה של בן-ארי מעולם לא הוכר כתקף על ידי מזכירות בית המשפט. לפיכך, לא המציאה המזכירות לאפ"כ כתב מינוי מנהל עיזבון. כמו כן, המזכירות לא סגרה את תיק הבקשה למינוי מנהל עיזבון ולא פתחה תיק ניהול עיזבון. כלומר, כל פעולותיה של בן-ארי כמנהלת עיזבון מתנהלות מחוץ לחוק.

2. האפ"כ לא הכיר בבן-ארי כמנהלת עיזבון, שכן לא קיבל המצאה של צו למינוי מנהלי עיזבון ממזכירות בית המשפט. לפיכך, לא היה האפ"כ יכול לפתוח תיק ניהול עיזבון כדין.
3. מכיוון שכך, בן-ארי ראתה צורך לשנות את טופס הפרטה הנתון בתקנות, ולהוסיף לו נספח אותו כינתה בכזב בעמ' 1 "צו" בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, המצורף בנספח 1 לפרטה. בעמ' 5 בטבלת תוכן הנספחים, היא העצימה את הכזב והגדירה את המסמך בנספח 1 כ"צו למינוי מנהלי עיזבון". אולם המסמך המוצג בנספח 1 הוא "פסיקתה -- מינוי מנהלי עיזבון". אפיזודה זו מראה כי בן-ארי עצמה יודעת כי הפסיקתה חסרת כל תוקף, ועליה ליצור מיצג שווא של צו למינוי מנהלי עיזבון, שהוא המכשיר החוקי לכינון מנהל עיזבון לפי חוק הירושה.

4. גם אם הייתה הפסיקתה תקפה כצו למינוי מנהלי עיזבון, היא הייתה חייבת להיות מומצאת לאפ"כ על ידי המזכירות. אין סמכות לבן-ארי לעקוף את הוראות החוק ולמסור לאפ"כ את כתב מינויה בעצמה. 

5. חשבונות הבנק המוצגים ב"פרטת העיזבון" אינם מציינים כי הם חשבונות עיזבון, ואחד מהם אף מזוהה כחשבון אפוטרופסות בשליטת היורש 3.

6. בן-ארי שיבשה את נוסח התצהיר שבפרטה. על פי חוק הירושה, תכליתו של התצהיר היא לאמת את שלמות הפרטה למיטב ידיעתו של מנהל העיזבון. דא עקא, בן-ארי השמיטה את המילה "שלמה" מלשון התצהיר ובכך איינה את תכליתו של התצהיר.

 

בהמשך, קיבלתי מהאפ"כ העתק של הפרטה שמסרה בן-ארי לאפ"כ. העתק הפרטה הגיע כצרופה להודעת דוא"ל מלווה מאת סאמר הייב, מפקח עיזבונות (ראה להלן): "בתיק ניהול העיזבון בעניינה של המנוחה... הוגשה פרטה..."אני רואה במסמך זה "אקדח מעשן", ששינה את כל תמונת הפרשה. הנהלת האפ"כ לא שיערה שאני אבין את המסמך כנראה.

1. על פי החוק והתקנות, בן-ארי הייתה חייבת להגיש את הפרטה לאפ"כ "באופן מקוון". אולם המסמך שנשלח אלי הראה ראיות פורנזיות של מסמך שהוגש כמסמך נייר: המסמך עצמו הוא בשחור לבן, בשעה שהמקור כולל צבעים. גם הרקע כהה יותר מהמקור, ומשקף כנראה הדפסה של המסמך לצורך הגשתו. בפינה הימנית העליונה נראים חורי סיכת שדכן, ועל פניו של המסמך חותמת ידנית צבעונית "נתקבל"... זאת קרוב לוודאי הסיבה שאין לבן-ארי אישור על המסירה, כנדרש בתקנות.

2. המכתב המלווה מנוסח בזהירות, ומכתב דומה מעו"ד עופר חדד מנוסח במילים דומות. מתוך נוסח זה ניתן להסיק שאין בתיק ניהול העיזבון העתק של כתב מינוי מנהלי עיזבון שהומצא על ידי המזכירות. כנדרש לפי התקנות.

3. בהיעדר כתב מינוי מנהל עיזבון, לא ניתן היה לפתוח תיק ניהול עיזבון במערכת האפ"כ. זאת כנראה הסיבה שנאלצו לנקוט בשיטה עוקפת פיקוח, ולקבל בניגוד לחוק הגשה של מסמך נייר.

 

הודעת דוא"ל של המפקח סאמר הייב מיום 22.10.2025, שלוותה בהעתק הפרטה. 

--- 

 

העתק עמ' 1 של הפרטה שמסרה בן-ארי לאפ"כ, כפי שנמסר לי על ידי האפ"כ.  

--- 

  

2.7.2026  -האפ"כ, מחוז חיפה, מסרב למסור פרטים מאמתים אודות מסמך הפרטה ששלח לי 

יא. בקשת עיון הוגשה לאפ"כ מחוז חיפה והצפון, אך לא זכתה עד היום למענה ראוי  

בכדי לאשר את המסקנות אודות מסמך "פרטת עיזבון" שקיבלתי מהאפ"כ, מחוז חיפה והצפון, שלחתי לבכירים שונים במשרדי האפ"כ, מחוז חיפה והצפון, בקשות לפרטי מידע מאמתים נוספים. אולם מרגע שהם הבינו שזיהיתי את מהות המסמך כמסמך נייר שהוגש בניגוד לחוק, הם עברו לשתיקה רועמת. 

 

השאלה הפשוטה ביותר הייתה: הודעת הדוא"ל המלווה של המפקח סאמר הייב מוסרת שמסמך "פרטת עיזבון" הוא מתיק ניהול עיזבון. מה מספר תיק ניהול העיזבון ממנו נשלחה הפרטה? באיזה תאריך נפתח? מי פתח אותו? על סמך מה?  

 

לאחר שלא קיבלתי כל מענה במשך מספר חודשים, הגשתי ביום 2.7.2026, בקשת עיון וקבלת העתקי מסמכים לפי סעיף 13(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ותקנה 23(ב) לתקנות האפוטרופוס הכללי (סדרי דין וביצוע), התשל"ח-1978, מלווה בתצהיר, כנדרש בתקנות, במטרה לברר פרטים אלה. 

להלן בקשת העיון מיום 2.7.2026:

 

 

--- 

 

 בקשת עיון מיום 2.7.2026, שהוגשה למנהלת מחוז חיפה והצפון, תמירה אלתר, והאפ"כ הארצי, בן ציון פיגלסון.

--- 

 

12.8.2026 - שנתיים וחצי לאחר שהסכימה למסור דוחות כספיים כל 6 חודשים, רחל בן-ארי שולחת הודעה שאינה יכולה להתקבל כדוח כלשהו

יב. הודעת דוא"ל של רחל בן-ארי, שפשרה אינו ידוע

 

 

1.12.2024  -האפ"כ, מחוז חיפה, מסרב למסור פרטים מאמתים בסיסיים אודות מסמך הפרטה ששלח לי 

יא. בקשת עיון הוגשה לאפ"כ מחוז חיפה והצפון  

ככה זה היום...  

 בקשת עיון הוגשה לא 

 מאוחר יותר, עדיין לא קיבלתי דו"ח כספי עשוי כדין... 

ראה להלן דוגמה של מה שקיבלתי כדוח כספי כביכול באוגוסט 2026... הודעת דוא"ל: "לידיעתכם - מצ"ב מצב חשבון העיזבון להיום". היא נמנעת מחתימה כמנהלת עיזבון, למרות הוראת התקנות, ולמרות דרישותיי החוזרות. 

דוח כספי לפי חוק הירושה ותקנותיו אמור להיות ערוך לפי הטופס שבתקנות, והוא אמור להיות מוגש עם תצהיר. היא לא חתמה אף פעם על תצהיר בבית המשפט כמנהלת עיזבון. כלומר, הסימנים מעידים על מתחזה.

היא מסרה כצרופה להודעת הדוא"ל הנ"ל דף חשבון אחד מהבנק הבינלאומי (תמונה להלן). אין על החשבון כל זיהוי של הבעלים או כל זיהוי של חשבון עיזבון. אין כל מידע על מה קרה לשאר החשבונות.  קשה לי להאמין שהדף הזה יצא בצורתו זו כפלט טרי. נראה לי שהדף עבר טיפול. זה לא יפתיע. כיוון שאני כבר מורגל בכך. בכל מצב בו נעשה שימוש בטפסים, אני מניח שצריך לבדוק בקפידה, כי סביר שבן-ארי שיבשה את הטופס המקורי.

יש לה גם הרגל מגונה לא לרשום תאריך בכל מצב שהיא יכולה להימנע מרישום התאריך, גם אם הוא נדרש על פי חיקוק או הוראות מפורשות. לטעמי, חתימה ללא תאריך אינה חתימה. והרושם שהיא יוצרת הוא שהיא מעדיפה חתימה שאינה חתימה. 

בקיצור: לא הייתי קונה ממנה מכונית משומשת. 

 

 

. 

לאן זה הולך? 

האם זה נראה לך כמו התנהלות של "אחת הנשים הישרות שפגשת בכל שנות חייך"???

לי המצב נראה גובל בפלילים או פלילי. המונח המקצועי הוא "הסתרת כספים". הסתרת כספים או הימנעות ממסירת חשבונות לנהנים או לערכאה המוסמכת אינה רק הפרת חובה אזרחית, היא עשויה לעלות כדי הפרה חמורה של חובות אתיות, ואף כדי עבירות פליליות.

רחל בן-ארי מסרבת כבר זמן רב, שנה או שנתיים להשיב על פניותיי. ההסבר היחיד שקיבלתי ממנה על כל עניין הקשור לאי קיום הוראות החוק הוא: תפנה לשופטת. 

זו אינה תשובה ראויה:

(א) רחל בן-ארי היא משפטנית ותיקה ומנוסה. היא מכהנת כיועמשית הטכניון וור"ה. היא אמורה להיות מסוגלת להפעיל שיקול דעת שיפוטי עצמאי. אין ספק שהיא מודעת לכך שהיא אינה מקיימת את יסודות חוק הירושה. כמו כן, אין ספק שהיא מודעת לכך שאין לשופטת סמכות לפטור אותה מקיום הוראות החוק.

(ב) חוק הירושה עצמו כולל חובה חקוקה של מנהלת עיזבון - לתת מענה מלא לפניות היורש בעניין העיזבון. 

המצב פשוט: רחל בן-ארי מסתירה את הכספים ממני, היורש. גם אם היא תמעל ותגנוב, לא תהיה לי דרך לדעת, כי מעולם לא קיבלתי דוחות כדין. מבחינתי, זאת נוכלות המבוססת על כך שהיא זוכה לשותפות מלאה בנוכלות מצד השופטת הילה גורביץ. לכן, לדעתי יש חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה לפרסם את המצב בבתי המשפט בחיפה. אנשים שקוראים "יועמשית הטכניון" או "90 שנות מצוינות משפטית" או "מקורבת לביניש", וכו', עלולים לטעות ולחשוב שיש פה מצב של מחויבות ליושרה או שמירת החוק.

המצב חמור עוד יותר, שכן, לדעתי יש פה סממנים של פשיעה מאורגנת. 

 

אודות המאפיה בחיפה 

הכינוי "המאפיה מחיפה" אין כוונתו לטעון כי מי מהדמויות הועמדה לדין או הורשעה בעבירות פשיעה מאורגנת. עניין זה ברור ומובן מאליו, שכן, בישראל הונהגה מדיניות של אי-ענישה [IMPUNITY] כלפי שופטים. בכל שנות המדינה הועמד לדין בגין פעולות בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות רק שופט אחד, שזוכה. מחוץ למדינת ישראל, מדיניות של אי-ענישה כלפי נושאי משרה נחשבת למדיניות מושחתת ומשחיתה, מדיניות המכשילה את קיום זכויות האדם. לפיכך, נקבעו באמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות (התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 1966, נכנסה לתוקף בישראל בשנת 1992) סעיפים מיוחדים נגד מדיניות כזו.  

לדעתי, מדיניות אי-הענישה גם גורמת להפרת חובתה של מדינת ישראל לקיים בתי משפט כשירים, רושמים ומוסמכים לשירות תושביה לפי האמנה הנ"ל. המונח האנגלי באמנה שמתאר את בתי המשפט שהמדינה מחויבת לקיים לשירות תושביה הוא Competent Courts. המונח הזה מתורגם לעברית בדרך כלל כ"בתי משפט מוסמכים". אולם משמעותו של המונח האנגלי רחבה יותר. מקורו לפני מאות שנים, במונח Competent Courts of Record, כלומר, בתי משפט כשירים ורושמים. הדגש הוא על כשירותם של בתי משפט אלה בניהול ומשמורת הכתבים. הכשלים בניהול ומשמורת כתבי בית דין הם בין הכשלים הבולטים בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל, אבל גם בתי משפט אחרים, והם קשורים ישירות לכשל המרכזי בנט המשפט.

מאפיין נוסף שהופך את בתי המשפט לענייני משפחה, וגם בתי משפט אחרים בישראל לבלתי כשירים, הוא הזילות המוחצנת של השופטים בסדרי הדין. והמאפיין השלישי במקרה של השופטת הילה גורביץ, שנפגשתי בו אצל עוד שופט אחד, ושמעתי גם על אחרים, הוא שקרנות פזיזה. 

הכוונה בכינוי "המאפיה מחיפה" היא כי הפרשה שלפנינו יצרה סממנים קרימינולוגיים של פשיעה מאורגנת - Indicia of Organized Crime. בין אלה ניתן למנות את משך השנים - הפרשה נמצאת היום בשנתה ה13 או ה-16, תלוי מה נחשיב ליום הולדתה; מספר המעורבים -- מספר שופטות ושופטים, אנשי מזכירות, משתפי פעולה במשרדי האפ"כ, בלשכת רישום מקרקעין, במחלקות המשפטיות של הבנקים הגדולים...; המסגרת הארגונית -- זאת מובנית יחד עם חזית הכיסוי -- שהיא בית המשפט לענייני משפחה עצמו; סוג המעשים -- יצירת כתבי בית דין מדומים (כתבי בית דין למראית עין, Simulated Court Records), ואת המעשים הנחזים כנקמה, איומים, הטרדה כנגד נפגע, עד או מדווח; ריבוי חזרות על אותם מעשים - כלומר, התמקצעות של הארגון.

רבים מתקשים להתמודד עם האפשרות של פשיעה מאורגנת, או סממנים של פשיעה מאורגנת במערכת החוק והמשפט. אולם זוהי תופעה מוכרת. לדוגמה, בשנת 2009, שלח שגריר ארה"ב בישראל מברק סודי למחלקת המדינה, דו"ח שכותרתו: "ישראל - הארץ המובטחת לפשע המאורגן?". [1] הדו"ח מתאר חדירה של ארגוני פשע ישראליים לתוך מוסדות השלטון. יחד עם זאת, הוא מציין שלדעתו הפשע המאורגן לא חדר עדיין לבתי המשפט. 

יש להבחין בין ארגוני הפשע בהם עסק הדו"ח הנ"ל, שהם ארגוני פשע אלימים, לבין ארגוני פשיעה של צווארון לבן, הנחשבים לפשיעה מאורגנת רופפת, ומאפייניהם שונים. כל אלה הם היבטים קרימינולוגיים. אולם בית המשפט המחוזי הפדרלי בלוס אנג'לס נדרש לפני כ-20 שנה לפסוק בסוגיה: האם ניתן לתבוע את משטרת לוס אנג'לס תביעת נזיקין תחת החוק למאבק בפשיעה המאורגנת RICO. תביעת נזיקין לפי RICO משלשת את כספי הזוכה. פסק הדין קבע שהדבר מותר. 

 

[1] https://wikileaks.org/plusd/cables/09TELAVIV1098_a.html