Thursday, April 7, 2022

2022-04-07 פרשת לורי שם טוב - תם ולא נשלם...

פרשת לורי שם טוב - תם ולא נשלם...

פרשת לורי שם טוב - אושר הסכם הטיעון. תקופת המעצר עד תום ההליכים השערורייתית (2 שנים, 4 חודשים!) תיחשב לגזר הדין.

לורי שם טוב היא בלוגרית ששני בניה נלקחו ממנה ע"י רשויות הרווחה. מאז היא ניהלה מאבק נגד השחיתות ברשויות הרווחה ובבתי המשפט לענייני משפחה.

הפרשה החלה בפברואר 2017 עם מעצרם של לורי שם טוב ואחרים. מיד נפתח קמפיין תקשורתי שקרי מטעם הפרקליטות והמשטרה אודות "כנופיית הטרור הרשתי", ו"סחיטה באיומים". פורסם שהתביעה מצפה לגזר דין של לפחות 10 שנות מאסר...

בהמשך הוגש כתב אישום שכלל לא פחות מ־120 אישומים בחתימת פרקליט המדינה שי ניצן כמ"מ היועמ"ש אביחי מנדלבליט. חומר הראיות כלל ארגזים ומאות תקליטורים, חומר מגובב ללא אבחנה, שחלקו לא היה קשור כלל לפרשה, ובתוכו גם חומרים פרטיים של אחרים שהפצתם לכל הגורמים המעורבים במשפט הייתה הפרה בוטה של הזכות לפרטיות.

את העניינים שבמרכז הפרשה - מי כתב מה ברשת - התביעה לא הוכיחה ולא יכלה להוכיח. אלה המכירים את הדמויות בפרשה ואת סגנונן גם משוכנעים שלורי לא הייתה זאת שכתבה תכנים שיוחסו לה. בסופו של דבר, לאחר שהתיק לא התקדם במשך שנתיים ויותר, לורי שם טוב הסכימה לחתום על הסכם טיעון ולהביא את הפרשה לסיומה.

הפרשה נודעה כ"פרשת השופטים הנוקמים". השופטים אכן נקמו, אך נקמת השופטים הדגימה את התנהלותם השערורייתית, בצוותא חדא עם הפרקליטות והסנגוריה הציבורית.

ובסופו של דבר, השופטים והפרקליטות לא הצליחו להשתיק את פרסום הבורדל במערכת המשפט. השחיתות במערכת המשפט זכתה לפרסום נרחב בפרשת הנייד של נוה על כל היבטיה, שהחשובים שבהם הם דווקא "הדילים האסורים", כגון זה של איתן אורנשטיין (ורבים אחרים, שלא התפטרו), ועם אתי כרייף כפרזנטורית לענייני מין ואתיקה שיפוטית.
העתקים של הנייד של אפי נוה מסתובבים בשטח, וכתב בית דין שהוגש בפרשת לורי שם טוב טען שאחד מהם נשמר ב"קופסת ביסקוויטים מאובטחת" במטבח בקליפורניה. לכן, סביר שבמוקדם או במאוחר תוכן הנייד יודלף...

להלן סיכום ביניים חשבונאי קצר.

בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2022/04/2022-04-07.html 

לא נשכח את התקשורת, שפמפמה את הפרופגנדה של המשטרה והפרקליטות לאחר המעצר, ואח"כ נאלמה דום, רובה ככולה. ירון לונדון עלה לשידור עם אקדחים שלופים ברקע -- דוגמה מתועבת.
לא נשכח את עיוות הדין והפרות הזכות להליך ראוי, משפט הוגן ופומבי ע"י שופטי בית המשפט המחוזי ת"א - אברהם היימן ובני שגיא. בני שגיא התקשה אפילו לנהל הקראת כתב אישום כראוי. לקח לו שלושה דיונים. כשהתברר שהתביעה המציאה ללורי שם טוב במעצרה כתב אישום אחד (שיטת ה"טיוטות"), והגישה לרישום בתיק בית המשפט כתב אישום אחר, וההבדלים הספציפיים ביניהם הוצגו בפניו, בני שגיא פסק מיד: "זה שמסמך אחד הוא בן 56 עמודים ואחר בן 61 עמודים לא אומר שאינם אותו מסמך".
לא נשכח את הצמד חמד, שי ניצן ואורי שהם. שי ניצן חתם על כתב האישום בתפקידו כמ"מ היועמ"ש אביחי מנדלבליט. שהם פסק להאריך את המעצר עד תום ההליכים מעבר ל-9 חודשים. ואז במסיבת הפרישה של שהם, בנוכחות שופטים ותקשורת, ובעוד הפרשה תלויה ועומדת בערכאות, שי ניצן ציין את ההחלטה של שהם בעניין מעצרה של לורי שם טוב כהישג מרכזי בקריירה השיפוטית של שהם. וכך ראוי לו לשהם שייזכר...
לא נשכח את השופט נעם סולברג, שבפסק דין של בית המשפט העליון מצא לנכון לכנות את הנאשמת זונה נוכריה פתיינית (באמצעות ציטוט מהמקורות - יהודי מאמין ותלמיד חכם). ואת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שלא מצאה בכך פסול.
 
לא נשכח את הסנגוריה הציבורית-מחוז ת"א, אז תחת הנהלתו של הסנגור הציבורי המחוזי ת"א (בפועל - בניגוד לתקשי"ר, וללא כתב מינוי) אלקנה לייסט - שהיה שותף להתעללות בלורי שם טוב במשך רוב מהלך המשפט.

נזכור לטובה את השופט אלכס שטיין. כשהבין איך השופט בני שגיא מנהל משפט פלילי במחוזי ת"א, שטיין התפוצץ: "סדר הדין הפלילי הוא לא תוכנית כבקשתך... לא נשמע דבר כזה בשום בית משפט בעולם"...
נזכור לטובה את השופט עופר גרוסקופף, שסיים את הפרשה השערורייתית של המעצר עד תום ההליכים, ושחרר את לורי שם טוב לביתה.
וגם עו"ד יוני רבינוביץ זכור לטוב. יוני התחיל כעו"ד טיפוסי מטעם הסנגוריה הציבורית. אבל לאט לאט (עזרנו לו קצת) הוא פיתח עמוד שדרה. בסוף הוא עמד מול השופט בני שגיא באולם הדיונים ואמר לו: "מה שאתה עושה הוא הפרה חמורה של הזכות להליך ראוי". ואז ביקש להשתחרר מייצוג. היום יוני לומד רפואה. אפשר לשער שפרשת לורי שם טוב עזרה לו להחליט שאינו מעוניין לעסוק עוד בעריכת דין.

פרופ' בועז סנג'רו זכור לטוב. לנוכח המעצר עד תום ההליכים השערורייתי והתקשורת השותקת, כרגיל (חותמי מים כוזבים "דלתיים סגורות" במחוזי ת"א סייעו להשתקת התקשורת), סנג'רו יצא במאמר: "שנתיים, והיד נטויה: מדוע הבלוגרית לורי שם-טוב עדיין במעצר? קשה להשתחרר מהחשש שהעובדה שחלק מהמתלוננים הם שופטים, השפיעה, מעבר להצדקה האובייקטיבית, על החלטות חבריהם השופטים להאריך שוב ושוב את מעצרה... הנטל הכבד הוא עתה על השופטים".

וגם פרופ' דניאל פרידמן זכור לטוב. לנוכח המעצר עד תום ההליכים השערורייתי והתקשורת השותקת, פרידמן יצא במאמר: "קרב לא הוגן... כתב אישום הכולל לא פחות מ־120 אישומים ומשתרע פני 211 עמודים... ריבוי האישומים שבכתב האישום ואורכו הופכים את ניהול ההגנה ומימונה לכמעט בלתי אפשריים... פרשה חמורה של מעצר החורג מכל מה שיכול להיחשב כסביר...". פרידמן תיאר נכונה את כתב האישום שבישלו שי ניצן ומנדלבליט ככתב אישום שנועד מראש ליצור עינוי הדין.