2018-03-24 השחיתות השלטונית: רדיפת חושפי שחיתויות ופעילי מחאה על ידי מערכת המשפט והחוק

2018-03-24 השחיתות השלטונית: רדיפת חושפי שחיתויות ופעילי מחאה על ידי מערכת המשפט והחוק

אמש דיברתי בנושא בהפגנה בכיכר פריז בירושלים. כאן, הקלטתי את הדברים שוב: הפרקליטות, התביעה המשטרתית ובתי המשפט יצרו כאן מערכת שרודפת באופן שיטתי את חושפי השחיתויות ואנשי המחאה נגד השחיתות השלטונית.  כאן הזכרתי רק מספר מקרים: שוקי משעול, רפי רותם, דפני ליף, ברק כהן, לורי שם-טוב ומוטי לייבל. זהו עניין שהציבור עדיין לא תפס לגמרי: מערכת המשפט והחוק היא קדקוד השחיתות השלטונית. גם זאת לא המצאה ישראלית מקורית. זהו מצב טיפוסי למשטרים מושחתים.  עד שלא נתמודד עם השחיתות במערכת המשפט והחוק – הסיכויים למאבק יעיל בשחיתות השלטונית הם אפסיים!
קראו את התמליל:  http://inproperinla.blogspot.co.il/2018/03/2018-03-24.html

צפו בוידאו: https://www.facebook.com/joseph.zernik/videos/10215550491496782/

  

 

 

בפעם שעברה דיברתי כאן, בכיכר פריז, על המצב בוועדת הבחירות המרכזית בראשות שופטי בית המשפט העליון. את המצב סיכמתי – הביזיון של העליון.

היום התבקשתי לדבר על רדיפת חושפי שחיתויות ופעילי מחאה על ידי מערכת המשפט והחוק. זהו הצד השני של המטבע של השחיתות השלטונית. יחד, שני ההיבטים האלה – החיפוי על המושחתים ורדיפת חושפי השחיתויות – מבהירים את התפקיד המרכזי של מערכת המשפט והחוק בשחיתות השלטונית.

המצב הזה הוא לא המצאה ישראלית מקורית. הוא טיפוסי למשטרים מושחתים. על כך אמר מומחה צרפתי לשחיתות בשם באסטייה לפני 200 שנה: “כשקבוצה של אנשים בחברה הופכים את הגזל לאורח חיים, הם ממציאים שיטה משפטית שמאפשרת את זה.”

אוסף המקרים ארוך מאד, בחרתי רק בכמה דוגמאות: שוקי משעול, רפי רותם, דפני ליף, ברק כהן, לורי שם-טוב ומוטי לייבל.

א) חושף השחיתויות ברשות המסים שוקי משעול

כאן אומר רק כמה מילים בנושא. אבל כל מי שמעוניין יכול לצפות בפרק הראשון של הסדרה "דיני נפשות" לקבל סקירה יותר מעמיקה של הסיפור. שוקי משעול הוא הבכיר מבין 15 עובדי רשות המסים שחתמו בשנת 2007 על מכתב בו חשפו את השחיתות החמורה ברשות המסים. המעשים שחשפו כללו סגירת תיקים על חבויות מסים במיליוני ש"ח לטייקונים, למקורבים למפלגת השלטון, ולמשפחות פשע. על פרשה זאת אמר היועמ"ש מני מזוז, לאחר שפרש מתפקידו, שהיא הקרובה ביותר ל"פשע מאורגן בחלונות הגבוהים". הוא גם הביע את אכזבתו מהאופן בו טיפלו בתי המשפט בעניין. למותר לציין שהיום הוא שופט בית המשפט העליון...

פרקליטת מחוז ת"א אז – רות דוד – מנעה כל חקירת אמת של השחיתות ברשות המסים. עניין זה חוזר ועולה לכותרות עד היום. אבל ברור שהמערכת אינה רוצה, אינה יכולה, ואינה מוכנה להתמודד עם שחיתות של אדם כה בכיר במערכת. אז פשוט לא חוקרים.

לעומת זאת, רות דוד הפנתה משאבים ניכרים למעקב וחקירות נגד שוקי משעול, במטרה לנקום בו. יאח"ה ניהלה חקירה סמויה נגדו במשך שנה וחצי, ואספה ארגזים של חומר. בסופו של דבר העניין המרכזי היה שלא החזיר בזמן החזר ביטוח רכב של כ-500 ש"ח. לטענת שוקי, הסכום הועבר אוטומטית לחשבונו, והוא לא היה מודע לכך. ושוקי גם שילם מיד את הסכום עם התברר העניין. אבל הפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום וניהלה נגדו הליך פלילי, חיסלה את הקריירה שלו בשירות הציבורי, והרסה אותו מבחינה כלכלית.

הפרקליטות ובתי המשפט היו יעילים מאד בנושא. הפרשה עברה דרך סדרת תיקים בבתי המשפט, כולל בית המשפט העליון.

שופטת בית המשפט השלום ת"א דניאלה שירזלי (ששירתה בעברה עם רות דוד בפרקליטות מחוז ת"א, וגם שירתה ביאח"ה) דנה את שוקי ל- 5 חדשים עבודות שירות או מאסר בפועל. אבל כיוון שבריאותו של שוקי לקויה, לאחר התקף לב חמור ופגיעה אורתופדית, שוקי לא היה יכול לבצע את עבודות השירות. השופטת שירזלי דנה אותו בסופו של דבר ל-5 חדשי מאסר בפועל.

שופט בית המשפט העליון אורי שוהם בהליך משובש דחה את הערעור של שוקי ושלח אותו למאסר בפועל של חדשיים. ואת שוקי משעול, במצבו הרפואי ולאור עברו כאיש מערכת החוק בעצמו – לא הכניסו למעשיהו… שיבצו אותו לכלא איילון…

כשנכנס לכלא, ערכנו הפגנה בכניסה לכלא, וגם התקשורת כיסתה את הסיפור.

במהלך העניינים, שוקי משעול היה הראשון שחשף באופן ברור את השחיתות של רות דוד בצוותא חדא עם רונאל פישר. רונאל פישר ביקש משוקי משעול סכום נכבד כשוחד לרות דוד, כדי לסגור את התיק נגדו…

גם בעניינים אחרים יש ראיות ברורות שרות דוד קיבלה שוחד ועסקה במרמה והפרת אימונים בתפקידה כפרקליטת מחוז ת"א. את החקירה בעניין סגרו ביניהם היועמ"שים יהודה ויינשטיין ואביחי מנדלבליט בהליך משובש, בו אף אחד מהשניים לא קיבל אחריות להחלטה. אולם עתירה לבג"ץ של שוקי משעול נגד היועמ"ש אביחי מנדלבליט – על ההחלטה לסגור את החקירה נגד רות דוד בתפקידה כפרקליטת מחוז ת"א – נדחתה.

כפי שמני מזוז עצמו הסביר לאחרונה בפומבי – בג"ץ תומך בהחלטות היועמ"ש – כדי לא לערער את סמכותו...

בהמשך, רות דוד פרשה משירות המדינה. התנהלותה בצוותא חדא עם עו"ד רונאל פישר ועם ערן מלכה, שהיה ראש צוות חקירה ביחידה הארצית לחקירות כלכליות, התפוצצה בפרשת אלון חסן – ראש הוועד בנמל אשדוד. רונאל פישר וערן מלכה נתפסו כשהגיעו לקבל מזוודה של מזומנים כשוחד לסגירת חקירות נגד אלון חסן ו/או להכשלתן. היו שם גם פעולות דומות בעניין הקבלן יאיר ביטון וחברת הבנייה ב. יאיר, ששימשה על פי ההאשמות להלבנת הון של ארגוני פשע.

בעניין מתנהל עכשיו משפט פלילי כאן – בביהמ"ש המחוזי י-ם. מה שנחשף בעדויות הוא ללא כל ספק פשע מאורגן בחלונות הגבוהים. אבל הסיכויים שרות דוד ורונאל פישר ייענשו כראוי הם קלושים. ההליכים שמנהל השופט המחוזי משה סובל משובשים מיסודם.

ב) חושף השחיתויות ברשות המסים רפי רותם

רפי רותם היה קצין מודיעין ברשות המסים, וגם הוא היה בין חותמי מכתב ה-15. גם נגדו מנהלת מערכת המשפט והחוק נקמה שנמשכת שנים. רפי רותם נעצר מספר פעמים במעצרי שווא, הוכה והיה קרבן להתעללות על ידי אנשי משטרה.

בסביבות שנת 2013, רפי רותם, חובב כדורגל מושבע, הסביר לי שהרקורד שלו הוא 11:0. עד אז, הוא כבר פנה לבתי המשפט 11 פעמים, ותמיד הפסיד.

אחד המקרים הבולטים היה הליך בבית הדין לעבודה אצל השופטת ורדה סאמט, שהייתה נגועה בניגודי עניינים. בעלה וביתה היו באותו זמן עורכי הדין של אחד הנהנים מהשחיתות ברשות המסים. סאמט שיבשה את הליכי המשפט, ומנעה מרותם הגנה כחושף שחיתויות.

בשנת 2008 נדחתה על הסף עתירה של רותם לבג"ץ בעניין ההכרה בו כחושף שחיתויות. על פסק הדין חתומים השופטים אדמונד לוי, עדנה ארבל, ועוזי פוגלמן. פסק הדין קבע, שרפי רותם אינו חושף שחיתויות, והמקרה הוא של "יחסי עבודה עכורים".

בשנת 2014 העניקה התנועה לאיכות השלטון לרפי רותם את אות "אביר איכות השלטון לשנת 2014" בקטגוריה "חושף שחיתויות". גם עדנה ארבל זכתה לפרס באותה שנה, עם פרישתה מבית המשפט העליון. בדברים שנשאה, שיבחה את רותם כ"חושף שחיתויות". הייתי נוכח בטקס. מיד לאחר סיומו, פנה רותם לארבל ושאל אותה איך הדברים שאמרה מהבמה מתיישבים עם פסק הדין עליו היא חתומה, שאומר שאינו "חושף שחיתויות". עדנה ארבל ענתה שהיא לא זוכרת...

אולי הפרשה החמורה מכולן בקשר לרפי רותם היא פרשת מכולת האלקטרוניקה והמקור המשטרתי שנרצח. מכולת אלקטרוניקה מוברחת נתפסה בנמל. המבריח היה פעיל ליכוד. לאחר תפיסת המכולה, קיבלו על פי רותם טלפון מלשכת שר האוצר נתניהו, לשחרר את המכולה. בהמשך, על פי רותם, בהמשך ביקש המודיע בפרשה מעצר הגנתי, כיוון שפחד שיירצח. על פי רותם, בכירים ברשות המסים סירבו להכניס את המקור למעצר. ואכן, בהמשך הוא נרצח. המשטרה טענה שזאת הייתה התאבדות. אבל נסיבות המוות שוללות אפשרות זאת. לאחר החשיפה של הפרשה בתקשורת, המדינה גם שילמה פיצויים למשפחתו.

אני הייתי נוכח בפגישה עם רפי רותם, בה הופיע קצין משטרה בכיר בדימוס יגאל אנקורי. היום הוא מנהל עמותה למלחמה בשחיתות. היה לו רעיון מקורי: הוא יסדר לרותם פרוטקציה אצל מנשה ארביב – אז "ראש FBI הישראלי" - וידאג לכך שפרשת השחיתות ברשות המסים תיחקר. אבל היה תנאי מרכזי אחד – העסקה לא תכלול את רצח המקור. כי את זה אי אפשר לחקור...

יש לציין שבינתיים מנשה ארביב נתפס בקבלת שוחד בפרשת פינטו. והיום משבשת השופטת עינת רון בבית המשפט השלום בראשון הליכי משפט בעניין.

רפי רותם גם הואשם והורשע ב"העלבת עובד ציבור". בעניין ניהלו שופטי בית המשפט השלום ת"א יעל פרדלסקי ודניאל בארי הליכים משובשים.

חשוב לזכור, שבישראל על פי פסיקת בית המשפט העליון, טענת "אמת דיברתי" אינה הגנה לגבי עבירת "העלבת עובד ציבור". כלומר, אסור לומר לעובד ציבור את האמת, אם האמת מעליבה את עובד הציבור. זהו כמובן מצב אבסורדי, שנוצר על ידי השופטים עצמם! 

ג) פעילת המחאה דפני ליף ופעילים מרכזיים אחרים במחאת 2011

בעקבות מחאת 2011, הוגשו כתבי אישום נגד דפני ליף ופעילים בולטים אחרים במחאה. דפני הואשמה ב"תקיפת שוטר". אבל האירועים היו מתועדים בסרטונים רבים, וברור שמי שפעל שם באלימות היו השוטרים, ולא דפני.

אבל זה לא הפריע לתביעה לגרור את העניין במשך כשנתיים בבתי המשפט. שוטרים עלו לדוכן ושיקרו ללא בושה. הציבור באולם הדיונים התחיל לצחוק. בסוף היועמ"ש ויינשטיין החליט לסגור את התיק…

אין צורך לומר שניהול משפטי דמי נגד פעילי מחאה הוא שחיתות שלטונית חמורה.

ד) פעיל המחאה ברק כהן ו"באים לבנקאים"

מסע הנקמה נגד ברק כהן כלל אוסף של פעולות, ביניהן:

1. ברק כהן הורשע ב"העלבת עובד ציבור" ברק כהן הקליט שיר בשם "נחש ירוק עיניים". אלון חמדני, קצין מודיעין במשטרה, טען שהשיר הזה "הרס לו את החיים". בבית המשפט אלון חמדני הודה למעשה באוסף עבירות שביצע כחלק מנקמה נגד ברק כהן. הסיבה: ברק כהן, בתפקידו כעורך דין ייעץ באמונה ללקוחותיו, ואמר להם שאינם זקוקים לרישיון מהמשטרה לפעולות הנחשבות על פי החוק "משמרת מחאה" (ללא נאומים, תהלוכות, וכו’). המשטרה החליטה שברק כהן "תוקע להם מקלות בגלגלים" והתחילה לנקום בו. אלון חמדני לא הועמד לדין, כמובן.

2. על פעולות המחאה של ברק כהן נגד הבנקאים, בקשר להונאות חמורות בהוצאה לפועל, הוציאה שופטת השלום בת"א אפרת בוסני צו, שאסר על ברק כהן לכתוב דבר בעניין הבנקים. במדינות נאורות, וגם על פי החוק במדינת ישראל, צו כזה נחשב "מניעה מוקדמת" של חופש הביטוי, והוא אסור, אלא במקרים חמורים של בטחון המדינה, או סכנה לשלום הציבור. על הצו הזה של השופטת אפרת בוסני כתבו פרשנים משפטיים: “הגדירה מחדש את גבולות חופש הביטוי בישראל".

3. היום עומדים ברק כהן וחבריו ב"באים לבנקאים" למשפט פלילי בו הם מואשמים ב"קשירת קשר". כלומר, הפכו את פעילי המחאה לסוג של פשע מאורגן...

ה) פעילי המחאה לורי שם-טוב ומוטי לייבל

הבלוגרים לורי שם-טוב ומוטי לייבל הם פעילים מרכזיים במחאה נגד בתי המשפט לענייני משפחה והרווחה, בעניין לקיחת ילדים מהוריהם. לורי שם-טוב מוחזקת על ידי השופטים הנוקמים במעצר טרום משפט כבר כשנה וחודשיים, תוך זילות החוק. עד לאחרונה הוחזק גם שותפה למאבק מוטי לייבל במעצר. היום הוא במעצר בית. יש לראות בלורי שם-טוב אסירה פוליטית. יחד עם זאת, התקשורת משתפת פעולה עם השופטים ואינה מדווחת על המקרה כראוי.

ההליכים נגד לורי ומוטי בשנים האחרונות חשפו אוסף של שיבושים חמורים – מרמה והפרת אימונים של שופטים ואנשי מערכת המשפט והחוק:

1. הנפקה שגרתית של צווי חיפוש ותפיסה (ששימשו בין השאר לתפיסת מחשבים של פעילים) – ללא תיקי בית משפט וללא כל רישום מזכירותי. זוהי מרמה חמורה ביותר, ואוסף של שופטים היו מעורבים בזה במשך שנים.

2. החזקתו של מוטי לייבל במתקן כליאה בלתי חוקי של משטרת ישראל במרתפי המטה ברחוב סלמה בת"א. מתקנים מסוג זה נקראים בעולם "בור שחור" - הפרה חמורה ומתועבת של זכויות האדם. מוטי הוחזק שם במשך כ-10 ימים בתנאים שייחשבו לעינויים במטרה לסחוט ממנו הודאה. כאן, יש לזכור שעל פי פסיקות של בית המשפט העליון שלנו, “די בהודאה ועוד דבר מה קל כנוצה" להרשעה פלילית. במקביל, השופטים מקבלים באופן שגרתי הודאות שנסחטו בניגוד לחוק - “פרי העץ המורעל". בקיצור – יצרו מערכת משפט אינקוויזיציונית.

3. השופט בני שגיא החליט לאחרונה להתחיל במשפטה של לורי בתיק המרכזי, למרות שעד היום, במהלך יותר משנה בכלא, לא ניתן לה לראות אל חומרי החקירות, שהם הראיות נגדה. זהו באופן בולט מצב של משפט משובש לחלוטין - משפט שדה.

4. לורי גם הורשעה ב"הפרת חוק הגנת הפרטיות”. הרקע להרשעה הזאת היה בפרסום, שהראה, שמנכ”ל משרד הרווחה אז, יוסי סילמן, התנהל באופן המצביע על כך שזכה לפטור בפועל מקיום החוק בעניינים כספיים. כפי שתבינו מיד, אסור לי להגיד בדיוק מה היה העניין – כי לחשוף שחיתות של בכירי המשטר זאת כאילו עבירה פלילית…

ערעור של לורי בתיק זה נדחה לאחרונה בהליך משובש לחלוטין.  הן במשפט עצמו, והן בערעור טענה לורי להגנתה, שהיה עניין ציבורי בפרסום שלה בעניין יוסי סילמן, והפרסום הזה מוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונות. למרות זאת, לורי הורשעה. בפסק הדין בערעור, שפורסם בשם השופטים רענן בן-יוסף, שי יניב, וצבי גורפינקל, נדחו כביכול טענותיה של לורי על חופש הביטוי וחופש העיתונות. השופטים כתבו:

“'עניין ציבורי' המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על ידי פרסום, הינו עניין כזה שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, ואם לשיפור אורחות חייו... מדובר בנוסחה גמישה למדי, אשר הקביעה לגבי תכנה תיעשה על-פי השקפתו האובייקטיבית של בית המשפט. פרשנות זו יש עימה, לדעתנו, משום החמרה עם כלי התקשורת...”

יש לראות במצב בו שופטים ממציאים "נוסחה גמישה למדי", על מנת להבחין, לאחר מעשה, בין פרסום, המוגן תחת חופש הביטוי וחופש העיתונות, לבין מעשה פלילי, התנהלות שיפוטית חצופה. כפי שהשופטים עצמם מציינים, יש לצפות של"נוסחה גמישה למדי" מהסוג הזה תהיה תוצאה חמורה לגבי התקשורת בישראל. מה שהשופטים אינם אומרים – התוצאה המרכזית תהיה הגנה על המושחתים ורדיפת חושפי שחיתויות.

יתרה מכך, יש לראות בהמצאת "נוסחה גמישה למדי", עמומה ומעורפלת, לאבחנה בין זכות "חוקתית" לבין מעשה עברייני, הפרה חמורה של זכויות האדם. השופטים יצרו פה מצב בו איש לא יוכל לדעת מראש, האם הוא פועל על פי חופש הביטוי – או עוסק בעבריינות.

אבל חמור מכך, במשפט הזה נתפסו השופטים רענן בן-יוסף וחבריו מבית המשפט השלום ת"א במרמה חמורה וניהול משפט דמי. בשבועות האחרונים הנפיק השופט רענן בן-יוסף ארבע החלטות שקריות בעניין בסיסי – תקפות ההליך המשפטי בתיק, מי הם השופטים שישבו בדין, ומה מקור סמכותם. עניין זה חשפתי רק בשבועות האחרונים.

כיוון שהעניין מורכב, אסביר את זה ככה: שוטר תנועה עוצר את הנהג אברהם על נהיגה במהירות מופרזת. אז הנהג אברהם אומר- יצחק הוא בכלל זה שנהג, וכשהשוטר אומר לו: רק רגע, אבל יצחק לא כאן, אברהם אומר – יעקב הוא זה שנהג. אז שוטר התנועה אומר – רק רגע! אבל גם יעקב אינו כאן בכלל. אחר-כך, שוטר התנועה בודק במחשב בניידת, ואומר: רק רגע - המחשב מראה שגם לאברהם, גם ליעקב וגם ליצחק אין בכלל רישיונות נהיגה תקפים! אז מה עונה אברהם? “אין לי מה להוסיף"!

על כך כתב לפני 200 שנה הסופר הסקוטי הנודע וולטר סקוט, שהיה איש משפט בעצמו: “אבוי, איזה סבך נאלצנו לטוות, לאחר שהתחלנו לרמות!”.

לסיכום:

הפרקליטות, התביעה המשטרתית ובתי המשפט יצרו כאן מערכת שרודפת באופן שיטתי את חושפי השחיתויות ואנשי המחאה נגד השחיתות השלטונית.

יש לשים לב, שבבסיסם, כל העניינים שמניתי קשורים לשחיתות של מערכת המשפט והחוק עצמה:

1) רשות המסים

2) הוצאה לפועל והבנקים

3) בתי המשפט לענייני משפחה.

זהו עניין שהציבור עדיין לא תפס לגמרי: מערכת המשפט והחוק היא קדקוד השחיתות השלטונית.  זאת לא המצאה ישראלית מקורית. זהו מצב טיפוסי למשטרים מושחתים.

עד שלא נתמודד עם השחיתות במערכת המשפט והחוק – הסיכויים למאבק יעיל בשחיתות השלטונית הם אפסיים!