2026-05-06
מכתב לאמיר
הנידון: נט המשפט וחתימות אלקטרוניות
שלום רב,
לפי בקשתך אני כותב סיכום קצר של עמדתי בעניין שבנידון. יש לחזור ולהדגיש: אינני עורך דין ואינני נותן ייעוץ משפטי. הגישה שלי היא גישה מערכתית והיסטורית.
תורת ניהול בתי המשפט בכתבי הנייר התפתחה במשך מאות שנים, ומטרתה המרכזית הייתה למנוע את השחיתות – המחלה הכרונית של בתי המשפט. פיתוח מוסד המזכירות, ופיתוח מערכת של איזונים ובלמים בין הזרוע השיפוטית והזרוע המזכירותית של בית המשפט היו הבסיס להתפתחות בתי משפט כשירים שבכתב [Competent Courts of Record]. החתימות והחותמות היו אמצעים מרכזיים לניהול הכתבים והספרים ומשמורתם ככתבים אותנטיים של בית המשפט. אותנטיקציה נהירה של כתבי בית דין היא נורמה חוקתית, הן כחובתה של המדינה והן כזכותו של כל אדם. עיקרון זה, שהתפתח במשפט האנגלי המקובל, היה טבוע בבתי המשפט במדינת ישראל, אף שלא היה כלל חרות. המעבר מבתי משפט המתנהלים בתיקי נייר לבתי משפט המתנהלים בתיקים אלקטרוניים התבצע תוך תקופה קצרה, ובאופן בלתי סביר בעליל. עיקר פיתוחה של נט המשפט התבצע בשנים 2006-2003, תחת כהונתם של אהרן ברק, נשיא, ובעז אוקון, מנהל בתי המשפט. בשנת 2010 התפרסם דו"ח קטלני של מבקר המדינה על פיתוח והטמעת נט המשפט. בין השאר, לא נערכה הבדיקה המחויבת על ידי עובדי מדינה לפני קבלת המערכת. "המערכת פותחה ללא ייצוג של האינטרס הציבורי" – הערה מדהימה זו מופיעה מספר פעמים בדו"ח. במעבר לניהול תיקים אלקטרוניים בוטלה הלכה למעשה מזכירות כשירה, בוטלו תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, וגם התפרקה מערכת החתימות והחותמות. נט המשפט היא לא רק מערכת בלתי תקינה, היא מערכת המאפשרת את השחתת בתי המשפט. מבחינה חוקית, נט המשפט והנהלת בתי המשפט כפופים למשרד המשפטים. אולם מאז תחילת המאה, שרי המשפטים הפקירו את הנהלת בתי המשפט לשופטים. התוצאה נראית בעין. בתי המשפט במדינת ישראל נתונים במשבר אותנטיקציה חמור. כל רפורמה של בתי המשפט חייבת לכלול בדיקה ותיקון של נט המשפט תחילה, תיקון תקנות בתי המשפט (מזכירות) וחוק החתימה האלקטרונית. בנוסף, יש צורך בחינוך מחדש של הקהילה המשפטית. מסורת של מאות שנים הלכה לאיבוד.
.
.
.
נט המשפט היא מערכת לניהול תיקים אלקטרוניים בבתי המשפט, חלף תיקי הנייר ומסמכי הנייר.שכן, במשך מאות שנים התפתחה מסורת של ניהול בית משפט שבכתב [Court of Record], שהוא בית המשפט המודרני. בעברית משפטית בית משפט שבכתב הוא "בית משפט רושם", אולם השימוש במונח אינו נפוץ.
ניירת היא חומר הגלם של בית המשפט – כתבי טענות, כתבי אישום וכו’. ניירת היא גם התוצר הסופי של המערכת – פסקי הדין. המשמורת המעולה, לטווח ארוך, של מסמכים אותנטיים, היא התנאי הבסיסי ההכרחי להגדרת "בית משפט כשיר" [Competent Court].
לעומת זאת, כשלים במשמורת הכתבים, כולל היעלמות כתבים ותיקים, או שינויים שלא כדין, מעשי "היד הנעלמה", נחשבים לסממנים של בית משפט בלתי כשיר ו/או מושחת. כך מתאר את המצב שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון (1965–1976), בבית המשפט בחיפה בסביבות שנת 1932. זו היא גם העמדה המקובלת היום, לדוגמה, בוועדת האו"ם "לחיזוק יושרת השופטים נגד שחיתות" (ועדת וינה). שים לב, שמתוך התיאורים הנ"ל, ניכר שהשופטים נחשבים לחשודים טבעיים בעניין.
במדינת ישראל התפתחה מסורת שונה, בעיקר מאז תחילת המאה ה-21, לפיה, פברוקים קטנים הם לא סיפור גדול... אין לי ספק שבימי אגרנט פרשת יצחק עמית- יצחק גולדפריינד הייתה מובילה מיד להתפטרות השופט המעורב.
העיון בתיקים הוא הדרך המרכזית בה בעלי דין והציבור בכלל יכולים לפקח על משמורת הכתבים.
משום כך, זכות העיון בתיקים ומימושה על ידי הציבור הם הערובה החשובה ביותר לכשירות המערכת כולה. כך מציין בית המשפט העליון של ארה"ב בפסק דין היסטורי בעניין קלטות השמע של הבית הלבן בתקופת הנשיא ניקסון, בו אושרה זכות העיון כזכות חוקתית (Nixon v. Warner Communications, Inc. | 435 U.S. 589 (1978)). כך גם הנשיאה דורית ביניש קבעה כי זכות העיון היא זכות חוקתית (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ’ שר המשפטים). כל פגיעה שלא כדין בזכות העיון, בין אם הפיכת תיק ל"חסוי" שלא כדין, ובין אם מניעת העיון מבעל דין שלא כדין – יש לראותה כמעשה חשוד.
מלבד הכתבים בתיקים, הניירת שנדרשה לניהול בית משפט כשיר כללה "ספרי יסוד" [Books of Court]: רשימת כל התיקים, יומן בית המשפט, ספר פסקי הדין, ספר המינויים המיוחדים (כגון – אפוטרופוס, כונס נכסים, מנהל עיזבון, וכו’), רשימות הכתבים בתיקים (Dockets). בלשון המנדטורית ספרים אלה נקראו "הפנקסים". ספרים אלה נשמרו במשרד המזכיר הראשי, היו פתוחים לעיון הציבור בכל שעה שבית המשפט פתוח, ואסור היה להוציא אותם ממשרד המזכיר הראשי.
תכלית מרכזית של ספרי היסוד היא הגדרת הפעולות האותנטיות, הלגיטימיות של בית המשפט. האם התיק שלך הוא תיק אמתי, אותנטי של בית המשפט? או שמא השופטת מנהלת אותו כתיק שחור (כמו כסף שחור בעסקים)? האם הדיון בו השתתפת היה דיון אותנטי, לגיטימי של בית המשפט? או שמא היה זה דיון בלתי פורמלי, מחוץ לפרוטוקול? האם האפוטרופוסית לדין שמנהלת את החיים של משפחתך היא מינוי אותנטי לגיטימי של בית המשפט? או שמא היא רק מתחזה? האם פסק הדין שקיבלת, הוא פסק דין אותנטי, אמתי של מדינת ישראל? או שמא הוא כתב בית דין למראית עין?
התפקיד של שמירת יושרת התיקים והספרים, ומתוך כך שמירה על יושרת בית המשפט הוא תפקיד מרכזי של המזכירות. תקנה 4 לתקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, קבעה:
4. הפקידים האחראים לשמירה המעולה של פנקסים ומסמכים של בתי המשפט יהיו הפקידים הממונים על משרדי הרישום, איש איש במשרדו שלו.
שמן האנגלי של תקנות אלה הוא, Rules of Court – "כללי בית המשפט". בארה"ב ובאנגליה הן חוקים ולא תקנות. אלה הם כללי ההפעלה של בית המשפט, והם פורטו פירוט רב.
בארה"ב, המזכיר הראשי של בית המשפט הוא פשוט "מזכיר בית המשפט", והוא חייב בשבועת אמונים בדומה לשופט. כל הדרגים הבכירים במזכירות הם "סגני מזכיר בית המשפט" הממונים מטעם המזכיר הראשי, וגם הם חייבים בשבועת אמונים.
מלבד ניהול התיקים, בארצות דוברות אנגלית במקרים רבים חייב סגן מזכיר להיות נוכח בכל דיון של בית המשפט. דיון בו אין נוכח סגן מזכיר, אינו דיון אותנטי של בית המשפט. אפשר לראות משהו מזה בבית המשפט העליון. שם הם נוהגים לרשום "מזכיר המותב" הנוכח בדיון. אולם אין זה איש מזכירות , כי אם אחד המתמחים.
במערכת המתוארת לעיל, המזכיר הראשי הוא גם הנוטריון הראשי [Prothonotary] של בית המשפט. כיוון שהוא מחזיק באחריות למשמורת הכתבים, הוא גם זה שמחזיק בסמכות לאשר "העתק מתאים למקור". בתוך כך, מובן שהמקור של כל כתב בית דין הוא זה שנשמר בתיק בית המשפט.
המזכיר הראשי יכול למלא תפקיד זה כראוי, רק אם המערכת בנויה כך שיש לו שליטה על התיקים והכתבים. מערכת כזאת מחייבת: (א) שליטה של המזכיר הראשי בפתיחת התיקים – הנפקת הזמנה לדין, (ב) שליטה של המזכיר הראשי בכתבים המוגשים לרישום – הן על ידי בעלי הדין והן על ידי השופטים. כולם חייבים למסור את הכתבים דרך המזכירות, ואין לשופטים גישה ישירה להוספת כתבים או הסרתם מהתיק, (ג) שליטה של המזכיר הראשי במינויים המיוחדים – אפוטרופוסים, כונסי נכסים וכו’, (ד) שליטה של המזכיר הראשי ביומן בית המשפט ובספר פסקי הדין.
היום, בישראל, לפני אישור "העתק מתאים למקור", המזכיר הראשי בודק לכל היותר אם ההחלטה חתומה. אולם המזכיר הראשי חייב לוודא שהתיק הוא תיק אותנטי והשופט היה בעל סמכות לתת החלטות באותו תיק, וכו’.
לפני מספר שנים התגלתה "תקלה מערכתית" בבית משפט השלום בתל אביב. נציב תלונות הציבור על השופטים נאלץ להודות שהשופטים ניהלו הליכי הוצאת צווי מעצר, צווי חיפוש, וצווי תפיסה ללא תיקים כלל. המשטרה הייתה באה עם ערימת ניירות והשופט היה חותם. חברים התלוננו על המצב במשך שנים. הנציב הוציא כל פעם החלטה בה קבע שהייתה טעות. בסוף הוגשה תלונה נגד עלאא מסארווה. והנ"ל, במקום לשקר כמו כולם, הודיע לנציב שכך נוהגים בתל אביב...
בתי המשפט במדינת ישראל נתונים במשבר אותנטיקציה חמור. נראה שאמצעי האימות שהיו קיימים סוכלו באופן שיטתי: ניתוב התיקים לשופטים, פיקוח על פתיחת התיקים וההזמנה לדין, רישום הצדדים, רישום המינויים המיוחדים, ניהול דיונים עם פרוטוקולים אותנטיים, המצאה כדין, פסקי דין אותנטיים. בכל שלב מתגלות תקלות.
אלה תולדות ההפיכה המשטרית
___.
המשבר החל בשנת 2002 בבית המשפט העליון. ביום 7.3.2002, מת המזכיר הראשי שמריהו כהן בבית .המשפט העליון בשעות הערב, לאחר שעות העבודה. הוא נקבר עוד באותו לילה, ובעיתונים הופיעה ידיעה של מספר שורות שהוא נפטר מדום לב פתאומי. העיון בתיקים מראה שהתנהלה מחלוקת בתקופה שלפני מותו: שופטים ביקשו לשנות החלטות לאחר שכבר נרשמו על ידי המזכיר הראשי. שמריהו כהן התנגד ככל הנראה לנוהג פסול זה. מיד לאחר מותו הופסקה הופעת הערת השוליים "העתק מתאים למקור, שמריהו כהן, מזכיר ראשי <קוד>". על כל ההחלטות בהמשך הופיעה הערת השוליים "העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח". בעצם ביטלו את סמכויות המזכיר הראשי, גם אם מינו מזכירה ראשית חדשה בהמשך. יש לזכור שתקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, היו עדיין בתוקף.
אני גיליתי את הפרשה בשנת 2010, אחרי שחזרתי לישראל. המצב נראה בעיניי חמור והזוי במידה שווה. בבדיקות שערכתי עלה שהמזכירה הראשית שרה ליפשיץ מפברקת אישורים. הגשתי תלונה במשטרה, והיא התפטרה. בשנת 2018 שלחתי מכתב לאסתר חיות, הנשיאה, והיא הסירה את הערת השוליים "העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח". קיבלתי מכתב תודה.
השלב השני נערך בשנת 2004 - ביטול תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936. התקנות החדשות, תקנות בתי המשפט (מזכירות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה), התשס"ה-2004, כמעט לא אמרו דבר בעניין התנהלות המזכירות, בהשוואה לתקנות המנדטוריות המפורטות. המזכיר הראשי לא נזכר כלל! שנה אח"כ, 2005, נערך תיקון ונוספה תקנה 6א -"המזכירים הראשיים בבתי המשפט מוסמכים לאשר כי העתק של כתב בי-דין מתאים למקור של כתב בי-הדין שבתיק בית המשפט". התקנות החדשות תוקנו כשפיתוח נט המשפט כבר החל. תקנה 5 מסבירה את המצב: "כל הוראה מתקנות אלה יש לקיים במערכת ממוכנת של בתי המשפט ובאמצעים אלקטרוניים, בשינויים המחויבים, אם הורה כך מנהל בתי המשפט".
על מנת להבין את משמעות תקנה 5 וחומרת המצב יש להבין את התפיסה "קוד המחשב הוא החוק" – "Code is Law". זוהי כותרת מאמר וספר משנת 2000 של פרופסור למשפטים מאוניברסיטת הרווארד. הטענה שלו הייתה שאלה שכותבים את הקוד לפלטפורמות המונים מפעילים כללים שקרוב לוודאי עומדים בניגוד להוראות החוקה. לדוגמה – שוויון. אם הקוד בגוגל קובע שתקבל תוצאות לחיפוש לפי הפרופיל שלך, שהם הכינו ללא הסכמתך, הם מפעילים עליך בעצם הפליה אסורה. אין כל פיקוח, וקשה מאד לפקח על הקוד שמפתחת כל חברה.
אבל כשאנחנו מגיעים למערכת שמפעילה את בתי המשפט וההליכים בתיקים, המצב הזה הוא כשל חמור. בלתי נסבל.
את נט המשפט פיתחו במהלך כהונתם של אהרן ברק ובעז אוקון. שני משפטנים בכירים, מומחים למשפט חוקתי, מובילי "המהפכה החוקתית"... ובאותו זמן: הם העבירו חוזים לחברות ללא מכרז כנדרש בחוק. הם חתמו על חוזים ללא מפרט טכני. הפרויקט התבצע ללא ניהול ליבה על ידי עובד מדינה כנדרש. כרטיסים חכמים כפולים ניתנו למספר בלתי ידוע של אנשים לא ידועים. השרתים הוצאו מהמזכירויות והועברו לתאגידים... ובסוף – לא ביצעו את הבדיקה על ידי עובדי מדינה כמחויב... בקיצור, נשמע כמו פרויקט מחתרתי...
ולאחר שהפעילו את המערכת, עטפו אותה בסודיות מוחלטת. כל בקשת חופש המידע שלי נתקלה בקיר של "אבטחת מידע וחשש לשיבוש ממשי ומידי של פעולת המערכת..."
בשנת 2011 התפוצצה פרשת ורדה אלשיך. הבנת הסיפור היא קריטית להבנת פרשת החתימות האלקטרוניות. לדעתי (אני לא שופט, בוודאי לא נשיא בית המשפט העליון), ורדה אלשיך עשתה מעשה חמור, היא זייפה מסמך משפטי בכדי ליצור תשתית להליכים סמי-פליליים נגד עו"ד רפאל ארגז. אבל היה יצאה מכל הסיפור חלק.
.
כתבתי אתמול על הערעור בבית המשפט העליון בעתירת חופש המידע בה ביקשתי לקבל מידע על אופן החתימה של מותב שלושה על פסק דין בהליך פלילי - פשע חמור. ברור לי שבנט המשפט יש שם רק חתימה של שופט אחד, בשעה שחוק סדר הדין הפלילי קובע שחייבים לחתום שלושה שופטים. זו רק דוגמה קטנה של Code is Law. ומותב של שלושה שופטים סירב לתת כל מידע.
פיתוחה של המערכת התבצע במיקור חוץ מטעם הנהלת בתי המשפט, בעיקר בשנים 2006-2003. בשנת 2007 כבר פעלה גרסת ביתא, ובשנת 2010 הוכנסה המערכת לשירות בבתי המשפט המחוזיים והשלום. בשנת 2024 הוכנסה המערכת לשירות בבית המשפט העליון, והיום היא המערכת האוניברסלית בבתי המשפט בישראל. יחד עם זאת, קיימים הבדלים בין הגרסאות המופעלות בבתי משפט שונים.
חתימות אלקטרוניות בנט המשפט
המסגרת החוקית: חוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001, בנוסח שהיה בתוקף בשנת 2010, עם כניסת נט המשפט לשירות בבתי המשפט המחוזיים והשלום, ובנוסח שהוחל לאחר תיקון 3 בשנת 2018. לנוחותך, מצ"ב נוסח החוק בו מסומנים התיקונים. החוק מבחין בין סוגים שונים של חתימות אלקטרוניות – חתימה אלקטרונית, חתימה אלקטרונית מאובטחת, וחתימה אלקטרונית מאושרת (כלומר מאובטחת ומאושרת). ראה הגדרות בסעיף 1 לחוק.
הנוסח של החוק שהיה בתוקף בשנת 2010, חייב את השימוש בחתימה אלקטרונית מאושרת כשנעשה שימוש בחתימה אלקטרונית במקום בו נדרשת חתימה על פי חיקוק. תקסד"א 1984 חייבו חתימה על כתבים שיפוטיים בהליכים אזרחיים. חוק סדר הדין הפלילי חייב חתימה על כתבים בהליכים פליליים. אז הסבירו לציבור שבנט המשפט השופטים חותמים בחתימות אלקטרוניות.
אבל בהחלטת הנציב הוא מגיע למסקנה שוורדה אלשיך לא חתמה על הפרוטוקולים, ולכן הם היו בחינת טיוטות. היא טענה תחילה שחתמה, אבל אח"כ כנראה הבינה שהוא מכין לה נתיב הימלטות, והסכימה שהיא לא חתמה.
ואז הנציב מסביר שאי אפשר להבחין בין החלטות חתומות והחלטות בלתי חתומות בנט המשפט. לדוגמה – ההחלטה בתמונה היא החלטה לא חתומה, חסרת תוקף. רק השופטים יכולים לדעת מה חתום ומה לא חתום.
(ב) תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – בנוסח שהיה בתוקף בשנת 2010, ותקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שהוחלו ביום 1.1.2021.
