2018-01-14 הבלוגרים ורומן זדורוב: האם מותר לשופטים לעסוק במרמה בשליחת אנשים לבית הסוהר? מצפים למוצא פיו של בית המשפט העליון....
כמובן, שאין כל ציפיות לסעד או ישרה בהחלטת בית המשפט העליון בערעור בעניין מרמה בהפקת מסמכים אלקטרוניים כוזבים, שהם כתבי בית דין למראית עין - מרמה והפרת אמונים של שופטים. הרי שיטת המרמה הזאת הוכתבה מלמעלה - מבית המשפט העליון והנהלת בתי המשפט. כוונת הערעור היא אך רק לייצר מסמך המתעד ברמה הגבוהה ביותר של מערכת המשפט של מדינת ישראל את המרמה של השופטים בצוותא חדא בהנפקת פסקי דין מפוברקים - בראש ובראשונה בקשר לכליאה.
קראו את הפוסט השלם: https://inproperinla.blogspot.co.il/2018/01/2018-01-14.html
כמובן, שאין כל ציפיות לסעד או ישרה בהחלטת בית המשפט העליון בערעור בעניין מרמה בהפקת מסמכים אלקטרוניים כוזבים, שהם כתבי בית דין למראית עין - מרמה והפרת אמונים של שופטים. הרי שיטת המרמה הזאת הוכתבה מלמעלה - מבית המשפט העליון והנהלת בתי המשפט. כוונת הערעור היא אך רק לייצר מסמך המתעד ברמה הגבוהה ביותר של מערכת המשפט של מדינת ישראל את המרמה של השופטים בצוותא חדא בהנפקת פסקי דין מפוברקים - בראש ובראשונה בקשר לכליאה.
קראו את הפוסט השלם: https://inproperinla.blogspot.co.il/2018/01/2018-01-14.html
הערה לבעלי השכלה טכנולוגית: בתמונה - חותם "שר העיר" ירושלים, מתוארך סביב 700 לפנה"ס (תקופת בית ראשון). כבר אז התנהלות הממשל התקין הייתה מבוססת על מערכות רישום והשימוש באמצעי חתימה אמינים, מוכרים, גלויים. עניינו של הפוסט להלן הוא הונאת ענק ביישום החתימות אלקטרוניות ומערכות המידע הממשלתיות בישראל - מניהול התקציב, דרך ועדת הבחירות המרכזית, ועד לניהול בתי המשפט ובתי הסוהר. אולם דיון ישיר בנושאים טכנולוגיים אלה מרתיע את הקורא הממוצע.
____
הערה לחובבי המשניות: הנושא נדון במשנה ובתלמוד בהרחבה במסכת גיטין.
___
הערה לחובבי משפט השוואתי: עניין תקפותם ואמיתותם של כתבי בית דין יכול להיחשב עניין חוקתי: לדוגמה, העניין עולה כבר בסעיף IV לחוקה של ארה"ב. אולם בישראל, החל תחת כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון, הוסר בשיטיות מכתבי בתי המשפט כל סממן תקף של חתימה ואימות (אותנטיקציה). בסופו של התהליך, נציב תלונות הציבור על השופטים קובע בהחלטה בפרשת אלשייך, בעניין מסמכים אלקטרוניים בנט-המשפט, שאין דרך לציבור ואף לעורכי דין לדעת על פי תדפיסי נייר, או תצוגות במערכת גישת הציבור, האם מסמך הוא כתב בית דין תקף ובר-אכיפה, או "טיוטה" (פיברוק) בלבד. שינויים מפליגים אלה בכתבים ובניהול התיקים התחוללו בישראל במקביל לפרץ של מהפכנות חוקתית שהנהיג אהרן ברק עצמו.
___
תמונות. החלטה בפתקית של אברהם היימן בתיק המעצרים של הבלוגרים, לורי שם טוב מוחזקת כבר יותר מ-9 חדשים במעצר ללא הליך ראוי: "ככל שלמבקש טענות באשר לאוטנטיות של הפרוטוקול יפנה בהליך מתאים, אם קיים הליך שכזה, שאינו בקשה לעיון בתיק."
___
\תמונות. החלטה של השופט אברהם אברהם, נשיא בית המשפט המחוזי נצרת, בתיק רומן זדורוב, בו ניהלו השופטים יצחק כהן (עבריין מין כבר אז), אסתר הלמן, והמתחזה לשופט חיים גלפז (ללא מינוי שיפוטי), משפט בדוי על רומן זדרורבין, ואין בנמצא פסקי דין עשויים כדין: "המבקש שב על בקשותיו, שנושאן, לכאורה, עיון במסמכים. אלא שאלה אינן בקשות לעיון, כי אם חקירה שהמבקש עורך אודות תקפות פעולתה של מערכת נט-המשפט, ושאר מסכת טענות ביחס להתנהלות המותב בתיק הנ"ל. בכגון אלה אין לבית משפט זה להידרש... "
____
תל-אביב, 14 לינואר - זהו! שילמנו היום 7,500 ש"ח ערבון (החלטה תקדימית של הרשם גלעד לובינסקי) ועוד 493 ש"ח אגרה, כדי לשמוע את חכמת ליבו ואמרי פיו של בית המשפט העליון בשאלה:
האם מותר לשופטים לעסוק במרמה בשליחת אנשים לבית הסוהר? [צרניק נ מדינת ישראל, לורי שם טוב, מוטי לייבל, צבי זר (עצירים) (רע"א 7631/17)] [1]
הערעור נובע מהתנהלות תמוהה ולא בדיוק שופעת חכמה וישרה של השופט אברהם היימן בפרשת הבלוגרים והשופטים הנוקמים. לורי שם-טוב מוחזקת שם מעבר ל-9 חודשים ללא הליך ראוי, תוך הפרות חמורות של זכויות האדם הבסיסיות, וכן האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות, שישראל חתומה עליה. היימן הנפיק "החלטה בפתקית", האומרת שאין, למי שקיבל המצאה כביכול של החלטה כביכול מבית המשפט, הזכות לדעת, אם מסמך ההחלטה אותנטי (אמתי) או מפוברק (תמונה לעיל).
הערעור גם מתייחס להחלטה דומה להפליא של נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם בתיק רומן זדורוב. שם ניהלו השופטים יצחק כהן (עבריין מין כבר אז), אסתר הלמן, והמתחזה לשופט חיים גלפז (ללא מינוי שיפוטי), משפט בדוי על רומן זדרורבין, ואין בנמצא פסקי דין עשויים כדין. נשיא בית המשפט המחוזי נצרת השופט אברהם אברהם הנפיק החלטה, האומרת שזכות העיון אינה קיימת לגבי מי שמנסה לבדוק אם השופטים עוסקים במרמה... (תמונה לעיל).
עצם העיסוק בשאלה, שבבסיסו של ערעור זה במאה ה-21 בבית המשפט העליון, מציג את מערכת המשפט של מדינת ישראל כתופעה ימי ביניימית. שכן - באירופה המערבית, העיסוק באותנטיקציה (אימות) כתבי בית דין התנהל בעיקר בימי הביניים המאוחרים ומאה-מאתיים שנה אח"כ.
בעולם ההלכה היהודית התנהל הדיון בעניין כבר בתקופת המשנה והתלמוד (ראו גיטין, תמונות).
אבל משום מה, למרות שהנושא נדוש כבר יותר מ- 2000 שנים, תחת אהרן ברק ובן טיפוחיו בעז אוקון, מערכת המשפט של מדינת ישראל לקתה בשכחה ממוקדת של נושא החתימות והאותנטיקציה. ומה שמפליא עוד יותר, שהתקף השכחה הזה אירע במקביל לפרץ של מהפכנות חוקתית... [2] שכן, עניין האותנטיקציה של כתבי בית דין הוא עניין הנחשב לחוקתי (ראו לדוגמה, סעיף IV לחוקה של ארה"ב)...
קיים דמיון הכללי בולט בין הערעור בפרשת הבלוגרים, לבין העתירה לבג"ץ בפרשת תצהיר דר' חן קוגל ומשפט רומן זדורוב. השאלה שהועלתה בעתירה שם:
האם יש סמכות ליועמ"ש ולפרקליט המדינה להחליט שמותר לפרקליטות להדיח עדים ולשבש תצהירים של עובדי מדינה, כולל ובפרט - עד מומחה במשפט רצח? [אומץ נ היועמ"ש, פרקליט המדינה ואח' (בג"ץ 5514/16)] [3]
עצם העיסוק בשאלה שבבסיסה של עתירת אומץ נ היועמ"ש במאה ה-21 בבית המשפט העליון, מציג את מערכת המשפט של מדינת ישראל כתופעה של העת העתיקה. משום מה, שני בוגרי החינוך "הערכי" - מנדלבליט וניצן - שכחו את הדיבר "לא תענה ברעך עד שקר". כמו כן שכחו, שעיסוק במרמה לטובת המדינה במשפט פלילי היה עיקרה של פרשת כרם נבות...
ההבדל בין הערעור בפרשת הבלוגרים והעתירה בפרשת דר' חן קוגל, שבמקרה האחרון, העותרת אומץ ובא כוחה עו"ד יובל יועז הם חלק בלתי נפרד מהמערכת, והם משתתפים במחזה התעתועים, כאילו בתי המשפט של מדינת ישראל הם בתי משפט כשירים ותקפים...
לעומת זאת, למגישי הערעור בתיק פרשת הבלוגרים והשופטים הנוקמים, אין כל ציפיה לסעד או ישרה בהחלטת בית המשפט העליון בערעור שכזה. הרי שיטת המרמה הזאת הוכתבה מלמעלה - מבית המשפט העליון והנהלת בתי המשפט. כוונת הערעור היא רק לייצר מסמך המתעד ברמה הגבוהה ביותר של מערכת המשפט של מדינת ישראל את המרמה של השופטים בצוותא חדא בהנפקת פסקי דין מפוברקים - בראש ובראשונה בקשר לכליאה.
לעומת זאת, למגישי הערעור בתיק פרשת הבלוגרים והשופטים הנוקמים, אין כל ציפיה לסעד או ישרה בהחלטת בית המשפט העליון בערעור שכזה. הרי שיטת המרמה הזאת הוכתבה מלמעלה - מבית המשפט העליון והנהלת בתי המשפט. כוונת הערעור היא רק לייצר מסמך המתעד ברמה הגבוהה ביותר של מערכת המשפט של מדינת ישראל את המרמה של השופטים בצוותא חדא בהנפקת פסקי דין מפוברקים - בראש ובראשונה בקשר לכליאה.
יש לציין, שהן בפרשת הבלוגרים והשופטים הנוקמים, והן בפרשת רומן זדורוב, סניגוריהם של הנאשמים (עו"ד גליל שפיגל במשפט זדורוב, עו"ד יהונתן רבינוביץ ועדן פוליטקין במשפט הבלוגרים), מעולם לא העלו כל טענה לגבי מרמה בניהול ההליכים בבית המשפט, גם כשהמרמה הייתה ברורה כשמש. זכור לטוב עו"ד אביגדור פלדמן, שלפחות פירסם במהלך הערעור בעליון טור ב"המקום הכי חם בגיהנום". בטור של הומור שחור על "גופות, סירחון, וריח חזק של פורמלין", פלדמן הסביר, שמתנהל ערעור בבית המשפט העליון ללא פסק דין של בית המשפט המחוזי נצרת - כי הלך לאיבוד "ברוח המייללת לאורכו ולרוחבו של עמק יזרעאל..."
ולקינוח: בית המשפט העליון הבטיח שלאחר תשלום האגרה והערבון יחליט על הבקשות החוזרות להסרת החסיון המפוברק, שהופעל על תיק הערעור כולו מיד עם הגשתו ביום 01 לאוקטובר, 2017. ביום 30 לאוקטובר, 2017, שלחה האגודה לזכויות האזרח מכתב מחאה לרשם בית המשפט העליון גלעד לובינסקי ולנשיאה אסתר חיות, בעניין הפעלת "חסיונות מנהליים" ללא הליך ראוי בבית המשפט העליון...
קישורים
[1] 2018-01-01 הבלוגרים ורומן זדורוב - הליכי כליאה - פברוק על גבי פברוק בבית המשפט העליון
http://inproperinla.blogspot.com/2018/01/2018-01-01.html
[1] 2018-01-01 הבלוגרים ורומן זדורוב - הליכי כליאה - פברוק על גבי פברוק בבית המשפט העליון
http://inproperinla.blogspot.com/2018/01/2018-01-01.html
[2] 2017-08-18 רמב"ם, המטרוניתא, אהרן ברק וכת הממזרים
[3] 2017-07-06 אומ"ץ נ היועמ"ש: מרים נאור התבלבלה (או שיקרה)... לא מצליחה להבין איזו החלטה רשומה בתיק בית המשפט העליון
No comments:
Post a Comment