2018-01-01 הבלוגרים ורומן זדורוב - הליכי כליאה - פברוק על גבי פברוק בבית המשפט העליון

הערה לקורא בעל ההשכלה הטכנולוגית. בתמונה - חותם "שר העיר" ירושלים, מתוארך סביב 700 לפנה"ס (תקופת בית ראשון). כבר אז התנהלות הממשל התקין הייתה מבוססת על מערכות רישום והשימוש באמצעי חתימה אמינים, מוכרים, גלויים.  עניינו של הפוסט להלן הוא הונאת ענק במימוש החתימות אלקטרוניות ומערכות המידע הממשלתיות בישראל - מניהול התקציב ועד לניהול בתי המשפט ובתי הסוהר.  אבל דיון ישיר בנושאים טכנולוגיים אלה מרתיע את הקורא הממוצע.

הבלוגרים ורומן זדורוב - הליכי כליאה - פברוק על גבי פברוק בבית המשפט העליון
^ הערעור צרניק נ מדינת ישראל, לורי שם-טוב, מוטי לייבל וצבי זר (7631/17), שהוגש בבית המשפט העליון עוסק בשאלת יסוד לחירות האדם בישראל: הנפקת מסמכים אלקטרוניים מפוברקים על ידי השופטים ביחס לכליאה, קבלת אנשים לכליאה על סמך מסמכים מפוברקים אלה על ידי שירות בתי הסוהר,  ומניעת הגישה לעיון בדרך שתאפשר אבחנה בין כתבי בית דין תקפים ובני אכיפה לבין מסמכים מפוברקים... השאלה בבסיסו של הערעור היא: 

האם רשאי בית משפט להמציא לאדם מסמכים, בהליך פלילי, מתוך כוונה שמקבלם יקבל את סמכותם כהחלטות או פסקי-דין, ובו בזמן לשמור בגדר חידה את אמתותם של אותם המסמכים ככתבי בית-דין תקפים?

^ רשם בית המשפט העליון גלעד לובינסקי הנפיק החלטה האומרת שהערעור, הנובע מהליך פלילי, הוא "סוגיה בעלת אופי אזרחי", ולכן חייבת בתשלום אגרה והפקדת ערבון. 
^ בעקבות החלטת הרשם, שלחה המזכירות "הודעה" מפוברקת, האומרת ש"המזכיר הראשי" קבע ערבון בסך 20,000 ש"ח בערעור זה. 
^ בתגובה על "השגה על הודעת המזכירות" בעניין הערבון, הנפיק הרשם גלעד לובינסקי החלטה המנומקת על פי "הנחיות נשיאת בית המשפט העליון" - אולם גם מסמך "הנחיות הנשיאה" נחזה כפברוק...
^ "בקשה להבהרות" שהוגשה הבוקר בתיק הערעור בבית המשפט העליון מנסה להבהיר מהן סמכותן ותקפותן, אם בכלל, של "הנחיות הנשיאה" דורית בייניש בבית המשפט העליון.  האם הן סוג של דבר חקיקה, או מסמך משפטי-חוקי בר-תוקף, או שמא הן מסמך משפטי בדוי, חסר כל תוקף בלבד...
הן בתי המשפט המחוזיים והשלום, והן בית המשפט העליון מתנהלים באופן הנוגד את יסודות ההתנהלות הכשירה של בתי משפט שבכתב (COURTS OF RECORD). תופעות מסוג זה תועדו כבר בעבר בדו"ח שהוגש למועצת זכויות האדם של האו"ם. ואכן, דו"ח המועצה על זכויות האדם בישראל לשנת 2013 מציין "חוסר ישרה במערכות הכתבים האלקטרוניים בבית המשפט העליון, בבתי המשפט המחוזיים ובבתי הדין למוחזקי משמורת בישראל".  לדו"ח התקופתי לשנת 2018 הוגשו ראיות הטוענות: "אי כשירות ו/או שחיתות בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין, ואפליה באכיפת החוק בישראל".

קראו את הפוסט השלם: http://inproperinla.blogspot.co.il/2018/01/2018-01-01.html

 

תמונות. בתיק הערעור צרניק נ מדינת ישראל, לורי שם-טוב, מוטי לייבל, צבי זר (7631/17) נימק הרשם גלעד לובינסקי החלטה על פי "הנחיות הנשיאה" דורית בייניש. מסמך "הנחיות הנשיאה" מאת דורית בייניש, התפרסם באתר דובר הנהלת בתי המשפט: "במהלך השנים הוצאו על ידי נשיאי בית המשפט העליון הנחיות הנוגעות לנוהגים במזכירות בית המשפט העליון... "  בית המשפט העליון מתייחס למסמך זה כסוג של דבר חקיקה ו/או מסמך משפטי-חוקי תקף של מדינת ישראל - מעין תקנות בתי המשפט - מזכירות. אחרים, וביניהם שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, מתייחסים לפרסום זה כמסמך חסר כל סמכות ותוקף. מסמך זה אינו חלק מתיק בית משפט כלשהו, מעולם לא התפרסם ברשומות, והנהלת בתי המשפט סירבה לענות על בקשות על פי חופש המידע שביקשו העתק של מסמך המקור החתום, וכן ביקשו לדעת תחת סמכותו של מי התפרסם מסמך זה באתר "הרשות השופטת".  נציב תלונות הציבור על השופטים מתעד בדוחותיו, מקרים בהם אתר הדובר מפרסם מפעם לפעם "טיוטות" חסרות כל תוקף (פברוקים)...    עצם קיום מצב מעין זה לגבי סדרי הדין בבית המשפט העליון מעלה תהיות לגבי כשירותו של בית המשפט העליון.
___

תמונה.  צרניק נ מדינת ישראל, לורי שם-טוב, מוטי לייבל, צבי זר (7631/17) בבית המשפט העליון - השאלה העומדת בבסיסו של הערעור: האם רשאי בית משפט להמציא לאדם מסמכים, בהליך פלילי, מתוך כוונה שמקבלם יקבל את סמכותם כהחלטות או פסקי-דין, ובו בזמן לשמור בגדר חידה את אמתותם של אותם המסמכים ככתבי בית-דין תקפים? הרשם גלעד לובינסקי פסק שהערעור, הנובע מהחלטות בתיק המעצרים מ"י נ לורי שם-טוב, מוטי לייבל וצבי זר (14280-04-17) - ועניינו אמיתות (אותנטיות) מסמכים המשמשים לכליאה ושלילת חירות האדם - הוא "סוגיה בעלת אופי אזרחי", ולכן חייב באגרה ובערבון.  בהמשך, שלח בית המשפט העליון את מסמך "הודעה על קביעת ערבון", הקובע כביכול ערבון של 20,000 ש"ח בערעור זה. השגה על הודעה זאת, טוענת שאין לראות ב"הודעה" כתב בית דין כלל, שכן: א) אינה מראה כלל מה שמו ותפקידו של המודיע, ב) אינה נושאת את חתימתו של המודיע, ג) אינה אומרת מה שמו של המחליט, שהוא כביכול "המזכיר הראשי", ד) אינה מפרשת מהו תאריך החלטת "המזכיר הראשי" הנ"ל, ה) חסרת כל בסיס בכתבי בית דין בתיק בית המשפט: אין בתיק בית המשפט כל מסמך שהוא "החלטת המזכיר הראשי" בעניין זה, וכן אין בתיק כל מסמך אמתי (אותנטי), תקין ותקף, שהוא מסמך חתום של ה"הודעה בדבר קביעת ערבון". על התיק כולו הופעל "חיסיון מנהלי/שרירותי" עם הגשת הערעור ביום 01 לאוקטובר, 2017, ורשם בית המשפט העליון גלעד לובינסקי מסרב להסירו עד עתה. ביום 30 לאוקטובר, 2017, שלחה האגודה לזכויות האזרח מכתב מחאה לרשם בית המשפט העליון גלעד לובינסקי ולנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בעניין הפעלת "חסיונות מנהליים"...

___

תמונה. מדינת ישראל נ שם-טוב ואח' (14280-04-17) בבית המשפט המחוזי ת"א - בהחלטה על בקשת עיון בפרוטקול "עשוי כדין" מסר השופט אברהם היימן מסמך פרוטוקול משובש וחסר תוקף בעליל.  בתשובה על בקשה לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות המאשרים אם זהו בכלל כתב בית דין, הנפיק השופט אברהם היימן "החלטה בפתקית" מיום 18 לספטמבר, 2017, האומרת: "ככל שלמבקש טענות בקשר לאוטנטיות של הפרוטוקול יפנה בהליך מתאים, אם קיים הליך שכזה, שאינו בקשה לעיון בתיק". השופט אברהם היימן קובע, שגם לאחר שהמציא למבקש העיון מסמך, שהוא כביכול פרוטוקול והחלטה של בית המשפט, אין למקבל המסמך זכות לדעת אם המסמך אמיתי (אותנטי), או מפוברק... עמדה כזאת תיחשב בעיני כל בר דעת הונאה של ממש על ידי בית המשפט והשופט אברהם היימן עצמם.

___

תמונה.  מדינת ישראל נ רומן זדורוב (502-07) בבית המשפט המחוזי נצרת - לאחר בקשת עיון בפסקי דין "עשוי כדין" - מסר בית המשפט המחוזי נצרת מסמך "הכרעת דין" משובש וחסר תוקף בעליל.  בתשובה על בקשה לעיון בנתוני החתימות האלקטרוניות, על מנת לוודא אל נכון, האם זהו בכלל כתב בית דין תקף, הנפיק השופט אברהם אברהם "החלטה" מיום 25 לינואר, 2016, האומרת: "המבקש שב על בקשותיו, שנושאן, לכאורה, עיון במסמכים. אלא שאלה אינן בקשות לעיון, כי אם חקירה שהמבקש עורך אודות תקפות פעולתה של מערכת נט-המשפט, ושאר מסכת טענות ביחס להתנהלות המותב בתיק הנ"ל. בכגון אלה אין לבית משפט זה להידרש..." החלטה תמוהה זאת של השופט אברהם אברהם כמותה כהודאה במרמה בבית המשפט - הן לגבי הפעלת מערכת נט-המשפט, והן להתנהלות המותב (השופט יצחק כהן - עבריין המין, השופטת אסתר הלמן, והמתחזה לשופט חיים גלפז) בתיק רומן זדורוב, ובנוסף - העלמת ראיות לדבר עבירה...

____

תל-אביב, 01 לינואר, 2018 - "בקשה להבהרות" הוגשה הבוקר בבית המשפט העליון בתיק צרניק נ מדינת ישראל, לורי שם-טוב, מוטי לייבל, וצבי זר (7631/17).  הבקשה להבהרות מבקשת מרשם בית המשפט העליון גלעד לובינסקי להבהיר מהו טיבן של "הנחיות הנשיאה" דורית בייניש, שהתפרסמו על ידי דובר הנהלת בתי המשפט. האם זהו כתב שיפוטי-חוקי תקף, או שמא מסמך בדוי, חסר כל סמכות ותוקף (פברוק)?

הבקשה הוגשה לאחר שהרשם גלעד לובינסקי נימק את החלטתו בעניין "השגה על הודעת מזכירות" על פי "הנחיות הנשיאה". ה"השגה על הודעת מזכירות" עצמה נובעת מ"הודעה" בדבר החלטת "מזכיר ראשי" בדבר קביעת ערבון של 20,000 ש"ח בתיק הערעור.  מסמך ה"הודעה" נחזה כמסמך חסר כל תוקף (פברוק), שכן אינו נושא את שמו, תפקידו או חתימתו של המודיע.  ובתיק בית המשפט אין כל מסמך אמתי (אותנטי) כאסמכתא ל"הודעה זאת.  לכן, אין לדעת: האם זהו כתב בית דין תקף ובר-אכיפה, או שמא מסמך בדוי, חסר כל סמכות ותוקף?  

הערעור עצמו נובע מתיק המעצרים של הבלוגרים לורי שם-טוב ומוטי לייבל.  שם, נתן השופט אברהם היימן החלטה האומרת למעשה, שאין לאדם זכות לדעת אל נכון: האם מסמך בעניין שלילת חירות האדם, שהומצא לאדם על ידי בית המשפט, הוא כתב בית דין אמתי (אותנטי), תקף ובר-אכיפה, או שמא מסמך בדוי, חסר כל סמכות ותוקף (פברוק)?

מצב עניינים זה, בו בתי המשפט מנפיקים וממציאים מסמכים מפוברקים בעניין חירות האדם ייחשב ללא כל ספק לעבירה חמורה על זכויות האדם. כמו כן, מצב זה מעלה חששות לגבי כשירותם ויושרתם של בתי המשפט של מדינת ישראל.

להלן "בקשה להבהרות" שהוגשה הבוקר בבית המשפט העליון בתיק צרניק נ מדינת ישראל, לורי שם-טוב, מוטי לייבל, צבי זר (7631/17).

בבית המשפט העליון

צרניק נ מדינת ישראל ואחרים רע”א 7631/17

המגיש: שם: דר' יוסף צרניק - המערער

כתובת: ת"ד 33407, ת"א

ת.ז. כרשום בתיק

הצדדים:

המערער:

דר’ יוסף צרניק

בעצמו, בלתי מיוצג

המשיבים:

1. מדינת ישראל
2. לורי שם-טוב (עצירה)
3. מרדכי לייבל (עציר)
4. צבי זר (עציר)

בקשה להבהרות על החלטת הרשם לובינסקי מיום 28 לדצמבר, 2017 על השגת המערער על "החלטת המזכיר הראשי" ו"הודעת מזכירות על קביעת ערבון" מיום 26 לדצמבר, 2017

החתום מטה, המערער בתיק צרניק נ מדינת ישראל ואח’ (7631/17), מגיש בזאת בקשה להבהרות על החלטת הרשם לובינסקי מיום 28 לדצמבר, 2017 על השגת המערער על "החלטת המזכיר הראשי" ו"הודעת מזכירות על קביעת ערבון" מיום 26 לדצמבר, 2017.

1. ביום 26 לדצמבר, 2017, הגיש המערער השגה על "הודעה על החלטת המזכיר הראשי" מיום 18 לדצמבר, 2017 (תמונה 1, להלן). ההשגה אומרת, שההודעה הנ”ל, שהומצאה כביכול למערער: א) אינה מראה כלל מה שמו ותפקידו של המודיע, ב) אינה נושאת את חתימתו של המודיע, ג) אינה אומרת מה שמו של המחליט, שהוא כביכול "המזכיר הראשי", ד) אינה מפרשת מהו תאריך החלטת "המזכיר הראשי" הנ"ל, ה) חסרת כל בסיס בכתבי בית דין בתיק בית המשפט: אין בתיק בית המשפט דנן כל מסמך שהוא "החלטת המזכיר הראשי" בעניין זה, וכן אין בתיק כל מסמך אמתי (אותנטי), תקין ותקף, שהוא מסמך חתום של ה"הודעה בדבר קביעת ערבון". לפיכך, הן "החלטת המזכיר הראשי", והן ה"הודעה בדבר קביעת ערבון", אינן יכולות להיחשב כתבי בית דין אמתיים (אותנטיים), תקפים ובני אכיפה. כלומר, ה"השגה" נועדה לתקוף כתב בית דין למראית עין – מסמך חסר כל תוקף וסמכות, שהומצא כביכול על ידי בית המשפט העליון מתוך כוונה שמקבלו יקבל את סמכותו ככתב בית דין תקף ובר-אכיפה.
2. החלטת הרשם פותחת ברישא, פסקה 1, כדלהלן:

לא ניתן להגיש "השגה" כנגד הודעה על קביעת ערבון, שהרי הליך ההשגה מיועד לתקיפת החלטה של מזכירות בית המשפט לדחות כתב בי דין מן המרשם (הנחיה 1 להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 01.11.2010).

יש לראות בדברי הרשם הנ"ל פרשנות שאינה מפורשת ב“הנחיות נשיאת בתי המשפט העליון הנ"ל, הנחיה 1, האומרת:

1.  קבלה לרישום של כתבי בית דין

ההנחיות קובעות את דרכי עבודת מזכירות בית המשפט העליון. המזכירות רשאית לסרב לקבל לרישום כתב בית דין אשר אינו בהתאם להנחיות אלה ובהתאם לדין, אך לפי בקשת בעל דין יובא העניין לפני הרשם לעיון ולהכרעה.

3. יש לראות בדברי הרשם הנ"ל גם חזרה על ידי רשם בית המשפט העליון על ההתנהלות שהיא הבסיס ל"השגה" עצמה. שכן:

א) המסמך אליו מתייחס הרשם כ"הנחיות הנשיאה" מתפרסם באתר דובר הנהלת בתי המשפט, [¹] אולם למיטב ידיעתו של המערער, מעולם לא התפרסם ברשומות.

ב) הנהלת בתי המשפט סירבה לענות על בקשת חופש המידע לקבלת העתק של מסמך המקור האמתי (אותנטי) התואם, החתום על ידי הנשיאה, שהוא כביכול הבסיס לפרסום זה.

ג) הנהלת בתי המשפט סירבה לענות על בקשת חופש המידע לגבי זהותו וסמכותו של זה המאשר פרסום מסמכים מעין אלה באתר "הרשות השופטת".

ד) דוחות של נציב תלונות הציבור על השופטים מציינים שמידי פעם מתפרסמים באתר הדובר מסמכים, שהם חסרי כל תוקף (כביכול פסקי דין והחלטות שיפוטיות), והם "טיוטות" חסרות כל תוקף בלבד.

ה) למיטב ידיעתי, גם שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן מחזיק בעמדתו של המערער, שמסמך "הנחיות הנשיאה" הנ"ל הוא כתב בית דין למראית עין – מסמך שיפוטי חסר כל תוקף וכל סמכות, שהתפרסם מתוך כוונה שאחרים יקבלו את סמכותו ככתב שיפוטי תקף ובר-אכיפה.

4. יש לראות בפרסום מסמך "הנחיות הנשיאה" הנ"ל גם חזרה על ידי בית המשפט העליון והנהלת בתי המשפט על התנהלות מאותו סוג בדיוק, שהיא העניין המרכזי בערעור דנן עצמו. שכן, הערעור תוקף פרסום והמצאת מסמכים אלקטרוניים למראית עין בעניין שלילת חירות האדם, הנוצרים במערכת בנט-המשפט – מסמכים משובשים חסרי כל תוקף וסמכות בעליל. אולם מסמכים אלה נוצרים, מתפרסמים ומומצאים מתוך כוונה שאחרים יקבלו את סמכותם ככתבי בית דין תקפים ובני-אכיפה. זאת, כמתועד בכתב הערעור עצמו, בשעה ששופט בית המשפט המחוזי ת"א בפועל אברהם היימן (בתיק מ"י ישראל נ לורי שם-טוב ואחרים 14280-04-17), וכמוהו נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם (בתיק מדינת ישראל נגד רומן זדורוב 502-07) פועלים מתוך כוונה ברורה להשאיר את אמיתותם (אותנטיות) ותקפותם של מסמכים אלה ושכמותם בגדר חידה.
5. לפיכך אין למערער אלא לחזור על הטיעון שבסיפא של השגתו:

מן הראוי שבית המשפט העליון של מדינת ישראל יקיים את יסודות ההתנהלות הכשירה של בית משפט שבכתב (COURT OF RECORD).

לפיכך, הריני מבקש הבהרות על הקביעה שבפסקה 1 של החלטת הרשם לובינסקי מיום 28 לדצמבר, 2017.

_________________

תאריך: 01 לינואר, 2018, יוסף צרניק – המערער

בעצמו, בלתי מיוצג

___

1 “הנחיות נשיאת בית המשפט העליון"

http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/html/hanchayot_new.htm