השופטות הילה גורביץ עובדיה ורויטל באום מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה עוסקות ב"ניהול הליכים למראית עין"/"הונאה על בית המשפט"
תמצית
הקרמה הפגישה את ד"ר יוסף צרניק, מי שעוסק כבר שנים במערכות המידע של בתי המשפט והונאות משפטיות, עם בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שם מבצעות השופטות הילה גורביץ עובדיה ורויטל באום בימים אלה "הליכים למראית עין"/"הונאה על בית המשפט" בתיק בו הוא נרשם כ"משיב" או כ"מבקש". במקביל השופטות גם מונעות את גישתו של ד"ר צרניק לכתבים בתיקים בהם הוא בעל דין. השיבושים המקריים כביכול ומניעת עיונו של בעל דין בתיקו הם סממנים נפוצים של הונאה על בית המשפט על ידי שופטים. השופטת הילה גורביץ עובדיה במלאכה שבה החלה חברתה הטובה - השופטת אספרנצה אלון, ואף מסייעת להסתיר את הכתבים המעידים על מעשיה של אספרנצה אלון. המרמה גם נערכת בצוותא חדא עם עו"ד רחל בן ארי ולטובתה. רחל בן ארי הייתה חברת הוועדה לבחירת שופטים כשהילה גורביץ עובדיה נבחרה למינוי.
אין ספק שד"ר צרניק כשיר במיוחד לתעד את מעשי המרמה של השופטות, בפרט באשר לניתוח הכתבים והרישומים בנט המשפט. בעלי דין רבים לא יוכלו להבין את פרטי המרמה, ועורכי הדין שומרים על קשר השתיקה. דברים שכתבה פרופ' דפנה הקר בקבוצה פרטית, והודלפו, תיארו את בתי המשפט לענייני משפחה כ"ג'ונגל טוטלי", בו שופטים פוסקים בניגוד לחוק ובניגוד להלכה היוצאת מבית המשפט העליון. פרופ' הקר נמנעה מלייחס את "הג'ונגל הטוטלי" לשחיתות מצויה. אולם אם נקבל את חוות דעתו של הנשיא שמעון אגרנט בעניין בית המשפט בחיפה לפני כ-100 שנה, הרי שיבוש הכתבים והעלמתם הם הסממן המובהק של "המחלה הכרונית של בתי המשפט - השחיתות".
עיקרה של עבירת "ניהול הליכים למראית עין" [Simulating Legal Process] על פי הגדרתה בחוקי מדינות שונות בארה"ב הוא: אדם מבצע ניהול הליכים למראית עין כאשר הוא מנפיק או מוסר מסמך שאותו אדם יודע שהוא מסמך שקרי, חסר תוקף, אך נועד להיחזות כמסמך אותנטי, תקף מהליך אזרחי או פלילי". "הונאה על בית המשפט" על פי הפסיקה הפדרלית (ארה"ב) אינה מרמה בעדות או בהגשות הצדדים, אלא הונאה המופעלת על המכונה השיפוטית עצמה, ומונעת ממנה לבצע את תפקידה באופן אותנטי.
מעשי המרמה של שופטים מסוג ניהול הליכים למראית עין, או הונאה על בית המשפט הם תופעה נפוצה בבתי המשפט של מדינת ישראל, ובמידה רבה מערכת נט המשפט והנהלת בתי המשפט מסייעים לביצועם של מעשי המרמה. התנהלותה של הנהלת בתי המשפט חייבת לעורר דאגה יתרה, שכן היא מעידה על כך שהשחיתות היא ברמה של "שחיתות מוסדית" [Institutional Corruption].
לכל המעוניין ברפורמה במערכת המשפט, ד"ר צרניק ממליץ להתחיל בהנהלת בתי המשפט, נט המשפט, ומזכירויות בתי המשפט, ובמקביל - להעמיד לדין כמה שופטים בגין שיבוש כתבי בית דין.
תיעוד פרטי המרמה ופרסומם הפכו עבור ד"ר צרניק למטרה בפני עצמה, בהליכים בבתי המשפט של מדינת ישראל, בהם שופטים עוסקים בעבריינות על כס המשפט, אך לעולם אינם נותנים את הדין.
הילה גורביץ עובדיה רויטל באום
עו"ד רחל בן ארי עו"ד יואב סלומון
תמונות | בפרשת משפחת צרניק עוסקים בשנת 2024 השופטות הילה גורביץ עובדיה ורויטל באום בצוותא חדא עם עורכי הדין רחל בן ארי (לשעבר חברת הוועדה לבחירת שופטים, כולל הליך בחירתה של השופטת גורביץ עובדיה) ויואב סלומון בניהול הליכים למראית עין, ששיאם ב"פסק דין" שאינו פסק דין מיום 9.10.2024, ו"פרוטוקול" שאינו פרוטוקול מאותו יום.
במקביל, השופטות הילה גורביץ עובדיה ורויטל באום מונעות את עיון בעל הדין יוסף צרניק בתיקו בא”פ 1829-06-10, שם נשמרים מסמכים הדרושים לו להגנתו בתביעה נגדו בת"ע 11650-06-24, כמו גם מסמכים מפלילים אודות התנהלותה של השופטת אספרנצה אלון בשנת 2013. בשנת 2013 אספרנצה אלון הייתה שופטת משפחה. היום, אספרנצה אלון היא שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה.
עו"ד עמוס צדיקה השופטת אספרנצה אלון
תמונות | נקודת הציון הראשונה בה נוצר תיעוד ברור של ניהול הליכים למראית עין בפרשת משפחת צרניק היא הפרוטוקול "טרם נחתם" משנת 2013. הפרוטוקול "טרם נחתם" הוא מעשה ידיהם של השופטת אספרנצה אלון ועו"ד עמוס צדיקה. השופטת אספרנצה אלון היא גם חברתה הקרובה של השופטת הילה גורביץ עובדיה. מעשיה של השופטת הילה גורביץ עובדיה נחזים בחלקם כניסיון לחפות על השופטת אספרנצה אלון.
---
המונחים "ניהול הליכים למראית עין" ו"הונאה על בית המשפט", אינם מופיעים למיטב ידיעתו של הכותב בספר החוקים של מדינת ישראל. כמו כן אינם מופיעים בפסיקה. כן מופיע בפסיקה המונח "בוררות למראית עין".
בספר החוקים של מדינת ישראל ובחוק העונשין מופיעות עבירות מרמה והונאה אחרות, ובראשן "מרמה והפרת אמונים", שבגינן היו מבצעי המעשים האמורים יכולים להיות מואשמים. אולם למיטב ידיעתו של הכותב, אף שופט לא הועמד לדין במדינת ישראל בכל שנות קיומה בגין עבירות מסוג זה, הגם שמעומדים מתאימים היו בשפע. המקרה הבולט הוא פרשת השופטת ורדה אלשיך ו"הפרוטוקולים המפוברקים". עבריינות מסוג זה נפוצה בבתי המשפט של מדינת ישראל.
הגדרת "ניהול הליכים למראית עין"
הכותב משתמש במונח "הליכים למראית עין" כתרגום של המונח האנגלי "Simulating Legal Process"' כהגדרתו בחוק העונשין של אילינוי. אותה עבירה מוגדרת גם בחוקי העונשין של מדינות אחרות בשמות שונים ובהגדרות שונות. הכותב בחר בהגדרה בחוק העונשין של אילינוי, כיוון שהיא מוגדרת שם אך ורק בנסיבות של ניהול הליכים בבית המשפט (בניגוד לחוקים במדינות אחרות, הכוללים גם נסיבות אחרות), והיא פשוטה וקלה להבנה במיוחד.
ההגדרה בחוק העונשין של אילינוי היא הפשוטה ביותר:
סעיף § 135.14 לחוק העונשין של אילינוי קובע: אדם מבצע ניהול הליכים למראית עין כאשר הוא מנפיק או מוסר מסמך שאותו אדם יודע שהוא מסמך שקרי חסר תוקף, אך נועד להיחזות כמסמך תקף מהליך אזרחי או פלילי.
בעבירות אלה שותפים בד"כ מספר אנשים שהם קציני בית המשפט - שופט, מזכיר, בא כוח...
הגדרת "הונאה על בית המשפט"
הכותב משתמש במונח "הונאה על בית המשפט" כתרגום של המונח "Fraud upon the Court" כפי שהוא מופיע בפסיקה הפדרלית (ארה"ב). הונאה על בית המשפט אינה הונאה מהסוג המצוי, כגון העדת עד שקר, או הגשת ראיות שקריות. זוהי הונאה התוקפת את המכונה השיפוטית עצמה, ומונעת ממנה לפעול ולמלא את תפקידה באופן אותנטי. קיימות מספר הגדרות בפסיקה הפדרלית לזן מיוחד זה של הונאות:
Fraud upon the Court: is limited to "that species of fraud which does or attempts to defile the court itself so that the judicial machinery can not perform in the usual manner its impartial task of adjudging cases that are presented for adjudication."
Martina Theatre Corp. v. Schine Chain Theatres, Inc., 278 F.2d 798, 801 (2d Cir. 1960).
Fraud upon the Court: "where the court or a member is corrupted or influenced or influence is attempted or where the judge has not performed his judicial function — thus where the impartial functions of the court have been directly corrupted."
Bulloch v. United States, 721 F.2d 713, 718 (10th Cir.1983)
פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשיך (2011-2012)
פרשה זאת היא הדוגמה הטובה ביותר, כיוון שנחקרה לעומק ויש תיעוד מלא של הפרשה. יש לשים לב שהפרשה התרחשה כשנה לאחר הכנסת מערכת נט המשפט לשימוש בבתי המשפט. בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשיך. השופטת הנפיקה פרוטוקולים מדומים. הם לא נחתמו כדין, ולכן היו חסרי תוקף, כפי שמצא נציב תלונות הציבור על השופטים בהחלטתו בפרשה. [1] הפרוטוקולים גם היו שקריים, השופטת ורדה אלשיך הוסיפה בעשרות מקומות דברים שלא אמר עו"ד רפאל ארגז מעולם. הפרוטוקולים נועדו לשמש בסיס לתלונה בהליך בעל אופי פלילי למחצה (קוואזי-פלילי) בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. הליך זה היה עלול לפגוע ברישיונו של עו"ד ארגז ולקפח את פרנסתו.
השותפים המיידיים בביצוע העבירה היו השופטת שיצרה את הפרוטוקולים ומזכירתה שהמציאה אותם לעורכי הדין, שהיו באי הכוח בתיק, ולמחלקה המשפטית של הנהלת בתי המשפט כדי שתגיש את התלונה נגד עו"ד רפאל ארגז. מתוך הבירור שערך נציב תלונות הציבור על השופטים ברור שהשופטת עשתה מה שעשתה במודע ובכוונה להרע. לעומת זאת המזכירה של השופטת, כפי שהתברר, הייתה בלתי כשירה לתפקידה ולא ידעה את ההבדל בין כתב בית דין חתום ושאינו חתום, בין מה שמותר לאשר "העתק מתאים למקור" ומה שאסור, בין מה שמותר להמציא ומה שאסור.
ייתכן שגם עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט היה אמור לעמוד לדין בפרשה (פלילי, אזרחי, או לפחות הליך משמעתי). עו"ד ברק לייזר הגיש את התלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, מחוז תל אביב, על סמך הפרוטוקולים המפוברקים. אין ספק שעו"ד ברק לייזר ידע את ההבדל בין מסמך תקף ומסמך שאינו תקף בנט המשפט. עו"ד ברק לייזר הוא מועמד לבחירה למשרה שיפוטית נכון להיום (אוקטובר 2024).
"ניהול הליכים למראית עין" - פרשת ג'ואל בן סימון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (2016)
תמונות | ימין - החלטה למראית עין מתיק של ג'ואל בן סימון עם חותמת המים "טיוטה". תוכנה של ה"החלטה" שקרי ומטעה. שמאל - תמונה מתוך סרטון וידאו מיום 5.8.2016 ג'ואל בן סימון מאחלת לאיילת שקד שבת שלום ומודה לה על תפירת התיק הפסיכיאטרי. המסמכים מהתיק הרפואי מראים שהאשפוז נערך "בתיאום עם עו"ד יעל קוטיק, משרד המשפטים".
---
מעל לכל, פרשת ג'ואל בן סימון ובית המשפט לענייני משפחה בירושלים ב-2016 מראה שפרשת השופטת ורדה אלשיך והחלטת הנציב לא שינו דבר. 4 שנים מאוחר יותר השופטים ממשיכים בשלהם. יתר על כן - בפרשת ג'ואל בן סימון העבריינות בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים הייתה עבריינות מאורגנת של קבוצת שופטים, ביניהם השופטים מנחם הכהן, נילי מימון, שלמה אלבז, ועוד... וצמרת משרד המשפטים תמכה בהם.
בשנת 2016 סייע הכותב לג'ואל בן סימון לבצע עיון בעלת דין בתיקיה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. פעולה זאת נערכה לאחר שפרשת ג'ואל בן סימון זכתה לפרסום ניכר. ג'ואל בן סימון הפגינה נגד שחיתות בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בשביתת שבת מול משרדה של שרת המשפטים איילת שקד 4 ימים ו-4 לילות. בהמשך, גרמה בכירה במשרד המשפט (עו"ד יעל קוטיק, לפי המסמכים באשפוז הכפוי) להוצאת צו להבאתה של בן סימון לאשפוז למטרת לבדיקה פסיכיאטרית כפויה. לאחר מספר ימים, לאחר הבדיקה הפסיכיאטרית הכפויה, היא שוחררה מיד.
במהלך הניסיון לממש את עיון בעלת הדין בהחלטות בתיקיה, התברר שבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ניהל עד אז 22 תיקים בעניינה של ג'ואל בן סימון במשך מספר שנים. אולם בכירה במזכירות (סגנית מזכיר ראשי בשם מאיה) סירבה למסור לג'ואל אף החלטה אחת מכל 22 התיקים. שכן, לדברי אותה בכירה, כל ההחלטות בתיקים אלה היו בגדר "טיוטות". חלק מההחלטות אף סומנו במפורש בחותמת מים "טיוטה". אולם החלטות אלה הומצאו לגו'אל בן סימון ע"י בית המשפט קודם לכן, כהחלטות תקפות ובנות אכיפה כביכול.
פרשת משפחת צרניק (2013) - השופטת אספרנצה אלון וה"פרוטוקול טרם נחתם"
בפרשה זאת, השופטת אספרנצה אלון ניהלה ביום 4.4.2013 דיון מפוברק, למראית עין (שלא היה דיון רשום ביומן דיונים בתיק) בתיק א"פ 25607-03-13. כוונת הדיון הייתה לענוש את ד"ר יוסף צרניק שלא כדין ולאיים עליו במטרה להרתיע אותו ולמנוע ממנו לבצע עיון בתיקים כדין - זכותו החוקתית. בכדי לגרום לד"ר יוסף צרניק להופיע בדיון המפוברק, השופטת אספרנצה אלון הנפיקה ביום 17.3.2013 החלטה מפוברקת ("טיוטה"), שאינה מפוברקת בתיק בית המשפט, ובה זומן ד"ר יוסף צרניק לדיון המפוברק, למראית עין. ההחלטה המפוברקת, הבדויה, הגיעה לידיו של עו"ד עמוס צדיקה בדרך שאינה ידועה. השופטת סירבה לענות על בקשה לתת הסבר לעניין. עו"ד עמוס צדיקה המציא את ההחלטה לד"ר יוסף צרניק, בדוא"ל ובדואר ישראל בדואר רשום עם אישור מסירה, כהמצאה כדין.
תמונה 1 | החלטה בפתקית, בדויה, מפוברקת, של השופטת אספרנצה אלון, שהומצאה ע"י עו"ד עמוס צדיקה. החלטה זאת אינה מופיעה בתיק נט המשפט.
---
לפי הגדת עבירת הליכים למראית עין באילינוי, שני השותפים בביצוע העבירה הם השופטת אספרנצה אלון ועו"ד עמוס צדיקה. ספק גדול אם מרשו של עמוס צדיקה, רפאל צרניק היה מודע לעניין כלל. ברור שהוא שכר את עו"ד עמוס צדיקה בשכר מופרז ויוצא דופן, למשימות מיוחדות. אולם הוא לא היה בקי בהליכים משפטיים ברמה שהיה יכול להבין את פרטי העבריינות.
בהמשך, לאחר הדיון המפוברק ביום 4.4.2013 הנפיקה השופטת אספרנצה אלון את הפרוטוקול "טרם נחתם" ובית המשפט המציא אותו ליוסף צרניק.
תמונה 2 | פרוטוקול מפוברק, חסר תוקף, שקרי ומטעה, הונאתי, מיום 4.4.2013 מאת השופטת אספרנצה אלון. תוכן המסמך שקרי, החל ברשימת הצדדים והנוכחים. והשופטת אספרנצה אלון סירבה לתקן את התוכן השקרי בהחלטה על בקשה לתיקון פרוטוקול. הפרוטוקול נושא על פניו חותמת מים "טרם נחתם". הנהלת בתי המשפט טוענת שחותמת המים הזאת אינה מאפיין או יישום של מערכת נט המשפט של הנהלת בתי המשפט....
---
השותפים בביצוע העבירה הם השופטת אספרנצה אלון, ומאן דהוא בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שהמציא את הפרוטוקול לד"ר יוסף צרניק. בפרוטוקול "טרם נחתם" יש למצוא עבירת ניהול הליכים למראית עין, לפי חוק העונשין של אילינוי. יש לשים לב, לפרט מהגדרת העבירה בחוק העונשין של טקסס: בתביעה פלילית על פי סעיף זה, אין זאת הגנה אם המסמך האמור נשא על פניו הערה, האומרת שאינו מסמך משפטי אמתי.
פרשת משפחת צרניק (2024) - השופטת הילה גורביץ עובדיה, דיון שנערך כחלק מ"פיילוט" של הנהלת בתי המשפט, ותולדתו הייתה "פסק דין" שאינו פסק דין, ו"פרוטוקול" שאינו פרוטוקול
פרשת משפחת צרניק מדגימה שגם 12 שנה לאחר פרשת ורדה אלשיך והפרוטוקולים המפוברקים, דבר לא השתנה. נהפוך הוא. בפרשה זאת מתועד גם הסיוע שמעניקה הנהלת בתי המשפט למעשי מרמה והונאה בבתי המשפט.
הפרשה החלה בבקשה למינוים למנהלי עיזבון שהגיש עו"ד יואב סלומון (אבניאל סלומון ושות' - משרד עורכי דין "רב מוניטין") ביוזמה משותפת עם עו"ד רחל בן ארי (פירמת עורכי הדין בן ארי פיש - "90 שנות מצוינות משפטית") ביום 5.6.2024.
תמונה 3 | בקשה למינוים למנהלי עיזבון של עו"ד יואב סלומון ועו"ד רחל בן ארי ביום 5.6.2024. הבקשה מצטיינת בקיצורה הנמרץ. גוף הבקשה (ללא הכותרת) הוא כחצי עמוד. הבקשה גם מצטיינת בפגמים קשים - לא צורף לה תצהיר, לא צורף לה ייפוי כוח תקין של המבקש- אורי צרניק. צורפו אליה 4 ייפויי כוח לא רלוונטיים ומטעים. הבקשה לא כללה הזמנה לדין, ואין בה מסכת עובדתית המגלה עילת תביעה.
---
ביום 9.10.2024 ניהלה השופטת הילה גורביץ עובדיה דיון בת"ע 11650-06-24 בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בפתח הדיון הודיעה השופטת כי הדיון ייערך במסגרת "פיילוט" של הנהלת בתי המשפט, ולכן הדיון יוקלט. לא ניתנו פרטים נוספים אודות אופן ניהול הדיון ותיעודו, בפרט - כיצד יטופלו החומרים מדיון זה לכדי כתבי בית דין תקפים ובני אכיפה.
בבקשה שהוגשה לשופטת הילה גורביץ עובדיה ביום 15.10.2024 ביקש המשיב (שנרשם כמבקש באותו יום) את ההנחיות, הכללים וכו' באשר לניהול דיון כחלק מ"הפיילוט" האמור. לדוגמה, עורך דין שהשתתף בדיונים כחלק מ"הפיילוט" מסר לכותב כי על השופטת לבקש ולקבל את הסכמת הצדדים לניהול הדיון כחלק מ"הפיילוט". כמו כן, מתוך פרסום של הנהלת בתי המשפט [תהילה רוזנצוויג -פלדמן וגלי אביב "פיילוט תיעוד דיונים – דוח מסכם" מחלקת המחקר של הרשות השופטת (2023)], ברור שהיו הנחיות נוספות לאלה שניתנו בדיון האמור, באשר לניהול דיון במסגרת "הפיילוט" וטיפול בחומרים שנוצרו בו. אולם גם בפרסום האמור לא פורטו ההנחיות, הכללים וכו' .
השופטת הילה גורביץ עובדיה הגיבה בהחלטה מאותו יום, בה הפנתה את המבקש להנהלת בתי המשפט.
פנייה לעו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט נענתה במכתב המורה למבקש לשלם אגרת חופש המידע, שאז הבקשה תטופל כבקשת חופש המידע.
לטענת הכותב, ההנחיות, הכללים, וכו', באשר לניהול דיון כחלק מ"הפיילוט" והטיפול בחומרים שנוצרו בדיון, הם בבחינת תקנות בתי המשפט. המצב בו דיון התנהל על פי כללים בלתי ידועים לצדדים, הוא בעייתי בפני עצמו. מצב זה חמור עוד יותר, כאשר מתברר שכלללים אלה לא פורסמו, ואין דרך למצוא אותם בתוך זמן סביר ביחס לקצב האירועים בתיק עצמו.
בסוף הדיון הודפס לפי הוראת השופטת הילה גורביץ עובדיה "פרוטוקול" שבראשו כותרת התיק כשהיא משובשת (כינויי הצדדים שגויים, כמנהגה של השופטת הילה גורביץ עובדיה לאחרונה). פרוטוקול זה כלל "החלטה", "פסק דין" ו"החלטה" נוספת [תמונות 3, 4].
תמונות 3, 4 | עמ' 1, 2 של פרוטוקול דיון מיום 9.10.2024 בת"ע 11650-06-24.
---
בסמוך לאחר הדיון נרשמו בתיק נט המשפט "הפרוטוקול" הנ"ל וכן 3 קלטות שמע מהדיון.
ביום 15.10.2024 נרשם בתיק נט המשפט "תמליל" שבראשו כותרת משובשת של התיק (כינויי הצדדים שגויים, כמנהגה של השופטת הילה גורביץ עובדיה לאחרונה). בסופו של המסמך מופיעה תיבת חתימה בלתי חתומה עבור השופטת [תמונות 4, 5].
תמונות 6, 7 | עמ' 1 ו-11, ממסמך "תמליל" מדיון ביום 9.10.2024 בת"ע 11650-06-24, שנרשם ביום 15.10.2024 בתיק נט המשפט.
---
כידוע, מהותו של כתב בית דין כ"פסק דין" אינה נקבעת על פי כותרתו בדין הישראלי. לטענת הכותב, "פסק הדין" בת"ע 11650-06-24, כפי שהוא, אינו יכול להימצא "פסק דין" למרות כותרתו.
לטענת הכותב, קלטות השמע הגולמיות, אינן יכולות לשמש ככתב בית דין, כיוון שלא נחתמו ע"י השופטת, ואין בהן אפילו כל ציון שלהן ככתב בית דין (כותרת, לדוגמה). "התמליל" אינו יכול לשמש ככתב בית דין, כיוון שלמרות שעבר עיבוד מסוים, הוספה בראשו כותרת שגויה, ובסופו הוספה תיבת חתימה בלתי חתומה.
מערכת נט המשפט וניהול הליכים למראית עין
הכותב יצר תיעוד במהלך השנים של מאפייניה של מערכת נט המשפט, שהופכים אותה למכשיר יעיל בניהול הליכים למראית עין. הכותב אינו מעוניין להיכנס כאן לדיון הטכני. אולם המצב הפשוט ביותר בו נט המשפט מסייעת לניהול הליכים למראית עין הוא זה שצוין על ידי נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת השופטת ורדה אלשיך ו"הפרוטוקולים המפוברקים". [1] לאדם המקבל תדפיס של החלטה, פרוטוקול או פסק דין מנט המשפט, אין כל דרך לוודא אל נכון אם המסמך הוא כתב בית דין אותנטי, תקף ובר אכיפה, או "טיוטה" חסרת כל תוקף בלבד.
בנוסף, הנציב קבע, שאין לרשום בתיק נט המשפט (החלק הנגיש לבעלי הדין ובאי כוחם) החלטות, פסקי דין ופרוטוקולים שאינם חתומים. כל אלה הם בבחינת "טיוטות" ואין למוסרם, אין להמציאם, ואין לאשר אותם "העתק מתאים למקור".
במקרה שלפנינו, ככל שניתן להבחין, השופטת הילה גורביץ עובדיה רשמה בתיק נט המשפט כפרוטוקול את 3 קלטות השמע שאינן חתומות, וכן את "התמליל" שאינו חתום.
השופטת הילה גורביץ עובדיה כפעלתנית בתחום תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018
השופטת נחזית כפעלתנית בנושא התקנות החדשות.
פעלתנותה זאת ניכרת מהחלטה שנתנה ביום 11.9.2024, בה דחתה בקשה לסילוק על הסף של כתב הטענות הראשון בבת"ע 11650-06-24. השופטת אף הוציאה את ההחלטה לפרסום. בראשה של ההחלטה כותרת, שגויה, כמנהגה בזמן האחרון. בסופה של ההחלטה תניית פטור בדבר "תיקוני הגהה ועריכה". תוכנה של ההחלטה נועד כביכול לבטל את חובת הכללת "הזמנה לדין" בכתב טענות ראשון בבתי המשפט לענייני משפחה, כפי הוראת התקנות החדשות. לשם כך, מעלה השופטת הילה גורביץ עובדיה טיעונים מופרכים בדבר תכלית המצאת כתב הטענות הראשון, העומדים בסתירה ללשון תקנה 158(א), וכן בסתירה להלכה שיצאה מבית המשפט העליון. השופטת הילה גורביץ עובדיה גם יוצאת בהחלטה זאת חוצץ נגד השימוש בביטוי "מרות בית המשפט" בתקנה האמורה. בצירוף השיבוש המכוון של הצדדים, ההערה בדבר "תיקוני הגהה ועריכה", יחד עם הטיעונים המופרכים, מעלים את החשד שההחלטה ופרסומה היו בגדר מעשה ליצנות משפטית.
המהלכים של השופטת הילה גורביץ עובדיה באשר לניהול הדיון ביום 9.10.2024, נחזים כמודרכים על ידי ההבדל הבולט בין התקנות הישנות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) לבין התקנות החדשות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018) באשר לניהול כתבי בית דין כתובים, וחתימתם של הכתבים השיפוטיים על ידי השופטים שישבו בדין.
תקנה 190 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (כפי שהיו בתוקף עד יום 1.1.2021), קבעה במפורש:
מתן פסק דין או החלטה אחרת
190. (א) כתום הדיון בכל הליך, או לאחר מכן, בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות, יתן בית המשפט פסק דין או החלטה אחרת, לפי הענין; ההחלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו לדין. [קו תחתון הוסף - יצ]
תקנה 190 לתקנות הישנות הייתה הבסיס להחלטת הנציב בפרשת השופטת ורדה אלשיך ו"הפרוטוקולים המפוברקים".
לעומת זאת, תקנה 129 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018, באותו עניין עצמו אינה מתייחסות ל"בכתב" ול"תיחתם".
פסק דין או החלטה אחרת
129.(א) בתום הדיון בכל הליך ייתן בית המשפט את החלטתו בהקדם האפשרי בהתחשב, בין השאר, בהיקף הראיות בכתב ובעל פה ובמורכבותו של ההליך.
לא למותר לציין שחידושים מהסוג של כתבי בית דין שאינם כתובים ואינם חתומים יערערו את מעמדם של בתי המשפט של מדינת ישראל כבתי משפט כשירים, כשמעמדם בעולם מעורער כבר עתה.
קישורים
[1] החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים השו’ (בדימוס) אליעזר גולדברג 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של כב’ השו’ ורדה אלשיך
