פרשת עו"ד רחל בן ארי (חברת הוועדה לבחירת שופטים לשעבר) והשופטת הילה גורביץ עובדיה - בקשת עיון בחתימות אלקטרוניות בנט המשפט
ברור מיום הגשת הבקשה למינוי מנהלי עיזבון, שהשופטת הילה גורביץ עובדיה ועורכי הדין רחל בן ארי ויואב סלומון מנהלים הליכי משפט למראית עין. הם טורחים להפיק כתבים מפוקפקים במקרה הטוב, ונמנעים מרישום כתבים תקינים, החל מכתב הטענות הראשון, וכלה ב"פסק דין" ו"פסיקתה - מינוי מנהלי עיזבון".
יחד עם זאת, במסגרת המאמצים ליצור ראיות חותכות למרמה כלפי בית המשפט, הגשתי בקשה לעיון בחתימות אלקטרוניות בנט המשפט.
מתוך היכרותי את המצב בבתי המשפט, קרוב לוודאי שבקשה זו היא בקשה תקדימית, ויידרש ערעור על החלטת השופטת בעניין זה.
בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2025/01/2025-01-14.html
עו"ד רחל בן-ארי השופטת הילה גורצקי עובדיה עו"ד יואב סלומון פירמת עורכי דין בן-ארי פיש אבניאל, סלומון ושות'
"90 שנות מצוינות משפטית" "רב מוניטין"
בקשה לעיון בנתוני חתימות אלקטרוניות בנט המשפט בהחלטות נבחרות בת"ע 11650-06-24
יום החתימה: 13.1.2025
בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה
|
ת"ע 11650-06-24 |
בפני השופטת הילה גורביץ עובדיה |
|
בעניין: |
אורי צרניק ע"י ב"כ יואב סלומון, עו"ד אבניאל, סלומון ושות’ |
המבקש |
| - נ’ - |
|
1. | יוסף צרניק בעצמו
|
|
2. | דרור צרניק ע"י ב"כ רחל בן-ארי (בר רב האי), עו"ד בן-ארי פיש – עורכי דין
|
|
3. | ב"כ היועץ המשפטי לממשלה חיפה
|
|
4. | רבקה צרניק (המנוחה) | המשיבים |
בקשה מטעם המשיב 1, ד"ר יוסף צרניק, להחלטה שיפוטית המורה למזכירות לאפשר עיון בעל דין לפי
תקנה 3 לתקנות העיון בחתימות האלקטרוניות של החלטות מרכזיות בתיק דנן
המשיב 1, ד"ר יוסף צרניק, מגיש בזאת בקשה להחלטה שיפוטית המורה למזכירות לאפשר עיון בעל דין לפי
תקנה 3 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003, בחתימות האלקטרוניות
של החלטות מרכזיות בתיק דנן, בכתבים שהם – "החלטה" בדבר המצאת הבקשה למינוי מיום 5.6.2024,
"החלטה" הדוחה בקשה למחיקה על הסף מיום 11.9.2024, "פרוטוקול" מיום 9.10.2024, "תמליל" מיום
9.10.2024, "החלטה" הדוחה בקשת פסלות מיום 1.12.2024, "פסיקתה" מיום 1.12.2024.
1. ההליך בתיק דנן נחזה כהליך למראית עין מתחילתו ועד סופו. לדוגמה: כתב הטענות הראשון, ה"בקשה למינוי מנהלי עיזבון", הוא תופעה יחידה במינה – כתב תביעה בבית משפט שאינו מאזכר אף חוק אחד של מדינת ישראל. ובדומה, “פסק דין" מיום 9.10.2024, וכן "פסיקתה – מינוי מנהלי עיזבון" – אינם מאזכרים אף חוק אחד של מדינת ישראל. כלומר, התנהל פה הליך משפטי כביכול, שאינו תלוי בחוקי מדינת ישראל…
2. מינוי מנהלי עיזבון והנהלת עיזבון הם פעולות המעוגנות בחוק, כמובן, סעיפים 78 ואילך לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. אולם עורכי הדין "90 שנות מצוינות משפטית" ו"רב מוניטין" כמו גם השופטת הילה גורביץ עובדיה, העדיפו הליך בו אין כל קשר אזכור של חוקי מדינת ישראל...
3. מיד לאחר שהמשיב 1 קרא את כתב הטענות הראשון הודיע למבקש, מר אורי צרניק, ולבא כוחו, עו"ד יואב סלומון, כי ה"בקשה למינוי מנהלי עיזבון" נחזית כ"הודעה לכל באי בית המשפט בדבר כוונה לנהל הליכים למראית עין".
4. מאוחר יותר, ביום 9.7.2024, הגיש המשיב 1: "הודעה מטעם המשיב 1 בבקשה מס’ 8 שנרשמה בשגגה כבקשה מטעמו, אך סוגייתה נותרה אומרת דרשני: מי אישר, למרות פגמיה הבולטים, את רישום הבקשה למינוי מנהלי העיזבון ופתיחת התיק דנן?". ביום 10.7.2024 הגיש עו"ד יואב סלומון, ב"כ המבקש, "תגובה ראשונית", בה הלין כי המשיב 1 "מסתיר מעיני בית המשפט" כי "המשיב 1 שלח הודעת דוא"ל למבקש ולבא כוחו, ובה טרח להסביר להם (בסעיף 4 להודעתו המצ"ב, הקטע מודגש ברקע צהוב) שאם לא הבינו זאת עד כה, הוא מאשים אותם בהובלת מהלך של מרמה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה". השופטת הילה גורביץ עובדיה הגיבה באותו יום בהחלטה בפתקית: "… אין צורך בתגובות נוספות…". דא עקא, כהרגלה במצבים מסוג זה, לא נתנה להחלטה מספר תהליך, כך שההחלטה לא תופיע ברשימת "בקשות והוראות" בנט המשפט.
5. לטענת המשיב 1, הוא לא הסתיר דבר מעולם. המונח בו הוא משתמש, "ניהול הליכי משפט למראית עין", אינו מקובל, אך הוא אמור להיות מובן מאליו למשפטנים. המשיב 1 גם הבהיר כי הוא משתמש במונח זה לציון סוג מסוים של מרמה, לגביו קיימים סעיפים מיוחדים במדינות שונות. לדוגמה, הסעיף בחוק העונשין של טקסס קצר וברור במיוחד: Texas Penal Code §32.48 - Simulating Legal Process.
6. חלק בלתי נפרד מניהול הליכי משפט למראית עין, הוא הפקת כתבי בית דין למראית עין, כלומר מסמכים הנחזים ע"י קהל המטרה (לדוגמה, בעלי הדין) ככתבי בית דין לכל דבר ועניין, בשעה שהשופט יודע שהם מסמכים חסרי כל תוקף. אחת הדרכים הנפוצות להפקת כתבי בית דין למראית עין היא על ידי השארתם בלתי חתומים, אך הצגתם ככתבי בית דין חתומים ותקפים בתיק נט המשפט, ואף המצאתם לבעלי הדין.
7. עניין זה היה העניין המהותי בפרשת הפרוטוקולים המפוברקים של השופטת ורדה אלשיך. יש לזכור כי הפרשה פרצה בשנת 2011, כלומר כשנה לאחר שנט המשפט נכנסה לשירות בבית המשפט המחוזי בתל אביב. אולם התקשורת נמנעה מהסברת המצב לאמיתו לציבור הרחב. החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) [מצ”ב – נספח 1] קבעה בפירוש, כי אין דרך לציבור הרחב ואף לעורכי דין שאינם בקיאים בתחום להבחין בין כתב בית דין אותנטי לבין "טיוטה" (מסמך בלתי חתום) חסרת תוקף בנט המשפט. בפרשת ורדה אלשיך היו מעורבים מספר עורכי דין וגם לשכת עורכי הדין, מחוז תל אביב. אף אחד מהם לא היה יכול להבחין בין כתב בית דין אותנטי לבין "טיוטה".
8. פסקה 19 להחלטת הנציב:
“מאחר שהחתימה הגראפית הסרוקה של השופט מצויה גם בטיוטא, נראים תדפיס הטיוטא ותדפיס
פרוטוקול החתום אלקטרונית זהים ולא ניתן להבחין ביניהם".
9. לכן, הכנסת נט המשפט לשירות הביאה להתדרדרות בישרת בתי המשפט בישראל. זהו פרט חשוב במצב
הכללי בבתי המשפט, אותו מכנה המשיב 1 "הקונספירציה של האותנטיקציה":
ברבע המאה האחרונה, ניתן לראות במערכת המשפט בישראל מגמה ברורה של החלשה או ביטול
אמצעי האותנטיקציה השגרתיים, הנהוגים בבתי המשפט ממוצא המשפט האנגלי המקובל כבר מאות
שנים, ושהיו נהוגים גם בבתי המשפט בישראל מזה מספר דורות - מאז הקמת בתי המשפט ע"י
שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1922. במקביל חלה התדרדרות בישרת בתי המשפט, שהתבטאה
במגפת פברוקים. לנט המשפט, יש תפקיד מיוחד בתהליך זה.
10. לא למותר לציין, שנט המשפט, שפיתוחה החל תחת כהונתו של אהרן ברק כנשיא ובועז אוקון כרשם בבית המשפט העליון, ואח"כ כמנהל בתי המשפט, עלתה למשלם המסים עד היום כמיליארד ש"ח בהוצאות פיתוח ותחזוקה (ניחוש מלומד). אולם גם 15 שנים לאחר כניסתה לשירות לא תוקן המאפיין היסודי הנ"ל של המערכת – חוסר היכולת של בעלי דין, באי כוחם, והציבור הרחב להבחין בין כתב בית דין אותנטי לבין "טיוטה". בשלב זה, ניתן לומר ללא חשש, שמדובר במאפיין שפותח בכוונת מכוון ואף לא תוקן בכוונת מכוון (“הקונספירציה של האותנטיקציה").
11. גישה היסטורית שונה מגישתם של השופטים בישראל, אפשר למצוא בחוקה של ארה"ב. סוגיית האותנטיקציה של כתבי בית דין ושל מסמכי מדינה נידונה בחוקה של ארה"ב (1789), בסעיף 1 לפרק 4 של החוקה (שנחשב לסעיף שנהגה, נוסח וקודם ע"י ג'יימס מדיסון), הנקרא "סעיף אמון ואשראי מלאים":
סעיף IVי(1): "אמון ואשראי מלאים יינתנו בכל מדינה לפעילותה הציבורית, רישומיה, והליכיה המשפטיים של כל מדינה אחרת. והקונגרס מוסמך לקבוע בחוקים כלליים את הדרך שבה מעשים, רישומים והליכים כאלה יוכחו ואת כוחם החוקי".
12. אמנם הבעיה מוצגת על רקע הברית בין המדינות, והצורך להקים מנגנון שיאפשר זיהוי יעיל של כתבי בית דין אותנטיים ממדינה אחת במדינה אחרת. יחד עם זאת ברור שהבעיה קיימת גם בתוך מדינה אחת. בפרט שגם בתוך אותה מדינה פועלים בתי משפט שונים - כגון בתי המשפט הפדרליים ובתי המשפט של המדינה.
13. אכן, הקונגרס של ארה"ב חוקק בהמשך, החל בשנה שלאחר כינון החוקה, חוקים ליישום העיקרון שנוסח בסעיף אמון ואשראי מלאים".
ב-26 במאי, 1790, נחקק החוק הראשון [Act of May 26, 1790, ch. 11, 1 Stat. 122] בעניין זה:
Section 1. Be it enacted by the Senate and House of Representatives of the United States
of America in Congress assembled, That the acts of the legislatures of the several states
shall be authenticated by having the seal of their respective states affixed thereto: That
the records and judicial proceedings of the courts of any state, shall be proved or
admitted in any other court within the United States, by the attestation of the clerk, and
the seal of the court annexed, if there be a seal, together with a certificate of the judge,
chief justice, or presiding magistrate, as the case may be, that the said attestation is in
due form. And the said records and judicial proceedings authenticated as aforesaid, shall
have such faith and credit given to them in every court within the United States, as they
have by law or usage in the courts of the state from whence the said records are or shall
be taken.
14. בחוק זה, המחוקק מתייחס לעניין במפורש כ"אותנטיקציה", והיא מבוססת על חתימת שופט, אישור המזכיר של בית המשפט והטבעת חותם בית המשפט על המסמך. החוק תוקן בשנת 1804, ושוב בשנת 1948. הנוסח של 1948 נותר בתוקף עד היום. יסודות האותנטיקציה בחתימות השופט והמזכיר וחותמת בית המשפט לא שונו באופן מהותי.
15. יש לראות את ניהול אותנטיקציה של כתבי בית דין על פי כללים ברורים, המובנים לאדם הסביר, כזכות חוקתית, על -חוקית של תושבי המדינה וכחובה של המדינה. ללא אותנטיקציה על פי כללים ברורים, אין למעשה משמעות לשלטון החוק, כיוון שאין דרך להבטיח את ישרת כתבי בתי המשפט, ולכן גם אין דרך להבטיח את קיומו של החוק.
16. מה שהיה ברור לאבות המייסדים של ארה"ב בשנים 1789 ו-1790, מנהיגי מדינת ישראל ושופטיה מסרבים לקבל גם בשנת 2025. יתר על כן - השופטים עסקו ברבע המאה האחרונה בסיכול האותנטיקציה שהייתה נהוגה קודם לכן.
17. את סיכול האותנטיקציה בבתי המשפט בישראל אפשר לראות, לדוגמה, בהבדלים בין התקנות הנוגעות לכתבי החלטות בית המשפט קמא המוגשות עם כתב הערעור. על פי המסורת של בתי המשפט ממוצא המשפט האנגלי המקובל, לערכאת הערעור יש סמכות לדון בערעור על החלטות אותנטיות בלבד. לכן, כתבי ההחלטות חייבים להיות מאושרים.
18. תקנה 419 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:
419. אלה המסמכים שיש לצרף לכתב ערעור:
(1) העתקים או תצלומי העתקים של החלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו ענין, כשהם
מאושרים בידי הרשם או המזכיר הראשי של אחת מאותן הערכאות או בידי עורך דין או היועץ
המשפטי לממשלה או בא כוחו;
19. לעומת זאת, תקנה 134 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת:
134. (א) ערעור או בקשת רשות לערער (בפרק זה – ערעור) יכללו שני חלקים של כותרת וגוף הערעור
לפי ההוראות האלה:
...
(ב)המערער יצרף לערעור מסמכים אלה בלבד:
(1)העתק ההחלטה שעליה מערערים;
(2)העתקי המסמכים שהמערער מבקש להסתמך עליהם שהוגשו והתקבלו כדין בערכאה
הקודמת.
20. יחד עם זאת, לא כולם שרויים בחשכה. הנציב מתאר בהחלטתו כי ניתן לזהות בקלות את ההבדל בין כתב שיפוטי חתום לבין טיוטה במסכי השופטים והמזכירויות. המסמכים החתומים מסומנים בצבע שונה.
21. פסקה 21 להחלטת הנציב:
“במכתבו מיום 29.2.2012 כתב מר ירדני:… לא ניתן להבחין בין פרוטוקול חתום בחתימה
גראפית לבין פרוטוקול החתום בחתימה אלקטרונית – לאחר שהפרוטוקול הודפס. עם זאת,
במערכת נט המשפט בתיק האלקטרוני יש מספר דרכים להבחין ביניהם: בפרוטוקול החתום יש
סמל מדינה צבעוני בכותרת, ובפרוטוקול הגראפי אין. נוסף על כך, שורת המשימות של
הפרוטוקול בנט המשפט צבועה בירוק כאשר הפרוטוקול חתום בחתימה אלקטרונית, ובשחור
כאשר הוא טיוטא. נוסף על כך יש תיעוד לביצוע חתימה אלקטרונית בתיקיית ‘אירועי
פרוטוקול’ במערכת".
22. בסופו של דבר, החלטת הנציב קבעה שהשופטת ורדה אלשיך לא קיימה את תקנה 190 לתקנות סדר הדין
האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה זו מחייבת את השופט לחתום על החלטות, פסקי דין ופרוטוקולים.
190. (א) כתום הדיון בכל הליך, או לאחר מכן, בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות, יתן בית המשפט
פסק דין או החלטה אחרת, לפי הענין; ההחלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו לדין.
(ב) החלטת בית המשפט תהיה על פי דעת רוב השופטים שישבו לדין, אך כל אחד מהם רשאי
לרשום דעה חולקת וליתן את נימוקיו לכך; אם אין רוב לדעה אחת – תכריע דעת אב-בית-הדין.
(ג) תאריך השימוע ייחשב לתאריך ההחלטה.
(ד) בית-המשפט הדן בערכאה ראשונה יתן החלטתו לא יאוחר משלושים ימים לאחר תום הדיון;
לא נתן החלטתו במועד האמור, יתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט.
23. אחרים היו בדעה שהשופטת ורדה אלשיך עברה עבירות פליליות במעשיה, אולם הנציב לא המליץ על חקירה פלילית או העמדתה לדין. ורדה אלשיך הפכה לסמל של מדיניות אי העמדה לדין ואי ענישה [impunity] של השופטים. מדיניות כזו מוכרת בקרימינולוגיה כסממן מובהק של שחיתות שלטונית.
24. מעבר לכך, הפלא ופלא! חובת החתימה על החלטות בוטלה בתקנות החדשות. תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת:
פסק דין או החלטה אחרת
129.(א) בתום הדיון בכל הליך ייתן בית המשפט את החלטתו בהקדם האפשרי בהתחשב, בין
השאר, בהיקף הראיות בכתב ובעל פה ובמורכבותו של ההליך.
(ב) ההחלטה תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות
המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי; אם כללה ההחלטה חידוש
משמעותי או שיש להחלטה חשיבות מיוחדת, רשאי בית המשפט לתת הנמקה מפורטת.
(ג) בלי לגרוע מתקנת משנה (א), בית משפט הדן בערכאה ראשונה ייתן את החלטתו לא יאוחר
מתשעים ימים לאחר תום הדיון בהליך; לא נתן את החלטתו במועד האמור, ייתן על כך הודעה
מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט.
25. תקנה 1 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003, הגדרות קובעת:
“"עיון" – לרבות צפייה, האזנה, העתקה, צילום, הדפסה, הקלטה, קבלת פלט מחשב או קבלת
עותק של מסמך בכל דרך אחרת, בהתאם לסוג המסמך וצורת החזקתו".
26. פסק הדין בבש"פ 5234-14 משה הלוי נ' מדינת ישראל (21.12.2014) קובע כי כל מידע במערכת נט המשפט הקשור לתיקים (לאו דווקא כתבי בית דין) כפוף לתקנות העיון.
27. לפיכך, המשיב 1 מגיש בזאת הודעת עיון של בעל דין במידע אודות החתימות האלקטרוניות לפי האמור במכתבו של מר ירדני, בפסקה 21 לעיל, של המסמכים שהם “החלטה בפתקית” מיום 5.6.2024, "החלטה" מיום 11.9.2024, "פרוטוקול" מיום 9.10.2024, "תמליל" מיום 9.10.2024, "החלטה" הדוחה בקשת פסלות מיום 1.12.2024, "פסיקתה" מיום 1.12.2024.
סיכום
28. המשיב 1 מבקש לממש את העיון על דרך של צפייה במסכים המתאימים בכדי לוודא את מצב החתימות האלקטרוניות של המסמכים המנויים בפסקה 27, לעיל, וצילום המסכים במצלמתו. בית המשפט מתבקש להורות למזכירות לקבוע מועד ומקום למימוש העיון.
__________________________
תאריך: 13 בינואר, 2025 ד"ר יוסף צרניק - המשיב 1
נספחים
# |
מסמך |
עמ’ |
|
החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל אביב |
6 |
