2016-05-17 Arnon Zalman Amid passed away unexpectedly //
ארנון זלמן אמיד הלך לעולמו
========
One of the better souls I have met in my life.
ארנון הוא אחד מהנשמות הטובות שיצא לי לפגוש בחיי.
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10202883545551050&set=t.1274612479&type=3&theater
ארנון זלמן אמיד הלך לעולמו
========
One of the better souls I have met in my life.
ארנון הוא אחד מהנשמות הטובות שיצא לי לפגוש בחיי.
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10202883545551050&set=t.1274612479&type=3&theater
Joseph Zernik with Yochai van Trienen and Tslil Keren.
2016-05-17 Arnon Zalman Amid passed away unexpectedly //
ארנון זלמן אמיד הלך לעולמו
========
[עברית להלן]
One of the better souls I have met in my life. In recent years it happened again and again. When I was in dire situations, total strangers saved the day. Arnon was one of them...
In 2010 I escaped from the US. I landed in Israel (was not my first choice) without a penny. I was physically and emotionally in bad condition. For a few nights I slept in my uncle's sofa, then at my cousin. Then, one day I was wondering in Jerusalem aimlessly. I ended up in the old city, near the wall (come to think of it - my destination was not the wall, and afterwards, I hardly ever went to the old city). I was sitting on a small fence. Near me was a cat. A small girl came, trying to pet the cat. Then her parents arrive, a young couple. It turned out he was Italian, and she was French, both taught in ecole normale supérieure paris. We talked a bit. Then they left. I was loitering a bit longer. Then I strolled back along Jaffa Road. I reached Zion Square, and there, in the lobby of the Jerusalem Hostel, I saw the couple again through the glass door. I went in. It ended up being my home for the next 2.5 years, Room 2, the lower bunk bed in the far right corner...
I was not the only desperado there. Arnon had a collection both in his Jerusalem and in his Jaffa hostels.
ארנון הוא אחד מהנשמות הטובות שיצא לי לפגוש בחיי.
בשנים האחרונות זה קרה שוב ושוב. כשהייתי במצב נואש, זרים לחלוטין חלצו אותי מהמצוקה. ארנון הוא אחד מהם...
בשנת 2010 ברחתי מהארה"ב. נחתתי בישראל (לא מבחירה) ללא פרוטה. הייתי במצב פיזי ונפשי מעורער. מספר לילות ביליתי בבית דודי אלי, על הספה בסלון. אח"כ ישנתי מספר לילות אצל בת דודתי עמית.
ואז, שוטטתי יום אחד בירושלים ללא כל מטרה. הגעתי לרחבת הכותל (לא אז ולא אחר כך, לא הלכתי לכותל עצמו). ישבתי על קיר נמוך, ולידי הייתה חתול רחוב. ילדה קטנה הגיעה, שרצתה ללטף את החתול. אח"כ הגיעו הוריה, התברר שהוא איטלקי והיא צרפתייה, ושניהם לימדו בבית הספר הנורמלי הגבוה בפריז. דיברנו קצת, ואז הם עזבו. ' המשכתי לשוטט ללא מטרה, ואז הלכתי בחזרה לאורך רחוב יפו. בכיכר ציון, פתאום ראיתי שוב את הזוג הזה דרך דלת הזכוכית בלובי של אכסניית ירושלים. נכנסתי, וזה הפך להיות ביתי בשנתיים וחצי הבאות... חדר מס' 2, המיטה התחתונה בפינה הימנית ליד החלון.
אני לא הייתי הזרוק והדפוק היחיד שם... לארנון היה אוסף באכסניית ירושלים ובאכסניית יפו....
One time, we had a problem with mice in the kitchen. Arnon absolutely refused to buy a trap or rat poison. Instead, he went to the Jaffa flea market and bought a picture of an old Rabbi, who is supposed to repel mice and other pests... :) It worked (the cat may have helped...)
פעם, הייתה לנו בעייה עם עכברים במטבח. ארנון סירב לחלוטין לקנות מלכודת, או להשתמש ברעל עכברים. במקום זה, הוא הלך לשוק הפשפשים ביפו, וקנה שם תמונה של רבי, שאמור לסלק עכברים ושאר מריעין בישין... וזה עבד! (יכול להיות שהחתול הג'ינג'י עזר גם כן).
om the United States, when I was down and out. Great location in the center of Jerusalem, highly recommended!
באכסניית ירושלים, כיכר ציון, מקום מיוחד שנוצר על ידי אדם מיוחד, ארנון! הוא נתן לי מחסה במשך שנתיים וחצי לאחר שברחתי מארה"ב, כשהייתי במצב קשה.
ארנון זלמן אמיד הלך לעולמו
========
[עברית להלן]
One of the better souls I have met in my life. In recent years it happened again and again. When I was in dire situations, total strangers saved the day. Arnon was one of them...
In 2010 I escaped from the US. I landed in Israel (was not my first choice) without a penny. I was physically and emotionally in bad condition. For a few nights I slept in my uncle's sofa, then at my cousin. Then, one day I was wondering in Jerusalem aimlessly. I ended up in the old city, near the wall (come to think of it - my destination was not the wall, and afterwards, I hardly ever went to the old city). I was sitting on a small fence. Near me was a cat. A small girl came, trying to pet the cat. Then her parents arrive, a young couple. It turned out he was Italian, and she was French, both taught in ecole normale supérieure paris. We talked a bit. Then they left. I was loitering a bit longer. Then I strolled back along Jaffa Road. I reached Zion Square, and there, in the lobby of the Jerusalem Hostel, I saw the couple again through the glass door. I went in. It ended up being my home for the next 2.5 years, Room 2, the lower bunk bed in the far right corner...
I was not the only desperado there. Arnon had a collection both in his Jerusalem and in his Jaffa hostels.
ארנון הוא אחד מהנשמות הטובות שיצא לי לפגוש בחיי.
בשנים האחרונות זה קרה שוב ושוב. כשהייתי במצב נואש, זרים לחלוטין חלצו אותי מהמצוקה. ארנון הוא אחד מהם...
בשנת 2010 ברחתי מהארה"ב. נחתתי בישראל (לא מבחירה) ללא פרוטה. הייתי במצב פיזי ונפשי מעורער. מספר לילות ביליתי בבית דודי אלי, על הספה בסלון. אח"כ ישנתי מספר לילות אצל בת דודתי עמית.
ואז, שוטטתי יום אחד בירושלים ללא כל מטרה. הגעתי לרחבת הכותל (לא אז ולא אחר כך, לא הלכתי לכותל עצמו). ישבתי על קיר נמוך, ולידי הייתה חתול רחוב. ילדה קטנה הגיעה, שרצתה ללטף את החתול. אח"כ הגיעו הוריה, התברר שהוא איטלקי והיא צרפתייה, ושניהם לימדו בבית הספר הנורמלי הגבוה בפריז. דיברנו קצת, ואז הם עזבו. ' המשכתי לשוטט ללא מטרה, ואז הלכתי בחזרה לאורך רחוב יפו. בכיכר ציון, פתאום ראיתי שוב את הזוג הזה דרך דלת הזכוכית בלובי של אכסניית ירושלים. נכנסתי, וזה הפך להיות ביתי בשנתיים וחצי הבאות... חדר מס' 2, המיטה התחתונה בפינה הימנית ליד החלון.
אני לא הייתי הזרוק והדפוק היחיד שם... לארנון היה אוסף באכסניית ירושלים ובאכסניית יפו....
One time, we had a problem with mice in the kitchen. Arnon absolutely refused to buy a trap or rat poison. Instead, he went to the Jaffa flea market and bought a picture of an old Rabbi, who is supposed to repel mice and other pests... :) It worked (the cat may have helped...)
פעם, הייתה לנו בעייה עם עכברים במטבח. ארנון סירב לחלוטין לקנות מלכודת, או להשתמש ברעל עכברים. במקום זה, הוא הלך לשוק הפשפשים ביפו, וקנה שם תמונה של רבי, שאמור לסלק עכברים ושאר מריעין בישין... וזה עבד! (יכול להיות שהחתול הג'ינג'י עזר גם כן).
עולם התרמילאים
0
ב–1974 חזרתי, כמו אחרים מבני דורי, ללימודים באוניברסיטה לאחר חצי שנה של שירות מילואים במלחמת יום הכיפורים ובימים שלאחריה. רובנו לא הצלחנו להמשיך בשגרת חיינו הסטודנטיאלית, שהופסקה באחת. וכך, יום אחד בעודי יושב על הדשא של קמפוס גבעת רם עם חברי הטוב ארנון זלמן (כיום אמיד), הועלתה הצעה מפתיעה לזמנה: "לנסוע להודו". עזבנו הכול ויצאנו למזרח בטיסה דרך טהרן.
לאחר חודשי נדודים במזרח, חזרנו דרך ארצות הברית ואירופה לישראל. אני התחלתי להכשיר מורי דרך בבית ספר לתיירות של משרד התיירות בעוד ארנון פתח אכסניה לתרמילאים — מהסוג שראינו במזרח — בשוק הפשפשים ביפו. "אכסנית יפו העתיקה" קמה הרבה לפני זמנה. תרמילאים לא היו חזון נפרץ בישראל בשנות השבעים, ושוק הפשפשים ביפו היה מרחק שנות אור מהפופולריות העכשווית שלו.
אכסניות נוער כבר היו בישראל לפני האכסניה ביפו העתיקה. אגודת אכסניות הנוער (אנ"א) נוסדה בשנת 1937 במטרה לשרת את בני הנוער שיצאו להכיר את הארץ. התנאים באכסניות היו בסיסיים ביותר, אולם מאז שינתה אנ"א את פניה. האכסניות כבר מזמן אינן אוסף צריפים באמצע המדבר. אפילו אכסניית הנוער הישנה במצדה כבר הפכה לבניין מודרני, ממוזג, עם חדרים נאים הפונים לנוף ואפילו בריכת שחייה. אכסניית הנוער "כרי דשא", על שפת הכנרת, היא מלון נאה עם חדרים זוגיים ומשפחתיים. אכסניית הנוער האחרונה שנבנתה, אכסניית האבירים בעכו העתיקה, היא מבנה מרשים וחדש בתוככי העיר העתיקה עם מרפסת גג הצופה אל עבר מפרץ חיפה. יתר האכסניות של אנ"א מציעות תנאים דומים.
אולם כאשר אמיד פתח את האכסניה שלו בשנות השבעים הקונספט של אכסניה פרטית המטפלת בצרכיהם של התרמילאים היה בחיתוליו. מספר קטן של אכסניות פרטיות, בתל אביב ובירושלים, החלו למלא צורך הולך וגדל של תרמילאים מחו"ל. בשנות התשעים פתח אמיד אכסניה אחות בכיכר ציון בירושלים. בלי כל עזרה ממוסדת או ממשלתית השיגו האכסניות תפוסות נאות. השיווק נעשה דרך רשתות המטיילים, מפה לאוזן, בלונלי פלנט — שאז עוד היה מדריך לתרמילאים — ואפילו ברשת האינטרנט, הרבה לפני רבים אחרים. "ההזמנות מגיעות בדוא"ל, עשרות ביום והאכסניה בדרך כלל מלאה.", אומר אמיד, "רבים מגיעים אלינו ברגע האחרון, מהרחוב — מה שמקובל מאוד בעולם, אבל פחות בישראל".
במאה העשרים ואחת העבודה של אמיד נתנה השראה גם לאחרים. ב–2004 פתח מעוז אינון את "פונדק פאוזי עזאר" בנצרת, ואכסניות נוספות צמחו בעקבותיו בעכו, בירושלים ובתל אביב. כאשר החלו הטיסות הזולות לירדן עלה מספר התרמילאים המבקרים בארץ, אולם המספר נסק ממש עם פתיחת שמי ישראל לחברות התעופה הזולות.
העליה בכמות התרמילאים יצרה את התנאים להפיכתו של גל מור, צעיר ישראלי, לדמות מפתח בענף האכסניות. לאחר שהתגורר זמן מה בברלין חזר לארץ ופתח חברת טיולים שסיפקה טיולים בחינם בעיר העתיקה. המטיילים גמלו למורה הדרך בסוף הטיול כראות עיניהם, וכנגד כל הסיכויים הפך העסק לכלכלי. כאשר התרחבה החברה עוד יותר והחלה לארגן טיולים גם למקומות מחוץ לירושלים, חבר מור לאינון, ירון בורגין, ניצן קמחי ודרור טישלר. החמישה הקימו את אכסניית אברהם, בכיכר הדווידקה בירושלים. בעקבות הצלחת האכסניה החליטו לקדם את נושא האכסניות בישראל והקימו את ארגון אכסניות ישראל, שמדריך אחרים כיצד להקים ולנהל אכסניה. חברי אכסניות ישראל גם משתפים פעולה ביניהם על ידי המלצה הדדית על האכסניות. בשנתיים האחרונות נפתחו שמונה אכסניות נוספות בארץ, אחת בג'יסר א–זרקא, אחרת ברמת הגולן והיתר בתל אביב.
אכסניות התרמילאים הן שוק שהולך וצומח במהירות. "מטיילים כיום מודעים מאוד לאפשרויות החיפוש ברשת", אומר מור, "הם מחפשים באתרים רבים, משווים ביניהם ורוצים לראות אחידות בדיווח בכל אחד מהאתרים, מה שמעיד על אמינות הדיווח. הם מעוניינים בהרבה יותר מדירוג. הם רוצים לקרוא את ההתרשמויות. להבין לעומק מה נותן כל מקום ומקום".
כשבעים אחוזים מהזמנות באכסניות מגיע מהרשת. היתר מאתרי ההזמנות.
לאחר חודשי נדודים במזרח, חזרנו דרך ארצות הברית ואירופה לישראל. אני התחלתי להכשיר מורי דרך בבית ספר לתיירות של משרד התיירות בעוד ארנון פתח אכסניה לתרמילאים — מהסוג שראינו במזרח — בשוק הפשפשים ביפו. "אכסנית יפו העתיקה" קמה הרבה לפני זמנה. תרמילאים לא היו חזון נפרץ בישראל בשנות השבעים, ושוק הפשפשים ביפו היה מרחק שנות אור מהפופולריות העכשווית שלו.
אכסניות נוער כבר היו בישראל לפני האכסניה ביפו העתיקה. אגודת אכסניות הנוער (אנ"א) נוסדה בשנת 1937 במטרה לשרת את בני הנוער שיצאו להכיר את הארץ. התנאים באכסניות היו בסיסיים ביותר, אולם מאז שינתה אנ"א את פניה. האכסניות כבר מזמן אינן אוסף צריפים באמצע המדבר. אפילו אכסניית הנוער הישנה במצדה כבר הפכה לבניין מודרני, ממוזג, עם חדרים נאים הפונים לנוף ואפילו בריכת שחייה. אכסניית הנוער "כרי דשא", על שפת הכנרת, היא מלון נאה עם חדרים זוגיים ומשפחתיים. אכסניית הנוער האחרונה שנבנתה, אכסניית האבירים בעכו העתיקה, היא מבנה מרשים וחדש בתוככי העיר העתיקה עם מרפסת גג הצופה אל עבר מפרץ חיפה. יתר האכסניות של אנ"א מציעות תנאים דומים.
אולם כאשר אמיד פתח את האכסניה שלו בשנות השבעים הקונספט של אכסניה פרטית המטפלת בצרכיהם של התרמילאים היה בחיתוליו. מספר קטן של אכסניות פרטיות, בתל אביב ובירושלים, החלו למלא צורך הולך וגדל של תרמילאים מחו"ל. בשנות התשעים פתח אמיד אכסניה אחות בכיכר ציון בירושלים. בלי כל עזרה ממוסדת או ממשלתית השיגו האכסניות תפוסות נאות. השיווק נעשה דרך רשתות המטיילים, מפה לאוזן, בלונלי פלנט — שאז עוד היה מדריך לתרמילאים — ואפילו ברשת האינטרנט, הרבה לפני רבים אחרים. "ההזמנות מגיעות בדוא"ל, עשרות ביום והאכסניה בדרך כלל מלאה.", אומר אמיד, "רבים מגיעים אלינו ברגע האחרון, מהרחוב — מה שמקובל מאוד בעולם, אבל פחות בישראל".
במאה העשרים ואחת העבודה של אמיד נתנה השראה גם לאחרים. ב–2004 פתח מעוז אינון את "פונדק פאוזי עזאר" בנצרת, ואכסניות נוספות צמחו בעקבותיו בעכו, בירושלים ובתל אביב. כאשר החלו הטיסות הזולות לירדן עלה מספר התרמילאים המבקרים בארץ, אולם המספר נסק ממש עם פתיחת שמי ישראל לחברות התעופה הזולות.
העליה בכמות התרמילאים יצרה את התנאים להפיכתו של גל מור, צעיר ישראלי, לדמות מפתח בענף האכסניות. לאחר שהתגורר זמן מה בברלין חזר לארץ ופתח חברת טיולים שסיפקה טיולים בחינם בעיר העתיקה. המטיילים גמלו למורה הדרך בסוף הטיול כראות עיניהם, וכנגד כל הסיכויים הפך העסק לכלכלי. כאשר התרחבה החברה עוד יותר והחלה לארגן טיולים גם למקומות מחוץ לירושלים, חבר מור לאינון, ירון בורגין, ניצן קמחי ודרור טישלר. החמישה הקימו את אכסניית אברהם, בכיכר הדווידקה בירושלים. בעקבות הצלחת האכסניה החליטו לקדם את נושא האכסניות בישראל והקימו את ארגון אכסניות ישראל, שמדריך אחרים כיצד להקים ולנהל אכסניה. חברי אכסניות ישראל גם משתפים פעולה ביניהם על ידי המלצה הדדית על האכסניות. בשנתיים האחרונות נפתחו שמונה אכסניות נוספות בארץ, אחת בג'יסר א–זרקא, אחרת ברמת הגולן והיתר בתל אביב.
אכסניות התרמילאים הן שוק שהולך וצומח במהירות. "מטיילים כיום מודעים מאוד לאפשרויות החיפוש ברשת", אומר מור, "הם מחפשים באתרים רבים, משווים ביניהם ורוצים לראות אחידות בדיווח בכל אחד מהאתרים, מה שמעיד על אמינות הדיווח. הם מעוניינים בהרבה יותר מדירוג. הם רוצים לקרוא את ההתרשמויות. להבין לעומק מה נותן כל מקום ומקום".
כשבעים אחוזים מהזמנות באכסניות מגיע מהרשת. היתר מאתרי ההזמנות.
No comments:
Post a Comment