התמונה הגדולה: מבחינה תאורטית אני מוצא את המצב ביסודו (כולל פיתוח והטמעה של נט המשפט, שיבוש עבודת המזכירויות, מגיפת הפברוקים, וכו') - ערעור מכוון של מנגנוני האותנטיקציה בבתי המשפט של מדינת ישראל. מדובר במושכלות יסוד בניהול בתי המשפט ומערכת המשפט שכאילו נשכחו בן לילה. התהליך הזה נמשך כבר כ-25 שנים. לנשיא אהרן ברק ובן טיפוחיו בעז אוקון (תחילה כרשם בית המשפט העליון, אח"כ כמנהל בתי המשפט) תפקיד מרכזי בתהליך זה.
הדו"ח המקיף שהגשתי למועצת זכויות האדם של האו"ם בשנת 2018 לבדיקה התקופתית, עסק בנושא זה. הדו"ח עבר את בדיקת הצוות המקצועי וסוכם ואוזכר בדו"ח הסופי של המועצה על ישראל, בפסקה שסופה: "ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב"...
הדו"ח שהגשתי ב-2012 עסק גם הוא באותו עניין, אולם אז הייתי חדש בארץ (חזרתי ב-2010) והדו"ח המתמקד בבדיקת מערכות מידע בבתי המשפט. הדו"ח נכלל בדו"ח הסופי, וסוכם בהערה אודות "חוסר ישרה במערכות ניהול התיקים בבית המשפט העליון, בבתי המשפט המחוזיים ובבתי הדין למוחזקי משמורת".
מעניין מה עמדתך בעניין שהוא לדעתי השלב הנוכחי בתהליך הנ"ל:
בתקסד"א 2018 השמיטו בתקנות בדבר פסק דין או החלטה אחרת את חובת ייצור מסמך החלטה "בכתב... ותיחתם ע"י השופטים שישבו לדין", שהופיעו בתקסד"א 1984.
אני מוצא ראיות לכך שהשופטים רואים בכך את ההיתר לניהול הליכים המתועדים בקלטות שמע, אך ללא כתבים תקפים, חתומים של החלטות ופסקי דין. זהו תהליך הרס והשחתה ברמה מתקדמת. ואותי תמיד מפתיע שלא נמצאו די עורכי דין שיתקוממו וידרשו את תיקון המצב, שלא לדבר על הלשכה. מדובר בחזרה לימי הביניים המאוחרים...
תקסד"א 1984
מתן פסק דין או החלטה אחרת [213]
190. (א) כתום הדיון בכל הליך, או לאחר מכן, בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות, יתן בית המשפט פסק דין או החלטה אחרת, לפי הענין; ההחלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו לדין.
(ב) החלטת בית המשפט תהיה על פי דעת רוב השופטים שישבו לדין, אך כל אחד מהם רשאי לרשום דעה חולקת וליתן את נימוקיו לכך; אם אין רוב לדעה אחת – תכריע דעת אב-בית-הדין.
(ג) תאריך השימוע ייחשב לתאריך ההחלטה.
(ד) בית-המשפט הדן בערכאה ראשונה יתן החלטתו לא יאוחר משלושים ימים לאחר תום הדיון; לא נתן החלטתו במועד האמור, יתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט.
תקסד"א 2018
No comments:
Post a Comment