2018-05-10 ניצב ניסו שחם, יחסי מין סדרתייים עם שוטרות, וחתימות אלקטרוניות בבתי המשפט - השופט בני שגיא עוסק ב"פיברוקים" חצופים

ניצב ניסו שחם, יחסי מין  סדרתייים עם שוטרות, וחתימות אלקטרוניות בבתי המשפט - השופט בני שגיא עוסק ב"פיברוקים" חצופים

בימים אלה ממש, עוסקת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות במסע יחסי ציבור במטרה לשכנע את הציבור שיש להקנות לבית המשפט העליון סמכויות "חוקתיות", שכן בית המשפט העליון מגן על זכויותיהם של תושבי מדינת ישראל...  במקביל, עוסקים השופטים, ובראשם שופטי בית המשפט העליון, בשגרה יומיומית של "פברוקים" - התנהלות הנחשבת ברחבי העולם למרמה ועבריינות חמורה של שופטים ועושי דברם. 
מרמה מהסוג הזה מוכרת ברחבי העולם הנאור כ"בידוי הליכי משפט" ו"בידוי כתבי בית דין" (SIMULATING LEGAL PROCESS), והיא נחשבת ל"התנהלות חוץ שיפוטית" (EXTRAJUDICIAL CONDUCT). כלומר, זוהי עבריינות שאין חלה עליה כל חסינות. אבל במדינת ישראל, התנהלות זאת נקראת בשם החיבה "פיברוקים". 
הדוגמה הקלאסית לעבריינות מסוג זה היא בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך. פרשת ורדה אלשייך גם מדגימה, שהשופטים בישראל יצרו לעצמם "חבריינות" (IMPUNITY) - חסינות בדויה לעבריינות. הרי ורדה אלשייך מעולם לא הועמדה לדין פלילי ולא נענשה! 
על ידי "פיברוקים" השופטים מאתרגים עבריינים שהם פקידי משטר בכירים, על ידי "פיברוקים" הם נוקמים בחושפי שחיתויות ופעילי מחאה, על ידי "פיברוקים" הם גוזלים את רכושם של אנשים, על ידי "פיברוקים" לוקחים ילדים מהוריהם...
אז מה הם "פיברוקים"?  
"פברוקים" הם מסמכים שאינם נחשבים על ידי השופטים לפרוטוקולים, החלטות או פסקי דין. השופטים רואים במסמכים אלה "טיוטות" חסרות כל תוקף.  אבל השופטים ועושי דברם דואגים לכך שאחרים יטעו ויחשבו שמסמכים חסרי תוקף אלה הם פרוטוקולים, החלטות או פסקי דין אמתיים של בתי משפט של מדינת ישראל.
בתיק ניסו שחם, השופט בני שגיא יצר בשבועיים האחרונים תיעוד יפה במיוחד של שיטת "הפיברוקים": על פי התקשורת, לניצב ניסו שחם היה הרגל לקיים יחסי מין עם שוטרות תחת מרותו, בשעה שבידיו היו החלטות בענייניהן. בשבועיים האחרונים קראנו אוסף פרשנויות של כתב האישום ו"הכרעת הדין" של השופט בני שגיא.  אבל התיק כולו חסום לגישת הציבור. יתרה מזאת, התקשורת מדווחת שמשרד המשפטים מנסה להטעות את הציבור לגבי מהות פסק הדין, שהציבור אינו יכול לקרוא בעצמו...  
לגבי התנהלותו של השופט בני שגיא בתיק הבלוגרים לורי שם-טוב ומוטי לייבל כבר היו די ראיות לחוסר ישרה בסיסי ו"פיברוקים".  
לכן, הוגשו בשבועיים האחרונים בקשות שונות בתיק ניסו שחם, מתוך מטרה לתעד את התנהלותו של השופט בני שגיא בתיק זה.  בסדרת "החלטות בפתקית" של בני שגיא בשבועיים האחרונים, מתברר שהשופט בני שגיא נחוש בעמדתו: לשופטים עומדת הזכות לעסוק ב"פיברוקים".

אתמול הנפיק השופט בני שגיא בתיק ניסו שחם "החלטה בפתקית", שאומרת: 'אין זכות עיון ב"חתימה האלקטרונית של השופט"'. כלומר - אין זכות לציבור לדעת אם ההחלטות של בני שגיא הן החלטות אמיתיות - או מרמה...   אבל כמובן, שאי אפשר לדעת גם אם "ההחלטה בפתקית" האחרונה הזאת היא פברוק בעצמה...
אבל ברור מדוע בני שגיא נחוש בדעתו למנוע בדיקה של החתימה האלקטרונית שלו: 
כיוון שאין בכלל "חתימות אלקטרוניות של שופטים" במערכת נט-המשפט... המערכת כולה היא מרמת ענק!  
מתוך מטרה לתעד שוב, שבני שגיא לא ייתן בשום אופן לבדוק את החתימה האלקטרונית שלו, שאינה קיימת, הוגשה הבוקר בקשה להמצאה אלקטרונית של אותה "החלטה בפתקית", שאומרת  'אין זכות עיון ב"חתימה האלקטרונית של השופט"'.
הבקשה שהוגשה היום אומרת:

(ג) החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי ת"א) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך מבהירה, שאין אפשרות לדעת מתוך מיצג שכזה אם הוא משקף כתב בית דין תקף, או "טיוטה" (“פברוק") חסר כל תוקף. הסיבה היא שמאז הנהגת מערכת נט-המשפט והכתבים האלקטרוניים רק כתב החלטה, שנחתם בחתימה אלקטרונית כדין, הוא כתב בית דין תקף. ומתוך מיצג - מסוג התמונה הנ"ל - אין כל דרך לדעת אם "החלטה בפתקית" זאת חתומה כדין.

(ד) החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי ת"א) גם מבהירה, שהשופטים נוהגים להנפיק בשגרה כתבי החלטה בלתי חתומים (“פברוקים"), בטלים בבטלות מוחלטת, הנחזים בשגגה על ידי אחרים ככתבי בית דין תקפים.

...

5) הן זכות העיון והן הזכות להליך ראוי והמצאה כדין נחשבות לזכויות אזרחיות בסיסיות, וזכויות חוקתיות בטבען.  לכן, יש עניין מיוחד בהתנהלותו של השופט בני שגיא בבקשות אלה בימים בהם נשיאת בית המשפט העליון עסוקה ביחצנות לגבי הצורך ליתן לבית המשפט העליון סמכויות “חוקתיות”, כיוון שהוא מגן כביכול על הזכויות האזרחיות והחוקתיות.

6) קרוב לוודאי, שהמשך הנפקת "החלטות בפתקית" שהבסיס החוקי שלהן מפוקפק, תוך סירוב לאפשר עיון בחתימתו של השופט, וסירוב להמציא כדין “החלטות” אלה, ייחשב בעיני משקיפים בינלאומיים כמרמה גרידא – התנהלות חוץ-שיפוטית שאין חלה עליה כל חסינות.

בני שגיא אינו לבדו בהתנהלות זאת. "הפברוקים" בבתי המשפט הפכו למגיפה.  דוגמאות בולטות קודמות כוללות את "הכרעת הדין" ו"גזר הדין" בתיק רומן זדורוב (הרשעה ברצח ומאסר עולם), והמעצר החריג ביותר, עד תום ההליכים של הבלוגרית לורי שם-טוב בפרשת השופטים הנוקמים...

נשיא המדינה רובי ריבלין, מצא לנכון להכריז לאחרונה בטקס השבעת השופטים - "הציבור רשאי לדרוש הליך נקי ושקיפות". בעברית מדוברת - חאלס עם הפברוקים! 
נציב זכויות האדם של האו"ם סיכם את המצב כך: "התדרדרות חמורה בישרת רשויות החוק והמשפט בישראל. כתוצאה של הטמעת מערכות מחשוב ממשלתיות, יש לראות את ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב"...
שחיתות מערכת החוק והמשפט היא קדקוד השחיתות השלטונית בישראל!

קראו את הפוסט השלם: http://inproperinla.blogspot.com/2018/05/2018-05-10.html

     

תל-אביב, 10 למאי - בשבועיים האחרונים קראנו בתקשורת, שהשופט בני שגיא נתן הכרעת דין בעניין ניסו שחם. ושמענו את הפרשנים מפרשנים את הכרעת הדין באריכות.  אבל את הכרעת הדין האמתית עצמה לא זכינו לראות...   יתרה מזאת, הדיווחים בתקשורת גם סתרו זה את זה.  דיווח אחד, לדוגמה, אמר שמשרד המשפטים מנסה להטעות את הציבור לגבי תכנה של הכרעת הדין...

התנהלותו של השופט בני שגיא בתיק ניסו שחם היא מהסוג המוכר ברחבי העולם כמרמה שיפוטית

סדרת בקשות שהוגשו לשופט בני שגיא בתיק ניסו שחם בשבועיים האחרונים הדגימו שהשופט בני שגיא עוסק בהתנהלות המוכרת ברחבי העולם הנאור כמרמה שיפוטית.  מרמה מסוג זה מוכרת בשמות שונים, כגון "בידוי הליכי משפט" ו"בידוי כתבי בית דין" (SIMULATING LEGAL PROCESS).  בתקשורת הישראלית התנהלות מהסוג הזה נקראת בשם החיבה "פיברוקים"...

ברחבי העולם הנאור, עבריינות של שופטים מהסוג הזה נחשבת ל"התנהלות חוץ שיפוטית". כלומר, אין חלה עליה כל חסינות.  אולם כפי שהודגם בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, השופטים בישראל יצרו לעצמם "חבריינות" - חסינות בדויה לעבריינות. השופטת ורדה אלשייך מעולם לא הועמדה לדין פלילי, מובן שלא הורשעה, ומובן שלא ריצתה כל ענישה על העבריינות. כמותה גם השופטת הילה כהן, שנתפסה בבידוי פרוטוקולים מספר שנים קודם לכן...
לכן, אין זה פלא, שהתנהלות מסוג זה, הנחשבת לעבריינות במקומות אחרים, הפכה למגפה בבתי המשפט במדינת ישראל.

אז איך בדיוק מבצעים השופטים "בידוי כתבי בית דין" ו"בידוי הליכי משפט"?

עיקרה של המרמה הוא ביצירת מסמכים הנחשבים על ידי השופטים עצמם "טיוטות" חסרות כל תוקף  - כלומר מסמכים משפטיים בדויים, "מפוברקים". אבל השופטים, או כאלה שמשתפים איתם פעולה (לדוגמה - דוברות הנהלת בתי המשפט, "נבו הוצאה לאור", בכירים במזכירויות בתי המשפט), מפרסמים ומפיצים אותם מסמכים, כך שאחרים יחשבו שהם החלטות או פסקי דין אמתיים ותקפים.  מסמכים כאלה יכולים גם לשמש לאכיפה, ובכך המרמה חמורה עוד יותר: מעצרים, מאסרים, לקיחת ילדים מהוריהם, גזל רכושם של אזרחים, או שלילת זכויות אחרות.
המרמה הקלאסית מסוג "בידוי כתבי בית דין" התנהלה במשך מאות שנים במסמכי נייר.  בישראל, החל בשנת 2010, עם התקנת מערכת נט-המשפט, התפתחה גרסה חדשה - מרמה במסמכים אלקטרוניים.

איך מבצעים היום את המרמה האלקטרונית של "בידוי כתבי בית דין" בבתי המשפט בישראל?

המקרה המתועד בצורה המפורטת ביותר הוא פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך.  הפרוטוקולים הבדויים והכוזבים נועדו לנקמה נגד עו"ד רפאל ארגז. הפרוטוקולים הבדויים והכוזבים שימשו להגשת תלונה סמי-פלילית נגדו. התלונה, שהוגשה על ידי הנהלת בתי המשפט, אכן התקבלה על ידי לשכת עורכי הדין, שהחלה בהליכים על סמך מסמכים כוזבים אלה...
אולם בסופה של חקירה על ידי נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשה, הנציב והשופטת ורדה אלשייך היו בתמימות דעים, שהפרוטוקולים היו רק "טיוטות" חסרות כל תוקף...  ובסופה של הפרשה, ורדה אלשייך מעולם לא הועמדה לדין פלילי על עבריינות חמורה זאת...

החלטת הנציב בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך מבהירה בדיוק את שיטת המרמה במסמכים אלקטרוניים בבתי המשפט:

* מאז הטמעת מערכת נט-המשפט והמעבר לניהול כתבים אלקטרוניים בבתי המשפט, רק החלטות החתומות בחתימות אלקטרוניות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) הן החלטות תקפות.
* מסמכים אלקטרוניים שאינם חתומים בחתימה אלקטרונית כדין, הם רק "טיוטות" חסרות כל תוקף.
* השופטים ואחרים שולחים או ממציאים לאנשים מסמכים שהשופטים עצמם מחשיבים "טיוטות" חסרות כל תוקף, מתוך כוונה שאלה שמקבלים את המסמכים יחשבו שהם החלטות ופסקי דין אמתיים של בתי המשפט, שהם חייבים לציית להם.

* הנציב מבהיר בפירוש, שהתצוגות של הכתבים האלקטרוניים במערכת נט-המשפט ותדפיסים של החלטות ופסקי דין ממערכת נט-המשפט אינם מאפשרים לאלה הרואים או מקבלים אותם להבחין בין "טיוטה" לבין כתב בית דין אמתי. הסיבה פשוטה:  השופטים הנהיגו במערכת נט-המשפט תמונות של חתימות, שהנציב מכנה "חתימות גרפיות".  כאן: "חתימה גרפית" של ורדה אלשייך.  כל אחד יכול להעתיק ולהדביק...

התמונות האלה מודבקות על ידי הקלדניות, ואין להן כל תוקף.  לעומת זאת, השופטים מסתירים את החתימות האלקטרוניות, שמאפשרות לוודא אם מסמך החלטה או פסק דין הוא מסמך אמתי (אותנטי) ותקף, או סתם "טיוטה" - כלומר "פברוק".

אז מהו החידוש של השופט בני שגיא בפרשת ניסו שחם?

סדרת בקשות לעיון בתיק ניסו שחם הובילה את בני שגיא להנפקת סדרת "החלטות בפתקית" שתכנן המשפטי מפוקפק במקרה הטוב, אך קרוב לוודאי הוא כוזב. יחד עם זאת, אי אפשר כמובן לדעת אם אלה "החלטות" של בית משפט של מדינת ישראל. קרוב לוודאי שהן רק "פברוקים".
בסופה של הסדרה, בני שגיא הנפיק אתמול "החלטה בפתקית" פשוטה וישירה:  'אין זכות עיון ב"חתימה האלקטרונית של השופט"'.

ההגיון המשפטי בבסיסה של "החלטה בפתקית" זאת עקום לגמרי.  על פי "החלטה בפתקית" זאת, מותר לשופט לעסוק במרמה, ואסור למקבל החלטה של בית משפט בישראל לברר האם ההחלטה היא החלטה אמתית (אותנטית) ותקפה, או סתם "טיוטה" - כלומר "פברוק".
יחד עם זאת, ניתן לפרש החלטה זאת כישרה-עקומה: אין זכות עיון  ב"חתימה האלקטרונית של השופט" - כי היא לא קיימת בכלל...
בקיצור: "ההחלטה בפתקית" האחרונה של השופט בני שגיא מעניינת, כיוון שהיא נוגעת לשורש הפברוקים...

השופט בני שגיא הוסיף ניסוח ברור של שיטת המרמה, אבל חבריו השופטים ניסחו את אותה התפיסה בצורות אחרות לפניו

א) פרשת רומן זדורוב

המרמה מסוג "בידוי כתבי בית דין" תועדה בצורה מפורטת גם בפרשת רומן זדורוב.  שם עסקו השופט יצחק כהן (עבריין מין מורשע), השופטת אסתר הלמן, והמתחזה חיים גלפז במרמה מאותו הסוג לגבי "הכרעת הדין" ו"גזר הדין" בתיק רצח ומאסר עולם!  המסמכים שהתגלו עד היום הם "טיוטות" - "פברוקים" ברורים, חסרי כל תוקף.  רומן זדורוב יושב בכלא על סמך מסמכים אלה כבר כמעט 10 שנים...

בקשה הוגשה בבית המשפט המחוזי נצרת - לעיון ב"הכרעת הדין" ו"גזר הדין" בתיק רומן זדורוב, והחתימות האלקטרוניות עליהם. בתגובה, הנפיק נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם החלטה, שיש לראותה כהודאה בהעלמת ראיות, אי מניעת פשע ו/או חיפוי על דבר עבירה..  אברהם אברהם כתב:

"... אלה אינן בקשות לעיון, כי אם חקירה שהמבקש עורך אודות תקפות פעולתה של מערכת נט המשפט, ושאר מסכת טענות לגבי התנהלות המותב בתיק הנ"ל. בכגון אלה אין לבית משפט זה להידרש..."

ב) פרשת הבלוגרים לורי שם-טוב ומוטי לייבל והשופטים הנוקמים

לורי שם-טוב ומוטי לייבל הם פעילים מרכזיים במחאה נגד שחיתות בתי המשפט לענייני משפחה ולקיחת ילדים מהוריהם.  לורי יושבת בכלא כבר יותר משנה וחודשיים לפני משפט.  מאמרי תקשורת בנושא אמרו: "לורי שם טוב יותר מפחידה מדומרני, יותר מסוכנת מקסטיאל", ו"אויבת המדינה מס' 1". 

פרוטוקולים והחלטות של השופט אברהם היימן בעניין המעצר עד סוף ההליכים של לורי שם-טוב ומוטי לייבל הם "פברוקים" ברורים.

בקשה הוגשה בבית המשפט המחוזי ת"א -  לעיון באותם פרוטוקולים, והחתימות האלקטרוניות עליהם. בתגובה הנפיק השופט אברהם היימן "החלטה בפתקית" שיש לראות בה את תיעוד תמצית המרמה - לשופטים מותר "לפברק", ולמקבלי המסמכים ולציבור כביכול אין זכות לבדוק האם אלה מסמכים אמתיים או "פברוקים":

"ככל שלמבקש טענות באשר לאוטנטיות של הפרוטוקול יפנה בהליך מתאים, אם קיים הליך שכזה, שאינו בקשה לעיון בתיק."

ומה אומרים אחרים, שאינם שופטים, על "הפברוקים"?

* נשיא המדינה אמר בטקס השבעת שופטים לפני מספר שבועות: "הציבור זכאי לדרוש הליך נקי ושקיפות!"  בתרגום לעברית מדוברת: "חאלס עם הפברוקים".

* נציב זכויות האדם של האו"ם סיכם את הממצאים לגבי פברוקים בבתי המשפט בישראל בדו"ח לשנת 2018 כך: "התדרדרות חמורה בישרת רשויות החוק והמשפט בישראל... כתוצאה של הטמעת מערכות מחשוב ממשלתיות, יש לראות את ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב"...

אז למה לא לכתוב מכתב מנומק לנשיאה אסתר חיות? הרי היא שופטת ישרה ומצפונית...

כיוון שאני מפרסם באופן קבוע על מרמה והונאות במערכת המשפט בישראל, אני מקבל מפעם לפעם תגובות ועצות.  לאחרונה יעצו לי לכתוב "מכתב מנומק" לנשיאה אסתר חיות ולהסביר לה שהשופטים עוסקים במרמה בבתי המשפט של מדינת ישראל...
הרי הנשיאה חיות עוסקת בזמן האחרון במסע יחסי ציבור לגבי חשיבות בית המשפט העליון לקיום זכויות היסוד של האזרחים במדינת ישראל...  אז ודאי היא מיד תפעל להפסקת השחיתות בבתי המשפט...

הצעות מהסוג הזה מצביעות על התמימות של הציבור לגבי היקף השחיתות במערכת המשפט.  מערכת נט-המשפט הוקמה בעלות של קרוב למיליארד ש"ח, פרויקט ברמה לאומית, שנמשך שנים. המערכת הוקמה תחת שרביטם של מנהלי בתי המשפט ונשיאי בית המשפט העליון (אבל דו"ח מבקר המדינה משנת 2010, מציין לעומת זאת, שהמערכת הוקמה בניגוד לחוק, נהלים ותקנים מחייבים...)

כלומר, אין פה מצב של שחיתות מקומית, ספורדית של שופט זה או אחר בבית משפט זה או אחר. מדובר פה על מצב של מערכת מחשבים, שנבנתה לשמש כמכשיר הונאה לשופטים, ושהוקמה על ידי הדמויות הבכירות ביותר במערכת המשפט של ישראל.
לא יכול להיות שופט במדינת ישראל, שאינו מכיר את המרמה במערכת נט-המשפט.

ולקינוח (למתקדמים בלבד): גם החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (שופט עליון בדימוס)  אליעזר גולדברג בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך היא מרמה בפני עצמה!

בהחלטה שלו בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג עסק במרמה חמורה על הציבור בישראל:

* ההחלטה אומרת בפירוש, שמאז הופעלה מערכת נט-המשפט והמעבר לניהול תיקים אלקטרוניים, רק מסמכים חתומים על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) הם החלטות ופסקי דין תקפים.

* בהמשך, ההחלטה עוסקת בפירוט רב בהתנהלותה של השופטת ורדה אלשייך, שהנפיקה פרוטוקולים בלתי חתומים.  ההחלטה מסבירה שהיה על השופטת ורדה אלשייך להפעיל את יישום החתימה האלקטרונית במערכת נט-המשפט... ואם הייתה מפעילה את יישום החתימה האלקטרונית, היו נוצרים פרוטוקולים אמתיים.  אבל השופטת ורדה אלשייך לא הפעילה את יישום החתימה האלקטרונית על הפרוטוקולים, ולכן הם היו רק "טיוטות" חסרות תוקף.

אבל האמת היא - שאין במערכת נט-המשפט חתימות אלקטרוניות לשופטים בכלל!  המערכת היא כולה מרמה ענקית אחת!

במקרים בהם ניתן היה לבדוק את החתימות האלקטרוניות של השופטים במערכת נט-המשפט, נמצא שאין בכלל חתימות אלקטרוניות לשופטים במערכת. 

במקום חתימות אלקטרוניות, קיימים רק שני סוגים עיקריים של "פברוקים":

* מסמכים שלא הופעל עליהם "יישום החתימה האלקטרונית" המפוברק בכלל:

 

* מסמכים שהופעל עליהם "יישום החתימה האלקטרונית" המפוברק: 

 התמונה מראים "פברוק" - מרמה של "חתימה אלקטרונית" של שופט על פסק דין במערכת נט-המשפט:

(1) “אישור הבסיס של רשות האישורים אינו אמין...”; 
(2) “הונפק עבור: “Israeli Courts Authority” - אין שם איש ותפקידו, שהוא החותם, והמחזיק בכלי החתימה האלקטרונית כדין מופיע בנתונים אלה;  
(3) “הונפק על-ידי: “Israeli Courts Authority” - אין גוף מוכר בדין בישראל בשם  “Israeli Courts Authority”, ובוודאי שאין גורם מאשר על-פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) בשם זה;  
(4) "בתוקף מ: 01/01/2000 עד 01/01/2099” - ביום 01/01/2000, עדיין לא חוקק ולא הוחל חוק החתימה האלקטרונית, והנפקת כלי חתימה אלקטרונית למשך 99 שנה לאדם בתפקידו כשופט אינה התנהלות סבירה ותקינה;  
(5) אין תאריך וזמן החתימה מופיעים בנתונים כלל.

להלן בקשה להמצאה אלקטרונית, שהוגשה הבוקר בתיק ניסו שחם בבית המשפט השלום ת"א

בבית המשפט השלום ת"א

מדינת ישראל נ ניסו (בן מנחם) שחם 31283-10-13

מבקש העיון:

דר' יוסף צרניק

דוא"ל: joseph.zernik

בקשה להמצאה אלקטרונית של "החלטה בפתקית" של השופט בני שגיא מיום 09 למאי, 2018 (בקשה 73) - “אין זכות עיון בחתימה האלקטרונית של השופט"

מבקש העיון מגיש בזאת בקשה להמצאה אלקטרונית של "החלטה בפתקית" של השופט בני שגיא מיום 09 למאי, 2018 (בקשה 73):

1) לאחר סדרת בקשות עיון, קיבלתי אתמול מ"אונליין צ’ט" תמונה של "החלטה בפתקית" מאת השופט בני שגיא (בקשה 73) (תמונה 1), האומרת:

אין זכות עיון ב"חתימה האלקטרונית של השופט". הבקשה נדחית.

תמונה 1. “החלטה בפתקית" של השופט בני שגיא מיום 09 למאי, 2018, בתיק זה, שסומנה כהחלטה על בקשה 73, כפי שהתקבלה מ"אונליין צ’ט".

___

2) דא עקא, אין לדעת אם התמונה הנ"ל היא כתב בית דין שהוא החלטה תקפה של בית משפט של מדינת ישראל, או מסמך בטל בבטלות מוחלטת (שלא היה תקף מעולם), מהסיבות הבאות:

(א) אין על תמונה זאת כל חתימה, ואין מופיע עליה סמל המדינה, שמו של בית המשפט, או כל סימן אחר של אמיתות (אותנטיות).

(ב) התמונה התקבלה מ"אונליין צ’ט" בכפוף לתניית פטור, הפוטרת את הנהלת בתי המשפט מאחריות לתקפות המידע הנמסר בתקשורת זאת (תמונה 2).

תמונה 2. תניית פטור בפתח התקשורת עם "אונליין צ’ט": “אין במידע שיימסר בשיחה זו כדי להוות תחליף להחלטה/נתונים הנמצאים בתיק בית המשפט. יש לעיין גם בהחלטה המלאה. בכל מקום בו קיימת סתירה במידע זה לבין הקיים בתיק בית המשפט, הרשום בתיק בית המשפט הוא הקובע.”

___

(ג) החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי ת"א) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך מבהירה, שאין אפשרות לדעת מתוך מיצג שכזה אם הוא משקף כתב בית דין תקף, או "טיוטה" (“פברוק") חסר כל תוקף. הסיבה היא שמאז הנהגת מערכת נט-המשפט והכתבים האלקטרוניים רק כתב החלטה, שנחתם בחתימה אלקטרונית כדין, הוא כתב בית דין תקף. ומתוך מיצג - מסוג התמונה הנ"ל - אין כל דרך לדעת אם "החלטה בפתקית" זאת חתומה כדין.

(ד) החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי ת"א) גם מבהירה, שהשופטים נוהגים להנפיק בשגרה כתבי החלטה בלתי חתומים (“פברוקים"), בטלים בבטלות מוחלטת, הנחזים בשגגה על ידי אחרים ככתבי בית דין תקפים.

3) הזכות להמצאה כדין של החלטות בית דין היא יסוד מוסד בזכות להליך ראוי ברחבי העולם הנאור.

4) גם נשיא בית המשפט העליון יואל זוסמן ז”ל, בספרו על סדרי הדין, בפרק על "המצאת מסמכים" מבהיר זכות זאת ואת חשיבותה להליך ראוי. יתרה מכך, זוסמן גם מבהיר בפרק הנ"ל, שקבלת העתק של כתב בית דין ממזכירות בית המשפט (כל שכן – מגורם אחר, כגון הנהלת בתי המשפט), שלא בדרך של המצאה כדין, אינה המצאה כלל.

5) הן זכות העיון והן הזכות להליך ראוי והמצאה כדין נחשבות לזכויות אזרחיות בסיסיות, וזכויות חוקתיות בטבען. לכן, יש עניין מיוחד בהתנהלותו של השופט בני שגיא בבקשות אלה בימים בהם נשיאת בית המשפט העליון עסוקה ביחצנות לגבי הצורך ליתן לבית המשפט העליון סמכויות “חוקתיות”, כיוון שהוא מגן כביכול על הזכויות האזרחיות והחוקתיות.

6) קרוב לוודאי, שהמשך הנפקת "החלטות בפתקית" שהבסיס החוקי שלהן מפוקפק, תוך סירוב לאפשר עיון בחתימתו של השופט, וסירוב להמציא כדין “החלטות” אלה, ייחשב בעיני משקיפים בינלאומיים כמרמה גרידא – התנהלות חוץ-שיפוטית שאין חלה עליה כל חסינות.

לפיכך הריני מבקש בזאת, שבית המשפט יורה למזכירות להמציא לי את "ההחלטה בפתקית" של השופט בני שגיא מיום 09 למאי, 2018 (בקשה 73) - “אין זכות עיון בחתימה האלקטרונית של השופט" - באמצעות יישום ההמצאה האלקטרונית בנט-המשפט לכתובת הדוא"ל שלי joseph.zernik.

תאריך: 10 למאי, 2018, חתימת המבקש:

דר' יוסף צרניק - מבקש העיון

בעצמו - בלתי מיוצג