2018-08-03 נחמה, מלכת הולנד, ובשר טרי...
---
אתמול בערב, נחמה מבקשת שאגיע הבוקר, שישי, לכלא רמלה. מה בדיוק היא רוצה לעשות שם? לא ברור. כמו שאני מכיר אותה, היא יכולה להביא שופר, להקיף את הכלא שבע פעמים באמונה מלאה שהחומות יפלו, ואתן מלכות הרשעה...
אחרי 02:00 בלילה, היא מזכירה לי להגיע בזמן.
טוב, הלכתי לרכבת ההגנה, הליכה בריאה, לקחתי רכבת ללוד, החלפתי רכבת לרמלה, הליכה בריאה בשמש מהרכבת לכלא. הכל מחושב - הגעתי ב - 9:50.
מחכה, מחכה, ומי לא באה? נחמה!
לפני שנים ביקרתי באמסטרדם. במקרה הגעתי לכיכר של ארמון המלוכה, וראיתי שם כמה מאות אנשים עומדים. שאלתי מה העניין, אמרו לי - המלכה אמורה להגיע ממש עכשיו, לבדוק את התקדמות עבודות השיפוץ של הארמון. חיכיתי 30 דקות. לא הגיעה - הלכתי. כי אני לא מחכה לאף בחורה יותר מ-30 דקות.
חוץ מנחמה... חיכיתי 45 דקות, לא הגיעה... לא הקפנו את הכלא, לא נפלו החומות, ולא נפלה מלכות הרשעה... החמצנו הזדמנות חד-פעמית...
בדרך חזרה, הרכבת הייתה מלאה חיילים עם קיטבקים. תוך שנייה אבחנתי את המצב: א) הם קישקשו כמו ילדים קטנים. חיילים אמתיים ישנים ברכבת, או יושבים בשקט, שקועים בחלומות על מקום אחר. ב) המדים והנעליים נראו יותר מידי חדשים.
אז אני אומר להם: "בשר טרי?"
אחד עונה לי בשמחה גלויה, ומוזרה בעיני: "הכי טרי שיש! מיום ראשון השבוע!".
טוב, אם לא בגלל הטיול לכלא, אז בגלל החיילים, נכנסתי לדיכאון. התחלתי לחשב כמה עשרות שנים עברו מאז הגיוס שלי, איך היה הגיוס שלי, מי לא חי היום, איך נראתה המדינה אז, ואיך היא נראית היום... כל מיני דברים אפלים כאלה...
הגענו לתחנת ההגנה, אמרתי להם: "ילדים, תשמרו על עצמכם".
אחד ענה: "בטח שנשמור על עצמנו"...
כאילו שיש להם מושג.
שבת שלום, נ-ש-מה! איזו הברזה!
לפני שנים ביקרתי באמסטרדם. במקרה הגעתי לכיכר של ארמון המלוכה, וראיתי שם כמה מאות אנשים עומדים. שאלתי מה העניין, אמרו לי - המלכה אמורה להגיע ממש עכשיו, לבדוק את התקדמות עבודות השיפוץ של הארמון. חיכיתי 30 דקות. לא הגיעה - הלכתי. כי אני לא מחכה לאף בחורה יותר מ-30 דקות.
חוץ מנחמה... חיכיתי 45 דקות, לא הגיעה... לא הקפנו את הכלא, לא נפלו החומות, ולא נפלה מלכות הרשעה... החמצנו הזדמנות חד-פעמית...
בדרך חזרה, הרכבת הייתה מלאה חיילים עם קיטבקים. תוך שנייה אבחנתי את המצב: א) הם קישקשו כמו ילדים קטנים. חיילים אמתיים ישנים ברכבת, או יושבים בשקט, שקועים בחלומות על מקום אחר. ב) המדים והנעליים נראו יותר מידי חדשים.
אז אני אומר להם: "בשר טרי?"
אחד עונה לי בשמחה גלויה, ומוזרה בעיני: "הכי טרי שיש! מיום ראשון השבוע!".
טוב, אם לא בגלל הטיול לכלא, אז בגלל החיילים, נכנסתי לדיכאון. התחלתי לחשב כמה עשרות שנים עברו מאז הגיוס שלי, איך היה הגיוס שלי, מי לא חי היום, איך נראתה המדינה אז, ואיך היא נראית היום... כל מיני דברים אפלים כאלה...
הגענו לתחנת ההגנה, אמרתי להם: "ילדים, תשמרו על עצמכם".
אחד ענה: "בטח שנשמור על עצמנו"...
כאילו שיש להם מושג.
שבת שלום, נ-ש-מה! איזו הברזה!
No comments:
Post a Comment