2026-04-21
ליום הזיכרון - אמי ז"ל ממלחמת העצמאות למלחמת יום כיפור
.
אמי ז"ל, רבקה שמי צרניק, נפטרה בסוף שנת 2022, כ-18 שנה לאחר שאובחנה כחולת אלצהיימר. במבט לאחור - אחד הדברים הבולטים הוא שמעולם לא שמעתי ממנה מילה, לטוב או לרע, בענייני פוליטיקה ישראלית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או המלחמות. אין פירושו של דבר שהיא הדחיקה את כל אלה. בן דודה, רב סרן אמנון רימון גרינבוים ז"ל, מג"ד שריון, נהרג ברמת הגולן ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים (8.10.1973) בקרב על צומת נפח ברמת הגולן. אמי ז"ל הקפידה ללכת לטכסי הזיכרון ביום הזיכרון הכללי ובימי הזיכרון לחללי יום כיפור. מספר שנים לאחר שלקתה באלצהיימר סיפר אחיה, דודי אלי שמיר ז"ל את קורותיה במלחמת העצמאות, שמסבירים אולי את התנהגותה.
אימי הייתה ארץ-ישראלית בכל רמ"ח ושס"ה. היא נולדה בבי"ח משגב לדך, שהיה אז בי"ח לנזקקי סעד ברובע היהודי של העיר העתיקה. הוריה היו בני היישוב הישן בחברון. סבתי ז"ל, שרה שמיר (שמי) בת למשפחה חרדית, סירבה ללדת בחברון, כיוון שלא היה בנמצא שם בית חולים ולא היו בנמצא שם אז שירותי בריאות מודרניים אחרים. לכן, עברו לירושלים ללידת הבת, ולחברון לא חזרו עוד.
אמי ז"ל למדה בבית הספר היסודי דתי לבנות למל בירושלים (סמוך למאה שערים). סבתי ז"ל סיפרה לי שכשרשמה את אמי לכיתה א' נדרשה למסור את השיוך העדתי - כיוון שהתמיכה בביה"ס הייתה על פי שיטת "החלוקה" של היישוב הישן. סבתי סירבה בתוקף לרישום השיוך העדתי, ורשמה את אמי רק "ישראל". את הלימודים המשיכה אימי בבי"ס התיכון שליד האוניברסיטה. עם פרוץ מלחמת העצמאות עמדה לפני סיום הלימודים לתואר מאסטר במיקרוביולוגיה בהדסה, חסרה לה בחינה אחת להשלמת התואר. בו בזמן גם עבדה במעבדות בית החולים הדסה, הצופים. היא נותרה בירושלים עד להפוגה הראשונה.
המצור על ירושלים החל בדצמבר 1947, חצי שנה לפני הכרזת המדינה ונמשך עד ליוני 1948. בעיר הנצורה שררו מחסור חמור במים ובמזון. בסה"כ נהרגו בירושלים במלחמת העצמאות כ-400 איש.
בני כיתתה באוניברסיטה היו בין 35 לוחמי פלמ"ח ממחלקת הל"ה, בפיקודו של דני מס, שנהרגו בדרך לגוש עציון הנצור בליל ה-16 בינואר 1948, עוד טרם הכרזת המדינה.
אמי ז"ל הייתה מאנשי צוות בית החולים שעלו להר הצופים הנצור בשיירות השבועיות. רק במזל לא הייתה משובצת לשיירת המשוריינים הישראלית להר הצופים, שהותקפה ב-13 באפריל 1948, כשעברה בשייח ג'ראח שהיה עדיין בשליטה בריטית. בהתקפה נרצחו 78 יהודים, בהם רופאים, אחיות, אנשי סגל רפואי ואוניברסיטאי, לוחמי הגנה, ואזרחים.
כשלושה שבועות לאחר הכרזת המדינה, ב-28 במאי 1948, נכנע הרובע היהודי בעיר העתיקה.
במאי 1948 גם הגיעו ההפגזות הירדניות לשיאן. בית שכן לבית סבי וסבתי נפגע בהפגזה. לדברי דודי אלי, שהיה אז צעיר בן עשרה, הפגיעה בבית השכן הביאה את אמי ז"ל לנקודת שבר.
ההפוגה הראשונה החלה ביום 11 ביוני, 1948, ואמי פונתה אז מהעיר.
הרושם היחיד בעקבות מלחמת העצמאות שאמי ז"ל כן סיפרה לי היה, שלפעמים היו לה חלומות רעים -- שהיא נקראת להשלים את לימודי המאסטר. שכן, לאחר המלחמה הוחלט לשחרר אותה מחובות אותו קורס שעדיין נדרש להשלמת התואר.
לאחר מלחמת ששת הימים נערך טקס חגיגי לחנוכתו מחדש של הקמפוס בהר הצופים (עוד טרם נערת כל שיפוץ). הטקס, שנערך באמפיתיאטרון של הר הצופים זכור לי היטב. אמי לקחה אותי כבן לוויה לטקס שריגש אותה מאד.
No comments:
Post a Comment