2017-04-05 פרשת רומן זדורוב וחתימות אלקטרוניות מפוברקות בנט-המשפט - תוסף לתלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים

פרשת רומן זדורוב וחתימות אלקטרוניות מפוברקות בנט-המשפט - תוסף לתלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים
פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך (2011-20122) הבהירה מעל לכל ספק: השופטים מחזיקים כל מסמך החלטה או פסק דין בנט-המשפט, שלא נחתם כדין בחתימה אלקטרונית על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) - כ"טיוטה" חסרת כל תוקף. יחד עם זאת, השופטים מסתירים בקביעות את נתוני החתימות האלקטרוניות על החלטות ופסקי דין במערכת נט-המשפט (מערכת המידע של בתי המשפט המחוזיים והשלום).

מצב זה בכללותו הוא הונאה קלסית מסוג "משחק הצדפות".  
בדיקת פסקי הדין של בית המשפט המחוזי נצרת משנת 2010 לגבי רומן זדורוב מבהירה שלא נחתמו מעולם בחתימות אלקטרוניות כדין, פחות משנה לאחר הפעלת מערכת נט-המשפט, ושנה לפני פרוץ פרשת ורדה אלשייך... עו"ד פלדמן כתב, שאין למצוא את פסקי הדין, כי הלכו לאיבוד "ברוח המייללת לאורכו ולרוחבו של עמק יזרעאל"...
התוסף לתלונה, שהוגש היום, מוסיף את תוצאות בדיקה של סדרת כתבי החלטות ופסקי דין אלקטרוניים בנט-המשפט. התוסף מראה שאין בכלל חתימות אלקטרוניות אמיתיות (אותנטיות) בנט-המשפט.  ניתן לחלק את כתבי ההחלטות בנט-המשפט לשני סוגים מרכזיים: (1) כתבים חסרי תוקף במיוחד, (2) כתבים חסרי תוקף שגרתיים. פסקי הדין בתיק רומן זדורוב הם מן הסוג הראשון - חסרי תוקף במיוחד...  
* התוסף גם מעלה תהיות לגבי ציבור עורכי הדין, ובכללם עורכי דין המתמחים בענייני סייבר ואבטחת מידע, שלא התריעו את הציבור על המצב בנט-המשפט ב-7 השנים האחרונות.  בפרט יש לתהות על התנהלות לשכת עורכי הדין (הפועלת כסוכנות של חברת COMSIGN) וראשה, עו"ד אפי נווה, שהיה דמות מרכזית בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים", ולכן חייב היה לדעת על המצב בנט-המשפט.  
* התוסף גם מעלה שאלות לגבי כשירותו ו/או ישרתו של נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר גולדברג, שכתב החלטה בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך. ההחלטה יוצרת את הרושם המוטעה, שקיימות חתימות אלקטרוניות כדין במערכת נט-המשפט. וגולדברג כתב את ההחלטה ללא כל גישה ישירה למערכת כביכול. 
* השאלות החמורות עוד יותר הן לגבי כשירותו ו/או ישרתו של עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, שמסר את המידע המטעה לנציב גולדברג...  
* וכמובן, יש לתהות על ציבור השופטים במדינת ישראל, שלא רק שאינו פועל לתיקון המצב, אלא מסתיר אותו בעקביות מבעלי דין ומהציבור הרחב, כפי שמתועד בתלונה לנציבות תלונות הציבור על השופטים.
עכשיו נותר רק לחכות ולראות איך הנציב הנוכחי, אליעזר ריבלין יתמודד עם התלונה על הונאות השופטים בנט-המשפט... ברור שמערכת המשפט אינה מסוגלת להתמודד עם שחיתותה עצמה!

קראו את הפוסט השלם:  http://inproperinla.blogspot.co.il/2017/04/2017-04-05_5.html 

 

תמונות: אחד "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, שהונפקו במערכת נט-המשפט בשנת 2011 (פחות משנתייים לאחר הפעלת המערכת). נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר גולדברג והשופטת ורדה אלשייך היו בהסכמה מלאה שמסמך זה הוא "טיוטה" בלבד, כיוון שלא נחתם בחתימה אלקטרונית על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001). יחד עם זאת, ברור שמסמך זה נחזה על ידי בעלי דין, באי כוחם, והציבור הרחב ככתב בית דין אמתי (אותנטי) ותקף. נתוני החתימות האלקטרוניות מוסתרים בשגרה על ידי השופטים. "הונאת משחק הצדפות" (נקראת בעגה המקצועית גם "תעלול ביטחון") מבוססת על הסתרת מידע, שבפועל אינו קיים כלל, אבל קרבן ההונאה מאמין שהוא קיים, אך נסתר מעיניו.

_____
מאהל המחאה ת"א, 05 לאפריל - תוסף הוגש לתלונה (192/17/מחוזי נצרת) בנציבות תלונות הציבור על השופטים נגד שופטים המונעים את הגישה לעיון בחתימות האלקטרוניות בנט-המשפט. בראש ובראשונה - נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם, המונע את הגישה לנתוני החתימות האלקטרוניות (שאינן קיימות) על פסקי הדין המפוברקים נגד רומן זדורוב משנת 2010.
מערכת נט-המשפט הופעלה בבתי המשפט המחוזיים והשלום בתחילת שנת 2010, ועם הפעלתה, עברו בתי משפט אלה לניהול תיקים וכתבי בית דין אלקטרוניים.
כבר באותה שנה פברקו השופטים יצחק כהן, אסתר הלמן, וחיים גלפז את פסקי הדין במשפט רומן זדורוב בנצרת.  אולם פברוק זה לא היכה גלים...  שנה אח"כ, בשנת 2011, התפוצצה פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך (שם היה הנפגע עורך דין). "הפרוטוקולים המפוברקים" היו כתבים אלקטרוניים, שנחזו ככתבי בית דין אמתיים (אותנטיים). אולם החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים מראה שהנציב והשופטת ורדה אלשייך היו בהסכמה גמורה, ש"הפרוטוקולים המפוברקים" לא היו כתבי בית דין כלל, אלא "טיוטות" בלבד. הסיבה - הם לא היו חתומים בחתימות אלקטרוניות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001).  יחד עם זאת, ברור ש"הפרוטוקולים המפוברקים" נחזו על ידי בעלי דין, באי כוחם, והציבור הרחב ככתבי בית דין אמתיים (אותנטיים) ותקפים, ונועדו להחזות ככאלה. 
סדרת מקרים, שתועדו בתלונה (192/17/מחוזי נצרת) , שהוגשה לאחרונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, מראה שהשופטים מסתירים בשגרה את נתוני החתימות האלקטרוניות מבעלי דין והציבור, בניגוד לחוק.  הסתרת החתימות האלקרוניות היא מרכיב מרכזי המאפשר לשופטים להמשיך לפברק כתבי החלטות ופסקי דין.
המצב שנוצר, הוא דוגמה קלאסית של "הונאת משחק הצדפות" (הנקראת בעגה המקצועית גם "תעלול ביטחון"). הונאה מסוג זה מבוססת על הסתרת מידע, שבפועל אינו קיים כלל, אבל קרבן ההונאה מאמין שהוא קיים, אך נסתר מעיניו. 

 

תמונות: פרקליט המדינה שי ניצן והיועמ"ש אביחי מנדלבליט מונעים חקירה ראויה של השופטים יצחק כהן, אסתר הלמן ואברהם אברהם לגבי התנהלותם בתיק מ"י נגד רומן זדורוב (502-07) בביהמ"ש מחוזי נצרת.

____

        

תמונות: הראיות החותכות מצביעות על ניהול הליכי משפט בדויים/מפוברקים/למראית עין במשפט רומן זדורוב על ידי השופטים יצחק כהן, אסתר הלמן, וחיים גלפז בבית המשפט המחוזי נצרת.

 

תמונות: "הכרעת דין" מיום 14 לספטמבר, 2010, בתיק מ"י נ רומן זדורוב (502-07), המרשיעה כביכול את רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה ז"ל.  מימין: המסמך שנמצא מצורף ל"הודעת הערעור" משנת 2010 בתיק בית המשפט העליון - זדורוב נ מ"י (7939/10).  משמאל: המסמך שנמצא בנט-המשפט בתיק מ"י נ זדורוב (502-07) בבית המשפט המחוזי נצרת בשנת 2015.  אף אחד משני המסמכים אינו כתב בית דין עשוי כדין. יתרה מזאת, ההבדלים בין שני המסמכים מראים שהמסמך לא נחתם בחתימה אלקטרונית, ולכן הוא "טיוטה" בלבד.
"הכרעת הדין" מיום 14 לספטמבר, 2010, גם אינה מופיעה ברשימת "החלטות בתיק" וברשימת "פסקי דין" של בית המשפט המחוזי נצרת.  רשימת "פסקי דין" הם "ספר יסוד" של כל בית משפט כשיר, המאשרים את תוקף פסקי הדין של אותו בית משפט.
עו"ד גליל שפיגל, שהייתה סניגוריתו של זדורוב במשפט בנצרת לא סיפקה הסבר לאי הימצאות פסק דין עשוי כדין. לאחר פרסום הממצאים, בעוד הערעור כביכול תלוי ועומד בבית המשפט העליון, כתב עו"ד אביגדור פלדמן (אז סניגורו, פרו בונו של זדורוב) שגם הוא לא הצליח למצוא את פסקי הדין של זדורוב, כי הלכו לאיבוד "ברוח המייללת לאורכו ולרובו של עמק יזרעאל".
לגבי השופט חיים גלפז  - אין כל צורת חתימה מופיעה על מסמך כלשהו שנמצא עד היום בתיקים הקשורים לרומן זדורוב. לשופט חיים גלפז גם אין יומן שופט לתקופה המתאימה.  יומני בית המשפט גם הם "ספרי יסוד" של כל בית משפט כשיר, המאשרים את תוקף ההליכים בהם השתתפו השופטים. למרות חיפושים נרחבים ובקשות על פי חופש המידע על משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט, לא נמצא עד היום כל תיעוד תקף של מינוי של השופט חיים גלפז כ"שופט עמית" בתקופה המתאימה.  עו"ד גליל שפיגל הסבירה שהוא היה "שופט במיל"... 

____

 

תמונות: נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם מנע עיון בכתבים, המותר על פי חוק, והוכרז על ידי בית המשפט העליון "עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי... חוקתי, על-חוקי..." השופט אברהם אברהם כתב: "המבקש שב על בקשותיו, שנושאן, לכאורה, עיון במסמכים. אלא שאלה אינן בקשות לעיון, כי אם חקירה שהמבקש עורך לגבי תקפות מערכת נט-המשפט ושאר מסכת טענות לגבי התנהלות המותב בתיק הנ"ל.  בכגון אלה אין לבית משפט זה להידרש". התלונה שהוגשה לנציב טוענת שהתנהלותו של השופט אברהם אברהם היא בגדר העלמת עין מדבר עבירה והעלמת ראיות.

____

  

תמונות: רומן זדורוב - מנדל בייליס האוקראיני בישראל.  היהודי מנדל בייליס הואשם לפני מאה שנה ברצח נער באוקראינה. רק לאחר לחץ בינלאומי מתמשך שוחרר ממאסר שווא.

_______

להלן חלקים מן התוסף לתלונה  (192/17/מחוזי נצרת) נגד שופטים המונעים את הגישה לחתימות אלקטרוניות בנט-המשפט, שהוגש היום לנציב תלונות הציבור על השופטים :

תוסף לתלונה (192/17/מחוזי נצרת), שהוגשה לנציב תלונות הציבור על השופטים: מניעת הגישה לעיון בחתימות אלקטרוניות על החלטות בנט-המשפט על ידי השופטים: אברהם אברהם - מ"י נ זדורוב (502-07), אליהו בכר - רוסוב ואח’ נ עיריית ת"א (18790-10-14), שלהבת קמיר וייס – מ"י נ קלאס ואח’ (63343-01-17), עודד מורנו – מ"י נ צרניק (38086-02-17). [¹]

המלין: דר' יוסף צרניק

Human Rights Alert – NGO

מאהל המחאה ת"א

1 2017-03-15 Complaint (192/17/Nazareth District), filed with Ombudsman of the Judiciary – denial of access to e-signatures in the courts //

תלונה (192/17/מחוזי נצרת), שהוגשה לנציב תלונות הציבור על השופטים – מניעת הגישה לחתימות אלקטרוניות בנט-המשפט

https://www.scribd.com/document/341946334/

https://drive.google.com/file/d/0B8Aa2xQGbmk5TGpGQkhDc1oxUWc/view?usp=sharing

התלונה שבנידון עוסקת בהתנהלות שופטים הנזכרים לעיל, שמנעו גישה לנתוני החתימות האלקטרוניות (ככל שהן קיימות) על כתבי החלטות ופסקי דין.

תוסף זה מציג ראיות לכך שעל כתבים הנחזים ככתבי בית דין בנט-המשפט אין בנמצא בכלל חתימות אלקטרוניות של שופטים ועובדי בתי המשפט על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001).

השאלה העולה מאליה בהקשר זה היא: האם יש בהתנהלות זאת משום כוונת הונאה? (הונאה מהסוג המכונה על ידי אנשי מקצוע "הונאת משחק הצדפות”).

החשש ברור: התנהלות השופטים המתועדת בתלונה מייצגת את התנהלות השופטים בישראל כקבוצה – הסתרת חוסר התוקף וחוסר התקינות של הכתבים השיפוטיים בנט-המשפט מבעלי דין והציבור בכללו. החלטת השופט אברהם אברהם מיום 25 לינואר, 2016 בתיק מ"י נ זדורוב (502-07), המוצגת בגוף התלונה, היא אולי הראיה הברורה מכולן: "...אלה אינן בקשות לעיון, כי אם חקירה שהמבקש עורך לגבי תקפות מערכת נט-המשפט...” (תמונה 5 בגוף התלונה).

א) המסגרת החוקית – חתימת החלטות שיפוטיות וחוק החתימה האלקטרונית (2001)

תקנה 190(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת:

החלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו בדין.

סעיף 1 לחוק החתימה האלקטרונית (2001) קובע:

"גורם מאשר" - גורם המנפיק תעודות אלקטרוניות, והרשום במרשם לפי הוראות חוק זה;

"חתימה אלקטרונית" - חתימה שהיא מידע אלקטרוני או סימן אלקטרוני, שהוצמד או שנקשר למסר אלקטרוני;

"חתימה אלקטרונית מאובטחת" - חתימה אלקטרונית שמתקיימים בה כל אלה:

(1) היא ייחודית לבעל אמצעי החתימה;

(2) היא מאפשרת זיהוי לכאורה של בעל אמצעי החתימה;

(3) היא הופקה באמצעי חתימה הניתן לשליטתו הבלעדית של בעל אמצעי החתימה;

(4) היא מאפשרת לזהות שינוי שבוצע במסר האלקטרוני לאחר מועד החתימה;

...

ב) הקורא התמים של החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך יגיע למסקנה שהחלטות שיפוטיות בנט-המשפט חתומות כדין בחתימות אלקטרוניות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001).

עניין החתימות האלקטרוניות היה במרכזה של פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך (למרות שלא דווח כך לציבור). החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (88/12/מחוזי ת”א) בפרשה זאת (נספח א בגוף התלונה) מתייחסת מספר פעמים לחתימות האלקטרוניות על כתבי בית דין בנט-המשפט. ההחלטה מבהירה שכתבי בית דין בנט-המשפט הם כתבים אלקטרוניים, וכל זמן שלא נחתמו כדין בחתימה אלקטרונית על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) הם בגדר “טיוטות”. בין האזכורים:

פסקה 36 בהחלטה הנ"ל אומרת בחלקה:

...לתגובתה צירפה [השופטת ורדה אלשייך-יצ] הוראת עבודה מספר 114/10 של הנהלת בתי המשפט "החתמת חותמת ‘נאמן למקור’ על פסקי בית דין מודפסים"…

בהוראת עבודה 114/10 צוין:

בעידן התיק האלקטרוני, נחתמים פסקי הדין בחתימה אלקטרונית מאובטחת. על פי חוק החתימה האלקטרונית (סעיף 6ב’ והתוספת השנייה לחוק)…
דברים אלה עולים בקנה אחד גם עם האמור במכתבו של עו"ד ברק לייזר לנציבות, מיום 1.5.12:פלט של מסר אלקטרוני החתום בחתימה אלקטרונית נחשב לפי סעיף 6(ב) לחוק החתימה האלקטרונית, התשס"א – 2001, כעותק.

פסקה 37 בהחלטה הנ"ל אומרת בחלקה:

37. מכאן, שבהעדר פרוטוקול חתום בחתימה אלקטרונית, לא היה מקום להטביע חותמת "נאמן למקור"…

פסקה 39 בהחלטה הנ"ל אומרת בחלקה:

39. אין לי אלא להצטרף להמלצות הדוח האמור, בכל פה. יש להטמיע, ובהקדם, אצל השופטים את החשיבות שבחתימת פרוטוקול והחלטה בחתימה אלקטרונית (ראו בהקשר זה הוראת תקנה 190(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כי "החלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו בדין")...

מתוך כל האמור בהחלטת הנציב הנ”ל, יכולים הקורא התמים והציבור הרחב להסיק, שכתבי בית דין תקפים ובני אכיפה בנט-המשפט אכן חתומים בחתימות אלקטרוניות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001).

הממצאים המובאים בנספח מראים שאין זה המצב כלל.

ג) ככלל, אין בנמצא על כתבי החלטות ופסקי דין אלקטרוניים במערכת נט-המשפט חתימות אלקטרוניות כדין של שופטים ועובדי בתי המשפט.

עד היום לא הושגה כל גישה לנתוני החתימות האלקטרוניות (ככל שהן קיימות) בתיקים שהם נושא התלונה שבנידון. אולם לאחרונה הושגה גישה לנתוני החתימות האלקטרוניות כביכול בסדרת כתבי בית דין כביכול מנט-המשפט, שהונפקו על ידי שופטים ועובדי בתי המשפט.

בדיקת נתוני החתימות האלקטרוניות על כתבים אלה מראה שהן כולן זהות במהותם וכולן בלתי תקינות וחסרות כל תוקף (תמונה 1 ב,ג).

א)

ב)

ג)

תמונה 1: א) דוגמת חתימה של צד המגיש כתב בקשה בהגשה אלקטרונית בנט-המשפט - בדיקת אישור החתימה האלקטרונית באמצעות התכנה הייעודית של חברת PERSONALID: "כללי" - “מידע אישור – אישור זה מיועד להוכחת זהותך למחשב מרוחק… ", “הונפק עבור: שם פרטי ומשפחה ות"ז [הושחרו -יצ]“, "הונפק על ידי: PERSONALID”, "בתוקף מ: 09/10/2013 עד 08/10/2019”.

ב) דוגמת חתימה כביכול על כתב פסק דין מבית משפט א’, שהונפק והומצא אלקטרונית בנט-המשפט - בדיקת אישור "החתימה האלקטרונית" על כתב בית דין באמצעות התכנה הייעודית של חברת PERSONALID: "כללי" - “אישור הבסיס של רשות האישורים אינו אמין...", “הונפק עבור: Israel Courts Authority“, "הונפק על ידי: Israel Courts Authority”, "בתוקף מ: 01/01/2000 עד 01/01/2999”.

ג) דוגמת חתימה כביכול על כתב החלטה שיפוטית מבית משפט ב’, שהונפק והומצא אלקטרונית בנט-המשפט - בדיקת אישור "החתימה האלקטרונית" על כתב בית דין באמצעות התכנה הייעודית של לשכת עורכי הדין: "כללי" - “אישור הבסיס של רשות האישורים אינו אמין...", “הונפק עבור: Israel Courts Authority“, "הונפק על ידי: Israel Courts Authority”, "בתוקף מ: 01/01/2000 עד 01/01/2999”.

____

התכנה הייעודית המסופקת לעורכי דין על ידי ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (הקשורה לחברת COMSIGN), ובדומה, תכנה המסופקת למשתמשים על ידי חברת PERSONALID, מראות לגבי החתימות האלקטרוניות כביכול על כתבי החלטות ופסקי דין בנט-המשפט:

(1) “אישור הבסיס של רשות האישורים אינו אמין…"(2) “הונפק עבור: Israel Courts Authority“,(3) "הונפק על ידי: Israel Courts Authority”,(4) "בתוקף מ: 01/01/2000 עד 01/01/2999”.

חתימות אלקטרוניות כביכול אלה אינן מספקות כל זיהוי של שם החותם וסמכותו, וגם אינן מציינת שהחתימה תקינה על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001). נהפוך הוא, התכנות מציינות שהאישור על ידי Israel Court Authority אינו אישור תקף. תוקף אישור החתימה כביכול ל-99 שנה, וגם הוא אינו תואם חתימה אלקטרונית שהונפקה לאדם מסוים בתוקף תפקידו בשירות המדינה.

אדם בר דעת יסיק שאין אלה חתימות אלקטרוניות אישיות כלל, ובוודאי שאינן חתימות אלקטרוניות מאובטחות, ו/או חתימות אלקטרוניות מאובטחות ומאושרות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001).

ד) תשובת משרד המשפטים על בקשה על פי חוק חופש המידע (90/17) לגבי מרשם גורמים מאשרים על פי חוק החתימה האלקטרונית מבהירה שאין גורם מאשר בשם "ISRAEL COURTS AUTHORITY” לחתימות אלקטרוניות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001)

נספח א’ לתוסף זה כולל בקשה על פי חוק חופש המידע (90/17), שהוגשה על משרד המשפטים ותשובת משרד המשפטים מיום 03 לאפריל, 2017. הבקשה ביקשה מידע על גורם מאשר כביכול על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) ששמו ISRAEL COURTS AUTHORITY, אם הוא קיים.

תשובת משרד המשפטים על בקשה (90/17) אומרת בחלקה:

‫ראשית ברצוננו לציין כי מרשם הגורמים המאשרים מפורסם באתר רמו"ט:‪‬

‫‪http://www.justice.gov.il/Units/ilita/subjects/HatimaElectronic/MeidaMeRashamCA/Pages/Gormim.aspx‬‬ .

המרשם אינו כולל "Israel Courts Authority”, המוזכר בבקשת חופש המידע. ככל שכוונתך הייתה להנהלת בתי המשפט, הרי שגוף זה אינו גורם מאשר.

סמכות רשם גורמים מאשרים חלה על גורמים מאשרים בלבד.‬

התשובה גם כוללת העתק של המרשם המתפרסם ברשת, ומראה רק שני גורמים מאשרים: COMSIGN ו-PERSONALID.

תשובת משרד המשפטים על הבקשה על פי חוק חופש המידע (90/17) מאששת את המסקנה שאין בנט-המשפט חתימות אלקטרוניות מאובטחות ו/או מאושרות על פי חוק החתימה האלקטרונית (2001) של שופטים ועובדי בתי המשפט.

ה) בקשות נוספות על פי חוק חופש המידע הוגשו להנהלת בתי המשפט ולמשרד המשפטים לגבי הנפקת תעודות אלקטרוניות על ידי המדינה

במקביל, הוגשו להנהלת בתי המשפט ולמשרד המשפטים בקשות נוספות על פי חוק חופש המידע בנוגע לניהול החתימות האלקטרוניות כביכול של שופטים ועובדי בתי המשפט בנט-המשפט, לגבי ISRAEL COURTS AUTHORITY כגורם מאשר לכאורה וכ"רשות" מדינה על פי דין לכאורה, ולגבי הנפקת תעודות אלקטרוניות על ידי המדינה.

משתתקבלנה התשובות, אעביר אותן בזריזות כתוספים לתלונה זאת, אם עדיין לא תינתן החלטה בנידון. קרוב לוודאי שתשובות אלה, אם יינתנו כראוי, יספקו ראיות נוספות לחוסר התוקף הכללי של החתימות האלקטרוניות כביכול של השופטים ועובדי בתי המשפט במערכת נט-המשפט.

ו) תשובה הנהלת בתי המשפט על בקשה על פי חוק חופש המידע (147/2016) מראה שהנהלת בתי המשפט לא ביצעה תיקונים על פי החלטת נציב תלונות הציבור בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, שנועדו למנוע חוסר ישרה במערכת נט-המשפט.

נספח ב’ לתוסף זה כולל בקשה על פי חוק חופש המידע (147/2016), שהוגשה להנהלת בתי המשפט, ותשובת הנהלת בתי המשפט מיום 04 לדצמבר, 2016.

החלטת נציב תלונות הציבור (88/12/מחוזי ת”א) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, מבהירה שאין ניתן להבחין בתדפיסים ותצוגות בנט-המשפט בין מסמך חתום בחתימה אלקטרונית כביכול לבין מסמך שאינו חתום כלל. החלטת הנציב הנ"ל אומרת בפסקה 39:

עוד ראוי לשקול להחזיר את הכיתוב "טיוטא" לגרסה בלתי חתומה בחתימה אלקטרונית, אף כי הדבר מקשה (על פי הנטען) על עבודת השופטים.

תשובת הנהלת בתי המשפט מיום 04 לדצמבר, 2016, על הבקשה על פי חופש המידע (147/2016) אומרת בחלקה:

...יובהר כי החלטתו של נציב תלונות הציבור על השופטים הנזכרת בפנייתך, היא בגדר המלצה להנהלת בתי המשפט...

סיכום

תוסף זה מציג ראיות לגבי מצב העניינים לגבי חתימות אלקטרוניות לכאורה בנט-המשפט היום:

א) הראיות המוצגות בתלונה זאת ובתוסף זה מעלות את הטיעון, שניתן לחלק את כתבי ההחלטות השיפוטיות בנט-המשפט לשתי קבוצות עיקריות:

(1) כתבים שהם חסרי תוקף במיוחד, כגון ההחלטות המוצגות בגוף התלונה שבנידון: מדינת ישראל נ רומן זדורוב (502/07) בבית המשפט המחוזי נצרת - "הכרעת דין" מיום 14 לספטמבר, 2010 (תמונה 1); מ"י נ אלנקרי (עציר) ואח’ (37715-05-12) בבית המשפט המחוזי ת"א – "פרוטוקול" i"וגזר דין" (תמונה 23); מדינת ישראל נ צרני ואח' (10291-01-12) בבית המשפט המחוזי ת"א - "גזר דין של הנאשמים 1,2,5,7,8,10,12,14,15,16” (תמונה 24); צ’נירו נ צ’נירו (4835-06-13) בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים – "החלטה" מיום 16 ליולי, 2016 (תמונה 26);

(2) כתבים שהם חסרי תוקף כללי, כגון אלה שנתוני חתימותיהם מופיעים בתמונות שבתוסף זה.

ב) הראיות המובאות בתלונה ובתוסף מצביעות על כך, שהמצב, בו בעלי דין והציבור אינם יכולים להבחין בין "טיוטא" לבין כתב בית דין תקף, שעליו התריע נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר גולדברג בהחלטה (88/12/מחוזי ת"א) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, נותר על כנו.

ג) הראיות שבתלונה ובתוסף מעלות תהיות כיצד ציבור עורכי דין במדינת ישראל, שלרבים מהם גישה לנתוני החתימות האלקטרוניות כביכול בנט-המשפט, ובכללם עורכי דין המתמחים בענייני אבטחת מידע, לא יידעו את הציבור במשך 7 השנים האחרונות לגבי המצב לגבי אי תקפות הכתבים בנט-המשפט. עניין זה בולט במיוחד לגבי לשכת עורכי הדין, שהיא גורם מרכזי בניהול החתימות האלקטרוניות של עורכי דין, וראשה, עו"ד אפי נווה, שהיה דמות מפתח בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך.

ד) הראיות שבתלונה ובתוסף מעלות חששות כבדים לגבי ישרתה וכשירותה של החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר גולדברג (88/12/מחוזי ת”א) בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך. החלטה זאת ניתנה כביכול ללא כל ידע ישיר של הנציב לגבי אופן ניהול החתימות האלקטרוניות במערכת נט-המשפט. החלטה זאת התבססה כביכול על מידע שסיפקו לנציב (כמובא בהחלטה עצמה) הנהלת בתי המשפט, והיועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט עו"ד ברק לייזר. על פי הנטען, ישרתו של מידע זה מפוקפקת למיטב.

ה) תלונה ותוסף אלה, יחד עם סירובו של היועמ"ש להורות על חקירות פליליות נגד שופטים נגדם הוגשו תלונות פליליות על שיבוש כתבי בית דין והונאה על כס המשפט, מעלים את הטיעון, שהטיפול של מערכת המשפט ואכיפת החוק בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, יצר למעשה מצב בו לשופטים במדינת ישראל ניתן בפועל היתר לעסוק בשיבוש כתבי בית דין והונאה על כס המשפט.

ו)   לאור כל הממצאים בתלונה ובתוסף זה, יש מקום לחשש חמור, שהתנהלות השופטים שנגדם הוגשה התלונה, מייצגת התנהלות כללית של השופטים בישראל, שמטרתה להסתיר מהציבור את חוסר תקפות מערכת נט-המשפט וחוסר תקפות מכוון של כתבי ההחלטות המונפקים בה על ידי השופטים.

על החתום:

היום, 05 לאפריל, 2017, _________________

                                     דר' יוסף צרניק

                                     ת"ד 33407, ת"א 

                                      דוא"ל:

2017-04-05 מוטי לייבל, לורי שם-טוב, ולקיחת ילדים מהוריהם...

2017-04-05 לורי שם-טוב, מוטי לייבל, וחטיפת ילדים מהוריהם
==================================

תמונה: שופטת בדימוס חנה בן עמי

_____________
 לנוכח האירועים האחרונים, אני מציע לכל מי שמתעיינים בדבר לקרוא את פרוטוקול וועדת הכנסת על זכויות הילד, שם מעידה שופטת בדימוס חנה בן עמי על כך שעובדות סוציאליות ניסו להוציא ילדים מאימם, כי אחרת "יקרוס פרוייקט האימוץ בצפון". מה שמעניין בפרוטוקול הזה, הוא גם שקטעו את העדות של השופטת בדימוס... היא מתארת איך עו"סיות ניסו לרמות אותה, שהאם היא אלימה, ולכן יש לקיים את הדיון בלקיחת ילדיה ללא נוכחותה... סיפור מתועב!
שימו לב בעמ' 36: "אני לא אמרתי אלא אפס קצהו של הדברים"...
שימו לב בעמ' 38: "הבאתי גם מכתבים, אם תרצו לעיין"...
אך היו שדאגו לקטוע את עדותה של השופטת בוועדת הכנסת...
קישור ל-PDF של המסמך השלם:
2013-12-31 פרוטוקול ועדת זכויות הילד - עדות השופטת בדימוס חנה בן עמי.
https://www.scribd.com/doc/312118744/

חנה בן עמי - קורות חיים
_________________
נולדה בישראל.
בשנת 1960 סיימה את לימודיה התיכוניים בבית ספר התיכון "מעלה".
בשנים 1960-1966 עבדה בנציבות שירות המדינה.
בשנת 1966 סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנים 1966-1968 התמחתה במשרד האפוטרופוס הכללי ובמשרד עו"ד.
בשנת 1968 קיבלה רשיון לעריכת דין.
בשנים 1968-1981 עסקה במקצוע, תחילה כעו"ד שכירה ולאחר מכן כעו"ד עצמאית.
בשנים 1981-1982 עבדה כיועצת משפטית במנהל מקרקעי ישראל.
מיולי 1982 - ספטמבר 1990 כהנה כרשמת בבית משפט השלום בירושלים.
בספטמבר 1990 נבחרה לכהונת שופטת של בית משפט השלום.
במרץ 1997 מונתה כסגן נשיא לענייני משפחה ירושלים.
בנובמבר 20011 מונתה לכהונה בפועל כשופטת ביהמ"ש המחוזי בירולשים למשך שנה.
בנובמבר 2002 מונתה לכהונת שרמת של בית המשפט המחוזי בירושלים.
בנובמבר 20022 מונתה לכהונת שופטת בפועל של בית המשפט המחוזי בירושלים לתקופה של
ארבע שנים.
ביוני 20033 מונתה לכהונת שופטת של בית המשפט המחוזי בירושלים.

2017-04-04 סיקור הארכת מעצרים - לורי שם-טוב, מוטי לייבל, צבי זר; ובאולם סמוך - משפט עמיר מולנר

סיקור הארכת מעצרים  - לורי שם-טוב, מוטי לייבל, צבי זר; ובאולם סמוך -   משפט עמיר מולנר

לורי שם-טוב ומוטי לייבל במעצר ימים קרוב ל-40 יום, לאחר חקירה סמויה של כשנה וחצי, על פעילותם נגד "חטיפת ילדים מהוריהם" על ידי עו"ס, עורכי דין בחסות בתי המשפט.  "המדינה מתחכמת" בבית המשפט - טוען עו"ד דמרי, בא כוחה של לורי שם-טוב.  למעשה  הארכת המעצר הנוכחית היא "מעצר ביניים" שלא כדין: ללא הצהרת תובע, ללא כתב אישום, וללא חוות דעת חדשה של היועמ"ש (הקודמת מוצתה בדיון קודם) הארכת המעצר עכשיו מבוססת גם על "שיבוש חקירה" ו"סכנה לשלום הציבור".  באולם הסמוך נערך דיון בנוגע למולנר, שאינו מוחזק במעצר (שם אין חשש ל"שיבוש חקירה" או "סכנה לשלום הציבור"). מולנר כידוע טוען על ניסיון של "סחטנות באיומים" של עו"ד רונאל פישר וחברתו רות דוד (פרקליטת מחוז ת"א לשעבר) שדרשו ממנו 1,000,000 דולר לסגור תיקים.  את זה המשטרה והפרקליטות לא רוצים, לא יכולים, או לא מוכנים לחקור...  כנופיית שלטון החוק בפעולה!
כתבי אישום או הצהרת תובע נגד מוטי, לורי כנראה ביום ו' השבוע במחוזי.  
קראו את הפוסט השלם: http://inproperinla.blogspot.co.il/2017/04/2017-04-04.html

   

תמונות: "החשודים": מוטי לייבל, לורי שם-טוב, צבי  זר. ובאולם סמוך - מולנר מדגמן למצלמות.

_____ 

מאהל המחאה, 04 לאפריל - מוטי לייבל טען שהמשטרה, או עושי דברה משמידים ראיות מרכזיות: פרסומים ברשת ונתוני משתמשים של שרתים שבהם התקיימו הבלוגים.  ה"חשדות" של "סחטנות באיומים" היו למעשה כחלק מהליך גישור אזרחי. ככל הנראה החשד של "סחטנות באיומים" נגד עו"ד שחר שוורץ  (טיפוס מפוקפק) - שפורסם בהרחבה לאחר הדלפה מהמשטרה או עושי דברה, כבר נפל.  עכשיו נותר "חשד" של "סחטנות באיומים" שטוענת עו"ד חווה קליין.  מוטי טען ש"החשד" הזה מבוסס על דברים שנאמרו בנוכחות מגשר ממונה על ידי בית המשפט. המגשר לא טען על "סחטנות באיומים" בזמן מעשה, ועו"ד חווה קליין מסלפת עכשיו את הדברים שנאמרו בגישור. בדיקת הכתבים וההליך שניהלה עו"ד חוה קליין נגד מוטי ולורי מאששת את הטענה שעו"ד חווה קליין היא רמאית... בחסות בתי המשפט...

עו"ד שאדי, בא כוחו של עו"ד צבי זר, אומר שהמשטרה טוענת שעו"ד זר שימש כ"מו"ל".  אבל אין לזה הוכחות. המשטרה טוענת שהוא ערך פוסטים עבור לורי ו/או מוטי, אבל אין להם ראיות לכך, או שלא הציגו אותן.  עו"ד שאדי תקף בחריפות את התנהלות המשטרה, והוציא את השוטר אלי לוריא משלוותו. לוריא נראה עצבני לגמרי.  עו"ד שאדי אמר שהשופט החליט בפעם האחרונה להאריך את המעצר לצורך "פעולות חקירה", שהחשובה שבהן הייתה "עימות".  אבל העימות לא התבצע, ועכשיו עו"ד צבי זר הובא לבית המשפט יחד עם מוטי לייבל, והייתה להם אפשרות נרחבת לדבר, ולכן העימות התייתר או נעשה פגום.  יתרה מכך, עו"ד שאדי אומר שבשעה שהמשטרה טוענת שיש להם פעולות חקירה חשובות לבצע, הם לא מנצלים את זמן החקירה, ומטיחים "תיקים" ו"חשדות" חדשים מגוכחים נגד עו"ד צבי זר. לדוגמה: מאז הארכת המעצר האחרונה, המשטרה העלתה "חשד" חדש - שעו"ד זר החזיק תוכנות לניקוי כונן ו/או לניקוי תכנות זדוניות.  שני סוגי תכנות אלה מוחזקים על ידי הציבור הרחב ואין בהחזקתן כל חשד לכל מעשה פלילי.

תוך שיתוף פעולה של אנשי משטרה, שב"ס ובית המשפט, מנסים משום מה למנוע צילום של "החשודים" ללא בסיס בחוק.  משמר בתי המשפט מאיים על אנשים, וממציא טיעון של "פרטיות החשודים".  כשזה לא עובד, הם מאיימים להוציא את החשודים מהאולם - עד שהשופט כבר יישב בדיון, כדי למנוע את הצילומים.  כך אמנם עשו לגבי לורי שם-טוב, שמעוניינת בפירוש שמה שמתרחש יפורסם, כולל צילומים.  האם המדינה מתביישת במעצר של לורי ומוטי??? מה ההסבר להתנהלות משונה והפרת חוק זאת???

באולם סמוך התנהל דיון בפרשת עמיר מולנר. שם כמובן עמיר מולנר מעלה חשדות של "סחטנות באיומים" על ידי עו"ד רונאל פישר ופרקליטת מחוז ת"א רות דוד, שדרשו ממנו 1,000,000 דולר לסגור תיקים.  אבל את זה לא מוכנים לחקור כמובן...   שם, משמר בתי המשפט המציא חוק חדש - רק לעיתונאים בעלי רישיון מותר לצלם את מולנר, שלא היסס לדגמן למצלמות.  מדהים באיזה שטף הם מפברקים חוקים ותקנות...
מולנר כמובן מסתובב כאדם חופשי, והגיע בעצמו מביתו.  את לורי, מוטי, וצבי מחזיקים במעצר על סמך טענה של המשטרה על "שיבוש חקירה"  (לאחר חקירה של יותר משנה וחצי, וכשכל חומר הראיות כבר ברשות החקירה מזמן), ו"סכנה לשלום הציבור".

לך תבין... כנופיית שלטון החוק בפעולה!