פרשת יצחק עמית: איך זה ייתכן?
הפרשה הציגה את בתי המשפט בערוותם: מפברקים אפילו את שם הנאשם בתיק פלילי...
בדפדפן: https://inproperinla.blogspot.com/2025/02/2025-02-25.html
אני דוחה את הדברים המתפרסמים על דפי הארץ, כגון "טוב שנתניהו, לוין ואוחנה לא הגיעו להשבעת עמית. אין להם מה לחפש שם" (יסמין לוי, 14.2.2025), "את מה שנעשה לעמית עשו גם לביניש. אז משכו בחוטים נוני מוזס וחיים רמון" (מרדכי גילת, 22.2.2025). מאמרים כאלה מנסים לשתול בראשו של הקורא הנאיבי תובנה שמתנכלים לאחרונה ליצחק עמית ללא סיבה...
הרי יש לנו את חוות דעתו המפורשת של שמעון אגרנט (1931), כי מה שנחשב היום ל"פברוקים" חביבים, הוא עצם השחיתות. וזה מובן מאליו, שכן המעבר לבתי משפט המתנהלים בכתב היה נקודת המפנה החשובה ביותר בתולדותיהם ב-1000 השנים האחרונות במערב. ודווקא בשל חשיבות משמורת הכתבים בבית המשפט, השיבושים הם מאפיין של אי כשירות ו/או שחיתות.
פרופ' אברהם דיסקין הודיע ש"ריח רע עולה מהפרשה". אני אדייק: הריח העולה מהפרשה הוא הריח של בננות רקובות. ככה נראית מערכת חוק ומשפט רקובה של רפובליקת בננות. לא רק שיצחק עמית קשור ישירות או בעקיפין לפברוק בנט המשפט, ברור כשמש שבעבודת בילוש מאומצת במשך 30 דקות בערך, המשטרה או השב"כ יוכלו לזהות את מי שנכנס למערכת ושינה את שם הנאשם. ומשם, הדרך קצרה לזהות את זה שנתן את ההוראה. אולם ברור שאין כל כוונה לחקור את העניין...
מי החליט שלא לחקור? האם ההחלטה התקבלה כדין?
הנקודה מס' 3 בתכנית רפורמת 3 הנקודות שאני מציע:
(3) הפסקת מדיניות אי האכיפה ואי-הענישה [impunity] שהנהיגו היועצים המשפטיים לממשלה בטיפול בחשדות לעבריינות שופטים - מדיניות כזו נחשבת בקרימינולוגיה לסממן של שחיתות במערכת החוק והמשפט ובו בזמן שיטה בדוקה להעמקת השחיתות והרחבתה.
הנשיאה אסתר חיות עשתה היסטוריה בזמנו, כך חשבתי - היא העידה פעמיים במשטרה - נתנה "עדות פתוחה" (פעם בפרשת הילה גרסטל - מכירת מערכת המשפט, ופעם בפרשת הוועדה לבחירת שופטים). בתקשורת דיווחו שהיא נחזתה על ידי חוקרי המשטרה "מעורפלת". כאן יהיה קשה לשכנע את הציבור שסביר לנהל עדות פתוחה... אז עדיף לא לפתוח בחקירה כלל.
האפשרות של אכיפת החוק על יצחק עמית לא עלתה כנראה בראשו של איש. הרי אין ליצחק עמית חסינות כלשהי על מעשה כזה.
קודם ורדה אלשיך הדגימה כמה רחוק מותר לשופט ללכת עם מרמה כלפי בית המשפט בנט המשפט מבלי לשאת באחריות פלילית. עכשיו השופט יצחק עמית מותיר מאחור את ורדה אלשיך כזכיין השערורייתי ביותר של מדיניות האי-אכיפה ואי-ענישה [impunity] המושחתת והמשחיתה כאחת, שהנהיגו פה היועמ"שים לדורותיהם ביחסם לחשדות לעבריינות השופטים.
בנושא הזה יש לי עכשיו בקשות חופש המידע על היועמ"שית גלי בהרב מיארה, הן לגבי המצב היום במשרדה, והן ביחס למצב במהלך כהונתו של מדנדלבליט: (א) האם סמכות היועמ"ש לאשר חקירת משטרה של חשדות פליליים נגד שופט הואצלה למאן דהוא? (ב) אם כן, האם נרשם ונחתם פרוטוקול אצילה כנדרש בדין? (ג) האם קיימת בפרוטוקול חובה להודיע למתלונן על החלטה שלא לחקור תלונה פלילית נגד שופט? (ד) מהי הדרך לערור על החלטה כזאת?
בקשות חופש המידע האלה צמחו מתוך תלונה פלילית שלי נגד השופטת אספרנצה אלון בפרשת "הפרוטוקול טרם נחתם". העניין היה לא רק הפברוק, אלא גם הליצנות החצופה כשהודעתי לה שהיא מפברקת.
זהו מסמך יחיד ומיוחד: אלון הנפיקה פרוטוקול שקרי ומטעה בתוכנו, ועליו חותמת מים אלקטרונית "טרם נחתם". הנהלת בתי המשפט טוענת שחותמת המים האלקטרונית הזאת היא לא חלק "מובנה" של נט המשפט (כלומר לא תוצר של בית הנהלת בתי המשפט), ולכן הוא נוצר "באופן ידני או כתוצאה מתקלה". קשה לי להבין איך חותמת מים אלקטרונית מופיעה על קובץ אלקטרוני כתוצאה מתקלה, אם לא הוכנה חותמת המים הזאת על ידי הב"ה. ובאופן ידני - לא ברור לי אם הם מתכוונים לפריצה לתוך נט המשפט בחיפה...
התלונה שהייתה מתועדת בצורה יוצאת דופן עברה ביקורת של מפלג הונאות במחוז תל אביב.
מיד באותו יום שלחתי את התלונה עם אישור הקבלה במפלג הונאות ליועמ"ש מנדלבליט עם דרישה לאשר חקירת משטרה.
לאחרונה נזכרתי שלא קיבלתי כל הודעה על החלטת היועמ"ש. ביקשתי. קיבלתי הודעה ש"הוחלט" לא לחקור. אבל לא ציינו: מי החליט?
בהמשך התברר שהתלונה שכבה כמה חודשים במשרד של מנדלבליט, אח"כ כמה חודשים במשרד של פרקליט המדינה, ואח"כ אצל למברגר.
מי נתן את ההחלטה? האם ניתנה בסמכות? בינתיים לא הצליחו למצוא.
שים לב: טלי גוטליב - "היד הנעלמה", שמעון אגרנט - "היד המסתורית", שניהם רואים בשינויים בלתי חוקיים בכתבים וברישומים סממן מובהק של שחיתות בבית המשפט.
פרשת יצחק עמית היא מקרה קלסי של סוגית האותנטיקציה בנט המשפט:
(א) למי ניתנו הרשאות וסמכויות בנט המשפט שאפשרו ביצוע פעולה כזאת? האם הקצאת ההרשאות והסמכויות הייתה סבירה?
(ב) מהם סדרי הדין לביצוע שינוי כזה בנט המשפט? בתיקי הנייר היו סדרים ברורים לביצוע שינויים כאלה, לדוגמה אחד הידוע כבר מאות שנים כ- Nunc Pro Tunk.[1] זהו מסוג העניינים שהיו אמורים להיות מתוקנים בתקנות בתי המשפט (מזכירות) - Rules of Court. והנהלת בתי המשפט הגדירה את סדרי הדין האלה כשהגדירה את מאפייני נט המשפט, גם אם אלה סדרי דין פרוצים לגמרי. אבל סדרי הדין האלה נותרו סודיים. מצד אחד, המצב של בית משפט המתנהל ללא תקנות פומביות הופך אותו לדעתי לבלתי כשיר מבחינת החוק הבינלאומי. מצד שני, עורכי הדין הישראלים, שמשתתפים בהליכי משפט כבר 15 שנה בבתי משפט ללא תקנות פומביות, ייחשבו עורכי דין בלתי כשירים.
[1] Nunc Pro Tunc (בלטינית: כעת לשעבר) הוא מונח משפטי שמשמעותו היא תיקון או רישום של מסמך משפטי כך שיחול למפרע, כלומר שההשפעה שלו תהיה כאילו נרשם או הוצא במועד מוקדם יותר. Meriam Webster Dictionary.
(ג) מהי רמת השקיפות של סימני האותנטיקציה על דפי נט המשפט המתאימים? מדובר כנראה על דפי "גורמים" ו"צדדים". למיטב ידיעתי אין שם סימן אותנטיקציה שניתן לזיהוי. לדוגמה: הצגה אוטומטית בשולי הדף, גלויה לציבור, של רשימת ראשי תיבות השם, התפקיד, וזמן הפעולה, של כל אלה שהזינו את הנתונים ו/או שינו נתונים בהמשך באותו דף.
(ד) מי נושא על כתפיו את האחריות למשמורת הכתבים והרישומים וישרתם בנט המשפט באותו בית משפט? זאת הייתה אמורה להיות אחריות המזכיר הראשי, שנקבעה בתקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936, - Rules of Court. מהיכרותי עם המערכת, אני מניח שהלכה למעשה אין מי שאחראי על ישרת הכתבים בבית המשפט כולו. כל שופט או שופטת עושים כטוב על ליבו. זוהי האחריות של המזכיר הראשי של בית המשפט העליון, שאהרן ברק ביטל ב-2002, כשביטל את האותנטיקציה "העתק מתאים למקור" והוסיף את תניית הפטור "עותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח", בעוד שהתקנות שחייבו את אחריות המזכיר הראשי בוטלו רק שנתיים אחר כך.
(ה) האם הותקן בנט המשפט יישום מתאים, שיאפשר לאחראי על משמורת הכתבים והרישומים וישרתם בנט המשפט לבצע את חובותיו לפי אחריותו?
(ו) האם נקבעו סדרים באשר לחובותיו של האחראי במצב בו הוא מגלה מידע מהימן שבוצעה בזדון פעולה לא חוקית או עבריינית? לדוגמה - חובת דיווח מידי לרשויות החוק המתאימות.
=====
